> מאי 2013 | Morcake

30 במאי 2013

מיני מאפינס שוקולד, דבש ותבלינים

קשה לי לעקוב אחר הוראות כשאני מכינה מתכון.


המתכון אומר 113 ג' חמאה, אני ישר מעגלת את זה למטה ל-100 ג'. או מחליטה שחצי כוס שמן ורבע כוס רסק תפוחים יעשו את העבודה.

המתכון אומר 2 כוסות קמח לבן, אני מבינה את זה ככוס וחצי מלא, כוס לבן.

המתכון אומר 1 כוס סוכר לבן, אני אומרת "היי, מעניין מה יקרה אם אשתמש בשליש כוס סוכר חום כהה, חצי כף סירופ מייפל וקורט אבקת פיות".


ואם שכחתי לקנות אבקת פיות, אני פשוט מאלתרת ומשתמשת באבקת אפיה. מספיק קרוב.

בקיצור, אני לא ממש יודעת למה, אבל קשה לי לעקוב אחר הוראות.

אולי כי אני לא רוצה לפרסם מתכונים של אחרים ולהעתיק אותם מילה במילה (אם כי אני תמיד תמיד תמיד נותנת קרדיט.. כבר אמרו לי שלפעמים אני אפילו מגזימה במתן הקרדיט), כי.. מה הטעם בזה? והאם זה באמת הוגן כלפי ה"אחרים" האלה?


אולי כי אני אוהבת לספר לעצמי שאני ממציאה מתכונים, ואם אני לוקחת מתכון קיים ומשנה בו מספיק דברים -- הוא כבר הופך לשלי, לא?

(לא)

(טוב, אולי)

(לפעמים)


לפעמים כל השינויים מצליחים. לפעמים לא. אין חוקיות. בגדול, שינויים קטנים לרוב עוברים חלק. שינויים גדולים ורבים יכולים להצליח - ובינינו, ממש להפתיע, כי בשלב מסוים אני בעצמי כבר לא מאמינה שאצליח להוציא משהו אכיל מתערובת הדברים המשונה שאלתרתי תוך כדי תנועה - אבל יש סיכוי טוב שהם עלולים להיכשל ברמות... קשות.

כמובן שכשאני אשכרה מנסה להמציא מתכון from scratch, סיכויי ההצלחה פוחתים וכמות (ועוצמת) הקטסטרופות גדלה דרמטית.

אז כשכן הולך - אני בשמיים. אושר גדול.


כמו במתכון הזה:

התחלתי עם המיני מאפינס שוקולד שהכנתי פעם (ודווקא אז כמעט לא שיניתי את המתכון) ואז התעללתי בו בצורה כה קשה שאפילו אני מתקשה להאמין שזה באמת היה הבסיס שלי.

קודם כל, חציתי כמויות, כי לא רציתי המון מאפינס. ואז המרתי את הסוכר הלבן בסוכר חום כהה ודבש. השתמשתי בקפה במקום חלב, הוספתי כל מיני תבלינים. את הביצה מהמתכון דווקא השארתי, כי לא כל כך התחשק לי להשתמש בחצי ביצה. אה, והוספתי באטרסקוטץ' צ'יפס, כי יש לי כל מיני כאלה בבית והם ממש לא טעימים לי, אז אני מנסה לדחוף אותם לכל מתכון אפשרי, היות שבאפיה הטעם שלהם קצת מתעמעם. בקטע טוב.


קיצור.

לא ממש ידעתי למה לצפות. הייתי בטוחה שהחרבתי עוד מתכון.

אבל בסוף יצאו לי מאפינס שוקולד נהדרים. שוקולדיים, עם מעט דבש, טעם וריח נפלאים של תבלינים שווים. והמרקם - הוא כמעט מצדיק פוסט נפרד. לא יודעת להגדיר אותו במדויק. הכי קרוב שאני מצליחה להגיע אליו זה שהוא היה פאדג'י, כמו בראוניז פאדג'יים רכים שהתחפשו למיני מאפינס.


זה הגיוני?

