> פאי קינמון וממרח לוטוס | Morcake

14 במרץ 2013

פאי קינמון וממרח לוטוס

זוכרים שניצחתי את ולנטיינז לפני חודש בדיוק? ברור שאתם זוכרים. גוד טיימז, אה?


אז לרגע הייתי בטוחה שיש לי נצחון חדש ונהדר. כל כך נהדר שכבר חשבתי שאני אשכרה משאירה אבק לעצמי. אין יור פייס, מור מלפני חודש.

אתם מבינים, הכנתי עוגה שסגרה לי שני ימים-המצדיקים-פוסט-בבלוג-אוכל. למה הכוונה?


כל חג יהודי -- מצדיק פוסט. ראש השנה, פסח, כל החברים האלה.

יום העצמאות -- מצדיק פוסט. יום המשפחה -- מצדיק פוסט.

ולנטיינז -- מצדיק פוסט. ה-1 בינואר -- מצדיק פוסט.

יום נוטלה הבינלאומי -- הכי מצדיק פוסט.

יום הפאי? ברור שמצדיק פוסט.

סיינט פטריקס דיי? זה יום של אלכוהול וזה.. מצדיק פוסט. והוא כל כך קרוב ליום הפאי.. הכי מצדיק פוסט.


קיצור. ה-14 במרץ הוא יום הפאי. כי האמריקאים המטופשים כותבים קודם את החודש ואז את היום כשהם מציינים את התאריך. כלומר ה-14.3 הוא למעשה 3.14. כלומר שלוש הספרות של המספר המגניב פאי. והמספר המגניב פאי חולק שם עם המאפה המגניב פאי. לכן את יום הפאי חוגגים על ידי הכנת פאי. פשוט מאד.

שלושה ימים לאחר מכן, ב-17 במרץ, חל St. Patrick's Day - היום אותו חוגגים בלוגי האוכל ברחבי העולם בעזרת מאכלים או משקאות ירוקים ו/או אלכוהוליים ו/או בצורת תלתן ו/או... זהו. נראה לי. אה, יש גם כל מיני דברים שקשורים ללפריקונים וקשתות בענן ושקי זהב.


עכשיו בואו נחזור אלי. אני בחו"ל כרגע (איזה כיף לי!), אבל לא רציתי להזניח אתכם ואת ימי החג הללו, לכן ניסיתי לחשוב ולהתכונן מראש.

לפני כמה זמן השתתפתי בסדנת פסטה מעולה של השף מיכאל כץ, והוא אמר שם משהו על זה שאפשר להכין קרם פטיסייר מכל נוזל, לאו דווקא חלב. למשל מיץ תפוזים. או בירה. רגע, מה? בירה?! קרם פטיסייר מבירה???


אוקיי, אז זה לא יצא לי מהראש במשך מספר שבועות. בשיא הרצינות, לא הפסקתי לחשוב על קרם הבירה שאני הולכת להכין. כמובן שניסיתי גם להבין מה אני הולכת לעשות עם הקרם הנ"ל ומהר מאד הגעתי למסקנה שהדבר ההגיוני היחיד הוא לטחון קרקרים, לערבב אותם עם חמאה, להכין מהם קלתית, להניח בתבנית ולצקת פנימה את קרם הבירה.

כי בירה וקרקרים - זה עובד. כן, שקלתי להשתמש בבייגלה בהתחלה. אבל קלתית בייגלה זה כל כך 2012...

קיצור, כמובן שהפאי הזה אמור היה להתאים לי גם ליום הפאי (כי הוא פאי) וגם לסיינט פטריקס (כי יש בו בירה. קרם בירה, למען השם!). הכי שמחתי. והתרגשתי. ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר. תיאורטי. כי לא שכחתי את היחס הישר והמדויק בין כמות הזמן שאני מתכננת קינוח כלשהו לגודל האסון שיוצא מהקינוח הזה בסופו של דבר. בשיא הרצינות, ככל שאחשוב על משהו לאורך יותר זמן ואבנה אותו בראש שלי לפרטים יותר קטנים ומדויקים, כך גדלה הזוועה שתצא מהדבר הזה. אין אפס.


