> Morcake

1 בספטמבר 2014

פודינג שוקולד עם קינמון וקפה

אני מתארת לעצמי שהכנתם את הקרמבו שפרסמתי כאן לפני כמה ימים, נכון?


ברור.


אתם צריכים להיות קצת לא בריאים בנפשכם כדי לראות מתכון לקרמבו פטל וקוקוס מטורף, ופשוט להמשיך הלאה עם חייכם כאילו כלום, מבלי להכין אותו.


ואני יודעת שכל הקוראים שלי לגמרי בריאים בנפשם.

(מישהו צריך לאזן את המטוטלת הרגשית שיש פה בדרך כלל)


אז הכנתם את הקרמבו.
יצא לכם הורס.
אתם סופר מרוצים מעצמכם. פחות מהעובדה שאתם הולכים להעלות במשקל בצורה די דרסטית בימים הקרובים.


(תירגעו, גם ככה כמעט נגמר הקיץ - לא נשאר לכם הרבה זמן בשביל בגדי ים ומכנסיים קצרים)

(וכשאני אומרת "לא נשאר הרבה זמן", אני מתכוונת לארבעה - גג חמישה - חודשים עד ליום בו תזדקקו לחולצה עם שרוול ולנעליים סגורות)

(כיף בארץ. מילא החום, אבל הלחות)

(מילא הלחות, אבל הלחות)


תראו מה עשיתם, גרמתם לי להתלונן במלא סוגריים רצופים. אני שונאת שאתם עושים את זה!


אז איפה היינו?


קרמבו, הורס, מרוצים, שמנים. מעולה.


אבל עכשיו יש לכם שלושה חלמונים סוררים במקרר.
הם עצובים.
הם בוכיים.
הם מרגישים מוזנחים.


אתם לא רוצים לזרוק אותם לפח, אבל מה תכינו איתם? מה, הו מה?


היי, אולי למור יש רעיון - בכל זאת, היא הכלבה* שהכניסה אתכם לכל התסבוכת הזו.

*אל תתרגשו מזה שהרגע קראתם לי כלבה. אני לא נעלבת. להיפך, אני מתכננת למנף את זה. בקרוב בחנויות, הספר החדש שלי - למה תנורים אוהבים ביצ'יות**.

**זה מצחיק רק אם אתם מכירים את הספר הזה. וגם אז, יש מצב שלא.


אוף, שוב הסחתם את דעתי, הפעם עם כוכביות. די, זה כבר לא מצחיק!!


אז נשארו לכם חלמונים, ואתם לא יודעים מה לעשות איתם.


שמישהו ינגן מוזיקה דרמטית וישים את פרסומת הזהב, אני עוד שניה נכנסת עם רעיון מעולה --

פודינג!!


פודינג?
כן, פודינג.


פודינג שוקולד.


תחשבו דני - רק יותר טעים.


תחשבו שוקולד - רק במרקם פודינגי (אין בעולם הזה מישהו טוב ממני בהתנסחות).

(אני מתחילה לחשוב שלכתוב פוסט עם בקבוק בירה לידי אולי לא היה ההחלטה הכי טובה שלי)


בכל אופן, פודינג שוקולד.


הוא קל להכנה, הוא טעים, הוא שוקולדי (לאאאא מה את אומרת? פודינג שוקולד שוקולדי? מור, מאיפה את מביאה את המתכונים האלה?!), והכי חשוב - בזכותו לא תצטרכו לזרוק את שאריות החלמונים שלכם לפח ולהרגיש כמו בזבזני על.

בכל זאת, כסף לא גדל על העצים.


אם כי.. בואו נודה על האמת: עם הטכנולוגיה של היום, סביר להניח שזה כבר משהו שקיים, "עץ כסף". בטוח יש איזה שיתוף פעולה מגניב של ה-CIA והמוסד או משהו. סביר להניח שגם יש להם איזשהו מוטו לפרויקט, "it's money time" או משהו כזה, ואז הם מרוצים מעצמם, כי מצד אחד הם אומרים שזה הזמן לכסף, ומצד שני המילה it's נשמעת כמו עץ, וכך מדגישה את שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקאי.

