> שבלולי שמרים במילוי חלבה על קרמל תפוחים | Morcake

26 באוגוסט 2012

שבלולי שמרים במילוי חלבה על קרמל תפוחים

לפני כחודש (טוב בסדר, חודש ויום ויומיים - כבר אחרי חצות, אם אתם ממש מתעקשים) הרגשתי ליום אחד איך זה להיות אחת מהמקובלים של הכיתה: מיטל וענבל המהממות*, בנות איי לאב פוד (לחצתם על הלינק? לחצתם? יופי), הזמינו אותי להצטרף לסדנת אפיה בבית של ארז קומרובסקי במתת שבגליל, יחד עם עוד מספר בלוגרי אוכל.

*הן באמת מהממות, אני לא סתם אומרת את זה כדי להתחנף ולהיות מוזמנת לעוד אירועים שווים כאלה בעתיד. ממש ממש לא. אבל אם כבר העליתם את הנושא, אז אממ.. מיטל, ענבל, קול מי מייבי ;-) **

**לא, באמת, הן אחלה. הבנות האלה הן צוות כל כך מוצלח שהן אפילו הגיעו לסדנא - במקרה - לבושות באותו הצבע בדיוק. וכידוע, צבע החולצה של הבנאדם אומר המון עליו ועל עבודת הצוות שלו.


בכל אופן. נפגשנו כולם במרכז על הבוקר ומשם נסענו יחד צפונה. הנסיעה היתה מגבשת (אם מתעלמים מהנהג שלנו, שהוא פשוט תאונת דרכים שמחכה לקרות. תודות לו, סבלתי ממחלת ים (כי זה יותר דרמטי מסתם לומר "היתה לי בחילה") כל הדרך הלוך. וגם חזור. ואני לא בעייתית בנסיעות בדרך כלל.


לא יותר בעייתית ממה שאני בשוטף, בכל אופן.


קיצור. כל בלוגר הציג את עצמו וסיפר על הבלוג שלו וזה, היה נחמד. האמת היא שלא הכרתי אף אחד אישית (אם כי את רוב הבלוגים דווקא כן), חוץ מטל, שחלקה איתי ספסל בדרך (יכול להיות שהוכתרנו - אוקיי, הכתרנו את עצמנו - כמאאאגניבות של הספסל האחורי) וגם היתה שותפתי למעשה המטופש של היום - קפה ומאפה על הבוקר בבית הקפה הקרוב לביתי, עוד לפני שפגשנו את כולם ופצחנו ביום ארוך ומפרך של אכילה ושתיה מרובה. כמה מרובה? תראו, אחרי הקרואסון של הבוקר היו עוגיות בהסעה. כמה סוגים. ואצל ארז... וואו. טוב רגע, כבר מגיעים לזה.



אז עשינו בונדינג, התמרמרנו על הנהג, ניהלנו דיון על סוג הצילום ואיכות התמונות בבלוגי אוכל (מלחמה באיראן? שישה עשר אלף מובטלים בחודש אחד? עזבו שטויות, יש בלוגרים שמעזים לצלם בפלאפון! סתם, ייאמר לזכותם של כל הנוכחים שהם דווקא תמכו בי ובאינסטגרם שלי), ולבסוף הגענו.


איך לתאר את המקום? אני באמת לא יודעת איך. מכירים את זה שאנשים אומרים שהם היו במקום כלשהו והרגישו "כאילו הם לבד בעולם"? אז כזה. לארז יש בית מדהים - המטבח מאובזר ברמות מטורפות, יש לו שני כלבים (או שתי כלבות? הצלחתי לבדוק רק את אחת מהם.. עד סוף היום לא הצלחתי להבין האם השני הוא בעצם שניה) חמודים לאללה (והם הכי יודעים לעשות עיניים ולהתחנף לאנשים עם אוכל ביד, בניסיון להרוויח מזה משהו), המרפסת מקסימה עם נוף - וואו. המון המון ירוק וטבע ונוף ואפס אנשים. שקט מוחלט. דממה.


