> אוגוסט 2011 | Morcake

30 באוגוסט 2011

כדורי בצק עוגיות אפויים

אני מאוהבת. זה נמשך כבר כמה שבועות, ואני פשוט מאושרת. קוראים לו Pinterest והוא לחלוטין שבה אותי בקסמיו.

Pinte-what now? אל תילחצו אם אין לכם מושג על מה אני מדברת. עד כמה שאני יודעת, האתר הזה עדיין לא לגמרי תפס בארץ, אבל אולי הוא כן ואני סתם מאחרת למסיבה, כהרגלי (וככל הנראה מתרגמת ביטויים מאנגלית בצורה לא מוצלחת). בכל אופן, השם הוא שילוב של pin ו-interest. כנראה לא הייתם צריכים אותי בשביל זה, אה?

קיצור...
קצת קשה להסביר, וזה עלול להישמע הרבה הרבה פחות ממכר ממה שזה בפועל, אבל הרשו לי לנסות בכל זאת. מדובר במעין לוח מודעות וירטואלי. כל אחד יכול לבנות לעצמו לוחות כאוות נפשו ו-to pin עליהם מה שבא לו. כל מודעה (התרגום האישי שלי ל-pin) היא בעצם תמונה כלשהי, אשר אם לוחצים עליה מובילה (בדרך כלל) לאתר אחר, בו אפשר למצוא תמונות נוספות הקשורות אליה וכנראה מלל כזה או אחר.
היי תראו מה זה, הצלחתי לגרום לאתר הפשוט והמגניב הזה להישמע הו-כל-כך-הרבה-יותר-מסובך ממה שהוא באמת.
אוף. אנסה שוב: אתם יכולים לתלות על לוח המודעות שלכם תמונות של בגדים יפים שראיתם איפשהו. או כל מיני טוטוריאלז להכנת פונפונים, שפצור רהיטים, קליעת צמות מגניבות ועוד מיליון דברים שכנראה לא תעשו לעולם (אלא אם כן אתם חברה שלי, שלפני כמה ימים הכינה צמיד מכפתורים, לפי הוראות שהיא מצאה בפינטרסט. את לא מבינה שאת אמורה רק להסתכל על דברים מגניבים, לומר "יואו איזה מגניב, אני לגמרי יכולה לעשות את זה" ובסוף לא לעשות כלום, רק להמשיך להסתכל על עוד דברים מגניבים? damn woman, את גורמת לכל השאר - אהמ, לי - להיראות רע!). תמונות של מקומות יפים (שבינינו, כנראה לעולם לא נגיע אליהם) הן עוד דבר נפוץ. הלוחות המלאים ביותר שלי הם - היכונו, זה מפתיע - כל מיני דברים טעימים שבא לי להכין מתישהו ודברים שהצחיקו אותי.
כמובן שיש אנשים יותר רציניים ממני. אנשים כאלה משתמשים בפינטרסט לכל מיני דברים, למשל לקבל כל מיני רעיונות לחתונה (שמלות. שמלות לשושבינות. פוזות לצילומים. עוד פוזות לצילומים. תסרוקת לחתונה. איפור. עוד שמלות. מקומות לצילומים), רעיונות לעיצוב הבית או השראה לתספורת הבאה (כולל צבע!). טוב, המילה אנשים היא קצת לא במקום. נשים. בנות. בחורות. אין ספק, האתר הזה מיועד בעיקר למין הנשי. מעטים מאד הגברים שראיתי בו מאז שהתמכרתי נכנסתי אליו לראשונה.

טוב, כפי שחששתי, לא ממש הצלחתי להעביר את הגאונות שבפינטרסט אהובי, אז אין ברירה - עליכם להיכנס ולבדוק את הנושא בעצמכם. אם תצליחו להתעלם מכל משפטי ה"ישו אוהב אותי ואני אוהב את ישו" למיניהם, סיסמאות ה"תעבדו קשה, תיראו טוב" ותכניות האימונים המבטיחות, דוגמת "איך לאבד עשרת אלפים קלוריות בשישים שניות" (כשברקע תמונה של בחורה עם גוף מושלם, כמובן), יש סיכוי טוב שגם אתם, כמוני, תפלו לפינטרסט. אם זה קורה, חפשו אותי. רק אם בא לכם. אני לא איעלב.
אה, ואם אתם מוצאים דרך יותר טובה וברורה להסביר מה קורה שם, בבקשה מכם - חזרו הנה. השאירו תגובה. אני אודה לכם. קוראי הבלוג האחרים (המעט שיישארו, זאת אומרת) יודו לכם. ישו יודה לכם. אההה לא, עזבו בעצם, אמרנו שמתעלמים מישו.

אוקיי, נסיון אחד אחרון להסבר:


מה? איך העוגיות האלה קשורות לפינטרסט? אה, האמת שהן לא. זאת אומרת, עשיתי להן pin כמובן (אין סיכוי שאני יכולה לכתוב את המילה הזו בעברית), אבל זה הכל.
קודם קראתי עליהן אצל ג'סיקה מ-How Sweet It Is (טוב, בעצם כאן), ודרכה הגעתי למתכון של Peas and Thank You (או Mama Pea, כמו שהיא קוראת לעצמה. לא מוזר. לא מוזר בכלל).
מיד ידעתי שאני חייבת חייבת חייבת להכין אותן. סליחה, אותם - אלה לא עוגיות, אלא כדורי בצק עוגיות אפויים (או אפוי? את מי אופים, את הכדורים או את הבצק? עזבו. נישאר עם אפויים, ברשותכם). והרי כבר הכנתי פעם טראפלס בצק עוגיות. טוב, פעמיים. זכרתי כמה זה היה טעים (כמעט שנה וחצי לאחר מעשה, אני עדיין טוענת שהטראפלס האלה הם אחד הדברים הטעימים ביותר שהכנתי), לכן הייתי חייבת לנסות גם את הגירסא האפויה.
עכשיו, אל תתחכמו ותאמרו לי שבצק עוגיות אפוי זה פשוט עוגיות. לא נכון ולא נכון. אין כאן ביצים. זה משנה דברים. סמכו עלי. האמונה הזו תקח אתכם למקומות טובים - וטעימים - מאד :-)

אז מה רציתי לומר? אה, כן. כאמור, התלהבתי מאד מהמתכון הזה, ואצלי "חייבת חייבת חייבת להכין" = האתר עם המתכון נשאר פתוח בדפדפן ויהי מה. להוסיף אותו למועדפים זה פשוט לא מספיק טוב. לנעוץ בו סיכה, לעומת זאת.. זה כבר משהו אחר. כשאני מוסיפה את המתכון ללוח המודעות שלי, אני יכולה לראות גם תמונה של התוצר הסופי ולהיזכר עד כמה אני רוצה - nay, חייבת - להכין את הכדורים האלה. והרי לכם הקישור הכה-ברור-וכלל-לא-מאולץ בין פינטרסט לבין כדורי בצק העוגיות האפויים שלי.
"לנעוץ סיכה"? זה לא נשמע טוב. מה אני אעשה, אכתוב to pin כל הזמן? גם זה קצת מעצבן. רגע, מה לגבי טופין? נפלא! מעתה והלאה - זו המילה. למשל, עשיתי טופין למתכון של העוגיות. oh happy day, אני מרוצה.