או שלא, וכסף לא באמת גדל על העצים.

(הפרויקט בטוח קיים, אבל אני לא רוצה להכעיס אף אחד אם בטעות חשפתי פה מידע מודיעיני מסווג וסודי ביותר)


עכשיו.
בואו נפסיק לדבר על פרויקטים סודיים שלא באמת קיימים (אבל לגמרי כן), ונתן מימד נוסף לפודינג השוקולד, כזה שיוסיף לו - ולפוסט - עומק.


לא שחסר עומק לפוסט. תודו שאתם מרגישים כאילו נפלתם עמוק עמוק, היישר לתוך בור ללא תחתית.


אם כך, הפן הנוסף - ה-1 בספטמבר.

ולא, אני לא מתכוונת לזה שכבר פ*קינג ספטמבר (אנחנו בלוג ידידותי לילדים, לא מקללים פה. כמעט), ועוד שניה נגמרת השנה, וכולנו מזדקנים, ועוד שניה נמות (ברצינות, שמישהו יקח את הבירה ממני).


אני מדברת על זה ששנת הלימודים מתחילה ממש מחר (או היום, תלוי כמה זמן יקח לי לסיים את הפוסט הזה..).

אני מדברת על זה שאחיינית אחת, סופר חכמה, שלי מתחילה מחר כיתה ג'. אחותה הולכת להיות הילדה הכי יפה והכי טובת לב בכיתה א' בכל הארץ. ואחותן הקטנה, השד-הטזמני-בתחפושת-של-מלאך-שנראה-כמו-בובת-פורצלן, כבר בגן טרום חובה, ועוד רגע גם היא כבר תהיה בבית ספר, ו... כבר אמרתי שכולנו הולכים למות?


(ואני אפילו לא מדברת על זה שבצד השני של העולם, האחיינית הבכורה ההורסת שלי כבר הולכת שבועיים לכיתה ד', והתאומים גם הם עם ותק של שבועיים בכיתה א', ויודעים כבר לכתוב. באנגלית. !!!. מזל שהדבר הקטן והחמוד - הבובה שמנשקת את הטלפון בכל פעם שאני עושה איתה שיחת וידאו - עוד רחוקה מכל הסיפור הזה של גן-בית ספר-צבא-זיקנה)


קיצור.

מחר מתחילה שנת הלימודים, למקרה שלא הבנתם. מדהים שבאורח פלא הפכתי גם את היום הזה להיות עלי ועל האחיינים שלי. היי, אולי כולם צדקו כל השנים -- אני באמת מדברת רק על עצמי ועל המשפחה שלי.

אבל כולם מתחילים ללמוד מחר. גן ובית ספר וחופש (יחסי) להורים.


הורים, אל תנסו להעמיד פנים - אני יודעת שזה היום השמח ביותר בשנה שלכם. אתם אוהבים את הילדים, והם הדבר הכי חשוב לכם בעולם וזה וזה וזה, אבל אלוהים ישמור, שמישהו יקח אותם כבר ויחזיר לכם את החופש שלכם, לא?

אל תשקרו לי.

ואל תשקרו לעצמכם.


תירגעו, זה בסדר. בתור בחורה אובייקטיבית יחסית, שאין לה ילדים משלה, אני אומרת לכם שזה לגיטימי לגמרי. אף אחד לא שופט אתכם. מגיע לכם לנוח קצת, ואתם סופר גיבורים.

אבל אם..

אם אתם בכל זאת רוצים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם, תרשו לי שניה להציע משהו?


פודינג שוקולד.

