> אוקטובר 2011 | Morcake

27 באוקטובר 2011

עוגיות שוקולד פאדג'יות ללא קמח וללא חמאה

האם אתם מגדירים את עצמכם כאופטימיים או פסימיים? רואים את חצי הכוס המלאה או הריקה? אני, למשל, בטח לא יכולה להיקרא אופטימית. לא בטוחה אם אני פסימית, אבל תמיד תמיד אעדיף להנמיך ציפיות ואם כבר אצפה למשהו - אז לרע ביותר. כך כל תוצאה חיובית תהיה הפתעה לטובה, אף פעם לא לרעה. אוקיי, אז אולי בכל זאת אפשר לקרוא לי פסימית.
אבל כשזה מגיע לעוגיות האלה, אני מעדיפה להישאר חיובית. תראו, אפשר להסתכל על כמויות אבקת הסוכר והשוקולד במתכון ולפרוץ בזעקות שבר. לחילופין, אפשר להתמקד בעובדה שהעוגיות נטולות קמח, נטולות חמאה ו/או שמן, מכילות רק חלבונים ולא חלמונים, ובאותה נשימה לזכור שמחקרים מראים (ציפיתם שהמילה "מחקרים" תהיה לינק לאיזה מחקר? אז לא. כי אין לי כח לחפש ואני משערת שלכם אין כח לקרוא) כי אכילת שוקולד מריר בעצם מועילה לבריאות. נכון, הכוונה ככל הנראה לקוביה אחת ביום של שוקולד מריר ולא של ארבעים וחמש, אבל נו באמת. מה זו השליליות הזו? התעודדו קצת. הרי בסופו של דבר כולנו נמות.


אני בוחרת להיות אופטימית לגבי דבר נוסף. יש לי חברה טובה שלומדת בטכניון בשלוש השנים האחרונות (כן, את. היי!). כמובן שנפגשנו פעמים רבות מאז שהיא התחילה ללמוד, אבל בכל הזמן הזה לא ביקרתי אותה בדירתה החיפאית ולו פעם אחת. וכשאני אומרת "דירה", אני מתכוונת לשתי הדירות בהן היא כבר הספיקה לגור. אופס.
אך על אף היותי חברה איומה, אני נוטה להאמין (כלומר, רוצה להאמין) שהיא תישאר חברה שלי. למה? כי הכנתי לה את העוגיות האלה. אוקיי, בעצם אולי זו סיבה נוספת למה היא לא צריכה להישאר חברה שלי. אבל הכנתי לה גם את הקאפקייקס המושקעים האלה. ועכשיו הכנתי לה עוגיות שוקולד פאדג'יות. ובריאות. רק עם חלבונים ובלי קמח ובלי חמאה ובלי שמן ו... לא הצלחתי להחליק את העניין הזה, אה? טוב בסדר. עוגיות שוקולד פאדג'יות. אני מבטיחה לא להשתמש במילה בריאות כדי לתאר אותן.


והפעם הגדלתי לעשות. אפיתי את העוגיות. קניתי לחברה ולחבר שלה צנצנת - מי אמר שאי אפשר לקנות מתנה לחנוכת בית לאחר כמה שנים? - ומילאתי אותה בעוגיות. לקחתי את הצנצנת, נכנסתי לאוטו ונסעתי לחיפה חיפה, עיר עם עתיד. תשמחו לשמוע ששרדתי את הנסיעה. אפילו שבשלב מסוים ה-GPS ניסה לשכנע אותי לפנות שמאלה במקום שממש, אבל ממש, לא היה בו שמאלה. לא בצחוק.
"עוד מספר כלשהו של מטרים פנה שמאלה", כך הוא אמר לי. הבטתי שמאלה, תוך ידיעה שעוד קילומטר ומשהו אני צריכה לקחת ימינה, לרדת מכביש החוף ולהיכנס לחיפה. ראיתי רק את מעקה הבטיחות של הכביש. מעבר לו, אך הרבה מתחתיו, היה הים. ברגע של תעוזה החלטתי להמרות את פיו של מורה הדרך המהולל שלי ובכל זאת לא לצלול עשרות, אם לא מאות, מטרים אל תוך המים (המאד מזמינים, יש לציין). זאת אומרת, ייתכן שזו הדרך הקצרה ביותר להגיע לחיפה, אבל לא היו לי בגדים להחלפה ולא רציתי להגיע רטובה לחלוטין לדירתה של חברתי ולטנף לה אותה. בכל זאת, פעם ראשונה שאני באה לבקר וישר עושה כזה בלאגן? לא נעים.
אז המשכתי לנסוע ישר. והג'יפיאס? מר אני-בדרך-כלל-מכוון-אותך-סבבה-אז-את-תאמיני-לכל-מה-שאני-אומר-לך-אפילו-אם-בעצם-אני-מנסה-לגרום-לך-להתאבד? הוא חשב לרגע, אפילו לא אמר לי שהוא מחשב מסלול מחדש או משהו כזה, וביקש ממני לפנות ימינה עוד כך וכך מטרים. כאילו לא קרה כלום, כאילו לא חווינו כרגע חווית near death experience משותפת, כאילו אני המשוגעת ששומעת קולות ומדמיינת הוראות נסיעה פיקטיביות, והוא לא עשה דבר. מנוול. אני יודעת מה עשית, ג'יפיאס ארור! לא תצליח לעבוד עלי!


הממ. מה הסיכוי שאתם בצד שלי בעניין הזה ושאתם לא תומכים בג'יפיאס שלי? שקרנים, אני יודעת שהוספתם אותו בפייסבוק. כאילו דא, אני רואה מה כתבתם לו על הוול!!

כן, עכשיו אתם בטוח בצד שלו. אני יכולה להבין למה.
אז אני יודעת שאתם כבר לא מאמינים לאף מילה שלי (נשבעת לכם שזו לא היתה הזיה והג'י פי אס שלי באמת ניסה להרוג אותי!), אבל למקרה שאחד או שניים מכם עדיין קצת מקשיב לי, אני רוצה מהר מהר לדבר על העוגיות עצמן.
הסוג הזה הוא פחות הסגנון שלי. תנו לי עוגיות גרנולה, שוקולד צ'יפס או חמאת בוטנים (אוי, מצחיקה. כתבתי "או"? התכוונתי "ו") אני דיי, ואני אוכל אותן. את כולן. בוקר, צהריים וערב. אבל עוגיות כמו אלה שהכנתי לכם כאן ("לכם" במובן הווירטואלי של המילה)? הן קצת שוקולדיות מדי בשבילי, קצת יותר מדי לעיסות (כן, גם אני חושבת ש-chewy זו מילה יותר טובה, אבל כבר הואשמתי בעבר באמריקניזציה, לכן אני מנסה להמעיט בלועזית. אם תעיפו מבט חטוף בפסקאות הקודמות, תוכלו לראות כמה טוב זה הולך) ו.. פשוט לא כל כך הסגנון שלי. קשה להסביר, אבל אני חושבת שאתם יכולים להבין, נכון? יופי. תמיד ידעתי שיש בינינו חיבור טוב. זאת אומרת, עד שנטשתם אותי לטובת הג'יפי שלי (לא טעיתם, החלטתי לקרוא לג'יפיאס ג'יפי. כי גם לרוצחים בפוטנציה מגיע שם חיבה).
all of that being said (אח, אליעזר בן יהודה מתהפך בקברו. הוא ממש עושה גלגלונים מרוב גאווה), אכלתי שלוש עוגיות ביום אחד, כן? ואחת מהן היתה בגודל של שתיים. אז תחשבו מה קורה כשיש בסביבתי עוגיות שאני כן אוהבת. כל הגיהנום שובר חופשי (החלטתי לנקוט גישה חדשה: ברגע שיש לי ביטוי מתאים באנגלית, פשוט אתרגם אותו מילולית לעברית וכך אהנה משני העולמות. הו יום שמח!).

אז לסיכום, מה יש לנו כאן? עוגיות מגניבות, בריאות למחצה, פרווה (כן, גם זה קורה פה!), קלות להכנה, טעימות לחובבי הז'אנר (אף כי גם פחות-חובבי הז'אנר לא יסבלו. מניסיון אישי לא כל כך כואב אך משמין). אה, ויש לנו גם ג'יפי עבריין. אז בעקרון, אתם יודעים.. סתם יום חמישי רגיל.

העוגיות יצאו לטיול בחיפה. וכשאני אומרת טיול, אני מתכוונת רילוקיישן.

***
עוגיות שוקולד פאדג'יות ללא קמח וללא חמאה
מקור המתכון: Chocolate and Carrots. הממ מישהי נתנה שם לבלוג שלה במהלך הריון? בעצם המתכון של קרוליין, גברת שוקולד וגזרים, נלקח ממתכון ישן של לורי, הלא היא Recipe Girl.

כמות: אחת אומרת 24 עוגיות, השניה 30. לי יצאו 32 עוגיות, בגדלים משתנים..

מצרכים:
3 כוסות אבקת סוכר - אני השתמשתי בשלוש כוסות אבל לא מלאות לגמרי, משהו כמו 250 ג'
2/3 כוס אבקת קקאו
1/4 כפית מלח
2-4 חלבונים, בטמפרטורת החדר - אני השתמשתי רק בשניים
1 כף/2 כפיות תמצית וניל
1/2 1 כוסות שוקולד צ'יפס - אני השתמשתי ב-300 ג' שוקולד מריר קצוץ ממש גס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית (או שלוש) גדולה בנייר אפיה ומרססים בספריי שמן.
2. בקערה גדולה טורפים אבקת סוכר, קקאו ומלח. בבקשה בבקשה - נפו את הסוכר והקקאו. זה לטובתכם. טוב? טוב.

