> אפריל 2011 | Morcake

28 באפריל 2011

עוגת תפוזים לימונית לפסח

אני יודעת, אני יודעת - נגמר פסח. אנחנו כבר בני חורין, והחמץ חזר לאופנה. אבל ממש לקראת סוף החג הכנתי עוגה מעולה, ואני חוששת שלא אוכל לישון טוב בלילה אם לא אחלוק אותה אתכם (כן, ממש. אם פיל יטפס דרך החלון לתוך החדר שלי ויתחיל לקפוץ לי על המיטה אני לא אצליח לא לישון טוב. סיבכתי אתכם? שלילה כפולה, זה אומר שאני כן אשן טוב..).
ובכל זאת, אפילו שזה לא ישפיע על איכות השינה שלי, אני רוצה שיהיה לכם את המתכון הזה. כזאת אני. אלטרואיסטית. סוג של פילנטרופית, אם תרצו (מינוס חשבון הבנק שיאפשר לי לתרום מיליונים, כמובן). but enough about me.

חיפשתי מתכון לעוגה כשרה לפסח, משהו לא כבד מדי שיתאים כקינוח לארוחת צהריים בחג השני. אחרי כל כך הרבה ארוחות ושני סבבים של המצות הקטלניות, הגיע הזמן למשהו שהוא לא שוקולד ולא מוס. אמא שלי זרקה משהו על עוגת תפוזים, אז זרמתי.
היות שלא היה לי מתכון בשלוף פניתי לגוגל הכל-יכול. חיפשתי כמה ביטויים שונים - עברית, אנגלית, ובסוף הצירוף הפשוט והתמים flourless orange cake הביא אותי לאתר של דיאנה כלשהי. אני מודה שהייתי קצת סקפטית. התמונה באתר קטנה ולא מפילה, ובכלל - עוגת תפוזים עם קמח מצה וקמח תפוחי אדמה, לכו תדעו מה יצא מזה. התגובות אמנם דיברו בשבחה של העוגה, אבל היו רק שתיים. אולי אלה האחיות של האופה (ולא, אני לא רומזת שהתגובות בבלוג הזה הן רק של האחים שלי. גם אבא שלי הגיב פעם אחת!).
לאחר שמצאתי את המתכון הנ"ל, שמרתי אותו בצד וחיפשתי עוד קצת, אבל אף מתכון לא דיבר אלי (גם לא המתכון לעוגה עם שני-תפוזים-כולל-קליפה-כולל-הכל-חוץ-מגרעינים-מרסקים-את-התפוזים-השלמים-וכו'. המתכון הזה מופיע במאתיים מקומות שונים, אגב), אז נכנעתי והתמסרתי לדיאנה והעוגה שלה.
גם במהלך האפיה עוד היו לי חששות (אני אופה אותה מספיק? לא יותר מדי? כמעט נגמר הזמן, למה היא עדיין רטובה? אוי הנה, היא התייצבה, אבל רגע.. אולי ייבשתי אותה יותר מדי? אהההה), ואז טעמתי אותה.

oh happy day.

זו אמנם עוגת תפוזים מבחינה רשמית, אבל למעשה מדובר בעוגת הדרים - טעם הלימון מאד דומיננטי בה. מעולה מעולה מעולה. היו שטענו שהיא אפילו יותר טובה מעוגות תפוזים "רגילות" (רוצה לומר - כאלה שלא נאפו בזמן שבני ישראל ברחו מפרעה). לא יודעת אם זה נכון, גם עוגת התפוזים הכשרה-לא-לפסח של אמא שלי מצוינת. אבל הכשל"פית הזו טעימה. בפסח הבא - או אם נשאר לכם קמח מצה ואתם לא רוצים לזרוק לפח - זה מה שאתם מכינים. בפקודה.

ושיהיה לכם אפטר-חג שמח!

זיוי נהנה מהעוגה

גם נועמיקו

ואחותם הגדולה, אוריקי, לא התבלבלה - עזבו אתכם מעוגה,
היא הלכה ישר על אבקת הסוכר

***
עוגת הדרים כשרה לפסח
מקור המתכוןDiana's Desserts

כמות: תבנית, הממ.. אה.... נו. אתם יודעים. לא יודעת, תבנית עגולה כלשהי - קוגלהוף זה נהדר, לפי דיאנה תבנית של עוגת מזון מלאכים (באמת קוראים ככה ל-Angel Food Cake בעברית? אני תוהה. אני גם תוהה אם מישהו מחזיק בבית תבנית מיוחדת לעוגה הזו) זה ה-דבר, אני אפיתי בתבנית הסיליקון בצורת שושנה שלי. זה רק הוסיף לאתגר - אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה עם התבנית הזו, אבל תודה לאל, הפעם היא שרדה והעוגה לא התמוטטה לתוך התנור.