לא משנה.

הדבר היחידי שחשוב פה הוא שהכנתי מתכון שלא היה לי מושג איך הוא הולך לצאת, והוא יצא טו-אוב*. ושאם כל חייכם חיפשתם מתכון למאפינס שוקולד עם דבש ותבלינים - ובינינו, מי מאיתנו לא חיפש מתכון כזה כל חייו? - אז הנה, מצאתם את מבוקשכם.


*כן, אני עדיין אומרת טו-אוב. אני גם נוטה להשתמש במילה גרובי יותר מדי. והביטוי גרובי מגנובי הוא בכלל אחד האהובים עלי.

הלכתי רחוק מדי עם וידויי חוסר המגניבות שלי, נכון?


אה, וכמובן שכשאני אומרת "מאפינס שוקולד עם דבש ותבלינים", אני בעצם מתכוונת למיני מאפינס. כי מיני מאפינס זה הדבר הכי טוב שקרה לעולם מאז.. ובכן, מאז המאפינס.

***
מיני מאפינס שוקולד, דבש ותבלינים
מקור המתכון: מבוסס בצורה מאד מאד רחבה על המאפינס האלה, אבל בעקרון זה כל כך שונה שאני מרשה לעצמי לקרוא למתכון הזה שלי.

כמות: כ-22 מיני מאפינס

מצרכים:
1 כוס קמח לבן תופח (או 1 כוס קמח לבן + 1 כפית אבקת אפיה)
2 כפות אבקת קקאו
1/4 כוס סוכר חום כהה
1 כף דבש
1/4 כפית מלח
1/2 כפית קינמון טחון
1/4 כפית ג'ינג'ר טחון
1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
1/4 כפית ציפורן טחון
1/4 כוס שמן קנולה
1/2 כוס קפה חם (נגיד.. כף אחת של קפה מומסת במים?)
1 ביצה גדולה, טרופה
1/2 כוס באטרסקוטץ' (קרמל) צ'יפס (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית מיני מאפינס במיני מנז'טים.
2. מערבבים קמח, קקאו, סוכר, דבש, מלח ותבלינים בקערה בינונית - כף, מזלג, כל דבר עושה את העבודה.
3. בקערה קטנה טורפים שמן, קפה וביצה.
4. מוסיפים חומרים רטובים ליבשים. טורפים (שוב, מזלג זה סבבה.. אם בא לכם להשקיע, הוציאו את המטרפה) עד לקבלת תערובת אחידה, אפילו מעט גושית --> זה עדיף על פני ערבוב יתר.
5. אם רוצים, מוסיפים קרמל צ'יפס ומערבבים בזהירות, רק עד לפיזור אחיד.
6. מחלקים את הבלילה בין שקעי התבנית. אופים 12-13 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז כל מאפין יוצא נקי, או כמעט נקי, עם מעט פירורים לחים.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שציינתי כבר, הקרמל צ'יפס הם לא בגדר חובה. אפשר להשמיט אותם או להחליף בצ'יפס אחרים  - שוקולד, שוקולד לבן, חמאת בוטנים, מה שמרגיש לכם נכון. אם אתם בקטע של אגוזים, גם הם יכולים להתאים, נראה לי. אבל בחייאת, קצצו אותם, אתם לא רוצים מיני מאפין שהוא פשוט אגוז אחד מוקף במעט בלילה שוקולדית אפויה. לא שזה נשמע רע, אבל.. אוף, הבנתם. נכון?
  • אפשר לאפות כמאפינס רגילים. זמן האפיה יתארך, כנראה לאזור ה-18-20 דקות (אבל זה לא ודאי, אז שימו עין על התנור, כמובן). אני משערת שיצאו בין עשרה לשנים עשר מאפינס רגילים מהכמות הזו. וכן, אם בא לכם - אפשר גם לאפות כעוגה אחת גדולה. זאת אומרת, לא מאד גדולה, אבל... הנבתם, נכון? ;-)
  • אתם לא כועסים על זה שאני מזגזגת בין מתכונים הנתונים בגרמים לבין כאלה בהם הכמויות מופיעות בכוסות וכפות, נכון? יופי, תודה לכם. חמודים.