מנפים

מתפעלים מיצירת האמנות שלכם

ולבסוף מערבבים

3. מוסיפים וניל ושני חלבונים. מערבבים עד לקבלת תערובת סמיכה, פאדג'ית, בדומה לבלילה של בראוניז. ממממ בראוניז.



4. אם הבלילה סמיכה מדי, מוסיפים חלבון שלישי ומערבבים. במידת הצורך, מוסיפים גם את החלבון האחרון ומערבבים.
5. מוסיפים שוקולד קצוץ ומערבבים.



6. מניחים כפות (או כפיות, לעוגיות מעט יותר קטנות) של הבלילה על התבנית המרופדת ומשאירים רווח די גדול בין עוגיה לעוגיה, כיוון שהן מתפשטות באפיה. ארבע עוגיות בשורה, למשל, זה סבבה.

לא טעיתם, מה שאתם רואים פה זה בלובים

7. אופים 12-14 דקות, עד שהחלק העליון של העוגיות מבריק והן נסדקות קצת.

וכאן בלובים אפויים

8. מצננים את העוגיות לגמרי בתבנית. אוכלים. את מה שנשאר שומרים בקופסא אטומה, עד שלושה ימים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • ראשית, נדון בזמן האפיה. אני אפיתי את שתי התבניות הראשונות 12-13 דקות, ואת התבנית השלישית למשך עשר דקות, אך העוגיות בה היו קטנות יותר. לדעתי העוגיות שלי היו יבשות מדי, לכן הייתי מקצרת את זמן האפיה של עוגיות גדולות למשהו כמו עשר דקות. קטנות יותר הייתי אופה שבע-שמונה דקות. אבל שמעו, אולי העוגיות הצ'ואי האלה אמורות להיות קצת יבשות, ואני סתם בעייתית. המלצה שלי - אפו אותם דקה-שתיים פחות ואם המרקם לא ימצא חן בעיניכם, הכניסו אותם לאפיה קצרה נוספת.
  • מבחינת כמות החלבונים,  אני לא יודעת מה לומר לכם. לי הספיקו שניים, אבל יכול להיות שאם הייתי מוסיפה עוד אחד המרקם של העוגיות שלי היה קצת יותר טוב ו/או היו יוצאות לי יותר עוגיות. בכל אופן, אם הבלילה שלכם ממש סמיכה, אל תהססו והוסיפו עוד חלבון. הבלילה שלי פשוט היתה גבולית, אז ויתרתי.
  • כשאני קוצצת שוקולד, אני קוצצת אותו ממש ממש גס. בדרך כלל זה טוב, אבל בעוגיות האלה נוצר מצב שכשהנחתי כפיות של הבלילה על תבנית האפיה, למעשה העברתי גושי שוקולד עם מעט נוזל שוקולדי מסביב, מה שגרם לעוגיות שלי לקבל צורה קצת משונה. אז בשונה מתמיד, אני ממליצה כן להשתמש בשוקולד צ'יפס או פשוט לא להתעצל ולקצוץ את השוקולד - גס, אבל לא מאד גס כמוני.
  • אפרופו כפיות וזה - עצה שלי, השתמשו בכפית כדי ליצור עוגיות. כפות ייצרו לכם מפלצות פאדג'יות. שזה מגניב אמנם, אבל.. טוב, מה שבא לכם. אני אישית העדפתי לעבוד עם כפית.
  • אני יודעת שכבר כתבתי את זה, אבל אני חוזרת שנית - נפו את הקקאו והסוכר. שניהם יכולים להיות מאד גושיים וזה לא טוב לעוגיות. אז כן, זה מציק קצת ולוקח עוד כמה דקות, אבל בחייאת. עשו את זה בשבילי. תודה.
  • במתכון המקורי (טוב, במתכונים המקוריים) נכתב שצריך לחכות עד שהעוגיות מצטננות לגמרי לפני שמחלצים אותן מהתבנית, אחרת הן נדבקות לנייר האפיה. בהיותי האדם חסר הסבלנות שאני, ניסיתי לנתק את העוגיות שלי מהנייר לאחר משהו כמו עשר דקות-רבע שעה. חלקן דווקא שיתפו פעולה וזרמו איתי, אולי כי הייתי ילדה טובה ושימנתי את נייר האפיה, אבל אחרות נדבקו ונאחזו בנייר כאילו לא יודעת מה. אז אתם יכולים לנסות להזיז את העוגיות שלכם אחרי כמה דקות, אך אם אתם רואים שהן לא רוצות לצאת, תנו להן לנוח עוד קצת. הן כנראה זקוקות לשנת היופי שלהן.
  • השתמשתם בחלבונים. נשארו לכם חלמונים. מה עושים איתם? לי לא היה זמן או רצון להכין שום דבר נוסף, לכן הקפאתי את שני החלמונים שלי. מעניין אם אמצא מה לעשות איתם או שהם פשוט ייזרקו מתישהו. אתם יכולים, אם בא לכם, להכין את עוגיות השיש בפוקס שלי. אתם צריכים לקרוא את הפוסט כדי להבין. אני מזהירה אתכם, זו חוויה קשה. חיי נחלקים לשניים: לפני שקראתי את מה שכתבתי לפני שנה וארבעה חודשים, ואחרי. שתדעו.
מימינכם: חלבונים. משמאלכם: חלמונים.
למקרה שמישהו לא ידע והתבייש לשאול.
  • לחילופין, אתם יכולים להכין משהו אחר. אם בא לכם לתת טיפים למתכוני חלמונים שווים, כולי אוזן. ואם מישהו כותב משהו הקשור למיונז או משהו מגעיל אחר, אני מנדה אותו מהבלוג לנצח נצחים, אז כתבו בזהירות!
  • אני יודעת שזה נראה כאילו ירדתי הרבה על העוגיות האלה, אבל הן אחלה. ולוקח ממש מעט זמן להכין אותן. אני אפיתי יחד עם הקפה של הבוקר, כפי שחדי העין מביניכם שמו לב על סמך התמונה הקודמת. ואז בתור פיצוי לזה שלא אכלתי שום דבר עם הקפה (כי בדיוק הכנתי עוגיות, נו.. למה אתם לא מקשיבים לי?), חוץ מכל השוקולד שטעמתי תוך כדי קיצוץ, מן הסתם.. אכלתי שתי עוגיות לארוחת בוקר. אז שוב, אל תאמינו לי כשאני אומרת שאני לא מתה על העוגיות האלה. כי מסתבר שאני שקרנית.
כן, גם טינפתי את הקפה של הבוקר
  • עם זאת, גם הג'יפי שלי שקרן. ולא המצאתי את הסיפור הזה. הוא באמת קרה. זה נס ששרדתי.
  • עכשיו התכוננו, כי עשיתי לעוגיות האלה בוק צילומים שלא היה מבייש דוגמנית על. מוכנים? צאו לדרך.

נתחיל בערמת עוגיות מקדימה ועוגיה שבורה מאחור

נחליף עמדות ונוסיף טיזינג שובב של כוס החלב

מבט אל העוגיות בתוך הצנצנת בביתן החדש. אני יודעת שכבר ראיתם את הצנצנת, אבל אני מאמינה שתתמודדו.

והכי חשוב: הלק הסגול המהמם שלי שנגמר לי ועשה אותי עצובה עד אין קץ.
זאת אומרת.. מבט אל השוקולד הנוזלי בתוך העוגיה. כן. לזה התכוונתי.

24 באוקטובר 2011

עוגת פירורים בספל, או - א קאפ אוף עוגה (במלעיל, בטח במלעיל)

תגידו, ידעתם שדני רובס כתב עלי שיר?

"ניסים קורים, הכל עוד אפשרי
האם פתאום את תעברי?"

טוב טוב, יכול להיות שהוא לא התכוון למבחן שלי בחדו"א, אבל גם אצלי משהו חדש מתחיל.


נעים מאד. אני מור, ואני מתמטיקאית דגולה סלאש מדענית מחשב מעולה. מינוס הדגולה והמעולה. והמתמטיקאית. ומדענית המחשב. הממ. בואו ננסה את זה שוב.
אני מור, ויש לי תואר ראשון.
אני מור, ואני אקדמאית.
נשמע טוב.

אם ביקרתם כאן יותר מפעם אחת, בפרט בתקופות המבחנים שלי, אתם יודעים עד כמה הרגע הזה מרגש עבורי. כמה חיכיתי לו, כמה התאמצתי בשבילו, כמה סבלתי תוך כדי וכמה חשבתי שלא אסיים לעולם. אבל בסופו של דבר, ארבע שנים של עבודה קשה פלוס כמה ניסים עשו את העבודה. וזהו, נגמר. האם זה הרגע המאושר בחיי? נכון לעכשיו, כן. נראה לי שכן.