מצרכים:
1/2 כוס קמח מצה
1/2 כוס קמח תפו"א
1/2 כפית מלח
1/2 כוס מיץ תפוזים (אני השתמשתי בשלושה תפוזים קטנים. טוב, הסו-שף שלי פור דה דיי. תודה לך!)
1/4 כוס מיץ לימון (חצי לימון אמור להספיק)
גרידה של תפוז אחד + לימון אחד
1 כוס סוכר
1/4 כוס שמן קנולה
6 ביצים מופרדות

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-160 מעלות.
2. מפעילים את המיקסר על מהירות גבוהה ומקציפים חלבונים עד לקבלת קצף יציב אבל לא קשה (פסגות רכות, החלטתי ללכת עם הביטוי הזה אפילו אם הוא לא נכון), למשך 2-3 דקות.
3. מוסיפים רבע כוס סוכר ומקציפים 3-5 דקות נוספות, עד שהקצף קשה.
4. מנפים יחד בקערה קמח מצה, קמח תפו"א ומלח.
5. בקערת המיקסר מערבבים (אל תשכחו להוציא את החלבונים!! או להחליף קערה!!!) את שאר הסוכר (3/4 כוס) ואת השמן על מהירות גבוהה, למשך כדקה אחת.
6. מוסיפים את החלמונים, אחד אחד, ומקציפים היטב לאחר כל הוספה.
7. מעבירים את המיקסר למהירות נמוכה ומוסיפים לסירוגין את תערובת הקמח ואת מיצי התפוזים והלימון (יחד עם הגרידה): שליש קמח, חצי הדרים, שליש קמח, חצי הדרים, שליש קמח (לא מאמינה שפירטתי את זה).
8. מקפלים בזהירות את החלבונים לתוך תערובת החלמונים (כדאי להתחיל עם כמות קטנה של חלבונים ורק אז להוסיף את השאר).
9. מעבירים את הבלילה לתבנית ואופים עד שהעוגה זהובה-שחומה וקיסם המוכנס למרכז העוגה יוצא נקי, למשך 50-60 דקות (אני אפיתי 58 דקות. אחרי חמישים העוגה עדיין היתה רטובה בפנים, אבל זה עניין תנורי.. היו ערניים. ותנורי זה שם תואר אמיתי. מ-ע-כ-ש-י-ו).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לאחר האפיה, אפשר להפוך את העוגה על צלחת הגשה, אבל חייבים לתת לה להתקרר קודם, אחרת זה עלול להיות לא נעים. אלא אם כן אתם מעדיפים להגיש פירורי עוגה במקום עוגה.
  • ממש לא חובה לעשות את זה, אבל אני אהבתי את הרעיון (אולי כי הוא שלי. הידד לצניעות): לפני שמזגתי את בלילת העוגה לתבנית, ריססתי אותה (את התבנית, לא את הבלילה) בספריי שמן ופיזרתי מעט קוקוס ומספר שקדים פרוסים. סתם בשביל הקטע. את הקוקוס כמעט לא הרגישו בסופו של דבר (אבל אפשר היה להבחין בו, עם מעט מאמץ), והשקדים סתם נתנו מעין קראנץ' נחמד לחלק החיצוני של העוגה.
  • ודבר אחרון: בדרך כלל אני לא בעד זריית אבקת סוכר על דברים, אבל הפעם הייתי חייבת (במהלך קילוף התבנית מהעוגה האפויה הפיכת העוגה על צלחת הגשה, התקלף קצת מהחלק החיצוני של העוגה ונדבק לתבנית. אז היא היתה קצת מכוערת) כדי לייפות אותה. בסופו של דבר נשפכה לי קצת יותר מדי אבקה והעוגה היתה מושלגת בקטע מביך (וזו הסיבה שלא תראו תמונות שלה ממבט הציפור. הציפורים שראו אותה ברחו בבהלה), אבל מבחינת טעם זה דווקא היה נחמד. ושוב, אני האחרונה שתעודד שימוש לא הכרחי באבקת סוכר.
  • בעצם משהו אחרון באמת: מטעמי עצלות לא צילמתי את שלבי הכנת העוגה. אתם סולחים לי.

טוב, קבלו בכל זאת תמונה מלמעלה.. פה הסוכר כבר נספג קצת, אז זה נראה פחות נורא.
חוץ מזה, הומאז' לפקמן - ווהו!

20 באפריל 2011

עוגת מוס מייפל ורוטב פטל

מכירים את דיינו? אז יש לי גירסא משלי:

אילו עיצבתי את הבלוג מחדש
ולא הייתי מוסיפה רשימת לינקים - דיינו

אילו הייתי מוסיפה רשימת לינקים
ולא הייתי מוסיפה את Food Gal - דיינו

אילו הייתי מוסיפה את Food Gal
ולא הייתי מרפרפת קצת על המתכונים שלה - דיינו

אילו הייתי מרפרפת קצת על המתכונים שלה
ולא הייתי נתקלת במתכון שלה לעוגת מוס מייפל - דיינו

אבל כן עיצבתי מחדש. כן הוספתי רשימת לינקים. כן עברתי על כל הבלוגים השמורים לי ב-Favorites וביניהם Food Gal. כיוון שה-Gal אמנם שמורה לי במועדפים אבל אני לא מקבלת עדכונים במייל ממנה, היא די יצאה לי מהתודעה ולכן לא יוצא לי לבקר באתר שלה לעתים תכופות, אז כן רפרפתי קצת על המתכונים שלה. וכן, כן נתקלתי במתכון שלה לעוגת מוס מייפל.
ומה אני אגיד לכם? oh my!