ואמנם.

הכנתי "פטיסייר" בירה, עם מעט קפה. בסיום ההכנה הקרם היה עדיין מעט נוזלי ובעל טעם מאד חזק של בירה, אז הוספתי לו אבקת קקאו, כדי לטשטש. בשלב מסוים היה נראה שהוא כן מסמיך קצת, אז המשכתי. אגב, רק שתדעו - ממש קשה להתנהל ביום יום עם ראש שתקוע בקיר כל הזמן.

אז הכנתי קלתית מקרקרים. ויצקתי אליה את הקרם. קיררתי מיליון שעות ולאט לאט היה נראה שיש הסמכה מסוימת. הקרם לא התייצב כמו שרציתי, אבל.. נו בסדר, זה נראה סביר. אבל רגע, הקלתית גבוהה מדי, יש רווח גדול בין הקרם לבינה. מה עושים?


קצפת קפה, כאילו דא. אז הקצפתי וזילפתי ותכלס? יצא מהמם.

אבל אז לקחתי את העוגה ויצאנו לדרך. נסעתי איתה להורים ובדרך לשם ראית שמתחילה נזילה מבעד לרינג. בחרתי להתעלם, להדחיק, קראו לזה איך שתרצו.. כשהגעתי וניסיתי להוציא את התבנית עם הרינג מהאוטו, משהו זז ו.. העוגה החלה לאבד מהאסתטיות שלה.


תוך כדי זעקות "חובש, חובש", זרקתי אותה למקרר של ההורים וקיוויתי שעוד יצא ממנה משהו. מנין האופטימיות הזו? אל תשאלו אותי. כנראה טעמתי יותר מדי מקרם הבירה וזה עלה לי לראש..

אחר כך נסענו לאחי, כשהפעם החזקתי את העוגה עלי כל הדרך. קשה לומר שזה עזר לה. הנזילה המשיכה ובשלב מסוים היה חשש גדול לדבר החשוב מכל: הבגדים שלי. רק שהם לא יוכתמו בקרם בירה ושוקולד!


אצל אחי חזרתי על התעלול ודחפתי אותה למקרר, אבל עכשיו כבר באמת לא ציפיתי לנס. ואמנם, כשניסינו לחתוך את העוגה, כל הקרם פרץ החוצה כמו לבה מהר געש. או צונאמי ב.. מזרח אסיה, איי גס? או כמו קרם בירה נוזלי שמסרב להישאר בתוך הקלתית שלו!

אה, היה גם את הקטע הזה שלקרם - סליחה, לסירופ - היה טעם חזק של בירה. אני לא הצלחתי להבין אם זה טעים לי או לא (אני מאד אוהבת בירה, והיה לזה טעם של בירה, שזה טוב. אבל אני לא בטוחה שלעוגה אמור להיות טעם כל כך.. בירתי), אז רציתי שעוד אנשים יטעמו ויאמרו את דעתם, אבל כולם סרבו. היחיד שטעם היה אבא שלי ואפילו הוא - שיכול לאכול מאכלים שפג תוקפם ותמיד תמיד, לא משנה מה אכין, יאמר שזה טעים לו - אפילו הוא התקשה מאד להוציא מהפה את צמד המילים "זה טעים". הרגשתי שזה כואב לו. אשכרה כמעט ראיתי את אפו מתארך.


אז לסיכום העניין הזה: קרם הבירה -- כשלון. קלתית הקרקרים -- דווקא שוס. פעם, כשרציתי להכין עוגת גבינה עם תחתית של קרקרים, אנשים בעבודה צחקו עלי ואמרו שזה נשמע להם רע. כעת אני יודעת שהם מטופשים ושלא הייתי צריכה להקשיב להם. הייתי צריכה להכין את העוגה הזו, אולי בלי הגבינה.

