> גאלט פירות יער כפרי | Morcake

5 ביולי 2012

גאלט פירות יער כפרי

לפני כמה חודשים קיבלתי מייל מבחורה אחת, אפרת שמה. היא פרגנה לי ולבלוג ובעקרון עשתה לי טוב על הלב האגו. בעקבות המייל הזה ותגובות נוספות שלה, גיליתי שלאפרת עצמה יש בלוג - אז מה את עושה כל היום. אז נכנסתי. ולשוטט בבלוג שלה.. זה בערך מה שעשיתי כל היום. מיד נשביתי בקסמיו. ובקסמיה של אפרת. מומלץ במיוחד: הפוסט "קחי אחד חמודה" השופע תמונות שוק מהממות ובו מככב הביטוי הגאוני "אני לחמניה / אני עוגיה".


וזהו, ילדים, הסיפור על איך פגשתי את אפרת.

מהר מאד עברנו למיילים ובהמשך לטלפונים. הבנו שאין ברירה, עלינו להיפגש ולאפות יחדיו - זה כתוב בכוכבים, אל לנו לנסות להתנגד. אז הפסקנו לנסות ותיעלנו את האנרגיה לסוגיות חשובות יותר ובראשן "מה נכין???".
דנו בעניין לא מעט, החלפנו לינקים למתכונים שונים ומשונים שמצאנו ברחבי האינטרנט ולבסוף נסגרנו על שניים: עוגת אחת עשרה שכבות עם קרם שוקולד וגאלט פירות יער כפרי (למה כפרי? כי האמנתי שאם אחזור על המילה הזו שוב ושוב במהלך ההכנה, זה יצדיק את כל הפאקים בתוצאה הסופית). מתישהו באמצע המפגש הבנו שאולי התכנון שלנו לאפות שתי עוגות היה מעט שאפתני מדי, בעיקר בהתחשב בעובדה שהיינו מוגבלות בזמן (אני קבעתי לי play date נוסף באותו היום, עם בישול בזול, ואפרת היתה צריכה להוציא את פיצי מהגן. כן, זכיתי לפגוש אותו. ולא, הוא לא התרשם ממני במיוחד. כנראה לא מצא חן בעיניו שמישהו רב איתו על תשומת הלב של אמא שלו, ובצדק). אבל בסופו של דבר הצלחנו בכל זאת לסיים את היום עם שתי עוגות שוות וטעימות מאד.


בכל אופן, קבענו להיפגש אצל אפרת. יצאתי לדרך, נרגשת ומלאת כוונה לעשות רושם ראשוני טוב - אז איחרתי. יופי מור. אבל אני רק חצי אשמה: מי ידע שהארץ פקוקה לעייפה ביום ראשון בבוקר? ויותר מזה, מי ידע שתחנות דלק הן מצרך כה נדיר בארצנו הקטנטונת?


לא משנה. לאחר זמן ארוך (מאד) מהמצופה, ולאחר שכמעט נתקעתי באמצע הדרך ללא דלק, הגעתי לביתה של אפרת. זה הזמן לספר לכם: אני עוברת לגור איתה. אפרת, יש לך מקום בשבילי, נכון? אני מוכנה לישון על הספה. טוב עזבו, אני יוצאת פה קצת סטוקרית מופרעת (אוי, איך השתרבבה למשפט המילה "קצת"?), אבל עכשיו אני סוף סוף יודעת את התשובה לשאלה "אז מה את עושה כל היום". מתחזקת דירה מהממת, זה מה שהיא עושה! טוב, אם נכנסתם פעם לבלוג של אפרת, אין סיבה שתופתעו מהדירה. קחו את מה שאתם חושבים על העיצוב והמראה הכללי של הבלוג... ודמיינו שניה איך זה אמור להיראות במציאות. יש? דמיינתם? אז בדיוק ככה.


אוקיי, סוף סטוקריות.


לאחר סוג של היכרות - שבעצם התחילה כבר לפני זמן מה בעולם הווירטואלי, והמשיכה בעצם עד סוף היום - ניגשנו למלאכה. התחלנו בבצק של הגאלט, ואני התיידדתי עם מעבד המזון של אפרת.


אחר כך אכלנו שקלנו פירות יער. עם כמות הפטל והאוכמניות ש"טעמנו" שם, אני ממש בהלם שנשאר משהו לעוגה...


