> מוס גבינה ואוראו | Morcake

19 באוקטובר 2013

מוס גבינה ואוראו

לאמא שלי היה יום הולדת עגול לפני יומיים.


החגיגה הגדולה, הרשמית, תתקיים רק עוד כמה ימים, אבל ביום ההולדת עצמו לא באמת יכולנו - האחים ואני, פלוס סבא וסבתא כמובן - לא לקפוץ לבקר.

באופן רשמי, ניסינו להפתיע אותה, אבל בפועל זה לא באמת הלך לנו, או במילותיה של ילדת יום ההולדת: "לא שמתם לב שהבית היה מסודר במיוחד, על השולחן בפינת האוכל היתה מפה והמפתח בתוך הדלת היה משוך קצת החוצה, למקרה שמור תשתמש במפתח שלה כשהיא נכנסת?"


אז כן, מסתבר שאמא שלי מתוחכמת מדי עבור ההפתעות שלנו.

אבל למעשה מדובר בדבר חיובי, כי "הייתי מופתעת אם לא הייתם מגיעים ביום ההולדת עצמו, זה לא משהו שמתאים לילדים שלי לעשות".

אוקיי, אז לסיכום האחים שלי ואני ילדים טובים ואוהבים. אבל לא מספיק טובים בהפתעות.

(אל תגלו לאף אחד, אבל אני מאשימה את אבא שלי. הוא טען שאמא לא יודעת מכלום. אז בעצם.. הצלחנו להפתיע את אבא? מגניב, לפחות הפתענו מישהו)

בכל אופן. אם לא הייתי כל כך דומה פיזית - כך על פי.. כולם, פחות או יותר - לאמא שלי, הייתי חוששת שמא אולי אני מאומצת. אתם מבינים, העוגה האהובה עליה בעולם היא...... גבינה.


צמרמורת.

אני יודעת. זוועה.

אז ברור שהיה רק הגיוני להכין לה עוגת גבינה ליום ההולדת.

אני בניתי על אחותי שתסגור את הפינה הזו, כי א) אחותי אופה מעולה, ב) אחותי אופה עוגות גבינה מעולות ו-ג) איכס, גבינה. זו אחריות ששמחתי להתנער ממנה.

אבל אחותי היתה עמוסה ברמות לא הגיוניות בשבוע האחרון, מה שהוביל אותנו ל"טוב, אז.. נקנה עוגה?".

הערת ביניים: מראש, כשבניתי על עוגת הגבינה של אחותי, תכננתי להכין לאמא עוגת וניל "פשוטה" מנומרת. כי לאמא שלי יש חיבה לדברים מנומרים, וחשבתי שבלי קשר יהיה נחמד אם תהיה עוד עוגה לשונאי-הגבינה במשפחה.


אז לכאורה, בשלב זה, תוכננו שתי עוגות לחגיגת-יום-ההולדת-הבלתי-רשמית: עוגת גבינה קנויה ועוגת וניל מנומרת שלי.

ובשלב זה נכנס הגורם הלא שפוי למשוואה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה של להביא לאמא עוגה קנויה. כאילו.. אחותי ואני תמיד אופות, לכל אירוע, בכל מצב, לא משנה מה. אז דווקא עכשיו נקנה עוגה?

אתם מתחילים לחשוב שאני מופרעת, אבל זה אשכרה הדיר שינה מעיניי. ונדירים הדברים המדירים שינה מעיניי. למעשה, ברגעים אלו ממש, תוך כדי כתיבה, אני מנמנמת קלות.

ועכשיו אתם בטוחים שאני מופרעת.

קיצור.

ידעתי שאחותי לא מסוגלת לאפות עוגה כרגע (כאילו.. טכנית. כל התבניות שלה היו ארוזות בקרטונים. קצת קשה לאפות עוגה ללא תבנית, מסכימים?), אז הרמתי את הכפפה הדוחה, הכפפה נוטפת הגבינה, והחלטתי להכין את העוגה בעצמי.

אני אתן לכם שניה לקרוא בקול "מור, את גיבורה" לפני שאני ממשיכה.

