> 2013 | Morcake

30 בדצמבר 2013

מיני עוגות בננה פירורים

מה, שאני אתחיל פה עם הקלישאות הקבועות שלי ושל כולם?


רק התחילה השנה.

איך היא כבר נגמרה?

פייייייי מאמינים שעוד שניה 2014? בראש שלי שנות התשעים היו לפני עשר שנים.

תאמינו לי, זה רק עניין של זמן עד שיעבור הזמן.


אני בעיקר מתחברת למשפט האחרון. זמן זה הכי עניין של זמן.


אז כן, השנה מסתיימת עוד שעתיים וחצי בערך. כן כן, אני יודעת - השנה הלועזית, ולמה אנחנו בכלל חוגגים את זה, וסילבסטר היה אנטישמי. בסדר. שמעתי. אל תצעקו עלי.

ימח שמו.
(של סילבסטר)


בכל אופן. יש קטע כזה של החלטות והבטחות לשנה החדשה.


אבל יודעים מה? לא עושה את זה השנה.


למה? ככה.


זה לא שאין לי כל מיני אממ - מטרות? נאמר מטרות? סבבה - מטרות לשנה הבאה. דווקא יש לי מלא. אבל מצאתי שזה לא באמת נותן שום דבר לכתוב אותן.


כאילו, כל שנה אני מחליטה שזו השנה בה אצליח להתמודד עם בצק פריך, ו...


...
...
...


סליחה, איפה היינו? פשוט צחקתי כל כך חזק שהתעלפתי.


בצק פריך. good one.


אה כן, המרד שלי נגד התחייבויות חגיגיות:


"אני מתכוונת לאכול יותר בריא"

"אני הולך לרוץ מרתון"
(הולך לרוץ - חה חה)

"אני אלמד שפה חדשה"

"אני אממש את עצמי ואמצה את הפוטנציאל שלי"
(מה זה בכלל אומר? זה כמו ללכת עם האמת שלי, המשפט האהוב על משתתפי תכניות הריאליטי באשר הם?)


כל המשפטים האלה יפים מאד בתיאוריה. כל הכבוד למי שאומר אותם. אבל לפעמים אנחנו מצהירים על כל מיני דברים בומבסטיים ובסוף, איך לומר - לא יוצא.


כי אחרי שאכלנו תרד במשך שבוע, רק הגיוני לפצות את עצמנו באיזו עוגת שמרים טובה.

כי גילינו שמרתון זה יותר מארבעים ושניים קילומטר, ובשביל מה קנינו אוטו?

כי סינית זה אולי מגניב, אבל מסתבר שלא סתם אנשים משתמשים בביטוי "זה כמו סינית בשבילי" על כל מיני דברים מסובכים ולא ברורים.

וכי אנחנו לא מתמודדי ריאליטי.

(אבל אנחנו תמיד הולכים עם האמת שלנו)


אז אני אומרת - בואו נזרום. אם יסתדר לי להתאמן על טכניקת הבצק הפריך שלי, מגניב.


אם לא, אני תמיד יכולה להכין עוד עוגת בננות. כי בזה אני טובה.

באמת. ממש טובה.


(אלא אם אתם מאמינים לרושפלד)


אז לפני אי אילו שבועות ראיתי את המתכון הזה.


נכון שיש לי את לחם הבננות הקבוע שלי, אהוב לבי, אחד הדברים היקרים לי בעולם כולו, אבל המתכון הזה -- זה לחם בננות. זו עוגת פירורים. זו עוגת לחם בננות עם פירורים.


אני.. אני... לא יודעת אפילו מה לומר. הייתי חייבת לנסות. לא יכולתי פשוט לתת למתכון כזה לחלוף לידי מבלי להתייחס אליו ולתת לו את הטיפול הראוי לו.

הטיפול הראוי לו = להכין אותו וככל הנראה לאכול את כולו לבד, בעשר דקות, בלי להרים את הראש מהתבנית.


"אני מתכוונת לאכול יותר בריא השנה"

סליחה, מה? שוב התעלפתי מצחוק.