מיד כשהגענו ניגש ארז לכל אחד עם כוס יין לבן , ואני - שבאופן עקרוני לא סובלת יין - לקחתי כוס, רק מתוך נימוס. ואז טעמתי. מתוך נימוס. מפה לשם, עד סוף היום הייתי שמחה וטובת לבב ומנומסת אחרי שלוש (אולי ארבע? מי זוכר) כוסות יין.


במרפסת ההיא שהזכרתי קודם המתין לנו שולחן עמוס כל טוב - לחם שנאפה על מקל (לחם. על מקל. כן), עוד כמה סוגי לחמים, כל מיני דברים עם ירקות או דגים או גם וגם.. דברים שלא נגעתי בהם, כמובן, אבל כולם התעלפו מהם. נראה לי שאמרו משהו על חצילים. אני מתקשה לזכור.

מה פשר הביצים בצלחות, אתם תוהים? אמנם המתכון דרש ביצים שלמות, אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות
שנזקקתי לביצים ובדיוק היה לי בקבוק ריק כדי לבדוק את השיטה הזו להפרדת ביצים, אותה בטוח ראיתם כבר.
אז.. זה כמעט עבד. הצלחתי לשאוב את החלמון לתוך הבקבוק, אבל לא עד הסוף. ואז הוא החליק בחזרה למטה
והתפרק לתוך החלבון. קיצור, מזל שלא באמת הייתי צריכה להפריד את הביצים הפעם :-)
אבל יש מצב שאם אתאמן עוד פעם-פעמיים, זה אשכרה יעבוד

אחרי שהרגענו את הבטן המקרקרת (בכל זאת, עברה איזה רבע שעה מאז העוגיות שאכלנו בדרך), התחלנו בסיור. עברנו ליד הטאבון בפתח הבית - בינינו, כל בית צריך טאבון - שלא הפסיק לעבוד לרגע. המשכנו לסייר ב"גינה" הקטנה והצנועה של הבית. ארז סיפר לנו על כל מיני תבלינים שהוא מגדל שם, ותוך כדי הסבר הושיט לנו דוגמיות כדי שנוכל לראות ולהריח. היה שם מעין פרח כרישה שאפשר לאכול as is (לא הכי טעים, אבל היי - טעמתי! מחיאות כפיים לי!), מלון שאמור היה להיות מלפפון אבל רק בדיעבד התברר שהוא לא (תכלס, למי לא קרה שהוא התחיל לגדל בבית מלפפון ואז התברר שזה מלון?), מלמעלה השקיפו עלינו כמה אשכולות ענבים. בקיצור, כל מה שאדם צריך כדי להתקיים*. בשלב זה כבר היה מובן איך ארז מתמודד עם הבידוד מהציוויליזציה.

*אדם נורמלי. לא אני. אני זקוקה לאורז לבן וקורנפלקס. וגלידה.


בתום הסיור הגענו לצד האחורי של הבית, לקומה התחתונה - חדר הסדנאות. התמקמנו מסביב לשולחן ארוך והסדנא החלה.




הסדנא נערכה במסגרת חודש האפיה של סוגת ושיתוף הפעולה בין ארז קומרובסקי לסוגת. מטרת היום היתה להכיר לנו את הקמחים החדשים שהניב שיתוף הפעולה הזה. וכמובן, לגרום לי להבין שאני כן מסוגלת לשתות יין. ולאכול כמויות אדירות של לחם. סתם, את זה כבר ידעתי.

