> Morcake

31 ביולי 2015

פאי פודינג שוקולד

לא יודעת אם שמתם לב, אבל לפעמים יש קצת -- מחפשת את המילה המדויקת, נראה לי שאלך על כאוס -- בבלוג שלי.

המלל מבולגן (מבלוגן? כי זה בלוג? אוי סתמי, מור), המתכונים לא תמיד סגורים על עצמם, והתמונות - שאלוהים יעזור לכולנו.


אז כשפנו אלי בנות "מפעם" והציעו לי (ולעוד כל מיני בלוגרים אחרים, מגניבים הרבה יותר ממני, איי נואו) לשתף פעולה, התרגשתי ונחרדתי בו זמנית.

כי.. כי מפעם, למי שלא מכיר (מודה ומתוודה - אני לא הכרתי עד לא מזמן) היא חנות בשוק הפשפשים בחיפה שעל פי ההגדרה העצמית שלה, מתעסקת בווינטג', עתיקות ויד שניה. והכל שם סופר מגניב, סופר שווה, סופר קלאסי, וסופר פארם.

סליחה, האחרון לא קשור.


אז כשהן הציעו לשלוח לי כלי כלשהו לכבוד יום ההולדת של החנות, החל ביולי (היייייי גם שלי! תני כיף, מפעם!), ואני אכין עוגה כלשהי (לא בטוחה שהן השתמשו במילה "עוגה", אבל.. כאילו... מה ציפיתם שיהיה פה, סלט?) ואצלם אותו בכלי - כאמור, התרגשתי ונחרדתי.

כי הן כל כך סופר פארם, ואני כל כך לא.

אני.. אני מור-כאוס. כאוס-קייק? טוב, עוד נעבוד על השם.


בכל אופן, ניסיתי לחשוב מה אוכל להכין שיהיה מספיק חגיגי והולם את המעמד ואת הצלחת המהממת שקיבלתי --

ליתר דיוק, הצלחת המהממת השניה שקיבלתי. הראשונה הגיעה שבורה ושברה לי גם את הלב. מי דרמטית, מי? עכשיו, אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל דואר ישראל, יש לי נטיה לכוון את הפרצוף הנוזף שלי לכיוונך.

-- וזה. היה. קשה.


בהתחלה רציתי לצלם את עוגת יום ההולדת שלי בבלוג - הרי מפעם ואני תאומות שנולדו יחדיו, מה יותר טוב מזה? - אבל בסוף היא יצאה טראשית בטירוף (בקטע טוב! כמו שאני טראשית בטירוף בקטע טו.. הלו? היי?), וזה לא הסתדר.

ואז.. ואז עברו זמנים. ידעתם שביולי יש רק שלושים ואחד ימים? איפה אני מגישה בקשה להאריך את החודש הזה?

צוחקת אתכם, אני יודעת שזה ייגמר בסקילה, אם אפילו אחשוב להאריך את החודש החם בשנה, או כמו שעוגות ועוגיות בעולם כולו קוראות לו, "הא! סוף סוף אתם מבינים איך אנחנו מרגישות".


אז עברו זמנים, לי עדיין לא היה מתכון, ואתם יודעים - לחץ.

התחלתי לחשוב.


גאלט בננות? נשמע טוב, אבל הבננות כל כך יקרות עכשיו, ומה אוסיף לזה שזה לא יצא משעמם? ואז אסף שמע את המילה "גאלט" ועשה רעשים של גועל, כי יש לו משהו אישי נגד גאלטים (בחיי שאני לא יודעת מה). אז לא.

פאי לימון? אוווו קלאסי כזה, עם מרנג? כן כן, נשמע טוב ואלגנטי וחגיגי ו... אוי, אבל גם בצק פריך, גם מלית לימון, וגם מרנג? אממ חם לי ואין לי כח ואני עובדת במשרה מלאה. ואני בכלל לא בטוחה אם ללימונים שיש לי בבית יש מיץ. לא לא, לא פאי לימון.


רגע, מה לגבי פאי שוקולד? אולי פודינג שוקולד, אפילו? נשמע טוב, תמשיכי לדבר.

שוקולד זה המקום הבטוח שלי, הקומפורט זון. ושוקולד זה אולי הכי בסיסי שיש, אבל שוקולד בפאי? זה כבר מרגש, זה כבר חגיגי, זה כבר סופר פארם.

די.
עם.
ה-.
סופר.
פארם.

אהמ. סליחה.


