> ינואר 2013 | Morcake

29 בינואר 2013

ריבועי ג׳ינג׳ר

מכירים את זה שמישהו שנהיה מפורסם פתאום ואז כולם קופצים על ההצלחה שלו?


נכון השחקן ההוא שנבחר לככב בסרט הוליוודי? אז השכנה של ההורים שלו, זו שתמיד רבה איתם על החניה בבניין, מספרת שהוא היה ילד מקסים ונהדר, ממש בן בית אצלה.

שמעתם על הכדורגלן הזה שהבקיע שלושער בגמר ליגת האלופות שבוע שעבר*? אז הילד שלמד איתו בשכבה ביסודי, זה שהאינטראקציה היחידה ביניהם במשך שש שנים היתה כשהם הלכו פעם מכות באיזו הפסקה - במהלך משחק כדורגל כמובן - אומר שהם היו כמו אחים.


*תירגעו, אני יודעת שגמר ליגת האלופות לא נערך שבוע שעבר! שבוע שעבר הוא מטאפורה. ל.. אממ.. לחיים. כן, לחיים.

ומה לגבי הדוגמנית המהממת שמופיעה עכשיו על גבי כל שערי המגזינים הכי נחשבים? אה נו, ה"חברה הכי טובה שלה" מהגן שמחה לדווח שבגיל חמש היא דווקא היתה די שמנמנה. ושהיא היתה מחטטת באף ואוכלת חול.


בקיצור, לא מעט אנשים חושבים שאם מתישהו בחיים הם הכירו, או כמעט הכירו, או הכירו בדיעבד, מישהו שפתאום נהיה מישהו - אז מבחינת האנשים האלה, הם בעצמם נהיו מישהו. סוג של טרנזיטיביות, אם תרצו. והעניין הזה מסב להם מלא גאווה ואושר, כי בכל זאת.. לא כל אחד במדינה, או בעולם אפילו, הוא מישהו.


עכשיו בואו נעבור לנושא אחר לגמרי. לגמרי.


מכירים את אפרת? נו אפרת, שכותבת את הבלוג ההורס אז מה את עושה כל היום. ברור שאתם מכירים. הבלוג שלה הוא אחד המוצלחים והפופולריים ברשת, אפילו שהוא קיים פחות משנתיים.


ובאמת, למה שהוא לא יצליח ככה? אפרת מבשלת מעולה, כותבת מצחיק, מצלמת מדהים*. אז, אתם יודעים.. כאילו דא.


*למי קראתם מעריצה אובססיבית? אה, לי? סבבה, חשבתי שקראתם ככה למישהי אחרת וקצת נעלבתי.

בכל אופן.


אני זכיתי לבקר אצל אפרת ולאפות איתה כבר לפני חצי שנה, כשלא הכירו אותה כל כך הרבה אנשים. הכירו, ברור שהכירו, אבל לא כמו היום. ושתדעו לכם, היא היתה מקסימה ונהדרת כבר אז, בת בית אצלי (אז מה אם אני הייתי אצלה). אפשר לומר שהיינו כמו אחיות. אמנם היא חיטטה באף ואכלה חול כשהייתי אצלה, אבל.. רגע, אפרת יכולה לתבוע אותי על הוצאת דיבה?


קיצור, כן. כבר ביולי של שנה שעברה עשינו יחד בלאגן במטבח הירושלמי המאובזר שלה ובדרך נס יצרנו שתי עוגות שוות לאללה שזכו לבוק של ממש בפינת האוכל המוארת-ומושלמת-לצילומים של אפרת.


אז היות שהיה כל כך כיף בפעם הקודמת, וכיוון שבקרוב אפרת תהיה פחות פנויה למפגשי אפיה, ומפני שאני עלוקה מוצצת דם שמתעלקת על בלוגרים מפורסמים ורוצה להיות מישהי..........

