> אפריל 2013 | Morcake

27 באפריל 2013

דקיקיות בננה

נכון בעולם המוזיקה יש שיתופי פעולה לפעמים? Notorious BIG מארח את פאף דאדיפרנק סינטרה ובונוברנדי רבה עם מוניקה. טוב, סליחה על הדוגמא האחרונה, פשוט השיר הזה ממש הרגע היה ברדיו.

יום המצריך יציאה מהבית עם ממרח לוטוס, נוטלה וחמאת בוטנים בתיק לא יכול להיות רע, נכון?

בכל אופן, מה לי ולמוזיקה, פרט לאחיזתי בטעם מוזיקלי גרוע במיוחד?

לפני חודש ומשהו קיבלתי מייל ממאיה ובו הצעה לכתוב פוסט משותף. נו, וכשגברת בצק אלים מזמינה אותך לשתף פעולה... זה כאילו הוזמנת לשיר דואט עם.. אממ... מדונה? אריק אינשטיין? לא יודעת, הרגישו חופשיים להשלים את שם הזמר הגדול והמפורסם ביותר, לפי ראות עיניכם.

זה נורא אם השם הראשון שקופץ לי לראש הוא קרלי ריי ג'פסן?


עשרים ושבע. זה (כמעט) הגיל שלי, למקרה שתהיתם.


ואני לא רוצה אפילו לדבר על החיבה שהתחלתי לגלות לטיילור סוויפט לאחרונה.

זאת אומרת, אהמ - מטאליקה. ו.. נירוונה. ביטלס! --> אני לא יודעת, אלה דוגמאות מספיק טובות לכך שאני לא מאה אחוז טראש? יופי, עכשיו שמישהו יגשים לי כבר חלום ויארגן איחוד של הספייס גירלז (איחוד אמיתי. הדבר הזה באולימפיאדה לא נחשב), כולל סיבוב הופעות עולמי.


קיצור. מאיה. כן.

אז אני הייתי בחו"ל כשהיא כתבה. למען האמת, נחתתי בארה"ב כמה שעות קודם לכן, אבל בואו לא נדבר על זה עכשיו, אני סתם מתעצבת כשאני חושבת על זה שלפני חודש וחצי הייתי בניו יורק המושלגת ועכשיו? עכשיו אני במדינה הסובלת מפיצול אישיות חמור: גשם-רוח-קר-רגע-לא-בעצם-שמש-ואפשר-ללבוש-שמלה-אולי-בכל-זאת-מגפיים-טוב-יאללה-חולצה-קצרה-ומזגן.


מספיק עם זה כבר, מזג אוויר. הבנו שאתה יודע להתנהג כמו אביב, אבל אנחנו לא אוהבים את זה. תחליט כבר אם אתה חורף (תשובה לא נכונה) או קיץ (דינג דינג דינג).

בכל אופן, אחרי שחזרתי מחו"ל היו חגים וזה ו.. העניין התעכב. במשך הזמן דנו קצת בשאלות חשובו כמו מה נכין ומה יהיה הקונספט. מאיה כבר ידעה בדיוק אילו עוגיות היא הולכת להכין, אני לא הצלחתי להחליט.


עבר עוד זמן, אני עוד לא החלטתי. עד שלפני מספר ימים הגיע מייל הנזיפה: מאיה תכננה להכין עוגיות עם בננות ומרשמלו, ולפתע פתאום היא צעקה עלי - כן, זה היה בכתב, אז אני לא באמת יכולה לדעת מה היה הטון, אבל עמוק בפנים ברור לי שהיא צעקה עלי - שהבננות שלה כבר מפרפרות בין חיים למוות, ומתי מתי מתי אנחנו נפגשות.


זו אני - לא מנסה לשחק אותה קשה להשגה, אבל מצליחה לעשות את זה בכל מקרה. nailed it.


קיצור, קבענו יום ושעה. לאחר התלבטויות רבות, החלטתי גם ללכת על מתכון בננתי.