אז איפה היינו? בסדנא עצמה, כן. אנחנו ישבנו, צפינו בארז לש בצק והקשבנו לו מסביר על תהליך בריאת המחמצת - ידעתם שלוקח שבוע להכין אותה? בחיי. צריך להאכיל אותה כל כמה שעות ולדאוג לה וזה. בעקרון, אם בא לכם על חיית מחמד, אבל אין לכם כח לצאת לטייל כל יום עם הכלב שבסוף ישיר לכם מלא שיער בבית או שגם אתם - כמוני - חושבים שחתולים הם יצירי שטן.. אז מחמצת זה הדבר בשבילכם. יופי של חיית מחמד.

התמונה הזו לא באמת תורמת בשום צורה, פשוט נורא הצחיק אותי שגם הניילון הנצמד תפח יחד עם הבצק

בכל אופן, ארז הסביר ואנחנו אכלנו. עוד לחמים, חלה ממולאת גבינות ומנגולד (לא נגעתי, כמובן), סלט של עגבניות וזיתים (מה נראה לכם?), מרק עגבניות שהכיל בעיקר עגבניות ונהרות של שמן זית (לטענתם כולם הוא היה הורס, אבל נו באמת.. ככה אתם מכירים אותי?), מסבחה ועוד כל מיני דברים שלא אכלתי, אבל כולם אמרו שהיו ממש ממש מוצלחים. אני אכלתי לחם. ברור שהיה טעים.


אם אתם מתעצבנים עכשיו וחושבים שהיום הזה ממש התבזבז עלי, אתם ככל הנראה צודקים. וכל חבר או בן משפחה ששמע את חוויותיי הגיב בדיוק כמוכם. אבל סליחה, אז מה אם אני לא אוכלת שום דבר נורמלי? לא מגיע לי לאכול לחם שווה? בדיוק. זה מה שחשבתי.


אז אנחנו אכלנו ושתינו ונהנינו, וארז נתן בינתיים כל מיני טיפים לאפיה וגם זרק כמה מתכונים לחלק מהדברים שהוא הכין לנו באותו היום. ואז, אחרי שהיינו כבר גמורים, מעולפים, לא נושמים, יצאנו למרפסת האחורית. חלקנו התמקמנו על הספסלים המתנדנדים, חלק על הכורסאות הנוחות, אבל כעבור שתי דקות נאלצנו כולנו לקום - ארז החליט להרוג אותנו סופית בעזרת קפה, חליטת תה מעולה (כן, אפילו התה היה יוצא דופן), ושני קינוחים: מעין מלבי עם תאנים שהיה מצוין אבל טעמתי רק ביס ממנו (ותודה לטל שנתנה לי לטעום מהמנה שלה) ועוגת שמרים שהיתה ככל הנראה הטעימה שאכלתי בחיי. למען האמת, עוד לפני שיצאנו החוצה הכתיב לנו ארז את המתכון, אבל קצת אחרי שהוא פלט את המילים "שבע מאות גרם חמאה" איבדתי אותו. בדיעבד הצטערתי שלא עקבתי עד הסוף.. אז כן, העוגה הכילה 700 ג' חמאה, אבל היא היתה שווה כל גרם וגרם. שבלולי שמרים על מעין טופי אגוזים וסירופ לימוני.. את האמת? אני כבר לא זוכרת אפילו מה בדיוק היה שם, אני רק זוכרת שהעוגה היתה מושלמת. אם לא הייתי מתביישת (ידעתי שהייתי צריכה לשתות כוס יין נוספת!), אולי הייתי מבקשת שיארזו לי את השאריות כדי לקחת הביתה.


נשמע כאילו כל היום רק אכלנו ונחנו ולא עשינו שום דבר, נכון? נכון. זה די מדויק. המשימה שלנו התחילה בסוף: לפני שחזרנו מגן העדן הצפוני המבודד של ארז, הגריל כל אחד מהבלוגרים מספר וקיבל "שקית הפתעות" בהתאם. השקית הכילה מגוון מוצרים של סוגת - כמה סוגי קמחים, סוכר חום, אבקת אפיה, שמרים, כאלה.. ועוד שני חומרי גלם - פירות, ירקות, גבינות, כל שקית הכילה משהו אחר. המטרה? להשתמש בשני החומרים האלה, באחד או יותר מסוגי הקמחים שקיבלנו ובעוד מספר "מוצרי יסוד" (שמן/חמאה, ביצים, סוכר, וכו') ולהכין משהו. לא משנה מה, אבל שיהיה טעים ומיוחד וטעים.