27 במאי 2013

שוקטים עם זעתר

לפני קרוב לשנה קראתי אצל איה על קרואסון זעתר.


קרואסון זעתר.



זוג מילים שמעולם לא חשבתי לחבר, אבל ברגע שקראתי אותן יחדיו, מיד ידעתי שהן שילוב נהדר. כמו בן וג'רי, או שוקולד וחמאת בוטנים, היה לי ברור שקרואסון וזעתר נועדו זה לזה.



מבלי להכיר את טעמו של קרואסון הזעתר, גמרתי אומר להכין כזה בעצמי בהקדם אפשרי.


מאז עברה, כאמור, כמעט שנה.



אין ספק, מילה שלי היא מילה.


היי!

ואז, באפריל האחרון, כתב גם דיוויד ליבוביץ על קרואסון זעתר.


מיד לאחר פרסום הפוסט, הביע גיל התרגשות רבה בפייסבוק. אני הצטרפתי להתלהבות וסיפרתי לו שכבר מלא מלא זמן אני חולמת על קרואסון כזה, ומהר מאד גם נטלי הצטרפה, נרגשת באותה המידה.

בשלב זה עשה גיל את הדבר ההגיוני היחיד, המעשה המתבקש -- הוא הציע שניפגש שלושתנו ונכין קרואסון זעתר.


לאחר הרמת הכפפה הנ"ל, המשכנו לשוחח במשך מספר שבועות. "אז מתי ניפגש?" "איפה?" "רגע, ומה עוד נכין?"


הממ. מה עוד נכין, באמת?


החלטנו שהנושא שלנו יהיה זעתר.


אל תבינו לא נכון, זה לא שמרגע שהתקבלה ההחלטה, הכל עבר חלק. זעתר זה יופי של דבר בבישול.. פחות באפיה. מה אופים עם זעתר?! זאת אומרת, אוקיי -- פיתה עם זעתר. כן. מה עוד?


אז עשינו את הדבר היחידי שיכולנו לעשות: הדחקנו את הנושא והתעלמנו ממנו כמה שאפשר, כלומר עד לפגישה עצמה. וכך מצאנו את עצמנו ביום שישי בבוקר, בדירה של נטלי, מקפלים חמאה לתוך בצק שמרים לטובת הקרואסונים שלנו (טוב, נטלי קיפלה. גיל צילם. אני עשיתי רעש. מלא רעש), וזורקים כל מיני רעיונות זעתריים לאוויר.


"זורקים" זו מילה גדולה. שום דבר לא באמת נזרק שם. גיל ונטלי ממש התעקשו שנכין משהו שגם אני אוכל לאכול ולא יגעיל אותי, אפילו שאמרתי להם שמבחינתי הם יכולים כל מיני דברים ירקותיים וגבינתיים דוחים, אני פשוט לא אתקרב אליהם.


בסוף - ותודה לגוגל על התמיכה הנפשית המסיבית - הגענו לשלושה (!) מתכונים נוספים. לא שניים, שלושה. כלומר ארבעה בסך הכל.


למה ארבעה?


היתה לנו הרגשה.. תחושה מוקדמת, אם תרצו.. מראש דיברנו על זה שהקרואסונים ישתבשו. שבמקום קרואסון, נקבל קרו-אסון*.


*אנחנו מאד משעשעים. ההומור שלנו לא מטופש כלל וכלל.


וצדקנו. אבל אני מקדימה את המאוחר.



אז אמרנו שבכל זאת נהיה טיפה בנאליים ונכין מעין פיתות עם זעתר. חוץ מזה, נתקלנו במתכון לפופקורן מתובל עם שום וזעתר. בנוסף, החלטנו לעשות טייק מלוח על שוקטים ולהוסיף להם זעתר.


