> אוגוסט 2010 | Morcake

22 באוגוסט 2010

קאפקייקס לבן על לבן

חברה מהתיכון מתחתנת השבוע. אוי ואבוי, הגעתי לשלב הזה שבנות בגילי מתחתנות. אפילו שמעתי על כמה מהשכבה שכבר יש להן ילדים, למען השם! אז אני אמנם רחוקה שנות אור מזה (גם אתם שומעים שעון מתקתק, או שזו רק אני?), אבל לפרגן לחברה אני בהחלט יכולה...
אז לכבוד מסיבת הרווקות שנערכה בשבוע שעבר, בנוסף למתנה, החלטתי להכין לכלה לעתיד קאפקייקס. יש אמנם כל כך הרבה אפשרויות מבחינת טעמים וצבעים - גם לעוגות עצמן וגם לציפוי - אבל החלטתי ללכת על קאפקייקס לבנים בטעם וניל ובציפוי חמאה-אבקת סוכר, בצבע לבן כמובן. אחרי הכל, מדובר בחתונה. לבן rules!


מעולם לא הכנתי קאפקייקס. אפיתי מאפינס בעבר - לא תמיד בהצלחה מרובה, לרוב הם יצאו לי דחוסים מדי, כנראה עקב ערבוב יתר. אבל ידעתי שהקאפקייקס שלי חייבים להצליח ולא תהיה לי הזדמנות לתקן (כן, רעיון טוב להכין אותם בערך שעה לפני המסיבה), אז הייתי זהירה במיוחד ועקבתי בדיוק אחר ההוראות במתכון. התוצאה? אין לי מושג איך הם יצאו מבחינת טעם (אמרו לי שטעים, אבל לא יצא לי לטעום. זו אחת הפעמים הבודדות שהכנתי משהו ולא טעמתי ממנו. חוץ מהבלילה הלא אפויה, כמובן. אה, והציפוי), אבל הרשו לי רגע של חוסר צניעות: הם היו כל כך יפים. ממש. מאד מאד יפים. המאפין טופס (אוקיי, הכיפות) יצאו כמו שצריך, בנס הצלחתי לזלף את הציפוי יפה, ובסוף ניצבו מולי קאפקייקס חגיגיים וצבעוניים במידה (ותודה למאתיים סוגי הסוכריות הקטנות שקניתי וקישטתי איתן). באמת שבסוף הערב היה לי קשה להיפרד מהעוגות הקטנות, ממש נקשרתי אליהן.
אוקיי, זהו. סיימתי את פסקת ההאדרה העצמית וחזרתי לקרקע. עכשיו אפשר לעבור למתכון. ועל הדרך לאחל מזל טוב לחתן ולכלה.

רגע, זו רק ההתחלה. הם תכף יהפכו ליותר יפים!
רק רציתי להפגין את פסגת כישוריי האמנותיים - לב עקום מקאפקייקס

אה, עוד משהו קטן: יש הרבה תמונות הפעם. ממש הרבה. למעשה, עשיתי את מה שאני לא אוהבת לעשות, וצירפתי תמונה בערך לכל שלב במתכון. לא יודעת למה. ככה יצא. אנא סלחו לי. סבבה, סיימתי. עכשיו באמת הנה המתכון.

***
קאפקייקס לבן על לבן
מקור המתכוןJoy Of Baking

כמות: 12 קאפקייקס בגודל.. בינוני, איי גס

מצרכים:
2 ביצים מופרדות
1 כוס (200 ג') סוכר לבן
100 ג' חמאה
1 כפית תמצית וניל
3/4 1 כוסות (175 ג') קמח לבן
2 כפיות אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1/2 כוס חלב

לציפוי
100 ג' חמאה
1 כפית תמצית וניל
200 ג' אבקת סוכר
2-3 כפות חלב
סוכריות צבעוניות לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מקציפים במיקסר את החלבונים עד לקבלת פסגות רכות (soft peaks).
3. מוסיפים 1/4 כוס סוכר בהדרגה וממשיכים להקציף עד שהקצף מתקשה ומתייצב.


4. מקציפים (לא באותה הקערה, כן? ואם כן, מוציאים משם קודם את החלבונים) חמאה עד לריכוך, כדקה-שתיים.


5. מוסיפים את שאר הסוכר (3/4 כוס) ומקציפים 2-3 דקות, עד שהתערובת בהירה ותפוחה.


6. מוסיפים את החלמונים, אחד-אחד, וממשיכים לערבב.


