> עוגת השוקולד ואבקת הפיות של אוריקי | Morcake

22 באוגוסט 2011

עוגת השוקולד ואבקת הפיות של אוריקי

אזהרה #1: אנחנו הולכים להתעסק היום עם חמאה. המון חמאה. וכמות לא הגיונית של אבקת סוכר. נא להרחיק מהמסך חולי לב, נשים בהריון, חברי שומרי משקל וסתם אנשים הגיוניים. נא לקרב למסך ילדים קטנים, בעיקר ילדות חובבות ורוד ונצנצים.
אזהרה #2: אם העוגה והתמונות באופן כללי מזכירות לכם את הפוסט הזה (עוגת יום ההולדת של אורי משנה שעברה, למי שהתעצל ללחוץ על הלינק), אני מבינה אתכם לגמרי. לא הרבה השתנה מאז. וזה באמת הזמן לדון בנושא אשר לשמו התכנסנו.


עברה שנה, אוריקי - האחיינית המהממת שלי - כבר בת שש (האמת שממש עוד כמה ימים, אבל חגגנו לה בשבוע שעבר), אבל האהבה שלי שלה לוורוד ונצנצים טרם דעכה. כמו בשנה שעברה, גם הפעם הייתי מופקדת על העוגה. האמת שהפעם זה לא היה בתכנון, כי הייתי קצת עמוסה עם העבודה והלימודים, אבל כשאוריקי התקשרה אלי יומיים לפני החגיגה וביקשה ממני שאכין לה "עוגה ורודה. בעצם לא משנה, מה שבא לך", איך יכולתי לסרב?
גיסתי, להלן אמא של אורי, תכננה להכין לה עוגת קשת בענן כלשהי, אבל הילדה לא התלהבה, בלשון המעטה. אז כשהמשימה הוטלה עלי, החלטתי לפנות לכיוון אחר. לשם גיוון (מצטערת להציק, אבל אתם באמת צריכים להעיף במבט בעוגה של שנה שעברה כדי להבין את ההערה הצינית. או אירונית. לא, לא אירונית. סרקסטית? טוב, נתפשר על מתחכמת-וונאבי), בחרתי בעוגת שוקולד עם ציפוי ורוד.
בואו נעבור שניה לשורה התחתונה: העוגה עצמה מאד מוצלחת, לדעתי. עוגת שוקולד עשירה, לא מאד מתוקה (איך זה יכול להיות, כשיש בה שתי כוסות סוכר? beats me), אבל טעימה לאללה. שוב, לדעתי. מבחינה ויזואלית היא גם יצאה טוב (אם מתעלמים מזה שלאנשים מסוימים היא הזכירה מח. טוב, רק לאיש אחד, בעצם. בכל אופן, מחפשים להכין עוגת פינקי אנד דה בריין? צ'ה צ'ינג, מסתבר שיש לי את העוגה בשבילכם!) - לא כמו שתכננתי, אבל זה לא משנה. אני לא רוצה לספר לכם איך היא היתה אמורה להיראות, פשוט כי לא בא לי שתצחקו עלי. סתם נו, לא היתה לי פיית זילוף מתאימה בשביל מה שרציתי לעשות, אבל בסוף בכל זאת שאבתי השראה מהרעיון המקורי שלי. אתם פשוט לא תזכו לדעת מהו. הא הא!


אז איפה הייתי?

נכון. טעימה מאד, יפה, כן. קישטתי את העוגה במלא סוכריות ורודות וכסופות, כי אלה צבעים של נסיכות, ובנוסף לכל זריתי מלמעלה שני סוגי אבקת פיות. וכשאני אומרת "אבקת פיות", אני מתכוונת לנצנצים אכילים בצבע ורוד וכסף. אם היתם יודעים כמה זמן לקח לי לבחור את גוון הוורוד המתאים (מתוך שלושה!!) ולהיסגר סופית על זה שכסף באמת עדיף על פני זהב.. וואו, אין לתאר. תודה רבה לכם, מיסטר קייק. מבחר הנצנצים הגדול שלכם הקשה עלי מאד. קוראים להם בעצם מר קייק, נכון? זו רק שאני מתעקשת לקרוא להם מיסטר.


כמה. מגניב. זה. נצנצים. אכילים.
בא לי פשוט לזרות אותם על הכל. הייתי מוסיפה אותם לקערת הקורנפלקס הקבועה שלי, אם הם לא היו כל כך יקרים (עשרים ומשהו שקלים לבקבוקון קטנטן. מצד שני, יש שם די הרבה נצנצים). אני מאוהבת, באמת. מה גם שככל שאדבר על אבקת הפיות שלי, זה ידחה את הקץ ולא אצטרך לעבור לקרם החמאה.

