> ספטמבר 2011 | Morcake

29 בספטמבר 2011

עוגת תפוח בדבש

טוב, אני כבר לא יכולה לשמוע את עצמי אומרת "שנה טובה" ואתם כבר בטח לא יכולים לשמוע את זה, אבל יאללה. שיהיה. פעם אחת אחרונה, עד שנה הבאה - שנה טובה!
אוקיי? יש לנו את זה? מעולה, הלאה.

אז אתמול היה ערב ראש השנה, תשע"א כלתה וכך גם קללותיה (הממ. זה שקר. אם זה היה נכון, הייתי מתעוררת הבוקר לעולם נטול חדו"א 3. אבל כמובן שזה לא קרה. ואם אתם לא יודעים מה זה חדו"א, כל מה שיש לי לומר לכם זה ארורים תהיו, איזה כיף לכם. העריכו את אי הידיעה!!), ותשע"ב החלה. מה עם ברכותיה? חכו, יש לנו שנה שלמה כדי לגלות, לאן אתם ממהרים.
שני קינוחים היו בתכנון שלי לערב החג השנה. מיד נגיע לשני, הבה נתחיל בראשון (אני יודעת, זה מהפכני. להתחיל מהראשון. כזו אני, חושבת מחוץ לקופסא):
בעבר כבר נחלתי הצלחה עם עוגת דבש של איילת הירשמן - פעמיים אפילו! - אז כשאחותי אמרה לי לפני כמה ימים שהיא נתקלה ב-ynet במתכון של איילת לעוגה עבור ראש השנה, זרמתי (תודה, שווס!). למעשה זו עוגת תפוחים הרבה יותר מעוגת דבש - במקור קוראים לה "עוגת דבש שראויה לכל כתר", אבל אני החלטתי לקרוא לה פשוט "עוגת תפוח בדבש". כי תכלס, זה מה שזה: מכינים בלילה די פשוטה, יוצקים לתבנית, מסדרים מעליה תפוחים ומעליהם זורים קינמון, סוכר ומעט דבש.
נשמע פשוט? צודקים. העוגה ממש קלה ומהירה להכנה, אלא אם כן אתם אני. בשיא הרצינות, מי מוכן לקחת על עצמו את האתגר וללמד אותי כבר איך מקלפים תפוחים ומוציאים להם את הליבה? אם אתם רוצים לשלב בזה גם לימודי רכיבה על אופניים, אני לא אסרב. אבל קחו בחשבון שאני כנראה אפול הרבה, אצרח, אבכה ואדרוש שתרחמו עלי לאורך כל התהליך ותקראו לי גיבורה מספר דו ספרתי של פעמים.

אין מתנדבים?
מפתיע.

אז בחזרה לעוגה. לי לקח קרוב לשעה מהרגע שהתחלתי בהכנה ועד שהכנסתי אותה לתנור, אבל אני באמת עובדת לאט ובצורה מגוחכת. זה כאילו מישהו בלי ידיים קילף את התפוחים שלי, נשבעת לכם. והוצאת הליבה? oh. my. pie. זה כאילו ניסיתי לגלף פסלים קטנים מהתפוחים שלי.. מזל שהעוגה תפחה במהלך האפיה וכיסתה את רוב המוטציות, ואת החלק הקטן שעוד בצבץ בסופו של דבר מעל פני העוגה פוצצתי בקינמון, סוכר ודבש. העלמת ראיות עד הסוף.
בקיצור, העוגה הזו ממש קלה להכנה ובסופו של דבר היא יוצאת יפה, מרשימה וטעימה. והכי ראש השנה שיש - תפוחים ודבש בעוגה אחת. צ'ק וצ'ק. היתה איתה רק בעיה אחת, אותה השכילה לאבחן אמי היקרה (ואני הסכמתי איתה בפה מלא. מלא עוגה, קלירלי), בתור החותכת הרשמית של קינוחי החג: חלק מהפרוסות היו נטולות תפוחים לחלוטין, כך שאדם תמים הטועם בעין בלתי מזוינת (או איבר אחר, כי זה קצת מוזר לטעום עם העין) עלול היה לחשוב שזוהי "סתם" עוגה לקפה ולא עוגת ראש השנה לעילא ועילא. אך אל דאגה, נראה לי שהפתרון לכך פשוט - פרטים בהערות בהמשך.

אוקיי, העוגה הזו היתה סבבה והכל, אך מה לגבי הקינוח השני?
תכננתי משהו. בניתי לי את הקינוח בראש, ידעתי מה אני הולכת לעשות ואיך זה ייראה, ממש לפרטי פרטים. אז זהו. יודעים מה הבעיה עם קינוחים מוקפדים מדי ברמה התיאורטית? בעת ההכנה קורס כל התכנון כמו מגדל קלפים והקינוח המהמם שלכם פשוט מתמוסס לנגד עיניכם. לפעמים ממש מתמוסס. פיזית.

אה, לכם זה לא קורה? רק לי? מעניין. כי הרי כולנו זוכרים את העוגה ההיא עם הבירה.
אה, אתם לא זוכרים? רק אני? גם מעניין.

אני לא מבינה, למה אתם כל כך קשים היום? בדרך כלל אתם משתפים פעולה הרבה יותר טוב.

קיצור...
ניסיתי וניסיתי והכנתי והכנתי ולא יצא. יצא רק בלאגן גדול במטבח. ייתכן שבשלב מסוים הצלחתי להכתים כמה לימונים בשוקולד. וגם את הגליל של מגבות הנייר. זה קצת מצחיק, אם תחשבו על זה, כי.. איך מנקים מגבות נייר? אני אגיד לכם איך לא. עם לימון מוכתם בשוקולד.
בסוף אלתרתי כמו שלא אלתרתי כל חיי ויצא משהו. זה לא יכול היה להיות יותר רחוק ממה שתכננתי, אבל היה טעים. אני אהבתי את זה. בת דוד שלי וגיסתי אהבו את זה. תיאורטית, יש סיכוי שהן סתם ניסו להתחנף אלי, אבל אין להן שום סיבה לעשות את זה. לא נראה לי שהן צריכות ממני משהו מסוים ובאופן כללי, אני לא חושבת שיש שום דבר שאני יכולה לעשות בשבילן.
בכל אופן, מתכון אני בטוח לא אעלה, כי אם אנסה, הוא ייראה בערך ככה:
  • מצרכים: כל מיני דברים שיש לכם במטבח. כולל שוקולד. ושוקולד צ'יפס.
  • אופן ההכנה: ערבבו את הכל, טנפו את המטבח, ודאו שיש לזה טעם של שוקולד ואפו קצת ב-180 מעלות. או פחות. התבכיינו.

אבל תמונה אני יכולה בכל זאת להראות לכם. קבלו.


אה, ו-oh my pie? משהו שאני אומרת לעצמי בלב כבר הרבה זמן על כל מיני דברים והייתי בטוחה שזה ביטוי קיים. עד עכשיו. סוף סוף העזתי להעלות אותו על הכתב, אז על הדרך כבר גיגלתי אותו. מסתבר שזה לא באמת משהו שמשתמשים בו. שוב.. רק אני. טוב, בפעם השלישית זה כבר לא מעניין. זה מתחיל להיות מטריד.