בגלל כל זה, החלטנו שצריך להיפגש שוב ולאפות עד כלות הנשמה. או כלות שעות האור. ובינינו, עבור בלוגרי אוכל שלפעמים שבדרך כלל יותר חשוב להם לצלם את מה שהם מכינים מאשר לאכול אותו, זה די אותו הדבר.


אז מה הכנו?


התחלנו בעוגת אגסים וקרמל הפוכה. קלה להכנה, יפה, מתוקה אך טעימה. אבל עזבו, נדבר עליה בהזדמנות, טוב?

עכשיו.. עכשיו בואו נדבר על ג'ינג'ר.


אוהבים ג'ינג'ר? יופי! אפרת ואני הכנו לכם יופי של קוביות ג'ינג'ר - כלום עבודה, מצרכים הכי בסיסיים (לא כולל ג'ינג'ר טחון), וטעים טעים טעים. כמה זה טעים.


לא אוהבים ג'ינג'ר? אז ניפגש בפוסט הבא. סתם. לא! הקוביות האלה לגמרי יכולות להפוך אתכם למאמינים. ואם לא, אתם יכולים להכין אותם ולחלק לחברים, בני משפחה או סתם אנשים זרים שבא לכם להרשים. אתם יודעים, אנשים שאחר כך.. כשתתפרסמו.. יוכלו להתראיין ולספר לכל מי שרק רוצה לשמוע ש"אוי, אנחנו זוכרים אותו/ה. הוא/היא היה מכין/ה קוביות ג'ינג'ר הורסות. כבר אז ידענו שיצא ממנו/ה משהו"*.


* אוף עם העברית הזו והזכר/נקבה שלה. הציבור מאסה!


אה, ואם לא אהבתי מספיק את אפרת עוד קודם (ובאמת שאהבתי), אז היא התעקשה לתת לי במתנה את הצלחת האדומה עם הנקודות הלבנות שלה ושבתה את לבי לנצח נצחים. תראו.. בכל זאת, הייתי צריכה להשלים סט: ארנק, פלאפון, עגילים ושקית גדולה ויפה - כולם אדומים עם נקודות לבנות.. זה לא מספיק. הייתי זקוקה גם לצלחת.


נכון שגם את אוהבים את אפרת וחושבים שהיא מקסימה ונהדרת? הבנתם שצחקתי לגבי החיטוט באף ואכילת החול, כן? רוצים לקרוא על המפגש שלנו ולקבל את אותו המתכון לאותם ריבועי הג'ינג'ר בדיוק? יופי, קפצו לבקר אצל אפרת.

***
ריבועי ג'ינג'ר
מקור המתכוןדיוויד ליבוביץ, עם שינויים קלים שלנו

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ (או רינג. אפילו עדיף!). הכמות תלויה בצורה וגודל החיתוך. דיוויד חתך בכלל למלבנים, אנחנו הלכנו על שישה עשר ריבועים קטנים אך עם נוכחות.

מצרכים:
לבסיס
125 ג' חמאה רכה
1/2 כוס סוכר לבן
1 כוס קמח לבן
1/2 כוס קמח מלא
1 כפית אבקת אפיה
1/2 1 כפיות ג'ינג'ר טחון
1/4-1/2 כפית מלח

