> מאי 2011 | Morcake

31 במאי 2011

פירמידה.. טוב נו, עוגת ביסקוויטים

אז היום יש לי מתכון ל... מפרום!


סתם, נראה לכם? מה, השתגעתי שאני פתאום מעלה משהו שהוא אוכל אמיתי? סתם רציתי להשוויץ במפרום היפה (יפים? מה הרבים של מפרום? מפרומים? או שאומרים מפרום יפים? אוף הסתבכתי) שעזרתי לאמא שלי להכין. אפילו נגעתי בחצילים והכל, כמעט בלי להיגעל (לא צרחתי בהיסטריה אפילו פעם אחת!).
אבל המפרום - חלק מארוחת הערב המשפחתית של יום שישי - היו סתם אנקדוטה משעשעת. אני בכלל רוצה לדבר אתכם על הקינוח. אז לענייננו.

זוכרים שהכנתי את הפופאוברז לפני כמה שבועות וכתבתי משהו על זה שהפירמידות נמצאות אצלי על הכוונת? ברור שלא, כי אני נוטה להאמין שרובכם שפויים ויש לכם דברים יותר חשובים בחיים מלזכור דברים זניחים שאני אומרת. בכל אופן, תבדקו אותי אם אתם רוצים - זה מופיע שם, במילים האלה בדיוק. ואני גאה לומר שכעבור שלושה שבועות עמדתי במילתי. גבירותיי ורבותיי, אני מציגה בפניכם את עוגת הפירמידה!
אה, אני לא באמת מחדשת פה שום דבר וכולם כבר מכירים את העוגה הזו? ואם לא הכרתם קודם, אז עכשיו ש-ynet פרסמו את הגירסא שלהם, אתם כבר כן מכירים? הבנתי. לא נורא. לא מפריע לי בכלל שהם העלו את המתכון לעוגה יומיים אחרי שהכנתי אותה. אפילו לא קצת. אני ממש ממש לא חולמת על זה בלילות ומתעוררת בצעקות.
טוב, למען ההגינות - באמת שהעוגה הזו היא לא חידוש. זו עוגת ביסקוויטים פשוטה מאד וקלה להכנה, וקשה לי להאמין שיש מישהו שלא מכיר אותה. אז נכון שלא תמיד מכינים אותה כפירמידה אלא כ"סתם" עוגת שכבות, אבל גיגול מהיר אישש את שחשבתי - צורת המשולש היא לא רעיון מקורי שלי (טוב, את זה ידעתי גם בלי גוגל.. אמא שלי היתה מכינה את העוגה הזו המון כשהייתי קטנה, אז אם כבר - רעיון מקורי שלה) ואפשר למצוא את המתכון בלא מעט מקומות.
וספציפית לגבי ynet: אני לא כועסת עליהם שהקדימו אותי במספר ימים. ואתם אל תכעסו עלי שאני מעלה את המתכון מעט אחריהם. הגירסא שלהם, כנראה לכבוד שבועות, מכילה גבינה. אם אתם לא פה בפעם הראשונה, אתם כבר יודעים מה אני חושבת על גבינה ועל איזה חג הייתי מוותרת ללא היסוס (רמז: הזכרתי אותו במשפט הקודם). לכן, וגם כי ככה מכינים אותה אצלי בבית, עוגת הביסקוויטים שלי מכילה רק ביסקוויטים, אינסטנט פודינג ושמנת. אה, וחלב. בלי גבינה. חוץ מהפעם ההיא שאמא שלי ניסתה לעבוד עלי ועל אחי.. "לא לא, זו עוגת ביסקוויטים רגילה, אין בה גבינה בכלל". שנינו חשדנו מההתחלה, אבל בכל זאת טעמנו, נגעלנו והמשכנו הלאה עם חיינו. כן אמא, אני זוכרת. לא, לא נוטרת טינה ;-)
אפרופו החג הזה שמגיע - אמנם בגירסא שלי אין גבינה, אבל זו עדיין עוגה לבנה והרי שבועות זה החג הלבן או משהו כזה, לא? אז היא יכולה להתאים לחג, לטובת אותם אנשים שאינם אוכלים גבינה, אם מטעמי בריאות או מטעמי שנאת גבינה (אתכם, האנשים מהסוג השני, אני מחבבת מאד. אני מרגישה שרק אתם מבינים אותי).

הערת ביניים לא קשורה: מדי פעם אני מסתכלת על פוסטים ישנים שלי וגיליתי שבשנה וחצי האחרונות חלה עליה תלולה וחמורה באורכם. מה לעשות, כשאני מתחילה קשה לי להפסיק. וזה הרבה יותר זול מפסיכולוג. אבל אני מנסה למתן את עצמי בכל זאת.. לקצר קצת. תחושת הבטן אומרת לי שזה לא יעבוד, אבל נראה.
על כן, וללא מלמולים נוספים, קבלו את עוגת הפירמידה הקלה והטעימה מאד מאד מאד, עד כדי כך שזה קצת מביך להעלות מתכון שלה (אז מה אם היא לא מאד מתוחכמת, אני מתה עליה. ואז מה אם פשוט לא הצלחתי לצלם תמונה נורמלית שלה. for all you know יכול להיות שנתתי לאחד האחיינים שלי לצלם. הממ מעניין. כן כן, זה מה שקרה - הייתי דודה טובה ונתתי להם לצלם!).
אגב, ההסברים שלי נשמעים קצת יותר מסובכים מההכנה עצמה, אבל אני חושבת שהתמונות תורמות להבנה. מקווה, בכל אופן..


***
פירמידה (עוגת ביסקוויטים משולשת)
מקור המתכון: כנראה מיליון מקומות. המקור שלי הוא אמא (והיא תפקדה גם כמורה רוחנית/דוגמנית ידיים במהלך הכנת העוגה).

כמות: עוגה משולשת אחת ארוכה.. בואו נגיד שאם כל אחד אוכל פרוסה אחת, היא יכולה להספיק לעשרים איש, פחות או יותר. אבל זה סתם מספר שזרקתי, אל תסמכו עלי. לעולם.

מצרכים:
36-60 ביסקוויטים (אני השתמשתי הפעם בשישים. הסבר בהמשך)
1 חבילה (80 ג') אינסטנט פודינג וניל/שוקולד/וניל עם פצפוצים (אני השתמשתי בפצפוצים)
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה
1 כוס חלב ועוד לטבילת הביסקוויטים

אופן ההכנה:
1. בקערת המיקסר מקציפים על מהירות גבוהה אינסטנט פודינג, שמנת מתוקה וחלב עד לקבלת קצפת יציבה מאד.
2. מוזגים חלב לקערה או צלחת עמוקה (כך שניתן לטבול בה ביסקוויטים) ומניחים על השיש שני ניירות אפיה אחד על השני.
3. טובלים ביסקוויט אחד בחלב משני הצדדים (אני טובלת צד אחד, סופרת עד חמש - די מהר, לא חמש שניות - הופכת את הביסקוויט, סופרת שוב עד חמש, מוציאה מהחלב ומנערת אותו קצת. לא מאמינה שהסברתי את זה כל כך מפורט) ומניחים אותו על נייר האפיה, בצד שמאל למעלה, אבל משאירים קצת רווח מקצה הנייר.


4. ממשיכים כך עם כל הביסקוויטים, כאשר בסוף אמורות להיות שלוש שורות של של עשרה ביסקוויטים (אם השתמשתם בשישים, כמוני. אם משתמשים ב-36, למשל, אמורות להיות שלוש שורות של שישה).

היי, אמא


5. בעזרת מרית מורחים חצי מכמות הקצפת בשכבה אחידה מעל הביסקוויטים.


6. מסדרים שכבה נוספת של הביסקוויטים מעל הקרם, וכמובן שטובלים כל ביסקוויט קודם, כמו בשלב 3.