אני זוכרת את היום הראשון באוניברסיטה. בעצם זה היה היום השני, כיוון שהתחלתי ללמוד בשנת השביתה הגדולה, זו שנראתה כמו קללה בזמן אמת אך התגלתה כברכה בדיעבד עם שלל ההקלות, המועדים המיוחדים ושאר ההטבות (הכל ביחס לסבל הכללי של הלימודים, כן?). השיעורים ביום ראשון התבטלו, לכן ביום שני אחר הצהריים מצאתי את עצמי בשיעור הראשון שלי באוניברסיטה - תרגול של אלגברה לינארית 1. אני ממש זוכרת את עצמי יושבת שם, בכיתה דוחה ומפוצצת, לגמרי לבד (עדיין לא הכרתי אז את שתי הבנות שהפכו לחברותיי הטובות, אלה שהרכיבו יחד איתי שלישיה סיאמית חזקה שלא התפרקה לאורך כל תואר, שלישיה ממורמרת המחוברת בשריר הדכאון), מנסה לעקוב אחר מתרגל גרוע שהצליח לגרום לי להרגיש פתאום חסרת בטחון לגבי חומר שידעתי מעולה בתיכון.
תסכימו איתי שכל התנאים האובייקטיביים לא היו משהו, נכון? ובכל זאת, במהלך השיעור מצאתי את עצמי מחייכת. לא יודעת אם אכן היה חיוך פיזי על פניי או שחייכתי לעצמי רק בראש (אל תגידו לי שזה לא הגיוני. היום גם חייכתי בקול. זה אפשרי), אבל אני זוכרת במפורש את הסיבה: איזה כיף, חשבתי. אני הולכת ללמוד עכשיו שלוש. שנים. של מתמטיקה. זה כל מה שאני הולכת ללמוד. לא היסטוריה, לא תנ"ך, רק מה שאני אוהבת. מתמטיקה.
אז קודם כל, זה לקח יותר משלוש שנים. חוץ מזה, מהר מאד - וכשאני אומרת מהר, אני מתכוונת מהר - גיליתי שאני לא באמת אוהבת מתמטיקה. אני אוהבת חשבון. מספרים. חישובים. חדו"א? אנליזה? טופולוגיה? לא ולא ולא. את קורסי המחשבים חיבבתי קצת יותר, אם כי גם שם לרוב לא התעופפו ניצוצות, רק לעיתים נדירות. בכל אופן, קצת מצחיק בהתחשב בזה שמדעי המחשב היה סוג של התפשרות, חוג שהחלטתי להוסיף לתואר "כי מתמטיקה לבד זה לא פרקטי".


זה היה ארוך. זה היה מייגע. זה עלה לי בבריאות - הפיזית והנפשית. ואיכשהו בשום שלב לא חשבתי ברצינות על להפסיק. פשוט להחליף תואר. ללכת ללמוד משהו אחר. קודם כל, כי מבחינתי לא היתה אופציה אחרת. אני אדם ריאלי, אדם של מספרים ולוגיקה ולמצוא את איקס, לא להבין האם הוא באמת איקס ומה גורם לו להיות איקס ומה טיב הקשר שלו עם הוריו. הייתי משתגעת במדעי הרוח או החברה או המדינה. חוץ מזה, גם אם היתה לי "תכנית חלופית", אני עקשנית. לא הייתי מוותרת לעצמי, כי אם כבר התחלתי עם המתמטיקה והמחשבים, באיזה קטע אני רוצה לפרוש?
מבחינה רציונלית, ברור לי כי זו חשיבה מטופשת. אבל זו מי שאני. לכן אני רוצה לנצל את הבמה שהענקתי לעצמי ולומר לכם בפשטות: Do as I say, don't do as I do. אל תמשיכו לעשות משהו שאתם לא נהנים ממנו, או חלילה סובלים ממנו, רק כי אתם עקשנים. זה לא שווה את זה. נכון, אני המשכתי עם הלימודים, והנה - אפילו סיימתי. אבל מה אני יודעת? מה אתם מקשיבים לי בכלל?

באמת, דוּד. מוב און

בקיצור, עכשיו שאני אדם חופשי ומאושר (עד כמה שאדם העובד משרה מלאה יכול להיות חופשי ומאושר) אני יכולה להרשות לעצמי לרבוץ מול הטלוויזיה והמחשב כל ערב. כמובן שגם קודם הייתי עושה את זה, אבל עכשיו ההנאה הקטנה הזו לחלוטין נטולת רגשי אשמה :-)
אני יכולה לשבת ולראות כל ערב פרק של "המשרד". הגירסא האמריקאית, למי שתהה. מעולם לא יצא לי לראות אף לא פרק אחד, אפילו שידעתי שהסדרה מצליחה מאד ואמורה להיות מצחיקה. לגמרי לא אופייני לי, בהתחשב בכמות הסדרות הלא הגיונית בהן אני צופה. אבל עכשיו התחילו לשדר בטלוויזיה את כל הסדרה מההתחלה, ואני נהנית מאד. מאד. התמכרתי, חד משמעית.

צילמתי את הטלוויזיה. זה לא מוזר. למזלכם, לא העליתי את התמונה
של העוגה שלי על רקע הטלוויזיה.

אני יכולה גם להכין לעצמי עוגת פירורים ליחיד (טוב, יחידה) בספל קפה. אין ספק שמבחינה קלורית זו לא ההחלטה הנכונה, אבל למי אכפת. סיימתי ללמוד, עכשיו בטוח יהיה לי זמן וכח לעשות ספורט (אם היינו בסיטקום אמריקאי, זה השלב בו היו משמיעים צחוק היסטרי מוקלט).
וגם אם לא - אני, בתור מתמטיקאית, אומרת שזה בסדר גמור שאכין לעצמי עוגה כזו ואוכל אותה. כמדענית מחשב, אני אומרת שאין שום בעיה שאתם תעשו את אותו הדבר.

ראיתם, ראיתם איך בסוף הצלחתי לקשר את כל הסיפור שלי לעוגה? אני לא רוצה להשוויץ או משהו, אבל היכולת הזו באה לי באופן טבעי. את זה לא לימדו אותי באף קורס. הידד.

***
עוגת פירורים בספל
מקור המתכון: בלוג בשם Prudent Baby, אליו הגעתי דרך Pinterest

כמות: ספל אחד. אפשר להכין בספל קטן יחסית, ואז העוגה תעלה על גדותיה (בערך), או בספל גדול יותר, ואז כל הפירורים יישארו בתוך הספל. לשיקולכם.

מצרכים:
1 כף חמאה (כ-15 ג'. אפשר גם עשרים)
2 כפות סוכר
1/2-1 ביצה (לא חובה. ראו הערות)
2 כפות שמנת חמוצה (אני השתמשתי בחלב במקום)
כמה טיפות של תמצית וניל
1/4 כוס קמח תופח (או קמח רגיל + 1/8 כפית אבקת אפיה)

לפירורים
1 כף חמאה (שוב: 15-20 ג')
2 כפות קמח (אני השתמשתי בתופח, כי לא היה לי רגיל, אבל באמת שאין צורך)
1 כף סוכר חום
1 כפית קינמון

אופן ההכנה:
1. שמים חמאה בספל ומחממים במיקרוגל למשך עשר-חמש עשרה שניות, רק עד שהחמאה מתרככת, לא צריך להמיס אותה. אני התחלתי עם חמאה קרה ישר מהמקרר, אז חיממתי למשך שלושים שניות. אבל עצרתי את המיקרו כל חמש-עשר שניות על מנת לבדוק מה מצב החמאה.
2. מוסיפים סוכר ומערבבים למשך כשלושים שניות (כן, כף או כפית זה בסדר. גם ככה כנראה לא תצליחו לעבוד עם שום דבר אחר בתוך הספל), עד לקבלת תערובת תפוחה וקרמית. יחסית.


3. אם רוצים, מוסיפים ביצה ומערבבים.
4. מוסיפים שמנת/חלב ותמצית וניל. מערבבים.


5. מוסיפים קמח ואבקת אפיה (או פשוט קמח תופח) ומערבבים.


6. להכנת הפירורים: מניחים בקערה קטנה חמאה, קמח, סוכר וקינמון. מעבדים בידיים עד לקבלת פירורים, משהו כמו חצי דקה-דקה אמור להספיק.


7. מפזרים את תערובת הפירורים מעל ה"בלילה" בספל.


8. מכניסים למיקרוגל ומחממים: מתחילים בדקה אחת ואז ממשיכים לאפות בסשנים של עשר שניות, עד שהעוגה עשויה כרצונכם. הבחורה ב-Prudent Baby הסתפקה בדקה ועשרים שניות, אני אפיתי דקה וחצי בסך הכל.
9. מוציאים את הספל מהמיקרוגל ונותנים לעוגה להתקרר מספר שניות, כיוון שהיא חמה מאד. אני ממליצה אפילו לחכות כמה דקות, ואני אומרת את זה מתוך ניסיון כואב (תרגום: כוויות בחך).
10. אוכלים תוך כדי צפיה במשהו כיפי בטלוויזיה.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נתחיל בבסיס: זו עוגה. קטנה. בכוס. היא תאכיל רק אתכם, אתם לא יכולים להכין אותה לארוחה חגיגית וקשה לי להאמין שמישהו יכול לחשוב עליה כ"העוגה הכי טובה שהוא אי פעם אכל". אבל מתחשק לכם משהו מתוק פתאום, אם בא לכם לכם פרוסת עוגה אבל אין לכם כח או זמן להכין עוגה שלמה, או אם אתם יודעים שאם תאפו עוגה שלמה, גם תאכלו אותה, ואתם לא רוצים - אז עוגה בכוס. זה קל, זה כיפי, זה טעים.
  • לגבי הביצה: בעקרון, בלי ביצה העוגה יוצאת יותר מתפוררת ופחות עוגתית. אני לא ניסיתי להוסיף ביצה (או חצי ביצה, כפי שג'יימי מפרודנט בייבי מציעה), אז אני לא יודעת לומר לכם מה עדיף. נסו פעם ככה, פעם ככה והחליטו בעצמכם. אם הקטע של חצי ביצה בעייתי, אתם יכולים להכין שתי עוגות בשני ספלים ואז פשוט לחלק את הביצה בין שניהם. אם יש לכם למי לתת את הספל השני, מגניב. אם לא, אתם יודעים מה עליכם לעשות :-)
  • ונעבור לפירורים. נראה לי שאני לא עיבדתי מספיק את הפירורים , אז הם יצאו לי מאד קטנים ואבקתיים. קיצור, ודאו שאתם מעבדים אותם מספיק. אני גם הרגשתי שהיו לי קצת יותר מדי פירורים על מעט מדי עוגה.. מאד מוזר, כי לרוב הפירורים הם החלק הכי טוב של העוגה, אבל יכול להיות שזה הפריע לי כיוון שהעוגה שלי יצאה טיפה יבשה.
  • אה כן, העוגה שלי יצאה טיפה יבשה. אולי כי לא השתמשתי בביצה, אולי כי השתמשתי בחלב במקום שמנת, לא יודעת. קיצור, נסו את העניין עם הביצה ואם אתם בוחרים להתעלם ממנה, כמוני, אולי אתם יכולים להוסיף כף נוספת של חלב. או שמנת, אם בזה אתם בוחרים להשתמש.
  • ולחלק הכיפי, וריאציות! כאן הכנו עוגת פירורים, יש עוגת שוקולד במיקרוגל שהופיעה במיליון מקומות וסביר להניח שלפחות חלק מכם מכירים אותה, ואפשר לשחק עם המתכון הבסיסי איך שרוצים: הכינו עם או בלי הפירורים, המירו חלק מהקמח בקקאו, הוסיפו שוקולד צ'יפס, גרידת לימון או תפוז, מעט אלכוהול, מה שבא לכם. גם אם לא יוצא טוב, זו בסך הכל עוגה קטנה בכוס, אז.. בקטנה.
  • כפי שציינתי למעלה, אפשר להשתמש בכל ספל לטובת העוגה הזו. אני הכנתי אותה בספל יחסית גדול, נראה לי שבפעם הבאה (וכן, יש סיכוי טוב שתהיה "פעם הבאה") אשתמש בספל קטן יותר, נראה לי שספל גדוש בעוגה יכול להיות דבר כיפי.