7. מוסיפים תמצית וניל.
8. בקערה נפרדת מנפים יחד קמח, אבקת אפיה ומלח.
9. תוך כדי הפעלת המיקסר על מהירות נמוכה, מוסיפים לתערובת החמאה והחלמונים את תערובת הקמח ואת החלב, לסירוגין: עושים זאת בשלושה "סבבים", כאשר מתחילים ומסיימים בקמח. 


10. מוסיפים מעט מהחלבונים לתערובת החלמונים ומקפלים.


11. מוסיפים את שאר החלבונים ומקפלים רק עד שהתערובת אחידה - לא מערבבים יותר מדי על מנת לא לאבד נפח ולפגוע במרקם הקאפקייקס!


12. מחלקים את התערובת לתבנית של 12 שקעים, כאשר כל שקע מרופד במנז'ט (רצוי צבעוני ויפה, כמובן).


13. אופים 18-20 דקות. האמת שאני אפיתי 24 דקות, כי הקאפקייקס שלי נראו מאד חיוורים, אפילו יחסית לעוגות הלבנות שהיו אמורות לצאת.


14. להכנת הציפוי: מקציפים חמאה עד שהיא חלקה.
15. מוסיפים תמצית וניל.


16. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה ומוסיפים אבקת סוכר.
17. מוסיפים חלב ומערבבים על מהירות גבוהה, עד שהציפוי בהיר ותפוח. זה אמור לקחת כחמש דקות. 


18. מעבירים לשקית זילוף ומזלפים מעל הקאפקייקס (יש להמתין עד שהם יגיעו לטמפרטורת החדר לפני שמצפים). לחילופין, אפשר פשוט למרוח בעזרת מרית או כף.
19. אם רוצים, זורים סוכריות מעל הציפוי.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • במקור אמורים להשתמש בציפוי ב-230-250 ג' אבקת סוכר. אני מאד שמחה שבחרתי להפחית את הכמות (בעיקר כי לא התחשק לי לפתוח שקית שלישית. מי אמר שהעצלות לא משתלמת?), כי הציפוי מאד מאד מאד מתוק. למען האמת, הייתי יורדת אפילו ל-150 ג', אם לא 100.
  • מצד שני, הציפוי הספיק לי לשמונה וחצי קאפקייקס בלבד. אז בעצם נראה לי שבפעם הבאה אגדיל את כמות החמאה בציפוי ל-150 ג', ואז אולי אשאר גם עם 200 ג' אבקת סוכר. אפשר פשוט למרוח/לזלף פחות ציפוי על כל קאפקייק, אבל למה לעשות את זה??
  • מצד שלישי (יחי ההחלטיות. או הסכיזופרניה. לא החלטתי עדיין..), ידוע שציפוי חמאה הוא מאד עשיר וכבד. ממה שראיתי במספר בלוגים ואתרי מתכונים, אופים רבים - בעיקר בארץ - ממירים אותו בציפוי המבוסס על שמנת (גנאש מוקצף, אם תרצו). אז גם זו אופציה..
  • דבר אחרון שרציתי לומר: אם מכינים את הקאפקייקס לאירוע או נותנים כמתנה, בקיצור - אם יש חשיבות למראה, אני ממליצה לשים שני מנז'טים בתוך כל שקע בתבנית. המנז'ט הראשון נצמד לקאפקייק וקצת נבלע בתוכו. השני - או החיצוני - שומר על מראה נקי ואסתטי. הבעיה אצלי היתה שהמנז'ט החיצוני פשוט נפרד מהפנימי וקצת נראה מנותק ממנו (לצורך העניין, יכולתי פשוט להוסיף את המנז'ט החיצוני אחרי האפיה), אבל לא נורא. זה עדיין נראה יפה.