בתשע בבוקר התייצבתי בדירתה של מאיה. ידעתי שאני צריכה להיות בעבודה בשתים עשרה וחצי, כיוון שהיו לי הדרכות משעממות שלא יכולתי לפספס. מהיכרות עם עצמי (יש לקרוא: הבחורה שצבים מסתכלים עליה וקוראים "אחותי, שימי גז, מה נסגר עם האיטיות?"), הנחתי שבחיים לא נספיק לסיים לאפות ולצלם שני מתכונים בזמן, אבל העובדה שמצאתי חניה בכחול-לבן על הבניין של מאיה - לא, באמת, אין יותר קרוב מזה - דווקא היתה סימן טוב, לכן החלטתי להשתיק את הקולות בראשי. טוב, את חלקם - את אלה שזמזמו שירי פופ משנות התשעים דווקא בחרתי להגביר.


כאשר נפתחה הדלת, מיד פלטתי - שופעת טקט שכמותי - "הדירה שלך נראית כמו שוק פשפשים!". בדיעבד אני מבינה שזה עלול היה להישמע כמו עלבון, אבל מאיה, אני פונה ללב שלך: אמרתי לך את זה מיד כאשר הסברתי את עצמי באותו היום, ואני אומרת את זה גם עכשיו - התכוונתי לזה בצורה החיובית ביותר. פשוט.. אתם חייבים להבין. ערמות של כלים. שולחנות עמוסים בצלחות, כוסות, מעמדי עוגות ושאר פריטים חד פעמיים. חלומו של כל בלוגר אוכל.


כמה קרובה הייתי לקחת כמה כלים, לזרוק לתיק שלי ולצאת משם, מעמידה פנים שלא קרה כלום, אתם שואלים? קרובה מאד. קרובה מדי. מעתה קראו לי וינונה.


חמש, אולי עשר, דקות אחרי שהגעתי, תקפה אותי המארחת בשאלה קשה: "למה את לא קונה מצלמה נורמלית?" גמגמתי קלות, הצלחתי להחליק את זה.. בערך, והשבתי במתקפה משלי: "למה את לא קונה סמארטפון?"


אני חושבת שמישהי מאיתנו תישבר מתישהו. אני לא בטוחה מי. ומתי. הממ.


בקיצור, אני מאריכה*. קצת יותר מדי. אני יודעת. אבל זה לא חדש.

*והפרס על "המשפט ההגיוני ביותר בתולדות היקום" הולך ל...

כן, זה מלח. וכן, הוא הכרחי ונפלא ונהדר והופך את העוגיות האלה ממעולות למושלמות

בסופו של דבר, אפילו שהייתי קטנת אמונה, הספקנו הכל בזמן: היה קצת סמול טוק של התחלה. מאיה סיפרה על החתולה שלה, אני סיפרתי שאני חושבת שחתולים הם השטן לא בקטע של חתולים. היא אכלה ארוחת בוקר עם יוגורט ופירות ודברים, אני אכלתי מרשמלו. ושוקולד צ'יפס. ועוד מרשמלו. וביסקוויטים.



תוך כדי פעולה, הבנו מה הקונספט שלנו: ליידי אנד דה טראש. העניין הוא כזה - אצל מאיה תוכלו למצוא עוגיות המכילות בננות, פירורי עוגיות, שוקולד צ'יפס ומרשמלו. הכי טראש. הכי טעים.

מאיה מצלמת בננות טובות ובננות רעות

אצלי תמצאו עוגיות בננה דקיקות, כמו בננה צ'יפס - רק הרבה יותר גדול ופי מאתיים מיליון יותר טעים. עם ציפוי של פקאנים קצוצים ואופציה למטבל עבור העוגיות או מילוי שיעזור להפוך אותן לעוגיות סנדוויץ'. הכי אלגנטי. הכי טעים.


איך יכול להיות שהגדרתי את שני סוגי העוגיות כ"הכי טעים"? פשוט מאד. כי אני יכולה. וכי הן כל כך כל כך שונות זו מזו - אי אפשר אפילו להשוות. אם אתם אוהבים בננות, אתם רוצים להכין את העוגיות האלה. וכן, אני מתכוונת לשני הסוגים.

ההתרגשות של מאיה כשהיא גילתה שקופסת שימורים מרסקת ביסקוויטים הרבה הרבה יותר טוב ממערוך? אין לתאר.
התמונה לא עושה צדק. מזל שיש סרטונים בעולם. wait for it ...wait for it...

