> ווייטיז - או בראוניז שוקולד לבן | Morcake

11 בדצמבר 2011

ווייטיז - או בראוניז שוקולד לבן

אתמול התגשם לי סיוט. בואו לא ניכנס לפרטים של איך ולמה, אבל הלך לי הפלאפון. נכנסתי להתקלח, הוא עבד יופי. יצאתי - אין עם מי לדבר. ליתר דיוק, אין איך. מסך שחור, לא נדלק בשום צורה. שום דבר לא עזר. לחצתי על כל הכפתורים (בדיוק שניים), הטענתי את המכשיר, לחצתי ואז הטענתי, הטענתי ואז לחצתי, הכנסתי אותו לתוך קערה מלאה באורז. אתם יודעים, כל הדברים ההגיוניים לעשות במצב כזה.

אתם חושבים שאני צוחקת לגבי האורז. אתם טועים.

קיצור, שום דבר לא עזר. עכשיו.. באמת שלא היה אכפת לי מכלום. אנשי קשר? בסדר, חלק גדול מהמספרים החשובים אני זוכרת, וחוץ מזה יש לי כרטיס סים נוסף עם מרבית המספרים. הודעות? פגישות בלוח השנה? אפליקציות שונות ומטופשות? בקטנה, באמת. אבל התמונות שלי.


היו לי שם מעל שבע מאות תמונות, ואמנם בערך חצי מהן היו צילומים של מתכונים אשר היו כתובים על צג המחשב שלי (המחשב הנייד, יש לציין. המחשב הנייד שיכולתי לנייד מהחדר למטבח, למשל, במקום לצלם מתכונים ולהביט בהם דרך המסך הקטן של הפלאפון שלי), אבל החצי השני.. החצי השני כלל המון תמונות של האחיינים שלי. ועוד דברים אקראיים, כמו אנשים שעשו ג'אגלינג באמצע מעבר חציה, תמרורי עצור עם סמיילי מצויר עליהם או תיעוד של ברז מים שהתפוצץ והשתגע באמצע הרחוב. כל התמונות האלה, אגב, צולמו בתל אביב, למקרה שתהיתם. ובכל המצבים המתוארים הייתי תקועה בפקק או רמזור.


בכל אופן, לא גיביתי כמעט אף אחת מהתמונות. הסיבה לכך יותר פשוטה ממה שאתם חושבים: אני טיפשה. זה ההסבר. אז אתם מבינים למה התבאסתי, נכון? א', איבדתי מלא תמונות. ב', גיליתי שאני טיפשה. לא יום קל. וכשאני אומרת יום, אני מתכוונת יומיים. כי מאתמול בבוקר ועד היום אחר הצהריים לא. הפסקתי. לקטר. סיפרתי את הסיפור קורע הלב שלי לכל מי שהעז להעיף מבט לכיוון שלי - חברים, משפחה, אנשים מהעבודה, אנשים זרים במעלית. כמובן שהתפקיד היחיד של כל המאזינים האומללים שלי היה לרחם עלי, אבל לא נתתי להם אפילו הזדמנות לעשות את המוטל עליהם. למקרה שיאבדו ריכוז ויתרשלו בתפקידם, פשוט סיימתי כל משפט ב"אני מסכנה, אני גיבורה". אתם יודעים, ליתר בטחון.


מפה לשם, ובעיקר כי אני יודעת כי אתם כבר קרובים לשליחת יד בנפכשם מרוב צער (בין אם הצער נובע מרחמיכם עלי או מרחמיכם על עצמכם לאחר שנאלצתם להאזין לסיפורי), הפלאפון חזר לעצמו. הקטע הוא שמרוב כל הלחיצות שלי על כל הכפתורים (שניים, להזכירכם), לא ניסיתי ללחוץ על שניהם ביחד. מסתבר שהצירוף הזה עושה ריסטארט למכשיר או משהו כזה. וראו זה פלא, הפלאפון שלי קם לתחיה כאילו לא קרה כלום. ותודה לקוסם ממרכז השירות.


טיפשה, כבר אמרתי?

אוקיי, רגע, חייבת לעשות קישור מהיר וקליל לעולם האפיה... הנה, יש לי!


משבר הפלאפון התרחש בדיוק כשהתארגנתי לבראנץ' שחברה טובה שלי ערכה בביתה לכבוד ימי ההולדת שלה ושל חבר שלה. כמו תמיד, כשאומרים לי "אם יצא לך להכין קינוח, זה יהיה סבבה", אני מפרשת את זה כ"אם את לא מגיעה עם שני קינוחים לפחות, את לא נכנסת". אז הכנתי שני קינוחים. כי לא רציתי להישאר בחוץ.
סיפרתי לכם כבר על החברה הזו. באמת, תראו. ההיא שאוהבת שוקולד לבן. אז הכנתי לה ווייטיז. מהם ווייטיז? זה כמו בראוניז, רק עם שוקולד לבן. אני יודעת, כולכם מזדעקים עכשיו שקוראים להם בלונדיז. לא רוצה. לא מסכימה. בבלונדיז בכלל אין שוקולד. לכן, מעתה אמרו ווייטיז. או לבניות, בעברית תקנית. אל תעשו לי פרצוף כזה. אפשר לחשוב שחומיות זה יותר טוב.


