> ספטמבר 2010 | Morcake

27 בספטמבר 2010

פרפה מנגו ותפוזים

כפי שציינתי בפעם הקודמת, לא מזמן נפגשתי עם חברים שעבדתי איתם פעם. אז הכנתי את הגליליות, אבל נזקקתי גם לקינוח ללא קמח, כי בעלה של חברה שלי - שגם היתה המארחת - רגיש לגלוטן. אמנם המקרונס (יותר נכון, העוגיות שדמו למקרונס בטעם אבל פחות במראה) התאימו, אבל נשארו לי חלמונים וחיפשתי מה להכין איתם, ולאחר שיטוט באינסוף אתרים ודפדוף בשישה ספרי אפיה, הגעתי לפרפה המנגו ותפוזים שכבר הכנתי באיזה פסח אחד לפני כמה שנים. כן, זה קינוח כזה... חלמונים חיים. מה לעשות, ממש התקשיתי למצוא משהו אחר להכין.
וואו, קראתי עכשיו את הפסקה הראשונה והיא משעממת בצורה לא הגיונית. אנא קבלו את התנצלותי הכנה. אבל בואו לא נסתכל אחורה ונמשיך לפסקה שניה, משעממת לא פחות. בואו נדבר על תבנית השושנה שלי. אני מתחילה לחשוד שמדובר בתבנית מקוללת. אמנם בפסח האחרון (שוב פסח? מה יש לי עם החג הזה?) הכנתי איתה עוגה מוצלחת, אבל מאז היא נחה חודשים רבים בארון וכנראה הרגישה מקופחת, אז בפעמיים האחרונות שהשתמשתי בה (והראשונות מאז פסח, בעצם) היא התנקמה בי. לפני כמה שבועות הכנתי עוגה שרובה התעקש להישאר בתבנית וחלק גדול ממה שיצא פשוט לא נאפה. ועכשיו הפרפה. כשהכנתי אותו לפני כמה שנים הוא נראה ככה (חיפשתי וחיפשתי את התמונה, אבל מסתבר שאין לי אותה על המחשב. מזל שיש פייסבוק!). ומה קרה לו עכשיו? זה(!!):


קודם כל, הפרפה ואני עברנו נסיעה ארוכה יחדיו במהלכה הוא אמנם היה במכונית ממוזגת אבל לא במקפיא קפוא. דבר שני, כשהוא כבר הגיע ליעד, שמרנו אותו במקרר, כי המקפיא היה מלא, וכי חשבתי שזה בסדר. טעות מרה! כשבמתכון כותבים שצריך להעביר את הפרפה למקרר עשרים דקות לפני ההגשה, הם ממש לא מתכוונים שעתיים-שלוש קודם, אחרי שהוא לא היה במקרר או במקפיא במשך שעה וחצי.
בסוף התגברנו על המראה המרושל משהו בעזרת כלים חד-פעמיים וכף. כן, חברה אחת ואני גרפנו פרפה לתוך הכוסות, בעוד חברה נוספת מגררת שוקולד מריר (אלתור מוצלח של הרגע האחרון) מעל הכוסות המוכנות. מילאנו כוסות כמספר הנוכחים ושאר ה"פרפה", יותר נכון מיץ המנגו-תפוזים שנהיה ממנו, נשפך/נזרק לפח/טינף את כל המטבח ואז נשפך/נזרק לפח.
בלי שום קשר למראה המלבב שלו, הקינוח הזה נורא נורא מתוק. הרבה יותר מתוק ממה שזכרתי אותו. אחרי שהתחלתי להכין אותו וטעמתי, חיפשתי דרכים למתן את המתיקות ולא מצאתי איך - אם כי הייתי ממש קרובה לשפוך פנימה מלא מלח ולראות מה קורה. 
בסופו של דבר - הוא אמנם מאד קל להכנה אבל מתוק בטירוף ומכיל ביצים חיות, משהו שהרבה אנשים לא מתחברים אליו. מצד שני, כשהכנתי אותו לחברים מהעבודה היו גם כאלה שמאד התלהבו. באופן אישי, קשה לי להאמין שאכין אותו שוב בזמן הקרוב, אבל זה בכל זאת קינוח נחמד, שטוב שיהיה בסביבה.

***
פרפה מנגו ותפוזים
מקור המתכון: "משהו מתוק" של בני סיידא (הא! לא רות אוליבר לשם שינוי)

כמות: תבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ, מרופדת בניילון נצמד, 12 מנות לפי המתכון. אני לא ריפדתי בניילון נצמד. והשתמשתי בתבנית שושנה מקוללת. אתם יכולים להשתמש גם בתבנית לא מקוללת, אם בא לכם.

מצרכים:
1 מיכל קטן (200 מ"ל) תרכיז מנגו קפוא
1 מיכל קטן (200 מ"ל) תרכיז תפוזים קפוא
5 חלמונים
400 ג' חלב מרוכז ממותק
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. סתם, נראה לכם? מערבבים בקערה את כל המרכיבים, פרט לשמנת.
2. טורפים את השמנת לקצפת יציבה ומערבבים עם תערובת הפרי לקציפה אחידה.
3. יוצקים את הפרפה לתבנית ומקפיאים. לפני ההגשה, מעבירים את הפרפה למקרר לעשרים דקות, פורסים למנות ומגישים (תקשיבו לו, הוא יודע על מה הוא מדבר).
4. מוודאים שלא נדבקתם בסל-מו-נלה!