...

אתם עושים את זה?
די נו, אתם באמת לא צריכים.
זה מביך אותי.

...

סיימתם?
יופי.
ממשיכים.

אז ההחלטה על הכנת העוגה נפלה רק יומיים-שלושה לפני יום ההולדת, מה שלא נתן לי יותר מדי זמן לחשוב על מה בדיוק אני הולכת להכין ובטח לא הזדמנות להכין עוגת ניסיון.

הערת ביניים #2: את העוגה ה"מנומרת" שלי כבר הכנתי כמה ימים קודם לכן, כי תכננתי אותה מראש ורציתי לראות איך היא יוצאת. אתם מכירים את כל הטוטוריאלז האלה של הכנת עוגה מנומרת בעזרת הוספת קקאו לבלילה וזילוף כל מיני קשתות בתוך הבלילה הלבנה? כן? לא? בכל אופן - כזה. העוגה יצאה סבבה, אבל כל מי שראה אותה טען שהיא לא מנומרת בשום צורה. אני טענתי שהם עיוורים ושאין להם מושג איך נראות עוגות מנומרות ושבכל מקרה, בשביל זה הכנתי עוגת ניסיון והעוגה האמיתית תצא כל כך מנומרת שאנשים יראו אותה ויברחו בצרחות מרוב שהם יפחדו שזה נמר אמיתי.

זו עוגת הניסיון

וזו העוגה האמיתית. אתם לא טועים, הניסיון היה יותר מוצלח. מרפי 1, מור 0.

הפסיקו שניה לגגל "תסמינים לאובדן השפיות" ונסו להתרכז. יש המשך לסיפור.

אוקיי, אז עוגת הגבינה שלי.

לא ממש ידעתי מה לעשות - רציתי להכין משהו מרשים מחד, טעים (למוזרים-אוהבי-גבינה) מאידך - אך מצד שני הניסיון שלי עם גבינה די... איך לומר את זה? מצומצם.

בסוף החלטתי ללכת על עוגת גבינה קרה - התכנון היה בסיס של עוגיות אוראו מרוסקות, מעליו מוס גבינה כלשהו וקישוט? היו כמה אפשרויות, החלטתי לא להחליט ולדחות את זה להמשך.

היות שלא סמכתי על עצמי לחשוב מאפס על מתכון גבינתי, פניתי לאורים והתומים: עוגיו.נט. הזדעזעתי אמנם מהעובדה שאני צריכה לרכוש גם חצי קילו גבינה לבנה וגם גביע של שמנת חמוצה כדי להכין את המתכון של נטלי, אבל היי - מה לא עושים בשביל אמא, נכון?


התכוננו, אנחנו מגיעים לחלק הקשה של הסיפור.

ידעתי. ידעתי מראש שזה הולך לקרות. אני לא רוצה לומר שאני נביאה, אבל.. כן, אני סוג של נביאה.

בגדול, מה שקרה זה שאני נעל:

ריסקתי אוראו עם חמאה. הנחתי רינג עם שקף בתוכו על זהבן. לא עטפתי את הרינג בשום דבר - לא נייר כסף, כלום. שיטחתי את פירורי העוגיות בתוך הרינג וקיררתי.

עברתי להכנת המוס. הקצפתי שמנת, ערבבתי גועל עם גועל ועם אבקת סוכר וג'לטין.

ואז יצקתי את המוס. פנימה. לתוך הרינג. מעל האוראו.

טוב, חשבתי לעצמי, דווקא בינתיים הולך בסדר. אולי הגזמתי עם כל התחזיות השחורות?

ואז העברתי את העוגה למקרר.

סליחה.
ניסיתי להעביר את העוגה למקרר.

משהו שם זז. משהו = הרינג.
המוס החל לזלוג החוצה.
לתוך המקרר.

מיד קלטתי מה קורה, הרמתי את העוגה - רינג, זהבן, מוס זולג, הכל - ורצתי איתה לעבר השיש תוך קריאת "לא לא לא לא לא", חצי בצעקה, חצי בלחש כדי לא לעורר את העוגה ולגרום לה לברוח עוד החוצה.

