> אוריקי בת שבע, או עוגת שמונה שכבות ורודה, או זהירות - צבע מאכל! | Morcake

8 בספטמבר 2012

אוריקי בת שבע, או עוגת שמונה שכבות ורודה, או זהירות - צבע מאכל!

אוריקי. אחיינית. יום הולדת. עוגה. ורוד.


אם צירוף המילים הזה נשמע לכם מוכר, זה אומר שאתם פה איתי כבר לא מעט זמן.

אם לא, אז הרשו לי לקחת אתכם למסע היסטורי קצר:

לפני שנתיים, הכנתי עוגת שוקולד עם קרם מרשמלו ורוד ליום הולדתה החמישי של אוריקי, האחיינית הבכורה שלי.

בשנה שעברה, היתה זו עוגת שוקולד עם קרם חמאה פטל ואבקת פיות שהוכנה ליום הולדת שש.

והנה עברה שנה, שוב הגיע סוף אוגוסט, ואורקלישס כבר בת שבע. גם הפעם, החלטתי, הצבע השולט בעוגה יהיה ורוד.

אני חושבת שלזה קוראים מסורת, לא?


 אני בשיא הרצינות לא זוכרת אם חשבתי על הרעיון של הכנת עוגת גרדיאנט לפני או אחרי שראיתי את העוגה הזו של בישול בזול. אני חושבת שאולי לפני, אבל זה לא באמת משנה..
האמת היא שבהתחלה חשבתי לאמץ את הרעיון של ביז ולהוסיף מעט אבקת קקאו לכל שכבה, על מנת לקבל שכבות של עוגת וניל שהופכת אט אט לעוגת שוקולד - להתחיל בעוגה לבנה ולהמשיך עד לקבלת עוגה חומה. אבל בסופו של דבר, ולאחר התייעצות עם אחותי, הגעתי למסקנה שקצת צבע מאכל עוד לא הרג אף אחד* וששכבת העוגה הראשונה שלי אכן תהיה לבנה, אבל האחרונה תהיה בצבע ורוד פוקסיה.


*זה כנראה שקר. מתישהו, איפשהו, מישהו בטוח מת מהרעלת צבע מאכל או משהו בסגנון.

קיצור.
בואו נקפוץ שניה לסוף (כפי שאני נוטה לעשות לא מעט, בעיקר עם העוגות האלה של אורי): אני לא נותנת מתכון היום. למה? מספר סיבות:

1) העוגה עצמה מבוססת על עוגת השכבות עם קרמל שאפרת ואני הכנו לא מזמן. מבוססת במובן של כמעט-זהה-אני-תכף-אסביר-מה-שונה.

2) באופן אישי, קצת התאכזבתי מהטעם. שמרתי את העוגה במקרר עד ליום ההולדת עצמו, ולדעתי זה הקשה את שכבות העוגה והטעם לא היה היסטרי. אמנם כולם אמרו שהיה טעים, אבל אני לא סומכת עליהם*. זו בטוח קונספירציה כלשהי נגדי.

*חוץ מנטע. על נטע, האמצעית של אחותי, אני סומכת. היא ישבה לידי, אכלה עוגה ואז הלכה לרגע. לפני שהלכה, הילדה הסתובבה אלי ואמרה לי, כולה רצינית וחמורת סבר - ותאמינו לי, אין דבר יותר חמוד מילדה בת שלוש וחצי עם מבט רציני בעיניים - "אני אשמח מאד לא לפספס את העוגה שלי. תשמרי לי עליה?". אז שמרתי, בטח ששמרתי.


3) אם לא אתן מתכון, לא אצטרך לומר לכם כמה חמאה היתה בעוגה עצמה (טוב, את זה אתם יכולים לגלות כאן) ובעיקר בקרם. קחו בחשבון שמרחתי קרם מעל כל אחת משבע השכבות הראשונות של העוגה ואז עשיתי ציפוי פירורים ובסוף קישטתי בעוד קרם. אז כן, בלי להיכנס למספרים מדויקים, הרשו לי רק לומר שאם בזמן הקרוב יהיה בסופרים מחסור בחמאה, כפי שהיה לפני שנה או שנתיים, אני לוקחת אחריות מלאה.

מה אני כן עושה, חוץ מללהג המון, בדיוק כמו שאני אוהבת?

או. טוב ששאלתם.