***
עוגת תפוח בדבש
מקור המתכוןynet. עכשיו, בואו נדבר על זה רגע. מי באמת מאמין שאיילת הירשמן מכינה את כל העוגות האלה? אני לא. כי אם היא היתה מכינה אותן, היא היתה אוכלת מהן. אם היא היתה אוכלת מהן, היא לא היתה רזה כמו שהיא. והיא כן רזה כמו שהיא, כלומר קיבלנו כשל לוגי. על כן אין לי ברירה אלא להאמין (יותר נכון, להכריח את עצמי להאמין) שהיא לא באמת מכינה את כל העוגות האלה. כי היא פשוט רזה מדי, ואם יש צדק בעולם - או, לחילופין, אלוהים - דבר כזה לא היה מתאפשר.
סתם איילת, הכל מקנאה טהורה. יש לך אחלה מתכונים, אני פשוט קצת שונאת אותך כי את רזה ואני לא. ובינינו, זה הרי הגורם מספר אחת לשנאה בין בחורות בעולם כולו.

כמות: לפי איילת, תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ, משומנת. אני השתמשתי בתבנית הסיליקון/זכוכית המגניבה שלי, שקוטרה 26 ס"מ (וכהרגלי העצל, לא שימנתי), והעוגה יצאה סבבה. ב-24 היא מן הסתם תצא גבוהה יותר.

מצרכים:
180 ג' חמאה רכה
3/4 כוס (150 ג') סוכר (במתכון לא מצוין איזה, הנחתי שהכוונה ללבן והלכתי על זה)
3 ביצים
1/2 1 כוסות (210 ג') קמח תופח
100 מ"ל (חצי גביע) שמנת חמוצה (השתמשתי ב-9%)
4-5 תפוחים קלופים (טוב, רגע מביך: אני לא בטוחה באילו תפוחים השתמשתי. הם היו ירוקים, זה כל מה שאני יכולה לומר לכם לגביהם)

לזרייה/ציפוי העוגה
1 כפית קינמון טחון
1/2 1 כפות סוכר (שוב, הלכתי על לבן)
2 כפות דבש

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערה ומפעילים את המיקסר (עם וו הגיטרה) על מהירות נמוכה-בינונית (טוב, יותר בינונית) למשך כארבע דקות, עד לקבלת קרם חלק.
3. משאירים את המיקסר שימשיך לפעול ומוסיפים ביצים, אחת אחת. מקציפים מעט לאחר כל הוספה.
4. מוסיפים חצי מכמות הקמח ומקפלים אותו ידנית - בעזרת מרית - לתערובת.
5. מקפלים פנימה את השמנת.
6. לבסוף, מוסיפים את שאר הקמח ומקפלים רק עד לקבלת תערובת אחידה. חשוב לא לערבב יותר מדי, כדי לא לפגוע במרקם העוגה.
7. יוצקים את הבלילה לתבנית ומחליקים את פניה. האמת, ייתכן שהמילה "עיסה" שאיילת משתמשת בה מתאימה יותר מבלילה. הדבר הזה שיצקתי לתבנית היה די כבד ומוצק - לדעתי הוא היה יותר קרוב לבצק עוגיות מאשר לבלילת עוגה. אם זה קורה לכם, זה בסדר. לא יודעת אם זה המרקם שאמור להיות או לא, אבל אצלי זה עבר חלק :-)
8. חוצים את התפוחים ומוציאים את ליבתם.
9. מיחים את התפוחים על משטח עבודה, כשהצד החתוך כלפי מטה. חורצים בכל חצי תפוח מספר חריצים לאורך, אך לא עד הסוף - אמור להישאר לנו חצי תפוח, לא פרוסות דקות ונפרדות. במהלך האפיה התפוחים ייפתחו.
10. מסדרים את חצאי התפוחים על פני העוגה במעגל, כשהצד החתוך כלפי מטה (כמו שהנחנו אותם על משטח העוגה, לפני שלב החריצים). מומלץ להניח לפחות חצי תפוח אחד במרכז העוגה.


11. זורים על התפוחים קינמון ולאחר מכן סוכר.
12. יוצקים מעל הכל דבש.


זה הדבש שהשתמשתי בו - דבש דבורים של galilee's
שקיבלתי כמתנה לחג מהעבודה. הייתי מנסה לחשוב
על משהו מצחיק לומר בהקשר לזה שהוא "טהור",
אבל כבר נמאס לי לקרוא את הקול של עצמי.

13. אופים 40-45 דקות, או עד שהעוגה מתייצבת ומזהיבה. העוגה שלי, למשל, יצאה מהתנור אחרי 39 דקות וזה לגמרי הספיק לה. מצננים מעט, ולאחר מכן מחלצים מהתבנית. אני אפיתי בבוקר וחילצתי מהתבנית רק בערב, בעת ההגשה.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם רוצים, אפשר לזרות מעט אבקת סוכר על העוגה לפני ההגשה. האמת היא ששקלתי את זה ובסוף שכחתי לקחת איתי את שקית אבקת הסוכר לארוחה, אבל בדיעבד אני שמחה, כי העוגה יפה גם ככה, עם התפוחים המבצבצים וציפוי הקינמון-סוכר-דבש שלה. אז נכון שבעוגה שלי הקינמון התרכז קצת יותר מדי במספר מקומות ונשרף טיפה, אבל העוגה עדיין היתה יפה.
  • כמובן שאתם לא ממש יכולים לראות שהיא היתה יפה, כי היא לא פוטוגנית ואני לא יודעת לצלם. וגם רוב המשפחה שלי לא, מסתבר. נתתי לארבעה אנשים שונים לפחות לנסות לצלם, זה לא עבד.
  • זוכרים את מה שאמרתי בהתחלה על התפוחים? שהנוכחות שלהם לא ממש בלטה בעוגה. אז העניין הוא כזה: במתכון של איילת, היא אומרת להשתמש בחמישה תפוחים. אך לפי סרטון ההכנה והתמונה הסופית באתר, זה נראה כאילו התפוחים די מרווחים על פני העוגה וכי היא השתמשה רק בשבעה חצאי תפוחים, כלומר בשלושה וחצי תפוחים. אז אני השתמשתי בארבעה (אל תשכחו שגם השתמשתי בתבנית יותר גדולה ממנה, אז היה לי קצת יותר מקום בהיקף. זה חשבון פשוט. 2πr וזה), אבל גם שלי היו די מרווחים (כפי שניתן לראות בתמונה למעלה, בין שלבים 10 ו-11). לכן נוצרו חללים בעוגה שנותרו מיותמים מתפוחים. בעקרון מה שצריך לעשות זה פשוט להשתמש בחמישה תפוחים באמת ולצופף אותם יותר, כך שתהיינה כמה שפחות חתיכות נטולות תפוחים. הידד, כה פשוט!
  • רק לסיום, עוד משהו אחד: העוגה הזו קלה וטעימה ואחלה והכל. אבל היא לחלוטין עוגת תפוחים ולא עוגת דבש (באמת, הדבש ממש בקושי מורגש בטעם הסופי). לכן, אם אני נאלצת להשוות אותה לעוגות תפוחים אחרות שאכלתי בחיי, אני לא בטוחה שאני יכולה לומר שהיא כזאת מדהימה. עוגת התפוחים של אמא שלי, למשל, יותר מוצלחת בעיני. ואם להשוות אותה לעוגות אחרות לראש השנה, אז עוגת הדבש וחמאת הבוטנים שהזכרתי בהתחלה יותר חגיגית ממנה. אבל בשורה התחתונה, תמיד כיף שיש עוד עוגה פשוטה ומוצלחת בארסנל, לא?
שוב נסיון שלי לצלם תמונה אמנותית, א לה Tartelette או Cannelle et Vanille. מצחיק, אה?
האמת שגם קצת קיוויתי שכל הדוגמאות וההדפסים השונים בתמונה יבלבלו אתכם ויגרמו לכם לא לשים לב לכיעורה הקל
של עוגתי לעומת מלכת היופי של איילת (או של הבחורה השמנה המבשלת ואופה באמת בזמן שאיילת זוכה לכל הקרדיט ונשארת רזה!).



