> 2012 | Morcake

29 בדצמבר 2012

מאפינס בוקר מקמח תירס

גילוי נאות: בעבודה שלי צחקו עלי בעקבות המאפינס האלה.


גילוי נאות #2: בעבודה שלי לא מבינים כלום על כלום. אבל אתם כבר יודעים את זה.


נכון, לכאורה אין להם טעם של ממש, כפי שטרחו להסביר לי המלגלגים כשהבאתי אותם לארוחת בוקר במשרד לפני איזה חודשיים.

אבל אלה מאפינס של ארוחת בוקר. לא אמור להם להיות טעם של ממש. הם אמורים להיות רק רק כלי קיבול או או.. מגש או.. לא יודעת, משהו שאפשר להניח עליו דברים כמו גבינות או משהו כזה. או למרוח עליו גבינות אחרות (מהסוג שמורחים, דא) או חמאה או ריבה או משהו אחר שמורחים או.. אוף. אני לא טובה בדברים האלה.


נכון, אני אכלתי מאפין כזה (אולי שניים? לא זוכרת. המח שלי כנראה בחר להדחיק ולהגן עלי מפני דברים מסוימים. מח טוב, כל הכבוד!) בלי כלום ונהניתי. אבל זו אני. אני אוכלת לחמניה ריקה או פיתה ריקה או פשוט חתיכת בצק - לרוב אפויה, אבל אממ.. לא תמיד - בכל בוקר. כן, בצק. כל בוקר. אני גורו של בריאות.


בכל אופן, אני רגילה לאכול בצק בלי כלום ולהנות מזה, כי זה טעים לי.

אבל אנשים רגילים.. אנשים רגילים אמורים לקחת מאפין כזה, שמכיל דברים מאד בסיסיים כמו קמח (וקמח תירס גם, ווהו!) ומלח וביצה ושמן וחלב ו.. לשים עליו דברים. גבינה, ריבה, ממרח, וואטאבר. הבנתם את העקרון.


ובתור כלי קיבול למאכלים (דוחים) אחרים, אני חושבת שזה יופי של מאפין. קל להכנה, בעל טעם עדין, אש. כן, קראתי למאפינס שלי אש, אז מה. אל תצחקו עלי. כל האנשים בעבודה כבר נכנסו לרשימה השחורה שלי, רוצים גם?

קיצור. למי אתם בוחרים להאמין, לאנשים הרעים בעבודה שלי או לי?


טוב, אל תענו. אני לא חושבת שאני מוכנה נפשית לתשובה שלכם.

אולי קודם תכינו כמה מאפינס מקמח תירס ואז תקבלו החלטה סופית? כן? עשינו עסק?


יא, ידעתי שתסכימו! אתם באמת משהו מיוחד. בא לי לאפות לכולכם עוגה.

***
מאפינס בוקר מקמח תירס
מקור המתכון: שאבתי השראה מפה ופה, אבל שיניתי קצת.

כמות: עשרה מאפינס בינוניים (די גדולים בקוטר, אבל לא עמוקים במיוחד)

מצרכים:
1 כוס קמח תירס (ראו הערה בהמשך)
1 כוס קמח לבן
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1 ביצה גדולה
2 כפות שמן קנולה
1 כוס חלב

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות ומכינים תבנית מאפינס. אפשר לרפד במנז'טים, אבל לא חובה.
2. מערבבים קמח תירס, קמח לבן, אבקת אפיה ומלח בקערה גדולה.
3. בקערה קטנה טורפים ביצה, שמן וחלב.
4. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים ומערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
5. מחלקים בין שקעי התבנית - לא ממלאים יותר מדי, בערך שני שליש גובה, כיוון שהמאפינס תופחים במהלך האפיה.
6. אופים 15-20 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז כל מאפין יוצא נקי. אני אפיתי 17 דקות, וסובבתי את התבנית במהלך האפיה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בקמח תירס דק, כזה שנראה ממש כמו קמח רגיל, רק צהוב. אני חושבת שאמורים להשתמש בקמח תירס כמו של פולנטה (אם אתם חווים תחושה של דז'ה וו, אולי זה כי כבר דנתי בנושא פעם), אבל.. גם מה שאני עשיתי יצא טוב.
  • במקור רציתי להכין מאפינס תירס-קוקוס. הכי בניתי על חלב הקוקוס שלי. אבל הוא היה מאוחסן בפחית שימורים ובאותו זמן, עדיין לא היה לי פותחן. לאחר ניסיון כושל לפתוח את הפחית עם סכין (כמו במקרה הטראגי הזה, רק פחות מוצלח) וניסיון כושל לא פחות לשאול את השכן הצליאקי שלי (אם אתם סובלים אותי בפייסבוק, אתם יודעים על מי אני מדברת) אם יש לו פותחן, חזל"שתי את העניין ופניתי לידידי הטוב, חלב רגיל. אבל רק שתדעו, יש לי תחושה שחלב קוקוס יכול להיות מגניב פה. או שלא. לא יודעת.. תכלס, עכשיו כבר יש לי פותחן, אז אולי הגיע הזמן לנסות. ואז המאפינס גם יהיו פרווה. ווהו, לא?
  • אגב, כיוון שהחלב היה תחליף של הרגע האחרון, לא היה לי מספיק. אבל היתה לי שלושת רבעי כוס, וממש לא תכננתי ללכת לסופר בשביל רבע כוס חלב, אז דיללתי בעוד רבע כוס מים כדי לקבל כוס שלמה. ששש אל תגלו לאף אחד, טוב?
  • אה, אחרי שערבבתי את כל החומרים - יבשים, רטובים, הכל - החלטתי שהמאפינס שלי צריכים גם פלפל שחור. אבל אני לא באמת אוהבת פלפל, כי אני מהאנשים שחושבים שחריף זה כאב ולא טעם, אז שמתי ממש מעט. זהו. רציתי שתדעו.