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כל מה שמצאתי בסופר היה תרכיזי פריגת של 280 ג', אז השתמשתי בהם. במקרה היה לי חצי מיכל פתוח של שמנת מתוקה, אז השתמשתי גם בו. כי אם כבר הגדלתי את כמות הפרי, אז למה לא להשתולל קצת עם השמנת?
  • עוד וידוי קטן מבחינת כמויות: לא השתמשתי ב-400 ג' חלק ממותק, אלא בפחית שהכילה (מוכנים? תופים בבקשה) 397 ג'!!
  • לגבי כל עניין הערבוב - צריך קודם לערבב ממש טוב את הכל חוץ מהשמנת (התערובת הכתומה, כמו שקראתי לזה), כדי שלא יהיו גושים, ורק אז לחבר בין התערובות. לא יודעת אם זה משנה, אבל גם כשהוספתי את תערובת "כל השאר" לקצפת, עשיתי את זה בשלבים - בכל פעם מזגתי קצת מהתערובת הכתומה לתוך הקצפת וקיפלתי. העברתי את כל התערובת בשלוש או ארבע פעמים.
  • בגלל הגדלת הכמויות שלי, תערובת השושנה שלי היתה ממש ממש מלאה, גדושה לגמרי. נראה לי שבמצב כזה כדאי להשתמש בתבנית יותר גדולה או להשתמש בעוד כלי יותר קטן (או כמה כלים קטנים, נניח כוסות אישיות).
  • התמונה הזו באמת הזכירה לי שהעמדתי את התבנית בתוך תבנית מרובעת, כדי לייצב אותה במקפיא. מזל שעשיתי את זה, גם לשלב המקפיא וגם כי בדיעבד, זה כנראה מה שהציל את את הריפוד באוטו שלי מלהיצבע בכתמתם. זה לא הציל, אגב את השמלה שלבשתי. מזל שהיו מגבונים שכן הצליחו להציל אותה.
  • אפשר, אגב, להכין מראש בכוסות אישיות, אבל אז אתם נמנעים מכל פיאסקו ה"נשפך לי פרפה על כל השיש", אז מה כיף בזה?
  • אה, אפשר לעטר בשוקולד מגורר. אנחנו השתמשנו במריר, כי זה מה שהיה וכי זה השתלב טוב מבחינת ניגוד הצבעים. אפשר גם שוקולד לבן. או קוקוס. או אגוזים קצוצים. בקיצור - פזרו פירורי במבה או בייגלה, מבחינתי (אני אשקר אם אומר שזה לא נשמע לי טעים...).

צלחת הגשה גדולה? מה? לא.. הפרפה הזה מאז ומתמיד היה מיועד להיות מוגש בכוסות אישיות
 ולהיות ממש ממש נוזלי (ששש... אף אחד לא צריך לדעת!!)

23 בספטמבר 2010

גליליות במילוי שוקולד

לפני שבוע נפגשתי עם חברים שפעם עבדתי איתם. היתרון הגדול של להיות מארגנת האירוע היה שיכולתי לקבוע את הפגישה לתאריך שמתאים לי בלי שאצטרך להתגמש (או במילים אחרות, יום אחרי מבחן), מה שהשאיר לי מלא זמן להכנת הקינוחים. אה כן, גם מיניתי את עצמי להיות אחראית על הקינוח. אבל שלא תהיינה אי הבנות, לא הכל ורוד - נוצר מצב שארגנו ערב חלבי, כלומר גבינות, סלטים ופשטידות. אז ארוחת הערב שלי היתה לחם. טוב, על מי אני עובדת - זה לא מאד רחוק ממה שאני בדרך כלל אוכלת בערב גם כשאני בבית.
בקיצור, הכנתי שלושה דברים לאירוע: מקרון קפה במילוי גנאש שוקולד לבן (העוגיות יצאו מאד טעימות, אך מבחינה ויזואלית ממש לא נראו כמו שמקרונס אמורים, אז אני לא אעלה אותן, בתקווה שפעם אכין גירסא יותר מוצלחת ואז אעלה אותה), פרפה מנגו-תפוזים (קינוח מאד מאד מתוק שעבר עליו ערב לא קל בכלל.. אפרט לגביו בפעם אחרת) והמוצלח מביניהם, הכוכב של הערב, יותר נכון כוכבות: גליליות (קנויות, קנויות) במילוי שוקולד. טעים בטירוף, קל לאללה.


***
גליליות במילוי שוקולד

כמות: בעקרון עשרים גליליות. בקופסא שלי היו כמה שבורות, אז מילאתי שבע עשרה גליליות, עוד אחת חצי מתפוררת ונשאר לי מספיק מילוי לחמישה מנז'טים קטנים.