אני אספר לכם קצת על העוגה (כן, היא היתה ורודה ומפוצצת חמאה. צודקים, זה די ממצה את העניין) ואז אסביר איך עושים את שני הדברים ה"מיוחדים" ויזואלית בה, כאשר את שניהם אפשר ליישם בערך על כל עוגה/מתכון/דף A4 אם אתם לא בקטע של אפיה: הראשון הוא הוורוד ההדרגתי של שכבות העוגה, כלומר מראה הגרדיאנט, או ombre, אולי המילה הנפוצה ביותר בפינטרסט. השני הוא צביעת הקרם בפסים צבעוניים, תוך שמירה על הצבע הלבן (טוב, צהבהב. קטנוניים) הבסיסי ברקע.


מוכנים? צאו לדרך.

***
(אני יודעת שזה לא מתכון של ממש, אבל עדיין חשתי צורך לעשות הפרדה. חוץ מזה, אני אוהבת כוכביות. הן יפות. אתם סבבה עם זה, יס?)

אז כאמור, התחלתי עם המתכון הזה. הכנתי את הבלילה בדיוק כפי שמופיע בלינק, ואז הגיע השינוי.

במקום לחלק כוס וחצי של בלילה לכל תבנית ולאפות את השכבות as is, עשיתי שני דברים: הראשון הוא למזוג רק כוס אחת של בלילה. למה? כי כשהכנתי את העוגה עם אפרת, יצאו לנו שש שכבות של כוס וחצי, פלוס מעט שאריות. אבל הפעם רציתי שמונה שכבות - אתם יודעים, אוריקי בת שבע. ואחת לשנה הבאה...


הדבר השני הוא - drumroll, please - צבע. מאכל. ורוד.
את השכבה הראשונה אפיתי מבלי לגעת בה. זאת אומרת, מילאתי כוס מדידה בבלילה, יצקתי לתבנית ואפיתי. אבל ברגע שהשכבה הראשונה היתה בתנור, הוספתי קצת צבע מאכל ורוד ישירות לקערה הגדולה עם כל הבלילה. ערבבתי היטב עד שהצבע נטמע והבלילה קיבלה צבע אחיד. לאחר שהשכבה הראשונה יצאה מהתנור, יצקתי כוס מהבלילה הוורדרדה החדשה לתבנית, אפיתי, הוספתי עוד צבע למה שנשאר בקערה והמשכתי.

כך חזר התהליך על עצמו עם שמונה שכבות שונות. מספר הערות:

1) בהתחלה התבאסתי, כי שתיים-שלוש השכבות הראשונות ממש בקושי קיבלו צבע. הן נראו לי לבנות-צהבהבות כולן, כמו השכבה הראשונה הלא-צבועה, וכבר חשבתי שצבע המאכל לא עושה את מה שהוא צריך, או שלא הוספתי מספיק. אבל ככל שהוספתי עוד צבע לשכבות הנוספות, העוגות נהיו כהות יותר ולמעשה - בגלל שהכנתי שמונה שכבות - קיבלתי עליה יפה והדרגתית מאד בצבע, כך שאמנם השכבות הראשונות היו בהירות ולא כל כך ורודות, אבל האחרונות היו - וואי וואי, יש מצב שבובת ברבי היתה מסתכלת על השכבה האחרונה ואומרת "dude. זה ורוד מדי".
אם אתם בוחרים להכין פחות שכבות, הייתי ממליצה לכם להיות די נדיבים עם הצבע, כדי שיראו את זה בתוצאה הסופית.
כמה מוסיפים, אגב? לא יודעת, לא מדדתי. לפי העין. או הרגש. או עד שתרגישו שהגוף שלכם זועק "לאאאאא מה אתם עושים? זה צבע מאכל, זה ר-ע-ל!".


2) אם כבר הזכרתי את העניין של פחות שכבות/יותר שכבות - הכינו כמה שבא לכם. המתכון הספציפי הזה מיועד במקור לאחת עשרה שכבות, אפרת ואני הכנו אותו כשש, ואני יצרתי עכשיו שמונה שכבות. אני לא רואה סיבה אמיתית לזה שתהיה בעיה עם האפיה שלו בשתיים/שלוש/ארבע/שכבות - תוך הארכת זמן האפיה של כל השכבה באופן משמעותי, כמובן, אבל קחו בחשבון שהמתכון כן מיועד להרבה שכבות דקות, פנקייקיות כאלה.