זה לא עזר.

תוך דקה היתה גבינה בכל מקום.


בתוך המקרר.
מחוץ למקרר.
על הרצפה.
על השיש.
על הארונות.
והמגרות.
וקצת בפנים.
על הקיר.
בתוך הכיור.

גבינה.
בכל.
מקום.


המטבח שלי? גבינה.
המטבח שלי גבינה.

זה היה מזעזע. כאילו התפוצץ רימון של גבינה בתוך המטבח.

עכשיו.. אם זה היה קורה לי עם שוקולד, הייתי מתבאסת. כי - מלא שוקולד בכל מקום? למי יש כח לנקות את הכל.
אבל גבינה? גבינה? אני.. אני.... לא ידעתי מה לעשות.


האינסטינקט הראשוני היה להתקשר לאמא ולבכות לה.
אבל העוגה היתה מיועדת לאמא, בהפתעה. אז זה ירד מהפרק.

לכן עשיתי את הדבר השני ברשימת התגובות האפשריות שלי: לצלם את הבלאגן.

ואז, לאחר מספר דקות של משחק הבהיה - הטינופת נגדי - אני מצמצתי ראשונה.
כעבור גליל וחצי של נייר סופר וספונג'ה קלה, המצב השתפר. לא מאה אחוז, אבל שיפור.

תוך כדי הנקיונות, ניסיתי לחשוב מה לעזאזל אני עושה עם זה שהלכה לי העוגה.
חשבתי ללכת לקנות עוד גבינה (עוד גבינה? כאילו שהקופסא הראשונה לא הספיקה לי!) ולנסות להכין עוגה אפויה או משהו.

אבל אז הסתכלתי על המוס הנוזל שלי. תכלס, אמרתי לעצמי, זה לא שהעוגה נפלה על הרצפה. רוב העוגה אמנם ברחה מהרינג, אבל לא מאד רחוק. החומר נראה עדיין.. שמיש? זו המילה?

אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותו הרגע: אספתי את מוס הגבינה לתוך קערה. פוררתי את תחתית האוראו פנימה. מצאתי כמה כוסות הגשה חד פעמיות שהיו תקועות לי מעל המיקרו מאז פסח האחרון, אם אני זוכרת נכון. ומילאתי אותן במוס גבינה ואוראו.


מוס גבינה ואוראו בכוסות. כן. זה מה שתכננתי להכין מההתחלה. ברור. חשבתם אחרת?

כמובן שאחראי שהכנתי את קינוח הכוסות המרהיב שלי, עברתי להכנת העוגה המנומרת.
מה היה הסיפור שלה, אתם שואלים? החלק המרכזי שלה לא לגמרי נאפה, אז השארתי אותה מלא זמן בתנור. וייבשתי אותה. יופי, מור. יופי. הולך טוב בינתיים.


מה הסוף של הסיפור שאינו נגמר?

למחרת לקחתי איתי את המוס שלי. ואת העוגה המנומרת. אבל חששתי שהמוס לא טעים (ברור שלא טעמתי. גבינה!) ושהעוגה יבשה ברמות.
אז הלכתי וקניתי עוגת גבינה נוספת.

באותו הערב, המשפחה שלי כולה - כולה! - קראה לי משוגעת, כי מי מביא שלושה קינוחים ל"סתם קפה ועוגה קליל של אחר הצהריים"?

(אני. אני מביאה שלושה קינוחים. דא)

כולם הסכימו שהמוס עם האוראו דווקא טעים. ושהעוגה המנומרת אמנם קצת יבשה, אבל טעימה. אבל לא מנומרת. למעשה, אח ואחותי טענו שהיא נראית יותר כמו עוגת פנדה.

פנדה, נמר - זו לא אותה חיה?


בכל אופן, זה היה סיפור ארוך ומייגע. ללא מטרה מסוימת. חוץ מזה שהתמודדתי בגבורה עם עוגת גבינה, כולל נקיון של המטבח שלי מרימון גבינה, אז.. אני מרגישה שמגיע לי פרס כלשהו על זה.