בהמשך התחברתי גם עם המיקסר (הסמי-תעשייתי!) של אפרת. וכיוון שהוא הפך לכזה ידיד נפש שלנו (טוב, שלי. את אפרת הוא כבר מכיר מלא זמן), המיקסר סייע לנו בהכנת כמות בצק אדירה לעוגת השכבות שלנו, שמפאת קוצר הזמן הפכה לעוגת שש שכבות (מה אתם עושים פרצוף? כולם יודעים ששש זה האחת עשרה החדש).


ערבבנו, רידדנו - חלקנו נכשל קשות במלאכת הרידוד, גזרנו ניירות אפיה - חלקנו גזר, חלק אחר עמד בצד והודה לאל על כך שיש באזור מישהי שיודעת להשתמש במספריים כמו שצריך, חילקנו בלילה לתבניות, אפינו, ציננו, אפינו עוד קצת, צילמנו צילמנו צילמנו. מה שאלתם, האם הכנו פנקייק מהשאריות של עוגת השכבות, הטבענו אותו בסירופ מייפל והעלמנו אותו בזמן שהכנו קרמל? לא, ממש לא. למה שתחשבו דבר מטופש כזה?


אה כן, קרמל. בשלב מסוים החלטנו לוותר על קרם השוקולד של עוגת השכבות ולהמיר אותו ברוטב קרמל. למען האמת, רצינו להכין גם קרמל וגם רוטב שוקולד פאדג'י, אבל.. קוצר זמן וזה. נראה לי שכבר הבנתם את הקטע.


אז לסיכום: אפרת חמודה ונחמדה וכיפית ויש לה מצלמה שגורמת לי לרצות לפרוץ בבכי ודירה שגורמת לי לרצות.. טוב כן, גם כן לפרוץ בבכי. אני בחורה נורא רגישה, מסתבר. ואפינו יחד והיה מגניב וטעים, אפילו שהבצק שרידדתי לגאלט היה בעובי שלי בערך (ואני לא דקה במיוחד). ואני הולכת לפרסם את שני המתכונים שהכנו, אבל בנפרד. נתחיל בגאלט ובפעם הבאה - מבטיחה - תקבלו את עוגת הקרמל.

הגאלט קצת דלף. זכרו, מילת המפתח במתכון הזה - כפרי. כפ-רי!

אה, ובואו נסגור את העניין הזה כאן ועכשיו: אני מעניקה לכם בשמחה את המתכונים. רוצים תמונות יפות? קפצו לבקר אצל אפרת - היא ממש ממש ממש יודעת מה היא עושה. ואני כל כך לא.

כאן אתם יכולים לראות פרוסת גאלט פירות יער עם טשטוש אינסטגרמי כפרי ברקע.
טוב בסדר, זה היה השלב שניסיתי להוכיח לאפרת ולבישול בזול שגם הפלאפון שלי יכול להתחפש למצלמה משוכללת.
וכשלתי.

ובלי קשר - לכו לבקר אותה, יש לה יופי של בלוג.

היי אפרת!

אוי לא, מה עשיתי? עכשיו אתם תלכו אליה, תראו איך בלוג אמור להיראות באמת ולא תחזרו לעולם. טוב נו - if you really someone, set them free. אני בסך הכל רוצה שיהיה לכם טוב, ואם זה לא אצלי - so be it. אני סומכת על אפרת שתדאג לכם ותטפל בכם יפה.

גבירותיי ורבותיי, קבלו את התמונה האמנותית של הפוסט

(אבל אם בכל זאת תרצו לחזור מתישהו, זכרו שבקרוב תהיה כאן עוגת שכבות שווה)


***
גאלט פירות יער כפרי
מקור המתכוןShutterbean (אפרופו בלוגים מהממים.. שלה הוא באמת אחד המוצלחים. והיא גם חברה טובה של ג'וי דה בייקר, והרי ג'וי נמצאת ברשימת עשרת האנשים שהייתי רוצה להיות חברה שלהם, אז טרייסי = שאטרבין מקבלת נקודות זכות גם על זה), אם כי אנחנו שינינו קצת את סוגי וכמויות הפירות. בקטנה.

