> Morcake

3 במרץ 2015

עוגיות תפוזים, קשיו וקינמון

אמא, יצא לך לטעום בסוף את העוגיות שהשארתי אצלכם בסוף השבוע?


"עם השוקולד צ'יפס? כן. טעימות."

שוקולד צ'יפס? מה? עוגיות תפוזים וקשיו וקינמון.


"כן? אבל לא היה בזה שוקולד צ'יפס? היו שם חתיכות לבנות.

כן. קשיו...


...


... אז אמא שלי לא ממש קלטה את הטעם המובהק של העוגיות האלה. אסף לא הסכים לטעום ("איכס קינמון", "איכס אגוזים"). לאחותי לא יצא לטעום, או משהו כזה. וכבר אמרתי עשרות פעמים שאבא שלי הוא לא אינדיקציה לכלום.

קיצור, נוצב מצב שאף אחד לא יכול באמת להעיד על טיבן של העוגיות האלה.


אבל זה לא משנה. כי אני פה. אני פה כדי לומר לכם שהעוגיות טעימות.

לא סתם טעימות. הן טעימות.


כמה טעימות?


תכננתי לקחת את השאריות מארוחת השבת אצל ההורים לעבודה, היות שאני משתדלת להיפטר מרוב הדברים שאני מכינה (אני משתמשת במונח "להיפטר" בצורה די חופשית, אגב. לפעמים "להיפטר" שקול ל"להשאיר בבית, בהנחה שזה משהו שאסף אוהב, כלומר שוקולד, ואז כשהוא לוקח לו קצת בערב ושואל אם אני אוכל איתו, אני אומרת שאוכל ביס או שניים, והוא יודע להכין כמות כפולה לשנינו, אחרת לא יישאר לו כלום").


אבל טעמתי את העוגיות. והן היו כל כך טובות שפשוט לא רציתי לחלוק אותן עם אף אחד.


במשך שבוע וקצת (כן, הן החזיקו לי בערך שבוע וחצי ונשארו מצוינות ממש עד הסוף) לקחתי לי כל יום שתיים לעבודה ואכלתי אותן כנשנוש. לפעמים בבוקר, לפעמים אחר הצהריים. והן היו מעולות בכל מצב.


ולא חלקתי אותן עם אף אחד.


האחרונות שנשארו אפילו עלו איתי על הטיסה לארה"ב ותמכו בי בזמנים קשים (אני כמעט אף פעם לא אוכלת את האוכל בטיסות, רק את הלחמניה שמגישים יחד עם הארוחה - לפעמים, טוב בדרך כלל, שתי לחמניות - אבל בטיסה הזאת אפילו הלחמניה היתה בלתי אכילה).


אני שמחה לומר שהעוגיות זכו לראות עולם לפני מותן בטרם עת.


ועכשיו --

עכשיו אני בג'ט לג.


כזה שהעיר אותי באחת בלילה לכמה דקות ואז שוב בארבע בבוקר ליותר משעה, עד שנרדמתי שוב, באזור חמש ורבע.


קמתי בשש.


קיצור.


ג'ט לג זה לא זמן טוב לכתוב בו פוסט. או לעשות כל פעילות שדורשת יותר ממצמוץ של העיניים.

(בינינו? גם זו פעולה לא פשוטה)


כי ג'ט לג זה כמו להיות שיכור, מינוס הכיף של להיות שיכור. אתם רק רוצים לישון, והעיניים שלכם אומרת "די, לא בא לנו כבר" וסוגרות את הבסטה - כלומר, את עצמן - באופן בלתי רצוני. ו..

ג'ט לג. אוף.


בכל אופן. אם אני מדברת בצורה אפילו יותר אקראית ונטולת חוט מחשבה מהרגיל, עכשיו אתם יודעים למה.


כי אני שיכורה.

זאת אומרת, ג'ט לג.


בכל אופן, בואו נסכם שאני אלך לישון, ואתם תלכו להתארגן על תפוז* (או לפחות זסט שלו) וקשיו וקינמון. אהההה וקמח וחמאה וסוכר ועוד סוכר (כי הוא בצבע אחר). וגם אבקת אפיה ומלח, כי זה חשוב.

רגע, נראה לי שאתם צריכים לדעת גם כמויות ואיך מכינים וזה וזה.


אבל לפני הכל, כוכבית:


*מרגיש לי שאני צריכה לספר לכם שזהו חודש התפוזים של "כחומר", ויש בו מלא דברים מגניבים. נכון, תמיד יש, אבל החודש הכל עם תפוזים, ותפוזים זה כיף!