20 באוקטובר 2011

בראוניז עם שמן זית, קוקוס ושקדים

תגידו, זו רק אני או שאשכרה קר? לא יודעת מה אתכם, אבל אני יושבת מתחת לשמיכה, עם סווטשירט ומחשב לוהט עלי (יש לי את המזל הכי גרוע בעולם עם מחשבים. אל תשאלו), ועדיין קצת קר לי. ליתר דיוק, כפות הרגליים שלי קפואות. אז רגע, מה.. חורף? הכצעקתה?
בא לי שיהיה לי איזה מתכון חורפי ומחמם בשבילכם, לכבוד רגלי הקרטיב שלי, אבל האמת היא שאין לי. מה גם שאני לא יודעת אם שמתם לב, אבל זה לא בדיוק שאני אדם של קדרות או משהו כזה. וקרמבלים, מסתבר, אני בכלל מכינה באביב.

מה שכן יש לי זה בראוניז. הולך? יופי. קיוויתי שזה מה שתגידו.

הבראוניז האלה שונים ממה שאני רגילה להכין ולאכול. המרקם שלהם טיפה יותר עוגתי מפאדג'י, אבל אם מתבוננים בהם מקרוב הם עדיין נראים אפויים בקושי, כפי שבראוניז אמורים להיראות. סליחה, כפי שהם אמורים להיראות לדעתי. אין בהם המון שוקולד. יש לא מעט סוכר אך הם לא מאד מתוקים. יש בהם שמן זית, למען השם - הידד, בראוניז פרווה!!
בקיצור, הם שונים לגמרי מכל בראוניז שאי פעם הכנתי (אוקיי, מסתבר שאני אופה המון בראוניז), אבל הם טעימים לאללה. ממש אבל. משהו בהם יגרום לכם לא להיות מסוגלים להפסיק - לא יודעת אם זה שמן הזית או ליקר האגוזים, אבל יש איזה טעם.. משהו.. טעים. אני לא רוצה לספר לכם כמה אכלתי. אתם עלולים לחשוב שיש לי הפרעת אכילה. אתם כנראה לא תטעו. האמת היא, שגם אם ממש הייתי רוצה לספר, לא הייתי יכולה. פשוט הפסקתי לספור ממש מהר, בערך בשלב שלקחתי שלוש חתיכות בבת אחת. זה היה בתשע וחצי בבוקר, אם אני לא טועה. והיום עוד היה ארוך.

בקיצור, אם אתם מחפשים מתכון לבראוניז פרווה, קצת שונים, ממכרים בטירוף וכמובן קלים להכנה - הגעתם למקום הנכון. וכמו כל בראוניז, כמעט, גם כאן ניתן לעשות מה שרוצים: להוסיף דברים, להוריד דברים, להתחיל עם מתכון לבראוניז ולצאת בסוף עם מגש של עוגיות גרנולה.. אה, לא. זה לא. כל השאר כן.
אני, למשל, נכנסתי למטבח מתוך כוונה להכין בראוניז עם שמן זית וקוקוס לפי מתכון של הניו יורק טיימס. בסוף הכנתי בראוניז עם שמן זית (קצת פחות מבמקור), קוקוס (הרבה פחות מבמקור), ליקר אגוזים ושקדים. ופחות סוכר. ופחות שוקולד. אה, ואיך שכחתי - פתי בר! בהשראת הבראוניז א לה S'mores השנויים במחלוקת שלי, דחפתי פנימה גם כמה ביסקוויטים. שיהיה.
רואים? אם תשוו את המתכון של הטיימס למה שאתם תכף הולכים לקרוא, תמצאו אמנם דמיון רב, אך אין ספק שכל מתכון יניב תוצאה סופית שונה מאד. כי זה כל היופי של בראוניז. כחומר ביד היוצר. חומר טעים מאד. ווהו.

***
בראוניז עם שמן זית וקוקוס (ואלכוהול. ושקדים. ופתי בר)
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה של הניו יורק טיימס ושיניתי כל מיני דברים. אני כותבת את מה שאני הכנתי בסוף, אתם מוזמנים להיכנס ללינק אם בא לכם ללכת בדיוק לפי המקור.

כמות: במקור המתכון מיועד לתבנית מלבנית בגודל 23X33 ס"מ, ואם חותכים את הבראוניז לריבועים בגודל של כ-5 ס"מ, מקבלים עשרים וארבעה ריבועים. אני השתמשתי בתבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ, וחתכתי לאצבעות - שלושים ומשהו, לא יודעת לומר כמה בדיוק. בהתחלה חילקתי את התבנית לשישה עשר ריבועים, ואז חתכתי כל אחד כזה לשתיים-שלוש אצבעות. מן הסתם, הכמות תלויה בגודל הבראוניז המועדף עליכם. אם אתם רוצים להגיש את הבראוניז כקינוח של ממש, תוכלו לחתוך לריבועים גדולים ולקבל כמות יחסית קטנה. אחרת, תוכלו לחתוך לאצבעות כמוני, או אפילו לריבועים קטנים יותר, ולקבל כמות גדולה הרבה יותר של מיני בראוניז.

מצרכים:
1/3 כוס קקאו
1/2 כוס + 2 כפות מים רותחים
50 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס (אני פשוט שברתי את הטבלא לקוביות)
3/4 כוס שמן זית (השתמשתי במעט פחות - מילאתי כוס מדידה של רבע כוס שלוש פעמים, אך בכל פעם לא מילאתי אותה לגמרי עד הסוף. אז אפשר לומר שהשתמשתי בשלושת רבעי כוס פחות כף או שתיים)
2 ביצים גדולות
2 חלמונים מביצים גדולות
1 כפית תמצית וניל
1/2 1 כוסות סוכר לבן (אם זה נראה לכם הרבה, קחו בחשבון שזו הכמות אחרי שהורדתי כוס מהרשום במתכון של הטיימס. אני חייבת לציין שהבראוניז שלי לא יצאו מאד מתוקים, אז אני לא מתחייבת שלא יצאו לכם בראוניז מרירים אם תשתמשו בפחות סוכר ממה שכתבתי)
1 כף פרנג'ליקו (ליקר אגוזים, לא חובה. אם תרצו, תוכלו להחליף בליקר אחר לטעמכם או פשוט לוותר על האלכוהול)
3/4 1 כוסות קמח לבן
3/4 כפית מלח
50 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס (אפשר גם יותר, במתכון המקורי זה 70 ג')
1/2 כוס שבבי קוקוס
1/2 כוס מסמרי שקדים
8 יחידות פתי בר (ייתכן שתזדקקו ליותר או פחות ביסקוויטים, בהתאם לגודל התבנית שלכם)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים את תבנית האפיה בנייר אפיה.
2. בקערה גדולה מערבבים אבקת קקאו ומים רותחים, עד שהתערובת חלקה. כן, אפשר עם כף עץ.
3. מוסיפי שוקולד ומערבבים עד שהוא נמס.
4. מוסיפים שמן זית ומערבבים היטב.
5. מוסיפים ביצים, חלמונים ותמצית וניל ומערבבים היטב. המלצה שלי: טרפו את הביצים בנפרד לפני ההוספה (אני הוספתי גם את הווניל לביצים). נכון, זה מצריך שטיפה של קערה נוספת, אבל אני מעדיפה ככה.
6. מוסיפים סוכר ומערבבים עד שהוא נטמע בתערובת.
7. אם רוצים, מוסיפים פרנג'ליקו (או ליקר כרצונכם) ומערבבים.
8. מקפלים פנימה קמח ומלח בעזרת מרית. טוב בסדר, אפשר עדיין עם כף העץ.
9. מקפלים פנימה את שאר השוקולד המריר.
10. יוצקים בערך חצי מהבלילה לתבנית ומיישרים עם מרית. לא צריך למדוד או משהו, זה לא חייב להיות בדיוק חצי.
11. מסדרים ביסקוויטים מעל הבלילה.