טוב, אז על עוגיות הטראש - העוגיות שחוטפות שוגר היי רק מלהיות עצמן - תוכלו לקרוא אצל מאיה. אני רוצה לדבר אתכם רגע על דקיקיות הבננה.

בבקשה. כך נראית התלהבות.

תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב: העוגיות האלה הן בין הטעימות ביותר שאכלתי אי פעם.


אני אחזור שנית, למקרה שפספסתם -


העוגיות האלה הן בין הטעימות ביותר שאכלתי אי פעם.


מה שקרה זה שאפינו את רוב הכמות בבוקר, אצל מאיה. אכלנו קצת, צילמנו, אכלנו הרבה, נשארו עוד כמה עוגיות בודדות - היא ניסתה לדחוף לי אותן, אני הצלחתי להערים עליה ולגרום לה להשאיר אותן אצלה (כמובן כשאני אומרת שהצלחתי להערים, אני מתכוונת שאמרתי לה "אולי פשוט תשאירי אותן אצלך? גם ככה לא נשאר הרבה" והיא השיבה "סבבה". הכי ערמומי מצדי). אבל נשארה עוד קצת בלילה, ואותה דווקא לקחתי איתי, כדי לערוך עוד איזה נסיון אפייתי (פרטים בהמשך).


הבלילה החביבה, ארוזה בשקית סנדוויצ'ים קטנה, המתינה בסבלנות במקרר בעבודה במשך מספר שעות, עד שחזרנו הביתה - היא ואני - בערב. מיד הדלקתי את האובן שלי (רואה, מאיה? אני כן מציינת מדי פעם שאני אופה בטוסטר אובן ולא בתנור אמיתי!), הכנתי תבנית עם נייר אפיה, שיטחתי עיגולי בלילה עליה והכנתי לאפיה.

אלה העוגיות של הערב, לפני אפיה

תכננתי לקחת את מה שהכנתי לעבודה למחרת, באמת. אבל יצאו רק תשע עוגיות. כבר בעייתי. חוץ מזה, ידעתי שאני חייבת לטעום אחת לאחר האפיה.

ואלה העוגיות לאחר האפיה. הן אולי נראות לכם שחומות מדי, על סף השרופות... ביליב מי, הן לא. הבעיה העיקרית
היא שהן לא השחימו באופן אחיד.

טוב, חשבתי לעצמי - אני אוכל אחת ואקח שמונה. בקטנה.

הופ, חזרנו לעוגיות של הבוקר ולנסיונות סטיילינג כושלים. אבל לפחות הנסיונות הכושלים בוצעו בכלי הקרמיקה
היפים שמאיה הכינה בעצמה.

אבל אחרי הראשונה מיד אכלתי גם שניה. היה לי כל כך טעים, אפילו יותר ממה שהכנו בבוקר (במילה אחת: מלח). לא יכולתי להפסיק. תוך ארבעים שניות אכלתי עוד שלוש - בסך הכל חמש. נשארו ארבע.


בשלב הזה הצלחתי לנתק את עצמי מהתבנית. הלכתי לחדר שלי והחלפתי בגדים. טוב, אולי פשוט אניח את ארבע הדקיקיות שנשארו בקופסא קטנה ואקח אותן לעבודה מחר. בשבילי. לא רוצה לתת אותן לאף אחד אחר.


או ש...


כן, או שאני אחזור למטבח, לבושה במכנסי פיג'מה הפעם ולא בחצאית, ואוכל את ארבע העוגיות הנותרות כאילו אשכרה מדובר בתפוצ'יפס.


אני אומרת לכם, מעולם לא הצלחתי להפגין כל כך מעט שליטה עצמית ליד עוגיות כפי שקרה לי עם העוגיות האלה. אם זה לא יצליח לשכנע אתכם להכין אותן, אני לא יודעת מה כן.


אה, כן. אפרופו החצאית שהזכרתי. בתחילת היום ניסיתי להחליט מה ללבוש. מצד אחד, רציתי משהו שיהיה לי נוח להיות איתו במטבח. מצד שני, רציתי משהו שייראה סביר כשאגיע לעבודה, ולא כאילו הרגע יצאתי מהמטבח לאחר שעות של אפיה. בסוף לבשתי את זה:


כי שום דבר לא אומר "נוח להיות איתו במטבח" יותר מחצאית פרחונית עם חולצת פלנגלנגים שחורה.