לציפוי
75 ג' חמאה
2 כפות דבש
50 ג' אבקת סוכר
1 כף ג'ינג'ר טחון
1/4 כפית מלח

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות. משמנים תבנית ומרפדים בנייר אפיה, עם השוליים בולטים החוצה (לטובת חילוץ קל מהתבנית) או מניחים רינג על תבנית מרופדת בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקרימים על מהירות בינונית-גבוהה למשך כחמש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה. בעקרון אפשר להקרים את החמאה והסוכר גם ידנית.
3. בינתיים מערבבים בקערה נפרדת שני סוגי קמח, אבקת אפיה, ג'ינג'ר ומלח.
4. מוסיפים חומרים יבשים לקערת המיקסר וממשיכים לערבב, עד לקבלת בצק, או פירורי בצק די גדולים.
5. מעבירים את פירורי הבצק לתבנית ומשטחים בעזרת הידיים לשכבה ישרה ואחידה.
6. אופים כעשרים דקות, עד להזהבה.
7. כחמש דקות לסיום אפיית הבצק (כלומר, לאחר כרבע שעה בתנור), מכינים את שכבת הציפוי: מניחים בסיר חמאה ודבש. מבשלים על אש נמוכה עד להמסת החמאה.
8. משאירים את הסיר על האש ומוסיפים אבקת סוכר, ג'ינג'ר ומלח. ממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, עד להסמכה. מסירים מהאש.
9. מוציאים את התחתית האפויה מהתנור ויוצקים עליה את הציפוי החם. שימו לב, הציפוי מתייצב די מהר, אז השתדלו לסיים את הכנתו בצמוד לסיום אפיית התחתית. אם הציפוי התקשה בינתיים, החזירו אותו לאש למספר שניות.
10. ממתינים כחצי שעה, עד להתייצבות הציפוי, מחלצים מהתבנית ופורסים לקוביות/מלבנים/כל צורה שבא לכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפרת ואני הוספנו למתכון מלח גם לתחתית וגם לציפוי, כי שניהם הרגישו לנו כאילו לא יזיק להם קצת מלח, אפילו שאנחנו לא באמת השתמשנו בו.
  • אגב, הבצק הרגיש קצת מתוק מדי, כך שאפשר להוריד כף-שתיים מכמות הסוכר.
  • ובהמשך לסוכר ולמתיקות - במקור צריך להשתמש בציפוי בתשעים גרם אבקת סוכר. אבל אנחנו הרגשנו שבאזור החמישים גרם הציפוי שלנו כבר היה מתוק מספיק וגם הסמיכות היתה סבבה. אתם מוזמנים להוסיף אם אתם אוהבים מתוק מתוק מתוק.
  • במקור משתמשים בתחתית רק בקמח לבן. אנחנו בחרנו להמיר חלק במלא, אבל עשו מה שמתאים לכם.
  • אגב, הבצק של התחתית? וואו, כמה הוא טעים. אין לתאר כמה ממנו אכלתי עוד לפני האפיה (אל תעשו לי פרצופים. אין בו ביצים, מותר!). פשוט להיט.
  • אני לא יודעת כמה זמן בדיוק הקוביות נשמרות, אבל אפרת אמרה לי שהיא טעמה מהן יומיים-שלושה לאחר ההכנה (ברור שהשארתי את הכל אצלה, נראה לכם שאני צריכה את השטות הזו אצלי בבית? עזבו בבית.. אם הייתי לוקחת טייק אווי, הייתי אוכלת הכל בדרך הביתה. זה היה חמישי בערב. היו פקקים), והן רק השתבחו. והרגישו פחות מתוקות.


26 בינואר 2013

טארט אגוזים ומייפל בקלתית שוקולד

דברים שמשמחים אותי:


גלידה.


חיבוק או מילה טובה מאחד האחיינים שלי. "רונה, את אוהבת את מור?" "כן" "כמה?" "נשיקות!!"


לנסוע באוטו ולתפוס את מד הקילומטרים בדיוק כשהוא מגיע למספר מגניב. 9,999 ק"מ (והמעבר ל-10,000, כמובן), 22,222, כאלה..


להדליק רדיו או להעביר תחנה בדיוק כשמתחיל שיר שאני אוהבת.

באותו הקשר, אבל לא בדיוק - כששיר שאני אוהבת אבל נדיר לשמוע ברדיו פתאום מתחיל להתנגן, כאילו זה עניין שבשגרה.