אה, והנצחון הכפול שלי על יום הפאי וסיינט פטריקס דיי? כשלון כפול ומכופל.


בשלב זה, מיואשת עד מאד, כמעט הרמתי ידיים. לא רק שהעוגה שרציתי להכין מלא זמן כשלה בסופו של דבר, פתאום גם לא היה לי שום חומר לפוסט בידיים - לא ליום הזה ולא ליום הזה. ומתי יהיה לי זמן לאפות? אני צריכה לאפות. ולעשות דברים. ו-אההההההה מה יהיה?

אבל אני עקשנית. או מכורה לבלוג. או סתומה. או הכל. אז לאחר הכשלון של שבת, חזרתי הביתה מהעבודה ביום ראשון והכנתי פאי חדש, לכבוד יום הפאי. בערב ישבתי לכתוב פוסט אחר.


ביום שני בבוקר צילמתי את הפאי ולקחתי אותו לעבודה, לא לפני שטעמתי חתיכה ווידאתי שהוא טעים. הא, טעים! שווה פוסט.

בשני בערב חזרתי מהעבודה ואפיתי לכבוד סיינט פטריקס דיי. ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. ובהמשך בכוונתי לכתוב גם את הפוסט הסיינט פטריקסי. מקווה מאד שאתם מעריכים את זה שאני כותבת לכם בין עשרה ימים לשבועיים מראש. וואו, פתאום קלטתי שאני כאילו מדברת אתכם בעתיד. אז היי, זו מור! מהעבר! יא, זה כמו "אשתו של הנוסע בזמן". מינוס האשה. והנוסע הוא נוסעת. ועוד כל מיני הבדלים.


בכל אופן. עכשיו זה יום הפאי (אצלכם. אצלי זה עשרה ימים לפני יום הפאי), אז בואו נדבר עליו.

הפאי הזה שאמרתי לכם שהכנתי? הוא לא היה סתם טעים. הוא היה אחד הדברים שנאכלו בעבודה שלי הכי מהר אי פעם. באמת.. אמנם הוא לא היה גדול במיוחד - קוטר 22 ס"מ - אבל הבאתי פאי שלם בשמונה בבוקר, בעשר וחצי נשארו רק פירורים. באמת באמת שזה אף פעם לא קורה. ואנשים שיבחו והיללו אותו - אין לתאר. זה כאילו החליפו את האנשים שעובדים איתי באנשים.. נחמדים. ומפרגנים. משהו מוזר.


אז ככה. תחשבו על קלתית של ביסקוויטים טחונים. עם קינמון. חשבתם? יופי. קחו את הקלתית הזו וצקו פנימה מלית ממרח לוטוס אפויה. זאת אומרת, ממרח לוטוס עם חמאה וקמח וביצה וכל מיני דברים. וקינמון, כמובן. יפה, עכשיו תפזרו מלמעלה כמה קינמון צ'יפס. רק אם יש לכם. זה ממש לא הכרחי.

עשיתם את כל זה? אפיתם? יופי, עכשיו חתכו לכם פרוסה וטעמו.

נו? מה אתם אומרים? נכון טעים?


אני יודעת, אני יודעת. זה פאי במילוי קרם לוטוס. אין באמת דרך שהוא לא יצא טוב. אז הלכתי על באנקר, אז מה. אחרי שהימרתי עם פטיסייר בירה, אתם באמת יכולים להאשים אותי?

ועכשיו לסיכום הכללי: בסוף - ניצחתי את יום הפאי. הלוטוס ואני ניצחנו את יום הפאי. וניצחתי גם את סיינט פטריקס דיי, אבל בנפרד. ומה מוסר ההשכל? תפסת מרובה לא תפסת!


או לחילופין - אם נשארה לך במקרר בירה אחת, אל תעשי שטויות ותנסי לאפות איתה. שתי אותה במקום.