האמת שכבר לפני כמה חודשים מצאתי איזה מתכון נחמד שתכננתי להכין. משהו עם לימון, מרנג וקמח מצה. אבל לקראת החג התבוננתי בו שוב ופתאום קצת ירד לי ממנו. במקרה - ממש ממש במקרה - מצאתי את המוס הזה. או כמו שה-Gal - קרולין, אם אתם מתעקשים - קוראת לו: מוס מייפל מעולה באופן בל יתואר. וואו, לגמרי.

תראו, אני לא אומרת שאני לא אוהבת מוסים. אוהבת. בכיף. למה לא. אבל אני תמיד אעדיף עוגת שמרים. בדרך כלל גם עוגיות או סתם עוגה בחושה ידברו אלי יותר. עוגת מוס גם תמיד מרגישה כבדה יותר מעוגות אחרות, לא? אז לא. לא הפעם. שמעו, זו העוגה המושלמת לארוחת חג (פסח, למשל. קרולין הכינה אותה לסעודת חג המולד). היא יפה ומרשימה מאד. אם מוסיפים לה את רוטב הפטל - בבקשה תוסיפו - היא הכי חגיגית שיש. מעבר לזה, היא פשוט טעימה בטירוף וממש ממש לא כבדה. להיפך, יש בה משהו קליל (לא שאצלנו היה צורך במשהו כזה. בסך הכל, זה לא שהיה קובה. וקניידלעך. ומשהו שההגדרה הטובה ביותר עבורו היא ה-love child של קובה וקניידלעך. ועוף ובשר ואורז ותפוחי אדמה ו.. ו.. אה, וכל מיני סלטים, אבל אין לי מושג מה הלך שם. למי אכפת). המרקם שלה הוא איפשהו בין מוס לגלידה (וגלידה אני תמיד תמיד מוכנה לאכול), ו.. טוב, תקראו את מה של-Food Gal יש לומר, היא מסבירה את זה הרבה יותר טוב ממני.
אה, עוד משהו חשוב - ההכנה של העוגה הזו ממש לא בשמיים. מקציפים קצת חלבונים, קצת שמנת, מקפלים והופ הופ טרללה. יש את העניין של התחתית, בסדר - צריך לקצוץ קצת אגוזים, אבל בשביל מה המציאו את מעבד המזון? אם תקנו אגוזים קלויים מראש, אפילו לא צריך להפעיל את התנור. ודבר אחרון: אפשר, ואפילו צריך, להכין אותה יום-יומיים מראש. נו, זו עוגה קפואה, ידוע שהן הדיוות של עולם האפיה (אולי זה ידוע רק לי?) ונזקקות לשנת יופי ארוכה במקפיא לפני ההגשה. וכן, גם מקרונים הם סוג של דיוות בלתי נסבלות. אבל זה לא קשור עכשיו.
אוקיי, שורה תחתונה: יש עוד חג בעוד מספר ימים, אז לכו על זה - העוגה הזו פשוט קרובה לשלמות! ואם לא עכשיו, אז בפעם אחרת. היא אמנם מתאימה לפסח, אבל זה לא אומר שהיא לא תתאים לכל חג אחר, או אפילו "סתם" ארוחה.
ואם אתם מכינים אותה, אנא הודיעו לי מספיק זמן מראש כדי שאספיק לתכנן ולחשב את המסלול המהיר ביותר מהבית שלי אל הבית שלכם. תודה.


***
עוגת מוס מייפל ורוטב פטל
מקור המתכוןFood Gal

כמות: תבנית עגולה בקוטר 23-24 ס"מ

מצרכים:
לבסיס
2 כוסות פקאנים (225-240 ג')
3 כפות סוכר חום בהיר
1/8 כפית אגוז מוסקט (אפשר פשוט לומר קורט)
קורט מלח
40 ג' (3 כפות) חמאה רכה

למוס
1 כוס סירופ מייפל
2 חלבונים גדולים, בטמפרטורת החדר
קורט קרם טרטר (כרגיל, ויתרתי)
קורט מלח
1/2 1 כוסות ( = 1/2 1 מיכלים = 375 מ"ל) שמנת מתוקה
1 כפית תמצית וניל

לרוטב
2 כוסות (200 ג') חמוציות טריות (אני יודעת שאמרתי פטל קודם, חכו להערות)
1/4 1 כוסות סוכר לבן
3/4 כוס מים

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מפזרים פקאנים על תבנית אפיה וקולים למשך כ-8 דקות. מצננים לחלוטין.


3. במעבד מזון קוצצים גס פקאנים, סוכר, אגוז מוסקט ומלח.

4. מוסיפים חמאה ומפעילים את מעבד המזון בפולסים קצרים, עד להטמעה.


5. מעבירים את פירורי הקלתית לתבנית, דוחסים ומשטחים לשכבה אחידה. מכניסים למקרר להתייצבות.


6. בינתיים מכינים את המוס: בסיר בינוני מביאים את סירופ המייפל לרתיחה.