וכן, אני יודעת שלשכבות האלה על החולצה שלי לא באמת קוראים פלנגלנגים. אבל זו היתה הדרך הטובה ביותר לתאר אותם, אז זרמו איתי, טוב?

***
דקיקיות בננה עם פקאנים קצוצים
מקור המתכון: הבלוג המהמם-לא-מאמינה-שילדה-בת-שבע-עשרה-אחראית-לו, Top with Cinnamon, עם שינויים קלים מאד שלנו

כמות: כ-35 עוגיות דקות דקות בקוטר של כ-5-6 ס"מ

מצרכים:
1 בננה בשלה, מעוכה
15 ג' חמאה מומסת
2 כפיות שמן קנולה
1 חלבון
1/4 כוס סוכר חום בהיר - אנחנו שילבנו חום בהיר עם לבן
1/4 כוס קמח לבן
קורט אבקת סודה לשתיה
קורט מלח
1/2 כפית מיץ לימון
כ-15 ג' פקאנים קצוצים (לא חובה)
מלח ים אטלנטי (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-130 מעלות. מרפדים תבנית תנור בנייר אפיה.
2. מועכים בננה למחית חלקה ומניחים בקערה.
3. מוסיפים פנימה את שאר הרכיבים, פרט לאגוזים, ומערבבים היטב: חמאה, שמן, חלבון, סוכר, קמח, סודה לשתיה, מלח ומיץ לימון. מזלג עושה את העבודה בצורה מצוינת.
4. מניחים כפית מהתערובת בתבנית. משטחים לעיגול ממש דק, בעזרת גב הכפית --> ככל שהעוגיות תהיינה יותר דקות, כך הן תהיינה יותר קריספיות.
5. ממשיכים כך עם שאר הבלילה. מרווחים מעט בין העוגיות אך לא יותר מדי, כיוון שהן לא כל כך מתפשטות במהלך האפיה.
6. אם רוצים, מפזרים מעט פקאנים קצוצים ו/או מלח ים אטלנטי מעל העוגיות לפני האפיה.
7. אופים עד להזהבה מלאה של העוגיות. לפי המתכון המקורי אמורים לאפות 17-20 דקות, לנו זה לקח באזור הארבעים - צריך פשוט לעקוב אחר העוגיות ולראות מתי הן מקבלות צבע מספיק שחום-זהוב. בסיום האפיה מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לטובת צינון מלא; הן אמורות להתנתק מהנייר די בקלות. לאחר שהעוגיות מצטננות, מעבירים לקופסא אטומה לגמרי, כיוון שהן תופסות לחות, מתרככות ומאבדות מהקריספיות שלהן.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • כן, אתם לגמרי יכולים להשתמש במעבד מזון כדי להכין את הבלילה, זו אפילו ההמלצה במקור. אם עושים את זה, לא צריך להשקיע יותר מדי במעיכת הבננה, המעבד כבר יחליק ויהפוך אותה למחית.
  • וידוי קטן: במתכון המקורי הופיע גם חלב, אך שכחתי ממנו, לכן לא הוספנו אותו. העוגיות יצאו מושלמות גם כך, לכן אני לא מציינתאת החלב במתכון.