מילות עידוד?
מחיאות כפיים?
חיבוק וירטואלי?
סתם תשומת לב וריכוז שלכם?
מלמול הביטוי "איזו חופרת" רק שלוש פעמים לאורך הפוסט, לא ארבע?

מה שמרגיש לכם נכון.

אז אממ.. מתכון? רוצים? נטלי אמרה שזה בסדר מבחינתה שאכתוב לכם את המתכון למוס הגבינה ואוראו הזה, אפילו שתשעים ותשעה אחוזים ממנו הם שלה.

אה, ואם במקרה אתם רוצים לדעת איך מכינים עוגת פנדה מנומרת ולא לכם לראות את הסרטונים ביוטיוב, תגידו ואולי אפרסם פה הדרכה. רק אם תרצו. אל תבקשו רק כי אתם מרחמים עלי ולא נעים לכם ממני - אני ממש בסדר עם להחליק את העניין הזה ולהעמיד פנים שהוא לא קרה מעולם.


בעצם -- שכחתי מהחלק הכי חשוב: מזל טוב, מאמזי!!

***
מוס גבינה ואוראו
מקור המתכוןעוגיו.נט, עם תוספות ושינויים קטנטנים שלי.

כמות: אני לא לגמרי בטוחה.. לי יצאו תשע כוסות בנפחים שונים + קופסא קטנה, ובואו לא נשכח שחלק מהחומר נשפך והתבזבז לי. אז בואו נאמר - חמש עשרה כוסות? תלוי בגודל, כמובן..

מצרכים:
10 ג' ג'לטין
50 ג' מים
500 ג' גבינה לבנה (אני השתמשתי ב-5%)
200 ג' שמנת חמוצה (אני השתמשתי ב-9%)
150 ג' אבקת סוכר
1 כפית תמצית וניל/1 מקל וניל (אני השתמשתי גם וגם!)
500 ג' שמנת מתוקה
225 ג' (20 יחידות) עוגיות אוראו

אופן ההכנה:
1. מערבבים ג'לטין ומים בקערה קטנה. מניחים בצד לעשר דקות-רבע שעה, עד להתגבשות.
2. טורפים גבינה, שמנת חמוצה, אבקת סוכר ווניל בקערה גדולה.
3. ממיסים את גוש הג'לטין מספר שניות במיקרוגל.
4. מוסיפים לג'לטין מעט מתערובת הגבינה ומערבבים היטב.
5. מחזירים את הג'לטין עם הגבינה לקערה הגדולה. טורפיםעד  היטב.
6. מניחים שמנת מתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לשמנת במרקם יוגורט.
7. מקפלים קצפת לתוך קערת הגבינה, רצוי בהדרגה (שתיים-שלוש הוספות), עד לקבלת מוס אחיד.
8. שוברים/מפוררים את האוראו לתוך המוס ומקפלים בעדינות, עד לפיזור אחיד.
9. מחלקים לכוסות הגשה ומצננים עד להתייצבות. שומרים בקירור.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם רוצים יותר אוראו, שימו עוד אוראו! פחות בקטע? פחות!
  • באוראו שלי, אגב, היתה מעורבבת גם חמאה מומסת, אבל זה בגלל שהעוגיות היו מיועדות לבסיס... מן הסתם, אם מערבבים אותן ישר לתוך המוס, אין צורך בחמאה.
  • תכלס? לא לגמרי בטוחה שצריך את הג'לטין, אם מכינים את הקינוח בכוסות. המוס יהיה פחות יציב, אבל זה לא שמנסים לפרוס פה עוגה, נכון? בשביל זה המציאו את הכפית.
  • לא מבינים למה חלקתי אתכם את כל הסיפור המתיש והמיותר הזה? רק שתדעו - אתם אשמים. שאלתי בפייסבוק אם לכתוב על זה פוסט או לא, ואף אחד לא אמר לא. זה נכון שאף אחד גם לא אמר כן, אבל מבחינתי שתיקה = הסכמה.