17 באוגוסט 2010

שוקולד ושושנים

מאז שיש לי את הספר "עוד שוקולד" של רות אוליבר, דפדפתי בו עשרות פעמים. אני יכולה לשבת ולעבור על כל הספר מתחילתו ועד סופו ולבחון את כל המתכונים, כל פעם כאילו אני רואה אותם בפעם הראשונה.
יצא לי כבר לשמוע את הטענה לפיה הספר הזה פחות מוצלח מקודמו, "שוקולד" של קרין גורן. אז את הספר של קרין אמנם אין לי, אבל אני מודה שחלק גדול מהמתכונים ב"עוד" פחות פרקטיים מבחינתי (ועדיין רובם ככולם מגרים בטירוף). ובכל זאת, מעבר מהיר על רשימת המתכונים מגלה שדווקא ניסיתי לא מעט מהם - עוגות ועוגיות שוקולד עם מקופלת, מרשמלו, קוקוס - הכל בהצלחה מרובה (עד כמה שאני זוכרת, בכל זאת יש לי את הספר כבר ארבע-חמש שנים..).
מתכון אחד בספר תפס לי את העין מהרגע הראשון, ואיכשהו לא יצא לי להכין אותו מעולם. עד לשבוע שעבר. אבא שלי חגג יום הולדת, ואבא שלי אוהב עוגות שמרים (טוב, מי לא? חוץ מאחי, והוא באמת תעלומה לא ברורה). אז החלטתי שזה הזמן ל"שוקולד ושושנים" - עוגת שוקולד ובתוכה שושני שמרים במילוי.. פם פם פם שוקולד.

זהירות, ספוילר - כך העוגה נראית בסוף.. לאחר התעללות קלה

מה אני יכולה לומר? חבל שלא הכנתי את העוגה הזו קודם. היא די פשוטה להכנה (אלא אם כן מכינים אותה באמצע הקיץ ומנסים לעבוד עם בצק שמרים בחום של אוגוסט), מרשימה מאד (השושנים שלי לא יצאו מדהים, אבל הפרוסות מאד יפות..) וכל כך טעימה. אז נכון ששמעתי גם ביקורת על זה שעוגת השוקולד טעימה, השמרים טעימים, אבל אולי עדיף היה להפריד. מצד שני, רוב הדעות (כולל שלי) דווקא תמכו בשילוב הזה. בקיצור, אני ממליצה בחום על העוגה הזו - טעימה, יפה וממש לא היסטרית מבחינת ההכנה. אה, ומזל טוב לאבא שלי :-)


***
שוקולד ושושנים
מקור המתכון: "עוד שוקולד" של רות אוליבר

כמות: במקור תבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ. אני אפיתי בתבנית של 26 ס"מ ועדיין יצאה לי עוגה גבוהה למדי.

מצרכים:
לבצק השמרים
1/4 2 כוסות (380 ג') קמח לחם (שטיבל 2)
1/3 1 כפות (15 ג') שמרים יבשים
1/4 כוס (50 ג') סוכר לבן
2/3 כוס (180 מ"ל) מים
1 ביצה
קורט מלח
2 כפות שמן תירס או קנולה

למלית השוקולד
1/4 כוס (60 מ"ל) מים
1/2 כוס + 2 כפות (120 ג') סוכר לבן
1/2 3 כפות (25 ג') אבקת קקאו
50 ג' חמאה
100 ג' שוקולד מריר קצוץ
קורט קינמון (לא חובה, זו תוספת שלי - מחווה לאבא, שאוהב להוסיף קינמון לכל מה שהוא מכין - מתוק או מלוח)

לעוגת השוקולד
100 ג' שוקולד מריר קצוץ
2 כפות (30 מ"ל) מים
100 ג' חמאה
1 כף אבקת קקאו
3 ביצים שלמות
3/4 כוס (150 ג') סוכר לבן
1 כוס פחות 3 כפות (110 ג') קמח תופח

אופן ההכנה:
1. מתחילים בבצק השמרים: מערבלים את חומרי  הבצק במיקסר עם וו לישה כ-10 דקות, עד לקבלת בצק אחיד ודי רך.


2. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים כשעה וחצי או עד להכפלת הנפח (אני התפחתי קצת יותר משעתיים). מתקבל בצק רך מאד! רות אוליבר אומרת - אל תתפתו להוסיף קמח.
3.להכנת המלית: מבשלים מים, סוכר, קקאו, חמאה, שוקולד וקינמון בסיר או במיקרוגל, עד שמתקבל קרם אחיד. מקררים לטמפרטורת החדר (עד שמתקבל מרקם משחתי ולא מאד נוזלי. אני הכנסתי את המלית למקרר להתקשות).