מצרכים:
20 גליליות ריקות (בעקרון, פשוט קופסא אחת. הגליליות שלי נקנו במיסטר קייק, אני מתארת לעצמי שאפשר להשיג אותן בכל החנויות בסגנון הזה)
200 ג' שוקולד מריר קצוץ
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה

לציפוי
100 ג' שוקולד מריר קצוץ
סוכריות צבעוניות/פצפוצי שוקולד/שבבי קוקוס/אגוזים קצוצים - הכל הולך


אופן ההכנה:
1. להכנת המלית: מבשלים שמנת בסיר ומביאים לסף רתיחה.
2. יוצקים את השמנת על השוקולד (בקערה אחרת, מן הסתם), ממתינים 2-3 דקות ומערבבים לתערובת אחידה.
3. מצננים ומקררים כשש שעות במקרר (אני השארתי את התערובת כל הלילה).
4. מקציפים את המלית במיקסר לקבלת מרקם קרמי (כדאי להוציא את התערובת מהמקרר קצת לפני שרוצים להקציף).
5. מעבירים לשקית זילוף וממלאים את הגליליות.



6. ממיסים שוקולד בסיר או במיקרוגל ומצננים קצת.
7. טובלים את השליש התחתון של כל גליליות בשוקולד המומס ומניחים על נייר אפיה לצינון והתייצבות (אם רוצים, מצפים קודם בסוכריות או משהו בסגנון). שומרים במקרר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מילוי הגליליות: בהתחלתי העמדתי גלילית על תבנית מרופדת בנייר אפיה וזילפתי קרם לתוכה. זה לא כל כך זרם לי, אז החלפתי טקטיקה: השכבתי כל גלילית על התבנית, דחפתי את פיית הזילוף פנימה וזילפתי עד שהקרם יצא מהצד. אז סובבתי אותה ועשיתי את אותו הדבר מהצד השני. זה דווקא היה נחמד מאד.
כך התחלתי...

וכך המשכתי
  • ונעבור לציפוי: נשאר לי קצת גנאש שוקולד לבן וקלואה מהמקרונים, אז השתמשתי בו לציפוי הגליליות, במקום השוקולד המריר. לא באמת חשוב, אבל לא יכולתי להסתיר.. לא רציתי שזה יעמוד בינינו.
  • למען האמת תכננתי לטבול את שני הצדדים של הגלילית בשוקולד, אבל ויתרתי משתי סיבות: האחת היא שלא היה לי מספיק שוקולד לבן והתעצלתי להמיס עוד שוקולד (למרות העובדה שמדובר באחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות). הסיבה השניה היא שזה פשוט כל כך התיש אותי, כל עניין הציפוי של הגליליות.
  • אפרופו הציפוי: קודם כל, העברתי את השוקולד הלבן לתוך כוס של שוט, כי היא היתה די עמוקה והקוטר שלה קצת יותר גדול מזה של הגליליות. אז פשוט טבלתי כל גלילית בתוך הכוס. אבל אחרי כמה זמן, השוקולד של הציפוי התחיל קצת להתקשות ומצד שני השוקולד בתוך הגליליות התרכך. אז הכנסתי את הגליליות למקרר ואת השוקולד הלבן חיממתי עשר שניות במיקרוגל. עקב חוסר הסבלנות שלי, הקרם בתוך הגליליות לא התקשה מספיק במקרר והשוקולד הלבן אמנם חזר להיות נוזלי אחרי המיקרו אבל עדיין היה חם - זה ממש לא עזר לציפוי, בשלב מסוים חלק מהגליליות נהיו קצת משוישות - החום מבפנים התערבב עם הלבן מבחוץ. אבל למי אכפת, בכל מקרה מעל הציפוי הוספתי סוכריות וכאלה.
  • כן, בואו נדבר על הסוכריות: השתמשתי בסוכריות צבעוניות מכמה סוגים, פצפוצי שוקולד וקרמל- וחמאת בוטנים-צ'יפס (נכון, אני דוחפת את הצ'יפס האלה לאן שרק אפשר). ניסיתי לגלגל את הגליליות המצופות בתוך כל אחד מהדברים האלה, ועם חלקם ממש נלחמתי. את הצ'יפס והסוכריות הגדולות יותר פשוט הדבקתי (אחד-אחד ואחת-אחת) לגליליות. ההמלצה שלי היא ללכת על פצפוצי שוקולד או הסוכריות הצבעוניות הקלאסיות - כמה שיותר קטן, יותר טוב ונוח לגלגול.
  • כפי שציינתי למעלה, נשאר לי קצת מילוי והגליליות נגמרו, אז זילפתי את המלית שנותרה לתוך מנז'טים קטנים. קישטתי בפירורי גליליות וקישוטי שוקולד. דווקא יצא נחמד.
  • תכלס? אמנם לא מדובר פה באיזו יצירת מופת, בכל זאת - הגליליות קנויות והכל, אבל הקינוח הזה ממש ממש טעים, מאד יפה (זה פלצני לומר שיש בו משהו אלגנטי? כן.. אז בואו נעמיד פנים שלא אמרתי את זה), קל מאד להכנה והאמת שאפילו די כיפי. אני לא יודעת מה התוקף שיש לגליליות האלה, אבל נראה לי ששווה להחזיק קופסא כזו במטבח.

כן, תמונה מביכה, אני יודעת. ובכל זאת היא פה איתנו, אז קבלו אותה באהבה

וכך הגליליות נראו מאחורה. או מלמטה. מהצד השני, נו!