ועכשיו היי לעצמי

7. מורחים את שאר הקרם (קרם, קצפת, אני משתמשת בשתי המילים אבל מתכוונת לאותו הדבר) מעל שכבת הביסקוויטים השניה.
8. מחזיקים את נייר האפיה משני קצותיו ויוצרים מהעוגה צורת פירמידה - מצמידים את השורה הקרובה אליכם אל השורה הרחוקה בעזרת הנייר. השלב הזה זוכה בתואר המשפט הכי פחות קוהרנטי ever, לא?

מדהים שדווקא את השלב הכי חשוב והכי פחות ברור הצלחתי לא לצלם..
העניין הוא שנזקקתי לשתי הידיים לטובת החזקת הנייר.
ואת התמונה הזו צילמתי בעיניים עצומות. או לפחות כך זה מרגיש.

9. לאחר שהעוגה כבר הפכה לפירמידה (הידד!), מועכים מעט את צלעות המשולש פנימה, זה כלפי זה, כדי להדק אותם קצת. מצמידים ומקפלים את נייר הפנימה כך שיהיה צמוד לעוגה עד כמה שאפשר.


10. מכניסים את העוגה לכמה שעות למקרר, על מנת שתתייצב. בפעם האחרונה הכנסתי אותה לתשע או עשר שעות, אבל אולי אפשר גם קצת פחות. בכל אופן, תנו לה לפחות ארבע שעות. או שמונה. או מספר אחר שמסתדר לכם. טוב, תפסיקו להקשיב לי, אין לי מושג על מה אני מדברת.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • זו הערה מטופשת, אבל רק ליתר בטחון: החלב שמשמש לטבילת הביסקוויטים נספג בהם, אז הוא הולך ודועך במהלך ההכנה. אם צריך עוד, אל תתביישו - הוסיפו עוד לקערה. מקסימום אם יישאר לכם קצת חלב בסוף התהליך, תוכלו לשתות אותו מתוך הקערה כמו חתלתול קטן ומעצבן (חיה מטופשת). לא שאני מכירה מישהו שעשה את זה. והיה לו ממש טעים, כי חלב זה טעים.
  • היזהרו עם טבילת הביסקוויטים. אם תטבלו אותם ליותר משתיים-שלוש שניות, הם יתרככו יותר מדי ויתפרקו.
  • מצד שני, אם ביסקוויט נשבר לכם קצת, זה בסדר - אפשר עדיין להשתמש בו, בטח אם זה ביסקוויט של השורה השניה. פשוט הניחו את החלקים השבורים שלו יחד, כאילו כלום לא קרה. או שתאכלו אותו, גם זה פתרון יצירתי ולגיטימי לחלוטין.
רואים את הפתי בר השבור? 
  • כתבתי בהתחלה שיש להשתמש ב-36-60 ביסקוויטים. למה? כמות הביסקוויטים בכל שורה תלויה בגודלם (בתור אכלנית פתי בר ותיקה אני יודעת לומר לכם שלביסקוויטים של חברות שונות יש גדלים שונים) ובאיזו כמות של קרם תרצו בכל שכבה. אם יהיו מעט ביסקוויטים, כמות הקרם תהיה די גדולה ויכול להיות שיהיה קשה ליצור את צורת הפירמידה. אצלי בבית בדרך כלל מכינים שלוש שורות של שמונה ביסקוויטים (48 בסך הכל), אבל הפעם השתמשתי בביסקוויטים די קטנים (ובואו נודה על האמת - לא ממש טעימים סתם ככה, לכן לא היתה ברירה אלא לשלב אותם בעוגה), אז הארכתי כל שורה בשני ביסקוויטים - עשרה בסך הכל.
  • אפשר להשתמש במיכל אחד של שמנת מתוקה, אבל מן הסתם כמות הקצפת תהיה קטנה יותר.
  • בעצתה של המורה הרוחנית שלי, הפעם הנחתי כל ביסקוויט לאורך (ולא לרוחב, כמו תמיד), על מנת שהעוגה לא תהיה קצרה מדי, אבל בדיעבד לא בטוח שזה היה הדבר הנכון לעשות, כי צורת הפירמידה יצאה קצת משונה. נראה לי שבכל זאת כדאי להניח אותם לרוחב.
  • אם רוצים להפוך את הפירמידה לקצת יותר חגיגית, אפשר לצפות אותה בשוקולד מומס או לזלף סירופ שוקולד.
  • אני הכנתי את העוגה שלי עם אינסטנט וניל עם פצפוצים (מתה על הקטע הזה עם הפצפוצים, איזה שוס!), אבל אפשר להכין עם כל טעם שרוצים. אפשר גם לשלב, למשל עבור השכבה הראשונה להכין קרם וניל עם מיכל שמנת אחד ועבור השניה קרם שוקולד עם המיכל השני, או משהו בסגנון.
  • ברור שאפשר גם לוותר על שלב הפרמוד (= הפיכה לפירמידה, כמובן) ולהשאיר את העוגה כעוגת שכבות, אבל היא פשוט כל כך יפה כפירמידה.
  • העוגה נשמרת היטב במקרר מספר ימים, אפילו שבוע. אבל אני לא רואה אותה שורדת כל כך הרבה זמן.

יופי פנימי זה לא פחות חשוב מיופי חיצוני, נכון?

23 במאי 2011

פאדג' בראוניז עם ציפוי חמאת בוטנים וגנאש שוקולד

טוב, בואו פשוט נפתח את זה - אתם הולכים לראות פה עוד מעט מתכון לבראוניז. עם שוקולד. וציפוי חמאת בוטנים. וגנאש שוקולד. גיוון היא לא מילה גסה, אבל גם חמאת בוטנים לא. מה לעשות, זה מה שטעים לי, אז זה מה שאני מכינה. אני כן מנסה להרחיב קצת את אופקיי לפעמים, ראיתם שאפיתי עוגת תפוזים. היה גם את המוס המדהים ההוא, עם המייפל והפטל. ובואו לא נשכח שיש לי גם פינה חמה בלב לקינמון. אבל מצד שני, יש כל כך הרבה מתכונים מעניינים עם חמאת בוטנים (ושוקולד, דא) בעולם שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להתעלם מהם.
קחו את הבראוניז האלה למשל. ברצינות, קחו אותם. סתם, אתם לא יכולים, נשארה חצי חתיכה ולדעתי היום בבוקר היא ראתה את הזריחה האחרונה שלה, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

בכל אופן..

ראיתי את המתכון הזה לפני כמה חודשים לפחות. לדעתי כבר לפני יותר משנה. וממש ממש חיכיתי להכין אותם. יש מתכונים כאלה, שאני ממש מתרגשת לקראתם, כמו (הגירסא שלי ל)עוגת כדורי השוקולד. המקור של הבראוניז הוא הבלוג Love and Olive Oil. משם לקחתי גם את הטראפלס שלי, אהוביי הגדולים, אז זה כבר היה סימן עבורי שלבראוניז האלה יש פוטנציאל. העניין הוא שאף פעם לא יצא לי להכין אותם. מצד אחד, הם הרבה יותר חגיגיים מסתם בראוניז רגילים, אז צריך לחכות לאיזה אירוע או משהו בשבילם. מצד שני, בכל זאת מדובר בבראוניז - לא רציתי להעליב אף חבר או קרוב משפחה בהכנת "סתם בראוניז" ליום ההולדת שלו.
אז הבראוניז המתינו בסבלנות לתור שלהם. מדי פעם הייתי פותחת את הלינק (שמור לי ב-favorites, ברור), סתם כדי להסתכל על התמונה, להתבונן שוב ברשימת המצרכים ולבדוק אולי מישהו הכין והוסיף תגובה, איזה אינפוט מעניין.
ולבסוף הגיע הרגע, החלטתי שאני לא יכולה - ותכלס, לא רוצה - יותר להתאפק. לפני יומיים סוף סוף הכנתי אותם. לכבוד מה, אתם שואלים? זה בכלל סיפור מוזר קצת.