25 בספטמבר 2011

עוגת דבש ואגוזי מלך בניחוח לימון

לא, אתם לא מאמינים מה קרה.

הכנתי עוגת דבש. לראש השנה. לפני החג. וגם הבאתי אותה בשם פלצני.

תראו אותי, בלוגרית למופת, ערוכה לחג מבעוד מועד. האם מגיעות לי מחיאות כפיים? כן. אני חושבת שכן.


בכל אופן, מכירים את טארטלט? יש לה בלוג מהמם. הצילומים שלה - אין לתאר. אבל למרות אהבתי הרבה לבלוג הזה, אף פעם לא הכנתי שום דבר שלה. לא יודעת, הכל תמיד נראה לי מסובך מדי ולרוב המתכונים שלה גם נטולי גלוטן (אוקיי, אולי זה גם קשור לזה שלא תמיד היו שם מספיק שוקולד וחמאת בוטנים). אך ממש במקרה, לפני כמה ימים טארטלט (טוב, האמת היא שקוראים לה הלן) פרסמה מתכון לעוגת דבש ואגוזי מלך. היא נראתה יחסית פשוטה ולא מתוחכמת מדי. כלומר, לא ארוחת-חג-material, אבל לגמרי עוגת טרום-חג להביא לעבודה.

אז אתמול הכנתי אותה. ההכנה לא עברה חלק. זה פשוט היה מין יום כזה: הלימודים שלי למבחן (האחרון. בתואר. שמישהו יצבוט אותי. או ייגש במקומי, גם הולך) מקרטעים כבר מספר שבועות, זה לא חדש. אז מה עוד קרה אתמול? בזבזתי שלוש שעות מול המחשב של ההורים שלי, שהחליט פתאום, אחרי חצי שנה אצלנו, שלא בא לו יותר. הדרמה קינג הזה החליט לפתע שהוא לא מזהה את מערכת ההפעלה ולכו תסבירו לו שהיא יושבת על כונן C. לא, באמת. ניסיתי להסביר לו, בחיי. הרצתי עליו כל מיני פקודות שהבנתי רק באופן חלקי מה הן אמורות לעשות, מה שאולי מסביר למה לא הצלחתי לפתור את הבעיה וייתכן שאף החמרתי אותה. שלוש. שעות. אוף. מסתבר שתואר במחשבים זה לא רק כיף, זה גם מועיל. וו-פריקינג-הו!

ואז בערב, מיואשת לחלוטין (יש לציין שגם המחשב שלי, שסובל באופן כרוני מהתחממות גלובלית קשה ובתגובה מכבה את עצמו ספונטנית ושימות העולם מבחינתו, היה מדהים במיוחד אתמול. לדעתי הוא התחמם בטירוף וכיבה את עצמו משהו כמו חמש פעמים במשך היום. מה מעצבן בזה? שום דבר. שום דבר בכלל), ניגשתי להכין את העוגה שלי. זאת אומרת, של הלן.
תראו, אני מודה ששיניתי מספר דברים מהמתכון המקורי, אבל די בקטנה. לא ברמה שהעוגה היתה צריכה להעניש אותי כמו שהיא בחרה לעשות. אולי זה בגלל שהתעקשתי לאפות אותה בתבנית השושנה הארורה שלי. יחסי האהבה-שנאה שיש לי עם התבנית הזו.. וואו.
בקיצור, אפיתי אותה. ואז אפיתי עוד. ועוד. מה שקרה זה שבצדדים היא כבר החלה להישרף, ולעומת זאת באמצע נשארה נוזלית למדי, כאילו מעולם לא היתה לה כוונה להפוך לעוגה אפויה. שיחקה אותה שהיא לא יודעת מה תפקידה בחיים. תחמנית.
לשמחתי, מה שהולך בכח הולך בעוד קצת כח ובסוף הוצאתי מהתנור עוגה אפויה. הצלחתי לחלץ אותה מהתנור. לקחתי אותה הבוקר לעבודה ואצל רוב האנשים היא היתה הצלחה מסחררת. אני לא יודעת להגדיר מה בדיוק קורה שם, אבל יש לה טעם קצת שונה. נגיד, אנשים שלא ידעו מה יש בה (ולא קראו את המייל שלי, בו אמרתי במפורש. חאפרים) לא בהכרח זיהו שמדובר בעוגת דבש. מצד שני, אם יודעים שזו עוגת דבש, אז אפשר לראות ולהרגיש שהיא באמת שייכת למשפחה (כי עוגות דבש הן משפחה, מסתבר). אמא שלי, שזכתה לטעום חתיכה לפני שלקחתי את העוגה לעבודה, טוענת שיש לה יותר טעם של מייפל מדבש. לא יודעת.. בשורה התחתונה היא עשתה לי בעיות (או שאולי אני עשיתי לה), המרקם שלה קצת כבד ודחוס (אבל נראה לי שככה זה עוגות דבש, וחוץ מזה ערבבתי קמח לבן עם קמח מלא), אבל היא טעימה מאד. גם מבחינתי היא היתה הצלחה, ויעידו על כך שלוש הפרוסות שאכלתי במשך היום.

רגע, מה? אתם קוראים לי שמנה?

***
עוגת דבש ואגוזי מלך בניחוח לימון
מקור המתכון: הבלוג המקסים Tartelette. כמובן שהעוגה שלי יצאה שונה לגמרי מהעוגה שלה, והיא גם קראה לה פשוט "עוגת דבש ואגוזי מלך" ולא הוסיפה ניחוח של שום דבר, אבל היא היא ואני אני. so there.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ. אני אפיתי בתבנית סיליקון בצורת שושנה, שאמורה להיות מקבילה לתבנית כזו. לרוב אני אומרת שאין בעיה להשתמש גם בתבנית 26 במקום 24, אבל הפעם לא הייתי עושה את זה. העוגה שלי לא יצאה גבוהה במיוחד, אז נראה לי שבתבנית גדולה יותר היא תצא ממש נמוכה. מצד שני.. לא יודעת, זה יכול להיות נחמד. טוב, לשיקולכם. מן הסתם.
אה, עוד משהו - לפי המתכון צריך לשמן ולקמח את התבנית. אני לא קימחתי, אבל ריססתי את האמ-אמא של התבנית בספריי שמן, כי תבנית השושנה בעייתית, עם כל החורים והקימורים שלה וזה.