  • עוד משהו ששכחתי להוסיף לבלילה הוא מלח, אבל אואם תו כן כתבתי במתכון, כי הוא מאד מאד חשוב. בהתחלה העוגיות יצאו מאד טעימות, אבל מתוקות בטירוף. אז לאחר שטעמנו כמה, מאיה ואני פיזרנו מעט מלח מעל כל עוגיה וזה שיפר את הטעם לאין ערוך. כאשר אפיתי את שאר הבלילה, ערבבתי פנימה מעט מלח וגם זריתי מלח ים אטלנטי מעל כל העוגיות תפני האפיה. אוי, זה היה מושלם. אז אל תוותרו על המלח, כי הוא חשוב חשוב חשוב!
  • במקור אמורים לפזר אגוזי לוז מעל העוגיות. אני הרגשתי שפקאנים ילכו טוב עם הבננות, וצדקתי. האגוזים הם לא בגדר חובה, אבל בהחלט מוסיפים - גם למראה וגם למרקם. מה שכן, אם מתכננים להכין עוגיות סנדוויץ', אפשר לפזר אגוזים רק על חצי מהעוגיות, אלה שיהיו החלק העליון של הסנדוויץ'.
  • בעוגיות של הערב פיזרתי שבבי טופי. זה לא כל כך אבד, כי הם נבלעו בתוך העוגיה. למקרה שתכננתם לנסות..
  • כיוון שזמן האפיה שלנו כל כך התארך לעומת מה שצוין במתכון המקורי, ניסיתי לאפות את שאר הבלילה על חום מעט גבוה יותר ולראות מה קורה. כיוונתי את התנור ל-150 מעלות וכבר אחרי רבע שעה העוגיות ממש ממש השחימו. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שהחום היה גבוה יותר או לזה שיש לי בבית סופר אובן, אבל זה מה שקרה. זמן האפיה התקצר משמעותית, העוגיות השחימו מאד, אך לא בצורה לגמרי אחידה. מה גם שלאחר כשבע-שמונה דקות בכל זאת הנמכתי בחזרה את החום ל-130 מעלות, היות שפחדתי לשרוף את העוגיות. בקיצור, אני ממליצה כן להישאר עם החום הנמוך יותר. לדעתי עדיף להאריך מעט את זמן האפיה מאשר לשרוף את העוגיות בחום גבוה מדי (לא שאני אומרת שהעוגיות השחומות-השחומות יצאו לא טוב, כן? להזכירכם, אכלתי תשע עוגיות בשתיים וחצי דקות).
  • אם אתם רוצים, אפשר להכין סנדוויצ'ים מהעוגיות האלה: נוטלה, חמאת בוטנים, ממרח לוטוס - כולם רעיונות טובים. אם אתם רוצים להשקיע, איזשהו גנאש שוקולדי סמיך גם יעבוד. רצוי שוקולד מריר, העוגיות עצמן מתוקות מאד. אם מכינים סנדוויצ'ים, רצוי לעשות זאת ממש לפני ההגשה, היות שהעוגיות מתרככות לאחר המילוי ומאבדות מהמרקם הקריספי.
  • באופן אישי, אני חושבת שיכול להיות הרבה יותר מגניב להכין דיפ שוקולדי ולטבול בו את דקיקיות הבננה, כמו נאצ'וס. זאת אומרת, אם תצליחו לא לאכול את כל העוגיות כמו שהן, מיד לאחר האפיה. ובעיקר אם תצליחו למנוע ממני להגיע למטבח שלכם ולאכול את כל העוגיות מיד לאחר האפיה.