וגם: 3.14159...... --> רציתי לומר שאלה כל הספרות של פאי שאני זוכרת, אבל האמת היא שהתבלבלתי כבר ב-9. אבל 3.1415 היה קצר ומביך מדי, אז הוספתי עוד ספרה. מה תעשו לי?

***
פאי קינמון וממרח לוטוס
מקור המתכון: המלית מבוססת על המלית מהמתכון הזה, אבל שיניתי די הרבה. הקלתית לא מבוססת על כלום.

כמות: פאי אחד בקוטר 22 ס"מ

מצרכים:
לקלתית
120 ג' חמאה
250 ג' ביסקוויטים
1 כף סוכר חום דמררה
2 כפיות קינמון טחון

למלית
50 ג' חמאה
90 ג' ממרח לוטוס
1 ביצה גדולה
50 ג' קמח לבן
40 ג' סוכר חום דמררה
2 ג' מלח
2 ג' קינמון טחון

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות ומניחים רינג על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
2. להכנת הקלתית: ממיסים חמאה ומניחים בצד.
3. טוחנים ביסקוויטים במעבד מזון, יחד עם סוכר וקינמון, עד לקבלת אבקה.
4. מעבירים לקערה, מוסיפים חמאה מומסת ומערבבים היטב.
5. מעבירים את אבקת הביסקוויטים לתבנית. מרפדים את תחתית ודפנות הרינג בקלתית - מהדקים היטב לשכבה אחידה.
6. אופים 10-12 דקות.
7. בינתיים מכינים את המלית: מניחים חמאה וממרח לוטוס בסיר. ממיסים על אש בינונית. מסירים מהאש ומצננים מעט.
8. מערבבים פנימה ביצה.
9. מוסיפים קמח, סוכר, מלח וקינמון. מערבבים היטב.
10. יוצקים מעל קלתית הביסקוויטים.
11. אופים 20-25 דקות, עד להתייצבות המלית. מצננים לגמרי.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני פיזרתי מעט קינמון צ'יפס מעל הקלתית לפני האפיה, סתם כי היו לי ורציתי להשתמש במעט שנשארו לי סוף סוף. זה ממש ממש לא חובה.
  • הקלתית שלי התפוררה קצת. לא ברמה שהפריעה למישהו, אבל שתדעו. אם יש לכם קלתית ביסקוויטים שאתם אוהבים, לכו על זה. או קלתית אחרת, תכלס. אבל רק שתדעו, אם תשתמשו בקלתית הזו ובסוף יישארו לכם מלא פירורי ביסקוויטים - זה הכי לגיטימי לאכול אותם בכפית.
  • אתם הכנתם/מכינים פאי כלשהו היום, נכון? בבקשה תגידו לי שאתם נותנים ליום הפאי את הכבוד הראוי לו.
  • אה כן - אני יודעת, רשמית זה טארט ולא פאי. אבל פאי תמיד מרגיש לי יותר אמריקאי וטארט יותר צרפתי, והדבר הזה שהכנתי? הכי טראש אמריקאי, לא? אז פאי איט איז. חוץ מזה, לא קוראים לזה יום הטארט!
  • אה כן #2 - נכון שאמרתי שאני לא הולכת לצלם יותר בחושך. מסתבר ששיקרתי.


13 תגובות:

tallyco אמר/ה...

התמונות נהדרות וממש הצלחת להצחיק אותי (בבוקר רע במיוחד) .
אפשר להכין קרם פטסייר מכל נוזל ? זה נשמע מוזר ....

אולגה אמר/ה...

מור, כל פעם שאת מסקרת את האסונות שלך במטבח (מהם האסונות של נינה לעומת האסונות הנהדרים שלך?)בא לי לבוא ולחבק אותך :) חוצמזה, בזכותך אני תמיד מעודכנת לגבי חגי האוכל שלא הייתי מודעת לקיומם. אני שמחה שבסוף הצליח לך הפאי. הוא נראה מעולה וטעים. אני במקום הקולגות לא הייתי משאירה אפילו פרורים..

נטע אמר/ה...