בשבת האחרונה נפגשתי עם ארבע בנות, מתוכן הכרתי רק אחת וחצי. המשותף לכולנו היה שגרנו בתקופה כזו או אחרת באותה המדינה (לא ישראל, מצחיקולים). האחרות גרו שם ולמדו כולן יחד בבית הספר היסודי, ועד שאני הגעתי כולן חזרו לארץ ונשארה רק אחת, וזו הבחורה שאני מכירה. ה"חצי" היא בחורה שגרה בדירה שלי בחו"ל לפניי, ואז למדנו יחד בארץ למשך כמה חודשים.
בכל אופן, אפילו שההיכרות בין כולן היתה אפסית בערך (גם הבנות האחרות לא נשארו יותר מדי בקשר בעשר השנים האחרונות... ותודה לפייסבוק שחיבר בינינו בסופו של דבר!), היה ממש כיף, השיחה זרמה (אם כבר תודה, אז תודה לקאווה ששברה את הקרח) ומשום מה היה מאד הגיוני ונוח לדבר על "שריטות החו"ל" שמסתבר שיש לכולנו.
אז המלצה שלי - פעם בכמה זמן חפשו שלושה-ארבעה אנשים זרים, או כמעט זרים, שפשוט יש לכם איזשהו מכנה משותף מובהק איתם, ושבו איתם לשש שעות של בראוניז-מאפינס-המון המון סוכריות חמוצות וכמות סבירה של אלכוהול. מובטחת לכם הנאה גדולה ואיכות שיחה נמוכה ;-)

ואם לחזור שניה לבראוניז - הם פאדג'יים מאד מאד (יש מצב ששלי אפילו היו קצת יותר מדי פאדג'יים, אבל לשמחתי אני לא חושבת שיש דבר כזה, בראוני פאדג'י מדי), עשירים בטירוף וכבדים לאללה (חצי קילו שוקולד, רבע קילו חמאה, וזה עוד אחרי שצמצמתי קצת את הכמויות - גם של זה וגם של זה. טוב תירגעו, אל תצעקו עלי, אני לא אומרת שאתם צריכים להכין את הבראוניז האלה כל שבוע, אבל פעם ב... לא יקרה לכם כלום. אגב, נכון רבע קילו חמאה נשמע יותר מ-250 גרם? כן.. רציתי להעצים את האפקט הדרמטי, הצלחתי?). אם אתם מכינים, אני ממליצה לחתוך אותם לחתיכות קטנות מאד. והתכוננו נפשית לקראתם - בבואי להכין/לאכול בראוניז, אני לרוב חושבת "טוב נו, בראוניז. הם אמנם שוקולדיים אבל בסופו של דבר די תמימים". אז לא. לא אלה. הבראוניז האלה לא יודעים תמימות מהי. ראו הוזהרתם.

כן, השתמשתי בפטיש שניצלים כדי לקצוץ את הבוטנים מאד מאד גס..

***
פאדג' בראוניז בציפוי חמאת בוטנים וגנאש שוקולד
מקור המתכוןLove and Olive Oil - שיניתי ממש טיפה כמויות של כמה דברים (חמאה, שוקולד, סוכר), לא ברמה שאמורה להשפיע על משהו

כמות: תבנית מלבנית 33X23 ס"מ. יצאו לי עשרים ריבועים, אבל כפי שכתבתי למעלה - חבל שלא חתכתי אותם לחתיכות יותר קטנות, ואז הכמות היתה גדלה, מן הסתם.

מצרכים:
150 ג' חמאה
250 ג' שוקולד מריר
1/4 1 כוסות סוכר לבן
1/2 1 כפיות תמצית וניל
1/4 כפית מלח
4 ביצים
1 כוס קמח
1 כוס בוטנים מלוחים, קלוים וקצוצים גס (אני השתמשתי בכ-125 ג' בוטנים מטוגנים. בעקרון אפשר לוותר, כמובן)

לציפוי
1 כוס חמאת בוטנים צ'אנקי (אפשר גם חלקה, אבל יותר כיף עם חתיכות בוטנים)
50 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר
3/4 כוס (100 ג') אבקת סוכר
1/8 כפית מלח
1/8 כפית אגוז מוסקט
1 כף חלב
1 כפית תמצית וניל

לגנאש
50 ג' חמאה
250 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מניחים רשת במרכז התנור ומחממים אותו ל-170 מעלות. מרפדים את התבנית בנייר אפיה או נייר כסף, ומשאירים חתיכה מהנייר מחוץ לכל צד של התבנית, כך שאפשר יהיה להרים את הבראוניז בקלות לאחר האפיה ולהוציאם מהתבנית. משמנים את נייר הכסף (שכחתי לעשות את זה, אופס).
2. להכנת הבראוניז: מחממים על אש נמוכה חמאה ושוקולד מריר עד שהכל נמס והתערובת חלקה. מסירים מהאש.


3. מערבבים פנימה סוכר, תמצית וניל ומלח.

4. מוסיפים את הביצים, אחת-אחת, ומערבבים לאחר כל הוספה.

5. מקפלים פנימה קמח ולאחר מכן את הבוטנים הקצוצים.

6. יוצקים לתבנית ואופים למשך כ-30 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא לח עם מעט פירורים עליו. מניחים את התבנית על רשת ומצננים.

7. להכנת הציפוי: מערבבים במיקסר חמאת בוטנים וחמאה.

8. מוסיפים אבקת סוכר, תמצית וניל ואגוז מוסקט וממשיכים לערבב.

9. מורחים את הציפוי מעל הבראוניז בשכבה אחידה.


10. להכנת הגנאש: ממיסים שוקולד וחמאה בסיר קטן ומערבבים עד שהתערובת חלקה.
11. יוצקים את הגנאש מעל הבראוניז המצופים ומחליקים בעזרת מרית או כף עד שהגנאש מכסה את כל העוגה ו/או ציפוי חמאת הבוטנים.


12. מצננים ונותנים לגנאש להתייצב למשך כשעה וחצי. מוציאים את הבראוניז מהתבנית (בעזרת נייר הכסף הבולט, זוכרים?) וחותכים. מגישים את הבראוניז בטמפרטורת החדר (לא אשקר לכם, זה טעים גם קר מהמקרר..).