7. ממשיכים לחמם על אש נמוכה כך שהסירופ מבעבע (אך לא רותח שוב), עד שהוא מצטמצם מעט, למשך כ-8 דקות. אם משתמשים במדחום סוכר - הטמפרטורה צריכה להיות 112-113 מעלות.


8. מקציפים במיקסר חלבונים עם קרם טרטר ומלח עד לקבלת פסגות קשות (זה קצת מביך, אבל איך מתרגמים stiff peaks?!).


9. מעבירים את המיקסר למהירות בינונית, מטפטפים את סירופ המייפל החם לתוך החלבונים וממשיכים לערבב עד להטמעה.

איזו תמונה אמנותית, אה? אה?

10. מגבירים את מהירות המיקסר ומקציפים עד שהמרנג מתקרר ומגיע לטמפרטורת החדר, למשך כ-5 דקות.


11. בקערה גדולה מקציפים שמנת מתוקה ותמצית וניל, עד לקבלת פסגות רכות (ושוב - soft peaks? עברית? הצילו).

לא לא, אתם טועים. השקע הזה באמצע הקצפת סתם נראה כמו שביל
שיכול היה אולי להישאר אחרי שהעברתי שם את האצבע..... אני חפה מפשע!

12. מקפלים את המרנג לתוך הקצפת.

כדאי לעבוד בהדרגה - כל פעם להוסיף קצת מהמרנג לקצפת ולקפל



13. יוצקים את המוס מעל הקלתית הקרה ומשטחים לשכבה אחידה.



14. מקפיאים את העוגה עד להתייצבות המוס, למשך כ-8 שעות לפחות, אך עדיף ללילה שלם (המוס לא יקפא לגמרי כמו גלידה).

מומלץ לעטוף אותה.. שלא תספוג ריחות וכל זה, אתם יודעים

15. מתישהו במהלך שמונה השעות הללו מכינים את רוטב החמוציות המסוכרות: בסיר קטן מחממים מים וסוכר ומביאים לכדי בעבוע, עד לקבלת מעין סירופ. יש לערבב תוך כדי על מנת להמיס את גרגרי הסוכר.

עוד תמונה אמנותית!

16. מניחים את החמוציות בקערה גדולה או סיר ומוזגים מעליהן את סירופ הסוכר. מכסים בניילון נצמד (אני, כמו מורדת אמיתית, לא כיסיתי).


17. מניחים את הקערה/סיר מעל קערת/סיר מים רותחים ומבשלים מעל אש נמוכה מאד עד שהסירופ ורדרד והחמוציות מתרככות אך לא מתפרקות, למשך כ-45 דקות.


18. מסירים את החמוציות מהאש ונותנים להן להתקרר לגמרי. מכניסים למקרר לצינון מלא.
19. בעת ההגשה, חותכים פרוסות מהעוגה ויוצקים כף מהחמוציות המסוכרות מעל כל פרוסה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בכוס וחצי של פקאנים וחצי כוס אגוזי מלך. נראה לי שכל מיני שילובים של אגוזים שונים יכולים לעבוד פה. בכל מקרה, הבסיס של העוגה מעולה - לא מתוק מדי מבחינת טעם ומהווה ניגוד קראנצ'י משהו למוס החלק מבחינת מרקם. זהו, הרשיתי לעצמי משפט אחד של התפלספות מעט מאסטר שפית ועכשיו אני מפסיקה.
  • לא היה לי כח למדוד חצי מיכל/כוס שמנת, וגם לא היה לי מה לעשות עם חצי המיכל שהיה נשאר לי, אז השתמשתי בשני מיכלים שלמים של שמנת מתוקה. והשמיים לא נפלו. להיפך, זה אפילו היה דבר טוב: במהלך ההכנה אני מאמינה שאכלתי כמות שהיתה שוות ערך לחצי מיכל שמנת מתוקה, פחות או יותר, אז אם הייתי משתמשת בכמות המקורית המצוינת במתכון, בעוגה שלי לא היה מספיק מוס. אם אתם יודעים לשלוט בעצמכם ואינכם טועמים כפייתיים, אתם יכולים להסתפק במיכל וחצי. אבל אני מודיעה לכם מראש שככל הנראה איאלץ לשלוח לכם מחשבות שליליות.
  • במתכון אומרים לבשל את הרוטב למשך 45 דקות, אני הסתפקתי בעשרים ובאמת שזה היה יופי טופי. למען האמת, נראה לי שאם הייתי מחכה עוד קצת, הפירות היו הופכים לסמרטוטים ומתפרקים לגמרי. שימו לב כשאתם מכינים את הרוטב ואם אין ברירה (ולא תהיה ברירה), פשוט תטעמו תוך כדי ההכנה.
  • טוב, אז קרולין השתמשה בחמוציות טריות. אני העדפתי להשתמש ב-400 ג' (חבילה שלמה) פטל שחור קפוא. אז באמת נשאר לי המון רוטב, אבל לדעתי זה גם קשור לכמות המים והסוכר, לאו דווקא לכמות הפרי. בכל אופן, אפשר להשתמש גם בכל מה שרוצים, שילוב של כל מיני פירות יער גם יכול לעבוד טוב.
  • תכלס, אפשר לוותר בכלל על הרוטב, אבל לדעתי זה מוסיף גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המראה.
  • אני באופן אישי לא ניסיתי את זה, אבל אמא שלי טוענת שקורים דברים טובים כשמחממים קצת את פירות היער לפני שמניחים אותם על המוס. מצד שני, המוס מן הסתם לא יישאר מוס לאורך זמן אם תעשו את זה...
  • אכלתי פרוסת עוגה ענקית לפני שלוש שעות ועכשיו כל מה שאני רוצה זה ללכת למטבח, לקחת כפית ולאכול את מה שנשאר מהמוס ישירות מתוך התבנית. מזל שהמחשב יושב לי על הברכיים ושאני עצלנית מדי להזיז אותו ולקום.