רואים את הארון שמשתקף בתמונה? זה המנוול שניסה להרוג אותי לפני כמה ימים


כמובן שכשאני אומרת שכל אחד הגריל מספר, אני מתכוונת שכולם עשו את זה פרט לילדה הבעייתית של הקבוצה, שעקב חרדותיה זרקה לאוויר - עוד בדרך לצפון, כמה שעות קודם לכן - את זה שהיא נגעלת ממלא דברים וניסתה לגשש אם אפשר להחליף שקית אחרי ההגרלה וזה. אז מיטל וענבל דאגו לילדה הזו ונתנו לה - ללא הגרלה! - את השקית שנראו להן הכי פחות בעייתית יחסית לכל מה שהיא אמרה להן שבעייתי לה. אמרתי לכן שהן מהממות, לא?.

קיצור. השקית שלי הכילה חלבה ותפוחים מיובשים. אז על חלבה אני לא מתה, אבל היא לא מגעילה אותי, ותפוחים מיובשים מעולם לא אכלתי, אבל אם מתייחסים אליהם כתפוחים מתים, אז זה בסדר מבחינתי. אול אין אול - victory.


המשימה שלנו היתה להכין את מה שזה לא יהיה שאנחנו מכינים ולפרסם אותו בבלוג מתישהו במהלך חודש אוגוסט, כאמור - חודש האפיה של סוגת. אז כמעט כולם כבר עמדו במשימה (כמה חרוצים אפילו העלו שני מתכונים!), חוץ משתיים, עד כמה שידוע לי - האחת היא אני, ואת שמה של השניה אני לא אחשוף, כדי לא לחשוף ולהביך אותה.


לזכותי ייאמר שכבר הכנתי את המתכון שלי לפני שבוע בדיוק. הוא אמנם יצא מעולה, אבל החלק העליון נשרף והיה לא פוטוגני, והרגשתי שמגיע לכם יותר. אז התאפקתי* והיום הכנתי אותו שוב. למרבה השמחה (הרגישו חופשי לצאת לרחובות בתופים, במחולות ובקריאות "קולולו"), לא שרפתי שום דבר ויצא טו-אוב.


*התאפקתי... יותר כמו "התלבטתי כל השבוע האם רואים בתמונות שהעוגה היתה שרופה, והצקתי למיליון אנשים. 'תסתכלו שניה על התמונה. איך זה נראה? אה כן, זה נראה טוב אבל שרוף? אוף, באמת? רואים שזה שרוף? לא, כן.. זה באמת שרוף, זה לא סתם נראה, פשוט לא ידעתי אם רואים. טוב, תודה. אוף'". באמת, ככה עברתי אחד אחד עד שלבסוף השתכנעתי לא להתעצל ולאפות מחדש. כזאת אני, בחורה מסורה ונאמנה לקוראיה. אתם יכולים להפסיק עם הקולולו ולהתחיל למחוא כפיים בהיסטריה.


ואל תחשבו שהיה כל כך קל להחליט מה אני רוצה לאפות - שאלו את אמא שלי. ואחותי. וההיא שלא רציתי להביך קודם, אבל שיגעתי אותה במיילים והודעות כל החודש. היי, לפחות איתה (בניגוד לאמא שלי ואחותי) זה היה הדדי, כי גם לה היתה משימה.