רואים??? נצנצים!!

אופס.

טוב נו. בסדר. בואו נדבר על קרם החמאה. גם הפעם נתחיל בסוף. אני לא התעלפתי עליו, מבחינת הטעם. ודווקא בפעמים הקודמות (כאןכאן וכאן) שהכנתי קרם חמאה די חיבבתי אותו. הפעם? לא יודעת. אבל הוא היה ורוד ויפה, ואפילו באופן די טבעי! עזבו אתכם מצבע מאכל.. ומרשמלו? זה כל כך שנה שעברה.. הפעם השתמשתי בפטל.
תגידו. גם אתם שמתם לב לזה שלאחרונה הפטל מופיע אצלי ביותר ויותר מתכונים? אני ממש מרגישה שהשוקולד וחמאת הבוטנים צריכים להתחיל לדאוג. זה מוזר, כי אני אמנם אוהבת פטל, אבל לא ידעתי שהוא כזה כוכב במטבח שלי.


בקיצור, לקחתי שני מתכונים שונים שמצאתי באינטרנט, ערבבתי אותם ושיחקתי איתם קצת (נגיד.. קיצצתי בערך בחצי את כמות אבקת הסוכר בקרם. ועדיין אמרו לי שהוא יצא מתוק מאד) ו.. זהו, בעצם. ציפיתי את העוגה. אני לא יודעת מה לומר לכם - זה לא שהקרם לא טעים. אל תבינו אותי לא נכון, חלילה, לא היתה לי שום בעיה לטעום עוד ועוד ממנו במהלך ההכנה.  הוא פשוט היה קצת מוזר. אבל אל תתייחסו אלי, אני לא מתה על חמאה באופן כללי, אלא אם כן היא מעורבבת עם קמח-סוכר-ביצים-אולי שוקולד-ונאפית אי אילו דקות בתנור. אז בעצם, הדבר המוזר הוא שבפעמים הקודמות כן אהבתי את הקרם. הממממ אכן תעלומה. משעממת בצורה בלתי רגילה, אך עדיין תעלומה.
אוף. טוב, כמו פלסטר. יש בקרם 450 ג' חמאה ובערך 550 ג' אבקת סוכר. אוקיי, בסדר? הכל טוב? כולם עדיין נושמים? יופי.

(עשיתי הפסקה מתודית קצרה וקראתי את כל מה שכתבתי עד כה. איזו טעות. note to self: לעולם לעולם לא לעשות את זה שוב. אני מרגישה עכשיו כמו בהתקף אסתמה, בקושי יכולה לנשום. פשוט קפצתי מנושא לנושא ללא הרף וללא אזהרה, איך אתם מתמודדים עם זה כל פעם מחדש? ויודעים מה באמת מבאס, בעיקר עבורכם? אני כנראה הולכת להמשיך עם זה תכף.. אבל אני כבר למדתי מהטעות שלי. אני לא הולכת לקרוא שוב, לא בשביל הגהה, לא עבור שום דבר. ולא אכפת לי כמה פעמים אני הולכת לכתוב "נצנצנים" במקום "נצנצים" ולא לדעת --> לא לתקן. זה מתיש מדי.)

מה רציתי לומר?
אה, הקרם. תראו, אני יודעת שזה מטורף. באמת, זה לא שאני חסרת מודעות לחלוטין. אבל ככה זה הקרמים האלה, ונזקקתי לקרם חמאה כי יום ההולדת נערך בחוץ (פארק הרצליה, אגב, מומלץ בחום) וקצפת לא היתה שורדת את מזג האוויר הקיצי של אמצע אוגוסט. ספציפית, העוגה דרשה כמות גדולה של קרם, אז.. אתם יודעים. קרה מה שקרה, מבחינת כמויות.

אז מה היה לנו היום? עוגת שוקולד מוצלחת מאד (אני אצטרך להכין אותה שוב מתישהו, רצוי בקרוב), קרם חמאה ורוד ודיאטטי, אבקת פיות הכי מגניבה בעולם כולו, ו... טוב, הייתי רוצה לומר משהו על זה שאני בהלם שהכנתי עוגה עם רוויון ואפילו אכלתי אותה, אבל כבר כתבתי פעם משהו על רוויון. אוף, הלינק הזה העציב אותי וגרם לי להתגעגע לעוגיות הטעימות ההן שהכנתי ביום העצמאות.
אוי, רוויון זה די דוחה. אבל אני מרגישה שזה בכל זאת יותר קרוב לחלב מ(איכס איכס איכס)יוגורט, לא חלילה ברמה של לשתות את זה, אבל כן ברמה שאני יכולה לאפות עוגה ולאכול אותה, בידיעה שהחלב המקולקל הזה נמצא שם בפנים.