כשאני מכינה משהו ואחותי - המבקרת הכי מחמירה וקפדנית שלי - אומרת שהיה ממש טעים, או כשאני מפרסמת פוסט חדש והיא מסמסת לי למחרת שהוא ממש מוצלח.


חשבון. כפל, חילוק ארוך, חזקות. אני אשכרה אוהבת את זה. נכון שאתם חושבים עלי עכשיו מלא דברים רעים? אפילו יותר מקודם?


סריג במידה 34 שעולה עלי ואפילו נראה סביר. איזה כיף ש-h&m לפעמים מתבלבלים ועושים בגדים בשתיים-שלוש מידות יותר גדולות ממה שהם התכוונו.

שוקולד. וממתקים. וחנויות ממתקים. זה עניין של זמן עד שהסריג יפסיק לעלות עלי.


חנויות צעצועים.


כל יום אחרי ה-21 בדצמבר, כשהימים מתחילים להתארך ופתאום אני שמה לב שכבר לא חושך מוחלט בחמש אחר הצהריים.


לפתור את התשבץ של יום שישי עם אבא.

האוכל של אמא.


קשת בענן.


סוכריות צבעוניות של עוגה. הפשוטות של העוגה הכושית של פעם, הגדולות, המנצנצות, בצורת דינוזאורים ופרפרים ו.. אהההה. רוצה את הכל.


להדליק טלוויזיה, ליפול על פרק כלשהו של "חברים" ולדקלם יחד עם השחקנים את כל הפרק.


העובדה שאחי, עוד מעט בן ארבעים, ואני, שעוד מעט אהיה "עוד מעט בת שלושים", מנהלים מדי יום שיחות מטופשות וילדותיות שמצחיקות רק אותנו (ולפעמים רק אותו) (ולפעמים רק אותי. בדרך כלל בקול. מול המחשב או הפלאפון).

זה שיש מלא דברים (ואנשים) שגורמים לי לצחוק בקול, לרוב מול המחשב או הפלאפון, לפעמים בחדר ריק. אני תוהה מה יותר מוזר באמת - לצחוק בקול לעצמך כשיש איתך עוד אנשים בחדר.. או כשאת לבד?


לנהוג בכביש פתוח, שמיים בהירים ושמשיים, חלונות פתוחים, רדיו דולק עם מוזיקה טובה.


פיג'מות.


פונפונים. כן, כמו של מעודדות. אושר בלתי מוסבר.


השמלה הארוכה שלי עם הנקודות והכיסים, זו שגם לאחר קיץ שלם של חרישה עליה אני לא מצליחה להבין האם היא יותר יפה או יותר נוחה. אני מתגעגעת לקיץ.


כל ספר של רואלד דאל.


גלידה. אני יודעת שכבר ציינתי אותה. היא פשוט ממש משמחת אותי.


כשאני מצליחה להכין בצק פריך (כמעט) כמו שצריך. כמו טארט האגוזים ומייפל בקלתית שוקולד שהכנתי לפני מספר ימים, עבורו הכנתי בצק שהצלחתי לרדד בצורה סבירה (אם כי הוא יצא לי עבה מאד), בצק שהצלחתי לחלץ מהתבנית בקלות לאחר האפיה, והוא לא התפרק לי אפילו קצת.

כשאני מצליחה להכין קינוח מתאים לפני אירוע או חג מסוים, בדיוק בזמן. כמו טארט האגוזים ומייפל בקלתית שוקולד שהכנתי לפני מספר ימים, בול לט"ו בשבט. אז נכון, החג הזה שייך גם לפירות יבשים, אבל פירות יבשים הם - אין דרך אחרת לומר את זה - מטופשים. אז אנחנו הולכים להתרכז בחלק האגוזי של החג. oh my, כמה שאנחנו הולכים להתרכז בחלק האגוזי של החג: אגוזי ברזיל, לוז, מלך, בוטנים, קשיו ושקדים - כולם משתתפים בחגיגה. הידד.