(תודו שלא ציפיתם לטוויסט הזה)


אני יודעת שאתם מרגישים כאילו ניסיתי לעבוד עליכם ולדחוף בכח את הפודינג, ו.. אוקיי, אתם לחלוטין צודקים.

אבל!
אבל.


שימו לב, לפודינג הקסם יש כח כפול --

מחד, אתם יכולים להכין אותו לילדים שלכם. משהו טעים וכיפי שיהווה קינוח לארוחת הצהריים או בערב או.. לא יודעת, אין לי ילדים, אני לא יודעת מתי זה בסדר לתת לילדים שוקולד מבלי שזה יביא אותם להתפוצצות תוך-גופית של סוכר (מונח רפואי אמיתי לגמרי. תאמינו לי, ראיתי את כל העונות של האנטומיה של גריי) או משהו.


אתם יכולים להכין לילדים שלכם פודינג ולדעת שהכנתם לכם משהו ש.. בסדר, אולי הוא לא הכי בריא שיש, אבל הוא טעים ממש (אם כי -- אם אתם מכינים לילדים, הייתי מוסיפה קצת סוכר למתכון. ילדים עלולים להגיב בקרירות למרירות של השוקולד), ולפחות זה יותר בריא מדני!

(בקרירות למרירות - מצחיק!)
(לא?)


וכך גם תרגישו קצת פחות רע עם עצמכם לגבי פרצי השמחה הספונטניים שלכם, וצמרמורות האושר התוקפות אתכם מדי פעם בכל פעם שאתם נזכרים בזה שנגמר החופש והילדים כבר לא בבית.


פודינג שוקולד ---> מנטרל רגשות אשמה משנת.. רגע, מתי הומצא הפודינג? שניה, אני הולכת לבדוק.

טוב, שאלתי את חברתי הטובה ויקי ואני מודה שהיא קצת אכזבה. לא קיבלתי תשובה חד משמעית, אז..

פודינג שוקולד ---> מנטרל רגשות אשמה מהמאה ה-18 או ה-19.


פחות דרמטי ממה שקיוויתי..


רגע, זוכרים שאמרתי קודם "מחד"? נו, כשדיברתי על הכח הכפול של הפודינג.

אוקיי, אז שימו לב  - מאידך.


מאידך, הפודינג הזה יכול להיות גם פינוק לעצמכם (אפילו שאני שונאת את השימוש הרווח מדי במילה "פינוק", ובהטיות "לפנק", "מפנק", "התפנק" ו"פינוקי". חוץ מפינוקי. הוא באמת כלבלב חמוד). כי מגיע לכם. כי הייתם עם הילדים כל הקיץ, אפילו כשהיתה מלחמה והייתם כלואים בבית. כי גם עכשיו, כשהם חזרו לבית הספר, אתם הרי לא באמת חופשיים.


ובעיקר, כי למען השם - אתם בסך הכל בני אדם, ואם בן אדם לא יכול פשוט להכין לעצמו פודינג שוקולד ללא סיבה אמיתית ולהנות ממנו ללא ייסורי מצפון, אז לאן הגענו?

בכל אופן.

החיים הזוהרים 1 - סבון כלים, צנצנת ריקה של קקאו, ומלא כלים מלוכלכים

אם אתם מכינים לעצמכם, תבלו בקפה. היו נדיבים עם הקינמון.

אם אתם מתכננים לחלוק את הפודינג גם עם הילדים (בכל זאת - הם הדבר הכי חשוב לכם בעולם), אולי בלי קפה. וקצת פחות קינמון. ותוספת כלשהי של מתיקות.


הצעות הגשה אישיות שלי, מניסיון:


מעל פרוסת עוגת בננות, קוקוס ושוקולד מחוממת קלות (תזכירו לי בהזדמנות, אני אכתוב על העוגה הזאת, טוב?)