ומה לגבי העוגיות עצמן? סליחה, הכדורים. אין מילים. באמת. המרקם הסופי קצת מתפורר, אבל זה לא דבר רע. אני לא חושבת שאני יודעת איך להסביר לכם מה קורה שם, אבל זה טעים. מאד. ויש בפנים חמאת בוטנים ושוקולד. אתם יודעים איך אני מרגישה לגבי חמאת בוטנים ושוקולד. אה, וכל כך קל להכין את השטות הזו, שזה מסוכן.

אוקיי, אז סיכמנו - אתם הולכים להכין כמה כדורי בצק אפויים, לפתוח חשבון ב-Pinterest ו"לעקוב" אחרי שם, כדי לשמח אותי ולגרום לי לדעת שלפחות באופן וירטואלי, נוכל להיות BFF? נהדר.

***
כדורי בצק עוגיות אפויים
מקור המתכוןPeas and Thank You. האמת היא שהקטע של האתר הזה הוא שהכל שם אורגני ובריא, או משהו בסגנון. מיותר לציין ש-that's not how I operate, אז שיניתי קצת דברים (חמאה במקום מרגרינה, סוג אחד של קמח במקום שניים). אני כותבת כאן את המתכון כפי שאני הכנתי אותו. הוא מאד מאד דומה למקור, אבל סתם שתדעו.

כמות: גברת אפונה טוענת שיצאו לה בין שנים עשר לשמונה עשר כדורים. אני לא יודעת באיזה בסיס היא סופרת (וואו, הערה חנונית למופת!).. לי יצאו 38 כדורים.

מצרכים:
100 ג' חמאה
3/4 כוס חמאת בוטנים (השתמשתי בחלקה, משערת שאפשר גם בצ'אנקי)
1/2 כוס סוכר חום (השתמשתי בדמררה)
3/4 כוס אבקת סוכר
1/2 כפית תמצית וניל
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
3/4 כפית מלח
1/2 1 כוסות קמח תופח (או קמח רגיל + 1 כפית אבקת אפיה)
תוספות כרצונכם: אני השתמשתי ב-1/2 כוס קרמל צ'יפס + 100 ג' שוקולד מריר קצוץ

אופן ההכנה:
1. מערבבים במיקסר (וו גיטרה) חמאה, חמאת בוטנים, שני סוגי סוכר ותמצית וניל עד לקבלת תערובת אחידה.
2. בקערה נפרדת מערבבים סודה, מלח וקמח.
3. מוסיפים את החומרים היבשים לקערת המיקסר בהדרגה, תוך כדי ערבוב. ממשיכים לערבב עד לקבלת בצק.
4. מוסיפים את התוספות (קרמל צ'יפס ושוקולד מריר, במקרה שלי) ומערבבים. אני הפעלתי קצת את המיקסר על מהירות נמוכה, אפשר גם לערבב ידנית בעזרת כף או מרית.
5. מקררים את הבצק למשך כחצי שעה.
6. מוצאיים את הבצק ומחממים תנור ל-180 מעלות.
7. יוצרים כדורים מהבצק (הכינו אותם בגודל הסופי שתרצו, הם לא משתנים יותר מדי במהלך הצורה - לא בגודל ולא בצורה), מניחים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ואופים למשך 10-12 דקות. הכדורים ככל הנראה יישארו רכים ודומים למדי לאיך שהם נראו לפני האפיה, אך חשוב בכל זאת להוציא אותם ולא לאפות יותר מדי.

בשלב זה עושים שני דברים: ראשית, מתעלמים מהדמיון הרב לקניידלעך אך במקביל,
לגמרי חושבים על זה שבפסח הבא נרצה להכין קניידלעך עם חתיכות שוקולד


8. מניחים לכדורים להתקרר בתבנית למשך כמה דקות ולאחר מכן מביאים לצינון מלא על רשת.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • העוגיות האלה כל כך קלות ומהירות להכנה, וואו. הכנת הבצק לוקחת בערך עשר דקות וגלגול הכדורים לקח לי עוד קצת פחות מרבע שעה, כשחשוב לציין שלא התאמצתי יותר מדי לעבוד מהר. לגמרי פשוט קל.
  • מבחינת התוספות - אמא אפונה הוסיפה לכדורים שלה חצי כוס חמאת בוטנים-צ'יפס וחצי כוס שוקולד צ'יפס. חמאת בוטנים-צ'יפס אני לא מצליחה למצוא מזה זמן מה, לצערי, אז כמו שאני עושה הרבה לאחרונה - השתמשתי במקום זה בקרמל צ'יפס. לגבי השוקולד - אני כמעט תמיד מעדיפה שוקולד רגיל קצוץ גס (מה גם שהיה כבר לילה ולא היה לי שוקולד צ'יפס בבית..).
  • בכל אופן, אפשר לשחק עם התוספות, הן מבחינת כמויות (קצת יותר, קצת פחות, הכל הולך) והן מבחינת הסוג. אבל עשו לי טובה אישית, אל תוסיפו דברים מטופשים כמו צימוקים או פירות יבשים אחרים. לכו על דברים טעימים באזור השוקולד. מריר, חלב, לבן, אני לא שופטת. אבל בבקשה לא משהו שהיה אמור להיות ענב אבל לא הצליח לו.
  • לקחתי את את הכדורים לעבודה, והיו שם כמה אנשים שטענו שהם מתוקים מאד. אני, מנגד, טוענת שעובדים איתי אנשים מוזרים. לדעתי דווקא העוגיות לא מתוקות בטירוף (תטעמו פעם קרם חמאה עם שש כוסות אבקת סוכר, ואז נדבר), וחמאת הבוטנים - כמו תמיד - ממתנת את המתיקות.
  • בואו לא נשכח שהעוגיות האלה הן סוג של עוגיות מתחזות. אמורות להיות פה ביצים, אבל אין. אז המרקם שלהן קצת מוזר - טיפה קמחי (העוגיות נדבקו לי קצת לידיים בכל פעם שנגעתי בהן, גם לאחר האפיה), מעט מתפורר. אבל טעים מאד. זה לא משהו רע, רק רציתי שתהיו מוכנים נפשית. ובעיקר קולינרית.
  • דרך אגב, אם בא לכם, אתם יכולים לוותר על עניין האפיה ולאכול את בצק העוגיות הלא-אפוי. בתור מישהי שאולי.. בטעות.. טעמה חלק ניכר מהבצק במהלך שלב גלגול הכדורים (והנה יוצאת לאור הסיבה האמיתית שזה לקח לי רבע שעה), אני אומרת לכם - זה בסדר. לא יקרה לכם כלום. אולי תעבור לכם בגוף צמרמורת של אושר, אבל חוץ מזה כלום. מצד שני, אל תגישו את הבצק הזה לאנשים ותאמרו להם שזה בצק עוגיות אפוי, כי יש לא לאפות. ויש לשקר. שני דברים שונים לגמרי.
  • נכון, העוגיות האלה הן לא מלכות היופי. אבל כפי שאמרה לי אחותי - ואני מסכימה איתה - יש להן את החן שלהן. חוץ מזה, הן לגמרי מפצות על המראה בטעם...
  • אה. דבר אחרון. אולי כדאי לכם להכין כמות כפולה מראש. סיכמנו קודם שאתם סומכים עלי, לא?

