> האולימפוסטיאדה - הגירסא של מורקייק | Morcake

23 ביולי 2012

האולימפוסטיאדה - הגירסא של מורקייק

עשיתי טעות. רציתי לספר לכם על יום הכיף (טוב, חצי יום כיף. את חצי יום הראשון העברתי אצל אפרת) שביליתי אצל בישול בזול, הלא היא ביזול, הלא היא ביז (וכן, כנראה שבסופו של דבר היא תהפוך להיות B. בלייר וולדורף, גירסת ירושלים) ממש לא מזמן. כבר הייתי מוכנה להתחיל לכתוב. אבל אז ראיתי בתיבת הדואר שלי מייל מביז בכבודה ובעצמה. הכותרת - אולימפוסטיאדה, טיוטה ראשונית (אני כותבת טיוטא. עם א'. אבל רציתי להיות נאמנה למקור), הטרידה את מנוחתי. מצד אחד, השתוקקתי לקרוא. מצד שני, ניסיתי לעמוד בפיתוי ולא לקרוא, על מנת שהגירסא של ביז לא תשפיע על מה שאכתוב אני.


ומה בסוף? well.. הדילמה שלי החזיקה מעמד בערך שבע שניות. ואז נפניתי לקרוא את הטיוטא הראשונית של בישול בזול. ומיד קיללתי את עצמי. ואותה. את עצמי, כי לא הצלחתי לדחות סיפוקים ונכנעתי ליצר הסקרנות. ואותה? כי היא כתבה את כל מה שרציתי לכתוב, רק יותר טוב ויותר שנון ובעקרון - כפי שנזפתי בה כשעניתי לה - לא היה כבר צורך בפוסט משלי. הייתי מוכנה להסתפק בקופי פייסט של מילותיה של הביז. כן, החלטתי להוסיף ה' הידיעה. מה תגידו על זה.

ובכל זאת. על אף שכל מילה נוספת מיותרת, ובאמת שעליכם לרוץ לבלוג המצחיק, השנון, המשתלם כלכלית והשופע הופעות אורח של מיכאלאנג'לו וערפדי חתיכי (וזה מופרע בדיוק כפי שזה נשמע) - בישול בזול.. למרות זאת, אתם אמורים כבר לדעת שאני לא אחת כזאת שתוותר על ההזדמנות לפלוט כמה מילים מיותרות.

אז... GO.


קודם כל, ביזול תספר לכם שהיא חיזרה אחריי. אז נכון, היתה הצעת נישואין או שתיים מצדה במהלך הדרך, אבל מה שהגברת שוכחת זה שאני הייתי זו שהתחילה איתה לראשונה לפני שנה וקצת - היא כתבה על מזון אמריקאי טראשי, ואני, בעודי קוראת את הפוסט, הרגשתי כאילו אני קוראת את עצמי. הן מבחינת התוכן והן מבחינת הסגנון.. לא הבנתי איך פתאום המילים שלי מופיעות בבלוג אחר, עד שהבנתי שפשוט יש בחורה זרה שנשמעת לי (טוב, נקראת לי) מאד דומה לי. אז מה הפלא שנקרעתי מצחוק כשקראתי אותה? כן, צניעות היא מעלה גדולה...
אז הגבתי לה והתחלתי לעקוב אחרי הבלוג שלה והתאהבתי וירטואלית וקולינרית והומוריסטית.

בכל אופן, מפה לשם הגענו למיילים. בפעמיים הראשונות עוד העמדנו פנים שאנחנו דנות בעניינים טכניים של "איך את עושה את זה בבלוג" ו"למה אצלך זה ככה, אבל אצלי לא", אבל מהר מאד עברנו ל"טוב-מתי-נפגשים-ואיפה-ומה-נכין-וכמה-אדיר-יהיה-וואו- איזו-התרגשות-!!!!!!!-מקווה-שלא-יהיה-מוזר-לא-יהיה-מוזר-נכון?-אפילו-ששתינו-קצת-נטולות-כישורים-חברתיים".
כמה רעיונות גלגלנו בהתכתבות הזו, אין לתאר. שוקולד, חמאת בוטנים, טרייפל עם שוקולד וחמאת בוטנים. ביזול זרקה משהו על זה שהיא רוצה להכין דונאטס אבל מפחדת לטגן והחליטה שהדבר הנכון לעשות יהיה להעמיד אותי - סלפסטיק מהלך - מול סיר מלא שמן רותח. אני באמת לא יודעת איך הסוף של הסיפור הזה הוא לא "ואז שרפתי לביז את הבית".