3) השכבות שלי, אגב, נאפו בתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ. בתמימותי הרבה חשבתי שיש לי שתי תבניות כאלה, אבל רק ברגע האמת גיליתי שאין לי. אז במקום לאפות ארבע נגלות של שתי תבניות בתנור בכל פעם, אפיתי בצורה הכי טורית שיש: אחת. אחרי. השניה. בואו נעשה תרגיל קטן בחשבון - אם מור צריכה לאפות שמונה שכבות של עוגה אחת אחרי השניה, כאשר לכל אחת לוקח כשתים עשרה דקות להיאפות בתנור ועוד לפחות חמש-עשר דקות כדי להצטנן בחוץ על מנת שניתן יהיה לחלץ אותה מהתבנית כמו שצריך, תוך כמה זמן מור תצא מדעתה?
בקיצור - השתדלו להשיג שתי תבניות לפחות בשביל עוגה רב שכבתית. כי לאפות בתבנית אחת עלול לעשות דברים לא טובים לשפיות שלכם. אתם עלולים לגמור כמוני. gasp.


4) בפעם הקודמת שאפיתי - טוב, אפינו - את העוגה, אפרת התעקשה לא להסתפק בשימון התבנית אלא בלרפד אותה עיגול נייר אפיה לפני שיצקנו כל שכבה לתחתית. אני ניסיתי לחפף ואמרתי לה שזה לא קריטי, אבל בסוף זרמתי איתה. היות שאני שונאת לגזור - ובינינו, לא ממש יודעת לגזור - הפעם ויתרתי על השלב הזה, כי לא היה לידי אף אחד לעשות לי מצפון. וחבל. היה לי ממש קשה לנתק כל שכבת עוגה מהתבנית, ובכל שכבה ושכבה נשארו לי פירורים על התבנית, והעוגות קצת התפרקו לי. כמובן שזה לא באמת נורא, בשביל זה המציאו את הקרם בין השכבות - המייק אפ של עולם האפיה - אבל עדיין.. אל תתעצלו/תתקמצנו/תהיו אני. אגב, איך יכול להיות שאף אחד עדיין לא חשב על הרעיון של מכירות ניירות אפיה עגולים? אני כנראה הייתי קונה כאלה. הממ אז מסתבר שאני יותר עצלנית ממה שאני קמצנית. גוד טו נואו.


5) טוב, נייר האפיה הוא כנראה לא הסיבה היחידה שהעוגות קצת התפרקו לי ונשארו בחלקן בתבנית. היות שהיתה לי תבנית אחת בלבד, והייתי חסרת סבלנות, וגם סבלתי מחוסר זמן באופן חמור, לא חיכיתי המון זמן לאחר סיום האפיה של כל העוגה וממש מיהרתי לחלץ אותה מהתבנית ולהעביר לרשת לצינון מלא. זה לא שישר ניסיתי להוציא מהתבנית, אבל ממש לא חיכיתי מספיק זמן.. אז אממ. חכו. טוב? אם אתם לא בלחץ זמן היסטרי, אל תמהרו להוציא את העוגות האפויות מהתבנית. תודה.


6) מבחינת חלוקת הבלילה, הפתרון האידאלי הוא שקילת הבלילה וחלוקה למספר השכבות שתרצו להכין, כפי שהסברתי בצורה מסורבלת כאן (אני אחסוך לכם את כל הקריאה הארוכה - זה נמצא בסוף הפוסט, בחלק של ההערות), אבל גם מדידה בכוסות זה בסדר. אתם פשוט מסתכנים בזה שהבלילה לא תתחלק בדיוק לפי כוסות. אצלי זה במקרה יצא די סבבה, אבל שתדעו.


אוקיי, אז סיכמנו שאתם משיגים לעצמכם לפחות שתי תבניות באותו הקוטר (גם 24/28 ס"מ הולך, פשוט עובי ו/או מספר השכבות ישתנה בהתאם), מרפדים אותן בעיגולי נייר אפיה (כרגע תצטרכו לגזור בעצמכם, אבל עכשיו החלטתי שאני הולכת להתחיל לשווק עיגולי נייר אפיה בקטרים משתנים, אז זה עניין של זמן עד שאחסוך לכם גם את השלב המעצבן הזה) ואופים לכם שתיים/שמונה/אחת עשרה שכבות עוגה בגוונים של ורוד. או כל צבע אחר. כן? יופי.

אגב, אם אתם רוצים להימנע מהקטע הזה של צבע המאכל אבל עדיין רוצים עוגת גרדיאנט, אתם יכולים פשוט להוסיף מעט אבקת קקאו לכל שכבה (כמו העוגה ההיא של ביז שסיפרתי לכם עליה קודם). או להשתמש בצבע מאכל טבעי.. יש אנשים שמוסיפים מיץ סלק (אתם מרשים לי לומר איכס, כן?) כדי לצבוע עוגות בוורוד/אדום.