מצרכים:
1/2 1 כוסות אגוזי מלך (כ-175 ג')
1 כוס קמח (אני השתמשתי ב-3/4 כוס קמח לבן + 1/4 כוס קמח מלא. הסיבה מטופשת: פשוט נגמר לי הקמח הלבן והתעצלתי לפתוח שקית חדשה)
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
קורט מלח
150 ג' חמאה, בטמפרטות החדר (במקום 170 ג', עיגלתי למטה)
1/2 כוס דבש
1/4 כוס סוכר (לא מצוין איזה אצל טארטלט, אני השתמשתי בחום כהה)
3 ביצים גדולות
1 כפית גרידת תפוז (אני השתמשתי בגרידת לימון ודי גירדתי לפי העין, לא מדדתי כפית)
1/2 כפית תמצית וניל (גם כאן "עשיתי לפי העין")

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-175 מעלות.
2. מפזרים את אגוזי המלך על תבנית גדולה (רצוי לרפד בנייר אפיה) וקולים בתנור החם למשך ארבע-חמש דקות. מוציאים ומצננים קלות. אני קליתי חמש דקות וציננתי משהו כמו שש-שבע דקות.


3. טוחנים דק את האגוזים במעבד מזון יחד עם חצי כוס קמח. אני הפעלתי את המעבד בפולסים, וספרתי בדיוק חמישים (מה מוזר בזה בכלל?). בסוף התהליך קיבלתי אבקה דקה וריחנית, כמעט אכלתי את כולה בכפית. אבל אני די בטוחה שאפשר פשוט להפעיל את מעבד המזון על "רגיל" ולתת לו לעבוד קצת, לא צריך פולסים.



4. בקערה בינונית מערבבים אגוזים טחונים יחד עם שאר הקמח, אבקת אפיה ומלח.
5. מחברים למיקסר את וו הגיטרה ומערבבים חמאה יחד עם דבש וסוכר, עד לקבלת תערובת תפוחה ובהירה, למשך כשלוש דקות (אני הפעלתי אותו על מהירות בינונית-גבוהה). בעזרת מרית מגרדים שאריות מדפנות הקערה.



6. בקערה קטנה טורפים ביצים עם גרידה (תפוז או לימון) ווניל.



7. מוסיפים את הביצים לתערובת החמאה בשלוש הוספות שונות. מערבבים היטב לאחר כל הוספה, עד להטמעה. שוב - מגרדים שאריות מדפנות הקערה. אני ערבבתי על מהירות בינונית למשך שלוש-ארבע דקות, והאמת היא שהתערובת עדיין נראתה קצת "מפורקת" בסוף. נסו לערבב עד שהיא תהיה אחידה.


8. מוסיפים לקערת המיקסר את החומרים היבשים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. גם הפעם ערבבתי כשלוש דקות.


אין ספק שאתם מדמיינים. אף אחד לא העביר
אצבע בתוך הבלילה. מצחיקים.

9. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים למשך 35-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. מצננים את העוגה בתבנית למשך כחמש דקות ולאחר מכן מחלצים ומצננים לגמרי. יש לי הערה לגבי זמן האפיה, קראו בהמשך.

תוהים לגבי השקדים? המשיכו לקרוא. והתעלמו מהשרוף. תודה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי כבר בהתחלה, העוגה הזו עשתה לי בעיות. בסופו של דבר, זה מה שעשיתי: בהתחלה אפיתי אותה במשך עשרים וחמש דקות על 175 מעלות, ואז סובבתי ואפיתי ארבע עשרה דקות נוספות, כלומר שלושים ותשע בסך הכל. אז הנמכתי את חום התנור ל-160 מעלות (כאמור, היא כבר התחילה להישרף בצדדים אבל עדיין לא נאפתה, אז רציתי להמשיך לאפות אותה אבל לא להרוג אותה) ואפיתי שש דקות נוספות. בשלב הזה כבר די התייאשתי, כי קיסם שנעצתי במרכז העוגה יצא כמעט רטוב לגמרי. אז הוצאתי את העוגה, כיביתי את התנור והחזרתי את העוגה לתנור הכבוי אך עדיין חם למשהו כמו עשר דקות, רבע שעה. לא יודעת, משהו שם הסתדר בסוף, כי העוגה נאפתה. לגמרי. ולא ממש התייבשה. מסקנה? מה שלא הולך בכח, הולך ביותר כח.
  • תראו, בסופו של דבר כן עשיתי כמה שינויים במתכון: המרתי חלק מהקמח הלבן למלא, השתמשתי בסוכר חום כהה (אמנם לא מצוין במתכון באיזה סוכר צריך להשתמש, אך אני חושדת שהכוונה היתה ללבן), הקטנתי במעט את כמות החמאה (אבל ממש מעט, אז אני לא בטוחה שזה השפיע). גם החלפתי את גרידת התפוז בלימון, אבל לא נראה לי שזה שינה משהו. בקיצור, יש סיכוי שהשינויים האלה כן השפיעו על העוגה, אבל סוף טוב הכל טוב. סתם שתדעו, אם תרצו להכין את העוגה הזו... אני מציגה בפניכם את כל העובדות, שלא תגידו שלא אמרתי :-)
  • אני רוצה לומר משהו על הדבש: קודם כל, השתמשתי בדבש פרחי בר של יד מרדכי. הצנצנת לא היתה חדשה ועמדה במקרר, אז הדבש בפנים קצת התגבש ולא שיתף פעולה. אבל אל דאגה, יש פתרון! חיממתי את הדבש (בתוך הצנצנת) במיקרוגל למשך עשרים שניות (קודם עשר ואז עשר נוספות), והוא הידלל מספיק כדי שאוכל להשתמש בו. ייתכן אפילו שמספר שניות נוספות היו עוזרות עוד.
  • מבחינת דברים שעשיתי לשיפור המראה (ובדיעבד, גם תוספת קטנה לטעם): לפני שיצקתי את המלית לתבנית, פיזרתי בתוכה שקדים פרוסים - הם נדבקו בעזרת ספריי השמן בו ריססתי את התבנית קודם לכן - ולאחר שיצקתי את המלית, פיזרתי מעליה עוד כמה שקדים. בסוף ניתן היה להבחין, גם ויזואלית וגם טעמית (זו מילה! מעכשיו!!), בשקדים גם בתחתית העוגה וגם בחלקה העליון. מומלץ.
  • בנוסף, בזקתי מעט (טוב, לא ממש מעט) אבקת סוכר מעל העוגה האפויה. לרוב אני לא מתה על אבקת סוכר, אבל הפעם החלטתי שזה לא יכול להזיק. ובאמת, אין ספק שאבקת סוכר משווה לעוגה מראה חגיגי.
  • טוב, אז לסיום: העוגה הזו היא לא בדיוק עוגת חג קלאסית. זאת אומרת, היא מגניבה וטעימה מאד, אבל בסופו של דבר.. אתם יודעים. מצד שני, אני בטוחה שיש כל מיני דרכים לשדרג אותה. הלן מטארטלט, למשל, מכינה זביון ריזלינג (יין, כאילו) ומגישה את העוגה איתו (המתכון מופיע יחד עם מתכון העוגה שצירפתי בלינק למעלה). אולי אפשר.. הממ.. לקרמל תפוחים ולהגיש אותם יחד עם העוגה? כן, נראה לי שאפשר. אולי איזה רוטב שווה. טוב, לא יודעת, עכשיו אני סתם זורקת דברים לאוויר. הרגישו חופשיים לאלתר. אבל תמיד אפשר גם להכין אותה לאחת ממאתיים הארוחות שאחרי ערב החג, הן תמיד מרגישות לי פחות רשמיות מערב ראש השנה ועל כן מתבקש להביא אליהן קינוח יותר קז'ואל. ובמקרה הכי הכי גרוע (לא שיש פה באמת טיפה אחת של "גרוע") - מי אמר שאפשר להכין ולאכול עוגת דבש רק בראש השנה? הכינו אותה "סתם ככה", שיהיה קינוח לארוחת יום שישי או שיהיה מה לאכול עם הקפה של אחר הצהריים... 
  • שנה טובה ומתוקה, ושתהיו לראש ולא לזנב!!!