קיצור, החלטתי על פאי פודינג שוקולד, והתאריך היה בערך ה-32 ביולי, אז הייתי צריכה לרוץ עם זה.

לרוץ על זה? לא לא, לרוץ עם זה.

על מי אני עובדת, אני לא יכולה לרוץ עם, על או אל שום דבר.

אז החלטתי ללכת ממש לאט עם זה. על זה?

ארג.


בכל אופן, הכל היה שמח וטוב, עד שהתחלתי להכין.

כי אני זו אני זו אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אניייייי.

ואניייייי לא יודעת להכין בצק פריך.

אבל באמת הפעם.

לא קטע של - אוי מתפרק לי קצת, לא מתרדד לי, וואה וואה וואה כמו תמיד.

קטע של "הולי פאדג', למה הבצק שלי כל כך יבש וסדוק ומה קורה פה? יאללה לפח, אני הולכת לטחון כמה ביסקוויטים עם חמאה ולדחוף אותם לתוך רינג".

הכי קלאסי.


אז הפאי האלגנטי שלי הורד בדרגה ברגע שקלתית הבצק הפריך הפכה לקלתית של ביסקוויטים (אבל היי, זה גם הפך אותו לפאי ללא אפיה, אלמנט מאד חשוב בסוף יולי-בואכה אוגוסט, התרגשויות!).

הפודינג סופר פשוט (בחיי, מרתיחים כמה דברים, מערבבים, זורקים פנימה שוקולד, מערבבים עוד קצת, מקררים, בום, סיימתם, לכו תצ'פרו את עצמכם בגלידה או משהו).

ובשביל להעלות את רמת הקלאסה, עשיתי שני דברים:

קודם כל, הפסקתי להשתמש במילה קלאסה.

אחר כך הקצפתי שמנת עם קצת אבקת סוכר וזרקתי אותה בנונשלנטיות מעל הפודינג.

אסף, אגב, טען שהפאי אפילו לא זקוק לקצפת (מה אתה מבין בכלל, יא אדם שלא אוכל חמאת בוטנים), מצד שני לאחר תחקור מסיבי הוא הודה שהיא גם לא גורעת ממנו (ברור שלא. זו קצפת. what's not to like?).

לבסוף, ממש לפני שצילמתי את הפאי בצלחת החדשה-ישנה המהממת שלי, הורדתי אותה בעוד דרגת אלגנטיות --

הכוונות שלי היו טובות. רציתי לשדרג אותו - לא רציתי שהקצפת תשב סתם כך, עירומה, ללא קישוט. חשבתי על תלתלי שוקולד, אבל לא היה לי כח להכין (וגם לא בלוק של שוקולד לתלתל).

אז הלכתי על הדבר הכי נכון-לא נכון שיש: בלינג. אבקת זהב וסוכריות מנצנצות ו.. אתם יודעים, בגדול אני מור פרום דה בלוק. רק עם הרבה בלינג בלינג.

וכמובן, זה רק הוזיל את הפאי ולקח אותו לכיוון המורקייקי-אנטי קלאסי הקלאסי (אנטי קלאסי קלאסי? כן, מרגיש לי נכון). כי אתם יכולים להוציא את הבחורה מפח-לנד, אבל אתם לא יכולים להוציא את הפח מהבחורה.

רגע, אני לא בטוחה שכך בדיוק הולך המשפט. תנו לי שניה לבדוק את זה.


קיצור קיצור (חה!), רציתי לכתוב פוסט קצר, אלגנטי, חגיגי ומעודן.

יצא לי פוסט ארוך מהרגיל, מבורדק מהרגיל, עם פאי שהקלתית שלו כמעט מתפרקת (אבל היא לא! נשבעת לכם שהיא נחתכת טוב! תשאלו את כל מי שזכה לטעום AKA אני מור, יש לי הרבה חברים!!) והקישוטים שלו טראשיים.

אבל אבל.

הפאי טעים עד מאד. פודינג השוקולד והקצפת אשכרה מרגישים כמו מילקי אחד גדול (הו, מילקי אחד גדול), ואפילו הייתי שוקלת לקרוא לו "פאי מילקי", אם פיה מסוימת לא היתה מקדימה אותי.

אז נסתפק ב"פאי פודינג שוקולד".

ונשמח שלפחות אין מאתיים תמונות בפוסט הזה, רק שלוש עשרה, שזה כ.. רבע? חמישית? מהכמות הקבועה.

ווהו?