בעקרון קרו כל מיני דברים במהלך היום. החמאה נזלה מהבצק של הקרואסונים. שרפנו כמה גרעיני תירס בעת הכנת הפופקורן. אכלנו בערך שבע פיתות עם זעתר לפני שהחלטנו אם הן מספיק מוצאות חן בעינינו או לא. והשוקטים? הזילוף היה.. מיוחד. אבל אל דאגה, את כל המכוערים אכלנו מהר מהר, כדי שהם לא ישתרבבו בטעות לאיזו תמונה או משהו כזה.

חלילה.


בכל אופן.


הפיתות יצאו אחלה. כאילו פשוטות, אבל לגמרי יש להן קטע. חוץ מלאלה שהוספנו להן גבינה ("הוספנו".. הם הוסיפו, אני ייבבתי בצד). גיל ונטלי אמרו שהגבינה הרסה. ואני אומרת: הלו, גבינה הורסת הכל. בוקר טוב באמת. חוץ מפיצה. גבינה לא הורסת פיצה. אבל אנחנו מעמידים פנים שבפיצה אין גבינה, נכון? אוי, איך בא לי פיצה.


הפופקורן יצא מעולה. אם כי חריף בטירוף, לפחות למישהי כמוני הדוגלת ב"חריף זה לא טעם, זה כאב". אבל אפילו זה לא הפריע לי לאכול עוד ועוד ממנו. אפילו כשכבר רצינו להתעלף מרוב מה שאכלנו, לא הצלחנו לעצור את עצמנו לידו. ואם אתם עושים כרגע פרצוף למחשב או לטלפון שלכם וממלמלים משהו על האירוניה בכך ששלושה בלוגרי אוכל נפגשו ליום אפיה חגיגי ובסוף הדבר הכי מוצלח שהם הכינו הוא פופקורן, אז כן... גם אנחנו שמנו לב לזה. ושועשענו עד מאד.


אבל היי, לפחות הכנו אותו בסיר ולא במיקרו!


והשוקטים.. הורסים. באמת. שוקטים זה תמיד טעים. שוקטים עם זעתר זה טעים.. עם זעתר.


זה הגיוני?


קיצור.


הקרואסונים. הסיבה לשמה התכנסנו. בואו נדבר עליהם.


במהלך היום, לאחר כל כך הרבה מתכונים, הגענו לסוף של הסוף של הזעתר בבית של נטלי. אז החבר הנהדר שלה - שתפקד גם על תקן הבריסטה האישי שלי והכין לי שתי כוסות קפה נהדרות.. תודה, נמרוד! - נשלח למכולת להביא זעתר.


הוא חזר עם קופסא שכתוב עליה "זעתר" אבל עד היום לא לגמרי ברור לנו מה היה שם בפנים.


זה היה.. משונה. מוזעתר.. זוועתר.. הדבר הזה קיבל שמות רבים, שונים ומשונים, כולם בלתי מחמיאים בעליל.


מבחינת המראה, הקרואסונים שלנו יצאו סבירים. בערך. טוב, לא כולם.. האמת היא שכמעט כולם נראו טוב מזווית מסוימת, אבל מעוותים ומקומטים מזווית אחרת. לכל אחד היתה הזווית הטובה שלו (כמו לאנשים, לא? זה הרי ידוע שלכל אדם יש צד טוב וצד פחות טוב). חוץ מאחד, שהיה יפה כמעט מכל הכיוונים. הוא היה הדוגמן שלנו.


למרבה הצער, התוכן שלהם לא פיצה על המראה ה... מיוחד, ולא הצדיק אותו.


טעמנו אחד. הוא הרגיש לנו מוזר. לא היינו בטוחים מה אנחנו חושבים.


אז אכלנו עוד אחד. הטעם החמצמץ והבלתי נעים שהשאיר לנו בפה הקרואסון הראשון רק התעצם, אבל עדיין.. לא רצינו להאמין שזה קורה לנו. וכן רצינו להאמין שזה טעם נרכש.


אז טעמנו שלישי. ורביעי. בסך הכל אכלנו.. חמישה? שישה? לא זוכרת, כנראה שבקופסא מהמכולת ערבבו חצי כמות זעתר עם חצי כמות סמי הזיה, מכאן נובע אובדן הזכרון שלי.