בכל אופן, במקביל לכיוון הדונאטסי הזה, אני זרקתי לאוויר את האולימפיאדה. מה יקרה אם נקח מספר דונאטס ונצבע את הפרוסטינג שלהן (שלהם? דונאטס זה בנות?) בצבעי הטבעות האולימפיות? אוווו ורגע, האולימפיאדה בלונדון. אולי נלך על כיוון בריטי? מה לגבי סקונס?
בשלב הזה, כשאני כבר התחלתי לרדוף סביב הזנב של עצמי, המבוגרת האחראית והמבשלת בזול ניסתה להרגיע אותי. בתקיפות עדינה היא אמרה לי "תגידי, אממ.. את בטוחה שנספיק את הכל?". נספיק. את הכל. מעניין. אפילו לא חשבתי על זה. מרוב כל הסוכר הווירטואלי שהסתובב לי בראש, מצאתי את עצמי בבועה בה הזמן עוצר מלכת.

בישול בזול מפגינה דוגמנות ידיים הורסת

טוב, אז מפה לשם הגיע היום. כאמור, התחלתי אצל אפרת. התעכבתי שם יותר מדי. כבר התחלה טובה עם ביזול. היא בטוח תשנא אותי, חשבתי. ולבסוף, כשאפרת ואני כבר היינו בשלב הפפראצי לגאלט ועוגת הקרמל שלנו, הגיעה ביז. היא עובדת לא רחוק, אז קבענו שניפגש אצל אפרת ומשם נסע יחדיו אל ביתה. לבושה בחולצת מיכאלאנג'לו - אמנם שערה לא היה קלוע צמות, כפי שהבטיחה לי, אך לטענתה היא ניסתה ולא הצליחה (סליחה, תיקון: היא הצליחה אבל זה פשוט היה מכוער בטירוף ואם הייתי רואה אותה, הייתי נאלצת להכות אותה. מילים שלה, לא שלי) - היתה הביז (כן, שוב ה' הידיעה) שמחה וחייכנית ובכלל לא כעסה על האיחור שלי. יש! באמת התחלה טובה.

נסענו אליה. הגענו. כן, פתאום הייתי מאד מודעת לזה שאני בגופיה, כפי שביז מצטטת אותי בפוסט שלה. אמנם לבשתי גם חצאית-שכמעט-מתאימה-לירושלים, אבל אתם יודעים.. לא נעים. וכן, היא הכריחה אותי לרוקן את כל תכולת הרכב שלי לתוך הבית שלה, כי "עדיף לא להשאיר באוטו". התיק והתיק של הלפטופ והעוגה וחצי שסחבתי איתי מאפרת והתיק עם הסוכריות הצבעוניות והבייגלה והמנז'טים בכל הגדלים והמינים ומזוודת הציוד. זהו. בקטנה.

בלאגן זה כאן. זאת אומרת.. שם.

לכל השכנים של ביזול - אל דאגה, זה סתם נראה כאילו עוברת לגור איתה מישהי לא צנועה כל כך לא מזמן. המישהי הזאת פשוט סחבה איתה את כל המטבח שלה עד ירושלים.

מיד כשנכנסנו, ביז הציבה בפניי קערת עם בצק שמרים תפוח עד מאד, שקית קמח ומערוך. "מהר. זה צריך לתפוח שוב. רדדי".


אז רידדתי. הכל טוב ויפה בזה שהאולימפיאדה מתקיימת בלונדון, אבל אני הלכתי דווקא על דונאטס א לה מגדל פיזה. מה, לא שמעתם שעקום זה הישר החדש?