אז לכל האילנות באשר הם - חג שמח! שתהיו לצמרת ולא לגזע (כי המשפט על הראש והזנב פשוט לא מסתדר כשמדברים על עצים).

***
טארט אגוזים ומייפל בקלתית שוקולד
מקור המתכון: הקלתית מבוססת על בצק פריך שהכנו בקורס הקונדיטוריה, עם שינויים שלי. המלית מבוססת על מתכון מהספר "סודות מתוקים" של קרין גורן, אבל גם כאן - עם שינויים שלי.

כמות: תבנית פאי (רצוי מתפרקת) בקוטר 24 ס"מ. הקלתית יכולה להספיק גם ל-26.

מצרכים:
לקלתית
280 ג' קמח לבן
20 ג' אבקת קקאו
150 ג' אבקת סוכר
2 ג' (או קורט) מלח
150 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1 ביצה גדולה, טרופה

למלית
100 ג' חמאה
100 ג' סירופ מייפל (אמיתי!)
100 ג' סוכר חום כהה
קורט מלח ים אטלנטי (סתם, גם מלח רגיל הולך)
60 מ"ל שמנת מתוקה
350-400 ג' אגוזים (אני השתמשתי בשקדים, קשיו, לוז, מלך, ברזיל ובוטנים)

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הבצק: מניחים קמח, קקאו, סוכר ומלח בקערת המיקסר. מערבבים קלות.
2. מוסיפים קוביות חמאה, מחברים וו גיטרה ומערבבים על מהירות בינונית-גבוהה (או כמה שאפשר בלי שכל תוכן הקערה יעוף החוצה) עד לקבלת תערובת פירורית.
3. מוסיפים ביצה טרופה ומעבדים עוד עיבוד קצר, רק עד לקבלת פירורי בצק גדולים.
4. מעבירים את גושי הבצק למשטח מקומח קלות ומעבדים מעט. משטחים לדיסק, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לשעה לפחות.
5. מוציאים את הבצק, מעבירים למשטח עבודה מקומח קלות ומרדדים לעיגול גדול ודק, גדול יותר מהתבנית פלוס השוליים. מעבירים את עיגול הבצק לתבנית בעזרת המערוך (מקפלים את הבצק מעל המערוך, מניחים מעל התבנית ומשחררים). מסדרים בתבנית ומסירים עודפים בעזרת המערוך או סכין. לאחר מכן עוברים עם האגודל על שולי התבנית על מנת לדקק קצת את הבצק ושוב מסירים עודפים מלמעלה.
6. דוקרים את הבצק במזלג ומעבירים למקרר לרבע שעה. בינתיים מחממים תנור ל-170 מעלות.
7. מוציאים את התבנית מהמקפיא ומעבירים ישר לתנור. אופים כרבע שעה. מצננים מעט, מנמיכים את חום התנור ל-160 מעלות ובינתיים מתחילים להכין את המלית.
8. המלית: מחממים בסיר חמאה, מייפל, סוכר ומלח, תוך כדי ערבוב, עד להמסת הסוכר (והחמאה, כמובן).
9. מוסיפים שמנת, מערבבים מעט ומביאים לרתיחה. מסירים מיד מהאש.
10. מוסיפים לסיר את כל האגוזים ומערבבים היטב, על מנת שכולם יצופו בתערובת.
11. יוצקים את המלית מעל הקלתית שהצטננה בינתיים ואופים עוד כעשר דקות-רבע שעה, עד שהמלית מבעבעת מעט.
12. מחלצים מהתבנית כאשר המלית עדיין חמה, על מנת שהמלית הקרמלית לא תתקשה ותדביק את הטארט לתבנית. מצננים לפני האכילה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם - כמו שקרה לי - הבצק שלכם טיפה יבש מדי, הוסיפו לו בין כפית לכף של חלב במהלך העיבוד. אם - שוב, כמו שקרה לי - זה מרטיב מדי את הבצק, הוסיפו לו גם מעט קמח.
  • לי נשארו לא מעט שאריות של בצק, וזה עוד בלי שרידדתי אותו ממש דק. מה עושים? יוצרים דיסק או גליל מהשאריות, עוטפים בניילון נצמד ושומרים במקפיא לטובת טארט עתידי או עוגיות עתידיות.
  • תראו, אני קצת רמאית. האמת היא שאני השתמשתי בחצי מהמלית שכתבתי לכם, אבל ממש הרגשתי שזה לא מספיק, לכן הכפלתי כמויות של הכל פרט לאגוזים. אני השתמשתי ב-300 וקצת גרם אגוזים ואני לגמרי חושבת שאפשר להשתמש בכמות יותר גדולה, אבל לא נראה לי שאשכרה צריך להכפיל. לדעתי הכמות שכתבתי במתכון אמורה להיות סבבה.
  • ולגבי האגוזים, השתמשו כמובן במה שבא לכם. אני קניתי מלא אגוזים כי היה מבצע ט"ו בשבט בסופר ורציתי שיהיה מגוון, אבל אפשר להשתמש רק בסוג אחד או שניים, ואפשר גם אחרים כמובן - פקאנים, מקדמיה, אפילו פיסטוק (אם כי אני חששתי ממנו, כי היתה לי תחושה שהוא עלול לכעוס עלי ולהישרף במהלך האפיה. אבל אולי לכם אין עניינים לא פתורים עם פיסטוקים, אז לא משנה).
  • עוד בעיה קטנה שהיתה לי (מעבר לכנות יתר, במסגרתה אני מספרת לכם על כל המכשולים בהם נתקלתי לאורך כל חיי) היא שבעת חיתוך הפאי, לפעמים המלית והבצק קצת התנתקו זה מזה, כך שלא באמת התקבלו פרוסות יפות ושלמות. אבל אני מאמינה שהגדלת הכמויות במלית אמורה לפתור את העניין הזה. אם לא, צרו קשר ואחזיר לכם את כל הכסף שלכם*.
  • הכי השתמשתי בגרמים ולא בכוסות מדידה במתכון הפעם. אל תזקפו את זה לזכותי, טוב? וגם לא לחובתי. זו היתה גחמה של רגע ואין לדעת מתי היא תחזור.