ואם אתם חושבים שאני רמאית, כי אני משתמשת רק בזסט תפוז בחודש שאמור להיות מוקדש כולו לתפוזים, ובאיזה קטע זה בסדר בכלל, לאנשים אחרים לא הייתי מרשה את זה, רק לעצמי, אוף, אני כל כך לא הוגנת, אז שני דברים יש לי לומר לכם:


א) אמנם יש פה רק זסט, אבל הוא הופך את העוגיות האלה לתפוזיות לגמרי. אז זה חוקי לגמרי.


ב) אתם צודקים, אני רמאית.


ג) אבל באמת שהעוגיות תפוזיות לגמרי!


היי תראו, בסוף כתבתי שלושה דברים. מסתבר שאני גם רמאית וגם שקרנית.


**אנחת ייאוש*


לילה טוב.


***
עוגיות תפוזים, קשיו וקינמון
מקור המתכון: התבססתי על עוגיות הטראש שלי. ושיניתי :-)

כמות: כ-35 עוגיות קטנות למדי

מצרכים:
זסט מתפוז אחד
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
75 ג' חמאה רכה
1 ביצה גדולה
210 1ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
100 ג' אגוזי קשיו, קצוצים גס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדול בנייר אפיה.
2. מניחים זסט תפוז וסוכר לבן בקערה. מערבבים פנימה את הקליפה בעזרת הידיים, עד לקבלת סוכר תפוזי שמריח כמו גן עדן (טיפ: נסו להריח את הידיים שלכם עכשיו. מתעלפים, נכון?).
3. מניחים חמאה, סוכר תפוזי וסוכר חום בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה, משהו כמו 3-5 דקות.
4. מוסיפים ביצה, תוך כדי ערבוב, ומערבבים עד להיטמעות.
5. בינתיים מערבבים קמח, קינמון, אבקת אפיה ומלח בקערה נפרדת.
6. עוצרים את פעילות המיקסר, מוסיפים פנימה את כל החומרים היבשים, ומפעילים שוב, הפעם על מהירות נמוכה. מערבבים עד לקבלת בצק אחיד.
7. מקפלים פנימה בעדינות את האגוזים. מערבבים רק עד לפיזור אחיד.
8. בעזרת כף גלידה קפיצית, יוצרים עוגיות (אפשר גם עם הידיים, אבל הבצק הזה קלאסי לכף גלידה). מניחים בתבנית, ושומרים על מרווח של 2-3 ס"מ בין עוגיה לעוגיה.
9. אופים 10-12 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות אך עדיין רכות למגע. מצננים מספר דקות בתבנית, ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • העוגיות נשמרות בקופסא אטומה לפחות שבוע, לדעתי אפילו שבוע וחצי.
  • לא ניסיתי, אבל נראה לי שאפשר להמיר לפחות חלק מהקמח הלבן במלא. מי מנסה ומדווח?
  • אפשר להמיר את הקשיו באגוזים אחרים, אם רוצים, או בשוקולד צ'יפס (רגילים או לבנים). כמובן שאם אתם אמא שלי, אין הבדל בין שוקולד צ'יפס לקשיו, אז אין צורך להחליף :-)
  • מישהו יודע תוך כמה זמן אמור להסתדר הג'ט לג? צחקנו. נהנינו. די.


בעצם. רגע. בוקר טוב.


23 בפברואר 2015

קרם ברולה שוקו-וניל

כשעזבתי את מקום העבודה הקודם-קודם שלי, לפני שנה בדיוק החודש, קיבלתי במתנה ברנר מהנשארים שם. יותר נכון, קיבלתי כל מיני דברים ואז הלכתי להחליף חלק מהם עם חברה שעזרה לבחור את המתנה שלי. היא סיפרה לי שבמקור, החבר השני איתו היא הלכה הציע לקנות לי ברנר, אבל היא אמרה לו שאני לא רוצה אחד בכלל.


אבל.. ברנר? רגע. זה דווקא נשמע טוב. זה נשמע כמו משהו שהייתי רוצה שיהיה לי אבל לא הייתי קונה לעצמי.


אז החלפתי חלק מהדברים בברנר, והלכתי הביתה שמחה וטובת לבב. היי, אם אתם הייתם הולכים להסתובב בקניון ביום האחרון שלכם לעבודה, בידיעה שמחר אתם על מטוס לפריז, אני מאמינה שגם אתם הייתם שמחים וטובי לבב.