22 בספטמבר 2011

חטיפי סוכר וקינמון

טוב, תקשיבו. אני לא רוצה להתלונן או משהו כזה, אבל זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב פשוט אין לי ברירה: כואב לי כל הגוף. אין לתאר עד כמה, באמת. מאחורי רגל ימין? כואב. מאחורי שמאל? כואב. יד ימין? כואבת. יד שמאל? אה. האמת שלא כל כך. מגניב. טוב, אז אולי סתם נסחפתי.
מה קרה, אתם (לא) שואלים? נוצר מצב שעברו עלי יום וחצי של פעילות פיזית מעט יותר קשה מה שאני רגילה (שזה, פחות או יותר, אפס פעילות פיזית): אתמול העברתי חצי יום בצביעת קירות וסורגים בגן ילדים (ולאחר מכן החלק הקשה באמת - ניקוי הרצפה משאריות צבע) במסגרת התנדבות של העבודה שלי. והיום? היום נהגתי על טרקטורון. And I lived to tell. הכי לא מובן מאליו, במיוחד אם לוקחים בחשבון שאני אדם המסוגל להיפצע מחגורת בטיחות. בשלב זה ובלי שום קשר לחגורה שהיתה באוטובוס בו נסעתי היום, אני רוצה לציין שאני לא מאשרת ולא מכחישה את העובדה שיש לי סימן חדש בברך, מעין הכלאה בין שריטה לחתך.
אה, בנוסף לגוף המתפורר שלי (שמישהו יביא לי מגה גלופלקס! כי לגוף אין חלקי חילוף), אני ע-י-י-פ-ה. כל כך עייפה שזה הצדיק למקף את המילים. למקף זה פועל? למה לא. זורמים.
העייפות הזו מתבטאת מעט כמו שכרות, על כן אנא סלחו לי על חוסר הקוהרנטיות. למען הסר ספק, אני מדברת רק על הפוסט הזה, כן? הלהג האינסופי הקבוע שלי נובע אך ורק מהיותי אני. לא עייפות, לא שכרות. פשוט אני.
אבל מה אני מקשקשת? לא רציתי בכלל לספר על היום, אני אחזור מתישהו בעתיד לדבר על היום הזה, כשאספר לכם על סדנת השוקולד שנערכה בו. כן, טרקטורונים ושוקולד, זה היה יום הכיף של העבודה שלי. אגב, למרות הרושם שאולי נוצר, ממה ששמעתם ממני על אתמול והיום, אני נשבעת שביומיום אנחנו באמת עובדים קשה!

אז על מה רציתי לדבר היום? שאלה מעניינת. הייתם מצפים שהתשובה תהיה "ראש השנה", נכון? כל אתרי ובלוגי האוכל שופעים מתכונים ורעיונות לראש השנה בשבועות האחרונים. כולם התכוננו מראש עם עוגות שונות ומשונות, אך כולן מגניבות: דבש, תפוחים, תפוח בדבש, סילאן-כי-זה-כמו-דבש-אבל-לא והרשימה נמשכת. זה הגיוני. קצת לפני החג, אנשים מחפשים מתכונים לחג. היי, גם אני מחפשת. למישהו יש משהו טוב להציע?
קיצור, אני לגמרי בעד ההתגייסות הווירטואלית הזו לטובת החג, אך עקב היותי פויה של בלוגרית (יכול להיות שקראתי לעצמי פויה עכשיו? טווווב. אני מאשימה את העייפות, ואתם?), לא הכנתי שום דבר מראש. לדעתי כבר כתבתי פעם משהו על זה שאני כמעט אף פעם לא מוכנה מראש עם מתכונים לחגים (הייתי מחפשת בבלוג לראות אם ומתי אכן דיברתי על זה, אך העצלות חזקה ממני), כי לרוב אני מכינה עוגה (או קינוח אחר) לקראת ערב החג ורק בארוחה עצמה מצלמת וטועמת אותה. נדירים המקרים שאני עושה test run למתכון.

לכן הפעם יש לי משהו לא קשור בכלל לראש השנה. אבל טעים. אני לא ממש בטוחה איך לקרוא לדבר הזה. יש שם בצק. בתוכו יש קורנפלקס. הבצק הופך לכדורים, ואת הכדורים מגלגלים בתערובת טעימה של סוכר וקינמון. את הכל אופים. הכדורים מתוקים, אבל הם לא בדיוק עוגיות. לפי המתכון המקורי, הם בכלל מיועדים לארוחת בוקר. תכלס, אם אפשר לאכול פנקייקים לארוחת בוקר, מי אמר שאי אפשר לאכול חטיפי סוכר וקינמון? **מוזיקה דרמטית, קריאות נרגשות: "הההההללוליה, הההההלוליה"** חטיפי סוכר וקינמון. כך אקרא להם. נפלא.

אוי, אבל מה אני עושה עם זה שיש בפנים קורנפלקס?
מתעלמת וממשיכה הלאה? רעיון מצוין, תודה.