נו, אז אני לא יודעת לרדד. אז מה. ביזול גיבתה אותי לאורך כל הדרך ואמרה לי שהיא תאהב אותי גם אם הדונאטס שלנו יהיו עקומות ומעוותות (לא, זה לא מסתדר לי. עקומים ומעוותים. אני מחליטה עכשיו שדונאט הוא זכר, טוב?), וזה כל מה שהייתי צריכה כדי להמשיך. אז קרצתי "עיגולים" בעזרת חותכן עוגיות בגודל אממ.. מסוים, וב"מרכז" של "עיגול" כזה קרצתי עוד "עיגול", קטן יותר.. בגודל מסוים מינוס קצת.*


*אפיה זה מדע מדויק

בינתיים הכינה ביזול קאפקייקס שוקולד, לפי המתכון הזה. והיא אפילו השתמשה באותה המטרפה. וגם אני השתמשתי בה קצת, כשהצטרפתי אליה. הסיבה היחידה שלא לקחתי את המטרפה איתי כשהלכתי היא כי חשתי לא בנוח לגנוב מבישול בזול ישר על הפעם הראשונה שאני מבקרת. לא נעים. גניבה זה משהו שבדרך כלל עושים לא לפני הביקור השני או השלישי, לא? נימוס בסיסי.


אה, בבלילת הקאפקייקס הכנסנו גם שוקולד עם סוכריות קופצות. זה היה טעים בתוך הבלילה הלא אפויה (מה? לא. מי בכלל אוכל בלילה לא אפויה? בטח לא אני. בטח לא מתאפקת לשתות את כולה בקשית. מצחיקים), זה פחות הורגש בקאפקייקס האפויים (אגב, אני משתמשת כאן בפירוש הפחות נפוץ של "פחות" - "בכלל לא")..


בזמן שהקאפקייקס נאפו והדונאטס עדיין תפחו, אנחנו התחלנו לתכנן את החלק החשוב באמת: הקישוט. מראש ידענו שנאחנו רוצות להכין קאפקייקס אולימפיים. דיברנו על קישוט כל קאפקייקס בענף אולימפי אחר, ביז ביקשה ממני לחפש בסופר עוגיות דובונים (זהבה ושלושת הדובים, ליתר דיוק. זהבה הכי כיכבה בסוף), והיא - על הדרך - הדפיסה רשימה של מגוון ענפים אולימפיים.

רואים? אשכרה יש רשימת ענפים אולימפיים מאחורי ידיה של המקשטת הלאומית.

מי אמר כיתה טיפולית?

ההמשך כולו בליל מסוחרר של שמן, שוקולד, בייגלה וספרינקלז. מלא ספרינקלז.

העיצוב המקורי והצעקני עד מאד לבגד הים האולימפי של בנות כדורעף החופים (הוא הוחלף בהמשך, כפי שניתן לראות בשאר התמונות). ואף מילה על זה שזהבה נראית כאילו נשלפה מתוך סרט אימה.

טיגנתי את הדונאטס. לא נכוויתי אפילו קצת. ביזול עודדה מהצד. לטענתה היא התחבאה בצד ופלטה צווחות קטנות של פחד מדי פעם - לי לא זכור דבר כזה כלל וכלל.



ביז המיסה שוקולד לבן והעבירה אותו לשקית סנדוויץ' קטנה שעשתה הסבה למיני שק זילוף. היא החלה לצייר קווי מתאר על הדובונים והזהבות השונים. חלק מהזהבות "הולבשו" בביקיני מהמם - שוקולד לבן מצופה סוכריות עגולות צהובות וכחולות, כי משום מה כדורעף חופים היה הענף שהיה הכי חשוב לטפל בו. אז הכנו אותו ראשון. זה בכלל ענף אולימפי?
אוקיי, מסתבר שכן, או אם לצטט את ביזול: "זה הענף הכי חשוב! יש בו בחורות בביקיני!" לי נותר רק לתהות מה יש למר בישול בזול לומר על האובססיה של אשתו לבחורות בביקיני. אזכור לברר זאת בביקורי הבא בעיר הקודש...

הנה, בגד הים הוורוד המלבב נזרק הצדה לטובת קווי מתאר לבנים...

...שהפכו לבגדם ים צהוב הורס. בשלב מסוים גם השתעשענו ברעיון להפוך את הזהבות שלנו לזומבים, היות שהן גם ככה היו מפחידות בקטע לא הגיוני.