היי, כדור. אתה נחמד והכל, אבל למה אין בך שוקולד?

אוקיי, הנה אחיך. הוא שוקולדי יותר, אך גם מתפורר הרבה יותר.
החיים לא מושלמים: או שאתה נטול שוקולד, או שאתה מתפורר. בכל מקרה, ישו אוהב אותך.
הממ.
משפט טוב. שווה pin.

22 באוגוסט 2011

עוגת השוקולד ואבקת הפיות של אוריקי

אזהרה #1: אנחנו הולכים להתעסק היום עם חמאה. המון חמאה. וכמות לא הגיונית של אבקת סוכר. נא להרחיק מהמסך חולי לב, נשים בהריון, חברי שומרי משקל וסתם אנשים הגיוניים. נא לקרב למסך ילדים קטנים, בעיקר ילדות חובבות ורוד ונצנצים.
אזהרה #2: אם העוגה והתמונות באופן כללי מזכירות לכם את הפוסט הזה (עוגת יום ההולדת של אורי משנה שעברה, למי שהתעצל ללחוץ על הלינק), אני מבינה אתכם לגמרי. לא הרבה השתנה מאז. וזה באמת הזמן לדון בנושא אשר לשמו התכנסנו.


עברה שנה, אוריקי - האחיינית המהממת שלי - כבר בת שש (האמת שממש עוד כמה ימים, אבל חגגנו לה בשבוע שעבר), אבל האהבה שלי שלה לוורוד ונצנצים טרם דעכה. כמו בשנה שעברה, גם הפעם הייתי מופקדת על העוגה. האמת שהפעם זה לא היה בתכנון, כי הייתי קצת עמוסה עם העבודה והלימודים, אבל כשאוריקי התקשרה אלי יומיים לפני החגיגה וביקשה ממני שאכין לה "עוגה ורודה. בעצם לא משנה, מה שבא לך", איך יכולתי לסרב?
גיסתי, להלן אמא של אורי, תכננה להכין לה עוגת קשת בענן כלשהי, אבל הילדה לא התלהבה, בלשון המעטה. אז כשהמשימה הוטלה עלי, החלטתי לפנות לכיוון אחר. לשם גיוון (מצטערת להציק, אבל אתם באמת צריכים להעיף במבט בעוגה של שנה שעברה כדי להבין את ההערה הצינית. או אירונית. לא, לא אירונית. סרקסטית? טוב, נתפשר על מתחכמת-וונאבי), בחרתי בעוגת שוקולד עם ציפוי ורוד.
בואו נעבור שניה לשורה התחתונה: העוגה עצמה מאד מוצלחת, לדעתי. עוגת שוקולד עשירה, לא מאד מתוקה (איך זה יכול להיות, כשיש בה שתי כוסות סוכר? beats me), אבל טעימה לאללה. שוב, לדעתי. מבחינה ויזואלית היא גם יצאה טוב (אם מתעלמים מזה שלאנשים מסוימים היא הזכירה מח. טוב, רק לאיש אחד, בעצם. בכל אופן, מחפשים להכין עוגת פינקי אנד דה בריין? צ'ה צ'ינג, מסתבר שיש לי את העוגה בשבילכם!) - לא כמו שתכננתי, אבל זה לא משנה. אני לא רוצה לספר לכם איך היא היתה אמורה להיראות, פשוט כי לא בא לי שתצחקו עלי. סתם נו, לא היתה לי פיית זילוף מתאימה בשביל מה שרציתי לעשות, אבל בסוף בכל זאת שאבתי השראה מהרעיון המקורי שלי. אתם פשוט לא תזכו לדעת מהו. הא הא!


אז איפה הייתי?

נכון. טעימה מאד, יפה, כן. קישטתי את העוגה במלא סוכריות ורודות וכסופות, כי אלה צבעים של נסיכות, ובנוסף לכל זריתי מלמעלה שני סוגי אבקת פיות. וכשאני אומרת "אבקת פיות", אני מתכוונת לנצנצים אכילים בצבע ורוד וכסף. אם היתם יודעים כמה זמן לקח לי לבחור את גוון הוורוד המתאים (מתוך שלושה!!) ולהיסגר סופית על זה שכסף באמת עדיף על פני זהב.. וואו, אין לתאר. תודה רבה לכם, מיסטר קייק. מבחר הנצנצים הגדול שלכם הקשה עלי מאד. קוראים להם בעצם מר קייק, נכון? זו רק שאני מתעקשת לקרוא להם מיסטר.


כמה. מגניב. זה. נצנצים. אכילים.
בא לי פשוט לזרות אותם על הכל. הייתי מוסיפה אותם לקערת הקורנפלקס הקבועה שלי, אם הם לא היו כל כך יקרים (עשרים ומשהו שקלים לבקבוקון קטנטן. מצד שני, יש שם די הרבה נצנצים). אני מאוהבת, באמת. מה גם שככל שאדבר על אבקת הפיות שלי, זה ידחה את הקץ ולא אצטרך לעבור לקרם החמאה.

רואים??? נצנצים!!

אופס.

טוב נו. בסדר. בואו נדבר על קרם החמאה. גם הפעם נתחיל בסוף. אני לא התעלפתי עליו, מבחינת הטעם. ודווקא בפעמים הקודמות (כאןכאן וכאן) שהכנתי קרם חמאה די חיבבתי אותו. הפעם? לא יודעת. אבל הוא היה ורוד ויפה, ואפילו באופן די טבעי! עזבו אתכם מצבע מאכל.. ומרשמלו? זה כל כך שנה שעברה.. הפעם השתמשתי בפטל.
תגידו. גם אתם שמתם לב לזה שלאחרונה הפטל מופיע אצלי ביותר ויותר מתכונים? אני ממש מרגישה שהשוקולד וחמאת הבוטנים צריכים להתחיל לדאוג. זה מוזר, כי אני אמנם אוהבת פטל, אבל לא ידעתי שהוא כזה כוכב במטבח שלי.


בקיצור, לקחתי שני מתכונים שונים שמצאתי באינטרנט, ערבבתי אותם ושיחקתי איתם קצת (נגיד.. קיצצתי בערך בחצי את כמות אבקת הסוכר בקרם. ועדיין אמרו לי שהוא יצא מתוק מאד) ו.. זהו, בעצם. ציפיתי את העוגה. אני לא יודעת מה לומר לכם - זה לא שהקרם לא טעים. אל תבינו אותי לא נכון, חלילה, לא היתה לי שום בעיה לטעום עוד ועוד ממנו במהלך ההכנה.  הוא פשוט היה קצת מוזר. אבל אל תתייחסו אלי, אני לא מתה על חמאה באופן כללי, אלא אם כן היא מעורבבת עם קמח-סוכר-ביצים-אולי שוקולד-ונאפית אי אילו דקות בתנור. אז בעצם, הדבר המוזר הוא שבפעמים הקודמות כן אהבתי את הקרם. הממממ אכן תעלומה. משעממת בצורה בלתי רגילה, אך עדיין תעלומה.
אוף. טוב, כמו פלסטר. יש בקרם 450 ג' חמאה ובערך 550 ג' אבקת סוכר. אוקיי, בסדר? הכל טוב? כולם עדיין נושמים? יופי.