4. עוגת השוקולד: מבשלים שוקולד, מים, חמאה וקקאו לתערובת אחידה.
5. מקציפים ביצים שלמות עם סוכר כ-8 דקות, עד לקבלת קצף בהיר ויציב.
6. מקפלים פנימה את הקמח ואת תערובת השוקולד, מערבבים ויוצקים לתבנית משומנת כדאי לדעתי גם לרפד בנייר אפיה, על מנת להוציא את העוגה יותר בקלות מהתבנית אחר כך, בהנחה שרוצים להעביר אותה לצלחת הגשה).
7. להכנת השושנים: לשים את הבצק על משטח מקומח להורדת הנפח לחלוטין. מחלקים לשני חלקים,
8. מרדדים כל חלק למלבן בגודל 35X25 ס"מ (אין ספק שאין לי מושג מה היה גודל המלבן שלי, אבל אני לא מתווכחת עם הספר), מורחים עליו מחצית מכמות מלית השוקולד ומגלגלים לגלילה.
9. חותכים פרוסות בעובי 7 ס"מ כל אחת (שוב - לא צריך לדייק על הסנטימטר).
10. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק הנותרת (בסך הכל יצאו לי בסוף 11 או 12 שושנים).
11. מניחים את שושני השמרים בתוך תערובת עוגת השוקולד בצורה מעגלית, כמו בעוגת שושנים, כשהצד החתוך למעלה.


12. מתפיחים עשר דקות ובמקביל מחממים תנור ל-160 מעלות.
13. אופים כ-30 דקות, או עד שעוגת השוקולד מוכנה וקיסם יוצא ממנה כמעט יבש עם מעט פירורים לחים, ואילו השושנים מקבלות גוון זהוב-שחום. מניחים להצטנן מעט לפני ההגשה.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מסתבר שבסופר שליד הבית שלי אין קמח לחם. אחת העובדות אפילו מאד הופתעה כששאלתי אותה, לטענתה היא בכלל לא ידעה שיש דבר כזה. אז חידשתי לה וכך עשיתי את המעשה הטוב שלי לאותו היום (או המתקרצץ..). בכל אופן, מטעמי עצלות (מה, לנסוע עכשיו לעוד סופר? למה זה טוב?), התפשרתי על קמח רגיל ובאמת שיצא בסדר גמור.
  • מבחינת זמנים: את בצק השמרים ערבלתי כשש דקות בלבד, פחדתי לערבב יותר מדי. כנראה שהייתי צריכה ללכת על עשר דקות בכל זאת, כי הוא עשה לי קצת בעיות - נדבק, נדבק, נדבק קצת, ואז נדבק. קירור קל במקרר ועבודה בארבע ידיים יחד עם אמא (אוקיי, שתי ידיים שלה וקריאות עידוד שלי מהצד) די פתרו את העניין, אבל פעם הבאה אני מפעילה את המיקסר עשר דקות ולא שניה פחות!
  • את העוגה אפיתי 36 דקות במקום 30, אבל נראה לי שיכולתי להוציא אותה קודם. מה שקרה זה שכל פעם הכנסתי קיסם לתוך חלק של העוגה שהיתה בו מלית של שושני השמרים. המלית הזו נמסה במהלך האפיה ואמורה להישאר די נוזלית, אבל הקיסם כל הזמן יצא רטוב, מה שגרם לי לחשוב שהעוגה עוד לא מוכנה... לא נורא, יצא טוב בסוף, אבל כמה דקות פחות אולי היו אפילו משפרות את העוגה. זה הזמן לציין שלמחרת האפיה היא עדיין היתה טעימה (שוב - שמרים. איך איך איך זה יכול להיות לא טעים?) אבל התייבשה קצת. יומיים אחרי האפיה היא פשוט כבר לא היתה. נקודה.
  • אז כמו שאמרתי, המלית של השושנים נשארת נוזלית למדי וזה כל כך טעים! קראתי בבלוג של מישהי (תסלח לי הכותבת, אני לא זוכרת כרגע איפה בדיוק זה היה, אבל התמונות שלה היו יפות מאד!) שהיא השתמשה בבצק שמרים אחר ובנוטלה בתור מלית. אני בטוחה שזה יוצא מעולה עם ממרח שוקולד, נוטלה בפרט, אבל לדעתי שווה "להשקיע" קצת במלית הזו, כי היא כל כך עשירה ובהחלט מוסיפה לטעם הכולל של המאפה.
  • העוגה שלי יצאה מאד יפה מבפנים (לעניות דעתי, כמובן), אבל מבחוץ לא משהו. השושנים שלי מראש לא היו שיא השלמות (בכל זאת, בצק השמרים ניסה להתמרד), ובנוסף הן (הן, נכון? זה הרבים של שושנה, לא שושן.. נראה לי. יאללה, שיהיה הן) גם שקעו לתוך עוגת השוקולד. האמת שכל הסובבים אמרו שהעוגה מאד יפה, אבל אם גם אתם לא שלמים עם התוצאה הסופית, כמוני, אפשר לפזר קצת אבקת סוכר מלמעלה לתוספת יופי. אני ויתרתי, כי אני גם פחות אוהבת את הטעם של אבקת סוכר מפוזרת סתם ככה מעל עוגה. אבל אפשר. או פשוט לחתוך את העוגה מהר-מהר ואז אף אחד לא יספיק לראות מה קורה מבחוץ - החלק הפנימי (והטעם, בעיקר!) כבר יסיחו את דעתם...