אז יצאתי לדרך:


קודם כל, החלטתי להכין חצי כמות. בערך. עם שינויים. עניין ה"לאכול הכל לבד" הטריד אותי קצת, ולאכול חצי כמות זה לא כמו לאכול כמות שלמה (כי 1 > 1/2 --> מי אמר שלימודי מתמטיקה לא משתלמים?!).


חוץ מזה, במתכון המקורי משתמשים בחמאה רכה. אני החלטתי להמס ולהשחים את החמאה. כי, כאילו.. עשיתם את זה פעם? השחמתם חמאה? הרחתם אותה? נאלצתם פיזית להתרחק מהסיר כדי לא למרוח את החמאה כולה על עצמכם ולהשתמש בה כבושם?

(אט אט, הפוסט הזה הופך להיות "דברים שלא ידעתם עלי.... וממש ממש ממש לא רציתם לדעת!!!")


בנוסף, החלטתי להכין את העוגה כעוגות קטנות. כי רציתי לגוון וכי היו לי תבניות שאחותי קנתה לי לפני שלוש מאות שנה בערך, וזו הרגישה לי כמו הזדמנות נהדרת להשתמש בהן.

אה, והמסתי שוקולד וזרזפתי (איך-אני-אוהבת-את-המילה-הזאת) מלמעלה. כי.. שוקולד. באמת צריך להסביר?


אז ככה.


כולם אהבו.
אמרו שטעים.


אני? אני גם אהבתי.
אבל היה לי קצת מתוק מדי.
קצת מאד מתוק מדי.

אמא'לה!!

ולא הרגשתי שאני מקבלת את אפקט ה"לחם בננות" ו"עוגת פירורים" ביחד מספיק.
אני חושבת שזה באמת יצא לי עוגה יותר מלחם.
ואני כל כך אוהבת לחם בננות.
וציפיתי ללחם בננות.

(אבל עכשיו אני מסתכלת על המתכון, ו.. המרתי חלק מהקמח בקורנפלור. ברור שזה יצא לי עוגתי ואוורירי. מה חשבתי לעצמי, בעצם? ולמה, לעזאזל, אני מתלוננת?)


קיצור.


זה אחלה מתכון. באמת. טעים מאד. למרות כל מה שאמרתי עכשיו.
ותכלס? תמיד טוב שיש עוד מתכון בננתי.


(שונאי הבננות באשר הם - ואני יכולה לחשוב על כמה וכמה שאני מכירה אישית - אל תזרקו עלי דברים!)


אז לסיכום:
אם אתם מחפשים מתכון ללחם בננות -- לכו על הקבוע שלי (או שלכם. וואטאבר. שלי מושלם, אבל אם אתם רוצים להכין משהו אחר, פחות מוצלח - לכו על זה).
אם אתם מחפשים עוגה קלה ואוורירית עם ציפוי פירורים (ושוקולד! תמיד שוקולד!) -- נסו את המתכון הזה.


הממ.
אולי ההחלטה שלי לשנה החדשה צריכה להיות "להיות קצת פחות סכיזופרנית" - כן טעים, לא טעים, לחם בננות, עוגת בננות, תכינו, אל תכינו, אהההההה.


לא, באמת.
תכינו.
טעים.
בננות.
ווהו.

***
מיני עוגות בננה פירורים
מקור המתכוןCookies & Cups, עם שפע שינויים שלי. באמת - מלא שינויים.

כמות: שבע-שמונה מיני עוגות. אני משערת שאפשר גם להכין בתבנית אינגליש קייק או כחמישה עשר-עשרים (הערכה) מיני מאפינס. אני הכנתי רק מיני עוגות, אז אני לא לגמרי יודעת לגבי שאר האופציות..