או בכוס הגשה שקופה, סתם ככה, אבל כדי שזה לא ייראה כמו ערמת בוץ -- קשטו בפניני שוקולד. או שתדחפו פנימה מאפין טופס מעוגות וניל אישיות שהייתם צריכים ליישר, וכך נוצר מצב שנשארו לכם שאריות. או.. או גם וגם.


(היה שלב ששקלתי גם לשלב פודינג עם קצת גלידה, אבל כבר התחלתי להרגיש יותר מדי כמו הפרעת אכילה מהלכת. ואם הייתי אוכלת את הדבר הזה, כנראה שהייתי הפרעת אכילה זוחלת על הרצפה)


(אבל זה לא אומר שאני לא אנסה בכל זאת, מתישהו)


אה, ו.. השוקולד צ'יפס במתכון? אל תוותרו עליו. זו לא בקשה, זו דרישה.


הפודינג טעים וכיפי ונהדר. אבל שבבי השוקולד הם לא בגדר המלצה פה, הם חובה. סמכו על הבחורה שחצי-השתכרה מ-330 מ"ל של בירה (סליחה, פחות - הבקבוק אפילו לא נגמר עדיין).


יאללה, אני מרגישה שמיציתם אותי (לפני אלפיים-שלושת אלפים מילה, אבל נו מילא.. מעולם לא היה לי חוש תזמון טוב). שתהיה שנת לימודים נפלאה ונהדרת לכל הילדים ולכל ההורים!

החיים הזוהרים 2 - קטלוג של איקאה, כפיות קצת מטונפות ופודינג שוקולד שמסרב להצטלם יפה

***
פודינג שוקולד עם קינמון וקפה
מקור המתכוןThe Artful Desperado, עם שינויים שלי. ותמונות הרבה הרבה הרבה פחות טובות.

כמות: קערה בינונית של פודינג. מר דספרדו (גבריאל, בשבילכם) טוען שהפודינג מספיק לשמונה מנות. אנחנו אוכלים ממנו כבר.. לא יודעת, כמה ימים, ולדעתי עברנו את שמונה המנות. זה נורא תלוי בגודל המנות שלכם, מן הסתם, אם כי קשה לאכול יותר מדי מהפודינג.

מצרכים:
30 ג' (3 כפות) אבקת קקאו
30 ג' (3 כפות) קורנפלור
3 ג' (1/2 כפית) מלח
1 כפית קינמון טחון - אפשר פחות/יותר, לפי העדפה
1 כפית אבקת נס קפה - כנ"ל
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
3 חלמונים גדולים
600 ג' (1/2 2 כוסות) חלב
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
85 ג' (1/2 כוס) שוקולד צ'יפס/שוקולד מריר קצוץ דק