(עשיתי הפסקה מתודית קצרה וקראתי את כל מה שכתבתי עד כה. איזו טעות. note to self: לעולם לעולם לא לעשות את זה שוב. אני מרגישה עכשיו כמו בהתקף אסתמה, בקושי יכולה לנשום. פשוט קפצתי מנושא לנושא ללא הרף וללא אזהרה, איך אתם מתמודדים עם זה כל פעם מחדש? ויודעים מה באמת מבאס, בעיקר עבורכם? אני כנראה הולכת להמשיך עם זה תכף.. אבל אני כבר למדתי מהטעות שלי. אני לא הולכת לקרוא שוב, לא בשביל הגהה, לא עבור שום דבר. ולא אכפת לי כמה פעמים אני הולכת לכתוב "נצנצנים" במקום "נצנצים" ולא לדעת --> לא לתקן. זה מתיש מדי.)

מה רציתי לומר?
אה, הקרם. תראו, אני יודעת שזה מטורף. באמת, זה לא שאני חסרת מודעות לחלוטין. אבל ככה זה הקרמים האלה, ונזקקתי לקרם חמאה כי יום ההולדת נערך בחוץ (פארק הרצליה, אגב, מומלץ בחום) וקצפת לא היתה שורדת את מזג האוויר הקיצי של אמצע אוגוסט. ספציפית, העוגה דרשה כמות גדולה של קרם, אז.. אתם יודעים. קרה מה שקרה, מבחינת כמויות.

אז מה היה לנו היום? עוגת שוקולד מוצלחת מאד (אני אצטרך להכין אותה שוב מתישהו, רצוי בקרוב), קרם חמאה ורוד ודיאטטי, אבקת פיות הכי מגניבה בעולם כולו, ו... טוב, הייתי רוצה לומר משהו על זה שאני בהלם שהכנתי עוגה עם רוויון ואפילו אכלתי אותה, אבל כבר כתבתי פעם משהו על רוויון. אוף, הלינק הזה העציב אותי וגרם לי להתגעגע לעוגיות הטעימות ההן שהכנתי ביום העצמאות.
אוי, רוויון זה די דוחה. אבל אני מרגישה שזה בכל זאת יותר קרוב לחלב מ(איכס איכס איכס)יוגורט, לא חלילה ברמה של לשתות את זה, אבל כן ברמה שאני יכולה לאפות עוגה ולאכול אותה, בידיעה שהחלב המקולקל הזה נמצא שם בפנים.

טוב, התבלבל לי כבר הכל ואני ממש על סף לקרוא את עצמי שוב אבל אני חייבת. להיות. חזקה.
אז בואו נעבור למתכון. ואני מקווה שניפגש שוב בשנה הבאה, בעוגת יום ההולדת השביעי של אוריקי היפה. רגע, לאן אני ממהרת? היא עוד לא התחילה כיתה א' (אוי ויי זמיר, האחיינית שלי מתחילה תכף כיתה א'!!). חוץ מזה, אני חושבת שעוד נתראה לפני זה. אני מקווה. אתם לא מתכננים לעזוב אותי, נכון? יש לי חרדת נטישה, אל תעשו לי את זה.
תודה.

אוריקי ובת הדודה רותמי

***
עוגת שוקולד ואבקת פיות
מקור המתכון: את העוגה עצמה ראיתי אצל I Am Baker המדהימה, אבל היא בכלל לקחה אותה מאינה גארטן (נו, הרוזנת היחפה). הציפוי הוא שילוב של מתכון של I Am Baker (שוב) ומתכון כלשהו שמצאתי באתר בשם Making Life Delicious, עם כל מיני שינויים שלי.

כמות: תבנית מתפרקת בקוטר 24-26 ס"מ (אני השתמשתי ב-26), מרופדת בנייר אפיה. לפי אינה, גם משמנים ומקמחים אותה, אני ויתרתי על התענוג.

מצרכים:
3/4 1 כוסות קמח
2 כוסות סוכר (השתמשתי בלבן)
3/4 כוס אבקת קקאו
2 כפיות אבקת סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
1/2 כוס רוויון
1/2 כוס שמן
2 ביצים גדולות מאד, בטמפרטורת החדר
1 כפית תמצית וניל
1 כוס קפה חם (אני השתמשתי בכפית גדושה של רד מאג)

לקרם החמאה
450 ג' חמאה
6.5 כוסות/550 ג' אבקת סוכר
300 ג' פטל (אני השתמשתי בקפוא)
1/2 כפית מיץ לימון
קורט מלח
1/2 (125 מ"ל) כוס שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מנפים קמח, סוכר, אבקת קקאו, סודה, אבקת אפיה ומלח לקערת המיקסר ומערבבים היטב.


3. בקערה נפרדת מערבבים רוויון, שמן, ביצים ותמצית וניל.


4. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה (משתמשים בוו הגיטרה) ומוסיפים בהדרגה את החומרים הרטובים לתוך היבשים.

אני יודעת שהתמונה הזו גרועה. אני אוהבת אותה. אז מה.

5. משאירים את המיקסר לפעול על מהירות נמוכה ומוסיפים את הקפה, רק עד שהתערובת אחידה.


6. יוצקים את הבלילה לתוך התבנית ואופים למשך 35-40 דקות, או עד שקיסם או סכין הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. אני השארתי את העוגה שלי מעט יותר, משהו כמו 42-43 דקות.

7. מצננים בתבנית למשך כחצי שעה ולאחר מכן מחלצים מהתבנית, הופכים על רשת ומצננים לחלוטין.


8. להכנת קרם החמאה: מבשלים את הפטל על אש בינונית ומערבבים, עד שהפטל מתפרק ומתקבל רוטב בצבע אדום (אדום דם, לפי המתכון המקורי..). לי זה לקח משהו כמו עשר דקות, רבע שעה.

9. מסננים, מחזירים את הרוטב החלק לסיר ומבשלים עד שהרוטב מצטמצם לכדי רבע כוס בערך של סירופ פטל מרוכז מאד. השלב הזה לקח לי חמש-עשר דקות נוספות. לאחר מכן מניחים את הרוטב בצד ונותנים לו להתקרר.

10. מקציפים בקערת המיקסר (וו הגיטרה ממשיך לככב) את החמאה עד שהיא תפוחה וקרמית.


11. מוסיפים שתי כוסות אבקת סוכר, סירופ פטל, מיץ לימון ומלח. מעבדים עד לקבלת קרם חלק.


12. מוסיפים שתי כוסות נוספות של אבקת סוכר ומערבבים, ולאחר מכן שתי כוסות (אולי וחצי..) נוספות. ומערבבים.


13. מוסיפים שמנת מתוקה ומערבבים עד שהתערובת אחידה ותפוחה.
14. טועמים את הקרם ובמידת הצורך מוסיפים עוד אבקת סוכר.