17 באפריל 2011

שברי מצות בקרמל ושוקולד

ווהו, יוצא לי להעלות מתכון של חג לפני החג עצמו! זה ממש לא קורה הרבה, בדרך כלל אני מפרסמת באיחור כל כך לא אופנתי. אבל.. אליה וקוץ בה (מסתבר שהפוסט הזה מוקדש לכל מי שלומד לפסיכומטרי) - הצלחתי להרוס מתכון ממש פשוט.
אני אסביר.
לפני כמה חודשים נתקלתי אצל Zoe Bakes בממתק השווה הזה, ולקראת החג נזכרתי בו. ברור שלא זכרתי איפה ראיתי אותו - ויש לי רק שש מאות ושמונה אתרי ובלוגי אוכל בפייבוריטס - אבל לאחר חיפוש קצר מצאתי אותו שוב. ואז ראיתי אותו בעוד בלוג. ואצל דיוויד ליבוביץ'פעמיים. וכולם כולם בכלל לקחו אותו מהגברת מרסי גולדמן. וכולם כולם היללו את המתכון הזה כאילו אין מחר. תכלס - קרמל, שוקולד, מה יכול להיות רע. לי, אישית, גם אין בעיה עם מצות, ואחרי הקרמבל של שנה שעברה - אני ממש מאמינה ביכולת שלהן להשתלב טו-אוב בקינוחים. כן, אמרתי טו-אוב. תתמודדו.
בקיצור, הממתק הזה (זה ממתק, נכון? יותר ממתק מקינוח) ממש טעים. טעים ברמה שלא הצלחתי להפסיק לאכול ממנו קודם, הרבה אחרי שכבר נהייתה לי בחילה ממנו (הוא מעולה, כן? אבל  מ ת ו ק), ואני שוקלת לוותר עכשיו על ארוחת ערב. דבר מאד מאד חריג, שתדעו.
הוא גם לגמרי לא מסובך להכנה. מה שכן, חשוב לזכור שני דברים:
1. אל תבשלו יותר מדי את הקרמל. או - אל תבשלו מעט מדי את הקרמל. אני בוודאות עשיתי אחד מהם, לא בטוחה איזה (אבל מהמרת על "יותר מדי"), וזה יצא קצת לא נעים, מרקם wise. בעצם.. התוצאה הסופית יצאה סבבה. אז שכחו ממה שאמרתי - תעשו לקרמל מה שבא לכם.
2. אפילו אם נורא בא לכם לטעום ו/או לצלם את הממתק לטובת הבלוג שלכם - חכו קצת. אל תוציאו את התבנית מהמקרר אחרי שעה בקושי ותנסו לחתוך. יודעים מה יקרה? השכבות ייפרדו לכם. תקבלו שברי מצות וקרמל לחוד ושברי שוקולד לחוד. טעים כן, אבל קצת מפספס את הפואנטה. מה גם שאם כבר התפרקה לכם חתיכה לשכבת מצה ושכבת שוקולד.. מה תעשו? אי אפשר להגיש את זה ככה לאורחים, נכון? צריך להעלים ראיות. ולאן הראיות הולכות? נכון מאד, לבטן שלי (אקסיומה שכזו - גם אם אתם אלו שתטעמו מהמצות, ככל הנראה אני זו שאשמין מזה. אז תודה רבה לכם באמת). רגע, איבדתי את עצמי. על מה דיברתי?
אה כן. סבלנות. היאזרו בה. אני אשכרה הצלחתי להרוס לעצמי את הקינוח לפסח (מזל שיש גם עוגת מוס מייפל בפריזר - ועל זה נדבר ביום אחר..) כי לא הצלחתי להתאפק.
אבל סוף טוב, הכל טוב (אני מקווה) - אחרי שבכיתי ים של דמעות ודחפתי לעצמי ים של מצות, קרמל ושוקולד, רקמתי לי תכנית. העברתי לקופסא את שברי המצות הפוטוגניים (רוצה לומר, אלו שלא התפרקו. או התפרקו רק קצת) ולקערה נפרדת את הפירורים המפורקים.. מסתבר שיש לנו תפוחים בבית, אז מחר אני מתכננת למנף את פירורי המצות והשוקולד לטובת קרמבל תפוחים משודרג (אין יור פייס, קרמבל משנה שעברה!). או או, אולי עשיתי לעצמי מזל רע עכשיו בזה שסיפרתי לכם? אמממ בואו תעמידו פנים שלא אמרתי כלום, לפחות עד אחרי החג, טוב? טוב. תודה. אתם עשר.