אתם לא מדמיינים, באמת יש שם סוג של סרגל ברקע.. ניסיתי ליצור ריבועים שווים בגודלם.
רעיון לא רע בתיאוריה.. רואים איך חתכתי בסופו של דבר? כן, פחות עבד בפועל.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בדרך כלל אני לא אדם של אגוזים בבראוניז (אגוזים בקורנפלקס של הערב, לעומת זאת, זה דבר מבורך), אבל הפעם חרגתי ממנהגי. קודם כל, כי הבוטנים השתלבו היטב עם כל חגיגת השוקולד-חמאת בוטנים הזו. חוץ מזה, בוטנים הם לא באמת אגוזים - הם פשוט שלב הכרחי באבולוציה של הבמבה. אבל כמובן, אם אתם לא בקטע, אפשר להשמיט את הבוטנים מהמתכון.
  • אני אפיתי 33 דקות את הבראוניז שלי, והם היו פאדג'יים מאד. פאדג'יים כמו שרק לבראוניז מותר להיות, כלומר אם היה מדובר בעוגה "רגילה" כנראה שהייתי מכריזה עליה כלא אפויה. אבל לבראוניז מותר הכל, אפילו רצוי שהם יהיו under-cooked. מצד שני, אם אתם מעדיפים את הבראוניז שלכם יותר עוגתיים מפאדג'יים, תנו להם עוד כמה דקות בתנור.
  • לציפוי חמאת הבוטנים שלי היה מרקם מעט משונה - ההשערה שלי היא שערבבתי אותו יותר מדי. בכל אופן, כשסיימתי איתו הוא הרגיש פשוט כמו בצק עוגיות (לא אפוי, מן הסתם). היה לי קצת קשה למרוח אותו על הבראוניז ככה, אז לקחתי גושים של "בצק" והנחתי על הבראוניז. הם היו חמים עדיין והמיסו קצת את הציפוי, אז אפשר לומר שהוא נמרח ככה. מעבר לזה גם השתדלתי לשטח אותו בעזרת מרית וגם בעזרת היד, למען האמת. בסופו של דבר ציפיתי פחות או יותר את כל הבראוניז, ובכל מקרה אין מה לדאוג יותר מדי לגבי האסתטיקה, כי מעל הכל יוצקים גנאש, וגנאש תמיד גורם להכל להיראות יותר טוב.
  • זה אחד משני החוקים שלי במטבח, אגב: 1) ציפוי שוקולד/גנאש יגרום לכל עוגה להיראות טוב. 2) כל דבר - לא בהכרח מתוק - ייראה, וכנראה גם יהיה, יותר טעים כשהוא מצופה בפירורי לחם ומטוגן, בקיצור: שניצל סטייל.
  • סתם טיפ קטן מבחינת הזמנים, לפחות כך אני עבדתי: הכנסתי את הבראוניז לתנור, רחצתי את הכלים שהשתמשתי בהם ואחרי רבע שעה בערך (בזמן שהעוגה עדיין בתנור) התחלתי להכין את ציפוי חמאת הבוטנים. סיימתי אותו בערך באותו הזמן שהייתי צריכה להוציא את הבראוניז, אז הנחתי אותם לצינון קל על רשת ובינתיים הכנתי את הגנאש - זה לקח בערך רבע שעה עד שהשוקולד והחמאה נמסו, וכך הבראוניז הצטננו בינתיים. לאחר שסיימתי עם הגנאש ציפיתי את הבראוניז בחמאת הבוטנים ונתתי לגנאש להתקרר טיפה. בסוף-בסוף יצקתי את הגנאש החם-אבל-פחות על העוגה. ואז נתתי להכל לעמוד בחוץ למשך כשעתיים.
  • לגבי זה... אני פחדתי להכניס את הבראוניז להצטנן במקרר, כי קצת פחדתי שזה יפגע במרקם שלהם, לא יודעת למה. העניין הוא שגם אחרי שעתיים הגנאש לא התייצב במאה אחוז והבראוניז לא היו כל כך נוחים לחיתוך (בלשון המעטה. כמות הבראוניז ש"נאלצתי" לטעום כי הם התפרקו לי תוך כדי החיתוך היתה פשוט בלתי נסבלת. אכלתי כל כך הרבה שחטפתי בחילה ולא הייתי מסוגלת לאכול חתיכה של ממש בזמן המפגש. אל דאגה, ראיתי את הנולד, השארתי כמה חתיכות בבית - במקרר!! - ותיקנתי את העוול למחרת עם הקפה של אחר הצהריים. ישירות מהמקרר. וואלה, לא קרה כלום למרקם. שום דבר רע, בכל אופן..)
  • בעצם, אולי לא הייתי מסוגלת לאכול בראוניז כשנפגשתי עם הבנות כי הייתי עסוקה בלבדוק כמה Skittles Fizzl'd Fruits אני יכולה לדחוף לתוך הגוף שלי בלי להיחנק. התשובה: המון.
  • רגע, מה שרציתי לומר זה שבדיעבד אני כן ממליצה להכניס את הבראוניז למקרר לפני החיתוך. או לתת להם יותר משעתיים. מספיק זמן כדי שתוכלו לחתוך בלי שהכל יתפרק לכם (אלא אם כן אתם מחפשים תירוץ כדי לומר לכולם "אוף, באסה, התפרק לי, לא היתה ברירה, לא יכולתי להגיש לכם פירורי בראוניז וממש היה לי חבל לזרוק את זה, אז הקרבתי את עצמי למען הזולת ואכלתי חצי מהכמות שאפיתי, כי זה פשוט סוג האדם שאני. מלאך". אם זה המצב, אז אני גאה בכם, מפרגנת ומרגישה שהיינו יכולים להיות חברים טובים).
  • ולבסוף - חיכיתי וחיכיתי להכין את הבראוניז האלה, האם זה היה שווה את זה? תראו, הם טובים מאד. עשירים. כבדים. מושחתים (מתבקשת פה איזו בדיחה סאטירית-פוליטית, אבל למה לי פוליטיקה עכשיו.. או אי פעם. יש לי אפס ידע והבנה בנושא). אני מודה שקצת ציפיתי יותר למה שקיבלתי בסופו של דבר.. מעין תחושת ריחוף, איזה מופע אור-קולי שיתחולל בתוכי, אבל זה לא קרה. אולי בעצם זה הפוך, אולי קיבלתי יותר ממה שציפיתי, כי הבראוניז האלה הם טיפה יותר מדי, עם הציפוי והגנאש והכל. אבל (שימו לב - הדגשתי עם כל הכלים האפשריים, אז זה "אבל" חשוב) אם מישהו פתאום יגיש לי חתיכה של הדבר הזה, אני לא אסרב לו. על מי אני עובדת? גם אם לא יגישו לי ויאמרו לי במפורש "אל תאכלי את זה, זה לא בשבילך", כנראה שאגנוב חתיכה. אוקיי, החלטתי. אני בעד הבראוניז האלה. אני אכין אותם שוב. אני אצנן אותם כמו שצריך ואחתוך אותם לקוביות מיניאטוריות, כמו שאני בדרך כלל חותכת בראוניז, ואני אוכל את הכל - קוביה אחר קוביה. ואז אני לא אבין איך יכול להיות שכל הבגדים בארון שלי התכווצו, גם אלה שעדיין לא עברו כביסה...
  • דרך אגב, די מיותר לומר את זה, אבל אם יש לכם איזשהו מתכון מסוים לבראוניז שחביב עליכם במיוחד (זה שלי) - אתם יכולים להכין אותו ופשוט לשדרג אותו עם הציפוי/הגנאש/הציפוי והגנאש. אבל אל תטרחו אפילו למדוד אחרי זה שום דבר במידה קטנה מ-XXL. אל תכעסו, אני רק מנסה למנוע מכם מפח נפש.

גם אתם רואים דמיון חשוד (לא ברור לי איך זה קרה) בין הבראוניז ל"אצבעות" השוקולד וקורנפלקס שהכנתי פעם?