15. מורחים או מזלפים את הקרם על העוגה בכל צורה שתרצו.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נתחיל בדבר המתבקש: הכמויות בקרם. לפי מה שתכננתי לעשות במקור, נכתב במתכון שצריך את כל כמות הציפוי, אז כל החמאה הזו היתה דרושה. לגבי הסוכר.. זכרתי שפעם הכנתי ציפוי כלשהו והשתמשתי בפחות אבקת סוכר ממה שנכתב במקור, והציפוי שלי יצא קצת מלוח. אז לא רציתי להסתכן הפעם. בסופו של דבר כן השתמשתי בפחות סוכר ממה שתכננתי.. אתם לא רוצים לדעת אפילו מה הכמויות המקוריות, ויצא בסדר. ההמלצה שלי? הוסיפו אבקת סוכר בהדרגה וטעמו מהקרם תוך כדי (אם צריך, אז צריך..). אם אתם רואים שהוא עדיין לא מתוק מספיק, הוסיפו עוד סוכר. כמובן שכמות הסוכר תשפיע גם על הכמות הסופית של הקרם...
  • בכל אופן, אני חושבת שאפשר להשתמש בחצי כמות מהקרם, אם אתם לא מתכננים לזלף כמויות על העוגה. במתכונת הנוכחית, יוצאת כמות די גדולה.
  • אם כבר הזכרתי את עניין הזילוף - אני קודם ציפיתי את העוגה בציפוי פירורים (אתם יכולים לקרוא על זה גם כאן), אם כי מפאת קוצר זמן לא ממש נתתי לה להתקרר כמו שצריך. לאחר מכן זילפתי מעין ספירלות על כל העוגה - קודם כל לאורך כל הקוטר ולאחר מכן על כל פני החלק העליון שלה. אפשר פשוט לצפות אותה בצורה חלקה, אפשר לחצות את העוגה בשניים ולמלא אותה בקרם, אפשר לקחת השראה מאמנדה האופה. ואפשר גם לוותר על הקרם ולצפות בקרם שוקולד או לא לצפות בכלום ולהנות מהעוגה הטעימה הזו ;-)
  • אם אתם בכל זאת בעניין של קרם חמאה: אני רציתי ציפוי ורוד, אז הוספתי פטל. אם אתם לא רוצים, אפשר להשמיט אותו ולהכין קרם חמאה "רגיל". או להוסיף לו אבקת קקאו, למשל ולהפוך אותו לקרם חמאה-שוקולד. מה שבא לכם.
  • אם אתם נשארים עם הפטל, יש לי שני דברים לומר. האחד הוא לגבי הצבע שהקרם מקבל - בהתחלה הקרם שלי היה בעל צבע ורוד עז יותר (ולמען האמת, יותר יפה לדעתי), אבל לאחר מכן הוספתי עוד סוכר ודברים, אז הוורוד דהה קצת והפך לוורוד-מרשמלו (עדיין יפה, אבל קצת פחות). בשביל ורוד חזק יותר, אני חושבת שצריך להשתמש ביותר פטל, או בכמות קטנה יותר של שאר רכיבי הקרם (אהמ חמאה ואבקת סוכר).
  • והדבר השני הוא זה: אפשר לוותר על שלב בישול הפטל והפיכתו לסירופ, ולהוסיף את הפירות ישר לקרם, בדומה למתכון הזה. הקרם יהיה קצת פחות חלק ויהיה מנוקד בחתיכות פרי. לדעתי זה דווקא מגניב, ואם לא הייתי חושבת שזה פחות מתאים לעוגה הספציפית הזו, הייתי מכינה את הקרם ככה. וכמובן שבתור בונוס, ההכנה יותר מהירה בצורה זו.
  • דבר אחרון שרציתי לומר הוא.. הוא.. קרם חמאה לעומת גנאש מוקצף. כפי שציינתי כבר קודם, קרם החמאה יותר מתאים לעוגות שצריכות לעמוד קצת בחוץ (גנאש מוקצף, או פשוט קצפת, אם תרצו, לא מתמודד יפה עם החום. הוא מתחיל להזיע ונוזל לו.. לא נעים), אבל הוא גם כבד יותר. שתדעו. בכל אופן, בעוגה הנוכחית אין ספק שמדובר בקרם חמאה, אבל יש בו מעט שמנת. סתם רציתי לספר לכם שהציפוי שלי התנהג יותר כמו קרם חמאה מאשר קצפת והחזיק מעמד יפה.
  • תגידו, היו מספיק תמונות בפוסט הזה לדעתכם? כן, גם אני לא בטוחה לגבי זה...




16 באוגוסט 2011

עוגת התפוחים של דודה שושה

פרת משה רבנו
בקול התאוננה
שיש לה שם מאד ארוך,
והיא הרי קטנה.
לכן היא מבקשת,
אם זה לא קשה,
פשוט מאד לקרוא לה
מרת פרת משה.

מכירים את השיר הזה? אין לזה שום קשר לעוגה, אני סתם תוהה. לפני כמה ימים הזכרתי אותו בעבודה, ושניים משלושת שותפיי לחדר הסתכלו עלי במבט מוזר וטענו שאין להם מושג על מה אני מדברת וכי הם מעולם לא שמעו עליו. בירור מהיר בקרב שאר הצוות העלה כי רק עוד שני אנשים הכירו את השיר. ההשערה שעלתה היתה שזה עניין של גיל - ה"מכירים" היו בני הדור שלי, כלומר בני עשרים ומשהו, ואילו האחרים מסתכלים על השלושים מלמעלה, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת (די נו, לא קראתי לכם זקנים. כולכם נראים טוב לגילכם). אני, דרך אגב, התנגדתי להכללה המופרכת הזו, הסתובבתי במשך שעה וזעקתי "קלאסיקה ישראלית, קלאסיקה ישראלית", אבל אף אחד לא באמת התייחס אלי.
למחרת שאלתי את ההורים שלי ("ברור שאנחנו מכירים") וחברה טובה שגדולה ממני בשנה ("פרת משה? רבנו? מי? מה?"), וכך הלכה לה לפח תיאוריית הגיל.
בכל אופן, זה לא באמת משנה, סתם תהיתי. פשוט מאד הפתיע אותי שכל כך הרבה אנשים לא הכירו את השיר הזה, המקביל מבחינתי ל.. לא יודעת, כל שיר ילדים ממש ממש ידוע שכולם מכירים. במיוחד כי אני מכירה אותו, ואני הבחורה שמשתמשת במשפט "לא הייתי בארץ" בתור תירוץ להכל - בעיקר כל הסדרות שלא ראיתי בילדותי (רגע של כנות: מעולם לא צפיתי בנילס ואווזי הבר שלו. את שיר הפתיחה של בולי איש השלג, לעומות זאת, ידעתי פעם בעל פה. וכן, אני מודעת לאיכות הירודה של הסרטון. ערוץ 1, בייבי!). כבר קרה שאמרתי "לא הייתי בארץ" על דברים שקרו יום קודם. אז מה אם תקופת הלא-הייתי-בארץ שלי הסתיימה סופית לפני תשע שנים? 

יופי, איכשהו מכל זה בא לי לעשות עכשיו מרתון של בולי, הדרדסים, צבי הנינג'ה והמומינים. אה, ונעלולי פלא. אגב (אני הולכת חזק היום על מוטיב האין-קשר-בין-אף-משפט-שלי-לזה-שקדם-לו), אם תשאלו את האחיינים בני העוד-מעט-ארבע שלי מי צב הנינג'ה האהוב עליהם, הם יענו "הירוק". אל תנסו להתווכח איתם. ניסיתי להסביר להם שכולם ירוקים, אבל הם ממש התעקשו שלא. היה דיון שלם, ניסיתי לגרום להם להגיד "האדום", "הכתום", משהו (חלילה לא "רפאל" או "מיכאלאנג'לו", כן? זה כבר מסובך מדי).. אבל לא. הירוק. נו מילא.