מעבר חד.
אני לא אדם שקשה לו לישון בדרך כלל. נניח עכשיו. אני מחזיקה את עצמי בכח להישאר ערה, וזה לא פשוט. וכשאני נרדמת, אין ספק שאני לא מתעוררת בקלות. לרוב אשן כל הלילה ואתעורר רק מהשעון המעורר בבוקר.
שבוע שעבר היה יוצא דופן (ועכשיו שאני חושבת על זה, גם השבוע הנוכחי קצת דומה לו). הלכתי לישון מאוחר, קמתי מוקדם. התקשיתי להירדם והתעוררתי לא מעט במהלך הלילה. השיא היה ביום חמישי. התעוררתי בחמש וחצי (כן, בבוקר!), ומשום מה זכרתי שכיוונתי את השעון לשש. עדיין מבולבלת ומעורפלת, מלמלתי לעצמי (בלב. מה אני, מופרעת שמדברת אל עצמה בקול לפנות בוקר?): "עכשיו חמש וחצי. שמת שעון לשש. נו מה, תחזרי לישון עכשיו?" הו, ילדה מטופשת.
אז קמתי. אין ספק שבורג כלשהו בראש שלי לא היה מחוזק היטב באותו בבוקר, כי הדבר שנראה לי הכי הגיוני לעשות הוא לאפות את הכדורים האלה (ידעתי שאכין אותם במוקדם או במאוחר, הם היו בתכנון שלי במשך מספר שבועות) ולקחת אותם איתי לעבודה. סליחה, חטיפים. לא כדורים. אל תשכחו, הייתי צריכה לפצות את חבריי לעבודה על העוגיות שהבאתי יום קודם. טוב, אולי לא באמת הייתי צריכה, אבל כבר אמרתי שהשעה היתה חמש וחצי בבוקר? עדיין היה חושך, למען השם. אפשר לומר שאני practically הלכתי ודיברתי (ואפיתי!) מתוך שינה.
אם לקצר במעט את הסיפור-שלא-נגמר שלי: הספקתי לאפות את החטיפים, לעשות להם סשן צילומים, להתקלח, להתארגן ולהגיע לעבודה לפני תשע. והחלק הכי ארוך בכל התהליך הזה היה הנסיעה לעבודה. בעצם, אולי המקלחת. בכל אופן, בטח לא הכנת החטיפים. הם קלים, מהירים והכי חשוב - ממש ממש טעימים. או כמו שמישהו אמר לי בעבודה יותר מאוחר, "יש בעיה. הדבר הזה משאיר טעם של עוד". אנשים באו, טעמו כדור אחד ולקחו איתם עוד שניים לדרך. בהמשך היום (משהו כמו שעה-שעתיים אחר כך, כן?), חלק מהטועמים חזרו לחדר שלי במטרה לקחת "רק עוד אחד" וגילו, לאכזבתם, כי סלסלת החטיפים התרוקנה. כן, לקחתי אותם בסלסלה. הכי כפרי מצדי.

רגע. רגע רגע. שימו לב לטוויסט בסיפור!
נכון שאין פה דבש. או תפוחים. או כל סממן ראש השנה-י. אבל. נכון יש ערב חג? נכון. ונכון אחריו יש חג וכולם בחופש וזה? נכון. אז מה דעתכם להכין לארוחת הבוקר של היום הראשון של השנה את החטיפים הללו? וכך תבטיחו שכל השנה הבאה תהיה מתוקה וקינמונית. לא יודעת מה אתכם, אני הייתי הורגת בשביל שנה קינמונית.

נהדר. אז סיכמנו: אתם תכינו את החטיפים בראש השנה. והפוסט הזה ייחשב כפוסט המתאים לתקופת החגים.

אה. מיותר לציין שלא באמת כיוונתי את השעון לשש, נכון? הוא היה מכוון לשש וחצי (לרוב הוא מכוון לשבע, אבל רציתי להתקלח באותו בוקר). יכולתי לחזור לישון לשעה שלמה נוספת. אבל אז היינו כולנו מפסידים את החטיפים האלה. ואני חושבת שזה היה לא הוגן לעשות לכם ולי דבר כזה.

אז זו אני. מלאך המוכן להקריב את שעות השינה שלו לטובת הכלל. יותר מזה, לטובת קינמוניות הכלל.
אני חושבת שמגיע לי איזה פרס או משהו, לא?

***
חטיפי סוכר וקינמון
מקור המתכוןPinterest הוביל אותי לאתר בשם oh my! sugar high (שם קצרצר..), ושם מצאתי את המתכון. שיניתי מעט דברים, אני מביאה את המתכון כפי שאני הכנתי אותו.

כמות: לפי המתכון המקורי אמורים לצאת כשלושים כדורים. לי יצאו ארבעים, ווהו!

מצרכים:
1/3 1 כוסות קמח לבן
1 כוס קורנפלקס, מרוסק גס (ראו הערה בהמשך)
2 כפות סוכר (השתמשתי בלבן, משערת שאפשר גם חום)
3 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
50 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1/2 כוס חלב

לציפוי
50 ג' חמאה מומסת
1/2 כוס סוכר (שוב, השתמשתי בלבן. נראה לי שלציפוי עדיף לבן)
1 כפית קינמון טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-220 מעלות.
2. מערבבים קמח, קורנפלקס, סוכר (רק שתי הכפוות הראשונות), אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה.



3. מוסיפים קוביות חמאה ובעזרת מזלג מטמיעים אותן בתערובת, עד לקבלת פירורים גסים. אני, אגב, התחלתי עם מזלג ומהר מאד עברתי לערבוב ידני. כן, עם הידיים! זה ממש לא לקח הרבה זמן.




4. מוסיפים חלב ומערבבים רק עד שהתערובת לחה.


5. מגלגלים את הבצק לכדורים - לפי המתכון המקורי, כל אחד בגודל של כ-2.5 ס"מ. אני פשוט גלגלתי כדורים קטנים לפי העין.


6. לציפוי: מערבבים סוכר (חצי הכוס הנוספת) וקינמון בקערה קטנה.


7. טובלים כל כדור בחמאה המומסת ולאחר מכן מגלגלים בתערובת הסוכר-קינמון.



8. מניחים את הכדורים בתבנית משומנת בקוטר 24-26 ס"מ (אני השתמשתי בתבנית סיליקון 26 ולא שימנתי אותה).


9. אופים למשך 15-18 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז המאפה יוצא נקי. מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מחלצים. אני הוצאתי את התבנית מהתנור אחרי רבע שעה בדיוק.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • ראשית, לפי המתכון המקורי צריך להשתמש בפצפוצי אורז וב-shortening בטעם חמאה. מובן שאת השורטנינג ישר החלפתי בחמאה רגילה (באופן עקרוני, המרקם הסופי יכול להשתנות אם משתנים באחד ולא בשני, אבל כאן זה הרגיש לי כאילו חמאה תעבוד פיקס. מה גם שאין לי איך ואיפה להשיג שורטנינג גם אם הייתי רוצה).
  • פצפוצי אורז לא היו לי בבית. מאתיים סוגי קורנפלקס, לעומת זאת, תמיד יש לי. מכירים את ה-Honey Bunches of Oats? למיטב ידיעתי כבר שנים שמוכרים בארץ רק שני סוגים - את הכתום, שהוא פשוט הטעם ה"קלאסי" (Honey Roasted) ואת הכחול, עם שקדים, שהוא גם הטעים יותר בעיני. כמה הקורנפלקס הזה טעים לי, אין לתאר. אבל הוא מתוק בטירוף (שני הסוגים, אם כי לדעתי הכתום יותר), לכן אני חייבת לערבב אותו עם סוגים יותר נייטרליים. קיצור... לא מזמן גיליתי בארץ גם את הקורנפלקס הירוק, עם פקאנים. וממש לאחרונה התווסף פתאום לחבורה החבר האדום, בטעם קינמון. צ'ה צ'ינג! מה יותר מתאים לחטיפי סוכר וקינמון מאשר קורנפלקס בטעם קינמון? לכן השתמשתי בו. להעצמת הטעם הקינמוני וזה :-)
רואים? חדש!
  • צ'ה צ'ינג? באמת?
  • לגבי האפיה עצמה של החטיפים: בעקרון, אפשר לאפות אותם מתוך מטרה לקבל כדורים בסוף, שזה מה שיצא לי (אם כי אני בניתי על אופציה ב', פירוט מיד). האפשרות השניה היא לאפות אותם צפופים יחסית, כך שבמהלך האפיה הם יתפחו ויהפכו למאפה אחד (בערך כמו שקורה ללחם קופים או שושני שמרים. בערך..). העניין הוא שאני אפיתי בתבנית גדולה מדי, לכן גם לאחר התפיחה הכדורים שלי לא לגמרי התחברו (רק קצת, כפי שאפשר לראות בתמונה למעלה, של החטיפים האפויים). אז לשיקולכם: אם תרצו לקבל כדורים בודדים, אפו אותם בתבנית עגולה גדולה או אפילו רווחו אותם על תבנית תנור גדולה מרופדת בנייר אפיה, כמו שעושים לעוגיות. אם תרצו לקבל מאפה אחד גדול המורכבים ממלא כדורים קטנים, לכו על תבנית קטנה יותר. אבל היו רגועים, זה יוצא טעים בכל מקרה...
  • בואו נדבר על ציפוי החטיפים: קודם כל, אני חושבת שטבלתי את הכדורים ביותר מדי חמאה. אולי עדיף לטבול רק צד אחד או אפילו להבריש אותם, כיוון שלאחר מכן - כשציפיתי אותם בסוכר-קינמון - כל כדור ספג המון ציפוי, והכמות בקושי הספיקה לי להכל. עקרונית זה היה סבבה גם ככה, אבל אני לא בטוחה שצריך "לפוצץ" אותם בחמאה מומסת.
  • בסיום תהליך הגלגול והציפוי נשארה לי מעט חמאה מומסת, אז שפכתי אותה לתוך התבנית, מעל הכדורים. כי עוד קצת חמאה זה תמיד טוב. בגלל שהכדורים שלי לא הפכו למאפה אחד, השלב הזה היה די מיותר, ולמען האמת גם נשרף לי קצת מהסוכר שהיה בצדדים. אבל בקטנה. שוב זורמים.
  • אוי, עכשיו גיליתי שגם יד שמאל כואבת לי. וגם הגב. אני בת מאה ושש.