12. יוצקים מעל הביסקוויטים את שאר הבלילה. לא נורא אם זה יציף את הביסקוויטים והם יזוזו קצת מהזוית המושלמת בה הנחתם אותם.

אל תילחצו מהגוש הזה בפינה השמאלית העליונה. זו חתיכת שוקולד שקצצתי ממש גס.

13. זורים מלמעלה קוקוס ושקדים - אני הנחתי אותם יחד בכוס וזריתי, אתם יכולים להתחיל בקוקוס ואז לזרות את השקדים או הפוך. זה לא באמת משנה, העיקר שהפיזור יהיה פחות או יותר אחיד.

כפי שאתם רואים, אני הלכתי על פיזור פחות, ולא יותר, אחיד...

14. מכניסים לתנור ואופים 25-30 דקות, או עד שהבראוניז מתייצבים. אל תצפו לנעוץ קיסם ושהוא יצא נקי לגמרי, הוא לא אמור. בכל אופן, אני אפיתי 23 דקות ובדיעבד אני חושבת שיכולתי להוציא אפילו דקה או שתיים קודם. באופן כללי, הגישה שלי לגבי הבראוניז היא תמיד שעדיף לאפות מעט מדי מאשר יותר מדי.


15. מצננים לגמרי (לגמרי!), מוציאים מהתבנית בעזרת הקצוות של נייר האפיה אשר בולטים החוצה ומעבירים לקרש חיתוך. חותכים לריבועים, אצבעות, מה שבא לכם. כמובן שמסירים את הקצוות הלא ישרים ואוכלים את כולם מהר מהר. וגם חלק מהריבועים. או האצבעות. או מה שבא לכם.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כבר כתבתי למעלה על שמן הזית והסוכר, מבחינת הכמויות, אבל יש לי עוד מספר הערות: לגבי חמישים הגרמים הנוספים של השוקולד, אלה שמוסיפים בסוף. במקור צריך שבעים, אני השתמשתי רק בחמישים, אתם יכולים להוסיף קצת. בניגוד לשוקולד בהתחלה, שהוא ממש חלק מהבלילה, השוקולד הזה נמס במהלך האפיה אבל הוא עדיין מורגש בתוצאה הסופית. חמישים גרם זה באמת לא הרבה, אז הוא לא מאד דומיננטי. לכן, אם תרצו יותר "חתיכות נמסות" של שוקולד בבראוניז שלכם, השתמשו בקצת יותר. ואם אתם מעדיפים שוקולד חלב או לבן על פני מריר, לכו על זה. אבל עשו זאת תוך ידיעה שאני כנראה אוהב אתכם קצת פחות.
  • לגבי הקוקוס והשקדים - כפי שציינתי בהתחלה, אפשר לעשות לבראוניז מה שרוצים. זה מה שאני בחרתי לעשות.. חצי כוס קוקוס זה כל מה שהיה לי, אז בזה השתמשתי, לכן החלטתי להשתמש בכמות זהה של שקדים. אתם יכולים להשתמש ביותר או פחות מכל אחד מהם.
  • כפי שראיתם בתמונות, בלילת הבראוניז שלי לא לגמרי כיסתה את הביסקוויטים. כיוון שאין בבראוניז אבקת אפיה או משהו בסגנון, הם לא תפחו יותר מדי וגם בעוגה אפויה עדיין בלטו להם כמה ביסקוויטים. לדעתי האישית זה ממש ממש לא נורא, להיפך. אם אתם רוצים שהפתי בר יהיה הפתעה החבויה בתוך הבראוניז, פשוט צקו לתבנית (כן, צקו. המילה המוזרה בעולם) כמות קטנה יותר של בלילה בהתחלה, נניח שליש, סדרו את הביסקוויטים ומעליהם צקו (טוב, מזגו, אם אתם מעדיפים) את שאר הבלילה.
  • משהו לא קשור ספציפית לבראוניז: כאשר מרפדים תבנית בנייר אפיה, לפעמים הנייר גדול מדי בשביל התבנית. אז אפשר להתחיל לגזור אותו כדי שיהיה בגודל הנכון, אבל קראתי לא מזמן - לא זוכרת איפה - שאפשר לגזור חתכים אלכסוניים בארבע פינות הנייר. כך אפשר להכניס צד אחד של כל פינה מתחת לצד השני (הלוואי שהייתי יודעת איך להתנסח כמו בן אדם), והנייר נכנס בצורה טובה יותר לתבנית. אני מרגישה שלא ממש הצלחתי להסביר את עצמי, אני מקווה שהתמונות תעשנה את העבודה...
רואים את החפיפה בין שני חלקי הנייר?

הופה
  • טוב, בדיעבד מזל שלא הכנתי מתכון חורפי. התחלתי לכתוב לפני כמה שעות ומאז לגמרי התחממתי. עכשיו כבר חזרתי לגופיה והמחשב הלוהט סתם עושה לי כוויות ברגליים. אז.. קיץ?



16 באוקטובר 2011

לחמניות פרעצל

אתמול הכנתי לחמניות מזעזעות. באמת. אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר לכם את זה. הן לא תפחו, לא נאפו ובעקרון נזרקו ישר לפח. לא לפני שאכלתי אחת, כמובן, כי.. אתם יודעים. הייתי צריכה לוודא שכל המינוסים יחדיו לא הפכו בטעות לפלוס.
אז לא. הם לא.
לכן רציתי לספר לכם היום על לחמניות הפרעצל שהכנתי לפני כמה שבועות. כי אחרי הטבח שביצעתי אתמול בשמרים, רציתי להזכיר לעצמי שמדי פעם אני בכל זאת מצליחה לא לגמרי להרוס אותם. רוצחת שמרים, אבל לא סדרתית. גם זה משהו.
אז בסדר, גם הלחמניות האלה עשו לי קצת בעיות. הוספתי להן עוד ועוד קמח במהלך ההכנה והצורה שלהן לא ממש יצאה כמו שהיא אמורה. אבל הטעם? הולי פרעצל. טעים.

יודעים מה גיליתי פתאום, ממש לפני שהכנתי את הלחמניות האלה? כשכתוב במתכון אמריקאי "כך וכך כוסות", זו לא אותה כמות כמו במתכון ישראלי. כלומר, כמות המשקל של קמח, למשל, בכוס אמריקאית (טוב, מסה. לא משקל. אח, המורה שלי לפיזיקה מהתיכון היה גאה. או שהוא שוב היה אומר לי - כפי שאמר לכל הכיתה שלי בזמנו - שלא הייתי מתקבלת ל-Caltech או ל-MIT אפילו כשוטפת כלים. אתם מבינים, הוא אהב לבנות לנו את הבטחון העצמי) שונה מהכמות שיש בכוס צברית.
העניין הוא ששנים אני מתרגמת מתכונים מאנגלית ומשתמשת בהם כלשונם, וכמעט כל אלה שעבדתי איתם עד כה נכתבו בכוסות. הדבר המוזר הוא שלרוב לא נתקלתי בבעיות יוצאות דופן והמאפים שלי יצאו די סבבה. אני יודעת מה אתם חושבים. אם טעיתי בחישוב הכמויות, הרי שהשגיאה היתה פרופורציונלית בכל המצרכים. אבל לא ולא - דברים כמו חמאה ושוקולד אני ממירה לפי גרמים. אז... כן. מוזר. רואים? לא סתם אמרתי.
טוב, אני יודעת שמה שאתם באמת חושבים זה "מה לעזאזל היא רוצה מאיתנו ובאיזה קטע היא חושבת שזה מעניין אותנו?" יודעים מה? כל זמן שאתם קוראים תחת קורת הבלוג שלי, אתם תחיו לפי החוקים שלי! או משהו בסגנון.
כמובן שדווקא הפעם, כשניסיתי להמיר את כמות הקמח הדרושה ללחמניות שלי מכוסות אמריקאיות לגרמים לכוסות ישראליות (כן, אני עדיין עובדת לפי כוסות. וכן, אני יודעת שעדיף לשקול. עוד מעט אני מתחילה קורס, אולי שם ינערו את כל ההרגלים הרעים האלה ממני. ואולי גם ילמדו אותי סוף סוף פעולות בסיסיות, כמו איך שוברים ביצה בלי לרסק את הקליפה לחלקיקים מיקרוסקופיים), נתקלתי בבעיות והבצק שלי פצח בשביתה במהלך ההכנה (העם דורש לחם חברתי? לא, קמח חברתי. רגע, אולי פרעצל חברתי. די, אני מצחיקה מדי. שמישהו יעצור אותי. לא, באמת, שמישהו יגרום לי כבר להפסיק). אז כפי שכבר ציינתי קודם, הוספתי והוספתי קמח לבצק המרדני והבוגדני, עוכר ישראל הזה, עד שלבסוף הוא נכנע וסר למרותי. פחות או יותר. הוא ניסה להידבק לשיש, אני בתור פשרה נתתי לו להידבק לתבנית עם נייר האפיה. סוף טוב, הכל טוב.

זאת אומרת, כמעט טוב. היה כבר ערב מאוחר-לילה מוקדם כשהכנתי את הלחמניות האלה. לא אכלתי ארוחת ערב, כי חיכיתי לפרעצלים הטריים שלי שיצאו מהתנור. אז ברגע שהם סיימו להיאפות, מיד דחפתי שתי לחמניות, כמו הליידי החיננית שאני - מה? למי קראתם בהמה גסה? אם כבר, אז בהמה דקה!
כשכבר הבאתי את עצמי למוד צילום, מפלצת הצל תקפה (זוכרים אותה מהעוגיות האלה?), אז לא קרו דברים טובים בהיבט הזה. בהמשך כבר הכנסתי את הלחמניות למקפיא וממש בהמשך, לבטן שלי, אז עניין הצילום דעך. אין ברירה, תיאלצו לסמוך על התמונות הגרועות שלי ועלי ופשוט להאמין לי שזה טעים.