***
אז אפינו שמונה שכבות של עוגה (אה, שכחתי לומר אבל זה ברור - לכו על איזה מתכון שבא לכם ושנראה לכם שיעבוד, ממש לא חובה להשתמש במתכון שאני השתמשתי), ציננו, התלהבנו מהצבעים. מה הלאה?


קרם.

הכנתי קרם חמאה פשוט למדי - חמאה, אבקת סוכר, תמצית וניל, קצת חלב ומעט מלח.


הנחתי את השכבה הבהירה ביותר של העוגה על צלחת הגשה, מרחתי מעט קרם מעליה ויישרתי עם פלטה ארוכה מדורגת. מן הסתם עדיף שכמות הקרם על כל שכבה תהיה אחידה, אבל אחרי כל האפיה, לא בדיוק טרחתי לדייק. בכל אופן, הקפדתי למרוח יחסית מעט קרם על כל פרוסת עוגה, כך היתה שכבה ממש דקיקה, מספיק כדי להדביק את פרוסת העוגה הבאה וזהו. אל תשכחו שיש לנו כאן שמונה שכבות, אז גם שכבה ממש ממש דקה של קרם בעצם תופיע שבע פעמים בעוגה כולה. ועוד יש לנו קרם מסביב לעוגה.

בכל אופן, ממשיכים כך עם כל השכבות ושאר הקרם - מניחים מעט במרכז, מיישרים עם פלטה, מסירים עודפים ומדביקים עוד עוגה. לאחר שהנחנו את פרוסת העוגה האחרונה, אפשר להתקדם לציפוי הפירורים: שכבה דקה למדי של קרם על כל העוגה - גם מעל הפרוסה העליונה, וגם מסביב לדפנות העוגה - כך שהכל מצופה, בעקרון. בשלב הזה מעבירים את העוגה למקרר, על מנת שהקרם יצטנן וכך נוכל לצפות בשכבה נוספת מבלי שהפירורים יציצו דרך הקרם.


אני המתנתי יום שלם עד לשלב הבא, אבל אין צורך לחכות כל כך הרבה, לי פשוט לא היה זמן. אפשר להמתין שעה-שעתיים, עד שהעוגה מתקררת והקרם מתייצב, ואז להמשיך לציפוי הנוסף.


אז הציפוי הנוסף. נכון שהעוגה שלי היתה מספיק צבעונית בפנים ואולי עדיף היה אם לא הייתי מעמיסה עליה מבחוץ, אבל ממתי אני עושה את מה שעדיף?

קרם חמאה לבנבן-צהבהב? משעמם מדי. לא בשבילי. לא תודה.

נעזרתי באחד הלינקים הראשוניים שעשיתי להם pin בפינטרסט אי פעם, משהו שתמיד רציתי לנסות:


מה עושים? לוקחים שק זילוף, מחברים לו צנתר מתאים, ומעמידים בתוך כוס. מקפלים קצת את השק כלפי חוץ, על מנת שתהיה לכם גישה לחלק הפנימי שלו. בעזרת מכחול או מברשת מאד דקה, מציירים פסים של צבעי מאכל כאוות נפשכם מהחלק הפנימי של השק כלפי חוץ - הפסים יכולים להיות דקים או עבים. אפשר להשתמש בצבע אחד, אפשר להשתמש בשניים - פס צבע א', פס צבע ב', פס צבע א',... ואפשר להשתמש בחמישה. כפי שעשתה מישהי שאתם כנראה לא מכירים.


אהמ. חברה שלי. כן כן, יש לי חברה שהשתמשה בחמישה צבעים. לא אני. בטח לא אני.

קיצור.
לאחר שנתתם ביטוי לוואן גוך הפנימי הנמצא בתוככם, פשוט ממלאים את השק בקרם - קרם חמאה, קצפת, מה שתרצו - כרגיל. ומזלפים. מה שמתקבל זה קרם לבן עם סווירלים של צבע. אם יש לכם רעיון טוב לזילוף והיכולת ליישם - זה יצא מהמם.

אם לא? תקבלו עוגה שתגרום לכם להרגיש כמו גאון שלא מוערך בזמנו. כמו ה"חברה" שלי.

היא הכי גאון שלא מוערך בזמנו.