אוקיי, אני מודה. השאריות היו הרבה יותר יפות בעיניי מהגליליות עצמן

וכך הגשתי את הכל בסוף. על צלחת חד-פעמית. אולי השימוש במילה "אלגנטי" באמת היה קצת פזיז מצדי

18 בספטמבר 2010

עוגת דבש, חמאת בוטנים ומייפל

אז אני אמנם מאחרת בשבועיים בערך לעומת כל מפרסמי המתכונים האחרים, אבל מה לעשות - הכנתי את העוגה לערב ראש השנה עצמו ולא לפני, לכן לא יכולתי להעלות אותה לפני ערב החג. לא נורא, תחשבו על זה כאילו ממש ממש הקדמתי לקראת ראש השנה הבא. חוץ מזה, כמעט לא מרגישים שזו עוגת דבש (יתרון? חסרון?), אז אפשר בכלל להכין אותה סתם ככה, לאו דווקא במסגרת חג כזה או אחר. בהנחה שאתם אוהבים חמאת בוטנים, כמובן, כי היא דווקא מאד דומיננטית בעוגה.
קיצור.. מאד נדיר שאני מכינה קינוח פעמיים, בפרט לארוחת חג, אבל לפני כמה שנים פורסם ב-ynet מתכון של איילת הירשמן לעוגת דבש וחמאת בוטנים בציפוי קרמל ואגוזי מלך. בתור חובבת חמאת בוטנים, שמחתי מאד לגלות את העוגה הזו, והכנתי אותה לארוחת החג של שנה שעברה. אמנם שרפתי קצת את הקרמל (חלק מהסועדים - היי אמא! - דווקא אהבו את זה ככה), אבל בסך הכל היה מאד טעים והעוגה היתה גם די מרשימה ויזואלית. תראו:


כשחשבתי מה להכין השנה (ומתוך ידיעה שאחותי מכינה קינוחים אישיים עם תפוחים), ישר נזכרתי בעוגה המוצלחת הזו. אבל הפעם החלטתי להמיר חלק מהדבש בסירופ מייפל (בדיעבד, אולי זו היתה טעות. גם ככה לא מרגישים שזו עוגת דבש ואני, בניגוד לרבים אחרים, דווקא אוהבת את עוגת הדבש הקלאסית. היי, אני חייבת לעצמי עוגה כזו!!) וקיוויתי לא לשרוף את ציפוי הקרמל. במפתיע, הוא באמת לא נשרף, אבל העוגה עצמה דווקא עשתה לי קצת בעיות. החלק התחתון שלה טיפה נשרף, וחלקים באמצע לא היו לגמרי אפויים (וגם כאן, כמו עם הקרמל השרוף משנה שעברה, היו כאלה שגילו לי בסוד שהחלק ה"פאדג'י" הזה הוא האהוב עליהם בעוגה) - אני מאשימה את התנור! סתם, יש מצב שהוא ואני צריכים לחלוק את האשמה.. הסברים בהמשך.
אבל בסופו של דבר הציפוי די כיסה את הכל (כן, גם את זה שהחלקים החיצוניים של העוגה סירבו להתנתק מהתבנית) והכל היה יופי-טופי. גם ארבעה-חמישה ימים אחרי החג, העוגה עדיין היתה טעימה מאד.
אבל אוף, אני לא מאמינה שלא אכלתי עוגת דבש רגילה.. באסה לי.....


***
עוגת דבש, חמאת בוטנים ומייפל
מקור המתכוןאיילת הירשמן, ynet, עם מעט שינויים ותוספות שלי

כמות: במקור העוגה מיועדת להיאפות בתבנית עגולה בקוטר 28 ס"מ, אני אפיתי במתפרקת בקוטר 26 ס"מ, כדי שהעוגה תהיה קצת יותר גבוהה

מצרכים:
1 כוס (200 ג') חמאת בוטנים חלקה, בטמפרטורת החדר
2/3 כוס (180 ג') דבש - אני השתמשתי ב-1/3 כוס דבש ו-1/3 כוס סירופ מייפל
4 ביצים
1/2 1 כוסות (300 ג') סוכר חום - השתמשתי בדמררה והורדתי ממש מעט מכמות הסוכר
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה
3 כוסות (420 ג') קמח לבן
2 כפיות (10 ג') אבקת אפיה
2 כפיות (10 ג') סודה לשתיה
1/4 כפית קינמון - לא חובה, תוספת שלי
1/4 כפית תמצית וניל - גם תוספת שלי, לא חובה כמובן
1/4 כוס חמאת בוטנים-צ'יפס - נכון, לא חובה
1/4 כוס קרמל-צ'יפס - ו... לא חובה. האמת ששני הסוגי הצ'יפס לא ממש הורגשו בכל מקרה, אז אפשר בכיף לוותר

לאגוזים בטופי (היא קוראת לזה טופי, אני מתעקשת על קרמל. נתפשר על טופי קרמל?)
1/2 כוס (100 ג') סוכר
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
1 כוס אגוזי מלך קלויים וחצויים - אני הוספתי גם קצת שקדים פרוסים. ואני די בטוחה שאגוזי המלך שלי לא היו קלויים..

אופן ההכנה:
1. מחממים את התנור ל-180 מעלות.
2. משמנים היטב את התבנית או מרפדים אותה בנייר אפיה. אני ריפדתי גם את דפנות התבנית.
3. מערבבים בקערה את חמאת הבוטנים והדבש (והמייפל, אם הולכים על הגירסא שלי) עד שמתקבלת משחה חלקה.
4. מקציפים את הביצים והסוכר במשך כחמש דקות, עד שמתקבל קרם תפוח ובהיר.
5. מוסיפים את השמנת המתוקה לקרם הביצים ומערבבים ידנות קלות.
6. מוסיפים גם את הקמח, אבקת האפיה והסודה לשתיה (וגם את הקינמון והווניל האופציונליים) ומערבבים עד לקבלת עיסה אחידה.
7. מוסיפים את תערובת הדבש לתערובת הביצים ומערבבים לעיסה חלקה.
8. אם רוצים, מקפלים פנימה את שני סוגי הצ'יפס.