12 באוגוסט 2010

עוגיות קוקוס, שיבולת שועל ושוקולד

לפני חודש וחצי בערך (אי שם במהלך מועדי א', לאלו - כמוני - שלוח השנה שלהם מורכב מסמסטרים) למדתי אצל חברה. בבית המקולל שלה אין מצב שיש פחות משמונה סוגי עוגיות בכל רגע נתון, ולפעמים יש בנוסף עוד עוגה או שתיים, ליתר בטחון. ביום רגיל קשה לי להתמודד עם המיני-קונדיטוריה הזו, אז בתקופת מבחנים?! עוד לפני הקפה של הבוקר נעלמות להן שלוש עוגיות, ובהמשך מצטרפות אליהן שאר חברותיהן. עכשיו, כל מי שבזמן הקריאה עלתה לו מחשבה בסגנון של "הממ מוזר... אני דווקא מרזה בתקופת מבחנים" - אני מבקשת מכם לקום. יופי, עכשיו לכו למטבח. ותאכלו משהו, למען השם, אני לא יכולה להסתכל עליכם!
בקיצור, נחזור ליום הספציפי ההוא. היתה שם קופסא של עוגיות גרנולה תמימות למראה, אבל וואו, כמה טעימות! רשימת המרכיבים אמרה משהו על קוקוס, שוקולד, שיבולת שועל כמובן (בכל זאת עוגיות גרנולה) ולא זוכרת מה עוד. הטעם היה קרמלי והזכיר קצת את הביסקוויטים האלה, לוטוס. אחרי שלוש או ארבע עוגיות (גרנולה זה בריא, לא?), החלטתי שאני רוצה להכין כאלה. אז חיפשתי את המרכיבים שציינתי בגוגל, והמתכון הראשון או השני שנתקלתי בו היה מתוך בלוג שאני מכירה דווקא, פירורים, אבל את המתכון הספציפי הזה לא ראיתי בעבר. "עוגיות צ'וקולט-צ'אנק, קוקוס ושיבולת שועל" נשמע מבטיח. גם התמונות המצורפות לא נראו רע.
אז החלטתי שאת העוגיות האלה אני מכינה. מאז, כאמור, עבר חודש וחצי. המתכון היה פתוח לי בדפדפן (בראוזר זו מילה כל כך הרבה יותר טובה, אבל נכתבת רע מאד בעברית..) כל הזמן הזה, לא העזתי לסגור אותו, כדי לא - חלילה - לשכוח ממנו. ביום שישי האחרון, לאחר עוד מבחן (מפתיע!), החלטתי שזה הזמן. כל הסימנים הראו שזה חייב לקרות: בדרך נס מצאתי במטבח גם קוקוס וגם שיבולת שועל. דווקא שוקולד לא היה לי מספיק, שזה מוזר ויוצא דופן, אבל אלתרתי. בבית מצאתי גם שתי אחייניות, תראו:


ולבסוף - את הקפה של אחר הצהריים ידעתי שאני שותה אצל אחי וגיסתי ולא בבית, אז אפשר להפיל עליהם את העוגיות ולא להשאיר אותן אצלי (זאת אומרת, להיות אחות/גיסה מקסימה ולהכין להם עוגיות).
העוגיות יצאו שונות מאד מאלו שאכלתי אצל החברה, והאמת שגם מהמתכון המקורי מ"פירורים", מבחינת המראה לפחות (אם כי אני משערת שגם בטעם). אבל הן היו טעימות מאד, בעלות מרקם שונה משל רוב העוגיות, קצת כמו של עוגה (ההסבר המשוער שלי לזה מופיע בהמשך). אפילו אורי ורותם, הסו-שפיות/טועמות רשמיות שלי אישרו.


***
עוגיות קוקוס, שיבולת שועל ושוקולד
מקור המתכון: מבוסס על המתכון הזה מהבלוג "פירורים", אבל עם שינויים קלים

כמות: 32 עוגיות די גדולות (בעיקר עבות), שמילאו לי באופן מושלם שתי תבניות - ארבע שורות של ארבע עוגיות כל אחת. זה מאד שימח אותי. וגם - 32 זה חזקה של 2, שזה בכלל מגניב. אוי, אני צריכה טיפול דחוף.