16 במאי 2011

עוגיות שיבולת שועל וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד

היי!
לפני שאני שוכחת, התנצלות בפני מנויי הדוא"ל שלי (עדיין לא כאלה? התביישו לכם): אני יודעת שהיה בלאגן עם הפוסט האחרון. בהתחלה הלינק הוביל להודעה בסגנון "הקישור הזה לא קיים, למה אתם סתם ממציאים כתובות אינטרנט ומנסים לראות אם הן עובדות?" (לא בטוח שהחלק השני של ההודעה הופיע אצל כולם....), אחר כך קיבלתם עוד מייל, ובסוף עוד הייתם צריכים לראות את העוגה המשונה עם התמונות הגרועות שלי. אני יודעת. תאמינו לי שאני סבלתי יותר.
בעודי יושבת בשיעור השלמה ביום שישי בבוקר (בבקשה, כבר ניצחתי בתחרות ה-מי-יותר-מסכן הקטנה שלנו. מי עושה שיעור השלמה?? ביום שישי?? בבוקר?? האוניברסיטה היתה ריקה לגמרי וכשסוף סוף היתה הפסקה, ויכולתי ללכת לקנות את הקפה שחלמתי עליו כל הבוקר, הייתי צריכה ללכת לבניין אחר - תודה לאל שיש "ארומה" - כשאני לבושה בגופיה. בגשם. טוב, האמת שאחרי הגשם. ולא היה כזה קר. אבל שיעור השלמה ביום שישי בבוקר, למען השם!), קיבלתי שני עדכונים ש"יש בעיה עם הפוסט, אי אפשר להיכנס". אז לאחר שמונה שעות של שיעור (סתם, שלוש) חזרתי הביתה, גיגלתי את הביטוי "what's up with blogger" (תאמינו או לא, אבל "blogger issues" ו-"blogger problems" הביאו אותי לידיעות משנת 2006. באמת תהיתי מה קרה לפלטפורמת הבלוג שלי לפני חמש שנים. אה לא.. רגע... ב-2006 הייתי בצבא. בואו בכל זאת נתמקד בדברים עדכניים, מיסטר גוגל, תודה) וגיליתי שהמערכת כולה נמצאת בבעיית ענק כבר יומיים ו.. יודעים מה? זה לא באמת מעניין, לא אותי ובטח לא אתכם. מה שקרה זה שהיתה בעיה, לקח לבלוגר יומיים-שלושה לתקן אותה, אבל סוף טוב - הרוב טוב (אם במסגרת הטיפול בבעיה הם היו "בטעות" מוחקים את הבלוג שלי ו/או את משנים לי את הסיסמא כך שלא אוכל להיכנס לחשבון ולכתוב - אז הכל היה טוב).
בכל אופן, כפי שכתבתי בפוסט הסורר ההוא, העוגה שהכנתי ליום העצמאות החליטה להתמרד ולעשות מה שבא לה, ופתאום מצאתי את עצמי שעתיים לפני היציאה מהבית ללא קינוח. שעתיים, כמובן, לא נשמע כמו כל כך מעט זמן, אבל צריך להכיר אותי כדי לדעת שבעולם שלי זה כלום. איך אומר את זה בשתי מילים? אני איטית. ובשתיים אחרות? איטית נורא. יודעים מה? לא איטית. לוקחת ת'זמן.
בדרך כלל לפני שאני אופה משהו, כל תהליך בחירת המתכון הוא סוג של טכס (רוב חיי כתבתי את המילה הזו עם כ', לפעמים אני כבר כותבת "טקס" אבל עדיין לא החלטתי סופית) - אני יכולה לנבור בספרים ובאתרים שונים למשך יומיים עד חודש מראש, תלוי כמה זמן פנוי יש לי ומה גודל המאורע. הפעם, כאמור, לא היתה לי דקה to spare, אז פניתי למתכון שמצאתי כבר די מזמן וממש חיפשתי הזדמנות להכין אותו, כי התמונות נראו כל כך טוב. ברור שהתוצאה הסופית שלי נראית כמו אחותה החורגת של המקור, במקרה הטוב, אבל ייתכן שזה קשור למאתיים השינויים שעשיתי במתכון.
בכל אופן, בסוף נוצר מצב שיצאתי מהבית עם עוגה ועוגיות, אבל אף אחד לא התלונן. בטח לא אני.

במקור אלה עוגיות שיבולת שועל, חמוציות ושוקולד. אצלי הן הפכו לשיבולת שועל, חמאת בוטנים ושוקולד. בעקרון, השילוב הזה לא יכול להיכשל, והעוגיות באמת סבבה, אבל לא הייתי אומרת שהן הכי הכי טובות שהכנתי ו/או אכלתי. משום מה בקושי מרגישים את שיבולת השועל. את חמאת הבוטנים דווקא כן. הדריזל (טפטוף?) של השוקולד מלמעלה ממש מייפה את העוגיות, לדעתי. בכלל, עוגיות גדולות כאלה (הן מתפשטות די הרבה במהלך האפיה, אגב) תמיד יוצאות יפות ומרשימות, אם אתם שואלים אותי (ומצד שני, בדרך כלל אני מכינה עוגיות קטנות. כזאת אני, אדם מורכב ומסובך). עוד משהו - העוגיות שלי יצאו די דקות, לעומת השמנמנות של אמנדה מ-I Am Baker (אני ממש ממליצה להיכנס לאתר שלה. היא מכינה דברים פשוט מדהימים שגורמים לי מצד אחד לרצות להכין את כולם ומצד שני להבין שאין סיכוי שאצליח ולקלל אותה על זה שהיא אשכרה מכינה אותם, וכל כך טוב..). הסיבה, לדעתי, היא שהשתמשתי בחמאה ולא ב-buttermilk (לפי מורפיקס: חלב-חמאה  או חובצה. עם שורוק). קראתי בכל מיני מקומות שאפשר להמיר חובצה (מצטערת, לא יכולה לומר את זה) באטרמילק בחמאה, אבל זה ישפיע על המרקם. אז כנראה שזה מה שקרה. בכל אופן, בדיוק אתמול או שלשום ראיתי איפשהו שאפשר "ליצור" באטרמילק (משהו עם חומץ בתוך חלב), אז אולי אוכל מתישהו לנסות את העוגיות האלה שוב ולראות מה קורה. או אולי זה יעבוד אם אשתמש ב(איכס-איכס-איכס-)רוויון?
הערה לא קשורה: אני אמנם אומרת איכס על אוכל, והרבה, לרוב על דברים שמעולם לא טעמתי, אבל דווקא רוויון טעמתי פעם. אני זוכרת שכשהייתי ילדה ראיתי את הפרסומת לרוויון (זאת עם הבחורה שנמצאת בחוף הים ואז מתיישבת על המגבת ושותה את הרוויון שלה, כולה מאושרת.. זוכרים? תחילת-אמצע שנות התשעים כזה... חיפשתי אותה ביוטיוב ולא מצאתי. חבל) וכל כך התרגשתי, ידעתי שאני חייבת לטעום את זה. ואז אחרי כמה חודשים סוף סוף הגיע הרגע המיוחל (גרתי בחו"ל באותה תקופה, אז הייתי צריכה לללמוד לדחות סיפוקים עד שההורים החליטו שהגיע הזמן לבוא לבקר בארץ). הוצאתי את קרטון הרוויון מהמקרר. מזגתי לי לכוס. טעמתי. קיללתי את הבחורה המאושרת מחוף הים ואת כל בני משפחתי על זה שלא הכינו אותי לזה שרוויון הוא פשוט חלב מקולקל. האמת שלא באמת קיללתי אף אחד, הייתי ילדה קטנה ותמימה, אבל אתם יכולים להבין שהאירוע היה טראומתי עבורי, אם אני עדיין נזכרת בו לאחר כמעט עשרים שנה. ואף מילה על זה שאני מבוגרת מספיק כדי להשתמש במשפט "אני זוכרת, לפני עשרים שנה...".

אז איפה הייתי לפני פרץ הנוסטלגיה? נכון, בעוגיות שלי. טוב, כל הקשקשת שלי (אולי זה הזמן להשתמש בביטוי שהמצאתי, "קשקושי שקדים"? לא יודעת, לא זורם לי טוב. לא משנה) התארכה קצת יותר מדי, אז בואו ניגש למתכון. חבל, תכננתי לספר לכם על העץ שתקף לי את המרפק ביום העצמאות ועוד כל מיני דברים.