9. יוצקים לתבנית ואופים 45-50 דקות, עד שהעוגה מזהיבה ותופחת, נוצר בקע חינני במרכז (בדרך כלל) וקיסם הננעץ בה יוצא כשהוא לח במקצת, עם קצת פירורים עליו. מוציאים מהתנור ומצננים קצת.

בקע - כן. חינני? פחות...

10. הציפוי: בזמן שהעוגה נאפית בתנור, שמים את הסוכר בסיר קטן ומחממים על להבה בינונית-גבוהה עד שהוא נמס והופך לקרמל.
11. יוצקים פנימה בזהירות את השמנת ומערבבים עד שמתקבל קרם חלק ואחיד במרכז המזכיר טופי נוזלי.
12. מכבים את הלהבה, מוסיפים את האגוזים ומערבבים. מצננים לטמפרטורת החדר.
13. מצפים את העוגה: אפשר לדלות את האגוזים מהציפוי, לסדר אותם על העוגה במעגלים או בצורה כלשהי ולצקת מלמעלה ומסביבם את הטופי. אפשר גם לצקת את הכל - הטופי והאגוזים - ביחד על פני העוגה, לקבלת מראה מעט יותר "מבולגן". לדעתי האישית, אופציה ב' יותר כיפית.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קצת פחדתי שהחלק העליון של העוגה ייאפה מהר מדי לעומת החלק התחתון, אז אפיתי אותה בשליש התחתון של התנור. חוץ מזה, אפיתי על תבנית פאי. מה שקרה זה שדווקא החלק העליון התחיל להישרף קצת, אז העליתי את העוגה כמה שלבים לכיוון אמצע התנור. ובכל זאת, אחרי 51 דקות, היו חלקים בעוגה שעדיין היו נוזליים לגמרי. אז העברתי את התנור לתכנית טורבו והחזרתי את העוגה לארבע דקות נוספות. זה לא לגמרי עזר, כיוון שהיא עדיין לא נאפתה לגמרי, אבל שבשלב הזה חששתי שהחלקים שכבר נאפו יתייבשו. נראה לי שבפעם הבאה אאפה על טורבו מההתחלה. לא נורא, כמו שכבר כתבתי - גם החלקים הפחות אפויים נאכלו. אם מישהו מתלונן, תמיד אפשר לומר לו שהעוגה מרגישה רטובה ונוזלית בגלל הטופי קרמל (אנשים מצחיקים, מה הם מפקפקים ביכולת האפיה שלכם?).
  • כפי שציינתי, בנוסף לאגוזי המלך פיזרתי מלמעלה שקדים פרוסים (לא ערבבתי אותם לתוך הקרמל). אה, והיתה לי עוד תקלה שפשוט זרמתי איתה והיא בסוף הפכה לקישוט די נחמד, לדעתי לפחות: לאחר הכנת הציפוי, חיכיתי שעתיים-שלוש עד שהוא התקרר והסמיך קצת. אבל כשיצקתי אותו על העוגה (שכבר היתה בתוך צלחת הגשה יפה), הוא עדיין היה נוזלי מספיק כדי להחליק במורד העוגה ולטנף את הצלחת היפה. אחרי שראיתי שלא אצליח להכניע אותו, החלטתי - if you can't beat it, join it. בעזרת חתיכת נייר מגבת, "מרחתי" את הקרמל שנזל על פני הצלחת ופיזרתי מעליו עוד כמה שקדים פרוסים. בסוף דווקא היתי די מרוצה (אוקיי, מאד. יותר מדי).
  • ודבר אחרון: היופי בעוגת דבש זה שאפשר (ולפעמים צריך) להכין אותה מראש. ידעתי שלאורך כל היום של ערב החג, אמא שלי תהיה במטבח והדבר האחרון שהיא צריכה זה שאני אשתלט לה עליו עם העוגה שלי. אז הכנתי את העוגה יום קודם (אני מתארת לעצמי שאפשר אפילו יומיים-שלושה מראש) ורק את הציפוי הכנתי ביום עצמו.



11 בספטמבר 2010

עוגת שוקולד בציפוי שוקולד וקרם מרשמלו-שוקולד לבן

לפני שבוע חגגנו לאוריקי, הגדולה מבין ששת אחייניי, יום הולדת חמש. אורי, כמו רוב הבנות בגילה, מאד בקטע של נסיכות, נצנצים, שמלות והצבע ורוד. ואם אפשר איכשהו לשלב את הכל - מה טוב (אז אם למישהו יש שמלה ורודה עם נצנצים של נסיכות והוא לא יודע מה לעשות איתה, שידבר איתי. יש לי קונה בשבילו).