אז בבוקר אחד הבאתי לעבודה קרקר-פיתהלחם דבש ובירהשיבולת שועל אפויה עם בננות, תבלינים ואגוזי מלך ואת המאפינס האלה. אה, ועוגיות שהכנתי משאריות של בצק פריך. עכשיו אתם רוצים אולי לענות לי על מה ששאלתי קודם ולהחליט האם אתם בצד שלי או של האנשים מהעבודה?

26 בדצמבר 2012

שיבולת שועל אפויה עם בננות, תבלינים ואגוזי מלך

היינו יחד יותר משמונה שנים.

הוא היה איתי בצבא, עברנו את התואר ראשון בצוותא, הוא אפילו הצטרף אלי לנסיעות לחו"ל כמה פעמים.

החל מיום הולדת שמונה עשר, הוא ליווה אותי לכל מקום כמעט. איפה שאני הייתי, הוא היה. בקיץ, בחורף, מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה. הוא היה ממש יד ימיני. ליתר דיוק, על יד ימיני.


אבל בסוף? בסוף נשבר לו.

אני לא צוחקת, אשכרה נשבר לו. בסופו של דבר מה שגרם לי להיפרד מהשעון שלי לפני מספר ימים זה העובדה שנפלה חוליה מהרצועה שלו ואני לא מוצאת אותה.


אתם מבינים, זה שעון מתפרק: אפשר להוציא ולהוסיף לו חוליות, כך פותחים וסוגרים אותו. פשוט יש חוליה אחת שעושה לי בעיות מזה זמן מה - נפתחת על דעת עצמה, לא נסגרת עד הסוף, נופלת לפעמים. טוב, גיל שמונה וחצי כמעט זה בערך הזמן בו מתחיל מרד גיל ההתבגרות, לא?


לפני מספר חודשים כבר חווינו משבר קל, השעון ואני, כשהחוליה הסוררת נעלמה אחרי שיעור בקורס הקונדיטוריה שלי, והייתי משוכנעת שהיא נזרקה לאחד ממאתיים הפחים הפזורים ברחבי בית הספר. לבסוף היא נמצאה בכיס מכנסי השף שלי ואני נשמתי לרווחה.


אבל הפעם.. הפעם זה רציני.

ביום שישי עשיתי כלים, אז הורדתי את השעון והנחתי על הספה. בשבת ניקיתי את הבית - אחרי שמונה חודשים בערך שלא נגעתי בו, למה דווקא השבוע, למה למה למה - אז העברתי את השעון לשידה ליד המיטה שלי. וביום ראשון בבוקר, כשהתארגנתי לעבודה, הרמתי את השעון וניסיתי אותו לסגור אותו.


השעון לא נסגר.


המסקנה הברורה היא שאחד משניים קרה: 1) היד שלי גדלה באופן משמעותי במהלך סוף השבוע. עכשיו, האופציה הזו לא לחלוטין בלתי הגיונית, אך אני נוטה בכל זאת להאמין שמה שקרה בפועל זה 2) מתישהו בין הנחת השעון על הספה בסלון ביום שישי לבין נסיון ענידתו על פרק כף ידי ביום ראשון, נפלה אחת החוליות שלו ונעלמה.


חיפשתי מתחת למיטה, מתחת לספה, אפילו הסתכלתי מבחוץ על השקיות בשני הפחים שיש לי בבית (אני לא אחטט בתוך הפח, יש גבול!). אולי טאטאתי את החוליה החסרה בזמן הנקיונות, לכו תדעו. אבל כלום. שום דבר.


בראשון בערב הוצאתי את תותחים הכבדים: הפכתי כוס. מכירים את האמונה הטפלה הזו, נכון? אז גם זה לא עזר. ובינינו, אם הפכתי כוס ולא מצאתי את החתיכה שנפלה, כנראה שזה אבוד. כי להפוך כוס תמיד עובד.


אז עכשיו אני עצובה (וקצת חולה, אבל זה לא קשור לכלום), ולעת עתה עדיין מתאבלת ומסתובבת ללא שעון. זה קצת משגע אותי, כי אני תמיד עם שעון עלי, אבל מזל שלפחות הפלאפון תמיד בכיס. מצד שני, אני בחורה רציונלית למדי, לכן כבר חשבתי על הנושא והחלטתי שאלה האפשרויות העומדות בפני:


1) להתרגל ללכת ללא שעון
2) להתחיל ללכת באופן קבוע עם השעון היפה שקניתי בברצלונה לפני שנתיים, שאיכשהו היה רק עדיפות שניה עד כה וכמעט תמיד הפסיד בקרב מול השעון
3) לקנות שעון חדש
4) לעשות דיאטה לפרק כף יד ימין, ולקוות שארזה מספיק כדי שהשעון, ללא החוליה החסרה, יעלה עלי


בכל אופן, עד שאקבל החלטה - לא נעמיד פנים שהדילמה הזו קלה, נכון? צריך להתייחס אליה בכובד ראש - נראה לי שאוכל נחמה זה לגמרי במקום.