רגע. רגע רגע. אני חייבת לומר שללחמניות האלה באמת יש טעם של פרעצל. לא יודעת מה עושה את זה, אולי הבישול במים וסודה, אבל קורה איזשהו נס במהלך ההכנה והן יוצאות ממש פרעצליות. הבעיה היחידה שלי היתה שלא קיבלתי קרום פריך, אבל לי זה לא ממש הפריע. באופן אישי, מבחינתי בצק זה בצק, ואני מוכנה לקבל אותו בכל מצב.

באמת, אם הייתם טועמים את הלחמניה שאכלתי אתמול בערב, הייתם מבינים על מה אני מדברת.

***
לחמניות פרעצל
מקור המתכון: בלוג בשם Une Bonne Vie. בעלת הבלוג, נראה לי שקוראים לה רייצ'ל, מציגה עצמה כ"משרתת של אל נפלא". מתה על אנשים המציגים עצמם כמשרתי האל, או ילדי האל (למשל אמנדה הנהדרת מ-I am Baker).

כמות: לרייצ'ל יצאו חמש עשרה לחמניות, לי שבע עשרה. אתם יודעים איך אני מרגישה לגבי מספרים אי זוגיים, בפרט ראשוניים, אבל הפעם זרמתי, כי המשמעות של זה היתה פשוט יותר פרעצלים עבורי. ווהו.

מצרכים:
2 כפיות שמרים יבשים
1/2 1 כוסות חלב, מחומם קלות
750 ג' קמח לבן + עוד, לפי הצורך - בהערות אכתוב משהו לגבי הכמות בכוסות, בהמשך להתמרמרות שהתחלתי כבר קודם
1 כפית מלח
3 כפות שמן קנולה
1 כוס מים, מחוממים קלות
מלח גס, לזריה על הלחמניות (לא חובה)

ל"אמבט המלח"
7 כוסות מים
1 כף מלח
2-4 כפות אבקת סודה לשתיה (בעקרון צריך ארבע, השתמשתי רק בשתיים, כי זה מה שהיה לי..)

אופן ההכנה:
1. בקערה קטנה מערבבים שמרים עם חלב חם ומניחים בצד למשך כעשר דקות.
2. מערבבים קמח ומלח בקערת המיקסר.
3. מוסיפים שמן ומים חמים לתערובת השמרים.
4. מוזגים את תערובת השמרים לתוך הקמח ולשים עד לקבלת בצק חלק מאד. לי זה לקח בערך חמש דקות על מהירות נמוכה-בינונית, אבל הבצק שלי היה דביק מאד.
5. מכסים את הקערה במגבת ונותנים לבצק לתפוח למשך שעה.
6. מוציאים את האוויר מהבצק (אגרפו אותו בכיף!) ולשים בקערה למשך דקה אחת. כן, אפשר במיקסר.
7. מחלקים את הבצק לחמש עשרה חתיכות. או שבע עשרה. יוצרים מכל חתיכת בצק כדור ומניחים על משטח משומן היטב.


8. נותנים לכדורי הבצק לתפוח במשך חמש עשרה דקות נוספות.


9. בינתיים מחממים תנור ל-200 מעלות.
10. עדיין בינתיים - מכינים את אמבט המלח: מרתיחים מים, מלח וסודה בסיר גדול.
11. מכניסים שלושה כדורי בצק לתוך הסיר ונותנים להם להתבשל במשך דקה אחת. הופכים, ונותנים להם להתבשל דקה נוספת.


12. בעזרת כף מחוררת (גם תרווד זה טוב), מעבירים את הכדורים לתבנית מרופדת בנייר אפיה.
13. חוזרים על שלבים 11-12 עם שאר הלחמניות.
14. בעזרת סכין, חורצים שניים-שלושה חתכים שטחיים לרוחב כל כדור, או באלכסון. אם רוצים, זורים מעט מלח/ גס על כל לחמניה.


15. אופים 20-25 דקות, או עד שהלחמניות משחימות (אבל שחום שחום, כמו שלחמניה אפויה אמורה להיראות!). אני אפיתי את שתי התבניות שלי למשך 28 דקות.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אז אי אפשר לדבר על שום דבר לפני שנלבן את סוגיית הקמח: לפי המתכון המקורי, צריך שבע כוסות וחצי של קמח. לפי החישובים שלי, זה אמור להיות 750 ג' ולפי כוס מדידה של 140 ג', בערך חמש כוסות ושליש. אבל בסיום הלישה הבצק שלי היה ממש ממש דביק, וגם לאחר ההתפחה המצב לא השתנה. אז הוספתי לו קצת קמח, אני לא יודעת לומר כמה בדיוק, בעקרון לפי העין. הבצק נשאר דביק, אז במהלך יצירת הלחמניות קימחתי קצת גם את הידיים. אני לא אומר לכם שהבצק היה אידאלי לעבודה, אבל בסוף הצלחתי ליצור לחמניות, והן אשכרה תפחו. בניגוד לקטסטרופה של אתמול. וגם יצאו טעימות, שוב.. בניגוד לאתמול... אז לדעתי אפשר להתחיל עם הכמות שציינתי במתכון ולהוסיף לפי העין.
  • מבחינת אמבט המלח, אני ממליצה להתחיל לחמם את המים עוד לפני יצירת הלחמניות, כי לוקח להם המון זמן לרתוח. לפחות למים שלי לקח זמן.. אני הכנתי את האמבט (לא מאמינה שאני קוראת לזה אמבט כל הזמן) לאחר יצירת הלחמניות ולפני ההתפחה, ובסופו של דבר הלחמניות התפוחות המתינו למים כמה דקות טובות. קיצור, אם בא לכם להיות יעילים, הרתיחו את המים קודם.
  • טוב, אנחנו מתעלמים מזה שהלחמניות שלי נראות מקומטות, נכון? כי אנחנו לא מסתכלים על הקנקן, אנחנו אוסף אנשים טובים ולא שטחיים. ווהו לנו.
  • אה, הקפאה! כן, הלחמניות האלה עוברות הקפאה בכיף. שלי החזיקו בערך שבועיים במקפיא - בעצם אולי פחות, אבל בטוח יותר משבוע - ונשארו טעימות, גם כשהפשרתי אותן הפשרה טבעית וגם במיקרוגל.
  • איזה באסה שזרקתי את הלחמניות מאתמול. השכנים שלי מקיימים ערב קריוקי מחריד כבר שלוש שעות בערך, ונורא בא לי לזרוק את הלחמניות עליהם. או יותר גרוע - לגשת לשם, לדפוק להם על הדלת ולכבד אותם בלחמניות שלי.
רואים? קודם אכלתי...

... ואז המפלצת תקפה. היא קצת מתחבאת, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. היא שם. אורבת. תמיד. ארורה שכמותה.

13 באוקטובר 2011

עוגת סנדוויץ' בצק עוגיות שוקולד צ'יפס בציפוי רוטב שוקולד פאדג'

אתם יודעים איך אני מרגישה לגבי בצק עוגיות, נכון? לא ארחיק לכת כמו רבים וטובים הטוענים כי כמעט תמיד יעדיפו בצק עוגיות נא על פני עוגיות אפויות, אבל בצק זה טעים מאד מאד. כמובן שהפתרון הפשוט ביותר הוא להכין עוגיות, לאכול חצי מהבצק בזמן ההכנה ואת החצי השני לאחר האפיה. לא שזה משהו שאני עושה, כן? אני בכלל לא אדם של מתוק. אני לא הבחורה שלא אכלה אתמול צהריים כי היא היתה עסוקה בפיטום עצמי בשוקולד מומס, בצורה כל כך חיננית שזה נראה כאילו היא מרחה על הפנים שלה מסכת שוקולד.

תגידו, באיזה גיל אני כבר לא יכולה לקרוא לעצמי "בחורה"? כי אנשים זרים כבר פונים אלי תוך שימוש במילה הנוראית גברת. אחותכם גברת. סליחה, אמא שלכם גברת. מה גברת, כל החיים עוד לפניי! מפה לשם, עוד מעט יתחילו להגיד לי שאני שמורה טוב (לא משנה שאני לא. אם היו גונבים ומפרקים אותי לטובת חלקי חילוף, היה צריך להשליך לפח תשעים אחוז מהם), שזה אולי העלבון-במסווה-של-מחמאה הכי גדול שיש. שמורה טוב, חנוטה טוב, אולי פשוט תקראו לי מומיה וזהו.

אבל בכלל לא על זה רציתי לדבר, אז למה אתם מושכים לכיוון הזה?
בצק.
עוגיות.
זה הנושא שלנו להיום, טוב?