כמות: פאי אחד גדול, תלוי כמה דק תרדדו את הבצק. אגב, אנחנו אמנם רידדנו עבה מדי (טוב, אני. לוקחת אחריות מלאה על עצמי בעניין הזה) וכנראה צריך יותר דק, אבל לא הייתי מרדדת דק מדי. הבצק אמור להכיל כמות אדירה של פירות וגם לעטוף אותם. נראה לי שאם הוא יהיה דק מדי, יהיה לו קשה. חוץ מזה, ממתי בצק עבה זה דבר רע? :-)

מצרכים:
לבצק (Pâte Brisée)
1/2 2 כוסות קמח לבן
1 כפית מלח
1 כפית סוכר לבן
200 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1/4-1/2 כוס מים קרים מאד

למילוי
800-900 ג' פירות יער (ראו הערה בהמשך)
1/3 כוס סוכר לבן (נראה לי שאפשר גם חום)
2 כפות קורנפלור
1 כף מיץ לימון
קורט מלח

לציפוי
1 ביצה טרופה
1 כף סוכר חום דמררה

אופן ההכנה:
1. מניחים קמח, מלח, סוכר וקוביות חמאה במעבד מזון. מעבדים עד לקבלת תערובת פירורית, משהו כמו עשר שניות.
2. מפעילים את מעבד המזון בפולסים ותוך כדי מוסיפים מים, בזרם דק ואיטי, עד לקבלת גושי בצק גדולים ולא רטובים או דביקים. העיבוד צריך להיות קצר - הימנעו מעיבוד יתר - ולא חייבים להשתמש בכל המים (אנחנו כן השתמשנו, אפילו הוספנו עוד קצת מים, כי הבצק היה קצת יבש).
3. מניחים את הבצק על משטח מקומח קלות ומעבדים מעט למעין דיסקית. עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה  אחת לפחות (שעתיים, אם אתם אנחנו).
4. מעט לפני הוצאת הבצק מהמקרר, מערבבים בקערה גדולה פירות עם סוכר, קורנפלור, מיץ לימון ומלח.
5. בינתיים מחממים תנור ל-190 מעלות.
6. מוציאים את הבצק, מניחים על משטח מקומח ומרדדים לעיגול בקוטר של כ-40 ס"מ ובעובי של כ-3 מ"מ. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית מרופדת בנייר אפיה (אם רוצים, אפשר לרדד מראש על נייר האפיה או להעביר במהלך הרידוד, כפי שאנחנו עשינו).
7. מניחים את תערובת הפירות במרכז הבצק ומפזרים אותו עליו בצורה אחידה, תוך שמירה על שוליים של כ-5 ס"מ.
8. מקפלים את שולי המאפה כלפי המרכז וצובטים מעט בחיבורים, על מנת לחזק ולהדק את השוליים.
9. מברישים את חלקו העליון של הגאלט (שולי המאפה, בקיצור) בביצה טרופה ומפזרים מעט סוכר.
10. אופים למשך כשעה, עד שהבצק מזהיב והמילוי מבעבע. מצננים ומגישים (או אוכלים כשהגאלט עדיין חמים. הממ מעניין מי מסוגל לעשות דבר כזה).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • הבטחתי הערה על הפירות: טרייסי השתמשה במשהו כמו 940 ג' של תותים, פטל ואוכמניות. היא גם פירטה לגבי הכמויות של כל אחד. ומה איתנו? אני לא ממש יודעת לומר מה היתה הכמות של כל פרי, כי שקלנו את הכל יחד, וזה לא הרגיש לנו חשוב כל כך, אבל השתמשנו באזור ה-800 ג' של פטל, תותי עץ/פטל שחור (אפרת, נראה לי שלא התקבלה החלטה סופית בעניין בסופו של דבר...) ואוכמניות. זה לא חקוק בסלע, אתם יכולים לגוון קצת את הפירות וגם את הכמויות.
  • האמת שבשלב מסוים עלה לי גם רעיון לשלב במלית הפירות שקדים פרוסים, אבל שכחתי מזה לגמרי, אז אפילו לא אמרתי כלום לאפרת על זה. לא בטוחה אם זה יוסיף לפירות או סתם יפריע להם, אבל זו סתם מחשבה שהיתה לי.
  • טרייסי גם הכינה קצפת מחצי כוס שמנת מתוקה עם מעט סוכר. לנו לא היה זמן והאמת שהסתדרנו עם הגאלט "סתם ככה", אבל קצפת בטוח יכולה לשדרג ולהחגיג (= להפוך לחגיגי, מה לא ברור) אותו. שתדעו.
  • אה, עוד משהו: אנחנו ערבבנו את הפירות בקערה עם הסוכר, הלימון וכל השאר מיד אחרי שהכנו את הבצק, ואז כל התערובת עמדה למשך קרוב לשעתיים. בדיעבד, זו היתה טעות, כיוון שהפירות קצת התפרקו והפטל צבע את כל התערובת בוורוד. זה לא נורא או משהו כזה, אבל אני ממליצה להכין את המלית רק ממש לפני רידוד הבצק, או אפילו אחרי הרידוד: מרדדים, מעבירים לתבנית ומחזירים למקרר לקצת, מכינים את המלית, מוציאים את הבצק מהמקרר וממשיכים.
  • רגע! אם אתם מרדדים את הבצק, מעבירים לתבנית ומחזירים למקרר, העבירו אותו לתבנית אחרת כשאתם מוציאים שוב מהמקרר, סבבה? סבבה. אני יודעת שאני נשמעת לכם קטנונית, אבל ממש מומלץ לא לאפות על תבנית קרה מדי.
  • שכחתי משהו? אה כן, כבר סיפרתי לכם על הבלוג של אפרת?