המשכנו כך עם שלל ענפים אולימפיים נוספים - אתם מוזמנים לנחש מה זה מה (מבטיחה להוסיף כותרות לכל אחד מהקאפקייקס עוד כמה ימים). כשעזבתי את ביתה של בישול בזול כעבור כמה שעות, השארתי אחריי בלאגן גדול וכמות בלתי הגיונית של סוכריות ונצנצים על רצפת הסלון, על השולחן במטבח וככל הנראה גם בחדר האמבטיה.

מבט נוסף על סערת צבעי המאכל שתקפה את ביתה של בישול בזול ביום ההוא

יש קאפקייק אחד שבכל זאת הייתי רוצה לספר לכם עליו: אבא קומנצ'י, כי אני יודעת שגם ביז כתבה עליו. עליה. עליהם? מדובר בשני אבא דב שהולבשו בבגדי גוף נוצצים עד מאד. נצנצים ואבקת פיות והכל. עד הסוף. וכך הפכו לשתי מתעמלות אמנותיות הורסות. הן התאמנו שנים לקראת האולימפיאדה הזו, בטוח יקבלו עשר עגול.

שימו לב להשקעה בפרטים הקטנים, כולל סיכה התואמת לבגד הגוף המנצנץ של כל אבא קומנצ'י

נו, ואיזו מתעמלת אמנותית מופיעה בלי כדור או בטון מנצנץ? התמונה הזו גנובה מבישול בזול...

את הדונאטס, אגב, לא הספקנו לקשט, אז לא התקבל לוק אולימפי. קודם כל, ביז די התאכזבה מהתוצאה הסופית. גם אני לא נפלתי (מה שלא הפריע לי לאכול עשרים דונאטס ועוד ארבעים ושלושה דונאט הולז. נו, חורי דונאט. נו, העיגול הזה שמוציאים מהאמצע של הדונאט, אל תתקטננו איתי!), אבל בכל זאת, אתם יודעים.. בצק. ושמן. הרבה בצק. הרבה שמן. אפשר להתמודד עם זה. אני עדיין מעדיפה את הסופגניות של סבתא שלי, אבל אם תניחו לפניי דונאט או שניים כמו שביזול ואני הכנו - אני לא אסרב. just saying.
חוץ מזה, ומה שבאמת עצר בעדנו, היה העובדה שכבר היה שמונה בערב וברבע לעשר התחיל גמר היורו. היתה עוד נסיעה ארוכה לפניי וגם ככה השמש כמעט שקעה וכבר לא היה לנו אור טוב לצילומים. וכידוע, אם זה לא מצולם - זה לא קיים (תודה לך, פייסבוק, על שהכנסת את התובנה הזו לחיינו). אז עניין הדונאטס-טבעות-אולימפיות דעך.


לגבי הקאפקייקס - בעקרון, אני לא ממליצה לכם לנסות לקשט אם אין לידכם איזו בישול בזול עם שקית שוקולד לבן מומס שלופה ביד. הבחורה הזו יודעת לזלף קווי מתאר של בגדי ים, בגדי גוף וחליפות ג'ודו (אופס, גיליתי לכם עוד ענף אולימפי!) על עוגיות בצורת דובונים יותר טוב מכל אדם אחר שאי פעם פגשתי.


מה זאת אומרת, אתם רוצים לומר לי שאף פעם לא נתקלתם במישהו שניסה לזלף שוקולד לבן בצורות שונות ומשונות על עוגיות דובונים? איזו מין ילדות עשוקה היתה לכם?

מבחינת התכלס, אין כאן מתכון היום (יכולתי לסמוך עליכם שתשימו לב לבד, אבל אני מתעקשת להאכיל אתכם בכפית. כזאת אני. אהבה חונקת.). מה שכן יש פה, זה את שני הדברים הבאים:
1. המתכון לדונאטס שלנו הוא זה - ביזול הכינה את הבצק, אני רידדתי, קרצתי וטיגנתי, ביז התחבאה בפינת החדר בזמן הטיגון ובסיומו ציפתה את הדונאטס בגלייז, שתינו אכלנו.