הממ.

פרץ הנוסטלגיה הזה לחלוטין הסיט אותי מהנושא לשמו התכנסנו. עוגת תפוחים. כן. קחו רגע להתפקס מחדש.
אוקיי?
יש?
יופי.

העוגה הזו היא עוגת התפוחים הקבועה של אמא שלי, כבר שנים. זאת אומרת.. כשאמא שלי מכינה עוגת תפוחים. או עוגה. זה דבר שהלך ופחת עם השנים, משתי סיבות עיקריות:
1) גורמים עוינים בתוך המשפחה השתלטו על הקינוח בארוחות המשפחתיות (אהמ.. משתעלת בעדינות ומביטה לצדדים בצורה לא חשודה כלל וכלל).
2) אמא טוענת (ובצדק!) שעוגות הן השטן (אולי עשיתי לה פרפרזה קלה..) ושאויבים לא מכניסים הביתה (זה דווקא ציטוט מדויק שלה, נשבעת).

אז העוגה. כמו כל הקלאסיקות של אמא, היא מופיעה במחברת המתכונים שלה, יחד עם עוגת השיש-תפוזים, למשל (וואו, כמה מעט כתבתי כשהעליתי את המתכון הזה. הייתי די עניינית בתחילת דרכי בבלוג, מסתבר. פאסט פורוורד שנה וחצי, פחות או יותר, ואני כותבת רומן של שש מאות עמודים בכל פוסט). וכמו עוגת התפוזים, המופיעה במחברת כ"עוגת שיש (אמא)", מה שהופך אותה למעשה לעוגה של סבתא שלי, גם עוגת התפוחים שייכת למישהו אחר. מישהי, בעצם.
שמה הרשמי (טוב, לא רשמי-רשמי. חצי רשמי)של העוגה הוא "עוגת תפוחי עץ (שושה)". שושה היתה דודה שלי, אחות של אבא. היא נפטרה כשהייתי ממש קטנה, אז לא הכרתי אותה (לא ברמה שאני זוכרת, בכל אופן), אבל מספרים שהיא היתה אשה מדהימה.
דבר אחד שאני יכולה לומר לכם בוודאות - עוגת התפוחים של שושה פשוט מעולה. היא גם מאד לא מסובכת להכנה (בהנחה שאתם צולחים בשלום את קילוף התפוחים, שלב שאני תמיד מוצאת כמאתגר במיוחד. אני גאה לומר שהפעם דקרתי את עצמי רק שלוש פעמים בתהליך!), אם כי אני מודה כי כשאני הכנתי אותה נאלצתי להחזיק את אמא לידי במטבח כבת ערובה, כדי שתסביר לי מה בדיוק צריך לעשות. אבל אני לא אשמה, באמת. כמו עוגת התפוזים ההיא, גם כאן הוראות ההכנה מוצפנות, לא היתה לי כל דרך לפענח אותן בעצמי.

מה תגידו על המראה המיושן שנתתי למחברת? ווהו, Instagram!

***
עוגת התפוחים של דודה שושה
מקור המתכון: דודה שלי. והמחברת של אמא שלי. והראש של אמא שלי, עקב חלקיות המתכון המופיע במחברת.

כמות: אני השתמשתי בתבנית זכוכית ריבועית עם צלע של 26.5 ס"מ, אז הייתי הולכת על משהו בסגנון.

מצרכים:
למלית
1 ק"ג (5-6) תפוחים פרוסים (אני השתמשתי בשישה תפוחי גרני סמית')
1/2 כוס סוכר (במתכון לא מצוין איזה, השתמשתי בדמררה)
1 כפית קינמון

לבצק
100 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר (אל תזרקו את העטיפה, נשתמש בה כדי לשמן את התבנית)
1 ביצה
1/2 2 כוסות קמח תופח (שקית קטנה של 350 ג' מתאימה בול. אפשר, כמובן, להשתמש בקמח רגיל ולהוסיף אבקת אפיה בנפרד)
1/2 כוס סוכר (שוב - לא מצוין איזה, כאן דווקא השתמשתי בלבן)
2 כפיות שמנת חמוצה (השתמשתי ב-15%)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. קולפים את התפוחים, מוציאים את הליבה ופורסים לפרוסות דקות מאד.


3. מניחים את פרוסות התפוחים בקערה, מוסיפים סוכר וקינמון ומערבבים. מניחים בצד למשך כשעה.

4. מניחים את כל חומרי הבצק בקערת המיקסר, מחברים את וו הקרס (זה הזמן למצוא רפרנס כלשהו לקפטן הוק, אבל I got nothing הפעם..) ומערבבים את כל החומרים עד לקבלת, למשך כ-4-5 דקות; מתחילים במהירות נמוכה ומעלים לבינונית-גבוהה.
5. מגבשים את הבצק לכדור ומניחים בצד (רצוי במקרר) קצת פחות מרבע מהכמות.


6. משמנים את תחתית התבנית בשאריות החמאה שנותרו על העטיפה. סתם, זה מה שעשיתי, אתם יכולים לשמן גם עם משהו אחר אם בא לכם.
7. מניחים את הבצק שלנו (לא זה ששמנו בצד, אלא הכמות הגדולה) בתבנית ובעזרת הידיים מרפדים לשכבה אחידה, כך שהבצק מכסה את כל התחתית וגם קצת את צידי התבנית.


8. מסננים את התפוחים ומפזרים בשכבה אחידה, פחות או יותר, מעל הבצק. לא נורא אם נשארים מעט נוזלים, אבל חשוב לא להעביר את התפוחים לתבנית עם כל הנוזלים מהקערה, על מנת שנימנע מהצפת הבצק המסכן שלנו.


9. מוציאים מהמקרר את שאר הבצק ששמרנו לנו ויוצרים ממנו רצועות דקות (לא כמו שלי) ואחידות עד כמה שאפשר (שוב, לא כמו שלי). מניחים בצורת שתי וערב מעל התפוחים.