21 באפריל 2013

עוגיות תה רוסיות

אתם יודעים מה הבעיה בקינוחים רוסיים?


בכולם יש גבינה.



או שמנת חמוצה.


או גבינה ושמנת חמוצה.


אוי, זה נורא. באמת.



חיפשתי קינוחים רוסיים. וחיפשתי. וחיפשתי. ומה מצאתי כל הזמן?




גבינה.


או שמנת חמוצה.


או גבינה ושמנת חמוצה.

טוב, נראה לי שהבנתם.


זה השלב בו אתם שואלים: "מור, מה נסגר, מה האובססיה עם אמא רוסיה פתאום?" ואני עונה לכם: "מה הקטע? מה הבעיה עם זה שחיפשתי קינוחים רוסיים?" ואז אתם נאנחים ומסבירים: "אין עם זה שום בעיה, פשוט.. אם בכל הקינוחים הרוסיים יש גבינה.."


אני קוטעת אתכם: "או שמנת חמוצה. או גבינה ושמנת חמוצה".


אתם: "בסדר. מה שאמרת. אז למה התעקשת על קינוח רוסי? את אפילו לא רוסייה או משהו כזה. למה לא שתכיני בעבע או ממליגה? זה יותר התחום שלך".


אני: "איזו גזענות! אז שתדעו לכם - סבתא של אמא שלי היתה רוסיה. הא! חוץ מזה, מטרת הפוסט הנוכחי היא לעשות פרסומת לא כל כך סמויה למשהו, וקיוויתי להחליק את הנושא ולגרום לכם לא לשים לב על ידי זה שאשתף מתכון רוסי".


אוקיי, יצא המרצע מן השק. למקרה שתהיתם, מרצע הוא כלי עבודה המשמש לעשיית חורים בעור ולסימון על עץ לפני עבודות נגרות. שלא תגידו שלא יוצא לכם כלום מהבלוג הזה. נכון החכמתם עכשיו? או שכולם ידעו מה זה מרצע, ורק אני נעל? אגב, מסתבר שהביטוי "יצא המרצע מן השק" הגיע לעברית מיידיש או רוסית. רואים? רוסית. הכל מתחבר.


קיצור - המרצע. השק. הראשון יצא מהשני.


כי תכלס? בסך הכל רציתי להמליץ לכם על סדרה חדשה. כן כן, התמסחרתי. זאת אומרת, לא בדיוק.


טוב, קודם אני אספר לכם על הסדרה: קוראים לה "תא גורדין" (זה האתר שלה וזה דף הפייסבוק) והיא עולה היום בערוץ 2/קשת, בשעה 21:00. אני לא רוצה לספיילר לכם וזה, אבל בעקרון מדובר על משפחה תמימה לכאורה שעלתה מרוסיה לישראל, אבל בפועל מדובר בסוכנים רדומים של הקג"ב. עכשיו יש להם בן בצבא והרוסים רוצים להפעיל אותם מחדש ו... אמרנו בלי ספוילרים, נכון? במילה אחת - בלאגן.


אז הסדרה הזו - בהשתתפות רן דנקר, מוני מושונוב וכל מיני שחקנים מוצלחים - שודרה כבר ביס (ב-YES, לא "ביס" כמו "היי, זה נראה טעים. אפשר ביס?") לפני כשנה וזכתה למלא שבחים וביקורות מפרגנות מאד מאד. ועכשיו היא עולה גם בערוץ 2, אז כ-ו-ל-כ-ם יכולים לראות אותה.


ומה אני רוצה מהחיים שלכם? היי, בלי עוינות, אני רק רוצה שיהיה לכם טוב. בתור מישהי שצפתה בסדרה ומאד נהנתה, פשוט רציתי ממש להמליץ לכם עליה. באובייקטיביות. טוב, בערך.


כאילו.. באמת שאובייקטיבית היא מאד טובה, לא צחקתי לגבי כל הביקורות הטובות. אבל אולי אני גם טיפ-טיפה משוחדת. אתם מבינים.. אח שלי הוא אחד מיוצרי הסדרה והתסריטאי הראשי (יחד עם חבר שלו). כן.. busted.


עכשיו נשאלת השאלה: מה יותר גרוע - סתם לעשות פרסומת לסדרה, באופן גס ובלי בושה, וללא כל סיבה אמיתית? או לנצל את הבלוג והבמה האדירה שניתנה לי כדי לשווק את המשפחה שלי לכל עשרת קוראיי (היי אמא, היי אבא. קצת מיותר, לא? זה לא שהם לא היו צופים בסדרה של הבן שלהם..)?


טוב עזבו, יש שאלות שעדיף לא לענות עליהן.


בכל אופן, שלא תתמרמרו על זה שאני רק חוזרת על הפרסומות הלא-סמויות והבלתי-אובייקטיביות שלי ("תא גורדין", ערוץ 2, 21:00. למקרה ששכחתם), החלטתי לתת לכם היום גם מתכון לקינוח רוסי.


וכך הגענו לכל סיפור הגבינה/שמנת חמוצה/גבינה ושמנת חמוצה שהתחלנו איתו את הפוסט היום.


היות שאחי חולק את השקפת העולם שלי לגבי גבינות (יש לקרוא: "קוטג' זה השטן"), ידעתי שאני מעדיפה להכין משהו לא מגעיל. אמנם במקור בכלל לא תכננתי שהקינוח שאני מכינה יגיע אליו פיזית, רק וירטואלית, אבל עדיין.. אני הייתי נעלבת אם מישהו היה מכין עבורי קינוח עם גבינה. אז לא רציתי לעשות את זה לאח שלי.