19 בספטמבר 2011

עוגיות שוקולד צ'יפס מקמח מלא

אני יודעת שאתם בטח לחוצים כרגע.

אל תיבהלו.

נכון, נוצר מצב כזה שזה המתכון השני שלי ברצף עם קמח מלא. ויש עוד אחד בהמשך הדרך, התכוננו!
אבל זה בסדר, היו רגועים. זה לא שבטעות התחלתי לאכול בריא או נכון או משהו כזה פתאום. התזונה שלי עדיין יכולה להוות בסיס לכמה וכמה מחקרים ולפרנס לא מעט אנשי מקצוע (אתם חושבים דיאטנים, אני הלכתי יותר על הכיוון של פסיכולוגים..).

את המתכון הזה ראיתי כבר לפני כמה חודשים בבלוג שתכננתי לספר לכם עליו. קוראים לו Kiss My Spatula, ואני די בטוחה שזה הבלוג הכי יפה שראיתי. אי פעם. אמנם רוב המתכונים ב-KMS (זה מה שכל החבר'ה המגניבים אומרים. זרמו איתי) הם לא ממש לטעמי, אבל הוא פשוט. כל כך. יפה. באמת. אין לתאר. חוץ מזה, אני חושבת שאנשים שהם לא אני (נגיד.. אתם) עשויים להתחבר גם למתכונים עצמם.

בכל אופן, אחד המתכונים שכן דיברו אלי בבלוג הזה (לא פיזית. מתכונים לא מדברים אלי בדרך כלל. לעיתים ממלמלים, אבל זה די נדיר) היה לעוגיות האלה. עוגיות שוקולד צ'יפס זה משהו שתמיד כיף וטעים להכין, בטח כשמוסיפים להן שיבולת שועל. וקמח מלא? כן, אין סיבה שזה לא יעבוד. נשמע לי טוב.
אבל אז עשיתי טעות. העניין הוא כזה: לא מזמן רכשתי לי סוף סוף בקבוקון של תמצית מנטה, לאחר שחלמתי לעשות זאת זמן רב. כפי שאתם מבינים, אני אוהבת לחלום בגדול. בכל אופן, אני מאד אוהבת את השילוב של שוקולד ומנטה (או כך חשבתי. אני קצת מתלבטת לגבי זה כרגע). אפטר אייט, נגיד? טעים.
לכן, חשבתי לעצמי, מה יכול להיות רע בלהוסיף קצת מנטה לעוגיות שוקולד צ'יפס? ובכן.. גבירותיי ורבותיי, קבלו אותן במחיאות כפיים סוערות - עוגיות שוקולד צ'יפס וקולגייט. מומלצות על ידי ארבעה מתוך חמישה רופאי שיניים...

תכלס, במקור תכננתי להוסיף מנטה רק לחלק מהכמות, כי ידעתי שלא כולם חובבי שוקולד ומנטה כמוני (בדומה, למשל, לאיך שאני מרגישה כלפי השילוב הדוחה שוקולד-תפוז. אוי, כמה מטופש ומיותר זה. אבל יש אנשים שאוהבים את זה. go figure). ואז גיליתי שהכמות שלי די קטנה מלכתחילה, כך שזה די מקרה של הכל או כלום. חשוב לזכור: בפעם הבאה, מור, כלום. תמיד. עדיף. כלום.
הוספתי כפית אחת של התמצית וזה היה יותר מדי. טעם המנטה הורגש קצת יותר מדי ואין ספק שהעוגיות היו יותר טובות בלעדיו. מצד שני, אולי פשוט השתמשתי ביותר מדי תמצית על מעט מדי עוגיות. ייתכן שחצי כפית, אולי אפילו רבע, היתה משתלבת בצורה יותר טובה. אין לדעת.

טוב, נעבור למסקנות:
1. שוקולד ומנטה זה טעים, אבל במינון הנכון.
2. עוגיות שוקולד צ'יפס עם קמח מלא וקוואקר זה טעים.
3. עשרים וארבע עוגיות (טוב, ושלוש. האופה היתה צריכה לטעום אחת ערב קודם..) לא מספיקות לכתריסר אנשי הייטק רעבים. זה רק פותח להם את התאבון ואז הם כועסים כשזה נגמר. אז מה אם כולם הסכימו שהמנטה היתה מיותרת וקצת פגעה בטעמן של העוגיות? עוגיה היא עוגיה היא עוגיה. ומה עושים לעוגיה? נכון מאד, אוכלים אותה.
4. נותרתי עם בקבוק שלם של תמצית מנטה מינוס כפית אחת. רעיונות לשימוש (מוצלח. על רעיונות לשימוש לא מוצלח אני יכולה לחשוב בעצמי) יתקבלו בברכה.

אה וואו, ואפילו לא דיברתי עדיין על המלח.

***
עוגיות שוקולד צ'יפס מקמח מלא
מקור המתכוןKiss My Spatula, אבל השמטתי חלק מהתוספות שלה והוספתי מעט משלי (עוגיות שוקולד צ'יפס ומנטה מקמח מלא. גם משחת שיניים וגם מי פה!!)