בסוף, לאחר דילמות רבות, החלטתי ללכת על הומאז' לעוגה המושלמת של ארז: אכין שבלולי שמרים. אמלא אותם בחלבה. את התפוחים המיובשים אשרה ואערבב עם קרמל שאכין מסוכר חום. את הקרמל והתפוחים אניח בתחתית התבנית ואת השבלולים הממולאים מעליהם. אאפה. אשרוף את העוגה בפעם הראשונה, אך אפיק לקחים ואאפה אותה בדיוק כמו שצריך בפעם השניה.

כאילו.. הכל היה בתכנון חוץ מהמשפט האחרון. זה היה אלתור של הרגע.


בכל אופן, אני יודעת שחפרתי יותר מהרגיל (והיות שגם ברגיל אני כל פוסט שלי שווה לארבעה פוסטים של בלוגר ממוצע, אין לי מה לומר על זה פרט ל-OMS), אבל ממש חשוב לי שתדעו שהעוגה הזו מצוינת. ממש ממש ממש טובה. באמת. ואפילו אין בה 700 ג' חמאה. ואני אפילו לא אוהבת חלבה. אבל היא כל כך טובה. הבצק (תודה לך, ג'וי דה בייקר)? מעולה. המילוי? אכיל. סתם, טעים, פשוט.. חלבה. הקרמל והתפוחים? אחלה. הכל ביחד? להיט.


OMS = oh my shovel.


אל תעמידו פנים שלא תהיתם לגבי זה.

לסיכום, אני רוצה להודות שוב לבנות איי לאב פוד על יום מהנה מאד מאד ולארז על הסדנא השווה והטעימה. אם אתם במקרה בסביבה (כי מי לא קופץ מדי פעם לגבול עם לבנון? ידוע שמוכרים שם את הטאבונים והמלונים/מלפפונים הכי טובים בעולם), לכו לבקר בבית שלו במתת. זאת אומרת, אל תופיעו פתאום בפתח הבית שלו - "הייייייי, הגענו. מה ניש?" תאמו מראש, טוב? אל תסיגו גבול וזה.
וחוץ מזה, עדיין בסיכום, הכינו את העוגה הזו. טוב? היא ממש טעימה. ובכלל, השתמשו בבצק הזה לכל דבר. אני חושבת שאני הולכת להכין לי אחד כזה כדי לשים לידי בלילה. שיהיה. כמו איזו בובת פרווה, רק לא מפרווה. בובת שמרים. אוווו זה יכול להיות שוס היסטרי.


***
שבלולי שמרים במילוי חלבה על קרמל תפוחים
מקור המתכון: הבצק לקוח מ-Joy the Baker. כל השאר פרי מוחי החופר (וכן, אני מחשיבה "לפזר חלבה על בצק" כמתכון. don't hate).

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 28 ס"מ. אפשר להכין גם כבודדים.. בפעם הראשונה חתכתי את הגליל לשישה עשר שבלולים, הפעם לשנים עשר. זה מאד תלוי בתבנית ו/או בגודל השבלולים שלכם.

מצרכים:
1 כוס חלב פושר (חצי דקה במיקרו עושה את העבודה)
2/3 כוס סוכר לבן
1/2 1 כפות שמרים יבשים אינסטנט (כמובן שאפשר להשתמש גם בשמרים טריים ולהמיר את הכמות בהתאם)
100 ג' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
2 ביצים גדולות
3/4 4 כוסות קמח לחם ועוד קצת בשביל קימוח המשטח ורידוד (ראו הערה בהמשך)
1/2 כפית מלח

למילוי
30-40 ג' חמאה מומסת
200 ג' חלבה (אני השתמשתי בחלבה וניל, כי זה מה שקיבלתי), מפוררת לחתיכות קטנות
1 שקית (10 ג') סוכר וניל

לקרמל תפוחים
200 ג' תפוחים מיובשים
1 כפית קינמון
מים להשריית התפוחים
1 כוס סוכר חום כהה
20 ג' חמאה