לכן רימיתי קצת והכנתי עוגיות הנקראות "עוגיות תה רוסיות". בעצם, עוגות. כן, Russian Tea Cakes הוא השם. אבל גם - שימו לב - Mexican Wedding Cookies ו-Snowballs. בקיצור, את העוגיות האלה ניכסו לעצמם בערך כולם.


עקרונית מדובר בכדורי בצק לא מתוק מאד אשר מכינים עם אגוזים קצוצים כלשהם - לא באמת משנה אילו, אני הלכתי על פקאנים -  שאופים ולאחר מכן מטביעים באבקת סוכר. כן, יש עליהן מלא אבקת סוכר. אבל הן חייבות את זה, אחרת הן פשוט לא מתוקות מספיק. האמינו לבחורה שלא מתלהבת מכל הקטע של לצפות כל דבר באבקת סוכר.


העוגיות קלות למדי להכנה. אמנם צריך לגלגל חתיכות בצק לכדורים ולאחר האפיה לצפות באבקת סוכר (המשקיענים עושים זאת פעמיים), אבל זה לא באמת מסובך. והכי שווה את זה. הן אולי נראות פשוטות, אבל מוצלחות כל כך. אולי בגלל שאין בבצק ביצים, מתקבלות עוגיות נימוחות (קשה לי עם המילה הזו, אבל נו מילא) שמתפוררות בקלות, כך שחייבים לאכול אותן בביס. אין ברירה. והן טעימות כל כך. בעבודה שלי הכי פרגנו להן.


ואז גיסתי (כן, המוכשרת מהפוסט הזה) ילדה - סוף סוף - באותו היום שהכנתי את העוגיות, אז לקחתי את מה שנשאר מהעוגיות ונסעתי לבקר אותה, את אחי והאת האחיינית החדשה והמושלמת שלי (בת שבוע בדיוק היום!) בבית החולים, וכך גם הם זכו לטעום מהעוגיות הרוסיות/מקסיקניות/שלגיות.


אוקיי, אז לסיכום: אתם תצפו היום בסדרה של אחי.. ותכינו עוגיות אגוזים ואבקת סוכר שקוראות לעצמן רוסיות אבל תכלס, הן לא בדיוק כאלה.. ואולי, אם ממש תרצו להגדיל ראש, תכינו את העוגיות קצת לפני שהפרק הראשון מתחיל (היום. בתשע בערב. בערוץ 2) ותאכלו אותן בזמן הצפיה.


טוב, הדבר האחרון זה סתם משהו שחשבתי עליו עכשיו וזרקתי לאוויר. אתם לא חייבים לשלב בין שני הדברים.


אבל לצפות בגורדין? חייבים.


להכין את העוגיות? חייבים.


סבבה. שמחה שסיכמנו את זה. משוחררים.


***
עוגיות תה רוסיות
מקור המתכון: ברשת מסתובבים מיליון מתכונים, רובם דומים מאד האחד לשני. אני התבססתי על כמה מהם, בעיקר על המתכון של Brown Eyed Baker (הוא גם היחיד שטיפה שונה מהאחרים). אבל המתכון שלי קצת שונה מבחינת הכמויות והוספת חלב לבצק

כמות: כחמישים עוגיות, אולי אפילו קצת יותר, תלוי בגודל. לי יצאו 41 עוגיות עגולות קטנות-בינוניות + מספר עוגיות נוספות בצורת המילים "תא גורדין"

מצרכים:
120 ג' אגוזים (אני השתמשתי בפקאנים, ראו הערה בהמשך)
280 ג' קמח לבן
1/4 כפית מלח
200 ג' חמאה רכה
50 ג' אבקת סוכר
1 כפית תמצית וניל
1 כף חלב