בעקרון אתמול היה ערב סוכות, ואני הכנתי קינוח שמצאתי ב-Anecdotes and Apple Cores (הזוכה בפרס "השם המוזר בעולם"), בלוג נחמד של בחורה בשם מונה. כמו הצייר, לא הסבתא מ"מי הבוס". לפעמים קצת עצוב ומדכא לקרוא את הפוסטים של מונה, כי קרו לה כל מיני טרגדיות משפחתיות בשנה האחרונה, אבל עזבו.. אני לא אפרט על זה. אם אתם רוצים, אתם מוזמנים להיכנס אליה ולקרוא.
בכל אופן, מכינים שתי עוגות פשוטות - ספוג, וניל, קראו לזה איך שאתם רוצים. הייתי אומרת שאלה עוגות צהובות, כפי שהן נקראות במקור, אבל אני לא רוצה שתחשבו בטעות שאני בקטע של אורניום מועשר. אני אוהבת רק את החלב שלי מועשר, תודה. מבחינתי שהאורניום יישאר דל.
אחר כך מכינים בצק עוגיות (ללא ביצים, כי לא אופים אותו) ואז מרכיבים סנדוויץ' - עוגה, בצק, עוגה. כן, משתמשים בבצק העוגיות כמו בקרם בתוך עוגת שכבות.
בסוף בסוף מונה מכינה קרם חמאה עם סוכר חום ומצפה את כל העוגה. אני החלטתי שלא בא לי. נורא רציתי להכין ציפוי שוקולד מגניב כזה, שייצור שלוליות קטנות בתחתית העוגה אבל בסוף יתקשה. כמו השוקולד החם שלפעמים מצפים איתו גלידות ואז הוא הופך למעין קליפת שוקולד דקה תוך שניות, יודעים למה אני מתכוונת? אז נעזרתי בדב מ-Smitten Kitchen (לא בה פיזית, כי כמו שאר הבלוגרים שאני תמיד נוקבת בשמותיהם הפרטיים כאילו אנחנו best buds, היא לא באמת מכירה אותי, אבל.. אתם יודעים.. מותר לבחורה לגברת לחלום) ובמתכון שלה לרוטב פאדג' חם. הרוטב שלה לא מתקשה עד הסוף, כמו מה שתיארתי קודם, אבל אין ספק שהוא יותר סמיך מציפוי שוקולד רגיל. לגמרי פאדג'י. וטעים. או כמו שאחותי אמרה "הסירופ שוקולד.. הוא באמת סירופ שוקולד". אז.. כן. זה לא באמת מבהיר את כוונתי, אבל לא משנה.

אה. אפרופו אחותי. תראו מה היא הכינה לחג. את הדבר הכי טוב והכי נורא שקרה לי אי פעם.


מכירים את העוגה הזו? סליחה, לחם הסוכר וקינמון של Joy the Baker. דרך אגב, אם יש מישהי שבאמת הייתי רוצה להיות חברה שלה, זו היא (ג'וי האופה, לא אחותי. אני חושבת שאחותי ואני כבר די מיודדות). ג'וי הכינה את העוגה הזו לפני קצת יותר מחצי שנה וטלטלה את עולמם של אלפי אופים ברחבי העולם. חושבים שהגזמתי? מעל אלף תגובות בבלוג שלה והמוני גרסאות (חלקן שונות מאד, חלקן דומות מאד למקור) הצצות מכל עבר דווקא תומכות בדבריי.
אני חולמת להכין את העוגה הזו מאז שראיתי אותה לראשונה אצל ג'וי - כאמור, לפני כשבעה חודשים - אך טרם הספיקותי. בינתיים כבר ראיתי "עברותים" שלה אצל דיאנה במתכוניישן, אצל גיל במבשל ואוכל ואולי במקומות נוספים. ואם כבר גרסאות - וויני ממשהו מתוק לקחה את זה לקצה, השמיטה את הקינמון והוסיפה שום.
ואז פתאום השבוע אחותי שלחה לי תמונה של היצירה האישית שלה. אני לא אשקר לכם, הייתי בסערת רגשות: נרגשת מצד אחד שהעוגה הנהדרת הזו הגיעה כל כך קרוב אלי, ממש לתוך המשפחה שלי, אך עצובה מצד שני על זה שלא מספיק קרוב ולא זכיתי לטעום ממנה. לשמחתי, הסערה שככה אתמול בערב. השווסטר שלי הכינה את העוגה שוב, ובשני מילויים: עוגה אחת עם סוכר וקינמון, כמו המקור, והשניה במילוי שוקולד. הפעם זכיתי לטעום.
אני לא אשקר לכם, שתי הגרסאות מעולות. ותאמינו לי כשאני אומרת לכם שהעוגה הזו טובה בתור קינוח וטובה באותה מידה כארוחת בוקר. טרם בדקתי, אבל לדעתי היא יכולה להוות גם ארוחת צהריים לא רעה בכלל.
וואו, כל כך טעים. איך איך איך לא הכנתי אותה עדיין? אני אומרת לכם, באמת מביך להיות אני.

מצטערת, קצת נסחפתי. עוגת ה-pull apart הזו (או עוגת הצביטות התלישות - לא יודעת למה כתבתי צביטות, זו כנראה המצאה שלי - כפי שהפליאה לקרוא לה האופה היותר מוכשרת במשפחה שלי) פשוט מאד הלהיבה אותי. אבל כפי שכבר ציינתי קודם, התכנסנו היום על מנת לדבר על בצק עוגיות. אז גם העוגה שלי היתה טובה מאד, אם כי קצת פחות מתאימה לארוחת בוקר, מעצם היותה עוגת שכבות במילוי בצק עוגיות ובציפוי שוקולד פאדג'י. לא שזה הפריע לי לגרוף היום בבוקר בכפית חלק ניכר משלוליות הפאדג' שהצטברו סביבה, עוד לפני הקפה. וחתיכת עוגת הקינמון שאכלתי לידו.

איזה טעים זה בצק עוגיות. ושוקולד. ושמרים. וקינמון.

אני באמת צריכה לחזור (על מי אני עובדת) להתחיל לעשות ספורט.


***
עוגת סנדוויץ' בצק עוגיות שוקולד צ'יפס בציפוי רוטב שוקולד פאדג'
מקור המתכון: העוגה מ-Anecdotes and Apple Cores, אם כי שיניתי קצת את אופן ההכנה (וכשאני אומרת "שיניתי" אני מתכוונת חסכתי שימוש בקערה נוספת). הרוטב מבוסס על רוטב הפאדג' החם של Smitten Kitchen, אבל שיניתי קצת

כמות: שתי עוגות עגולות בקוטר 24 ס"מ, כל אחת מהן יחסית דקה. אפשר גם לאפות כעוגה אחת. בעקרון, אגב, צריך לקמח את התבניות ולרפד אותן בנייר אפיה, אבל אני לא עשיתי את זה והצלחתי לחלץ אותן אחר כך די בקלות. הייתי צריכה אמנם להעביר סכין בין חגורת התבנית לבין העוגה, אבל אחר כך הן העוגות נפרדו מהתבניות בלי בעיה.

מצרכים:
לעוגות
1/4 2 כוסות קמח
1/2 1 כוסות סוכר לבן
1/2 2 כפיות אבקת אפיה (במקור זה שלוש וחצי, אבל זה הרגיש לי יותר מדי. אולי בגלל זה העוגות שלי יצאו יחסית דקות. לשיקולכם, אם כי אני אהבתי את העובי שלהן)
1 כפית מלח
1/4 1 כוסות חלב
5 כפיות שמן
100 ג' חמאה רכה
1 כף תמצית וניל (או לפי העין)
3 ביצים

לבצק העוגיות
50 ג' חמאה רכה
1/4 כוס סוכר לבן
1/4 כוס סוכר חום דמררה
1 כף חלב
1/2 כפית תמצית וניל (שוב, גם לפי העין זה טוב)
1/2 כוס קמח לבן
1/2 כוס שוקולד צ'יפס

לרוטב
160 ג' שוקולד מריר
50 ג' חמאה
2/3 כוס מים
1/3 כוס סוכר
3 כפות דבש
קורט מלח
1 כף ליקר כלשהו (דב משתמשת ברום, אני הלכתי על קלואה, כי זה בערך הדבר היחיד שיש לי בבית ומה שאני משתמשת בו כמעט תמיד)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מכניסים לקערת המיקסר קמח, סוכר, אבקת אפיה ומלח. מערבבים. אני פשוט הפעלתי את המיקסר (עם וו בלון) על מהירות נמוכה מאד למשך כעשר שניות.
3. מפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה-בינונית ומוסיפים בזה אחר זה חלב, שמן, חמאה ותמצית וניל. מערבבים עד לקבלת תערובת חלקה, משהו כמו שלוש-ארבע דקות.
4. מנמיכים מעט את מהירות המיקסר ומוסיפים את הביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב. ממשיכים לערבב כשתי דקות נוספות.


5. מחלקים את הבלילה בין שתי תבניות בגודל זהה ואופים 20-25 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא כמעט נקי, עם מספר פירורים לחים בלבד. אני אפיתי עוגה אחת 23 דקות ואת השניה 25, ובשתיהן הקיסם שלי יצא נקי לגמרי, אפילו בלי פירור אחד. לאחר ההוצאה חששתי שאולי ייבשתי אותן יותר מדי, אבל הן יצאו ממש בסדר. כמובן שבמהלך האפיה רצוי להפוך ולסובב את התבניות - גם מבחינת הגובה בתנור (כלומר, להחליף בין שתי התבניות) וגם מבחינת העומק (קיצור, לסובב כמו שתמיד מסובבים תבנית באמצע האפיה).