אז כשידעתי שאני צריכה להכין עוגה לאורי (דרך אגב, צריכה - לפי מילון אבן שושן, זה "התנדבתי לעשות את זה ואיימתי על חייו של כל מי שהעז להתנדב במקביל אלי"), ישר חשבתי על משהו ורוד וצבעוני. מצד שני, עוגת יום הולדת = עוגת שוקולד. ואם לסכם את זה, החלטתי להכין עוגת שוקולד ורודה.
אז פניתי ל"עוד שוקולד" של רות אוליבר (כן, אני בדיחה, כל המתכונים שאני מכינה לאחרונה מגיעים משם. מה לעשות, הספר הזה ישן איתי במיטה כבר כמה שבועות. ברצינות. נו, מה הפלא שכל כך נקשרתי אליו). את העוגה עצמה לקחתי מהמתכון שלה לעוגת יום הולדת, ואת הציפוי הוורוד לקחתי מהמתכון שלה לעוגת פאדג' מרשמלו. הכנתי את העוגה הזו פעם (הפאדג' מרשמלו, לא עוגת יום ההולדת) והיא אמנם היתה מאד מתוקה, אבל אנשים (מבוגרים) אהבו אותה, אז הנחתי שילדה בת חמש תצליח להתמודד עם המתיקות. ושוב, הציפוי ורוד, כבר אמרתי?
בכל אופן, היו קצת תקלות עם העוגה, אבל התוצאה הסופית היתה מאד יפה (איף איי מיי סיי סו מייסלף וכו'). אוריקי היתה מרוצה, וזה מה שחשוב. מבחינת טעם, העוגה זכתה לביקורות חיוביות מצד החוגגים, אבל דווקא אני לא נפלתי ממנה. בסך הכל היא היתה טעימה והיה לה מרקם פאדג'י כיפי, אבל בכל זאת היה משהו שקצת צרם לי, אני לא לגמרי בטוחה מה זה היה. נראה לי שבפעם הבאה שארצה להכין עוגת שוקולד, בכל זאת אחזור לקובי או שאנסה מתכון אחר.


***
עוגת שוקולד בציפוי שוקולד וקרם מרשמלו-שוקולד לבן
מקור המתכון: "עוד שוקולד" של רות אוליבר

כמות: במקור העוגה מיועדת לתבנית בקוטר 28 ס"מ ונאמר בספר שאפשר לאפות ב-24 ס"מ לקבלת עוגה גבוהה במיוחד. אני הלכתי על פשרה - תבנית מתפרקת בקוטר 26 ס"מ.

מצרכים:
לעוגה
250 ג' שוקולד מריר קצוץ
240 ג' (1 כוס + 3 כפות) סוכר לבן
1 כפית אבקת קפה נמס
45 ג' (4 כפות) אבקת קקאו
200 ג' חמאה
1 שקית סוכר וניל
180 מ"ל (3/4 כוס) חלב
5 ביצים מופרדות
180 ג' (3/4 1 כוסות) קמח תופח

לציפוי השוקולד
150 ג' שוקולד מריר קצוץ
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
45 ג' (4 כפות) אבקת קקאו
1 שקית סוכר וניל
1 מיכל (250 ג') שמנת מתוקה

לקרם המרשמלו-שוקולד לבן
240 מ"ל (1 כוס) חלב
200 ג' (2 שקיות קטנות) מרשמלו
100 ג' שוקולד לבן קצוץ
15 מ"ל (1 כף) פרנג'ליקו
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים תבנית (אני גם ריפדתי את התחתית והדפנות בנייר אפיה).
2. ממיסים שוקולד, חצי כוס סוכר, נס קפה, קקאו, חמאה, סוכר וניל וחלב בסיר. מערבבים ומצננים.
3. מקציפים חלבונים במהירות בינונית. כאשר מתחיל להיווצר קצף, מוסיפים את הסוכר הנותר וממשיכים עד לקבלת קצף יציב.
4. מוסיפים חלמונים לתערובת השוקולד ומערבבים.
5. מוסיפים גם את הקמח לתערובת השוקולד ומערבבים.
6. מקפלים פנימה את קצף החלבונים - מתחילים עם שליש וממשיכים עם כל השאר.
7. יוצקים לתבנית ואופים כ-40 דקות, עד שהעוגה יציבה וקיסם הננעץ בה יוצא יבש עם פירורים לחים. מצננים למטפרטורת החדר.
8. ציפוי השוקולד: מחממים את כל חומרי הציפוי (שוקולד, סוכר, קקאו, סוכר וניל ושמנת) בסיר או במיקרוגל. מערבבים לתערובת אחידה ויוצקים על העוגה.


9. קרם המרשמלו: מחממים חלב ומרשמלו ומערבבים, עד שהמרשמלו נמס.