אני לא אשקר לכם, נשארו הרבה שאריות מהווייטיז (האנשים בעבודה שלי מאד שמחו לקבל את השאריות הללו, אגב). העניין הוא שהיו עוד חמש או שש עוגות, כולל פאי תפוחים מעולה שהכינה מישהי צנועה במיוחד. אני אספר לכם עליו בהזדמנות.
אבל למרות השאריות, חשוב לי שתדעו: היא טעימה, השטות הזאת. ואני לא אדם של שוקולד לבן בדרך כלל. שוקולד מריר rules, בייבי! המרקם של הווייטיז אמנם שונה מזה של בראוניז רגילים (רוצה לומר, פאדג'יים), מעט יבש יותר, אבל ייתכן שזה פשוט קשור לעובדה שייבשתי אותם קצת יותר מדי בתנור. הקטע הוא שאפילו כשהם קצת יבשים, הם מוצלחים מאד. במיוחד אם חותכים לקוביות קטנטנות כמוני ואז אוכלים שש קוביות ומעמידים פנים שלא אכלתם כלום, כי זה קטנטן ולא נחשב.
או, נגיד, אם אתם מסירים את השוליים של המאפה "כדי לחתוך קוביות ישרות", אך בעצם מנצלים את ההזדמנות כדי לרדת על שול שלם. אמרתי שול, מה תעשו לי?


אלוהים יודע למה, אבל חרף הטראומה הקשה עדיין לא העתקתי את התמונות מהפלאפון למחשב. תגידו, יש איזה כדור או משהו שאפשר לקחת נגד טיפשות?

***
ווייטיז AKA בראוניז שוקולד לבן
מקור המתכון: לקחתי על מתכון ישן למדי של Tartelette ושיחקתי איתו קצת - הכפלתי כמויות, שיניתי קצת יחסים, והוספתי דריזל שוקולד לבן. אני כותבת כאן, כמובן, את מה שהכנתי בסוף ולא את המתכון המקורי.

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 24 ס"מ, עדיף לרפד אותה בנייר אפיה שקצותיו בולטים החוצה. מבחינת כמות ביחידות, יצאו לי 81 קוביות קטנטנות, לא כולל שולי העוגה, שהסרתי ולא כללתי בספירה.

מצרכים:
150 ג' חמאה
400 ג' שוקולד לבן
3 ביצים
1/2 כוס פחות כף וחצי סוכר לבן
10 ג' (שקית אחת) סוכר וניל
2 כוסות קמח
1 כוס שוקולד צ'יפס
40-60 ג' שוקולד מריר (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. ממיסים חמאה וחצי מהשוקולד הלבן (200 ג') בסיר או במיקרוגל.
3. מוסיפים את שאר השוקולד הלבן ומערבבים היטב. מניחים בצד.
4. מניחים ביצים וסוכר בקערת המיקסר, מחברים את וו הבלון ומקציפים מספר דקות, עד עד לקבלת תערובת בהירה וסמיכה. מתחילים במהירות נמוכה ומעלים בהדרגה.
5. מוסיפים את תערובת השוקולד והחמאה וכן את הקמח. מקפלים בעזרת לקקן, עד לקבלת בלילה חלקה.
6. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומקפלים פנימה בעדינות.


7. יוצקים לתבנית ואופים 35 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אני אפיתי חצי שעה, אם אני לא טועה, ואפילו זה היה קצת יותר מדי. שימו עין על התבנית והשתדלו להימנע מייבוש יתר. כרגיל, מומלץ לסובב את התבנית במהלך האפיה, על מנת לא להגיע למצב בו צד אחד של המאפה שחום מאד ואילו השני לבנבן.


8. מצננים מספר דקות בתבנית, מחלצים (בשביל זה השארנו את קצוות נייר האפיה הבולטים) ומניחים על רשת לצינון מלא.


9. אם רוצים, ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל ומעבירים לשקית ניילון קטנה. גוזרים חור קטנטן בקצה ומזלפים את השוקולד על פני המאפה, איך שרוצים. אני אוהבת לזלף פסים אלכסוניים מהפינה השמאלית העליונה לימנית התחתונה, וכן מהשמאלית התחתונה לימנית העליונה.