לציפוי
150 ג' אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. קוצצים גס אגוזים. מניחים חצי מהכמות (60 ג') בקערה יחד עם הקמח והמלח.
3. את שאר האגוזים טוחנים לאבקה גסה במעבד מזון. 
4. מוסיפים אגוזים טחונים לקערת הקמח ומערבבים.
5. מניחים חמאה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
6. מוסיפים תמצית וניל ומעבדים מעט.
7. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים בהדרגה, תוך כדי ערבוב - אפשר להוסיף שליש כמות, להמתין להיטמעות, להוסיף עוד שליש, להמתין להיטמעות ולהוסיף את כל השאר. אני פשוט הוספתי כף אחר כף של התערובת תוך כדי פעולת המיקסר.
8. מנקים את תחתית ודפנות הקערה וממשיכים לעבד, עד לקבלת בצק אחיד.
9. אם הבצק נשאר פירורי ולא מתאחד לבצק - או לפחות לגושי בצק גדולים מאד - אפשר להוסיף כף אחת של חלב ולהמשיך לעבד עד לקבלת בצק.
10. יוצרים כדורים קטנים מהבצק ומניחים בתבנית, עם רווחים קטנים ביניהם - העוגיות לא תופחות מאד במהלך האפיה.
11. אופים 10-12 דקות (מסובבים את התבנית לאחר כחמש דקות), עד שהעוגיות עדיין בהירות מאד בחלקן העליון אך משחימות בתחתית. אם לא בטוחים, אפשר להוציא לרגע את התבנית מהתנור, להפוך בזהירות עוגיה אחת ולבדוק מה הצבע שלה. בסיום האפיה, מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לטובת צינון מלא.
12. לאחר שהעוגיות התקררו, מעבירים את שאר אבקת הסוכר לקערה. מניחים שלוש-ארבע עוגיות בקערה, מצפים אותן בסוכר ומניחים בצד.
13. ממשיכים כך עם שאר העוגיות.
14. לאחר כמה זמן, הסוכר ייספג בעוגיות, כך שאפשר לגלגל אותן שוב באבקת הסוכר לאחר כשעה-שעתיים, או במועד סמוך יותר להגשה, אם אתם מעדיפים.
15. שומרים בקופסא אטומה ואוכלים בביס - העוגיות מתפוררות בקלות ואבקת הסוכר נוטה ללכלך :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בפקאנים. אתם יכולים להשתמש בכל סוגי האוגזים, לדעתי - אגוזי לוז אמורים לעוד טוב, סביר להניח שגם מלך.. ואם יש לכם יותר מדי כסף שאתם לא יודעים מה לעשות איתו: מקדמיה.
  • ברוב המתכונים משתמשים רק באגוזים קצוצים, לא טחונים. אני לקחתי את הרעיון לטחון חלק מ-Brown Eyed Baker, אבל זה לא חובה.
  • Smitten Kitchen מציעה להוסיף מעט קינמון לאבקת הסוכר של הציפוי.. תודו שזה רעיון טוב.
  • אגב, סביר להניח שלא תשתמשו בכל הסוכר עבור הציפוי, אבל צריך שתהיה כמות מספיק גדולה כדי לצפות את כל העוגיות. אם אתם רוצים, אפשר אולי להתחיל במאה גרם ומקסימום להוסיף.
  • הבצק שלי, כנראה כיוון ששיחקתי קצת עם הכמויות, לא היה מאד אחיד בהתחלה, לכן הוספתי לו כף חלב. אם אתם רואים שאין צורך, אז מגניב. םם כף אחת לא עוזרת, נסו להוסיף עוד אחת. בסוף יהיה בסדר, יוצא אחלה בצק.
  • אל תוותרו על ציפוי הסוכר, העוגיות לא מספיק מתוקות בלעדיו.
  • מצד שני, אם אתם חושבים שלטבול את העוגיות בשוקולד מומס זה רעיון טוב, אני הכי אתכם בעניין הזה. אין.. אין... גרייט מיינדס, אני אומרת לכם.
  • ברצינות, לא צוחקת אתכם - ביס אחד. אחרת תיפול לכם חצי עוגיה ותשאיר פירורים על הרצפה. והסוכר יתפזר לכל עבר. זה לא נעים. והפעם אני דווקא כן מתכוונת ל"ביס" כמו "זה נראה טעים, אפשר ביס?" ולא ב-YES.
  • אבל אם כבר הזכרתם את יס.. אתם זוכרים שיש היום סדרה חדשה בערוץ 2, בתשע בערב? אוקיי, רק בדקתי, לא צריך לזרוק עלי דברים. אלימות לא תשיג שום דבר!