אני - חברה שלי, זאת אומרת, פשוט אין לי כח לדבר עליה כל הזמן, אז רק לצורך הדיון, בואו נעמיד פנים שזו הייתי אני - זילפתי פסים לרוחב העוגה בעזרת צנתר #1M של ווילטון. הקרם לא הספיק לי להכל (אפילו שהכנתי כמות קרם נוספת עבור הציפוי. כן, השתמשתי בכמות אחת עבור מילוי השכבות וציפוי הפירורים, ואחת - בעצם אולי אפילו אחת וחצי או שתיים, נראה לי שהדחקתי - עבור החלק החיצוני, וזה עדיין לא הספיק לי), אז היו כמה אזורים פחות-יפים-בואכה-מכוערים. אבל אם יש דבר אחד חשוב שלמדתי בקורס הקונדיטוריה, הרי זה שלכל עוגה תמיד יש צד "פחות טוב" (כמו לאנשים, לא? יש קטע כזה שלכל אדם יש פרופיל טוב ופרופיל לא טוב.. יכול להיות אדם בלי פרופיל טוב? כי אני לא מרוצה מימין ולא מרוצה משמאל) - הצד שלא מצלמים ממנו, הצד אשר פונה כלפי החלק הפנימי של הקונדיטוריה ולא לכיוון הלקוחות. ותודה לשף תומר על השיעור המאד-מאד-חשוב הזה!


בכל אופן, אפשר לקשט איך שרוצים. אפשר סתם למרוח עוד שכבה חלקה של קרם - לבן, צבעוני, מה שתרצו - עם פלטה, ולא להיסחף עם הקישוטים. בכל זאת, בפנים יש עוגה מספיק צבעונית ומקושטת. אבל אתם יכולים גם לזרום עם זה שאתם אופים עבור ילדה בת שבע (או במקרה שלי - אתם יכולים לזרום עם זה שאתם בעצמכם ילדה בת שבע) ולהשתגע מבחינת הצורות הצבעים - פרחים, כוכבים, פסים. אם זה צבעוני מספיק, זה יבלבל את כולם והם לא ישימו לב שאין לכם מושג מה אתם עושים.

או שתהיו גאון שלא מוערך בזמנו. 

אה אה אה, כמובן שכשאתם מצפים אתם תניחו חתיכות של נייר אפיה מתחת לעוגה כדי לא ללכלכך את צלחת ההגשה, נכון? דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים שאני כבר לא צריכה לומר את זה. אז למה אני עדיין אומרת את זה? לא יודעת.. כי אני רוצה להיות בטוחה שלא תשכחו? כי יש לי שגעון גדלות ואני ממש אוהבת את הקול של עצמי? שתי האפשרויות הגיוניות באותה מידה.

אולי סתם כי אני גאון שלא מוערך בזמנו.


***
אחרי שצבענו את העוגה מבפנים, מבחוץ, וגם קצת את הידיים שלנו.. ואת שולחן פינת האוכל של אמא ואבא, כי בדיוק קפצנו לביקור (סורי אמא.. מקווה שזה יורד בכביסה) - באמת אין צורך בעוד סוכריות או משהו כזה על העוגה. נכון?


לא נכון! אלוהים ישמור, זה כאילו אתם לא מכירים אותי.

אבל הפעם אנחנו סולידיים. כמה סוכריות כסופות במרכז העוגה, רק כדי לכתוב את הספרה 7 עבור ילדת יום ההולדת. ואולי אולי קצת נצנצים (אבקת פיות, כמובן) ורודים וכסופים בשביל ההרגשה הטובה שלנו, כי זה לא שבאמת שאפשר יהיה לראות משהו ששמנו מעל התפלצת האקספרסיוניסטית הזו שיצרנו על פני העוגה.


***
אוי ואבוי, פתאום עלתה לי לראש מחשבה נוראית.

** השלט המקסים תוצרת גיסתי, הקרויה גם אמא-של-אוריקי **

מה אני אעשה כשאוריקי תגדל וכבר לא תרצה עוגה ורודה ליום ההולדת שלה?


סלחו לי, אני הולכת רגע להתכרבל לכדור ולבכות במשך שעה.


18 תגובות:

LiHi =] אמר/ה...

זה כל כך יפה.. :) אני מתכוונת לאמץ לפחות חלק מהרעיון ליום ההולדת של האחיינית שלי! (חוץ מהקרם חמאה.. עוד יסקלו אותי באבנים על כל הכולסטרול הזה)

נועה אמר/ה...