אל תשאלו על נייר הכסף, טוב? זה לא מעניין. פשוט תבנית אחת נוטה לדלוף
והשניה היא לא באמת תבנית, אלא רק חגורה של תבנית שהתחתית שלה נזרקה
לפח (שוב - אל תשאלו) והפכתי אותה לרינג 

6. מוציאים מהתנור ומניחים לצינון מלא על רשת, או משהו בסגנון.
7. בזמן שהעוגות בתנור, או לאחר שהן יצאו ומצטננות (מתאפקת לא לומר הערה מטופשת על השפן הקטן או משהו כזה..), מכינים את בצק העוגיות: מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר ומקרימים: מחברים את וו הגיטרה ומפעילים על מהירות בינונית למשך מספר דקות (תלוי כמה רכה היתה החמאה שלכם. שלי עדיין היתה קרה מדי, אז זה לקח כמה דקות טובות).
8. מוסיפים חלב ותמצית וניל ומערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה.
9. מנמיכים את מהירות המיקסר, מוסיפים קמח ומערבבים - שוב, רק עד לקבלת תערובת אחידה.
10. מקפלים פנימה את השוקולד צ'יפס בעזרת מרית או שמפעילים את המיקסר על מהירות נמוכה למספר שניות.
11. נעבור לשלב ההרכבה: לאחר שהעוגות התקררו לגמרי, מניחים עוגה אחת על צלחת הגשה, מורחים עליה את בצק העוגיות בשכבה אחידה עד כמה שניתן ומכסים בעוגה השניה.




12. להכנת הרוטב: ממיסים שוקולד וחמאה בסיר או במיקרוגל. אם במיקרו, אז כמובן שמפעילים אותו לעשר-שלושים שניות בלבד, מוציאים, מערבבים ובמידת הצורך מחזירים את הקערה לסיבוב נוסף.
13. בינתיים מביאים את המים לרתיחה בסיר קטן.
14. לאחר שהשוקולד והחמאה נמסו, מוסיפים אותם למים הרותחים ומערבבים.
15. מוסיפים סוכר, דבש ומלח ומערבבים עד שהרוטב חלק.
16. מערבבים עד שהרוטב מתחיל לרתוח. משחקים עם החום עד שמגיעים למצב בו הרוטב נמצא בנקודת רתיחה. מערבבים מדי פעם. אצלי, למשל, חום בינוני הספיק כדי שהרוטב ירתח כל הזמן.
17. נותנים לרוטב לרתוח במשך תשע דקות, וגם הפעם מערבבים מדי פעם. לא בהכרח כי צריך, סתם כדי שלא תרגישו חסרי תועלת. אם אתם רוצים לטעום מתישהו תוך כדי ההכנה, קחו בחשבון שזה יסתיים בכוויה אחת לפחות (תלוי במספר הפעמים שתחזרו על הטעות המטופשת הזו). לא מנסיון או משהו כזה..


18. מסירים מהאש ומצננים למשך כרבע שעה.

שלום לי, משתקפת בשוקולד!

19. מוסיפים את הליקר ומערבבים.
20. יוצקים את הרוטב על העוגה המוכנה, רצוי לאט מאד, כיוון שהכמות שלו די גדולה והוא כנראה ייזל לצדדים בכל מקרה, אז עדיף לתת לו לעשות את זה לאט, כדי שאולי הוא ייקרש מתישהו בדרך ולא יציף לכם את כל המטבח. דווקא זה, לשמחתי, באמת לא קרה לי. הרוטב שלי נבלם ממש בקצה צלחת ההגשה.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני יודעת שזה נשמע קצת ארוך ומסובך, אבל זה לא. באמת. טוב, אולי קצת ארוך, אבל לא מסובך. חוץ מזה, אפשר להכין בשלבים: את הרוטב, למשל, תוכלו להכין מראש ולשמור אפילו כמה ימים במקרר. כשתרצו להשתמש בו, פשוט חממו אותו קצת על מנת שיהפוך שוב לנוזלי.
  • חוץ מזה, אפשר גם לפשט קצת: במקום להכין שתי עוגות, אפשר פשוט לאפות את כל הכמות כעוגה אחת ולהניח את בצק העוגיות מעליה, במקום להכין "סנדוויץ'" במילוי בצק. אווו אפשר גם להניח את הבצק כתחתית עבור העוגה. זה נשמע מעניין.
  • אגב, אם אתם אופים את שתי העוגות כעוגה אחת - בין אם זה כי אתם רוצים רק עוגה אחת או כי פשוט אין לכם שתי תבניות ואתם מתכננים לחתוך את העוגה לשתי פרוסות לאחר האפיה - קחו בחשבון שזמן האפיה יתארך בהתאם. אני לא יודעת לומר בוודאות, אבל אני יכולה לנחש שזה יקח לא פחות משלושים וחמש-ארבעים דקות.
  • כפי שכבר ציינתי, בצק העוגיות משמש פה כמעין קרם בין שכבות העוגה, אבל אין ספק שהמרקם שלו לא קרמי ולא מריח. אז לאחר שנסיונותיי למרוח אותו בעזרת המרית עלו בתוהו, פשוט עברתי לעבודת יד. מניחים גושי בצק על העוגה (כמו בתמונה למעלה) ומועכים אותם קצת כך שיכסו את כולה, או לפחות רובה. הרבה יותר קל ונוח מאשר לעבוד עם מרית או כל אלי אחר, במקרה הזה.
  • אגב, במתכון המקורי של מונה היא טוענת שאפשר להוסיף חצי כוס שוקולד צ'יפס גם לעוגות עצמן, אבל אני העדפתי להשאיר אותן רגילות, כיוון שזה הרגיש לי שבבצק העוגיות ובטח בציפוי היה מספיק שוקולד.
  • לגבי הציפוי: קודם כל, אני הגדלתי קצת את כמויות השוקולד והחמאה לעומת המתכון המקורי, אבל לא באופן פרופורציונלי (120 ג' שוקולד ו-40 ג' חמאה במקור). אז אם בא לכם, אתם יכולים להשתמש בקצת פחות שוקולד (הסיבה היחידה שהשתמשתי ב-160 ג' היא כי היתה לי חבילת שוקולד פתוחה עם 60 ג' בתוכה...) או קצת יותר חמאה (כנ"ל, היתה לי חבילה פתוחה של 50 ג'). זה אולי ישנה טיפה את המרקם הסופי של הרוטב, אבל לא בצורה משמעותית, לדעתי.
  • בנוסף, דב משתמשת בסירופ תירס, אבל קודם כל אין לי ומעולם לא היה לי סירופ כזה בבית. חוץ מזה, אחרי שקראתי קצת בתגובות אצלה ובמספר מקומות נוספים - מתוך כוונה לראות מה יכול להוות תחליף לסירופ תירס - גיליתי שהוא אמור להיות ממש לא בריא ואנשים רבים לא מתחברים אליו. כמובן שאם היה לי סירופ תירס בבית, כל זה לא היה מפריע לי, אבל לא היה לי, אז מה אכפת לי לומר לכם שהשתמשתי בדבש מטעמים בריאותיים? בכל אופן, אני לא חובבת דבש גדולה בדרך כלל (חוץ מבעוגות דבש), אבל דווקא הוא ממש הסתדר לי טוב כאן. אפילו שללא ספק אפשר להרגיש את הטעם שלו בתוצאה הסופית, זה היה טעים. חוץ מזה, ככה זה מתאים לתקופת החגים :-)
  • אם אתם בכל זאת רוצים להשתמש בסירופ תירס, אמורים להשתמש בשש כפות. אני השתמשתי רק בשלוש כפות דבש כי לפי מה שקראתי, הוא הרבה יותר מתוק מסירופ התירס, אז עדיף להשתמש בכמות יותר קטנה. חוץ מזה, חששתי שהטעם שלו יהיה חזק מדי, כי שוב.. אני לא מתה על דבש.
  • מהמתכון הזה מתקבלת כמות די גדולה של רוטב פאדג', שזה מצחיק בהתחשב בזה שלפני ההכנה חששתי שהוא לא יספיק לי לכיסוי כל העוגה. לא צוחקים, אה? טוב, זו לא אשמתי שאין לכם חוש הומור. קיצור, הוא ציפה לי את כל העוגה וגלש גם על חלק גדול מהצלחת. אפשר להכין כמות קטנה יותר, או להשתמש רק בחלק, או שאפשר פשוט לזרום עם זה ולתת גם לרוטב לזרום. ואז אחרי שהוא מתגבש, לאסוף את השלוליות שנותרות על הצלחת בעזרת כפית. או האצבע. אני לא שופטת.
  • סתם חשבתי שתרצו לדעת - המשפחה שלי כבר שונאת אותי. כל פעם שאני שולפת מצלמה בארוחות משפחתיות מתחילות התלונות וההמתנה הלא-הכי-סבלנית שלהם עד שאסיים לצלם והם יוכלו לטעום מהעוגה. אני מדברת בעיקר על האחיינים, מן הסתם, אבל לא רק ;-) אז העבודה תחת לחץ והעובדה שאני לא יודעת לצלם הן ההסבר לתמונות הנוראיות שאתם עומדים לראות. ממש חבל לי, כי התמונות לא עושות עם העוגה הזו צדק.
  • טוב, אם תסלחו לי, אני הולכת להכין קפה, לחתוך לי פרוסת עוגה ולהתכונן להופעה של ברי סחרוף והבלקן ביט בוקס. אם במקרה גם אתם תהיו שם, בואו לומר שלום. אני אהיה הבחורה שלא יודעת את המילים לאף שיר כמעט אבל מעמידה פנים שכן וצורחת מילים אחרות במקום. בואו, יהיה כיף.
אוי, הנה אני שוב. מסתבר ששוקולד זה מראה..
אגב, סתם שתדעו, בשלב הזה עדיין אין המון רוטב על הצלחת, אבל הוא המשיך להתפשט במשך השעה הבאות.


אוקיי, חדשות טובות: מסתבר שהעוגה טעימה גם מהמקרר. כן, שיקרתי, אניכ בר אחרי הקפה והעוגה. אבל עדיין לפני ההופעה.