מצרכים:
3/4 כוס סוכר חום דמררה
5 כפות סוכר לבן
50 ג' חמאה
1 גביע רסק תפוחים לא ממותק (113 ג'. כן, 113)
2 ביצים
1/2 1 כפיות תמצית וניל
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1 כוס קמח לבן
1 כוס שיבולת שועל
50 ג' קוקוס טחון
50 ג' שקדים טחונים
100 ג' שוקולד מריר
50 ג' שוקולד לבן
7 נשיקות של הרשיז בטעמים שונים (לא חובה, מן הסתם. אפשר לתחזק את השוקולד המריר/הלבן או לוותר)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. קוצצים את השוקולד גס, לצ'אנקים.
3. מקציפים שני סוגי סוכר וחמאה.
4. מוסיפים ביצים וממשיכים להקציף.
5. מוסיפים תמצית וניל, סודה ומלח.
6. מוסיפים קמח וממשיכים לערבב במיקסר על מהירות נמוכה, רק עד שמתקבלת תערובת אחידה.
7. מוסיפים שיבולת שועל, קוקוס, שקדים טחונים ושוקולד ומערבבים (את השלב הזה כבר עשיתי ללא המיקסר).


8. בעזרת שתי כפיות יוצרים עוגיות (אפשר ידנית, אבל הבצק יוצא מאד דביק ולא כל כך נוח לעבודה. אני מניחה שאפשר גם להכניס אותו קצת למקרר ואז לעבד ידנית) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה.


9. אופים 15-20 דקות, עד שהעוגיות מזהיבות (אני אפיתי תבנית אחת במשך 17 דקות ואת השניה במשך 19 דקות).
10. מצננים על גבי רשת.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, יש לא מעט הבדלים בין המתכון המקורי לבין מה שאני הכנתי בסוף. לדוגמא, ב"פירורים" יש כמות די גדולה של שוקולד מריר. אצלי יש כמות קטנה יותר, אבל גם שוקולד לבן (אפשר להוסיף עוד שוקולד, אם זה לא מרגיש לכם מספיק. כמובן שאפשר גם להוריד או - לא מאמינה שאני אומרת את זה - לוותר עליו altogether). כמות הסוכר מעט שונה, וגם השתמשתי בסוכר חום בהיר ולא כהה (פשוט כי לא היה לי). השתמשתי בשקדים טחונים במקום קצוצים (מאותה סיבה) וגם במקום 225 ג' חמאה השתמשתי ב-50 ג' חמאה וגביע רסק תפוחים (נחשו מה הסיבה לכך.... סתם, האמת היא שגם אם היתה לי כזו כמות של חמאה בבית, נראה לי שהייתי מורידה קצת, כי זה פשוט המון לכמות לא מאד גדולה של עוגיות).
  • לגבי הקוקוס והשקדים - הכמויות המקוריות במתכון קצת שונות, אבל היו לי שתי שקיות פתוחות של 100 ג' של כל אחד מהם, וכל שקית היתה בערך חצי מלאה, אז אני משערת שהשתמשתי ב-50 ג' מכל דבר. אפשר לשחק עם הכמות קצת למעלה ולמטה (נגיד, קילו קוקוס זה אולי קצת מוגזם, אבל 75-100 ג' זה קביל, לדעתי. במקור אמורים בכלל להשתמש ביותר ממאה ג').
  • הבטחתי לומר משהו על המרקם העוגתי: לדעתי זה נובע משני דברים. דבר ראשון, רסק תפוחים הוא תחליף מוכר לחמאה, אבל לפי מה שהבנתי, לרוב משתמשים בו בעוגות בחושות ולא בעוגיות. אז הקטנת כמות החמאה כאן והמרת חלק ממנה ברסק כנראה שינתה לעוגיות את המרקם. חוץ מזה, העוגיות לא הספיקו להתקרר יותר מדי (בערך חצי שעה) לפני שהכנסתי אותן לקופסא סגורה והן יצאו לטיול מחוץ לבית, אז יש סיכוי שגם זה השפיע. בכל אופן, אין ספק שאני לא רגילה לעוגיות עוגתיות בדרך כלל, אבל זה דווקא נחמד. לראיה, שלוש העוגיות שאכלתי עם הקפה. וזו כמות יוצאת דופן, כי אפילו לא למדתי למבחן!