טוב, התבלבל לי כבר הכל ואני ממש על סף לקרוא את עצמי שוב אבל אני חייבת. להיות. חזקה.
אז בואו נעבור למתכון. ואני מקווה שניפגש שוב בשנה הבאה, בעוגת יום ההולדת השביעי של אוריקי היפה. רגע, לאן אני ממהרת? היא עוד לא התחילה כיתה א' (אוי ויי זמיר, האחיינית שלי מתחילה תכף כיתה א'!!). חוץ מזה, אני חושבת שעוד נתראה לפני זה. אני מקווה. אתם לא מתכננים לעזוב אותי, נכון? יש לי חרדת נטישה, אל תעשו לי את זה.
תודה.

אוריקי ובת הדודה רותמי

***
עוגת שוקולד ואבקת פיות
מקור המתכון: את העוגה עצמה ראיתי אצל I Am Baker המדהימה, אבל היא בכלל לקחה אותה מאינה גארטן (נו, הרוזנת היחפה). הציפוי הוא שילוב של מתכון של I Am Baker (שוב) ומתכון כלשהו שמצאתי באתר בשם Making Life Delicious, עם כל מיני שינויים שלי.

כמות: תבנית מתפרקת בקוטר 24-26 ס"מ (אני השתמשתי ב-26), מרופדת בנייר אפיה. לפי אינה, גם משמנים ומקמחים אותה, אני ויתרתי על התענוג.

מצרכים:
3/4 1 כוסות קמח
2 כוסות סוכר (השתמשתי בלבן)
3/4 כוס אבקת קקאו
2 כפיות אבקת סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
1/2 כוס רוויון
1/2 כוס שמן
2 ביצים גדולות מאד, בטמפרטורת החדר
1 כפית תמצית וניל
1 כוס קפה חם (אני השתמשתי בכפית גדושה של רד מאג)

לקרם החמאה
450 ג' חמאה
6.5 כוסות/550 ג' אבקת סוכר
300 ג' פטל (אני השתמשתי בקפוא)
1/2 כפית מיץ לימון
קורט מלח
1/2 (125 מ"ל) כוס שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מנפים קמח, סוכר, אבקת קקאו, סודה, אבקת אפיה ומלח לקערת המיקסר ומערבבים היטב.


3. בקערה נפרדת מערבבים רוויון, שמן, ביצים ותמצית וניל.


4. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה (משתמשים בוו הגיטרה) ומוסיפים בהדרגה את החומרים הרטובים לתוך היבשים.

אני יודעת שהתמונה הזו גרועה. אני אוהבת אותה. אז מה.

5. משאירים את המיקסר לפעול על מהירות נמוכה ומוסיפים את הקפה, רק עד שהתערובת אחידה.


6. יוצקים את הבלילה לתוך התבנית ואופים למשך 35-40 דקות, או עד שקיסם או סכין הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אני השארתי את העוגה שלי מעט יותר, משהו כמו 42-43 דקות.

7. מצננים בתבנית למשך כחצי שעה ולאחר מכן מחלצים מהתבנית, הופכים על רשת ומצננים לחלוטין.


8. להכנת קרם החמאה: מבשלים את הפטל על אש בינונית ומערבבים, עד שהפטל מתפרק ומתקבל רוטב בצבע אדום (אדום דם, לפי המתכון המקורי..). לי זה לקח משהו כמו עשר דקות, רבע שעה.

9. מסננים, מחזירים את הרוטב החלק לסיר ומבשלים עד שהרוטב מצטמצם לכדי רבע כוס בערך של סירופ פטל מרוכז מאד. השלב הזה לקח לי חמש-עשר דקות נוספות. לאחר מכן מניחים את הרוטב בצד ונותנים לו להתקרר.

10. מקציפים בקערת המיקסר (וו הגיטרה ממשיך לככב) את החמאה עד שהיא תפוחה וקרמית.


11. מוסיפים שתי כוסות אבקת סוכר, סירופ פטל, מיץ לימון ומלח. מעבדים עד לקבלת קרם חלק.