אוי תראו מה זה, בלי לשים לב סיפרתי על העץ. רק כדי להשלים את זה - עבר שבוע מהחג, ועדיין יש לי שלוש שריטות נאות במרפק, מרווחות באופן שווה וממש משורטטות, נראה כאילו מישהו עיצב אותן ככה. אני מאשימה את אחי. מי שם עץ דוקרני בחצר שלו?! רק אדם שיודע שאחותו הקטנה יכולה להיפצע אפילו משאיפת אוויר.
וחזרה לעוגיות - הן טעימות. ויפות. השמועה אומרת שהן טעימות גם ישירות מהמקפיא (וכשאני אומרת שמועה, אני מתכוונת לזה שאני יודעת, כי אתמול אכלתי אחת ישירות מהמקפיא. מה... הייתי צריכה לטבול משהו בקפה וזה לא הרגיש לי כמו יום לפתי בר. בסופו של דבר הייתי צריכה לבחור - עוגיה מהפריזר או הפלאפון שלי. ואת הפלאפון אני צריכה כדי לצלם את האחיינים שלי ולהוריד כל מיני משחקים מטופשים). אבל שיבולת השועל לא מאד דומיננטית בהן. אם אתם מחפשים עוגיות מאד שיבולת שועליות, הייתי מנסה את אלה. או אלה. ואם אתם רוצים להכין עוגיות חמאת בוטנים מאד טובות - בבקשה. איך בא לי על העוגיות האלה עכשיו!!
אבל אבל - נסו גם את הנוכחיות. שלא ייראה כאילו אני יורדת עליהן או משהו.


***
עוגיות שיבולת שועל וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד
מקור המתכון: בעקרון מבוסס על מתכון של I Am Baker, עם מספר שינויים קלים. ברשותכם, אני מפרסמת את הגירסא שלי. את המקור (הלא-מאד-שונה, אבל מספיק כדי שיניב תוצאה אחרת לגמרי) תוכלו למצוא אצל אמנדה האופה.

כמות: 52 עוגיות בינוניות-גדולות

מצרכים:
2 כוסות קמח לבן
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
2 כפיות קינמון
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
200 ג' חמאה
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר חום דמררה
1/2 1 - 2 כפות חמאת בוטנים (אני השתמשתי בחלקה, כי זה מה שהיה לי, אבל זה לא משנה)
1/2 1 כוסות שיבולת שועל
כ-1/4 כוס חמאת בוטנים-צ'יפס (לא חובה)
100 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה (או תבניות, אם רוצים לאפות במקביל) בנייר אפיה.
2. בקערה בינונית מנפים יחד קמח, סודה לשתיה, אבקת אפיה, מלח וקינמון.
3. בקערת המיקסר מקרימים יחד חמאה ושני סוגי סוכר עד לקבלת תערובת תפוחה.
4. מוסיפים ביצים (אחת-אחת. מערבבים לאחר כל הוספה) ותמצית וניל ומערבבים היטב.
5. מוסיפים את תערובת הקמח לקערת המיקסר ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
6. מוסיפים שיבולת שועל וחמאת בוטנים-צ'יפס, אם רוצים. מערבבים.
7. בעזרת שתי כפיות מניחים גושים מהתערובת על התבנית. חשוב לרווח, העוגיות מתפשטות!
8. לפי המתכון המקורי, אופים לפחות 8 דקות, אבל ככל הנראה 12. אני אפיתי למשך 14 דקות.
9. מוציאים מהתנור, מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מביאים לרשת לצינון מלא.
10. בינתיים (אפשר גם כאשר העוגיות בתנור) ממיסים שוקולד במיקרוגל (או על הכיריים, כמובן) ומעבירים לשקית זילוף קטנה. שקית ניילון של סנדוויצ'ים עושה את העבודה מעולה.
11. גוזרים שפיץ קטנטן בקצה השקית ומזרזפים (איזו מילה אדירה) שוקולד על העוגיות האפויות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בואו נתחיל בכמות הקמח. במקור יש כוס וחצי של קמח במתכון, וזה מה ששמתי באמת. אבל אז הבצק שלי נראה לי נורא דביק ולא נוח לעבודה. אז הוספתי עוד חצי כוס קמח. לצערי זה לא שינה יותר מדי מבחינת המרקם וכך נגוזו חלומותיי להשתמש בכף הגלידה הקפיצית האהובה עלי, אבל מיהרתי מאד, אז החלטתי שיהיה מה שיהיה ונחזור לשיטה ה"פרימיטיבית" אך אפקטיבית של שתי כפיות. זה עבד סבבה ובניגוד לחששותיי, העוגיות אשכרה הפכו לעוגיות בסוף ולא לנהר נוזלי של משהו שהיה פעם בצק. כן, אני אדם אופטימי מאד. או כמו שפעם מצאתי את עצמי אומרת לחברה "מה זה משנה, בסוף כולנו נמות". בכל אופן, שתדעו.. לגבי כמות הקמח. לא לגבי המוות. הוא לא קשור עכשיו. אולי כדאי להתחיל עם כוס וחצי ולהוסיף במידה ויש צורך.
  • לגבי עניין העיצוב של העוגיות - לא יודעת כי לא היה לי זמן לבדוק, אבל יכול להיות שאם מכניסים את הבצק למקרר לחצי שעה-שעה הוא מתייצב קצת והופך ליותר נוח לשימוש. אז אם ממש לא בא לכם על שיטת הכפיות, נסו את זה.
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, לא חובה להוסיף חמאת בוטנים צ'יפס, וגם אם כן - הכמות לא קריטית. אני הוספתי רבע כוס כי זה כל מה שהיה לי (note to self: לקפוץ לביקור במיסטר קייק!), אבל אפשר גם יותר.
  • ושוב כפי שכבר ציינתי - טעם חמאת הבוטנים מאד מורגש בעוגיות (שיבולת השועל ממש לא), אז אם אתם פחות בקטע - השתמשו בפחות חמאת בוטנים או השמיטו אותה. אבל אם זה המצב, אתם יכולים פשוט להכין עוגיות אחרות.
  • בואו נדבר על השוקולד. קודם כל, כפי שאמנדה האופה מציינת, אפשר להשתמש גם בשוקולד לבן (במקום או בנוסף למריר).
  • ועכשיו למשהו יותר חשוב - איך משתמשים בשוקולד. במתכון המקורי מצוינות שלוש שיטות, אני בחרתי בזו שהיא כנראה היפה ביותר ולדעת אמנדה - המוצלחת ביותר. אבל הנה הן לפניכם (שימו לב, הנה מגיעים מיני בולטים):
    • אפשר להשתמש בשוקולד צ'יפס או לקצוץ את השוקולד ולשלב אותו בתוך הבצק, כמו עוגיות שוקולד צ'יפס. אם כן, מוסיפים אותו יחד עם שיבולת השועל (והחמאת בוטנים-צ'יפס, אם משתמשים בהם) ומקפלים פנימה.
    • אפשר להמיס את השוקולד ולטבול בו את העוגיות האפויות, כך שחצי עוגיה מצופה שוקולד (או יותר, אם תרצו).
    • ולבסוף: אפשר להמיס את השוקולד ולזרזף אותו מלמעלה, לקבלת פסי שוקולד מגניבים. או מעין סריג/רשת אם אתם מגלים פתאום שיש לכם המון שוקולד, אז חבל לבזבז אותו וטוב בסדר, נזרזף פסים גם לכיוון השני. בעניין הזה רציתי לומר באמת שאם הולכים על השיטה הזו, 100 גרם שוקולד זה יותר מדי. אני קישטתי את כל העוגיות שלי עם פסים לשני הכיוונים ועדיין נשאר לי קצת שוקולד. נראה לי ש-70-80 גרם יכולים להספיק.
  • עקב לחץ הזמן, הספקתי לקשט רק חלק מהעוגיות לפני היציאה. את האחרות השארתי בבית והכנסתי את שקית השוקולד שלי למקרר. כמובן שכשחזרתי היה לי בלוק שוקולד קשה.. יכולתי לשבת ולבכות על מר גורלי, אבל לא!אם זה קורה גם לכם, אל ייאוש - כמה שניות במיקרוגל והשוקולד חוזר למצב נוזלי. ברור שצריך להוציא אותו קודם מהשקית, אבל זה לא אמור להיות מסובך מדי. אפילו אני הצלחתי לגזור אותו החוצה.
  • לגבי העוגיות האלה שהשארתי בבית... ציינתי במתכון עצמו שאפיתי את העוגיות 14 דקות, אבל זה היה סוג של שקר לבן. את התבנית וחצי האחרונות (מתוך שלוש וחצי) אפיתי אי אילו דקות (נגיד שגם 14, אבל האמת היא שלא ממש שמתי לב) והשארתי בתנור כבוי למשך כמה שעות. שמעו....... חשבתי שהעוגיות שלקחתי לעל האש אצל אחי שלי היו יפות. ואז ראיתי את האחיות שלהן שנשארו בבית. וואו, הן היו שחומות, קריספיות ופשוט יפהפיות. פתאום המקוריות נראו חיוורות ואנמיות לחלוטין. אם אתם לא צריכים את התנור בסיום האפיה, אני ממליצה לנסות את הקטע הזה לפחות על חלק מהעוגיות. אפו אותן כרגיל, כבו את התנור והשאירו אותן שם לשעתיים-שלוש. להיט.
אם אתם צריכים שאומר לכם איזו מהעוגיות בילתה כמה שעות בתנור ואיזו לא,
אז נראה לי שכדאי לכם לעשות את המבחן הזה
  • תסלחו לי שאין תמונות של ההכנה, נכון? נראה לי שהזכרתי את כל עניין לחץ הזמן פעם או פעמיים..