כמה כיף לקרוא אותך! כן הירבו האסונות!!!

zaftigfoodblog אמר/ה...

יו, זה נראה סוף הדרך (אבל לפאי אין סוף!) - אני ממש אוהבת ממרח לוטוס ולמעשה אכלתי עכשיו לחמנייה עם ממרח לוטוס לארוחת בוקר. מסכימה איתך בנוגע לשתיית הבירה (למרות שקאפקייקס סיידקאר הם כן טעימים - ובכל מקרה אני לא אוהבת גינס אלא בירות חיטה, כך שעם הגינס מותר לאפות. כלומר, אם אני מצליחה לחלץ אותה מטלפיו של הבנזוג). איך מזג האוויר לפני שבועיים?

אנונימי אמר/ה...

מעולה כרגיל

אנונימי אמר/ה...

כמישהי פרפקציוניסטית שלא יכולה לסבול טעויות (בעיקר של עצמה) אני עוברת איזשהוא תיקון או "מיני טיפול פסיכולוגי" כשאני קוראת את הפוסטים שלך. אז תודה על השיתוף דווקא של הדברים שרובנו רוצים לשמור אצלנו ולא לשתף. זה כל כך בריא, מרענן, מצחיק, אמיתי וחינני. וזה מעבר לאוכל...

תודה.
מירי.

mekoopelet אמר/ה...

כישלון בפאי בירה זה נקרא ש״ אין לי מה לכתוב בבלוג״? זה היה החלק השווה ביותר בפוסט, כולל כל הטיולים באוטו איתו וכל האישפוזים במקרר....אני מצפה לפוסט חו״ל כולל כל מה שאכלת שם וכל מה שקנית...

אנונימי אמר/ה...

מעולה! האמת היא שבאת לי בדיוק בזמן כשחשבתי מה להכין לשבת... יצא טעים מאוד, אבל היה מעט מאוד מילוי ביחס לבצק. אפיתי את זה ככה, וכאמור - יצא טעים, אבל ממש לא דומה לתמונה. יכול להיות שצריך להכפיל את הכמות?

Mor אמר/ה...

אנונימי, באיזו תבנית אפית? יכול להיות שצריך להכפיל כמוית, זה אף פעם לא מזיק :-) עשית משהו שונה מהמתכון או בדיוק אותו הדבר?

כולם, תודה!

וטלי, לכאורה כן. אפשר להכין סוג של פטיסייר מכל נוזל - חלב, מיץ.. כאמור, אני נכוויתי עם הבירה אבל אני לא מתכוונת לוותר!!

נעה אמר/ה...

הכנתי את זה אתמול! בגלל שהייתה לי רק תבנית גדולה אז ניסיתי להכפיל כמויות אבל נראה לי ששמתי קצת יותר מדי קמח במלית. אה ולא היה לי מספיק חמאה אז השתמשתי בשמן קוקוס ולא הרגישו הבדל (לצערי זה לא הוסיף טעם של קוקוס). וזה יצא בעיקר מאוד ודמה לעוגיות כמו לוטוס.

(זאת נעה מ"נעה וסתיו")

ג אמר/ה...

הגעתי היום לראשונה לבלוג ומאד צחקתי ונהניתי. אני גם מתישהו אאפה משהו מיצירותייך, אבל בינתיים אשאר לקרוא :-) תודה על הבלוג!

אנונימי אמר/ה...

הי מור, הבלוג שלך מהמם ומצחיק. אני נהנית על פעם מחדש :)
שאלה - איך מגדילים את זה לתבנית 26 או 28 לדוגמא?
תודה רבה!

Mor אמר/ה...

היי, תודה :-)

בשביל 26/28 הייתי מגדיל את הכמויות פי.. אחת וחצי אולי? לא סגורה במאה אחוז, אבל לדעתי זה אמור לעבוד. אולי טיפה פחות אפילו. יש כל מיני אתרים ברשת שעוזרים בהמרות כאלה, אני יכולה לנסות לחפש לך.

הוסף רשומת תגובה