*סתם, נראה לכם? יש לכם מושג כמה עולה להחזיק דירה עם חניה במרכז תל אביב? אם כבר, אני צריכה לבקש מכם כסף.

24 בינואר 2013

עוגת חמאת בוטנים במיקרוגל

National Peanut Butter Day.


יום חמאת הבוטנים הלאומי.

של ארה"ב.

...


לא היום הלאומי של ישראל. לא היום הבינלאומי.


יום חמאת הבוטנים הלאומי של ארצות הברית.


אז, כאילו.. לא התכוונתי לעשות שום דבר. לא תכננתי לחגוג. כי פה זה לא ארצות הברית.

(כן, דווקא הפעם החלטתי להיות פטריוטית. go figure)


אבל אז קרו מספר דברים:


קודם כל, מספר קוראים שאלו אותי מה בתכנון ליום הזה. אחת אפילו בחנה אותי כששאלה משהו בסגנון של "אז מה את עושה ב-24 בינואר?", במטרה לראות האם אני מודעת לחשיבותו של היום הזה.


(תשמחו לשמוע שעמדתי במבחן)


הדבר השני הוא שהקוראת החמודה נעמה שלחה לי את הלינק הזה לפני מספר שבועות, לעוגת חמאת בוטנים בספל. עוגות ספל במיקרו אני אוהבת, אז עוגת חמאת בוטנים במיקרו? זה לגמרי בשבילי. היי נעמה! תודה!