10. מכניסים את התבנית לתנור ואופים כ-30 דקות, עד שהבצק מתחיל להשחים אבל לא יותר מדי. רצוי לסובב את התבנית לאחר כרבע שעה, וצריך לשים לב, כיוון שיכול להיות שהעוגה תהיה מוכנה אפילו קצת לפני. אני אפיתי חצי שעה ובדיעבד יכולתי להוציא את העוגה מהתנור אפילו שתיים-שלוש דקות קודם.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לגבי רצועות הבצק: אמא שלי בדרך כלל מסדרת שלוש רצועות לכל כיוון ואם נשאר לה בצק, היא משתמשת בו כדי ליצור מסגרת לעוגה. כפי שאתם רואים, אני לקחתי את העוגה שלי לכיוון יותר "מיוחד" - הנחתי שלוש רצועות בצק לאורך התבנית, שבע לרוחב ובמעט הבצק שנשאר לי הכנתי שבעה כדורים קטנים, אותם הנחתי במרכז (בערך..) של כל שורה. אמנות היא לא מילה גסה.
  • עוד מילה לגבי הרצועות - חשבתי (אולי כי מישהי שהיתה איתי במטבח, אהמ אהמ, אמרה לי) שזה לא נורא אם הרצועות שלי לא תהיינה אחידות לגמרי, כלומר אם אשתמש בשתיים כדי "להרכיב" אחת ולא אחבר אותן בצורה חלקה, כיוון שהן תתגבשנה לאחת במהלך האפיה ואי אפשר יהיה להבחין בנקודת החיבור לאחר האפיה. אז חשבתי. מושלם זה לא יצא לי.. אבל למדתי, ובפעם הבאה אשקיע קצת יותר בעיצוב הרצועות.
  • לגבי התפוחים - אני לא יודעת לומר לכם לאיזה עובי בדיוק צריך לחתוך אותם, אבל באמת שכמה שיותר דק, יותר טוב. ואתם אתם חשים צורך עז לאכול חצי מכמות התפוחים ישר מתוך הקערה, מיד לאחר שערבבתם אותם עם הסוכר והקינמון והרבה לפני שאפיתם אותם עם הבצק, עשו זאת. אני לא אשפוט אתכם. להיפך, זה כנראה יגרום לי לרצות להיות חברה שלכם.
  • כמו כל עוגת תפוחים, אפשר להגיש אותה חמה עם כדור גלידת וניל. אבל אפשר גם לאכול אותה ככה - חמה, קרה, היא מצוינת. חד וחלק.
  • לכן אני מבקשת, אם זה לא קשה, פשוט מאד קראו לי - החברה משה.



9 באוגוסט 2011

עוגת ריבת חלב בחושה עם שטרויזל נייצ'ר ואלי פקאן

היי! מה נשמע? הכל טוב? יופי, גם אצלי. אני שמחה שבאתם, בדיוק רציתי לספר לכם על העוגה שהכנתי לפני כמה שבועות. עוגת ריבת חלב עם שטרויזל נייצ'ר ואלי פקאן (כן, החטיף הזה). לקחתי אותה לעבודה יחד עם קוביות הבראוניז הטוויקסיות עליהן סיפרתי בפעם הקודמת.
בדיעבד, אולי השקעתי בעמיתים שלי קצת יותר מדי. בכל זאת, שניים מהם קראו לי "צפונית" ו"פקאצה צפונית" ביום ההולדת עצמו. אולי פשוט תקראו לי שמנה וזהו?! סתם, הם טענו שאלה לא עלבונות (ברור, ולהיות רזה מדי זה לא יפה. טוב שיש מה לתפוס, נכון? ברשותכם, אתן ל-Fleetwood Mac לדבר בשמי...), והאמת היא שהדיבור שלי באמת בלתי נסבל. הקול גם. אבל נשמור את זה לפסיכולוג, טוב? טוב.
חוץ מזה, דווקא היה לי יום הולדת לא רע, בסך הכל. זכיתי לשיר יום הולדת מרגש מזיוי, האחיין הקטן והחמוד שלי.

video
האיכות זוועתית, אבל גם ככה בקושי הצלחתי להעלות את הסרטון..

הלכתי עם שתי חברות לראות סרט ב-VIP, אז מה אם זה היה סרט מזעזע כמו לארי קראון (איך איך איך יכול להיות שטום הנקס הנהדר יצר סרט כזה? ואיך ייתכן שלו ולג'וליה רוברטס יש בדיוק אפס כימיה?). לשכב על כורסא נוחה בטירוף, להתכסות בשמיכה ולטחון פופקורן ובוטנים במשך שעתיים - זה דווקא היה כיף גדול. למי אכפת מהסרט ;-)
שתי חברות אחרות לקחו אותי להופעה של דודו טסה המעולה (דודו-תעשה-לי-ילד). ידעתי רק שאנחנו הולכות להופעת מוזיקה, לא ידעתי של מי. האמת שדודו היה הניחוש שלי, אבל באופן רשמי לא ידעתי את מי אני הולכת לראות עד שהוא עלה לבמה. הרשו לי להתמקד שניה בנושא הזה: אם אתם אוהבים הופעות, לכו לראות את דודו טסה. עכשיו. אפילו שאני מחבבת אותו מאד, לא הכרתי המון שירים שלו, אני חושבת שאפילו פחות מחצי מהשירים איתם הוא הופיע. ובכל זאת נהניתי מאד, היה כיף לשמוע גם את השירים הלא מוכרים והוא מופיע פשוט מדהים. בזכות ההופעה למדתי להכיר גם כמה שירים שלו שלא הכרתי, כמו השיר הזה (שהוא כנראה די מוכר, ובכל זאת איכשהו פספסתי אותו עד כה), שיר יפהפה לדעתי.
אח, הקשבתי לו שוב עכשיו - מה לעשות, הייתי צריכה לבדוק שהלינק טוב. איזה כיף. הגיע לי בדיוק בזמן השיר הזה. סליחה. מגיע לי נידוי חברתי על משחק המילים הזה. אני אבין אם לא תרצו לבוא לכאן יותר.

הממ. כן.

טוב, אז סיכמנו - אתם הולכים לראות הופעה של דודו טסה, ואני ממשיכה לשמוע את השירים שלו בבית ולהיזכר בזו שאני ראיתי.

בכל אופן, מספיק לדבר עלי. let's talk cake. העוגה הזו מופיעה במחברת המתכונים החלקית מאד שיש לי. אני זוכרת שהעתקתי את המתכון מאתר כלשהו (אני נוטה לומר "על השולחן" אבל ממש לא בטוחה) לפני כמה שנים, נראה לי כשהייתי בצבא, ואפילו הכנתי אותו אז. העוגה הזו היתה זכורה לי לטובה מאד מהפעם ההיא, אז החלטתי להכין אותה שוב. במקרה גם היתה לי בבית צנצנת של ריבת חלב שרק חיפשתי מה לעשות איתה, אז מה טוב.
קיצור.. מדובר בעוגה בחושה קלה למדי. הטעם שלה מצוין (בהנחה שאתם אוהבים ריבת חלב, כמובן. אחרת - כמה מפתיע - עברו הלאה).. הבעיה היחידה שלי היתה במרקם. הוא יצא מעט דחוס מדי, לא כל כך ברור לי למה. כאמור, עברו כמה שנים מאז הפעם הקודמת שהכנתי את העוגה, אבל ממש לא זכרתי שהיא היתה כל כך דחוסה. ההסבר היחיד שלי הוא זה: לפי המתכון צריך להשתמש בשתי כוסות ריבת חלב ולא הצלחתי למצוא בשום מקום כמה זה בגרמים. לאחר שניסיתי להעביר את הריבה (איכס ריבה. אין ברירה, צריך לומר תמיד ריבת חלב!) מהצנצנת לכוס המדידה והסתבכתי, כבר התבלבלתי ולא ידעתי מה לעשות, אז פשוט השתמשתי בכל הצנצנת. בקיצור, אני חוששת שזו היתה כמות גדולה מדי. אז אם מישהו יודע כמה גרמים יש בשתי כוסות של ריבת חלב, אשמח מאד לדעת! אם לא, כנראה העוגה הזו תצא לי דחוסה עד סוף ימיי.