שיבולת שועל אפויה. עם בננות. ותבלינים. וסוג של קרמבל אגוזי מלך.


נראה לי שזה עונה על ההגדרה, לא?


***
שיבולת שועל אפויה עם בננות, תבלינים ואגוזי מלך
מקור המתכוןNot Without Salt, עם שינויים קלים שלי: השמטתי את הרוזמרין במתכון (כי לא היה לי. זה דווקא נשמע לי מגניב) והחלפתי את האגסים בבננות.

כמות: לפי המתכון המקורי, שש מנות. לדעתי מספיק להרבה יותר, תלוי כמה כל אחד אוכל. כמו כן, במתכון המקורי אופים בתבנית מלבנית של 20X25 ס"מ. אני אפיתי בתבנית חד פעמית בצורת משושה, מקבילה פחות או יותר לתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ.

מצרכים:
2 כוסות שיבולת שועל (השתמשתי באינסטנט, לדעתי אפשר ואולי אפילו עדיף שלמה)
1 כפית אבקת אפיה
1/2 1 כפיות קינמון
1/4 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית מלח
1/3 כוס סוכר חום
2 כוסות חלב
1 ביצה גדולה
25-30 ג' חמאה מומסת
2 כפיות תמצית וניל
2 בננות בשלות, פרוסות לטבעות

לקרמבל אגוזי מלך
1/2 כוס אגוזי מלך
15 ג' חמאה מומסת
קורט מלח
1 כף סוכר חום

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות. מכינים תבנית - אם אתם משתמשים בחד פעמית, רפדו אותו מבחוץ בנייר כסף או משהו, כמו רינג. אני מדברת מנסיון.. אם משתמשים בתבנית רגילה, רצוי לשמן אותה.
2. מערבבים שיבולת שועל, אבקת אפיה, קינמון, ג'ינג'ר ומלח בקערה בינונית. יוצקים לתבנית.
3. בקערה נפרדת (אפשר בקערה הראשונה, אם היא כבר פנויה) טורפים סוכר, חלב, ביצה, חמאה מומסת ווניל. מוזגים לאט מעל מה שכבר נמצא בתבנית.
4. מניחים פרוסות בננה מעל התערובת בתבנית ודוחפים אותן קצת פנימה.
5. להכנת הקרמבל: מערבבים אגוזי מלך (אפשר לשבור קצת, אבל החתיכות לא אמורות להיות קטנות מאד), חמאה מומסת, מלח וסוכר בקערה קטנה. מפזרים באופן שווה מעל שיבולת השועל והבננות.
6. אופים 35-40 דקות (אני אפיתי 37 דקות), עד להתייצבות והזהבת הקרמבל. מצננים קצת ואוכלים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שכבר ציינתי, במקור משתמשים באגסים ולא בננות. אז אפשר. ואפשר גם תפוחים. או פרי אחר. מה שבא לכם.
  • כנ"ל לגבי האגוזים, נראה לי. פקאנים, לוז, מה שמתחשק לכם.
  • מבחינת סוכר - אני השתמשתי בחום כהה, אבם גם דמררה זה סבבה.
  • אני הוספתי לבלילה גם כפית של חמאת בוטנים (ערבבתי לתוך החמאה המומסת). כן, כפית. לא יודעת למה, נראה לי שזה מה שנשאר לי בקופסא ולא התחשק לי לפתוח אחת חדשה או משהו. מן הסתם זה לא הורגש מדי, אבל לא רציתי שזה ישתלט. תכלס, אם אתם אוהבים חמאת בוטנים, לדעתי זו תוספת מעולה. אבל שימו יותר כפית, טוב? ;-)
  • יחד עם הבננות, פיזרתי מעל הבלילה גם קינמון צ'יפס. לא קריטי (במיוחד כי אין בארץ), אז אפשר לוותר או להחליף בצ'יפס שכן אפשר להשיג - שוקולד, קרמל..
  • לא צחקתי לגבי העניין הזה של לעטוף את התבנית אם משתמשים בחד פעמית. תבנית הקרטון שלי נזלה לתוך התנור וזה היה לא נעים. אבא, שוב תודה על הקרצוף היסודי של התנור!
  • אני אפיתי את הדבר הזה בשבת בצהריים ולקחתי לעבודה ביום ראשון בבוקר. אנשים צחקו עלי בהתחלה שזה התקלקל ולמה אני מביאה להם שאריות מיום קודם וזה (אפילו שהכנתי במיוחד בשבילם!) ובהתחלה כמעט אף אחד לא אכל.. אחר כך השארנו את זה במטבחון בקומה, ומסתבר שיושבים איתנו אנשים שיודעים להעריך אוכל קצת יותר. לא ראיתי בעצמי, אבל הבנתי מאנשים שאחרי חצי שעה התבנית התרוקנה לגמרי.


אף אחד לא אמר שום דבר על זה שאוכל נחמה צריך להיות אסתטי או פוטוגני, נכון?

22 בדצמבר 2012

עוגת חמאת בוטנים עם קצפת שוקולד

אני יודעת שאתם כבר לא יכולים לשמוע אותי אומרת את המשפט "מצטערת על התמונות הגרועות". אני יודעת.