12. מוסיפים שתי כוסות נוספות של אבקת סוכר ומערבבים, ולאחר מכן שתי כוסות (אולי וחצי..) נוספות. ומערבבים.


13. מוסיפים שמנת מתוקה ומערבבים עד שהתערובת אחידה ותפוחה.
14. טועמים את הקרם ובמידת הצורך מוסיפים עוד אבקת סוכר.


15. מורחים או מזלפים את הקרם על העוגה בכל צורה שתרצו.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נתחיל בדבר המתבקש: הכמויות בקרם. לפי מה שתכננתי לעשות במקור, נכתב במתכון שצריך את כל כמות הציפוי, אז כל החמאה הזו היתה דרושה. לגבי הסוכר.. זכרתי שפעם הכנתי ציפוי כלשהו והשתמשתי בפחות אבקת סוכר ממה שנכתב במקור, והציפוי שלי יצא קצת מלוח. אז לא רציתי להסתכן הפעם. בסופו של דבר כן השתמשתי בפחות סוכר ממה שתכננתי.. אתם לא רוצים לדעת אפילו מה הכמויות המקוריות, ויצא בסדר. ההמלצה שלי? הוסיפו אבקת סוכר בהדרגה וטעמו מהקרם תוך כדי (אם צריך, אז צריך..). אם אתם רואים שהוא עדיין לא מתוק מספיק, הוסיפו עוד סוכר. כמובן שכמות הסוכר תשפיע גם על הכמות הסופית של הקרם...
  • בכל אופן, אני חושבת שאפשר להשתמש בחצי כמות מהקרם, אם אתם לא מתכננים לזלף כמויות על העוגה. במתכונת הנוכחית, יוצאת כמות די גדולה.
  • אם כבר הזכרתי את עניין הזילוף - אני קודם ציפיתי את העוגה בציפוי פירורים (אתם יכולים לקרוא על זה גם כאן), אם כי מפאת קוצר זמן לא ממש נתתי לה להתקרר כמו שצריך. לאחר מכן זילפתי מעין ספירלות על כל העוגה - קודם כל לאורך כל הקוטר ולאחר מכן על כל פני החלק העליון שלה. אפשר פשוט לצפות אותה בצורה חלקה, אפשר לחצות את העוגה בשניים ולמלא אותה בקרם, אפשר לקחת השראה מאמנדה האופה. ואפשר גם לוותר על הקרם ולצפות בקרם שוקולד או לא לצפות בכלום ולהנות מהעוגה הטעימה הזו ;-)
  • אם אתם בכל זאת בעניין של קרם חמאה: אני רציתי ציפוי ורוד, אז הוספתי פטל. אם אתם לא רוצים, אפשר להשמיט אותו ולהכין קרם חמאה "רגיל". או להוסיף לו אבקת קקאו, למשל ולהפוך אותו לקרם חמאה-שוקולד. מה שבא לכם.
  • אם אתם נשארים עם הפטל, יש לי שני דברים לומר. האחד הוא לגבי הצבע שהקרם מקבל - בהתחלה הקרם שלי היה בעל צבע ורוד עז יותר (ולמען האמת, יותר יפה לדעתי), אבל לאחר מכן הוספתי עוד סוכר ודברים, אז הוורוד דהה קצת והפך לוורוד-מרשמלו (עדיין יפה, אבל קצת פחות). בשביל ורוד חזק יותר, אני חושבת שצריך להשתמש ביותר פטל, או בכמות קטנה יותר של שאר רכיבי הקרם (אהמ חמאה ואבקת סוכר).
  • והדבר השני הוא זה: אפשר לוותר על שלב בישול הפטל והפיכתו לסירופ, ולהוסיף את הפירות ישר לקרם, בדומה למתכון הזה. הקרם יהיה קצת פחות חלק ויהיה מנוקד בחתיכות פרי. לדעתי זה דווקא מגניב, ואם לא הייתי חושבת שזה פחות מתאים לעוגה הספציפית הזו, הייתי מכינה את הקרם ככה. וכמובן שבתור בונוס, ההכנה יותר מהירה בצורה זו.
  • דבר אחרון שרציתי לומר הוא.. הוא.. קרם חמאה לעומת גנאש מוקצף. כפי שציינתי כבר קודם, קרם החמאה יותר מתאים לעוגות שצריכות לעמוד קצת בחוץ (גנאש מוקצף, או פשוט קצפת, אם תרצו, לא מתמודד יפה עם החום. הוא מתחיל להזיע ונוזל לו.. לא נעים), אבל הוא גם כבד יותר. שתדעו. בכל אופן, בעוגה הנוכחית אין ספק שמדובר בקרם חמאה, אבל יש בו מעט שמנת. סתם רציתי לספר לכם שהציפוי שלי התנהג יותר כמו קרם חמאה מאשר קצפת והחזיק מעמד יפה.
  • תגידו, היו מספיק תמונות בפוסט הזה לדעתכם? כן, גם אני לא בטוחה לגבי זה...