מצרכים:
50 ג' חמאה
105 ג' (3/4 כוס) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
5 ג' (1/2 כף = חצי שקיק) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
2 בננות גדולות, בשלות
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
1 ביצה גדולה
1 כפית תמצית וניל
120 ג' (1/2 כוס) חלב/רוויון/שילוב של השניים

לפירורים
50 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום דמררה
70 ג' (1/2 כוס) קמח לבן

50 ג' שוקולד מריר, מומס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומניחים תבניות אינגליש קייק קטנות על תבנית גדולה.
2. משחימים חמאה בסיר קטן: מבשלים על אש בינונית-גבוהה עד שהחמאה נמסה לגמרי ומבעבעת. ברגע שמתחילים להופיע גרגרים חומים בחמאה, מסירים מהאש ומעבירים לקערה קטנה. מצננים כחמש דקות.
3. מערבבים קמח, קורנפלור, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
4. בקערה גדולה מועכים בננות למחית. אם הבננות מספיק בשלות (ואתם רוצים אותן מספיק בשלות), מזלג יעשה את העבודה.
5. מוסיפים חמאה, סוכר, ביצה ותמצית וניל לבננות המעוכות. מערבבים היטב.
6. מוסיפים חלב/רוויון ומערבבים היטב.
7. מוסיפים חומרים יבשים לרטובים ומערבבים רק עד לקבלת בלילה אחידה, תוך היזהרות מערבוב יתר.
8. להכנת הפירורים: מניחים קוביות חמאה, סוכר חום וקמח במעבד מזון. מעבדים במספר פולסים קצרים עד לקבלת פירורים במרקם של חול.
9. מחלקים את הבלילה בין התבניות: יוצקים בלילה עד כשליש גובה, מפזרים שכבת פירורים, יוצקים עוד בלילה עד לשני שליש גובה ומצפים בשכבה דקה נוספת של פירורים.
10. אופים כחמש עשרה-עשרים דקות (תלוי בתנור ובגודל התבניות), עד שהעוגות מתייצבות וקיסם הננעץ במרכז כל אחת מהן יוצא נקי. שימו לב - העוגות תישארנה בהירות למדי גם בסיום האפיה.
11. אם רוצים, ממיסים מעט שוקולד מריר, מעבירים לשקית קטנה, גוזרים חור קטן בקצה ומזרזרפים כמה פסים מעל כל עוגה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אין לכם זמן או כח, אפשר פשוט להמס את החמאה ולא להשחים אותה, אבל זה לוקח ממש עוד שתיים-שלוש דקות ו.. למה לא?!
  • אם בדיוק נגמר לכם הקורנפלור, אפשר פשוט להמיר בקמח רגיל.
  • בשביל לזרז קצת את מלאכת ה"הרכבה" (כי.. נו, באמת - "הרכבה"), אפשר ליצוק בלילה לתבנית, עד לשני שליש גובה, ולפזר פירורים רק מלמעלה. לא קריטי.
  • אני מופרעת, אגב, אז אשכרה שקלתי את כמות הבלילה והשטרויזל שהנחתי בכל תבנית, אבל אתם יותר שפויים ממני, אז אין צורך (שבע מיני עוגות של 50 ג' בלילה, 10 ג' פירורים, 30 ג' בלילה, 15 ג' פירורים ועוד מאפין אחד של 65 ג' בלילה + 5 ג' פירורים, למקרה שתהיתם).
  • כמובן שכשאני אומרת "מאפין", אני בעצם מתכוונת לתמנון שעלה על גדותיו וגלש לכל עבר.
  • אם בא לכם, אפשר לקחת את השוקולד של הציפוי ופשוט להוסיף אותו לבלילה. למען האמת, התכנון המקורי שלי היה לגרר שוקולד לתוך הבלילה, אבל בסוף דעך לי ועשיתי את מה שעשיתי..
  • לגבי הסוכר - אני לא מתחייבת, אבל ממש נראה לי שאתם יכולים להפחית את הכמות, אפילו עד 50 ג'/רבע כוס סוכר. מצד שני, אני היחידה שחשבה שהעוגות מתוקות מדי, אז אולי לא כדאי לסמוך עלי.
  • וכפי שציינתי בחלק של ה"כמות": אפשר להכין גם כעוגה גדולה. או כמאפינס. מה שתרצו. אני פשוט לא יודעת מה לומר לגבי זמן האפיה וכו'. סבבה? סבבה.