10 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

יש!!!
אין לי פייסבוק אז לא יכולתי לומר לך שתפרסמי, למרות שראיתי שביקשת... ווהו!! ניצחון הטלפתיה!
איזה כיף לנו.
ופוסט מצחיק מאוד... רחמיי על אסון הגבינה.
ואני כן רוצה הוראות לעוגה מנומרת. באמת. בבקשה??

אולגה אמר/ה...

מור, אני דווקא אהבתי יותר את העוגה האמיתית. איך את משווה בכלל?! יש עליה ציפוי שוקולד!! מרפי יכול לנוח בפינה :)
אחלה פוסט ומזל טוב לאמא שלך!

אנונימי אמר/ה...

עוגת גבינה - זה דווקא טעים. לטעמי.
אז מה נסגר עם המנומרת?
אבל בהחלט יופי על האומץ לעמוד בגו זקוף מול הגבינה

מורן אמר/ה...

את הורסת מצחוק כרגיל!
כל הכבוד על הכנסת הגבינה למטבחך.... רק חבל שהיא נקמה ולא רצתה לעזוב (את השיש מקרר רצפה וכו'...)
בהצלחה בפעם הבאה (אם תהיה אחרי הטראומה הקשה שעברת).

אנונימי אמר/ה...

הכי כיף לפתוח את הבוקר עם קפה ופוסט שלך.
אני נהניתי
והמוס גבינה בכוסות נראה נהדר.
רק שמחות !
אירית

אנונימי אמר/ה...

פעם ראשונה שאני קוראת את הבלה בלה של הפוסטים, תמיד מגיעה ישר למתכון. ודווקא הפעם קראתי.... נהניתי מכל רגע. עזבי את העוגות, לכי פרסמי לנו ספר טוב!!!! אוסנת

הדר אמר/ה...

מור, אני רשמית מרחמת עלייך...
ראיתי את העדכון של הפוסט במייל את הכותרת: " מוס גבינה ואוריאו". מור? גבינה? ביחד? פיצוץ! מור וגבינה? הרי זה לא הולך ביחד!
טוב נו, נכנסתי לפוסט. וקראתי, וקראתי, והתפקעתי!
בשורה התחתונה- את וגבינה זה הדבר הכי מצחיק בעולם! תעשי את זה יותר!
במחשבה שנייה, אל תעשי את זה בכלל, זה יגרום לך לאבד את השפיות ולרצות ללכת למכון נפגעי גבינה...
לא מאחלת לאף אחד להגיע לשם...

Yael אמר/ה...

יש משהו מוזר כזה, שסיפורי כשלונות-מטבח (או כמעט-כשלונות, או סתם בלגן...) הם איכשהו הכי מוצלחים. :)

לפעם הבאה, בתור מישהי שלא במיוחד אוהבת עוגות גבינה, עם אחות שלא סובלת עוגות גבינה, הרשי לי להמליץ לך על המתכון הסופר-מושחת הבא ששתינו אוהבות למרות שהוא (רשמית לפחות) עוגת גבינה:
http://smittenkitchen.com/blog/2006/08/no-teddy-bear-guts-no-glory
(אה, ונכון שאת עוגיות השוקולד שהיא משתמשת בהן אין כ"כ בארץ? אולי אפשר להשתמש בסתם פתיבר במקום, אבל לא ניסיתי, הו לא - כי לעוגה שחיתותית כזאת מגיע רק הכי טוב. מה שאני עושה זה להשתמש בעוגיות לוטוס, ולטחון אותן עם קצת קקאו. זה מעלף.)

LiHi אמר/ה...

את אדירה! כיף לקרוא כל פעם מחדש :)
וכמובן מזל טוב :))

חפצי אמר/ה...

מור!! מזל טוב לאמא! כיף לי כל כך לקרוא את הפוסטים שלך! את מצחיקה ונהדרת! חבל שאת לא גרה לידי, הייתי מכינה לך בכיף עוגת גבינה.
אשמח בהזדמנות לקבל את המתכון לעוגת וניל מנומרת.

הוסף רשומת תגובה