כן, צילמתי את העוגיות על המיטה שלי, על רקע הסיכומים של המבחן שהיה לי באותו היום.
אל תשפטו אותי, זו הדרך שלי לחגוג..

רותמי ואוריקי - הן פשוט כל כך יפות שהייתי צריכה להוסיף עוד תמונה שלהן

7 באוגוסט 2010

אצבעות שוקולד וקורנפלקס

כן, זה אחד המתכונים הכי קלים בעולם. וכן, גם אותו הצלחתי קצת להרוס.
העניין הוא כזה. לפני שבוע בערך חברה היתה אצלי ולמדנו למבחן. חבר מהלימודים חגג יום הולדת באותו ערב, ומקסימות שכמותנו - החלטנו להכין לו עוגה. אז מה אם הוא בכלל לא אוהב מתוק.. לא לא, בכלל לא ניסינו להתחמק מללמוד. לימודים זה נעים. לימודים זה טעים. או שאולי זה קוצים וחול?
בכל אופן, למרות הרצון לעשות הכל חוץ מלחשב אינטגרלים ולנסות להוכיח שפונקציה חד חד ערכית מתכנסת לפונקציה הרמונית בחצי המישור העליון (יש כמה מתמטיקאים מתים שעשו את זה מצוין לפני ארבע מאות שנה, מי אני שאתווכח? באמת שאין לי שום בעיה להאמין להם ולעבור הלאה), קצת הציק לנו המצפון. אז חיפשנו מתכון פשוט ומהיר, אחד שלא יצריך ביקור בסופר (ועוד בשבת! למי יש כח לנסוע עד לטיב טעם) ויאפשר לנו לחזור ללימודים מהר. יחסית.
בדרך נס היתה לי שמנת מתוקה בבית (שני מיכלים שלמים!!), שוקולד כמעט תמיד יש וקורנפלקס בכלל מהווה חמישים אחוז מהתזונה שלי, אז ברור שהיה. יותר מסוג אחד. תכף נגיע לזה.
בקיצור - חיפוש קצר בגוגל מצא לי מתכון של חיים כהן. שניים, למען האמת, שהיו מאד דומים, פרט לכמויות מעט שונות בכל אחד. הלכנו על שילוב שלהם.
טוב, אצבעות שוקולד וקורנפלקס - אי אפשר לחדש פה הרי ובאמת שאין לזה סיכוי לצאת לא טעים. כמו שציינתי בהתחלה, עדיין נתקלנו במספר בעיות, עליהן אפרט בהמשך. אבל באמת שהתמונות מדברות בעד עצמן. "אצבעות" זה לא. אולי אצבעות אחרי תאקל עם מסור. הממ להלן המתכון לפירורי שוקולד וקורנפלקס, זה קצת יותר מתאים למה שקרה פה.

אלה האצבעות הכי "מוצלחות" שיצאו לי... מבינים את הבעיה?

***
אצבעות שוקולד וקורנפלקס
מקור המתכוןחיים כהן ב-mako ו-חיים כהן ב"מבשלים" עם מעט שינויים שלי

כמות: אני לא ממש בטוחה כמה אצבעות יצאו, אבל השתמשתי בתבנית מלבנית די קטנה. בכל מקרה, כדאי להכין בתבנית קטנה, מקסימום השכבות יצאו גבוהות..

מצרכים:
6 כוסות קורנפלקס (אני השתמשתי בארבע כוסות פיטנס רגיל ושתי כוסות פיטנס עם אגוזי לוז, להעצמת טעם הנוטלה)
65 ג' שוקולד מריר
30-50 ג' חמאה
3 כפות נוטלה (250 ג' נוגט או נוטלה במקור)

לגנאש שוקולד
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
250 ג' שוקולד מריר (וידוי: אני השתמשתי ב-235 ג', כי פשוט השתמשתי במה שנשאר מה-65 ג' של שכבת הקורנפלקס + שתי חבילות שלמות)

אופן ההכנה:
1. ממיסים בסיר את השוקולד והחמאה.
2. מסירים מהאש, מוסיפים את הנוטלה ומערבבים.
3. מרסקים את הקורנפלקס לפירורים גסים במעבד מזון.
4. מערבבים את הקורנפלקס ותערובת השוקולד.


5. משטחים בתבנית מלבנית קטנה (אני השתמשתי בכוס שתעזור לי), מרופדת בנייר אפיה ומקפיאים. אני הקפאתי שעה וחצי או שעתיים, אני משערת שאפשר קצת פחות ובטוח גם יותר.