אופן ההכנה:
1. מניחים חלב בקערת המיקסר. מוסיפים סוכר ושמרים, מערבבים קצת ומניחים בצד ל-5-7 דקות. אם השמרים לא ממש נמסים, אפשר לערבב קצת בזמן הזה.
2. מוסיפים חמאה, ביצים ו-1/4 4 כוסות קמח. מחברים וו גיטרה ולשים על מהירות איטית למשך כשתי דקות, עד שהבצק מתאחד כמעט לגמרי.
3. עוצרים את פעולת המיקסר, מנקים דפנות בעזרת לקקן או קלף, ומפעילים שוב, הפעם על מהירות בינונית, למשך כעשר דקות.
4. מוסיפים מלח ולשים עוד דקה-שתיים.
5. מעבירים את הבצק (המאד דביק בשלב זה) למשטח מקומח. מוסיפים לו חצי כוס קמח ולשים ידנית למשך כמה דקות, עד לקבלת בצק רך מאד וקצת דביק. בשלב מסוים זה עלול להיראות כאילו הבצק הופך להיות מאד קמחי וזה אפילו ירגיש כאילו לא כל הקמח נטמע בבצק, אבל פשוט המשיכו ללוש - בסוף תקבלו יופי של בצק. אם אני הצלחתי, גם אתם יכולים.
6. משמנים קצת את קערת המיקסר ומחזירים את הבצק אליה (או לקערה אחרת, אם אתם לא מתקמצנים על כלים). מפזרים מעליו קצת קמח, מכסים את הקערה בניילון נצמד ומתפיחים למשך כשעה-שעה וחצי, עד שהבצק מכפיל את נפחו. בפעם הראשונה התפחתי יותר משעה וחצי, לא בכוונה.. היום התפחתי שעה, ולדעתי אפשר היה אפילו פחות. אם אתם אופים בקיץ, מן הסתם התפיחה תהיה מהירה יחסית.
7. מניחים תפוחים בקערה, מוסיפים קינמון ומים, עד שהתפוחים מכוסים לגמרי.
8. לאחר עשר-עשרים דקות, מסננים את התפוחים ושומרים את מי הקינמון ששימשו להשריה.
9. בזמן שהבצק תופח (המלצה שלי: התחילו עם זה בערך עשרים דקות-חצי שעה אחרי שהוא התחיל לתפוח, כך הבצק יהיה מוכן בערך באותו הזמן שתסיימו את הקרמל) מכינים את הקרמל: מניחים בסיר סוכר חום וכעשר כפות ממי הקינמון. מבשלים על אש נמוכה עד שכל הסוכר נמס. אפשר - וצריך - לערבב בהתחלה, בהמשך עדיף להימנע מערבוב ורק לנענע את הסיר מדי פעם, כדי לוודא שכל הסוכר אכן נמס.
10. ממשיכים לבשל רק עד שהסוכר מתחיל לבעבע. כשזה קורה, מסירים מהאש, מוסיפים חמאה ומערבבים עד להמסתה והיטמעותה.
11. יוצקים את הקרמל לתבנית ומעליו את התפוחים בקינמון.
12. מערבבים קצת את הקרמל והתפוחים בעזרת כף או לקקן, כך שהתפוחים נהיים "מקורמלים". מפזרים אותם בשכבה אחידה בתבנית.
13. להכנת המילוי: ממיסים חמאה במיקרוגל או על הכיריים.
14. לאחר שהבצק תפח, מעבירים אותו למשטח עבודה מקומח ומעבדים מעט ידנית. מרדדים למלבן גדול (בעקרון, המידות שלו אמורות להיות 25X50 ס"מ, אבל זה לא חייב להיות מדויק על הסנטימטר).
15. מברישים את הבצק בחמאה המומסת (לא חייבים להשתמש בהכל, ראו שלב 20). מפזרים מעליה את החלבה (מפוררים ידנית תוך הפיזור). לבסוף זורים מלמעלה את סוכר הווניל.
16. מגלגלים את הבצק על הצד הצר שלו, כך שמתקבל גליל באורך של 50 ס"מ (או אורך החלק הארוך במלבן שלכם).
17. חותכים לשתים עשרה פרוסות שוות בגודלן (לא קריטי. אפשר לראות שאצלי הן ממש לא היו שוות גודל). מניחים בתבנית, מעל התפוחים והקרמל - אמורות להתקבל שלוש שורות שבכל אחת מהן ארבעה שבלולים.
18. מכסים את התבנית בניילון נצמד ומתפיחים כשעה.
19. לקראת סיום ההתפחה (או לפי הזמן שלוקח לתנור שלכם להתחמם), מחממים תנור ל-180 מעלות.
20. אם נשארה חמאה מהמלית, אפשר לטפטף אותם מעל השבלולים לפני האפיה (חבל על כל טיפה, לא?).
21. אופים 20-25 דקות (מסובבים את התבנית לאחר כעשר דקות), עד שהשבלולים מזהיבים. אצלי הם כבר היו זהובים למדי אחרי 19-20 דקות.
22. אם רוצים, זורים מעט אבקת סוכר לפני ההגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • כתבתי ברשימת המצרכים שצריך להשתמש בקמח לחם. למה? קודם כל, כי קמח לחם יש יותר גלוטן מאשר בקמח "רגיל" (רב תכליתי), וזה חשוב, כי בבצקי שמרים תמיד נרצה לפתח את הגלוטן. חוץ מזה, קיבלתי שלושה סוגי קמח מסוגת: קמח כפרי, קמח עוגות (שמכיל, אגב, פחות גלוטן מקמח רב תכליתי) וקמח לחם, לכן החלטתי לנסות אותו. אז.. חייבים קמח לחם? לא באמת. העוגה תצא סבבה גם עם קמח רגיל. אבל! בפעם הקודמת ("העוגה השרופה") השתמשתי רק בקמח לחם, והעוגה - מלבד הקצה העליון השרוף - יצאה מדהימה. הפעם השתמשתי בעיקר בקמח לחם, אבל הוא נגמר לי לקראת הסוף, אז הכוס וקצת האחרונות שלי היו קמח לבן רגיל. העוגה עדיין יצאה מצוינת, אבל קצת פחות מהפעם הקודמת. כמובן, אני לא יכולה לומר בוודאות האם זה קשור לקמח או לא, אבל שתדעו. אם יש לכם קמח לחם, זה הזמן להשתמש בו. אם לא, גם רב תכליתי הולך.