קיצור. פאסט פורוורד משהו כמו חצי שנה, אולי קצת יותר. קיץ. אסף ואני עברנו דירה. זאת אומרת, הברנר ואני עברנו דירה, ואסף הצטרף אלינו בדירה החדשה.


ברני הברנר (שם חיבה שהמצאתי ברגע זה ממש) עדיין היה ארוז בקופסא שלו, נטול גז ונטול שימוש. ללא ספק, זו היתה החלטה נבונה לקחת אותו בזמנו.


ואז אסף החליט שדי. צריך למלא אותו.


אבל.. אבל צריך ללכת לאחת החנויות האלה. ולדבר עם אנשים. ולשאול אותם מה צריך, ולבקש מהם דברים. זה נשמע נורא. לא עדיף לחכות ולקוות שאולי הברנר ימלא את עצמו בגז באופן טבעי? אני מאד חזקה בכימיה ופיזיקה וכל הקטע המדעי הזה, בסך הכל.


אז לא. אסף החליט שלא עדיף לחכות ולקוות. ודי. צריך למלא אותו. תביאי לי את הברנר, אני אקפוץ איזה יום אחרי העבודה (באמת? אבל יש שם אנשים! וצריך לדבר איתם! אתה בטוח?).


ואמנם, כעבור כמה ימים חזר הביתה ברני הברנר, ואיתו חבר חדש: גזגז, מיכל הגז. התרגשויות.


לכן, בתור פרס, החלטתי להכין לאסף קרם ברולה. אבל לא קרם ברולה רגיל ומשעמם (ותכלס.. טעים) בטעם וניל, אלא קרם ברולה שוקו-וניל. קצת שוקו, קצת וניל, הרבה טעים.


אז הכנתי. וכשבאתי לקרמל את הסוכר על הקרם, הבנתי שאין לי מושג איך למלא את ברני בעזרת גזגז. אסף ניסה. זה לא בדיוק עבד, אבל זה גם לא לגמרי לא עבד. לא יודעת, כל התהליך היה מאד מורכב, אבל בסופו של דבר הברנר התחיל להוציא קולות וסוג-של-עבד.


אוקיי. עכשיו הגיע הזמן לנסות לקרמל את הסוכר על הקרם. הניסיון יצא.. שרוף.


אסף, לעומת זאת, התגלה ככשרון של ממש. בלתי נסבל מצדו.


קיצור. יצא טעים מאד מאד מאד. לכן החלטתי להכין שוב, לצלם ולפרסם.


אבל כמובן שבהיותי מור, הפעם השניה יצאה דוחה פינת מחרידה. למה זה קורה דווקא לי?!


הדבר הטוב - והרע - הוא שאני עקשנית. ארור תהיה, קרם ברולה, אני אצליח להכין אותך כמו שצריך! דווקא הפעם, כשאני מנסה להיות בחורה רצינית ולא לצלם מתכון על הפעם הראשונה שאני מכינה אותו, הוא יוצא טוב, ואז בפעם השניה, "האמיתית", יוצא זוועה?


לא ולא.


לא בבית ספרנו.

בטח לא במטבחנו.


עקשנות או נמות.


אז הכנתי שוב (אל תעמידו פנים שלא תהיתם מה עשיתי עם כל החלמונים שנשארו לי מהפיננסייה נוטלה). והפעם: מהמם. נפלא. נהדר. כל כך טעים שזעקתי מאושר בכל פעם שפיצחתי עם הכפית את שכבת הקרמל הדקיקה שנוצרה מעל כל אחד מקרמי הברולה הקטנים שלי.


זה וניל, זה שוקולד, זה קרמי, זה מתוק, זה קצת מריר (או הרבה, אם כמעט הבערתם את הקינוח בכל פעם שניסיתם לקרמל את הסוכר למעלה..).


זה קרם ברולה. וזה מעולה.


(כולנו יודעים שדברים שמתחרזים הם מדויקים, נכון?)


אגב, אני עדיין לא באמת יודעת לשרוף את השכבה העליונה של הקרם.


ושנינו לא לגמרי סגורים על איך ממלאים את ברני הברנר עם גזגז, מיכל הגז.


סוף טוב?


סוף מוזר?


סוף סוף!