10. מוסיפים שוקולד לבן ומערבבים להמסה.
11. מוסיפים ליקר, מערבבים ומורידים מהאש. מקררים את התערובת לטמפרטורת החדר.
12. מקציפים שמנת לקצפת רכה ומערבבים עם תערובת המרשמלו. יוצקים את הציפוי על העוגה. כשהוא קר, הוא נעשה יציב וקשיח. אני לא ציפיתי את כל העוגה בקרם המרשמלו, אלא ציירתי מעין פרחים/כוכבים וכתבתי על העוגה.
13. אם רוצים, מקשטים בסוכריות צבעוניות. שומרים את העוגה במקרר עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, אני השתמשתי בחמאה הולנדית בעוגה, פשוט כי לא היתה חמאה רגילה בסופר. קצת חששתי (מה בעצם הקטע של החמאה ההולנדית? נראה לי שעל העטיפה היה כתוב שהיא אמורה להיות חמוצה קצת או משהו), אבל לא הורגש שזו לא החמאה הרגילה (אלא אם כן זה היה הטעם המוזר שדיברתי עליו בהתחלה.. אין לדעת).
  • לקרם המרשמלו השתמשתי בשקית אחת גדולה של מרשמלו, במשקל 180 ג'. לפי החישובים שלי (כן, ספרתי כמה יחידות היו בתוך השקית. שלושים ושש, תודה ששאלתם), יוצא ש"פספסתי" בארבע יחידות מרשמלו. לא שווה לפתוח עוד שקית בשביל זה, לעניות דעתי (הקובעת, במקרה זה).
  • רציתי שכל העוגה תהיה מצופה בקרם השוקולד, אז עשיתי את הקטע הזה של להעמיד את העוגה מעל תבנית גדולה של תנור מרופדת בנייר אפיה (אחרי שפירקתי את ה"חגורה" מהתבנית המתפרקת) ולצקת את הקרם מלמעלה. ככה הוא נזל גם לצדדים ובעזרת מרית כיסיתי את כל העוגה בשוקולד. כמובן שחלק די גדול של הציפוי נפל על נייר האפיה, אבל שום דבר לא התבזבז, חלילה. בסוף אספתי את הכל לתוך כלי פלסטיק קטן והכנסתי למקרר, אולי עוד אמצא מה לעשות עם זה מתישהו בקרוב. כמובן שאפשר גם לאסוף את השאריות ולמרוח על העוגה, אבל העוגה שלי כבר היתה מכוסה מספיק בשוקולד בשלב הזה.
  • והגענו לחלק הטראגי: כל כך התרגשתי להכין את הציפוי הוורוד לעוגה, באמת קשה להסביר עד כמה. ואז הגיע הרגע. המסתי את המרשמלו (כמה שזה כיף... אולי אפילו יותר מלהמיס שוקולד, שזה אחד הדברים האהובים עלי בעולם), הוספתי את השוקולד הלבן, ציננתי. חשבתי שציננתי. הקצפתי את השמנת. הוספתי את המרשמלו והשוקולד לשמנת המוקצפת. בשלב זה אפשר היהה לקרוא לה קצפת. ואז כבר אי אפשר היה. היא התפרקה. כנראה שלא ציננתי. בקיצור, משהו רע מאד קרה שם, או שהקצפתי יותר מדי את השמנת (לא נראה לי. אם כבר, לרוב אני סובלת מבעיית under-הקצפה, לא over-הקצפה) או שלא ציננתי מספיק את תערובת המרשמלו (אבל הייתי בטוחה שכן!). ואז היה לי נוזל ורדרד ונוזלי (כן כן, הנוזל היה נוזלי), בטח לא קצפת שאפשר לזלף מעל העוגה. אז בכיתי קצת (סתם, לא באמת) ופניתי לגוגל. קראתי שם משהו על זה שאם מתפרקת שמנת, אפשר להרתיח אותה, לקרר ממש טוב ולנסות להקציף שוב. באופן מופתיע, לא היה כתוב שם כלום על שמנת עם מרשמלו ושוקולד. אבל החלטתי לנסות בכל זאת. באמת שיותר נוזלי מזה זה כבר לא יכול להיות. אז הרתחתי את הוורדרד והכנסתי למקרר עד הבוקר (כי היה כבר לילה). בבוקר הקצפתי וראו זה פלא - בתוך המיקסר נוצר משהו במרקם כמעט קצפתי. לא ממש קצפת, אבל מספיק טוב כדי לזלף. הטרגדיה הפכה לקומדיה. בערך. אז העוגה עדיין לא יצאה מושלמת, וחלק ממה שזילפתי לא החזיק מעמד והתרסק, אבל בסופו של דבר זה היה ורוד כמו שרציתי ואם מסתכלים על העוגה כולה ולא מתמקדים בפרטים הקטנים, זה דווקא נראה סבבה (היי, יכול להיות שאני ממחזרת דברים שכתבתי על סדנת הבצק סוכר?). הוספתי גם כמה סוכריות צבעוניות שנשארו לי מהקאפקייקס האהובים שלי וזה בכלל היה מגניב.
  • מי ידע שאפשר לכתוב כל כך הרבה על קצפת ומרשמלו???
  • לסיום, ברור שלא חייבים להשתמש בשני הציפויים. אפשר להסתפק בציפוי השוקולד המקורי של העוגה או לחילופין, לצפות רק בקרם המרשמלו שהוא - דרך אגב - מאד מאד מתוק ולא כולם אוהבים אותו. אבל אתם יודעים מה הוא כן? נכון מאד, ורוד. היי, יכול להיות שאותי זה מלהיב יותר מאשר את אורי? הממממממ....