עוגה בחושה עם שקדים, פטל ושוקולד צ'יפס

אני מתלבטת לגבי העוגה הזו. היא.. טוב חכו, אני אסביר.
את יום העצמאות חגגה המשפחה שלי - התכוננו נפשית, זה הולך להיות מפתיע - בעל האש. היינו אמנם מעט אנשים יחסית לשנים קודמות, אבל זה תירוץ; עדיין צריך קינוח.
היתה לי קופסא שלמה של פטל קפוא בפריזר ויצאתי מנקודת הנחה שאחרי כל הבשר לאף אחד לא יהיה כח לקינוח כבד מדי, אז זה הכיוון שהלכתי עליו - משהו פשוט עם פטל. ואז מצאתי. עוגה בחושה (עונה על ההגדרה של "פשוט ולא כבד") עם שקדים טחונים (טעים!), פטל ( עונה על ההגדרה של "פטל") ושוקולד צ'יפס (נו באמת, אני צריכה להסביר מה טוב בשוקולד? תתביישו לכם). העניין הוא שלא מצאתי שקדים טחונים בסופר, ולאחר התלבטות בין לקנות שקדים מולבנים שלמים ולטחון אותם בעצמי לבין לקנות שקדים קצוצים ולקוות טוב, בחרתי באופציה ב', להלן האופציה העצלנית.
למה אני בכלל מספרת על השקדים הקצוצים-ולא-טחונים שלי? כי משהו קרה במהלך האפיה, ואני מאשימה את השקדים בדבר הזה. באמת שלשם שינוי הייתי ילדה טובה (אפיה-wise) ולא שיחקתי יותר מדי עם המתכון המקורי.. חוץ מהשקדים. אה, והשתמשתי בשוקולד מריר ושוקולד לבן קצוצים במקום שוקולד צ'יפס, אבל את זה בטוח אפשר לפסול בתור הגורם לבעיה.
אוקיי, אז ההכנה באמת פשוטה למדי. מקציפים, מנפים, מוסיפים ומערבבים. ואופים. חצי שעה, עד שקיסם יוצא נקי. אבל אתם יודעים איך זה - חצי שעה בתנור מסוים יכולה להיות עשרים דקות בתנור אחד ושעה בתנור אחר. אז אחרי עשרים וחמש או שש דקות נעצתי קיסם במרכז העוגה. ואז בצד הפנימי הימני, בצד הפנימי השמאלי, בקדמי הימני ובקדמי השמאלי. קיצור, חוררתי לה את הצורה, והקיסם יצא נקי לגמרי. אוקיי מעולה, נשמע טוב, קדימה עוגה - צאי מהתנור.
הכנתי את העוגה בערב לפני יום העצמאות עצמו (אתם מבינים נכון, זו הדרך שלי לומר שאת הזיקוקים ראיתי מהבית ולא חגגתי עד הבוקר במסיבה מטורפת עם שירי אהבת המולדת. דרך אגב, אם אתם רוצים להיות חברים שלי ולעזור לי למצוא חיים - אנא צרו קשר. אל תתביישו, אני לא בררנית). רציתי לחתוך אותה לריבועים מראש ואז החלטתי שלא כדאי, כדי שלא תתבייש במהלך הלילה. סבבה, נחכה לבוקר.

חבל שלא ניסיתי לחתוך אותה בערב...

מה שכן עשיתי בערב הוא לחתוך חתיכה קטנה מהפינה של העוגה ולטעום אותה. רק מתוך דאגה לטועמים העתידיים שלי, כמובן. המרקם של העוגה היה רך מאד, חששתי שקצת רך מדי, אבל אז הרגעתי את עצמי ש"זו עוגה, לא חיתוכיות.. היא אמורה להיות רכה, היא לא יודעת שאת רוצה לחתוך אותה לריבועים".


בכל אופן, רך אבל עשוי. וטעים. אז הלכתי לישון רגועה, אבל לא לפני שהוצאתי מהמקפיא בצק לא מוצלח של עוגיות חמאה שכבר עשה לי צרות בעבר וניסיתי להפוך אותו לעוגיות מקושטות לכבוד יום העצמאות:


אתם תגידו את זה או אני? טוב, אני - העוגיות נראו יותר טוב לפני שהן נאפו, סבבה? סבבה


רעים, אני שומעת אתכם צוחקים עלי עכשיו, זה לא יפה! אז אני חסרת כל כשרון אמנותי/יצירתי, אז מה. לפחות אני טובה בחשבון.
קיצור...... חזרה לעוגה. איפה היינו? הלכתי לישון, קמתי למחרת (מוקדם בצורה מביכה, אגב. יקיצה טבעית מטופשת) וניגשתי למלאכת החיתוך. אוי ויי זמיר. תגידו, עוגיה יכולה לבטל את האפיה של עצמה? כי נראה לי שזה מה שהעוגה שלי עשתה במשך הלילה. נשבעת לכם שהקיסם יצא נקי... פתאום כל הפנים שלה נזל לכל עבר, ממש שצף וקצף וגעש ועוד מילים כאלה. קראתי לאמא שלי בהיסטריה ובעצה אחת (העצה שלה..) הוחלט להכניס את העוגה לתנור ל... לא יודעת, כמה זמן שהיא תזדקק לו. בינתיים התחלתי להכין עוגיות, למקרה שהעוגה השובבה (שכנראה החליטה שבא לה להיות ביסקוטי.. אפיה כפולה, אתם יודעים) תתעקש להישאר מעין פודינג, או מה שהיא היתה באותו זמן. על העוגיות - בפוסט הבא :-)
אני לא יודעת לומר אפילו כמה זמן העוגה היתה בתנור. שעה לפחות. בהתחלה על 150 מעלות. ואז העליתי ל-180 והכנסתי שתי תבניות של עוגיות שיארחו לה חברה שם בפנים. כל הזמן בדקנו. והיא? בשלה. לא אפויה. בסוף משהו בכל זאת קרה (אחרי כל כך הרבה זמן בתנור גם אני כבר הייתי הופכת לעוגה) והיא נאפתה. לדעתי היא התייבשה קצת, אבל בסך הכל היתה הצלחה. הקרום היה פריך ושילוב הטעמים והמרקמים של הפטל (חמצמץ), השקדים (קטנים מספיק כדי לא להפריע לביס, גדולים מספיק כדי להפגין נוכחות) והשוקולד (שוקולדי) היה מעולה.
סבתא שלי - שהכינה ואכלה כמה עוגות בחייה - התעלפה עליה. באמת. לא הפסיקה לשבח אותה. אז נכון, היא סבתא שלי והיא אוהבת אותי, אבל היא לא היתה מהללת אותה סתם ככה, אם היא לא היתה מתכוונת לזה. אז תסמכו עליה.
ועכשיו אני חוזרת לנקודת ההתחלה (כמו סדרות שמתחילות פרק פתאום במשהו לא קשור ולא מובן ואז אחרי שתי דקות יש כיתובית "שבוע קודם" או "24 שעות אחורה", רק שאצלי זה לא לוקח שתי דקות אלא שעתיים. oh well, ככה זה יצירות מופת. גם "חלף עם הרוח" ארך 238 דקות. מה, מי בכלל בדק ב-IMDb), בה התלבטתי לגבי העוגה. מצד אחד, ואת זה יכולתי לומר לפני שהכנתי אותה, מהשילוב של פטל, שקדים ושוקולד לא יכול לצאת משהו רע. ובאמת שהתוצאה הסופית היתה מוצלחת. מצד שני, היא העבירה אותי כל כך הרבה תלאות וייסורים (וכפי שתכף תראו, היא לא פוטוגנית בעליל. אני בוחרת להאשים אותה ולא את עצמי, תתמודדו) ואני לא מצליחה להבין למה כל כך הסתבכתי איתה (כפי שציינתי כבר, הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא שכנראה שלשקדים קצוצים אין את אפקט ה"כמו קמח" של שקדים טחונים).
אני חושבת שהפתרון ברור לכולנו - עלי להכין אותה שוב ולחזור עם מסקנות חד משמעיות. וכרגיל, אם גם לכם יש מסקנות (אפשר גם דו משמעיות, אפילו רב משמעיות), אשמח לשמוע.