מי מנחש מה קרה פה?

הא! לא ציפיתם לכפית שלישית, אה? פשוט לפתע קיבלנו סיוע

15 תגובות:

אפרת אמר/ה...

מור אהובתי, אפילו שידעתי שאת מצחיקה בטירוף, לא שיערתי כמה מצחיק יהיה לקרוא על חוויה שבה הייתי נוכחת.. ובכלל אני מרגישה כזאת רצינית ליידך- אז תספרי לכולם שאני לא!
היה כיף!!

MoranSha אמר/ה...

אני לא ממש מבינה... מה הגודל של הדבר הזה? זה נראה ממש קטן, אבל שהכנתן כמה גאלטים (זאת מילה? גאלטים?)

טל אמר/ה...

ואי אתן כאלה אדירות! הכל נראה מהמם וטעים
ואני חייבת לציין שהעוגת שכבות המטורפת נראית כמו עוגת פנקייקס שווה במיוחד!
פעם הבאה אני שם

pastaeveryday אמר/ה...

הגעתי דרך אפרת ואיך לומר, אתן פשוט שילוב מוצלח! הכתיבה, התמונות, ההומור ו..אפשר חתיכה מהשכבות? נראה אחד הדברים הטעימים שיש!

הילה אמר/ה...

אני אתחיל בזה שאני מתה על הבלוגים של שתיכן, מתה. יחד עם "מתכונים שנראים טעימים" ו"בצק אלים" המיתולוגי אתן ברביעיה הישראלית הפותחת.
עכשיו אני לא יודעת מאיפה אני מביאה את החוצפה כי בחיים לא הכנתי גאלט (לא חובבת גדולה של מתוקים. הממ. האם עדיין מותר לי לקרוא פה?) אבל כקוראת כפייתית של מתכונים ובלוגי בישול משהו בבצק שלכן נראה לבנבן מדי. הגאלטים שאני ראיתי תמיד היו יותר, אה, חומים (אם כבר כפרי). משהו כזה http://sundaysweets.blogspot.co.il/2009/09/plum-galette.html
וחוצמזה, מור, אני בשוק שאת אוכלת פירות.

נטלי אמר/ה...

כרגיל, הרגת אותי מצחוק :)
שיתוף פעולה מעולה, הכי עשה לי חשק לעוד!

נטלי

עידית אמר/ה...

אני מחכה לעוגת הקרמל.
את הפאי כנראה אעשה מפירות העונה.והתמונות שלך מדהימות

גל אמר/ה...

פוסט נהדר :)
אני בדרך כלל לא קורא מתכוני קינוחים ואפייה, והפעם נשאבתי. איזה כיף!

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

איזה פוסט מעולה לשיתוף פעולה בין שני בלוגים מעולים :)

התמונות מעוררות תיאבון. איפה השגתן פירות יער?
בכל מקרה- שאפו על התוצאה! בפעם הבאה אתן מוזמנות אליי לסרט (אני אפילו אתאמץ ואמצא סרט על אוכל) :)

בישול בזול אמר/ה...

הייתי שם! (לפחות בסוף) הכל נכון! המעבר מהתמונה עם החתיכה השלמה לזו המחוסלת לקחה בערך 17 שניות. הרגשתי כמו חזיר בר שמתנפל על... על... על גאלט פירות יער כפרי ממש ממש טעים.