לכן, ברשותכם, אני רוצה לקחת את הנושא הזה ולפתח אותו לכיוון אחר. לא עוד "מצטערת", אלא "זועמת". "מתוסכלת". "שונאת חורף וחושך". ומלמול כלשהו על תמונות גרועות.


כן, כי באמת מזמן לא קיטרתי על החורף.


בכל אופן.


דמיינו שניה שאתם בלוגרית של אוכל. בתור אחת כזו, אתם נוטים לצלם את האוכל שלכם, נכון? נכון.


עכשיו בואו נקח את זה שלב קדימה. אתם לא סתם בלוגרית של אוכל, אתם בלוגרית של עוגות ועוגיות. וכיוון שאתם לא אופים כל יום (אם כי בראש שלכם אתם מכניסים תבנית של עוגיות לתנור בערך כל שעה עגולה), אתם לא אוהבים לחזור על מתכון פעמיים, נכון? נכון.


רגע, מה למה? כי אם תחזרו על מתכונים ולא תכינו דברים חדשים, לא יהיו לכם מספיק דברים להעלות לבלוג שלכם, ואז אתם תתבאסו והקוראים שלכם ישתעממו ויהיה המון עצב בעולם. ואתם, בתור בלוגרית של עוגות ועוגיות, לא רוצים להסב המון עצב לעולם, נכון? נכון.

אוקיי, אז סיכמנו שאתם לא חוזרים על העוגות שלכם מאתיים פעם, לכן אין לכם יותר מדי הזדמנויות לצלם אותן. נכון? נ.. טוב מספיק, בואו פשוט נסכם שאתם מסכימים עם כל מה שאני אומרת מעכשיו והלאה, סבבה? סבבה.


קיצור.


אז בפעם האחת שאתם אופים עוגה מסוימת ומצלמים אותה, מן הסתם הייתם רוצים שיהיה המון אור בחוץ, כי אתם מצלמים בטלפון, וזה הסיכוי היחיד שהתמונות תצאנה סבירות. וכי כל הקיר החיצוני של המטבח-סלון שלכם הוא בעצם חלון ענק, כך שכשיש אור, הדירה מוארת וכיף חיים.


הבעיה היא שמצד אחד, אף אחד לא משלם לכם על היותכם בלוגרית של עוגות ועוגיות, ומצד שני, הדירה שלכם עם החלון הענק כן עולה כסף. לכן אתם צריכים, על הדרך, גם לעבוד במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, מהבוקר עד אחר הצהריים-ערב. כלומר.. אתם יכולים לאפות ולצלם רק בערב או בסוף השבוע.


אבל מי, ילדים, יכול לומר לי מה קורה בשעות הערב במהלך החורף? סליחה, מי יכול לומר לי מה קורה החל מהצהריים, פחות או יותר, במהלך החורף, ואפילו כל היום, אם נופלים על יום שאשכרה מרגיש כמו חורף (גשם/רוח/עננים)? אף אחד?

טוב, הרשו לי לעזור לכם: חושך. זה מה שקורה. חושך מטופש שמקדים את זמנו וכאילו צוחק על החלון הענק שלכם, כי מי רוצה להכניס חושך לתוך הדירה שלו? אף אחד. אור יום.. שמש.. בשביל זה נועד החלון הענק. לא בשביל חושך.

אוקיי, אבל בשלב זה אני אומרת לכם - או אתם לי - או מישהו למישהו אחר - שאתם לא טיפשים. אולי יש לכם חלון ענק, אבל זה לא אומר שאין לכם נורות בבית, מה שאמור לסייע בדיוק במקרים כאלה של... חושך (נאמר בגועל ובוז). נכון, אני צודקת - או אתם צודקים - או מישהו צודק. אבל אז הצד השני - אתם - או אני - או מישהו אחר - עונה ומסביר שהאור שהנורות האלה מפיצות הוא עמום וצהבהב ולא עוזר בכלום. אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת צהוב. ממש אוהבת צהוב. ככל הנראה יותר ממה שאדם שפוי אמור לאהוב צהוב. אבל לא האור הצהבהב הזה שמופץ ברחבי הדירה שלי כשיש חושך בחוץ. זה מעין צהבהב חולה כזה. אני לא רוצה לגור בסביבה חולנית, ובטח לא לאפות ולצלם בה!


...


ואחרי התמוטטות העצבים הקולקטיבית הקלה שעברנו פה, מישהו אמיץ במיוחד יכול לומר: "היי, אבל מה לגבי סופי שבוע? אמרת שאנחנו יכולים לעשות כל הדברים האלה גם בסוף השבוע".


בשלב זה אני נאנחת ועונה למישהו האמיץ הזה שהוא אמנם מאד חכם - וצודק, ברמת העקרון - אבל כאן שוב נכנס לסיפור החורף הארור.


כי נניח שחברה טובה שלכם חוגגת יום הולדת בשישי בערב. ונניח שאתם יודעים שהחברה הזו הכי בראש אחד אתכם לגבי  כל עניין ה-OMG-חמאת-בוטנים-ושוקולד-4EVER. אז אתם מחליטים להכין לה עוגת חמאת בוטנים. אבל אתם, בתור בלוגרים של עוגות ועוגיות, יודעים שזה לא מספיק. אז אתם מחלקים את העוגה הזו לשלוש פרוסות. ומכינים קצפת שוקולד. ואז אתם מניחים את שלוש פרוסות העוגה האחת על גבי השניה, ומורחים קרם ביניהן, כך שמתקבלת עוגת שלוש שכבות. ואז אתם מצפים את כל העוגה בעוד קצפת שוקולד. אבל זה עדיין לא מספיק, אז אתם עושים קישוט משונה אך חביב מסביב לעוגה בעזרת מזלג. ויוצקים ציפוי חמאת בוטנים מתקשה מעל הכל. ומזלפים עוד קצת קצפת במרכז העוגה.