שנה (אזרחית אזרחית, בסדר, בלי צעקות!) טובה לכם וזה -- מי יתן וכולכם תאכלו סופר בריא, תרוצו מלא מרתונים, תלמדו סינית ועוד עשרים שפות ותממשו את עצמכם עד תום!!!

21 בדצמבר 2013

עוגת בראוניז טבעונית עם תותים צלויים במייפל וקצפת קוקוס-וניל

23 בנובמבר

זיו ונועם בני שש.


אתם מכירים את זיו ונועם, נכון? האחיינים החמדמודים שלי. שני הבנים שהכנתי לימי הולדת קודמים שלהם את עוגת הליצן המתפוצץעוגת עולם הממתקים ובשנה שעברה עוגת ספיידרמן מחרידה ועוגת שוקולד עם שברי עוגיות שוקולד צ'יפס. בקטנה כזה.


(ואם נכנסתם לפוסט של שברי העוגיות, ודאי שמתם לב שאני עקבית מאד בהתייחסות אל התאומים כ"חמדמודים". הידד לי!)


קיצור. ה-23 בנובמבר היה יום שבת, ובמהלך אותו השבוע גם אחותי ובעלה חגגו יום הולדת, אז התכנסנו לארוחת צהריים אצל ההורים שלי ואני הכנתי את עוגת עולם השוקולד. אבל חוץ מזה, תוכננה גם חגיגת יום הולדת נפרדת לתאומים, כעבור שבוע בדיוק.


25 בנובמבר

וואטסאפ


אני: אז עוגה/ות לשבת..?


גיסתי: טוב שקפצת פתאום. רציתי לדבר על זה :) אני נורא רוצה שכל האירוע יהיה טבעוני! ממש כולו!! דה דה דה דדדדםםםם.
מה את עושה עם המידע הזה?
אגב, סומכת עלייך


אני: וואו, זה ממש מידע שהייתי צריכה לקבל קודם!! יש לי מיני מאפינס בננה-חמאת בוטנים טבעוניים וללא גלוטן. לגבי עוגה... יותר קשה. אראה מה אפשר לעשות.
...
אני פשוט מנסה לחשוב על עוגה שתהיה מספיק חגיגית.

...

בגרות

גיסתי: יש כל מיני קצפות שאפשר לעשות? והם גם חולים על תותים.

...



אני: אוקיי. זה מידע חשוב. תותים. רשמתי לפניי.


גיסתי: אז תותים, שוקולד, קצפת, סוכריות... דווקא לא אוהבים ככ חמאת בוטנים*- גו פיגיור

*האחיינים שלי? לא כל כך אוהבים חמאת בוטנים? חייבים לעשות משהו בנדון - אני רואה סדנת חינוך בעתיד הקרוב!


25-27 בנובמבר

לחץ לחץ לחץ.


מה מכינים? שיהיה טבעוני? ועם תותים? ושוקולד? וקצפת?


וטעים. רצוי שגם יהיה טעים.


גיסתי אמרה במהלך השיחה שלנו משהו על זה שקל מאד להכין בראוניז טבעוניים. אז זרמתי עם הרעיון.


שאלתי את גוגל. התייעצתי עם פינטרסט. עשיתי מחקר רציני. וידאתי שיש לי בבית רסק תפוחים. קניתי שתי פחיות של קרם קוקוס. ביקשתי מהבננות בקערה שיבשילו בזמן, עד שבת, אבל לא לפני.


"בננות*, יש מצב שאזדקק לכן - אל תאכזבו אותי!"

*הפעם היחידה בהיסטוריה של היקום בה אני מצדיקה את השימוש במילה "בננות" במקום "בנות", מהסיבה הפשוטה ש.. פיזית מדובר פה בבננות. כל אדם אחר שאומר "בננות" כשהוא פונה לשתי בנות או יותר, צריך למות מוות איטי ובייסורים.


קיצונית? אני?

קיצור.


בסוף החלטתי על עוגה כלשהי שתשלב בין בראוניז, קרם קוקוס ותותים. לא הייתי סגורה על הפרטים, אבל לא היה לי גם יותר מדי זמן לחשוב.