6 בספטמבר 2010

סדנת בצק סוכר

חברות שלי מכירות אותי טוב. ליום ההולדת שלי חברה אחת קנתה לי מלא רינגים. שתיים אחרות הכינו לי עוגה (שכבר התגאיתי בה כאן. ולבסוף, שתי חברות נוספות הפתיעו אותי בשובר לסדנת בצק סוכר.
אז נכון שעוגות מבצק סוכר הן לא הדבר הכי טעים בעולם, אבל הן תמיד כל כך יפות ומרשימות. תכלס, זה יותר אמנות ופיסול מאשר אפיה. האמת היא שאף פעם לא התעסקתי עם בצק סוכר, וזה לא היה בלו"ז שלי לזמן הקרוב, בעיקר כי נרתעתי מזה. קצת הפחיד אותי כל הנושא הזה, במיוחד כי אני גאה להעיד על עצמי בתור האדם הכי עקום ולא אמנותי-יצירתי שיש בעולם. ואני בטוחה שיש עוד כמה שיוכלו להעיד את זה עלי. טוב, אני לא באמת גאה בזה.
בקיצור! לשמחתי "אולצתי" להתיידד עם בצק הסוכר בעל כורחי. באופן עקרוני, אין לי שום כוונה ללהג בבלוג ללא מטרה (או במילים אחרות, הכוונה היא שתמיד יהיה מתכון בסוף הקשקושים שלי), אבל באופן חד פעמי החלטתי לחרוג ממנהגי ולספר קצת על הסדנא.

זו אליסיה מימין. אני לידה, ביום צהוב במיוחד

יום אחד קיבלתי בדואר מעטפה מ"עוגות מהאגדות". בפנים היתה ברכה מהחברות שלי ובחלקו השני של הדף כתבה לי אליסיה קטן שהיא מזמינה אותי לסדנת בצק סוכר ושעלי לתאם איתה יום ושעה. כעבור כמה ימים התקשרתי ובצד השני של הטלפון היתה אליסיה - אשה מקסימה, נחמדה וחביבה להפליא (יש לי חשד שהיא בעצמה עשויה מבצק סוכר..). נאמר לי שלרוב הסדנאות קטנות למדי, בסדר גודל של חמישה-עשרה אנשים, אבל התמזל מזלי ונוצר מצב שהסדנא שלי היתה בעצם שיעור פרטי. אליסיה ואני, אחת על אחת, נמשך שלוש שעות.

כן, התאמתי את הלק לפרחים

אני לא אכנס יותר מדי לפרטים פה, כי בכל מקרה קשה להעביר את החוויה בכתב, אבל ככה בקטנה: אליסיה לימדה אותי איך להכין כל מיני פרחים מבצק סוכר (זה מדהים איך אותה חתיכת בצק יכולה להפוך לחמישה או שישה סוגי פרחים. פעם אחת גוזרים את הבצק ככה, פעם אחרת מסובבים אותו ככה...), הסבירה לי איך עובדים עם הבצק עצמו (מסתבר שכשמרדדים אותו תמיד צריך להשתמש באבקת סוכר, כי קורנפלור בעצם פוגע במרקם, או משהו כזה) והראתה לי איך מכינים את העוגה לקראת ציפויה בבצק הסוכר.


בסופו של דבר, בלי לשים לב, יצאה לי עוגה ממש יפה, שחלק גדול ממנה עשיתי בעצמי! ברור שהפרחים שאליסיה הכינה כדי להדגים לי נראו פי מיליון יותר טוב משלי, אבל צריך להסתכל על התמונה הגדולה - כשיש המון פרחים על העוגה, הכל נראה ממש טוב, גם אם כל פרח בנפרד רחוק שנות אור מלהיות יצירת מופת.

כך זה נראה ממש כמה דקות אחרי שסיימנו. מיותר לציין שאת הפרח הכתום אליסיה הכינה..

ומה אני מנסה לומר, בעצם? אני רוצה להמליץ בחום על הסדנא הזו. מעבר לזה שהסדנא עצמה מצוינת ואני מרגישה שלמדתי המון, אליסיה באמת מקסימה (כן, כבר השתמשתי במילה הזו, אבל אין דרך אחרת לתאר אותה) ורואים שהיא נהנית ממה שהיא עושה. טוב, כנראה שהיא לא היתה עושה את זה קרוב לארבעים שנה (!!) אם זה לא היה המצב.
חוץ מזה, אפשר כמובן גם להזמין אצלה עוגות מבצק סוכר. ראיתי כמה יצירות שלה בתמונות וכמה דברים קטנים יותר במציאות (משום מה אני זוכרת בעיקר את דמותו של בוב-ספוג.. מעניין), והכל פשוט יפהפה.
דבר אחרון - אפשר גם לקנות אצל אליסיה כל מה שצריך בשביל לעבוד עם בצק סוכר - החל מחומר הגלם עצמו, כולל צבעי מאכל, ועד כל הכלים הכי מקצועיים שיש. אני הלכתי על ערכה קטנה של כל מיני קיסמים וגפרורים מחודדים (אני בטוחה שזה השם המקצועי שלהם) שאני מתביישת לומר - טרם השתמשתי בהם, וכבר עבר כמעט חודש! - וקצת מצטערת שלא קניתי את המערוך המגניב שהשתמשתי בו על העוגה שלי.

זה מה שהמערוך המגניב עשה

אם שכנעתי אתכם, וגם אם לא, אתם מוזמנים להיכנס לאחד מהאתרים של אליסיה: עוגות מהאגדות או עוגות מהאגדות.
תהנו.. ושנה טובה!

כמובן שבסוף עשיתי בוק לעוגה גם בבית (יותר נכון, אחותי עשתה ואני תמכתי בה נפשית).
אה, ואת הפרח הכתום הזה אני הכנתי :-)

מישהו חייב להגיד את זה - העוגה שלי נראתה כמו כובע פרחוני