אוקיי? אז הנחנו שכל זה קרה, כן?

אם אתם לוקחים את העוגה לאנשהו ברגל ולא בא לכם שהיא תעוף מהצלחת או מהזהבן, הדביקו את השכבה
התחתונה לתחתית בעזרת מעט קצפת. בעצם.. גם אם אתם לוקחים אותה באוטו.

כמה זמן אתם חושבים שדבר כזה לוקח לכם? כי הרשו לי לספר לכם - היות שאני בעצמי בלוגרית של עוגות ועוגיות - התשובה היא "לא מעט". נניח.. כשאני הייתי במצב כזה בדיוק (אגב, איזה צירוף מקרים היסטרי שהכנו את אותה העוגה, אתם ואני!), התחלתי ביום שישי בבוקר וסיימתי רק באיזה שש בערב. וכמו החברה הטובה שלכם, גם החברה שלי חגגה בשישי בערב, כך שזה לא שיכולתי לחכות עד למחרת בבוקר, כשיהיה שוב אור, כדי לצלם את המוצר המוגמר. וחבל. כי העוגה באמת היתה ממש יפה, אבל התמונות לא עושות לה חסד.

אז עשיתי את כל מה שיכולתי כדי לצלם תמונות סבירות, אבל זה לא באמת עזר. שקלתי ללכת ליום ההולדת ללא עוגה ולשאול את החברה אם אכפת לה שאביא לא את העוגה למחרת בבוקר, אבל אז הבנתי שיש "להיות קצת מוזרה" ויש "להיות הבחורה המשוגעת שאכפת לה מעוגות יותר מאנשים".


עכשיו.. גם ככה כבר הייתי "הבחורה המשוגעת שלא אכפת לה לקחת את העוגה הלא מכוסה בגשם ולהסתכן בזה שהיא תירטב, העיקר לא להניח לה עליה שום דבר שיגן עליה מפני הגשם אבל יהרוס את המראה שלה", כך שהרגשתי שאין צורך לתת לאנשים עוד סיבה לקרוא לי משוגעת.


אם כך, מה המסקנה של המונולוג קורע הלב שלי? אל תפתחו בלוג לעוגות ועוגיות, אלא אם כן אתם מוכנים לפגוע בשפיות שלכם. או אם אתם מראש רק סמי-שפויים. או שיש לכם מצלמה נורמלית, ואתם לא תלויים בחסדי מזג האוויר/עונות השניה/מידות צהבהבות האור בבית שלכם. או שאתם גרים בסקנדינביה, אבל רק במהלך חודשי הקיץ, ואז יש לכם מלא אור. או אם אתם לא עובדים משרה מלאה. או שאתם מכינים דברים יותר מפעם אחת. או אתם זריזים ולא לוקח לכם שמונה שעות להכין עוגת שלוש שכבות. 


אוי. יכול להיות שהמסקנה שלי היא בעצם שכל אדם בעולם יכול לפתוח בלוג לעוגות ועוגיות, חוץ ממני? יש מצב שאני צריכה לסגור את הבלוג שלי?


נו טוב. לפחות I'll go down with a bang - הרי מה יותר מתאים לי מאשר עוגה עם מלא שוקולד וחמאת בוטנים שיצאה הרבה הרבה יותר טעימה ממה שחשבתי וציפיתי שהיא תהיה?

אני לא רוצה לשמוע מכם אף מילה על הטשטוש של התמונה הזו! נסו אתם לצלם בפאב חשוך בפלאפון ותחזרו אלי, בסדר?

***
עוגת חמאת בוטנים וקצפת שוקולד
מקור המתכוןעוגת המקל וניל שהתעללתי בה עד מאד, אז בסופו של דבר אני המקור (בלי שום קשר לציפור).

כמות: עוגה אחת בקוטר 22 ס"מ. אפשר להכין גם בתבנית 24, אולי גם 26. לא יודעת לומר לכמה אנשים זה מספיק.

מצרכים:
לעוגה
1/2 1 כוסות קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
150 ג' חמאה רכה
1 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום דמררה
1/2 כוס חמאת בוטנים (בערך 1/2 2 כפות גדושות)
4 ביצים גדולות
1 כוס חלב