Mor אמר/ה...

טוב, לפי הסדר:

אפרת - רצינית? את? די די, תפסיקי. את יודעת שזה לא נכון.
(כאילו - רצינית, כן. במידה. בדיוק במידה. זהו. אוף, הסתבכתי)

מורן - את צוחקת, נכון? הגאלט בגודל של תבנית תנור גדולה. כמו עוגה ממוצעת, רק קצת יותר גדול אפילו. הוא באמת נראה קטן?

טל - כן, עוגת הקרמל פשוט נראתה כמו ערמת פנקייקים, אי אפשר להתחמק מזה (ניסינו. בסוף קיבלנו את ערמת הפנקייקס שלנו באהבה).

פסטה (שרון, לפי הבלוג שלך שהשארתי לי פתוח כי אני רוצה לחקור אותו לעומק) - האם ייתכן שאת תאומתי האבודה? פשוט אני הייתי יכולה בקלות להחליף את שמי ל-pizzaeveryday...

הילה - קודם כל תודה ענקית. ולגבי הגאלט עצמו, את צודקת: הוא לבן מאד. מדי. קיוויתי שזה לא יגיע לזה, אבל עכשיו זה הזמן להתוודות שאנחנו הפעלנו את התנור על חום נמום מדי למשך חצי שעה בערך ורק אחר כך העלינו.. הבצק אמור להיות יותר כהה. האם זה הפריע לנו? לא ממש :-)
ואת לא אוהבת מתוק? הממ. שקלת לטפל בזה? אשמח לעזור ;-)

נטלי - הנה, עוד עלה בדיוק אתמול (עוגת הקרמל)! ותודה תודה.

עידית - די, תמשיכי. והגאלט הזה יכול לעבוד עם כל דבר בערך, כולל עוד גאלט בתוכו. הממממ רעיון.. אז לכי על זה!

גל - תנקס. אני בדיוק הפוך ממך.. היות שתשעים אחוז מהתזונה שלי מורכבת מאורז לבן, אני קוראת בעיקר קינוחים ואפיה, פחות אוכל-אוכל.

ימית - אפרת קנתה את הפירות באיזה מקום שנתן לה אותם תמורת כליה. עסקה משתלמת במיוחד. יאללה, מתאים לי סרט על אוכל (זה הזמן להודות בזה שלא ראיתי עדיין את "ג'ולי וג'וליה"? אבל אני גם תמיד מוכנה לראות שוב את "שוקולד". עבר יותר מדי זמן)

ביז - היית שם? בטוחה? לא שמתי לב. יש מצב שאת מדמיינת? יכול להיות שכל הנצנצים והספרינקלז עלו לך לראש?

MoranSha אמר/ה...

בתמונה הלפני אחרונה נראה כאילו הצלחת עם החתיכה בגודל של כל העוגה... ולכן שאלתי :)

גיל אמר/ה...

הגאלט נראה ונשמע מעולה!
והבלוג שלך מגניב לא פחות מזה של אפרת (המגניב מאוד). מה שבתוך הקנקן (או הפוסטים) הוא שחשוב, ושתיכן מצליחות להעלות פוסטים כיפיים, אישיים ומצחיקים שאני רק יכול לחלום עליהם!

mekoopelet אמר/ה...

טוב, בזכות אפרת הגעתי אלייך, ואז קראתי המון (המון) אחורה, וגם את שלושת פוסטי לונדון החמודים, ומאוד נהניתי מכל מילה, וגם מזה שאנשים כותבים יפה ומשעשע בלי להשפיל את ילדיהם פעם בדקה (סתם, זאת היתה הערה קטנה לעצמי...אבל היי, פוסט הבא מתוכנן לסיפור קטן על חמותי, אז יש בו ממש גיוון ונגיעה בנושאים שלא נגעתי בהם עד היום), הקיצר, הוספתי אותך לגוגל רידר שלי ואני מחכה (בנשימה עצורה) לבאות.

Mor אמר/ה...

מקופלת, קפצתי לבקר אצלך והסיפור על החמות הורס. וגם על הילדים. עכשיו אני רק צריכה לקרוא אחורה ארבע שנים של פוסטים אצלך. בקטנה :-)

הוסף רשומת תגובה