ולתפארת. מדינת. ישראל!!!

***
עוגה בחושה עם פטל, שקדים ושוקולד צ'יפס
מקור המתכוןThe Baker's Daughter (הסתכלו על התמונות שלה, אחר כך התבוננו בתמונות שלי ולבסוף השוו ביניהן וצחקקו לעצמכם בלב ו/או בקול. בחיי שזו אמורה להיות אותה עוגה, אין לי מושג מה קרה..)

כמות: לפי בתו של האופה, תבנית מלבנית של 20X30 ס"מ. אני השתמשתי בתבנית ריבועית של 24X24 ס"מ. מבחינת הנפח זה אמור לצאת דומה (אמרתי לכם שאני טובה בחשבון).

מצרכים:
4 ביצים
1 כוס סוכר לבן
1 כפית תמצית וניל (הווניל מופיע בהוראות ההכנה במתכון המקורי אבל לא ברשימת המצרכים. הנחתי שכפית אחת זו כמות הגיונית)
150 ג' חמאה מומסת (השתמשתי ב-125 ג'. לא מצוין במתכון האם צריך לחכות שהחמאה המומסת תתקרר או לא, אבל אני העדפתי לחכות קצת ולא להשתמש בה כשהיא חמה)
1 כוס קמח לבן
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1 כוס שקדים טחונים (לפי מחשבון המרה בו השתמשתי, מדובר ב-85 ג'. בכל מקרה, כשהשתמשתי בשקדים קצוצים - ציינתי כבר שהשתמשתי בקצוצים?? - גיליתי ששקית שלמה של 100 ג' היא קצת פחות מכוס, אז השתמשתי בכל השקית ולא יותר, כי זה מה שהיה לי)
1 כוס פטל קפוא או טרי (כ-150 ג'. אני השתמשתי בכוס גדושה למדי של פטל שחור קפוא, כנראה קצת יותר מ-150 ג')
1/2 כוס שוקולד צ'יפס (אופס... עכשיו גיליתי שעשיתי טעות בכמות השוקולד בה השתמשתי, אפרט בהערות. בכל אופן, מדובר ב-90 ג')
3 כפות אבקת סוכר, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים את התבנית ומרפדים בנייר אפיה (אני לא שימנתי, רק ריפדתי. לידיעתכם).
2. בקערת המיקסר מקציפים ביצים, סוכר ותמצית וניל על מהירות בינונית-גבוהה למשך כעשר דקות, עד לקבלת תערובת בהירה מאד אשר נפחה גדול פי שלושה מנפחה המקורי (אני הגעתי לתערובת כזו אחרי שבע דקות, אז הפסקתי).



3. מנפים קמח, אבקת אפיה ומלח מעל התערובת ומקפלים פנימה. אני פשוט הפעלתי את המיקסר על מהירות נמוכה מאד למשך כדקה.



4. מוסיפים שקדים וחמאה מומסת ומערבבים. שוב - הפעלתי את המיקסר על מהירות נמוכה מאד למשך כדקה. לאחר מכן הוצאתי את הקערה מהמיקסר וקיפלתי עוד קצת ידנית, בעזרת מרית, רק כדי לבצע "וידוא הריגה" לשאריות הקמח.


5. מוסיפים פטל ושוקולד ומערבבים (מקפלים פנימה עם המרית). אם משתמשים בפטל קפוא, אני ממליצה קודם להוסיף את השוקולד ורק ממש בסוף את הפטל, כדי שהוא לא יצבע את כל התערובת בוורוד. אלא אם כן אתם רוצים עוגה ורודה, ואז בכיף.



6. יוצקים לתבנית ומיישרים את הבלילה, כך שתהיה אחידה בכל התבנית.


7. אופים למשך כ-30 דקות, או עד שהעוגה מזהיבה-משחימה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא נקי (אתם יודעים כבר מה דעתי על החלק השני של המשפט הזה. הוא שקר מוחלט. שקר, איי טל יו! בכל מקרה, לדעתי חשוב מאד לסובב את התבנית במהלך האפיה - העוגה שלי השחימה מאד בחלק שהיתה בפנים בהתחלה ונשארה לבנה בצד הקדמי, עד שהפכתי אותה).
8. מצננים מעט. במידה ורוצים, זורים מעל העוגה אבקת סוכר. ומתפללים לאל למרתה סטיוארט שהעוגה שלכם אפויה.

נאה, נכון? לא נכון!! ברגע שתנסו להפריד בין ה"חתיכות" השונות, תופתעו לרעה

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טוב, אז כשבדקתי כמה זה "1/2 כוס שוקולד צ'יפס", לא שמתי לב שהמחשבון אמר לי כמה זה כוס.. אז אני הנחתי שצריך 180 ג' שוקולד צ'יפס בעוגה (בפועל מסתבר שצריך 90..). עיגלתי למעלה והשתמשתי ב-100 ג' שוקולד מריר קצוץ ו-100 ג' שוקולד לבן קצוץ. טעות שלי, כמובן, אבל אני עדיין חושבת שלא זה מה שהשפיע על מידת האפיה של העוגה.
יום חדש, לק ורוד חדש..
  • טוב תראו, אני ממש בעד העוגה הזו, אבל נראה לי שכדאי בכל זאת להכין אותה עם שקדים טחונים ולא קצוצים. או לפחות להוסיף קצוצים ולא לוותר לגמרי על הטחונים. שוב, זו השערה בלבד וייתכן שאני מקשקשת (תיקון: אני בוודאות מקשקשת, אבל הפעם התכוונתי ספציפית לקשקושי שקדים, ולגבי זה אני לא בטוחה).
  • העוגה שלי היתה טעימה אבל לא הכי יפה בעולם. תראו, לעומת זאת, את עוגת הפלסטלינה בציפוי חול של האחיינית שלי. נראית פי מאתיים יותר שווה.. אוריקי טענה שמדובר בעוגת תותים, לי היא נראתה קצת יותר כמו red velvet:
  • "קשקושי שקדים" נשמע כמו ביטוי טוב, לא? עכשיו אני רק צריכה לחשוב למה הוא יכול להתאים.

תמונה גרועה #1

תמונה גרועה #2