מקסים!!!!!!!!!!!!! ומצחיק כרגיל :)

MoranSha אמר/ה...

מהמם. ברבי מתהפכת בקופסתה מרוב קנאה.
אגב, לגבי צבע מאכל ורוד טבעי/מיץ סלק - הצבע נעלם באפיה, זה טוב רק לקרמים וקצפת שמזלפים בסוף.

אור אמר/ה...

מוכרים ניירות אפייה עגולים, רק לא בארץ. מצאי לך אמריקאי/ת עם נכונות לשלוח חבילות (אפשר לנסות לשחד אותם עם עוגיות, אולי זה יעבוד). זה אפילו לא יעלה לשחרר את זה מהמכס כי החבילה קלה. אני יודעת את זה כי לבן זוגי יש קונוטציות אמריקאיות, ולכן הרבה יותר קל לאפות בבית שלו מאשר בבית שלי (סאראן ווראפ > ניילון נצמד רגיל(

בישול בזול אמר/ה...

איזה יופיהי!! הא!! וואו! ואני דוגלת בעמדתי שבצבע מאבל יש המון ויטמינים.

אישה הולכת לקולנוע אמר/ה...

הולי שמולי, זה נראה מהמם!!!
אני בטוחה שאור הייתה מאושרת (לאף ילד אחר בעולם אין עוגה כזו!!!)

אפרת אמר/ה...

א. את גאון
ב. את משוגעת
ג. את ממש גאון
ד. איך את מצליחה לכתוב פוסט כל כך גאוני?
ה. עוגה מהממת - באופו לגמרי אובייקטיבי
ו. נשיקות ורודות!

נטלי אמר/ה...

לגמרי גאונה! נראה ממש מדהים :)

עלמה אמר/ה...

מווור!!! למה כל התגובות שלי נמחקות בבלוג? מבאס

נטע אמר/ה...

העוגה ממש יפה, אהבתי במיוחד את הרעיון של הקרם הפסיכודלי.
יש תחתיות סיליקון עגולות שאפשר לקנות ואז לשים בתחתית התבנית (במקום לגזור ניירות אפיה) .

mekoopelet אמר/ה...

לא, זה לא אמיתי, עוגה מדהימה....וכן, את אמנית לא מוערכת, הקרם גאוני לחלוטין

טושטוש אמר/ה...

חדשה כאן, הגעתי דרך פתיתים...
עוגה ממש מקסימה, השכבות יצאו ממש ממש יפה!!!!

אנונימי אמר/ה...

במילה אחת -וואו!
תתנחמי בזה שבכח גאונות יש גם טירוף

Mor אמר/ה...

תודה תודה!

מורן, טוב לדעת.. הייתי בטוחה שראיתי פעם מתכון לרד ולווט עם מיץ סלק, אבל אולי חלמתי את זה. לא מופרך שזה יקרה.

אור ונטע, גם טוב לדעת :-) אם כי קצת חבל שלא הייתי הראשונה לחשוב על הרעיון הזה. אור, אפשר גם לבוא לאפות אצל חבר שלך?

ועלמה, אני יודעת שאת תרצי להרוג אותי עכשיו, אבל זה כל כך מצחיק אותי שבסוף התגובות היחידות שלך פה הן אלה בהן את מתמרמרת על זה שהתגובות שלך לא מתפרסמות. ברצינות אבל, הלוואי שהייתי יודעת מה בדיוק הבעיה ובעיקר איך לפתור אותה :-(

אנונימי אמר/ה...

היי,
אני מתכוונת לנסות את העוגה עם קקאו.
כמה לפי דעתך עלי להוסיף כל פעם (כף, כפית, חבילה...)?
האם עלי לעשות שינויים במתכון המקורי (להשתמש בפחות קמת?)?
תודה רבה :)

Masha Goldfinger אמר/ה...

איזה מהמם! הלוואי והייתי יכולה להכין דברים כאלה לילדים שלי. לצערי יכולות האפייה שלי לא מפותחות וכל מה שמעניין את הילדים זה ספיידרמן וברבי.

אנונימי אמר/ה...

מאוד יפה. אשמח לראות גם תמונות ללא הפילטרים של האינסטגרם כדי לראות את הצבעים האמיתיים של העוגה.

yכשיו אני אמר/ה...

היא תמיד תרצה עוגה ורודה!!! אל תדאגי ;-)

בנות נשארות בנות.

הוסף רשומת תגובה