  • בפעם הקודמת חתכתי את גליל הבצק שלי לשש עשרה פרוסות, אבל כיוון שהתבנית שלי התמלאה די מהר, אפיתי ארבעה שבלולים בנפרד. הפעם פשוט חתכתי מראש לשתים עשרה חתיכות וכך מילאתי בדיוק תבנית אחת (טוב, קצת יותר ממילאתי.. היא טיפה עלתה על גדותיה, כפי שאולי אפשר לראות בתמונות). רק שתדעו, גם השבלולים ה"בודדים" יצאו טוב מאד, אם כי הם היו נטולי קרמל תפוחים.
  • אז כן, אפשר לאפות את העוגה גם כשבלולים בודדים. אם עדיין רוצים את קרמל התפוחים, אפשר להכין אותו ולצקת מעל או מתחת לכל שבלול לפני ההגשה.
  • סוכר הווניל במלית זה סתם משהו שהחלטתי להוסיף כי התחשק לי וכי חששתי שאולי החלבה לא תהיה מספיק מתוקה, לא יודעת למה. אם אין לכם או לא בא לכם לשים - זה בסדר. ממש לא דיל ברייקר.
  • לגבי הקרמל: בפעם הראשונה ניסיתי להכין קרמל יבש, כלומר רק סוכר, בלי מים. כנראה שבשלב מסוים ערבבתי אותו אחרי שהוא התחיל להתקרמל ואז נוצרו לי גושים וזה היה לא נעים. ניסיתי לשפר את המצב על ידי הוספת מים, ומשום מה נראה לי הגיוני להוסיף את מי הקינמון שהשריתי בהם את התפוחים.. זה לא באמת עזר ובסופו של דבר מה שעשיתי זה לסנן את הקרמל לתוך התבנית (כי הרוב היה בסדר. היו רק כמה גושים קטנים), אבל זה נתן לי רעיון לפעם הזאת, לכן הכנתי מראש את הסוכר עם קצת מים. לא חייבים להשתמש במי הקינמון, זה לא שהטעם באמת מורגש בסוף, אפשר להוסיף "סתם" מים.
  • ואם אתם רוצים להכין קרמל יבש, בלי מים בכלל, גם הולך.
  • אגב, אני כל הזמן מזכירה את עניין העוגה השרופה: במתכון עליו התבססתי, נאמר כי צריך לאפות בחום של מאתיים מעלות. אז זה מה שעשיתי. ואז הלכתי לעשות כלים. סיימתי בערך שבע דקות אחרי שהתחלתי לאפות, אבל כשהצצתי לתוך התנור, גיליתי כי כל השכבה העליונה של העוגה שלי שרופה. לכן הפעם החלטתי להנמיך את החום והשבלולים שלי יצאו זהובים אך לא שחורים. ווהו!
  • למען האמת, יש סיכוי שהעוגה נשרפה שבוע שעבר כי היו לי שתי תבניות בתנור (היו לי גם את ארבעת השבלולים הבודדים בפנים), ונראה לי שהתבנית של העוגה היתה גבוהה מדי. אבל לא משנה, בשורה התחתונה חום של 180 מעלות עושה את העבודה.