ושיהיה יום הולדת שמח למפעם וסוף יולי-תחילת אוגוסט שמח (שמחה? שמחים?) לכם.

***
פאי פודינג שוקולד
מקור המתכון: הפודינג מבוסס על מתכון של סמיטן, כפרה עליה, עם שינויי כמויות קלים ביותר.

כמות: פאי אחד עגול בקוטר של 22 ס"מ (מאמינה שגם 24 יעבוד).

מצרכים:
לקלתית
100 ג' חמאה 
200 ג' ביסקוויטים (קצת פחות מ"שרוול" אחד. את מה שנשאר אתם יכולים לטבול בקפה)
15 ג' (1 כף) סוכר חום כהה (אפשר גם לבן)

לפודינג
25 ג' (1/2 2 כפות) קורנפלור
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
20 ג' (2 כפות) אבקת קקאו
קורט מלח
480 מ"ל (2 כוסות) חלב
75 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/2 כפית תמצית וניל

לקצפת
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
10 ג' (1 כף) אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. להכנת הקלתית: ממיסים חמאה במיקרוגל או בסיר. מניחים בצד.
2. מעבדים ביסקוויטים במעבד מזון לאבקה.
3. מעבירים פירורי ביסקוויטים לקערה, מוסיפים חמאה וסוכר חום ומערבבים היטב.
4. מניחים את הפירורים בתבנית. מהדקים היטב לתחתית ולדפנות, ומעבירים למקפיא להתייצבות. המלצה אישית: התחילו בדפנות, הדקו טוב טוב לכל אורך ההיקף, ולבסוף הדקו את כל הפירורים שנשארו לבסיס התבנית. אני מצאתי שכך הכי נוח לי לעבוד.
5. בינתיים מכינים את הפודינג: מניחים קורנפלור, סוכר, קקאו ומלח בסיר גדול. מערבבים היטב.
6. מוסיפים חלב בהדרגה, תוך כדי ערבוב.
7. מניחים את הסיר על הכיריים ומבשלים על אש בינונית, תוך כדי טריפה מתמדת, עד שהתערובת רותחת. ממשיכים לבשל עוד דקה-שתיים, תוך כדי ערבוב, בזמן שהתערובת מבעבעת ומסמיכה. מסירים מהאש.
8. מוסיפים מיד שוקולד ווניל, כשהתערובת עדיין חמה, ומערבבים היטב עד להיטמעות מלאה וקבלת פודינג חלק וקרמי.
9. מוציאים את הקלתית מהמקפיא ויוצקים פנימה את התערובת. מיישרים לשכבה אחידה בתוך הקלתית. מכסים בניילון נצמד (על מנת שלא יווצר קרום) ומעבירים למקרר למשך שעתיים לפחות, לטובת התייצבות הפודינג.
10. מעט לפני ההגשה, מכינים קצפת: מניחים שמנת מתוקה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה למדי אך עדיין במצב מריח (כלומר, לא יציבה מספיק לזילוף).
11. עורמים את הקצפת במרכז הפאי, מעל הפודינג (אל תשכחו להסיר את הניילון הנצמד :-) ). אם רוצים, מקשטים בבלינג בלינג כזה או אחר (סוכריות, נצנצים, שוקולד מגורר, אגוזים קצוצים, אבקת קקאו). או שהולכים על הקטע הבוגר והקלאסי, ומוותרים על זה. מה שמרגיש לכם נכון.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר להכין את הפאי עם קלתית של הבצק הפריך האהוב עליכם, במקום הביסקוויטים (אבל ביסקוויטים זה כיף, כדי לכם!).
  • ואם אתם מעדיפים לזלף את הקצפת, פשוט הקציפו אותה קצת יותר, העבירו לשק זילוף, והופ הופ - זלפו away.


הפוסט הקלאסי הזה, כפי שאולי אולי שמתם לב, נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם החנות מפעם - הם שלחו לי צלחת, אני צילמתי בה עוגה וסיפרתי לכם על יום ההולדת של החנות. אתם יודעים, גילוי נאות וזה. הגילוי הנאות, אגב, הוא זה: בפעם הבאה שאהיה בחיפה (שזה, כנראה.. אממ... אין לי מושג, אני לא באמת מגיעה לחיפה יותר מדי), אני כל כך הולכת לבקר בחנות הזו!

26 ביולי 2015

עוגיות שוקולד צ'יפס מוצדקות

הרשו לי לפתוח בהתנצלות:


סליחה.