6. להכנת הגנאש, ממיסים בסיר את השמנת והשוקולד.
7. מוציאים את התבנית מהמקפיא ויוצקים את הגנאש על שכבת הקורנפלקס.
8. מעבירים למקרר או למקפיא לכמה שעות.
9. חותכים לאצבעות (אני טבלתי סכין בכוס עם מים רותחים כדי להקל על החיתוך, אבל בכל מקרה זה נראה כאילו מישהו ניסה להוציא משהו בעינויים מהשוקולד ולבסוף טבח בו מרוב תסכול) ושומרים בקירור.

סכין מגואלת בשוקולד

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נלך לפי הסדר: אני המסתי את השוקולד בהתחלה עם 30 ג' חמאה, כמו במתכון המקורי. אחרי שהוספתי את הנוטלה, המרקם נהיה קצת קשה ולא נעים כל כך, אז הוספתי עוד 20 ג' חמאה והמסתי את התערובת על אש קטנה, עד שהתקבל מרקם טוב. אז עשרים הגרמים הנוספים הם לא בגדר חובה, רק אם צריך.
  • מטעמי עצלות בעיקר, ריסקתי את את הקורנפלקס ידנית, עם פטיש שניצלים. יותר נכון, הפלתי את המשימה הזו על חברה שלי, הסו-שף מרצונה החופשי. זה לא טוב! הקורנפלקס נשאר בחתיכות גדולות מדי, ואחר כך כשהדקנו אותו לתבנית, בואו נגיד שהוא לא ממש התהדק. כל האצבעות התפוררו כשחתכנו, זה היה ממש עצוב. והעונש שלנו על העצלות היה בחילה - בכל זאת, מישהו היה צריך לאסוף את כל הפירורים הסוררים שנוצרו בעת החיתוך ולעשות איתם משהו. כמה קורנפלקס ושוקולד אכלתי באותו ערב, זה אפילו לא מצחיק..... גם כאב הבטן שהיה לי אחר כך לא היה כל כך מצחיק. בקיצור, מוסר השכל: לא להתעצל עם הקורנפלקס ולוודא שהוא מספיק מרוסק!
  • הבעיה השניה שלנו היתה, לדעתי, שהתבנית לא היתה מספיק זמן במקפיא לפני שניסינו לחתוך לאצבעות. פשוט כבר היה ערב והיינו צריכות לצאת מהבית, אז לא היתה ברירה. אבל ממש מומלץ להשאיר את האצבעות (לפני שהן אצבעות..) במקפיא כמה שיותר זמן לפני שמנסים לחתוך. לדעתי ארבע שעות לפחות. עכשיו, כשיש תשע מאות מעלות בכל פינה בארץ, אז בכלל - מומלץ להכניס את התבנית למקפיא באוגוסט ולהוציא אותה לקראת סוף אוקטובר.
  • אז מה המסקנות? לרסק את הקורנפלקס טוב-טוב ולקרר את האצבעות מספיק זמן. ובאמת שאני חוזרת על זה שמונה פעמים בשביל עצמי יותר מאשר בשביל כל אחד אחר. זה כמו לכתוב מאה פעמים על לוח "אני לא אתעצל בעת הכנת עוגה", בתקווה שמשהו מזה ייכנס לראש. אולי בפעם הבאה שאכין את האצבעות האלה אקשיב לעצמי ולנזיפות שלי.
  • ושוב, כמו בהרבה דברים שאני מכינה - התמונות עצמן די על הפנים, וספציפית הפעם, לא ממש היה מה לצלם. יכולתי באותה מידה לרוקן קופסת קורנפלקס בציפוי שוקולד על השיש ולצלם. אבל באמת שזה טעים!


ועוד משהו אחד אחרון לסיום: לאחרונה (עד כמה שידוע לי, אולי אני סתם ממציאה תאריכים) קם האתר אוכל 101, המאגד כל מיני בלוגי אוכל ישראליים, כולם תחת קורת גג וירטואלית אחת. איכשהו הצלחתי גם אני להידחף לשם (כנראה שהקריטריונים לקבלה היו בעל בלוג (צ'ק!) עם דופק (צ'ק!)). קיצור, זה די מגניב, כי כל הפוסטים של כל הבלוגים שהצטרפו לאתר נמצאים באתר אחד ואפשר לקבל עדכונים במייל, לחפש רשומות לפי תויות, מגניב - כבר אמרתי? כנסו בהמוניכם. ו.. זהו!