***
קרם ברולה שוקו-וניל
מקור המתכון: התבססתי על מתכון מקורס הקונדיטוריה שלי לקרם ברולה קלאסי, ושיניתי קצת.

כמות: חמש יחידות, כל אחת בנפח של כמאה גרם. אפשר להכין שתיים-שלוש מנות גדולות יותר, אבל הכמות הזו לחלוטין מספיקה כקינוח, אפילו לזוג.

מצרכים:
400 ג' (קצת יותר מ-2/3 1 כוסות) שמנת מתוקה
1/4-1/3 מקל וניל
75 ג' (1/4 כוס + 2 כפות) סוכר לבן
4 חלמונים גדולים
20 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

60-70 (6-7 כפות) סוכר חום דמררה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-90 מעלות.
2. מניחים שמנת בסיר. חוצים מקל וניל ומוסיפים את המקל ותוכנו לשמנת. מביאים לרתיחה על אש בינונית.
3. בינתיים טורפים חלמונים וסוכר בקערה גדולה. מניחים שוקולד מריר בקערה גדולה אחרת.
4. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים לתוך קערת החלמונים והסוכר. טורפים היטב.
5. מסננים את התערובת לתוך קערה אחרת (למקרה שחלק מהחלמונים נקרשו), ומעבירים חלק מהתערובת אל קערת השוקולד (תלוי בכם, איזה יחס תרצו בין הווניל לשוקולד - אפשר חצי חצי, אפשר כמוני להעביר רק כמות של מצקת בינונית, בערך, אל השוקולד, ולהשאיר את הרוב כ"סתם" וניל).
6. מערבבים היטב את התערובת בקערת השוקולד, עד שהשוקולד נמס לגמרי והתערובת הופכת.. ובכן, שוקולדית.
7. מחלקים את שתי התערובות - הווניל והשוקולד - בין הכלים הרצויים. היחס שלי בכל כלי היה בערך 80/20 לטובת הווניל, אבל זה לא מדע מדויק, מן הסתם.
8. מניחים את הכלים בתבנית גדולה (או על רשת) ואופים כ-10-15 דקות. לאחר מכן מגבירים את החום ל-100 מעלות ואופים עוד כ-35-40 דקות, עד שהקרם מתייצב ובקושי רוטט כשמזיזים את התבנית.
9. לפני ההגשה, מפזרים ככף סוכר חום מעל כל יחידה. שורפים קלות בעזרת ברנר, עד להיווצרות שכבת קרמל. אופציה נוספת (אבל פחות מומלצת): להניח את הקרם, עם שכבת הסוכר מעליו, בחלקו העליון של התנור, על חום מקסימלי, למשך כדקה. אבל עדיף ברנר, לכו לקנות. ואחר כך חזרו כדי להסביר לי איך ממלאים כמו שצריך :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם לא מתכוונים לקרמל את כל היחידות מיד, אל תפזרו סוכר מראש. הסוכר מתחיל לספוח לחות די מהר, לכן רצוי לפזר אותו רק ממש לפני שלב הברנר.
  • כמובן שאם לא רוצים קרם ברולה שוקולדי, אפשר לוותר על השוקולד ולהישאר עם קרם ברולה וניל קלאסי.
  • מצד שני, אם אתם רוצים קרם ברולה רק בטעם שוקולד (או לפחות שהשוקולד יהיה דומיננטי), הגדילו את כמות השוקולד לאזור ה-50-75 גרם, והוסיפו לו חלק גדול יותר מהתערובת.
  • אם אין לכם מקל וניל, אפשר להשתמש גם במשחת וניל. או תמצית, אבל אז לא רואים את הגרגרים היפים של הווניל, ומה כיף בזה?
  • לגבי זמן האפיה, הוא ממש ניתן פה בשביל הערכה כללית. כמו ברוב המקרים, כדאי לבדוק שהקרם נראה כמו שהוא אמור (יציב אך עדיין עם רטט קל), ולא לאפות יותר מדי "כי זה מה שהמתכון אמר", או להיפך, להוציא את הקרם כשהוא עדיין נוזלי לחלוטין, שוב - כי המתכון אמר.


מסכן אסף, מה עשיתי לו במהלך הצילומים: טוב, שרוף את הסוכר. אבל לאט, אל תקרב את הברנר יותר מדי, אני רוצה לצלם. בזהירות. יפה. שניה, אל תגע בקרם עדיין. כן כן, אתה יכול לקרב את הכפית, אבל אל תגע עדיין. אוקיי, dig in. שניה, תחזיק את הכפית באוויר!! טוב, בתאבון.