2. הקאפקייקס הטעימים שלנו היו אלה. הם צופו בשוקולד לבן וקושטו בדובונים וזהבות מעוטרים בשוקולד לבן, סוכריות קטנות, סוכריות גדולות, סוכריות כסופות, סוכריות צהובות, סוכריות עגולות, סוכריות פרחוניות. ובייגלה. פשוט הוציאו מהארון את כל הקישוטים שיש לכם (ייתכן שלא כולכם אוגרים בבית כמויות אדירות של סוכריות, כולל שתי קופסאות של סוכריות כוכבים שגוגל חילקו פעם בקולנוע, אבל היי.. אני בטוחה שיש לכם משהו בבית. תתפלאו כמה אפשר להשיג בעזרת הסוכריות העגולות הקטנות - יש לקרוא, עיגולי צבע המאכל - שמקשטים איתן עוגה כושית. אופס סליחה, עוגה אפרו אמריקאית), הניחו על השולחן and go absolutely crazy. או crazy. או crazy. או crazy.

נכון דאגתם שביזול הרעיבה אותי במהלך השהות אצלה? אל דאגה. מלבד עשרות ספרינקלז,
כמה דובונים ולא מעט בייגלה - נאכל גם קאפקייק. אולי גם כמה דונאטס. ודונאט הולז.

זה הגיוני שאני אוהבת את כל שירי הקרייזי האלה פחות או יותר באותה מידה? נו, איך אני אמורה להשוות בין בריטני לפטסי? או בין אירוסמית' לנארלס ברקלי? זה קשה מדי!

שימו לב: אתם בטח מבולבלים, בכל זאת.. אתם לא רגילים לראות תמונה כזאת כאן, אבל כך נראית תמונה טובה.
גם כאן, קרדיט (מן הסתם): בישול בזול

אה, והדבר האחרון שיש פה זה זה:
3. ההשווצה שלי על זה שאני זכיתי לטגן דונאטס ולקשט קאפקייקס עם בישול בזול האגדית. וזהו, ילדים, הסיפור על הבישול בזולימפיאדה.


לא?

אולימפיאדת זולדון? אולימפיאדת בישולונדון?

הדונאטסיאדה?

אולימפיאדת אלפיים וקאפקייקס-רה?

מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר? זה הכי בייג'ינג 2008. מקושט יותר, מנצנץ יותר, זול יותר - זה הדבר.
(הצעה נוספת, הפעם של בישול בזול: מתוק יותר, מטוגן יותר, משמין יותר)

עזבו, אני רק הולכת ודועכת. שתהיה לכם אולימפיאדה שמחה ושנזכה במיליון מדליות. 

(ושיכירו בזה שלמדינת ישראל יש עיר בירה...)

***
ועכשיו, קבלו את כל הקאפקייקס, אחד אחד, בקלוז אפים מטורפים. אני מכריזה בזאת על תחרות המגיב המגניב. לא? אלוף הזילוף? גם לא? טוב, באמת שלא הולך לי היום.
בכל אופן, מי שינחש נכונה את המספר הגדול ביותר של ענפים אולימפיים (רובם קלים מאד מאד) בהם עוסקים הדוב-אתלטים (יש לקרוא: dubatletim) שלנו, יוכתר כמגיב המגניב ו/או אלוף הזילוף, על פי בחירתו.
מה הפרס, אתם שואלים? אממ.. אממ.. תהילת עולם, קודם כל, וכן הערצה אינסופית מצד בישול בזול ואנוכי. אם אתם גרים קרוב, אני יכולה גם לארגן לכם מדליה אולימפית מספרינקלז ושוקולד לבן מומס, בתנאי שתבואו לאסוף אותה. אני עצלנית מדי כדי להגיע אליכם.

מוכנים?

מה הסיפור עם כל הדובונים שתומי העין? לא ברור. הם נציגינו למשחקים הפאראלימפיים, כנראה..

והנה הגירסא של בישול בזול למערבולת השוקולד והסוכריות הקופצות...

עדכון מה-28/07/2012: מימין לשמאל, שורה ראשונה עד חמישית: מתעמלות אמנותיות, אתנה מהאולימפיאדה המקורית, ג'ודוקות, גלשן בייגלה, פודיום של זוכי המדליות, שחיינים (דווקא לא אמנותיים, אבל אני זורמת עם כל מי שחשב שמדובר בשחיה אמנותית), הודף כדור ברזל, כדורעף חופים, סתם "לונדון 2012" כולל הטבעות האולימפיות (העדשים האולימפיים, בעצם), מרים משקולות.