סליחה על זה שהמתנתי עד עכשיו כדי לפרסם את העוגיות האלה.


הכנתי אותן לפני יותר משלושה שבועות --


למעשה, הכנתי אותן בגירסא מסוימת הרבה קודם. הן היו העוגיות המקוריות איתן ניסיתי להרכיב את הקוקילידות המבולגנות ביותר בהיסטוריה של העולם.  אבל בואו לא נתקטנן.


-- ורק עכשיו אני משתפת אתכם במתכון.


במקום לעשות את הדבר ההגיוני, שזה לעצור הכל באותו הרגע - 


עבודה, משפחה, חברים, חיים, הכל -


ולצלם..


ולכתוב..


ולכתוב..


ולכתוב..


(שמתם לב שאני כותבת קצת הרבה? לא? תיארתי לעצמי שלא)


ובגדול, לצעוק בקולי קולות "רוצו להכין את העוגיות האלה, הן הכי טעימות בעולם, בבקשה בבקשה בבקשה!".


אז לא.


במקום זה, המשכתי עם חיי.


עבודה, משפחה, חברים, חיים, הכל.


וכך עבר כמעט חודש, בסופו נשארתי אני רק עם זכרון מתוק של עוגיות מעולות (טוב, זה שקר. אני די בטוחה שעוד יש לי שתיים-שלוש עוגיות בפריזר), ואתם נשארתם עם כאב ראש די גדול מהפוסטים הקודמים שלי (טוב, תירגעו. עוגת יום ההולדת שלי היתה יפה, והייתי שקטה מהרגיל בפוסט הזה, אז מספיק עם התלונות).


אבל זהו, חברים. אין צורך להמתין עוד.


היום -- היום יש לי מתכון עבורכם.


ועכשיו זה השלב בו אתם מנסים להבין מה נסגר איתי, והאם שוב עלה לי כל הסוכר לראש.


(התשובה היא כן. התשובה היא תמיד כן)


"ראינו את התמונות, מור. ואת הכותרת של הפוסט. עוגיות שוקולד צ'יפס? יאללה. מה את רוצה מהחיים שלנו? את לא המצאת את הגלגל, ואת בטח לא המצאת את עוגיית השוקולד צ'יפס."


נו, אני יודעת שלא. ברור שלא. מי אני, רות גרייבס ווייקפילד?


השוקולד הקצוץ שלי יצא לטיול ברחבי המטבח

"אז מה הסיפור? מה קורה?"


טוב, תירגעו שניה. אתם נשמעים ממש כמו אסף --


"אני לא מבין, את מצלמת את העוגיות? אבל מה מיוחד בהן? נכון, הן מאד מאד טעימות, אבל מה מצדיק פוסט?"


זה, אסף. זה שהן מאד מאד טעימות.


נכון, אין דבר כזה, עוגיות שוקולד צ'יפס מושלמות. באופן כללי, אני לא חושבת שיש מתכון מושלם כלשהו. אתה אוהב את העוגיות דקות וקריספיות, ההיא אוהבת אותן קטנות ושמנמנות, אני אוהבת בכל הצורות והגדלים, ורצוי בכמות גדולה עד כמה שאפשר.


אההההה רגע, אנחנו לא מדברים על העיניים הגדולות והקיבה הגדולה אף יותר שלי. סורי.


קיצור, אין דבר כזה מושלם, כי טעם וריח ואין מה להתווכח.


אבל כן יש עוגיות מאד מאד טעימות. לפחות לדעתי.


עם מרקם מעולה.
עם חמאה חומה.
עם שוקולד קצוץ - צ'אנקס גדולים ושבבים קטנים, ואושר גדול.


הן אפילו הזכירו לי קצת את העוגיות של Levain Bakery, מה שגרם לי להשתעשע ברעיון של לקרוא להן עוגיות שוקולד צ'יפס לוין, אבל לא רציתי להפר זכויות יוצרים של עוגיה אחרת בשם לוין.


בכל אופן, למה אתם צריכים להכין את העוגיות האלה?


כי הן כל כך, אבל כל כך, טובות.


גם אסף, מר "מה מיוחד ומוצדק בהן", עף עליהן, "אבל אני עדיין לא חושב שהן מצדיקות פוסט".


לדעתי, זו עוגיה פחות או יותר מושלמת.


אז לא תנסו? זה מצב של win win מבחינתכם -- או שתסכימו איתי, ותרוויחו מתכון מעולה, או שתחלקו עלי, ותוכלו להתריס בפניי בבוז "פפפפףףףףף לעוגיה הזו את קוראת מושלמת? הכי נסחפת".