לקצפת שוקולד
2 כוסות (500 מ"ל) שמנת מתוקה
200 ג' שוקולד מריר

לציפוי חמאת בוטנים מתקשה
4 כפות חמאת בוטנים
2 כפיות שמן (אני השתמשתי בקנולה)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקצפת: קוצצים גס שוקולד ומניחים בקערה.
2. מבשלים כוס אחת של שמנת ומביאים לסף רתיחה.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. טוחנים ישר עם בלנדר מוט או שממתינים שתיים-שלוש דקות ומערבבים, עד לקבלת גנאש חלק.
4. מכסים ומעבירים למקרר למשך ארבע שעות לפחות, עדיף אפילו לילה.
5. בינתיים מכינים את העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים רינג בקוטר 22 ס"מ בנייר כסף ונייר אפיה (גם בתחתית וגם מסביב).
6. טורפים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה. מניחים בצד.
7. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית-גבוהה עד לקבלת תערובת בהירה, משהו כמו 3-5 דקות.
8. מוסיפים חמאת בוטנים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
9. מוסיפים ביצים, אחת אחת, וטורפים למשך כל דקה לאחר כל הוספה, עד להיטמעות. מדי פעם עוצרים את פעילות המיקסר ומנקים דפנות בעזרת לקקן.
10. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת היבשים ואת החלב לסירוגין: שליש קמח, חצי חלב, שליש קמח, שאר החלב, שאר הקמח. בין לבין מערבבים עד להיטמעות.
11. כאשר הבלילה כמעט אחידה לגמרי, עוצרים את פעילות המיקסר ומערבבים מעט עם לקקן - חשוב לאסוף הכל מהתחתית, על מנת שהבלילה תהיה אחידה וחלקה.
12. יוצקים לתבנית ואופים עד להזהבה, 30-45 דקות. מצננים לגמרי. חשוב לעקוב אחר העוגה: אני סובבתי את העוגה שלי לאחר רבע שעה ולאחר רבע שעה נוספת הנמכתי את החום לכ-160 מעלות, כיוון שהיא השחימה אך עדיין לא היתה אפויה בפנים. בסך הכל אפיתי 45 דקות.
13. כשהעוגה התקררה, פורסים אותה לשתיים או שלוש שכבות שוות. אם צריך, מיישרים את החלק העליון.
14. ממשיכים עם הקצפת: מניחים את כוס השמנת השניה והגנאש הקר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה: מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה.
15. להרכבה: מניחים פרוסת עוגה אחת על צלחת הגשה ומעליה מעט קצפת. מיישרים לשכבה אחידה בעזרת פלטה מדורגת או לקקן.
16. ממשיכים עם שתי פרוסות העוגה הנוספות (או אחת, תלוי לכמה חילקתם את העוגה).
17. מורחים שכבה דקה יחסית של קצפת מעל ומסביב לעוגה: זה ציפוי פירורים, אז הוא לא חייב להיות מאד ישר או יפה. מניחים את העוגה במקרר עד שהקצפת מתקשה קצת.
18. מוציאים את העוגה מהמקרר ומורחים שכבה נוספת של קצפת - הפעם משקיעים, כדי שהציפוי יהיה חלק וייראה טוב :-)
19. אם רוצים, אפשר ליצור מסביב לעוגה דוגמא בשלב זה: פשוט עושים קוים לאורך ולרוחב בעזרת מזלג. אני ניסיתי לתת לקישוט מראה של שתי וערב, אבל ממש לא חובה. גם אם תחרצו קוים רק לרוחב או רק לאורך זה יצא יפה. לחילופין, אפשר גם לזלף קישוט יפה. או, כמובן, להשאיר את זה חלק. בכל אופן, מכניסים שוב למקרר בסיום הקישוט.
20. להכנת ציפוי חמאת הבוטנים המתקשה: מניחים חמאת בוטנים בקערה ומחממים במיקרוגל למשך עשרים-שלושים שניות, עד שהיא די נוזלית.
21. מערבבים פנימה שמן.
22. מוציאים את העוגה מהמקרר ויוצקים עליה את הציפוי. אם צריך, עוזרים לו להתפשט קצת בעזרת לקקן או כף.
23. אם נשארת קצפת ורוצים, מזלפים כמה גבעות/כוכבים/פרחים במרכז העוגה. מחזירים למקרר עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בחמאת בוטנים עם שבבי בוטנים גם עבור העוגה עצמה וגם עבור הציפוי. אפשר להשתמש בחמאת בוטנים חלקה, ולדעתי עבור הציפוי זה אפילו עדיף, היות שהשבבים קצת מקשים על הציפוי לזלוג על פני העוגה.
  • אני יודעת שאופן ההכנה קצת ארוך, אבל התהליך באמת לא מסובך.  קטן עליכם, באמת.
  • מצד שני, העוגה מעולה בפני עצמה, אז אם בא לכם לוותר על הקצפת ו/או הציפוי.. גם הולך. אפשר גם פשרה באמצע: מכינים את העוגה ומצפים אותה בקצפת רק מבחוץ, מבלי לפרוס לשכבות. זה די מפשט תהליכים ומקצר את ההכנה.
  • ולא, אתם לא לבד: גם אני מרגישה שאני רוצה להוסיף ציפוי חמאת בוטנים מתקשה לכל דבר שאני הולכת לאכול עד סוף ימיי.
  • עכשיו תראו, אני צריכה להיות כנה. לדעתי האישית (ולדעת החברה שחגגה יום הולדת ועוד חברה שלנו שלא הפסיקה לאכול מהעוגה ועוד כל מיני אנשים שהיו ביום ההולדת) העוגה מעולה, אבל הרשו לי לצטט לכם בחור זר לחלוטין שהתחיל לדבר איתי באותו הערב, אחרי שנתנו לו לטעום חתיכה: "אם את קונדיטוּרית (במלעיל), אז שמעי רעיון. גם אני וחבר יש לנו.. עושים כל מיני דברים מיוחדים. קחי את העוגה הזו, שימי שכבה של ביסקוצ'ים וקצפת. אם את קונדיטוּרית (במלעיל), את יודעת שזה יצא טוב".
  • אז כנראה שאני לא קונדיטוּרית (במלעיל), כי לא ממש נשמע לי שזה יצא טוב...
  • אה, אבל זוכרים שחיפשנו עוד סיבות לקרוא לי משוגעת? אז עשר שניות אחרי שקיבלתי את המונולוג הזה מהבחור הזר, מיד העתקתי אותו, מילה במילה (כולל מלעילים ושורוקים לא במקום), לפלאפון, כשבראשי המחשבה "אני חייבת לספר על זה בבלוג".
  • מה אמרתם? בוודאי שיש לי חיים, מה גורם לכם לחשוב שאין לי?