היות שהניסיון הטבעוני שלי דל למדי (אלא אם אנחנו מחשיבים פופקורן במיקרו כטבעוני. אם כן, אני הכי מנוסה בעולם. בעצם לא, לרוב אני קונה את הסוג עם החמאה. אוף), רציתי להכין עוגת ניסיון. לא עם כל התוספות של הקרם והתותים, רק את הבראוניז עצמם.

בכל זאת, בראוניז טבעוניים - זה לא עניין של מה בכך.


אז ברביעי בערב הכנתי בראוניז טבעוניים. טעמתי טיפה. יצא מוזר. קצת מריר. טוב, מאד מריר. דחוס וזה, סוג של פאדג'י, כמו שבראוניז אמורים להיות, אבל.. מוזר.

"טוב", אמרתי לעצמי, "מחר בבוקר אקח את העוגה לעבודה ואבקש מהם לחוות דעה. אף אחד שם לא סובל מחוסר כנות כשזה מגיע למאפים שלי, זה בטוח".


28 בנובמבר

שוכחת לקחת את הבראוניז לעבודה.

נזכרת בזה עשרים ומשהו דקות אחרי שיצאתי מהבית, שניה לפני הפרסה לתוך החניון של המשרד.


גאון.

29 בנובמבר

יום שישי. ההכנות מתחילות. צריכה להסתמך רק על הדעה שלי לגבי העוגה, ובאופן אישי, אני לא ממש סומכת עליי.


אז אני אופה עוגה אחת. ממתינה שהיא תצטנן.

מוציאה בינתיים תותים מהמקרר, שוטפת, חותכת, מנסה להחליט מה לעזאזל הולך לקרות שם. תותים ואני.. יש לנו מערכת יחסים מורכבת למדי. הנה, קראו פה.


בכל אופן, מבלי שבכלל הייתי מודעת למה אני עושה, ערבבתי אותם עם סירופ מייפל. וצליתי בתנור.


תותים צלויים במייפל?! מה? מי אני?


היו מי שהתעקשו איתי שבלי להתכוון, הכנתי ריבת תותים. אני מתכחשת. אני לא אדם של תותים, ואני בטח לא אדם של ריבה. שקרים, הכל שקרים.


קיצור, שמתי את התותים הצלויים הרכים שלי, הכמעט-מחיתיים (אולי זה כן היה סוג של ריבה?!), בצד. בעצם - במקרר.


יצאתי מהבית והלכתי לאכול מרק במתחם "התחנה".

(חשוב לי להיות כנה אתכם ולא להחסיר אף פרט. אני לא רוצה להיות מהאנשים המעצבנים האלה שמכינים משהו ואז שוכחים להשמיט את המרכיב "הסודי" שעושה את המתכון. אז אולי המרכיב הסודי פה [אולגה, לא התכוונתי אלייך, אבל היי!] הוא המרק בתחנה?)


חזרתי. חילצתי את העוגה הראשונה מהרינג, ניקיתי אותו ואפיתי עוגה נוספת.

כן, יכולתי להכין מראש את כל העוגה ברינג אחד ואז לחלק לשתי שכבות, אבל 1) הרינג היה נמוך ו-2) החלטתי לחסוך לעצמי את החלק של חציית העוגה לשניים, היות שנכוויתי פעמים רבות בעבר מהעקמומיות שלי.


את שתי שכבות העוגה שלי העברתי למקפיא, כדי שיהיה לי נוח לצפות אותן למחרת. בדרך נס כלשהי שתיהן יצאו די ישרות (טוב, בעצם.. זה בראוניז. לא כזה נס), ולא הייתי צריכה ליישר אותן. ווהו.

30 בנובמבר

מגש הורס שאמא קנתה לי לא מזמן יוצא מהארון.


פרוסת עוגה ראשונה מונחת עליו.

מקציפה קרם קוקוס (סוף סוף הצלחתי להפריד את הקרם מהנוזל, אני מרגישה כמו גיבורת על!) עם אבקת סוכר וגרגרי וניל. זה לא יוצא הכי יציב. אבל קרמי מספיק כדי להימרח ולא להישפך לכל עבר. גוד אינף פור מי.