אוף, אתם כאלה מתנשאים בפוטנציה. מרגיזים.


אה אה, ואל תגידו שלא בא לכם להכין עוגיות שאחד המרכיבים בהן הוא "1 קוביית קרח".


אתם צריכים להיות מתים מבפנים כדי לא להסתקרן אפילו קצת.


***
עוגיות שוקולד צ'יפס מיוחדות ומוצדקות
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה ובעיקר על ההסבר הנפלא המלווה אותו.

כמות: כ-16 עוגיות גדולות ושמנמנות למדי (בערך 4 ס"מ לפני האפיה, משהו כמו 6 ס"מ לאחר האפיה). אפשר, כמובן, לאפות אותן גם קטנות יותר, וכך תתקבל כמות גדולה יותר.

מצרכים:
200 ג' חמאה
1 קוביית קרח
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
1 ביצה גדולה
1 חלמון גדול
1 כפית תמצית וניל
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
200 ג' שוקולד מריר/חלב, קצוץ גס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מחממים תבנית גדולה (עדיף שתיים) בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה בסיר קטן. ממיסים על אש בינונית וממשיכים לבשל עד להשחמה, משהו כמו שלוש דקות, תוך כדי טריפה. ברגע שמופיעים גרגרים חומרים בסיר, מסירים מיד מהאש.
3. מעבירים מיד את החמאה החומה לקערה. מוסיפים קוביית קרח ומערבבים היטב. מצננים במקרר למשך כעשרים דקות, עד שהחמאה מצטננת כך שניתן לגעת בה מבלי לשרוף את האצבע (וסליחה מראש על הכוויות שאולי תחטפו על הדרך..).
4. בינתיים מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
5. מניחים סוכר לבן, ביצה, חלמון ותמצית וניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומערבבים על מהירות בינונית-גבוהה עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה למדי, משהו כמו חמש דקות.
6. מוסיפים סוכר חום וחמאה חומה קרה לקערת המיקסר. מחליפים לוו גיטרה ומערבבים על מהירות בינונית למשך כחצי דקה בלבד, עד להיטמעות.
7. עוצרים את פעולת המיקסר, מוסיפים חומרים יבשים בבת אחת ומערבבים על מהירות נמוכה רק עד לקבלת בצק אחיד.
8. מוסיפים שוקולד קצוץ ומקפלים קלות, רק עד לפיזור אחיד - אפשר ידנית, בעזרת לקקן, ואפשר גם על ידי סיבוב-שניים של המיקסר.
9. יוצרים עוגיות בעזרת כף גלידה קפיצית גדולה (או קטנה, וואטאבר) ומניחים בתבנית. שומרים על רווח די גדול בין העוגיות. אופים כ-12 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות בצדדים אך עדיין רכות למגע. מוציאים מהתנור, מצננים מספר דקות בתבנית ומעבירים לרשת, לטובת צינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים (ורוצים, כמובן), אפשר לפזר מעט מלח ים אטלנטי (הכי פלצני שלי) על כל עוגיה לפני האפיה.
  • לגבי השוקולד, לכו על מה שבא לכם - אפשר גם "להתעצל" ולהשתמש בשוקולד צ'יפס, אבל הכי כיף לקצוץ שוקולד לבד וכך מקבלים גם חתיכות גדולות, גם קטנות, גם בינוניות, גם.. טוב די. אני, אגב, שילבתי בין שוקולד מריר לשוקולד חלב במילוי קרם קוקוס (!) שבמקרה היה לי בבית. כן, במקרה היה לי שוקולד חלב עם קרם קוקוס בבית ולא אכלתי את כולו סתם ככה. לא יודעת מי אני בכלל.
  • כמו תמיד, טכנית אפשר לוותר על השחמת החמאה ולהסתפק בהמסתה, אבל בבקשה בבקשה אל תעשו את זה. החמאה החומה כל כך מוסיפה לטעם. בבקשה.
  • ואם אתם תוהים לגבי קוביית הקרח, ובאופן כללי לגבי הכימיה מאחורי העוגיות האלה -- תקראו את זה. סופר מעניין וכנראה יעזור לכם להרכיב את עוגיית החלומות שלכם.


תגידו, את הלהיט הגדול של הקיץ, "קיצוצים", כבר שמעתם? לא? כנסו כנסו.