19 בדצמבר 2012

עוגיות בננה ותבלינים

תודו שתמיד תהיתם איך פועל המח המעוות שלי.


נו, קדימה. תודו.

ובכן, היום בתפריט: הצצה קטנה מתוך העונה החדשה של סדרת המופת, "ראשים של מופרעים", ובונוס בדמות עוגיות מעולות. עוגיות בפוקס. עוגיות בטעות.


אז ככה. זוכרים את חנוכה? נו, החג הזה עם כל הסופגניות והלביבות. מתישהו באמצע שלו החלטתי שבא לי להכין עוגיות מחופשות.

אני יודעת, אני יודעת. דברים מחופשים.. לא החג הנכון. אבל רציתי לחפש את העוגיות שלי לסופגניות (רואים שזה קשור לחנוכה?), וממש לא התכוונתי לחכות לפורים.

נכון תמיד רציתם לראות את ידית הלקקן שלי ממש ממש מקרוב?

מה זה עוגיות מחופשות לסופגניות? או, טוב ששאלתם. התכנון היה לאפות עוגיות עגולות ושמנמנות, לפדר אותן באבקת סוכר ולהכתים במעט צבע מאכל אדום, ממש בקטנה, רק כדי לתת אפקט של ריבה.

עוגיות עגולות. הממ... המחשבה הראשונה שלי היו כדורי בצק העוגיות האלה. מעבר לזה שהעוגיות זכורות לי כטעימות לאללה, הן יצאו לי ממש עגולות בזמנו - הן ממש בקושי משתנות במהלך האפיה, לכן אם אעצב אותן איך שארצה, הצורה הסופית מובטחת לי.

ו/או את המגפיים שלי?

היה רק עניין אחד קטן: הפעם רציתי להכין עוגיות ללא חמאת בוטנים. כן. בחיי. קחו רגע להתאושש.

זה לא שאני לא אוהבת חמאת בוטנים (הזכרתי את זה כבר פעם? יש מצב, לא סגורה על זה), פשוט רציתי עוגיות אחרות. בראש היו לי עוגיות פשוטות, מבוססות על אבני היסוד קמח-חמאה-סוכר ומחוזקות בקינמון. לכן לקחתי את המתכון ההוא והתחלתי עם ההמרות.

תודה על התמונה, טל!

החלטתי לוותר על חמאת הבוטנים והשוקולד צ'יפס. אני משערת שאולי יכולתי להשתמש בחמאה במקום חמאת בוטנים, אבל לא עשיתי את זה. הלכתי על בננה קטנה שהיתה לי בבית, אחת מכמה בננות בשלות-מאד-מנומרות-למדי-עוד-רגע-והן-פיכסה. קינמון, כמובן, היה בתכנון מההתחלה. אבל לא רציתי שהוא יהיה בודד, אז צירפתי אליו את חבריו הטובים ג'ינג'ר, אגוז מוסקט וציפורן. ואם כבר אני הולכת על הקטע של עוגיות תבלינים, רק הגיוני להחליף חלק מהקמח הלבן במלא, לא?


בדיוק.


אבל. על דבר אחד לא חשבתי: חמאת בוטנים ובננה.. לא בהכרח מובילות לאותו מרקם. אז העוגיות שלי השתטחו קצת במהלך האפיה. הן לא נשארו עגולות. הן נהיו פחוסות. עוגיות עם נוכחות, לגמרי, לא דקיקיות או משהו כזה. אבל לא דומות כהוא זה לסופגניות.

התבאסתי. אוף, חשבתי לעצמי, עוד אחד מהמקרים האלה בהם אני מתכננת ומתכננת ובסוף רואה את הכל קורס לנגד עיני. אתם יודעים איך אני, הכי לא דרמה קווין שיש.


למרבה המזל, טל קפצה לבקר באותו ערב, ומסתבר שהיא מאמינה בי הרבה יותר ממה שאני מאמינה בעצמי. היא שכנעה אותי בכל זאת לעשות את התעלול שלי, לפזר אבקת סוכר בכיף ולעטר במעט צבע מאכל. זאת אומרת.. היא ניסתה לשכנע אותי לוותר על צבע המאכל, אבל מה זה סופגניה בלי ריבה?*


*זה דבר טעים, כי סופגניה זה טעים אבל ריבה זה מטופש. ובכל זאת.. סופגניה עם ריבה ואבקת סוכר זה הכי חנוכה שיש, אז לא היתה ברירה.

בכל אופן, הבנו שמבחינה ויזואלית הרעיון שלי לא ממש עבד - עובדה שבפייסבוק עלו עלי תוך שניה - אז נשאר רק לראות מה קורה מבחינת טעם.