מורחת שכבת קרם על העוגה.

זורקת על הקרם את התותים הצלויים.


מניחה עוגה נוספת.

מורחת את שאר הקרם מלמעלה.

חותכת עוד תותים בצורה לא ברורה. מניחה אותם בבלאגן מרושל מאד ולא חינני בכלל - אבל משכנעת את עצמי שחינני מאד - מעל הקרם.


מקווה לטוב.

מכניסה את העוגה לאוטו ונוסעת לאחי וגיסתי.


סיכום

הוספתי סוכר לעוגה בעקבות עוגת הניסיון הלא-מספיק-מוצלחת שלי, ועדיין היא לא יצאה מאד מתוקה. כך שלא נראה לי שהילדים התעלפו עליה, אפילו שהיא היתה מיועדת להם.

התותים היו הצלחה מסחררת.


גם סבא וסבתא שלי לא היו הכי מרוצים. סבתא אמרה שהעוגה דחוסה מאד. מדי. הסברתי לה שזה בראוניז, וכך זה אמור להיות, אבל היא לא השתכנעה.

מצד שני, שמעתי גם מלא ביקורות טובות. העוגה טעימה, התותים אחלה, הקרם מעולה. אולי רק.. כן, אפשר היה לוותר על אחת משכבות העוגה ולהסתפק בעוגה אחת, קרם ותותים.


מצד שלישי, רציתי עוגה חגיגית. ושום דבר לא אומר "חגיגי" יותר מעוגת שכבות.

אז לסיכום של הסיכום - העוגה הזו כנראה לא מתאימה לכל אחד. היא לא עוגת קונצנזוס. אבל מי שיאהב אותה - יאהב אותה.

כנראה שתיאלצו פשוט לנסות אותה בעצמכם ולהחליט מה דעתכם לגביה.


וזהו.

1 בדצמבר

לקחתי את עוגת הניסיון שהכנתי (והקפאתי, תירגעו - לא לקחתי איתי עוגה יבשה בת כמעט שבוע) לעבודה.


האנשים צחקו עלי וצחקו וצחקו וצחקו.


הם לא אהבו. תכלס, די בצדק. מזל שהכנתי עוגת הכנה, כך יכולתי ללמוד מהניסיון המר (תרתי משמע, חה חה) שלי.


אז החזרתי את העוגה הכמעט מלאה הביתה. שוב לפריזר. לא חושבת שמותר להקפיא, להפשיר ושוב להקפיא, אבל אני מורדת.


מחכה להשראה.. מה אכין עם בראוניז טבעוניים קפואים? כדורי שוקולד? טרייפל? אין לדעת!

***
עוגת בראוניז טבעונית עם תותים צלויים במייפל וקצפת קוקוס-וניל
מקור המתכון: לבראוניז עצמם התבססתי במתכון הזה, ואז.. אתם יודעים.... שיניתי.

כמות: עוגה אחת בקוטר 22 ס"מ

מצרכים:
100 ג' שוקולד מריר
360 ג' (1/2 1 כוסות) סוכר חום כהה
125 ג' (1 כוס) קמח מלא
3 ג' (1 כפית) אבקת אפיה
קורט מלח
105 ג' (3/4 כוס) אבקת קקאו
2 בננות בשלות
113 ג' (1/3 כוס = 1 גביע קטן) רסק תפוחים לא ממותק
150 ג' נוזל קוקוס
1 כפית תמצית וניל