רגע רגע רגע, כמעט שכחתי מהשוס. קודם כל, המילה "שוס" היא בעצמה שוס. אבל לא לזה התכוונתי. הפירורים למעלה. השטרויזל. לפי התמכון האלמוני שלי, צריך להשתמש באגוזים קצוצים, אבל לא היו לי אגוזים ולא התחשק לי, אז לקחתי שני חטיפי נייצ'ר ואלי בטעם פקאן, פוררתי אותם מאד גס וצירפתי אותם לתערובת הפירורים. ימבה יומבה, אומפה לומפה, זה להיט!! שטרויזל נייצ'ר ואלי פקאן, בייבי - oh yeah!

אוקיי, אז... מתכון.

***
עוגת ריבת חלב עם שטרויזל נייצ'ר ואלי פקאן
מקור המתכון: במיקרו - מחברת המתכונים שלי. במאקרו? וואלה לא יודעת. מצטערת, יוצר המתכון המקורי על חוסר הקרדיט, זה באמת נעשה בתום לב. רגע רגע, תודה גוגל - מצאתי אותו שוב במתכונים.נט, ושם נאמר שהוא נלקח מ-ynet. אוקיי, זורמת.

כמות: תבנית בגודל 33.5X22.5X5 ס"מ, לפי המתכון. הממ. אני השתמשתי בתבנית חד פעמית מתומנת המקבילה בגודלה בערך לתבנית עגולה בקוטר 24-26 ס"מ, ויצא אחלה.

מצרכים:
3 כוסות קמח
2 כוסות סוכר חום
1/2 כפית מלח
180 ג' חמאה
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לבישול
1/4 כפית קינמון
1/2 כפית אגוז מוסקט
2 ביצים מוקצפות (בעצם אולי גם זה קשור לעניין המרקם.. הסבר בהמשך)
2 כוסות ריבת חלב
1/2 כוס אגוזים חתוכים היטב (אני, כאמור לעיל, השתמשתי בשני חטיפי nature valley במקום האגוזים)

אופן ההכנה:
1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. משמנים את התחתית והדפנות של התבנית (לא חובה. אני לא עשיתי את זה).
2. מערבבים קמח, סוכר חום ומלח.
3. מוסיפים חמאה ומערבבים עד שהתערובת נראית כמו פירורים (אני השתמשתי במעבד המזון, והפעלתי אותו על פולסים קצרים עד לקבלת תערובת פירורית). שמים בצד חצי כוס של התערובת.


4. מערבבים אבקת אפיה, סודה, קינמון ואגוז מוסקט לתוך תערובת הפירורים שנשארה (לא חצי הכוס, מה שנשאר במעבד המזון).


5. מערבבים את הביצים וריבת החלב.


6. מוסיפים את תערובת הביצים לתערובת החומרים היבשים (בצק ושות') ובוחשים היטב.


7. מעבירים את העיסה לתוך התבנית המוכנה.


8. מערבבים את חצי כוס תערובת הפירורים ששמנו בצד יחד עם האגוזים (או הנייצ'ר ואלי). מפזרים את הפירורים מעל העיסה.


9. אופים למשך 35-40 דקות. לעוגה המפונקת שלי זה לא הספיק, אז אפיתי שעה שלמה! היו קשובים לעוגה שלכם :-)


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אוקיי, אז חשבתי על עוד בעיית מרקם: לפי המתכון המקורי, צריך להשתמש ב"2 יחידות ביצה, מוקצפת". נשמע כמו כתב חידה, לא? שתי יחידות ביצה.. למה לא פשוט שתי ביצים? קיצור, חשבתי להתחכם, התעצלתי, אז רק טרפתי את הביצים עם מזלג. אני חוששת שאולי בכל זאת הייתי צריכה להוציא את מיסטר מיקסר מהארון ולהקציף את הביצים כמו שצריך. אם אתם מכינים את העוגה הזו, אני ממליצה להקציף. אה, וספרו לי בבקשה אם זה עזר. תודה.
  • אני שוב חוזרת ואומרת - צנצנת שלמה, רוצה לומר 450 ג' ריבת חלב... כנראה מעט יותר מדי. אני מטופשת. נסו לברר כמה זה שתי כוסות, או נסו למדוד, אפילו שזה מעצבן כי ריבת החלב נדבקת לכל מקום.
  • נכון בדרך כלל כשכתובה במתכון כמות מסוימת של חמאה, אפשר להוריד אותה עוד ועוד? אז אני, מטעמי עצלות, עשיתי הפוך. לא היה לי כח למדוד 180 ג' חמאה. אז במקום, נגיד, להשתמש ב-150 גרם, הלכתי פשוט על 200 עגול. כן, גם כאן זה מתאים: אני מטופשת. פשוט חשבתי - נו, 180, 200, כולה הבדל של עשרים גרם, מה זה כבר משנה. אוקיי, תיקון: אני מטופשת ועצלנית.
  • שטרויזל נייצ'ר ואלי (רצוי פקאן, אבל כל טעם אחר גם יתקבל בברכה) - do it. do it now.
  • כהרגלנו (טוב, הרגלי) בקודש, התנצלות לגבי התמונות: הבאתי את העוגה לעבודה בבוקר, השעה היתה חמישה לתשע, ועוד הייתי צריכה להספיק לשלוח לכולם מייל בסגנון של "יש עוגות. תאכלו", לעשות פיפי, להכין לעצמי קפה, לרדת משהו כמו מאתיים קומות במעלית בשעת עומס ולהספיק בזמן לקורס העובדים החדשים שלי שהתחיל בתשע. נאלצתי לצלם בחפזון. על כן - סליחה.
  • הבנתם נכון, ביום ההולדת שלי נאלצתי להשתתף בקורס עובדים חדשים, דבר שפשוט לא יכול להיות מעניין. זו אקסיומה של הטבע. תאמינו לי, אני מבינה באקסיומות. למדתי בפקולטה למדעים מדויקים. לא הייתי אומרת סתם.
  • יש קטע שהעוגה הפסידה (בנוקאאוט, האמת) לקוביות הטוויקס. העניין הוא שהקוביות היו במקרר במטבח, אז כולם טעמו בכיף, אבל את העוגה השארתי בחדר שלי (בעיקר כי בפעם הקודמת שהבאתי עוגה צעקו עלי "מה-את-שמה-את-העוגה-במטבח-אנשים-מקבוצות-אחרות-אוכלים-אותה-ולא-אנחנו-שימי-אותה-באחד-החדרים-שלנו") ואני הייתי בקורס, לא בחדר. אנשים טענו שלא נעים להם לאכול כשאני לא שם. הא?! בקיצור, בצהריים העברתי את העוגה למטבח, ואחרי משהו כמו חצי שעה כבר לא נשארו ממנו פירורים. עם יד על הלב, אני חושבת שגם בתנאי שטח הוגנים ואובייקטיביים קוביות הטוויקס היו מנצחות, אבל בסופו של דבר העוגה נעלמה די מהר, ולא שמעתי תלונות מאף אחד כמעט.
  • אגב, הגזמתי - רק אדם אחד קרא לי צפונית. השני פשוט ענה בחיוב לשאלה "תגיד, אתה חושב שאני פקאצה צפונית?"... oh goody.