הדבר השלישי - ואולי החשוב ביותר - הוא שפתאום הבנתי שעבורי כל יום הוא יום חמאת הבוטנים. הלאומי, הבינלאומי, מה שתרצו. אני לא באמת צריכה תירוצים כדי להכין (ולאכול) דברים חמאת בוטנימיים.


אבל אם כבר יש תירוץ.. אז למה לא לאחוז בו בשתי ידיים ולזרום? או בעצם.. לאחוז בו ביד אחת. השניה אוחזת בצנצנת חמאת בוטנים.


בקיצור. לא רציתי לאכזב את המוני קוראיי* אשר תלו בי ציפיות גבוהות. ואני אוהבת חמאת בוטנים. ו... עוגה בספל שאופים דקה וחצי במיקרו. אני באמת צריכה להסביר לכם שוב איזה דבר אדיר זה?


* אמא ואבא = המונים, לא?


אגב, אני יודעת שאי אפשר לסמוך על שיפוט דעתי ברגע שחמאת בוטנים מעורבת בסיפור, אבל אני ממש חושבת שמבין שלוש עוגות המיקרוגל שהכנתי בחודשים האחרונים, זו המוצלחת ביותר.


טוב, עכשיו שיש לנו כנסת חדשה ועוד מעט ממשלה חדשה - למי אני צריכה לפנות כדי לקבוע תאריך ולעגן בחוק את יום חמאת הבוטנים הלאומי של ישראל? באופן אישי אני ממליצה על אמצע יולי, אבל אפשר לדבר על זה.

***
עוגת חמאת בוטנים במיקרו
מקור המתכון: התחלתי מהמתכון הזה, מבלוג של ילדה בת ארבע עשרה בערך (אולי כבר חמש עשרה..), אבל בסוף השתמשתי בו רק כמעין קו מנחה ושיניתי לפי מה שהתחשק לי והרגיש לי נכון.

כמות: עוגה אחת בספל גדול

מצרכים:
1/4 כוס קמח מלא (אפשר גם לבן)
3 כפות סוכר חום דמררה (שוב - אפשר גם לבן)
1/4 כפית אבקת אפיה (כדאי מאד שהיא תהיה לבנה..)
1 ביצה גדולה
2 כפות גדושות חמאת בוטנים (אני השתמשתי בכזו עם שבבי בוטנים, אפשר גם חלקה)
4 כפות חלב
2 כפות שמן קנולה

אופן ההכנה:
1. מניחים את כל החומרים, לפי הסדר, בתוך ספל גדול. מערבבים היטב בעזרת מזלג או מטרפה קטנה.
2. מחממים במיקרוגל למשך תשעים שניות. אם העוגה מוכנה אחרי דקה וחצי, מגניב. אם לא, אופים עוד שלושים שניות, בודקים וממשיכים כך עד שמוכן. יש סיכוי טוב שפני העוגה עדיין ייראו לא ממש אפויים בסוף, אבל מה שחשוב זה אם בפנים העוגה אפויה או לא. איך בודקים? עם כפית ;-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי כבר, אני השתמשתי בקמח מלא וסוכר חום, אבל לגמרי אפשר קמח לבן וסוכר לבן.
  • אני מאמינה שאפשר להמיר את חלב במים בשביל לקבל עוגה פרווה. אולי אני טועה. נקווה שלא :-)
  • לפני האפיה, פיזרתי מעל הבלילה מספר בוטנים מלוחים וחמאת בוטנים צ'יפס. אה, ומעט מלח ים אטלנטי. לא חובה, אבל לגמרי כיף.
  • בא לכם להוסיף לבלילה שוקולד צ'יפס או שוקולד קצוץ? אני מצדיעה לכם. וכן, אשמח לקפוץ לקפה ועוגה, תודה על ההצעה.
  • כן, כבר פרסמתי את זה בפייסבוק לא מזמן, אבל היי - זה יום חמאת הבוטנים, למען השם. זה יום חג! אז קבלו את השיר הקליט ביותר אי פעם.