כמות: G (כך היא מופיעה בבלוג של עצמה, גברת KMS. לא ידוע לי מה שמה האמיתי, אך אפשר לנחש בכיף. ג'ורג'ינה? גרייס? גלנדה? גרטה? ג'נסיס? בינינו, זה חייב להיות אחד מהשמות האלה, לא?) טוענת שיצאו לה 10-12 עוגיות ענקיות. ענקיות ברמה של כמעט-בגודל-של-יד. אני הכנתי עשרים וארבע עוגיות צנועות יותר בגודל, כמו עוגיות שוקולד צ'יפס "רגילות".

מצרכים
1/4 1 כוסות קמח מלא
1/4 כוס שיבולת שועל
3/4 כפית מלח
3/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
100 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
1/2 כוס סוכר חום (אני השתמשתי בחום כהה)
1/2 כוס סוכר לבן
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
100 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/4-1/2 כפית תמצית מנטה (ממש לא חובה. אני, כאמור, השתמשתי בכפית שלמה, אך זה יותר מדי, אז מומלץ פחות, ואפשר בכלל להשמיט את המנטה מהמתכון)
מלח ים, לזריה על העוגיות (חכו. מיד אגיע לזה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. מנפים את החומרים היבשים (קמח, שיבולת שועל, מלח, אבקת אפיה, סודה) לקערה גדולה ומערבבים.

3. בקערת המיקסר מניחים חמאה ושני סוגי סוכר ומערבבים, בעזרת וו הגיטרה, על מהירות נמוכה, למשך כשתי דקות, רק עד שהכל מתערבב.


4. מוסיפים ביצה ומערבבים עד שהתערובת אחידה.


5. מוסיפים לקערת המיקסר תמצית וניל (ותמצית מנטה, אם אתם אמיצים).
6. מוסיפים לחמאה ושות' את תערובת הקמח ומערבבים על מהירות נמוכה עד שהקמח ממש בקושי נטמע בתערובת, למשך כשלושים שניות.


7. מוסיפים שוקולד. בעזרת כף עץ, מערבבים עד שהוא נטמע בבצק. אפשר, לחילופין, לפעול כמוני ופשוט להפעיל את המיקסר על מהירות נמוכה מאד למספר שניות.


8. בעזרת כפית או כף גלידה קפיצית מניחים תלוליות בצק על התבנית ומרווחים. הבצק שלי הרגיש לי קצת דביק מדי עבור כף גלידה קפיצית, ולא היה אכפת לי שלעוגיות שלי יהיה מראה קצת מרושל, אז השתמשתי בכפית.


9. אם רוצים, זורים מעט מלח ים על כל עוגיה.


10. אופים: אם הכנתם עוגיות מפלצת כמו G (לטענתה, כל עוגיה אמור להכיל כשליש כוס של בצק, ואז אתם אמורים להיות מסוגלים להכניס שש עוגיות בתבנית) - אופים 18-22 דקות. עבור עוגיות קטנות יותר, מספיקות 16-20 דקות. לא יודעת, אני אפיתי את שלי 12-13 דקות ויצא יופי. בכל אופן, מומלץ - כרגיל - לסובב את התבנית לאחר כשש-שבע דקות בתנור. לאחר האפיה מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לצינון מלא.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • G מוסיפה לעוגיות שלה גם אגוזי לוז וגרידת תפוז. לגבי הגרידה, אני חושבת שהבהרתי קודם מה אני חושבת על זה, ובכל מקרה לא היו לי תפוזים בבית. לאגוזי לוז אני דווקא יכולה להתחבר, אבל שוב - לא היו לי בבית. בכל אופן, אני חושבת שאפשר לשחק עם התוספות כאן - סוג אחר של אגוזים, אולי להוסיף או להמיר חלק מהשוקולד המריר בחלב או לבן (אבל.. למה?!), היו יצירתיים.
  • אני מאמינה שאפשר גם להשמיט את שיבולת השועל (ושוב אני שואלת - למה???), אבל אז הייתי מוסיפה קצת קמח, נניח רבע כוס (כן, ככמות שיבולת השועל במתכון. גאוני).
  • מצד שני, אם אתם עורכים כל כך הרבה שינויים במתכון, אולי פשוט תכינו משהו אחר וזהו?
  • מכירים את הקטע הזה שיש לאופים ברחבי העולם לאחרונה, להוסיף מלח לכל דבר? כולם תמיד טוענים שזה "לוקח את העוגיות/עוגה/צ'יפס לרמות אחרות". טוב, בעצם צ'יפס בלי מלח זה באמת כמו.. כמו.. משהו נחמד שיכול להיות הרבה יותר טעים אם יוסיפו לו משהו אחר. אח, אני צריכה להיות משוררת. בכל אופן. החלטתי לנסות את הקטע הזה של המלח, אז הנחתי שלושה גרגירי מלח גס על כל עוגיה. כן, בדיוק שלושה, הקפדתי מאד. ולא, מלח גס הוא כנראה לא "מלח ים טוב", כפי ש-G מציינת במתכון שלה, אבל החלטתי לזרום. בשורה התחתונה, חלק מהעוגיות היו מאד מלוחות (או כמו שראש הצוות שלי אמר: בהתחלה חוטפים בום של מלח ואחר כך זה עובר). אני אהבתי את זה, אבל אני חושבת שעמיתיי לעבודה התחילו לפקפק בשפיות שלי, לאחר שהגשתי להם עוגיות בטעם משחת שיניים מלוחה. ייתכן שבהמשך היום רצו כל מיני בדיחות על זה שבקרוב מילקי ישיקו טעם חדש - מילקי שוקולד צ'יפס עם מנטה ומלח.. אבל כאמור, זה לא הפריע לאף אחד מהם לאכול בין עוגיה וחצי לשלוש.
  • משפחת שטראוס היקרה, אני רוצה להבהיר דבר אחד: כשהמילקי שוקולד-מנטה-מלח (אפשר לחשוב ששוקולד-מנטה-מסטיק זה פחות מוזר... אגב, הצפיה בקליפ לא קלה - יש להרחיק ילדים מהמסך. עכשיו שמישהו יאמר לי בבקשה איפה אני יכולה לקנות בגד כמו שלהן, כולל פרח בגודל של הראש שלי) שלכם יהיה הצלחה מסחררת בקנה מידה עולמי ותרצו ליצור איתי קשר על מנת לדון בתמלוגים המגיעים לי, אתם יכולים למצוא את המייל שלי בדף האודות.
  • לסיכום: העוגיות האלה מוצלחות מאד. אם אתם מרגישים נועזים, נסו לשחק קצת עם המנטה והמלח. אם לא, לכו על גירסת השוקולד הצ'יפס ה"סטנדרטית". ההנאה מובטחת. ועוד משהו: הייתי מכינה כמות כפולה מראש. עשרים וארבע עוגיות לא מאד גדולות? די נו, על מי אנחנו מנסים עובדים? זה לא באמת מספיק.
  • אה, וגם: בוא בוא בוא עוד היום. אני עוד כאן אז בוא אמור שלווווום.
  • השתמשתי ב"בכל אופן" חמש פעמים בפוסט הזה. חמש!! בעצם.. עכשיו שש. וזה אחרי שמחקתי שימוש אחד. יחסית לכמות התשבצים שפתרתי בחיי, אוצר המילים שלי צר בצורה שלא תיאמן (הוא ממש או-צר. ואני חנונית. אני יודעת. זה נס שיש אנשים המוכנים להיות חברים שלי). שמישהו יביא לי מילון. מיד!