אופן ההכנה:
1. מניחים אבקת קקאו, קורנפלור, מלח, קינמון וקפה בקערה בינונית. מערבבים היטב.
2. מוסיפים שמנת לקערה בהדרגה ומערבבים תוך כדי, עד לקבלת תערובת סמיכה ומהממת.
3. מוסיפים חלמונים וטורפים היטב (אם עד עכשיו עבדתם עם כף, זה הזמן לעבור למטרפה, עצלנים).
4. מניחים חלב וסוכר בסיר בינוני. מחממים על אש בינונית, עד להמסת הסוכר. כאשר החלב מתחיל לבעבע, אך עדיין לא רותח, מסירים מהאש.
5. מוזגים את החלב החם לתוך התערובת בקערה בהדרגה, תוך כדי ערבוב - משהו כמו ארבע-חמש הוספות. לא מוסיפים הכל בבת אחת, כדי לא להכניס את החלמונים לשוק ולחבת אותם (= להפוך לחביתה. נסו לעקוב, בבקשה!).
6. לאחר שכל התערובת התאחדה, מעבירים הכל לסיר.
7. מחזירים את הסיר לאש. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב תדיר עם כף עץ. מבשלים עד לרתיחה, ולאחר מכן נותנים לפודינג לבעבע למשך שתיים-שלוש דקות נוספות. מסירים מהאש.
8. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומערבבים, רק עד לפיזור אחיד של השוקולד בפודינג.
9. מעבירים את הפודינג לקערה (אחת נקיה, לא זאת שהשתמשנו בה כבר - אל תהיו דוחים), מניחים ניילון נצמד על פני הפודינג (ישירות על פני הפודינג, אנחנו לא רוצים קרום, נכון?) ומעבירים למקרר לטובת צינון. כמה זמן? ארבע שעות לפחות, ובגדול - עד שהפודינג קר, יציב וטעים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • המלצה אישית - קודם כל, לא לוותר על השוקולד בסוף המתכון. הפודינג החלק והקרמי כיפי ממש, אבל הצ'יפס מוסיפים לו עוד טעם שוקולדי ומרקם, כדי שלא יהיה משעמם וזה. מומלץ!
  • ספציפית, אני ממליצה כן ללכת על צ'יפס ולא שוקולד מריר קצוץ, כי יש סיכוי שהשוקולד ימס לתוך הפודינג, ויותר כיף כשנשארות חתיכות שלמות. אבל אם אתם מעדיפים בכל זאת מרקם יותר חלק, השתמשו בשוקולד קצוץ וערבבו אותו היטב, עד להמסה מלאה. ווהו.
  • עכשיו אני הולכת לחזור על דברים שכבר אמרתי - עם כמויות הקינמון והקפה לחלוטין אפשר לשחק. לשני הכיוונים. לצורך העניין, במתכון המקורי יש שתי כפיות קינמון (לדעתי גם כפית אחת מאד מורגשת, וגם לדעת אסף.. שפחות אהב), וקפה אין בכלל. מנגד, יש שם אגוז מוסקט ותמצית וניל. אז.. אתם יודעים. מתכון ורסטילי. השתמשו בדמיון, טוב?
  • הפודינג לא מאד מתוק. הוא עשיר ומריר ושוקולדי, אבל לא מאד מתוק. אם אתם מכינים לילדים, או סתם אוהבים קינוחים מתוקים, אפשר להוסיף עוד רבע כוס סוכר, נגיד. או פשוט להגיש עם משהו מתוק נוסף.
  • וכן אני מגיעה שוב לעניין ההגשה. אפשר להגיש רק פודינג בכוס, אפשר לקשט אותו בפניני שוקולד/ברס/סוכריות צבעוניות (מי יעצור בעדכם?)/פרוסות בננות, פיסטוקים מקורמלים (כמו במתכון המקורי), אפשר להגיש אותו עם פרוסת עוגה, אולי לעטר בקצפת, או לעשות את מה שאני לא העזתי עדיין - להוסיף לפודינג שלכם גלידה. כי גלידה. השמיים הם הגבול, אתם יודעים.
  • אגב, אני יודעת שאנחנו בסך הכל חודש לפני ראש השנה, אבל תראו מי סגרה לכם את פינת הקינוח לפסח (אני! אני!). אין בעד מה.


טוב, ברצינות - מי נותן לשליש בירה לעלות לו לראש? בדיוק כשחשבתי שאני לא יכולה להיות יותר מביכה ממה שאני כבר....
אבל אם אנחנו כבר מאשימים את הבירה, אז.. הנה תמונה מחרידה במיוחד, שצולמה בשעות הערב. היא צהובה, היא נוראית, וזה נראה כאילו הפודינג מקיא על עצמו. אבל הייתי חייבת ללכת עם האמת שלי ולהראות לכם שאפשר, וכדאי, להגיש את הפודינג מעל פרוסת עוגה.



מה שיפה זה שהפודינג נראה כמו גוש בוץ חום גם בשאר התמונות (ואני עוד מצנזרת את עצמי..), כך שהתמונה הזאת אפילו לא עד כדי כך בולטת במחרידותה. או שכן? לא יודעת, אני מאשימה את הבירה בכל.