האנשים עם המצלמות האמיתיות

קיצור. בסוף נאלצנו להודות בתבוסה. זה היה... לא נעים. לא נעים בכלל.


הדבר היחיד שרכשנו היתה בחילה קשה.


איזה מזל שהכנו שלושה מתכונים נוספים!


אצל גיל תמצאו פופקורן מתובל עם שום וזעתר.
אצל נטלי - פיתות עם זעתר.
ואני מיד אספר לכם על שוקטים שווים. עם זעתר, דא.

קפה טעים

חוץ מזה, זה היה יום ממש כיפי - חרף העובדה שהגעתי חצי חולה ולמרות הביקורת שהחתולים של נטלי העבירו עלי כל היום. בסיומו נטלי שלחה את גיל ואותי הביתה עם דוגי באגז, אפילו שניסינו להתחמק.. והבטחנו האחד לשניה לשלישית (לאחד. כי זה היה מעגלי) שננסה את כוחנו שוב בקרואסונים עם זעתר.

גיל מצלם תמונות טובות

נטלי מצלמת תמונות טובות

אולי בפעם הבאה אפילו נשקול להשתמש בזעתר אכיל, ולא בזוועה חמצמצה עם אופציה לרעילה.

ורק לי יוצאות תמונות... כאלה.
לזכותי ייאמר שקשה להיות דוגמנית ידיים וצלמת בו זמנית.

***
שוקטים עם זעתר
מקור המתכון: התחלנו מהמתכון של נטלי לשוקטים, ושינו אותו לא מעט כדי להפוך את השוקטים שלנו למלוחים וזעתריים.

כמות: כחמישים שוקטים

מצרכים:
250 ג' מים
3/4 כפית מלח
20 ג' דבש
100 ג' שמן זית
140 ג' קמח לבן
1 כפית זעתר
3-4 ביצים גדולות, טרופות

לקישוט
ביצה טרופה
זעתר
מלח גס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים מים, מלח, דבש ושמן זית בסיר. מבשלים עד לרתיחה.
3. מסירים מהאש, מוסיפים קמח וזעתר וממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, עד לקבלת בצק אחיד וחלק.
4. מעבירים את הבצק לקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים שתיים-שלוש דקות, עד שהוא מתקרר.
5. מוסיפים ביצים בהדרגה, בשלוש-ארבע פעמים, תוך כדי ערבוב. לאחר כל הוספה ממתינים להיטמעות. ייתכן שלא תזדקקו לכל הביצים - הבצק אמור להתקבל גמיש: מניחים מעט בצק בין שתי אצבעות, לוחצים ומפרידים. אם נוצר שפיץ, הבצק מוכן.
6. מעבירים את הבצק המוכן לשק זילוף עם צנתר חלק. מזלפים בתבנית, תוך שמירה על מרווח בין כל תלולית בצק לזו שלידה, כיוון שהשוקטים תופחים באפיה.
7. מברישים בביצה טרופה ומפזרים למעלה זעתר/מלח/זעתר ומלח.
8. אופים 32-37 דקות: לאחר כ-12 דקות פותחים את דלת התנור (בהתחלה לא פותחים בכלל!) ומשאירים אותה מעט פתוחה על ידי הנחת ידית של כף עץ בין התנור לדלת, ולאחר מכן אופים 20-25 דקות נוספות, עד שהשקוטים שחומים ומושלמים.
9. אוכלים הכל בזמן שיא ולא מתחרטים על זה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם לא השתמשתם בכל ארבע הביצים עבור הבצק, אפשר להשתמש בשאריות לטובת הברשת השוקטים.
  • שמתם לב שהשוקטים האלה פרווה? התרגשויות!
  • אני מאד מקווה שמתישהו בעתיד הלא רחוק אחד מאיתנו יוכל לומר -- יש לנו מתכון לקרואסון זעתר עבורכם! stay tuned..