10. נותנים לקישוט השוקולד להתקשות וחותכים לקוביות בגודל הרצוי. אני אוהבת קטנטן, אתם יכולים ללכת על ריבועים עם נוכחות. רק אם בא לכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שכתבתי, אני לא חסידה גדולה של שוקולד לבן. כאילו, אני לא אסרב לקוביה שלו, גם לא לשתיים, אבל הוא לא בראש הרשימה שלי. אף רשימה. ובכל זאת, מאד אהבתי את הווייטיז האלה. רק היום אכלתי משהו כמו ארבע או חמש קוביות. וזה אחרי כמות לא הגיונית אתמול, אני אפילו לא יודעת כמה.
  • מה שכן, אני ממש חושבת שהשוקולד צ'יפס מוסיפים כאן, מבחינת טעם, מראה ומרקם. לא הייתי מוותרת עליהם.
  • מצד שני, 60 גרמי השוקולד המריר בהם השתמשתי לדריזל השוקולד היו קצת מוגזמים. נשארו לי מלא שאריות, לכן כתבתי במצרכים 40-60. אני ממש חושבת ש-40 גרם יכולים להספיק.
  • ודבר נוסף: אמנם כתבתי בהוראות קודם לזרזף את השוקולד ואז לחתוך לקוביות, אבל אני מצאתי שחלק מקישוט השוקולד פשוט נפרד לי מהקוביות לאחר החיתוך. אז לדעתי, אולי שווה קודם לחתוך לקוביות, או לפחות לסמן בעזרת סכין, אבל להשתדל להשאיר את כל הקוביות יחד, במבנה המקורי שלהן, ורק אז לזרזף את השוקולד.
  • אגב, במקור משתמשים בחצי כוס סוכר וכפית של תמצית וניל, אבל לפתע פתאום נגמרה לי התמצית, אז הורדתי קצת מכמות הסוכר והשתמשתי במקום בשקית סוכר וניל. זה ממש לא קריטי, אפשר להשתמש בתמצית ואפשר גם להתעלם פשוט מהשקית הזו של סוכר הווניל.
  • סתם שתדעו - אם הייתי יכולה, הייתי ממלאת מלא מלא מלא שקיות קטנות בשוקולד מומס, גוזרת חורים קטנטנים בקצוות שלהם ופשוט מזרזפת שוקולד על כל דבר בעולם כולו. כי זה כיף, זה טעים וזה מייפה הכל.



חדשות טובות. כל התמונות הועתקו בינתיים למחשב. עכשיו אני רק צריכה להתפלל שהוא לא יחליט לקרוס לתוך עצמו מתישהו בעתיד הקרוב.

9 תגובות:

טל אמר/ה...

נראה ממש טוב! ואו התמונה של כל הקוביות במגש עשתה לי את זה, ואני בכלל לא חובבת שוקולד לבן
מריר רולז! יה

קרן אמר/ה...

חחח.. אלופה! באמת כמעט כבר שלחתי יד בנפשי מרוב רחמים, מזל שהגעתי לקטע בו סיפרת שהוא חזר לעבוד.. :)
והעוגיות- מהממות בדיוק כמוך!

אנונימי אמר/ה...

את מקסימה לחלוטין והעוגה נראית טעימה ברמות!
ממש בא לי לנסות.... ואני שמחה שהפלאפון שלך חזר לחיים.... לי יש את הפלאפון הכי ענתיקה ביקום וכשהוא התקלקל רצתי לסוף העולם כדי לתקן אותו רק לא לקנות חדש חחחחחחחחח

pimpf אמר/ה...

אני צריכה לתת לעצמי תזכורת, שבכל פעם שמצב הרוח שלי ירוד- להגיע לקרוא פוסטים שלך :)
מקסים ונראה מעולה.

נוף אמר/ה...

אני דווקא חובבת שוקולד לבן מושבעת ובהחלט מתכוונת לנסות את המתכון בהקדם.

רעות אמר/ה...

היי התוודעתי רק לאחרונה לבלוג שלך ואני מאוד נהנת לקרוא אותו. עד עכשיו ניסיתי את המתכון לעוגיות השוקולד צ'פס עם האוראו ויצא ממש טעים.
לגבי המתכון הזה - רציתי לשאול - את כותבת להמיס חצי מהשוקולד הלבן והחמאה ואז להוסיף את יתר השוקולד - הכוונה היא בסופו של דבר להמיס הכל? או שיהיו חתיכות של שוקולד לבן? פשוט לא ברור לי למה לא להמיס הכל ביחד...

Mor אמר/ה...

רעות, את צודקת. נראה לי. בסופו של דבר אמורים להמיס את כל השוקולד הלבן. אני לא ממש יודעת למה עושים את זה בשני שלבים, אבל סמכתי על הלן מטארטלט. היא נראית לי בחורה די אמינה, אז לא הטלתי ספק בהוראות שלה :-)
אני מאמינה שאפשר פשוט להמיס את הכל ביחד..

אנונימי אמר/ה...

שלום, רציתי לדעת אם זה משפיע מאוד לא לשים שוקולד צ'יפס בעוגה? חוץ מהטעם, האם זה בכל זאת יחזיק?

Mor אמר/ה...

כפי שכתבתי בהערות, אני חושבת שהשוקולד צ'יפס עושים דברים טובים לטעם, למראה ולמרקם. באופן אישי לא הייתי מוותרת עליהם, אבל מבחינה טכנית, נראה לי שאפשר להכין את הווייטיז גם בלעדיהם. אם הכנת עם/בלי, אשמח לשמוע תובנות :-)

הוסף רשומת תגובה