4 תגובות:

Taltul אמר/ה...

אכלתי קרם חמאה בפעם הראשונה בחיי ביום חמישי. זה היה קצת טעים בהתחלה, אבל אח"כ בלתי נסבל. זה נורא כבד!
דווקא נשמע שהחמיצות של הפטל תאזן את הכבדות של החמאה...

אז העוגה נראית נהדר! והרעיון ממש מקורי,וזה לא כל כך נראה כמו מוח, אבל אפשר לפתח את זה לכיוון הזה עם צנתר עגול חלק :)

קיצר יאמי וזהו!

בישול בזול אמר/ה...

יוו!! זו עוגת חלומותי! אני מתה על ורוד, נצנצים, והכי חשוב, פרוסטינג. זה האוכל הכי טעים בעולם. יש לי טעם של ילדה בת 6, אני יודעת, אבל זה נוטה להתפרץ החוצה כשאני קוראת פוסטים כאלה. אנסה לשלוט על עצמי יותר. סליחה.
לגבי קרמים עמידים ולא עמידים, מכיוון שפרוסטינג זה הדבר הכי טעים בעולם, התנסיתי בכמה, אז יש לי 2 המלצות בעניין. המלצה ראשונה- תנסי להכין פרוסטינג מרשמלו. הוא עשוי מחלבונים מוקצפים וסוכר. אפשר או להכין סירופ סוכר ולהזליף אותו לחלבונים כמעט מוקצפים לגמרי, אבל בשביל זה צריך מדחום סוכר כדי להביא את הסוכר ל-245 מעלות (ואז הסוכר הלוהט מבשל את החלבונים). אפשר גם פשוט להקציף חלבונים וסוכר בבאן מרי במשך 7-8 דקות. אז אני גם יותר בטוחה שהחלבונים מבושלים לגמרי. בכל מקרה, יוצא פרוסטינג רך שמאוד כיף לעבוד איתו, הרבה יותר עמיד בחום מקרם חמאה וקצפת, ויש לו טעם מרשמלו עדין. וגם אין בו טונות של חמאה וסוכר. גגלי 7 minute frosting.
המלצה שנייה זה להכין קרם חמאה, אבל להוסיף רביכה של קמח וחלב. זה נותן עוד נפח לפרונטינג אבל מעדן את מכת החמאה-סוכר לפנים (שמשום מה יש אנשים שלא נהנים ממנו. הזוי). אני לא מוצאת עכשיו את זה שהכנתי בעבר, אבל הנה מתכון אחר שממחיש את הנקודה:
http://www.screweduptexanrecipes.com/2009/06/fluffy-buttercream-frosting.html

Mor אמר/ה...

בישול, אני הכי איתך. ראית כמה בקבוקים של קישוטים מנצנצים יש לי? כל כמה זמן אני קונה כמה חדשים (לפחות שניים בכל פעם, כמובן) בשביל ה"אחיינים". אהה. ברור. נצנצים ורודים לנצח, ווהו!
אבל הפצצת עם הטיפים, לגמרי לא ילדה בת שש מצדך ;-) לקחתי לתשומת לבי, אנסה ואעדכן בעתיד..

טל, אני ממש שמחה שהעוגה לא נראית לך כמו מח, זה לגמרי לא היה הכיוון :-) אבל אפרופו איברים פנימיים, ראית את זה?
http://www.bakerella.com/yipee/
מטריד קצת..
אה, וקרם חמאה? עזבי אותך, הכי טוב לצפות הכל בגלידה!!

קרייזי-אמא של אמר/ה...

זה לגמרי מגניב להיות הדודה שעושה עוגות. זה התפקיד שלי, ולא מוותרת עליו. התינוק שלי בן ה-21 אמר לי: לי אף פעם לא עשית עוגות כאלה. לכן הודעתי לו שליום הולדתו ה-22 הוא יקבל ברבי...
וורוד עם נצנצים זה הכי מגניב.

הוסף רשומת תגובה