פירורי המצות שלי כל כך נבוכים ומתביישים שהם התחבאו להם בתוך הפלאש של המצלמה

אז מה למדנו היום? סבלנות זה חשוב. מצות בקרמל ושוקולד זה טעים, מתוק, משמין ובעל נטיה להתפורר. אם הרסתם מתכון - נסו להפוך אותו לקרמבל. אם אתם עדיין לא יודעים בוודאות שהצליח לכם האלתור של הקרמבל - אל תפרסמו את זה ברבים. ולבסוף - כשיש מאתיים מעלות בחוץ, אני מאבדת את הריכוז ומקשקשת יותר מהרגיל.

חג שמח, בני חורין יקרים - ושנהיה לראש ולא לזנב! זה לא החג הזה, אה? אז שנהיה לחריימה ולא לגפילטע פיש!!

***
שברי מצות בקרמל ושוקולד
מקור המתכון: לא קראתם את ההתחלה, אה? חכם מצדכם.. אבל הפעם כתבתי שם את הלינקים, אז חבל שלא שמתם לב.

כמות: לא יודעת.. תלוי בגודל השברים וכו'. זה אמור להספיק למספר אנשים שנע בין אחד (או אחת. היי, קראתם לי??) למספר שהוא גדול מאחד.

מצרכים:
4-6 מצות
230 ג' חמאה (אפשר גם 200, תכלס)
1 כוס סוכר חום (לפי אחד המתכונים חום בהיר. אני זרמתי עם זה)
1 כוס שוקולד צ'יפס (הכמות בבלוגים השונים נעה בין רבע כוס לשתי כוסות. כוס אחת נשמע לי כמו פשרה טובה)
שוקולד לבן/שקדים פרוסים/שקדים קצוצים/סוכריות צבעוניות/מלח ים/פירורי לחם (סתם, נו.. בכל אופן, לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה (אני השתמשתי בתבנית הגדולה של התנור) בנייר כסף.
2. מרפדים את התבנית במצות. אם צריך, שוברים חתיכות על מנת למלא חורים קטנים (אני השתמשתי בארבע מצות וקצת).


3. מרתיחים בסיר חמאה וסוכר ולאחר מכן מבשלים 2-4 דקות נוספות, תוך כדי ערבוב.



4. יוצקים את הקרמל על המצות ומורחים כך שהכל מצופה באופן אחיד.


5. אופים 15-20 דקות. אם אתם רואים שזה מתחיל להישרף, אפשר להוריד את החום ל-170 מעלות. בכל מקרה, כדאי לסובב את התבנית באמצע. אני אפיתי 16 דקות ולא הנמכתי את החום.

נתעלם מזה שהקרמל האפוי שלי נראה כמו כבד קצוץ (פיכסה), סבבה?

6. מוציאים מהתנור, מפזרים שוקולד צ'יפס מלמעלה וממתינים שלוש-ארבע דקות, להתרככות השוקולד.


7. בעזרת מרית מתכת (אני השתמשתי בסיליקון. ממש חיה על הקצה) מורחים את השוקולד כך שכל התבנית מצופה באופן אחיד.

ויי זמיר, של מי היד הזקנה הזו???


8. אם רוצים, מפזרים מלמעלה שקדים או סוכריות צבעוניות. אפשר גם להמיס שוקולד לבן, לזרזף מלמעלה (לזרזף. מילה נהדרת!) ולשייש את הממתק (איזה פועל מגניב זה "לשייש". זו מילה, נכון? לא?). ואפשר פשוט להתעלם מהשלב הזה.


9. נותנים לממתק להתקרר לגמרי (לגמרי!!) ולאחר מכן שוברים לחתיכות או חותכים לריבועים. מומלץ בחום לתת לממתק להצטנן במקרר ולא בחוץ (רק אותי הצחיק משחק המילים המטופש במשפט הזה?).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טוענים שהממתק נשמר בערך שבוע בקופסא אטומה. מצד שני, אצל אף אחד הוא לא שרד מספיק זמן כדי לבחון את התיאוריה הזו. יש לי תחושה שגם אצלי זה לא יקרה..
  • המתכון המקורי משתמש בשוקולד צ'יפס מריר/חלב. אפשר להשתמש גם בשוקולד לבן ואפשר בשוקולד רגיל ולא צ'יפס. אבל ממה שקראתי, עדיף בכל זאת צ'יפס.. משהו שקשור להתגבשות שלהם אחרי שהם נמסים. היא אמורה להיות יותר טובה מזו של שוקולד רגיל. מה אני אגיד לכם, זרמתי עם הצ'יפס (אם לא היתה לי בחילה עכשיו, היה בא לי צ'יפס. רגיל, אבל. לא שוקולד), אבל אני מרגישה שגם שוקולד רגיל יעבוד.
  • אגב - השלב הזה של פיזור השוקולד... ההמתנה להתרככות שלו... ואז המריחה לכל אורך ורוחב התבנית - וואו, תענוג. אני חושבת שאפילו יותר כיף מלהמיס שוקולד סתם ככה. וזה, כידוע, הדבר הכי כיפי בעולם כולו.
קטנים יפים ומבריקים.. איך הם מתרככים להם באושר
  • הזכרתי קודם את השוקולד הלבן. בואו נחזור אליו רגע. אם רוצים לקבל מראה משויש מגניב כזה, אפשר להמיס שוקולד לבן במיקרוגל (או על הכיריים, בכיף), למזוג לשקית ניילון, לגזור את השפיץ שלה ולזלף מעל השוקולד המריר במעין קווים אלכסוניים. לאחר מכן עוברים עם קיסם קטן בקווים המאונכים לקווי השוקולד הלבן המקוריים. בלבלתי אתכם? לגברת salt and serenity יש סרטון, הוא מסביר את זה הרבה יותר טוב.