התחלה

אמצע

סוף

10 תגובות:

תמר אמר/ה...

תענוג..

Inbal Klein אמר/ה...

מקסים מקסים מקסים! למרות שאת קצת סוטה עם העניין הזה של העגבניות... יצא פוסט מהמם ואני שמחה שבאת!

אפרת אמר/ה...

היה שווה את כל החפירות בשביל להגיע לסוף עם השבלולי חלבה היפהפיים האלו! איך את לא מתה על חלבה?? זה פשע!
וחוצמזה את מצחיקה אותי בטירוף D:

Tamar אמר/ה...

נראה מעולה,אפשר בבקשה לקבל את המתכון שהכיל 700 גרם חמאה
תמר

טל אמר/ה...

היה הכי כיף איתך בעולם!
שמרת לי שבלול נכון?
מהממת

ירדן אמר/ה...

היי
ואני רק יכולה לומר "yami yami yami i got love in my tummy"

אוהבת חלבה, אוהבת תפוחים ואוהבת בצק בכל השילובים...
וגם אני אשמח למתכון עם ה 700 ג' חמאה (לא בטוח שבאמת אעשה אותו) פשוט חייבת לראות על מה מדובר ואולי, אולי,אולי.....כן ננסה..תודה

Mor אמר/ה...

האמת היא שלא רשמתי את המתכון עם ה-700 ג' חמאה במלואו, אבל אני אנסה להשיג אותו עבורכן. סליחה, אמרתי "עבורכן"? התכוונתי עבורי. אני מתה לנסות אותו. עדכונים, אני מקווה, בהמשך...

אנונימי אמר/ה...

אהבתי לקרא אותך..גרמת לי לחייך .וגם גרמת לחשק להכין את עוגת שמרים/חלבה/תפוחים..
ונעים לי להכיר הגעתי במיקרה ואשמח לקבל גם עידכונים...

תודה
שונטי

אנונימי אמר/ה...

אני אכין את השבלולים

אלי אמר/ה...

הייתי אצלו בסדנת בשר (לא אני בחרתי). היה כיף. וטעים. שבועיים אחר כך נהייתי צמחונית. הלוואי שהייתי בסדנת אפייה.

הוסף רשומת תגובה