לתותים במייפל
250 ג' (בערך 8) תותים
15 ג' (1 כף) סירופ מייפל

לקצפת קוקוס וניל
200-210 ג' קרם קוקוס
1 כפית תמצית וניל/התוכן של 1 מקל וניל/גם וגם
20 ג' אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-200 מעלות. משמנים תבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ.
2. ממיסים שוקולד במיקרוגל (או על בן מארי). מצננים מספר דקות.
3. מניחים את השוקולד המומס ביחד עם הסוכר בקערה גדולה. מערבבים יחדיו, עד להמסה מלאה של הסוכר.
4. מנפים קמח, אבקת אפיה, מלח ואבקת קקאו פנימה. מערבבים היטב.
5. בקערה נפרדת, קטנה יותר, מערבבים בננות, רסק תפוחים, נוזל קוקוס ותמצית וניל.
6. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים ומערבבים רק עד לקבלת בלילה שוקולדית אחידה.
7. יוצקים לתבנית. אופים 25-30 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא לא מאד נקי. בכל זאת - בראוניז. מצננים, מחלצים מהתבנית ומקפיאים עד להרכבה (לא חובה, אבל יותר קל לצפות עוגה קפואה).
8. להכנת התותים הצלויים: חותכים את התותים לקוביות קטנות. מערבבים עם סירופ מייפל.
9. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה וצולים בתנור (עדיין על 200 מעלות) חמש-עשר דקות, עד שהתותים מתרככים, מתחילים להגיר נוזלים ומבעבעים מעט.
10. להכנת הקצפת: מניחים קרס קוקוס, תמצית/גרגרי וניל ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה (יחסית).
11. להרכבה: מניחים את העוגה על צלחת הגשה. יוצקים/מורחים את הקרם מעליה, ומעל הכל את התותים הצלויים. שומרים בקירור עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טוב, אז קודם כל - אולי שמתם לב שכתבתי את המתכון באופן שונה ממה שהכנתי. אני פשוט חושבת שאין צורך להכין שתי עוגות, לכן כתבתי כמויות רק לעוגה אחת, ושיניתי גם את אופן ההכנה: אני הנחתי מעט קרם ואת התותים הצלויים בין השכבות, ומעל הכל עוד קרם ותותים טריים.. אבל במתכון ויתרתי על התותים הטריים.
  • אם אתם בכל זאת רוצים להכין כמוני, פשוט מכינים שתי עוגות (כמות כפולה), מורחים חלק מהקרם על השכבה הראשונה, מעל התותים הצלויים, אחר כך עוד שכבת עוגה, את שאר הקרם ומפזרים עוד תותים מלמעלה - אני חתכתי לפרוסות דקות ופיזרתי בבלאגן בלתי נסבל. אתם יכולים כנראה לחשוב על דרכים יותר יצירתיות/יפות לעשות את זה.
  • לגבי קרם/נוזל הקוקוס: בגדול, צריך פחית אחת של קרם קוקוס. שימו אותה כמה שעות במקרר, וכך החלק הקרמי יותר ייפרד מהנוזל. הוציאו את הפחית מהמקרר, הוציאו את הקרם (בזהירות, לא לערבב!!), שמרו אותו בצד בשביל הקצפת והשתמשו בנוזל בשביל העוגה. אם אתם מכינים שתי עוגות, כנראה תזדקקו לפחית נוספת - לפחות לחלק הנוזלי שלה - אבל אפשר גם להשתמש במים או חלב סויה.
  • רוצים להשתמש בקמח לבן במקום מלא? סבבה. זורמת. לכו על זה.
  • רוצים סוכר לבן ולא חום? בכיף.
  • אגב, כשאני ערבבתי את השוקולד והסוכר, הסוכר לא לגמרי נמס לי, מה שהוביל לכמה גושי סוכר בעוגה האפויה - אני חושבת שאולי חיכיתי יותר מדי לפני הוספת הסוכר לשוקולד. חוץ מזה, סוכר חום לא לגמרי נמס במהלך האפיה.. אז כן, אם אתם חוששים מצ'אנקים של סוכר בעוגה שלכם, אפשר לגמרי להשתמש בסוכר לבן במקום.
  • אני צריכה להתוודות רגע: העוגה בלי הקרם והתותים נחמדה בעיניי. אבל זה עם השילוב עם הכל ביחד שהופך אותה לשווה במיוחד. שוב, לדעתי. טעם וריח, אתם יודעים.
  • זהו. סיימתי. עוד פוסט + מתכון מבולגן מבית היוצר של מ. קייק מגיע לסופו. משוחררים.