  • כפי שציינתי במתכון עצמו, יש מיליון דברים שאפשר לפזר מעל השוקולד המומס. אני לא הצלחתי להחליט, כמובן, אז המסתי 40 ג' שוקולד לבן ושיישתי חלק מהממתק, על חלק אחר פיזרתי שקדים פרוסים, ואת מה שנשאר כיסיתי בסוכריות צבעוניות, בתקווה לזכות בנקודות זכות אצל האחייניות שלי.
  • מחר אני אנסה לאלתר קרמבל עם הפירורים האומללים שלי. החזיקו לי אצבעות... ושוב חג שמח!
החבר'ה הפוטוגניים

ובסיס האם המפורר שלהם

11 באפריל 2011

שני מאפינס בננה ושיבולת שועל... ומייקאובר!

מזל טוב לי!! יותר נכון, לבלוג. הוא קיים כבר שנה פלוס פלוס ובהתחלה המראה שלו נראה לי חביב. פשוט, נקי, אתם יודעים. אבל לאט לאט הפשטות הפכה לבלאגן והנקיון הפך לדבר בלתי נסבל שכבר לא יכולתי לראות יותר. אז החלטתי שלמורקייק מגיע שינוי. קראו לזה מהפך, קראו לזה מייקאובר, קראו לזה מתיחת פנים - לא הייתי מסוגלת לחכות אפילו עוד יום אחד.

זה היה בסביבות אוקטובר שעבר.

ייאמר לזכותי שדווקא השקעתי ועבדתי בזמן הזה על הלוק החדש. לא באופן רצוף, מן הסתם, אבל זה כל הזמן היה לי בראש. כבר בחרתי לי רקע, ידעתי פחות או יותר מה אני רוצה לשים בסרגל הצד, אבל כנראה שהערכתי יותר מדי את מיקרוסופט והאקספלורר הזה שלהם.
בלי להיכנס יותר מדי לענייני מחשבים משעממים - אני משתמשת בכרום. יש לו אמנם כמה פאקים קטנים, אבל אני מתה עליו. מצד שני, אנשים רבים (נגיד.. רוב המבקרים הבלוג) מתעקשים על אקספלורר. והוא סוג של שטן. כמו איזו דיוה בלתי נסבלת, יש דברים שהוא חייב לעשות הפוך. או לא לעשות בכלל. או לעשות משהו מופרך לחלוטין, שלכי תביני איך לתקן את זה... וזה לא שנקודת המוצא שלי כזו טובה, כן? אני לא איזו אשפית html או משהו כזה. בסך הכל התבססתי על תבנית קיימת ונעזרתי בידידי הטוב גוגל לטובת כל מיני טוטוריאלז וחתיכות קוד שכתבו אנשים אחרים. אבל, כאמור - משעמם.
בשבועות האחרונים היה לי קצת זמן פנוי, אז נתתי פוש וכמעט חצי שנה אחרי שהתחלתי - תם הטכס. אה... הפרויקט. העיצוב החדש עלה והבלוג שלי נראה טוב לגילו. שמור היטב (אולי המחמאה הנוראית ביותר שאפשר לתת למישהו, לדעתי). חתיך הורס. אבל אל תסתכלו עליו ככה, יש לו גם אישיות.
אז מה קורה כרגע? למעלה אתם יכולים לראות את מתכוני הבלוג מקוטלגים לפי סדר אלפביתי ולפי מילות מפתח. יש לינקים לכל מיני אתרים - בעיקר של מתכונים מתוקים, מן הסתם. ואם אתם ממש מתעקשים, אתם יכולים לקרוא קצת עלי.
מצד ימין לא השתנה יותר מדי - אתם יכולים לחבב אותי בפייסבוק, לשמוע אותי מצייצת בטוויטר (אם כי כנראה לא תשמעו, כי אני לא באמת עושה שם שום דבר. לא מתחברת לכל הקונספט הזה), להירשם למיילים, לקרוא את הפוסטים בסדר כרונולוגי ולנסות לחפש דברים בבלוג. לפעמים תמצאו, לפעמים לא, אבל זה לא בהכרח אומר שום דבר. כמו לבלוג עצמו, גם לגאדג'ט החיפוש יש אישיות. וכרגע הוא על תקן הטינאייג'ר המתמרד - עושה מה שבראש שלו.