בהתחלה חלקנו, טל ואני, עוגיה אחת. אני חשבתי שהיא חביבה, לא היסטרית. זה היה רך ומשונה קצת. טל אמרה שממש טעים לה. וזה אומר המון, כי היא ממש לא בקטע של בננות. אחר כך טעמנו עוד עוגיה - טל המשיכה לפרגן, אני עדיין לא התלהבתי.


אבל אתם יודעים.. כבר הכנתי עוגיות. הן היו אכילות. ומקושטות. לא באמת חשבתי לזרוק אותן לפח. אז לקחתי אותן למחרת לעבודה. וטעמתי. ברור שטעמתי.

WOW.

DUDE.

SPICE. UP. YOUR. LIFE.


אני לא יודעת איזו פיה ביקרה את העוגיות שלי במהלך הלילה, ומה בדיוק היא עשתה, אבל משהו קרה שם והן הפכו למעולות פשוט. טעם עדין של בננה, דומיננטיות מעולה של התבלינים, צ'ואיות נהדרת (מה אתם רוצים שאני אומר, לעיסוּת?) ושמעו - טעים.

זה היה מהפך כל כך גדול ובלתי צפוי, שהייתי חייבת מיד לטעום עוד עוגיה, כדי לוודא שלא טעיתי.

(חדשות טובות: לא טעיתי)

ובכן, מה מוסר ההשכל של הסיפור הזה, ילדים?

לפעמים כדאי לתת דרור למח המעוות שלכם שחושב על כל מיני רעיונות מטופשים כמו עוגיות מחופשות לסופגניות. מפה לשם, אתם יכולים למצוא את עצמכם עם עוגיות מפתיעות ומעולות.


and she baked happily ever after...

***
עוגיות בננה ותבלינים
מקור המתכון: העוגיות האלה, ששיניתי לא מעט. בתכלס, אין מבחינת המראה, הטעם או המרקם כל קשר בין שתי העוגיות.

כמות: לי יצאו 27 עוגיות, אבל זה תלוי בגודל שתחליטו עליו

מצרכים:
100 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1 בננה בשלה (מאד, במקרה שלי), מעוכה
1/2 כוס סוכר חום דמררה
1/2 כוס סוכר לבן
1 כוס קמח לבן
1/2 כוס קמח מלא
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1 כפית קינמון טחון
1/4 כפית ג'ינג'ר טחון
1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
1/4 כפית ציפורן טחון

אופן ההכנה:
1. מניחים בקערת המיקסר חמאה ושני סוגי סוכר. מחברים וו גיטרה ומערבבים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
2. מוסיפים בננה מעוכה ומערבבים עד להיטמעות.
3. בקערה נפרדת מערבבים שני סוגי קמח, אבקת אפיה, סודה, מלח ותבלינים.
4. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים בהדרגה, תוך כדי ערבוב. מערבבים עד לקבלת בצק אחיד.
5. מכסים את הקערה במגבת או ניילון נצמד ומעבירים את הבצק למקרר למשך כחצי שעה (אפשר גם יותר. שלי היה שם יותר משעה).
6. מוציאים את הבצק מהמקרר ומחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה.
7. יוצרים מהבצק כדורים בגודל אחיד ומניחים על התבנית. מרווחים מעט, אבל העוגיות לא מתפשטות מאד, לכן לא צריך לרווח בטירוף.
8. אופים 10-12 דקות (אני אפיתי אחת עשרה דקות). מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מביאים לרשת לצינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, העוגיות מצוינות בעיני, אבל אם הייתי מכינה שוב, הייתי מורידה קצת סוכר. הן מתוקות מאד, אפילו מדי. אז אם בא לכם להוריד כמה כפות.. אפילו רבע כוס.. בכיף. אולי אפילו חצי, אבל על זה אני לא מתחייבת.
  • ואם כבר סוכר, האמת שאני גם הוספתי כפית וקצת של סוכר וניל לבצק, אבל סתם כי היתה לי שקית פתוחה וזו היתה הדרך שלי להוסיף וניל לבצק. ממש אין צורך להוסיף סוכר וניל, אבל לגמרי אפשר להוסיף משהו כמו כפית של תמצית וניל אם מתחשק לכם.
  • מבחינת גודל ואחידות העוגיות: אפשר להשתמש בכף גלידה קפיצית כדי ליצור אותן, ואז כנראה תקבלו עוגיות אחידות, אבל הכף שלי גדולה, כך שהיו יוצאות לי בערך חמש עוגיות, אז עשיתי לפי העין.
  • אני משערת שפחות בוער לכם לעשות את השטות הזאת, אבל למקרה שאתם מתעניינים - מראה ה"סופגניה" מתקבל על ידי זריית אבקת סוכר מעל העוגיות ומעט צבע מאכל אדום: טובלים קצה של קיסם בצבע מאכל ומסובבים אותו קצת במרכז העוגיה, כך שמתקבל כתם בערך עגול, אבל ממש לא אחיד. כמו ריבה אמיתית ;-)
  • טוב, זה חייב להיאמר: אין בעוגיות האלה ביצים. יודעים מה זה אומר? שהבצק הנא אכיל ואין סכנת סלמונלה וכאלה. וכשאני אומרת אכיל, אני כמובן מתכוונת לטעים. אה, ואתם יודעים מה עוד אפשר לעשות עם בצק נא, חוץ מלאכול אותו ככה? לא יודעת, אוף דה טופ אוף מיי הד: טראפלס?