8 תגובות:

MoranSha אמר/ה...

הפוסטים שלכן הופיעו ברצף בגוגל רידר, ממש גורל.
בכל מקרה, הדובים: התעמלות אמנותית, אתנה האותנטית (כן, ביזול כבר גילתה.. וזה לא ענף, זה סמל), ג'ודו, שיט (או מה שזה לא יהיה שבו הם עומדים על סירות קטנות ופעם זכינו בזה), דובים על הפודיום, שחייה אמנותית/חתירה (זה לא ברור אם הם מתחרים או שותפים!), הדיפת כדור ברזל, כדורעף חופים והרמת משקולות.

מה שאלת? אם אין לי משהו יותר טוב לעשות, כמו ללמוד למבחן? ובכן, איך ידעת?

עדי אמר/ה...

אני ראשונה!!!
המזוהים הם: התעמלות מכשירים (כן, ככה נקרא הענף של ההתעמלות האומנותית), ריצת מרתון (נראה לי...), ג'ודו, שיט מפרשיות (ככה קוראים לענף?), קבלת מדליות (וואלה- ענף חדש מבחינתי), שחיה צורנית, הדיפת כדור ברזל, כדור עף חופים (בבגדי ים אופנתיים!) והרמת משקולות.
הפוסט היה מצויין וגם הדובונים הפאראלימפיים!

Dina Levant אמר/ה...

גם אני זיהיתי הכול... למרות שזו לא חוכמה להגיד עכשיו אחרי שמורן-שה כבר נקבה בכל שמות הענפים... אהבתי את השחיה האמנותית! או סתם שחיה!!! אתן יצירתיות כ"כ. וגם הרמת המשקולות:) בקיצור מלבב!

mekoopelet אמר/ה...

אוי, גדול...דבר ראשון ממש אהבתי את הדובים הג'ודאיים עם החליפות ג'ודו...פשוט משגעים, ואלה ששוחים שחיה צורנית (אלה שחצי טובעים בקרם), מתה עליהם.
וכל הזהבות המפלצתיות האלה...
התמוגגתי מכל מילה, זה היה הרבה יותר מעניין מאשר ממש לצפות באולימפיאדה, מבחינתי.

טל אמר/ה...

כמו שאמרתי לביז, הרסתן אותי מצחוק, במיוחד עם הדובים ששוחים על הצד.
גם הביקיני הורוד זועק הורס.
בכלל הכל, נראה כמו בליל מטורף של סוכר וצבעים ונצנצים שמי לא היה רוצה לקחת בו חלק?!
קיצר גדולות מהחיים! :)

פני אמר/ה...

תזכורת לעצמי: אסור לקרוא אותך באוטובוס, אסור לקרוא אותך באוטובוס, אסור לקרוא אותך באוטובוס בדרך הביתה, רק בבית!!! שכן אנשים זרים נועצים בך מבטים כאילו את חייזר שהרגע נחת מכוכב אחר עקב פרצי צחוק מתגלגלים ובלתי נשלטים ופרצופים מוזרים ושוקלים לאשפז אותך או לחלופין לקרוא להוא... איך קוראים לו, זה שלוכד בעלי חיים ומחזיר אותן לגן חיות. כן בדיוק. בקיצור היה משעשע והדוב-אתלטים הם פשוט לתפארת מדינת ישראל.

אפרת אמר/ה...

תשמעי יקירתי- זה פוסט גאוני שיכנס להיסטוריה בספרך על תולדות הבלוג! נשמע שהיה לכן כל כך כיף ושלא הפסקתן לצחוק! וכל כך קרוב אלי...:) ת ע נ ו ג

Mor אמר/ה...

בנות, סחתיין על הזיהויים! לא הכל היה מדויק (אם כי אני חושבת שחלק מהדברים שחשבתן עליהם היו יותר מוצלחים ממה שאנחנו תכננו..), אבל יש כבוד.
וכן, לא הכל זה באמת ענפים, היו גם כמה סמלים אולימפיים ופודיומים וזה. אל תתקטננו.

פני, אני מצטערת שבגללי אנשים זרים עשו לך פרצופים. להבא, אני מזמינה אותך להאשים אותי. לגמרי לוקחת אחריות על מעשיי.

הוסף רשומת תגובה