קיצור, עבדתי כל כך קשה על העיצוב (באמת! אני מאד גאה בעצמי, כמעט בצורה מוגזמת. מה אתם חושבים, אגב? יותר טוב? פחות טוב? הבלוג כל כך יפה שהחסרתם פעימה כשנכנסתם אליו? הדבר הדוחה ביותר שראיתם מעולם, כולל כל מיני חתולים חסרי מזל שנלקעו לאיילון בשעת עומס ובזבזו את כל תשע הנשמות שלהם? לא שמתם לב בכלל שמשהו השתנה? אם כן, הרשו לי להפנות אתכם לאפליקציה שלי), שחשתי צורך לחגוג לעצמי את המאורע. אבל זו כבר עונת החתונות ועוד מעט בגדי הים... ואחרי שאני כל כך משקיעה לאחרונה והולכת למכון והכל (הייתם צריכים לראות אותי היום, נראיתי כל כך מקצוענית עם הגופיה בצבע כחול כהה שלי והסרט התואם בשיער. אז מה אם עשיתי אימון של רבע שעה...)... ובעיקר, קצת פחדתי שאמא שלי תזרוק אותי מהבית ותחליף מנעול. אז החלטתי לחגוג בקטנה.
ג'סיקה מ-How Sweet It Is העלתה לא מזמן מתכון לקאפקייקס וניל לשני אנשים (או לאדם אחד רעב במיוחד) - קיצור, שני קאפקייקס. גאוני. אז התבססתי על המתכון שלה והכנתי מאפינס (אני יודעת שיש עוד הבדלים, אבל מבחינתי קאפקייקס זה פשוט מאפינס עם ציפוי, ולדבר שהכנתי לא היה ציפוי, לכן => מאפינס) בננה ושיבולת שועל. סוג של הומאז' למתכון הראשון שהעליתי לבלוג, ואחד האהובים עלי - לחם בננות.
אני לא ממש יודעת מה קרה למאפינס שלי, הם לא בדיוק נאפו עד הסוף, אבל לדעתי עדיין יצא טעים. אני סומכת עליכם שלא תעשו את הטעויות שלי (אם כי אני עדיין לא יודעת מהן) ויצאו לכם אחלה מאפינס. ובכלל - כמה מגניב זה מתכון של שני מאפינס?
אז ברצינות, מה דעתכם על המראה החדש (ותזכרו שאני במצב מאד עדין ורגיש כרגע, סוג של אחרי לידה וירטואלית. לכן, אם יש צורך - פשוט תשקרו לי)?

***
מאפינס בננה ושיבולת שועל
מקור המתכון: מבוסס על מאפינס וניל של How Sweet It Is, אבל שיניתי והוספתי קצת על דעת עצמי

כמות: שני מאפינס!!

מצרכים:
1 חלבון
2 כפות סוכר (אני השתמשתי בחום דמררה)
1 כפית תמצית וניל
1/2 בננה קטנה, מעוכה
25 ג' חמאה, מומסת
3 כפות קמח מלא תופח
1 כף שיבולת שועל
קורט מלח
1/2 1 כפות חלב (השתמשתי ב-1%)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית שקעים בשני מנז'טים.
2. בקערה קטנה טורפים חלבון וסוכר.


3. מוסיפים בננה מעוכה, תמצית וניל וחמאה מומסת ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.


4. מוסיפים קמח, שיבולת שועל ומלח ומערבבים עד שהתערובת חלקה.



5. מוסיפים חלב ומערבבים - שוב, עד שאחיד.


6. מחלקים את הבלילה בין שני השקעים הממונז'טים (לא מילה, אה?). לי זה יצא בערך ארבע כפות לכל מאפין.


7. אופים 10-12 דקות, או עד שהמאפינס מתייצבים.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • האמת ששיניתי לא מעט דברים לעומת המתכון המקורי, אז אפשר וכדאי להציץ בו.
  • זמן האפיה של המאפינס שלי היה ממושך - הוצאתי אותם אחרי עשרים דקות, לאחר מכן כיביתי את התנור והחזרתי את התבנית לתנור הכבוי למשך כעשרים דקות נוספות. ועדיין הם לא נאפו עד הסוף... אבל תשמעו, אכלתי חצי מאפין (שזה, בעצם, רבע מהכמות. איזו בהמה) ולא קרה לי כלום. זאת אומרת, כנראה השמנתי קצת, אבל חוץ מזה כלום.
  • אתם בטח מסתכלים על המאפינס ואומרים לעצמכם - היי, מה זה, למה היא לא אמרה שיש חתיכות תפוחים למעלה? לא אמרתי כי אין. זו אשליה אופטית. היה לי בצק של עוגיות חמאה במקפיא (סיפרתי לכם כבר על הבצק הזה, הוא עשה לי בעיות בזמנו). אז הוצאתי אותו, חתכתי לחתיכות קטנות, ערבבתי עם קצת סוכר חום וקינמון, ופיזרתי מעל המאפינס. קיוויתי שיצא לי שטרויזל. זה לא ממש קרה. אבל לא נורא, עדיין יצא טעים ודי מגניב (מי זו הבחורה האופטימית הזו שהשתלטה לי על הגוף? ויותר חשוב, על הבלוג).