> אוקטובר 2013 | Morcake

19 באוקטובר 2013

מוס גבינה ואוראו

לאמא שלי היה יום הולדת עגול לפני יומיים.


החגיגה הגדולה, הרשמית, תתקיים רק עוד כמה ימים, אבל ביום ההולדת עצמו לא באמת יכולנו - האחים ואני, פלוס סבא וסבתא כמובן - לא לקפוץ לבקר.

באופן רשמי, ניסינו להפתיע אותה, אבל בפועל זה לא באמת הלך לנו, או במילותיה של ילדת יום ההולדת: "לא שמתם לב שהבית היה מסודר במיוחד, על השולחן בפינת האוכל היתה מפה והמפתח בתוך הדלת היה משוך קצת החוצה, למקרה שמור תשתמש במפתח שלה כשהיא נכנסת?"


אז כן, מסתבר שאמא שלי מתוחכמת מדי עבור ההפתעות שלנו.

אבל למעשה מדובר בדבר חיובי, כי "הייתי מופתעת אם לא הייתם מגיעים ביום ההולדת עצמו, זה לא משהו שמתאים לילדים שלי לעשות".

אוקיי, אז לסיכום האחים שלי ואני ילדים טובים ואוהבים. אבל לא מספיק טובים בהפתעות.

(אל תגלו לאף אחד, אבל אני מאשימה את אבא שלי. הוא טען שאמא לא יודעת מכלום. אז בעצם.. הצלחנו להפתיע את אבא? מגניב, לפחות הפתענו מישהו)

בכל אופן. אם לא הייתי כל כך דומה פיזית - כך על פי.. כולם, פחות או יותר - לאמא שלי, הייתי חוששת שמא אולי אני מאומצת. אתם מבינים, העוגה האהובה עליה בעולם היא...... גבינה.


צמרמורת.

אני יודעת. זוועה.

אז ברור שהיה רק הגיוני להכין לה עוגת גבינה ליום ההולדת.

אני בניתי על אחותי שתסגור את הפינה הזו, כי א) אחותי אופה מעולה, ב) אחותי אופה עוגות גבינה מעולות ו-ג) איכס, גבינה. זו אחריות ששמחתי להתנער ממנה.

אבל אחותי היתה עמוסה ברמות לא הגיוניות בשבוע האחרון, מה שהוביל אותנו ל"טוב, אז.. נקנה עוגה?".

הערת ביניים: מראש, כשבניתי על עוגת הגבינה של אחותי, תכננתי להכין לאמא עוגת וניל "פשוטה" מנומרת. כי לאמא שלי יש חיבה לדברים מנומרים, וחשבתי שבלי קשר יהיה נחמד אם תהיה עוד עוגה לשונאי-הגבינה במשפחה.


אז לכאורה, בשלב זה, תוכננו שתי עוגות לחגיגת-יום-ההולדת-הבלתי-רשמית: עוגת גבינה קנויה ועוגת וניל מנומרת שלי.

ובשלב זה נכנס הגורם הלא שפוי למשוואה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה של להביא לאמא עוגה קנויה. כאילו.. אחותי ואני תמיד אופות, לכל אירוע, בכל מצב, לא משנה מה. אז דווקא עכשיו נקנה עוגה?

אתם מתחילים לחשוב שאני מופרעת, אבל זה אשכרה הדיר שינה מעיניי. ונדירים הדברים המדירים שינה מעיניי. למעשה, ברגעים אלו ממש, תוך כדי כתיבה, אני מנמנמת קלות.

ועכשיו אתם בטוחים שאני מופרעת.

קיצור.

ידעתי שאחותי לא מסוגלת לאפות עוגה כרגע (כאילו.. טכנית. כל התבניות שלה היו ארוזות בקרטונים. קצת קשה לאפות עוגה ללא תבנית, מסכימים?), אז הרמתי את הכפפה הדוחה, הכפפה נוטפת הגבינה, והחלטתי להכין את העוגה בעצמי.

אני אתן לכם שניה לקרוא בקול "מור, את גיבורה" לפני שאני ממשיכה.

...

אתם עושים את זה?
די נו, אתם באמת לא צריכים.
זה מביך אותי.

...

סיימתם?
יופי.
ממשיכים.

אז ההחלטה על הכנת העוגה נפלה רק יומיים-שלושה לפני יום ההולדת, מה שלא נתן לי יותר מדי זמן לחשוב על מה בדיוק אני הולכת להכין ובטח לא הזדמנות להכין עוגת ניסיון.

הערת ביניים #2: את העוגה ה"מנומרת" שלי כבר הכנתי כמה ימים קודם לכן, כי תכננתי אותה מראש ורציתי לראות איך היא יוצאת. אתם מכירים את כל הטוטוריאלז האלה של הכנת עוגה מנומרת בעזרת הוספת קקאו לבלילה וזילוף כל מיני קשתות בתוך הבלילה הלבנה? כן? לא? בכל אופן - כזה. העוגה יצאה סבבה, אבל כל מי שראה אותה טען שהיא לא מנומרת בשום צורה. אני טענתי שהם עיוורים ושאין להם מושג איך נראות עוגות מנומרות ושבכל מקרה, בשביל זה הכנתי עוגת ניסיון והעוגה האמיתית תצא כל כך מנומרת שאנשים יראו אותה ויברחו בצרחות מרוב שהם יפחדו שזה נמר אמיתי.

זו עוגת הניסיון

וזו העוגה האמיתית. אתם לא טועים, הניסיון היה יותר מוצלח. מרפי 1, מור 0.

הפסיקו שניה לגגל "תסמינים לאובדן השפיות" ונסו להתרכז. יש המשך לסיפור.

אוקיי, אז עוגת הגבינה שלי.

לא ממש ידעתי מה לעשות - רציתי להכין משהו מרשים מחד, טעים (למוזרים-אוהבי-גבינה) מאידך - אך מצד שני הניסיון שלי עם גבינה די... איך לומר את זה? מצומצם.

בסוף החלטתי ללכת על עוגת גבינה קרה - התכנון היה בסיס של עוגיות אוראו מרוסקות, מעליו מוס גבינה כלשהו וקישוט? היו כמה אפשרויות, החלטתי לא להחליט ולדחות את זה להמשך.

היות שלא סמכתי על עצמי לחשוב מאפס על מתכון גבינתי, פניתי לאורים והתומים: עוגיו.נט. הזדעזעתי אמנם מהעובדה שאני צריכה לרכוש גם חצי קילו גבינה לבנה וגם גביע של שמנת חמוצה כדי להכין את המתכון של נטלי, אבל היי - מה לא עושים בשביל אמא, נכון?


התכוננו, אנחנו מגיעים לחלק הקשה של הסיפור.

ידעתי. ידעתי מראש שזה הולך לקרות. אני לא רוצה לומר שאני נביאה, אבל.. כן, אני סוג של נביאה.

בגדול, מה שקרה זה שאני נעל:

ריסקתי אוראו עם חמאה. הנחתי רינג עם שקף בתוכו על זהבן. לא עטפתי את הרינג בשום דבר - לא נייר כסף, כלום. שיטחתי את פירורי העוגיות בתוך הרינג וקיררתי.

עברתי להכנת המוס. הקצפתי שמנת, ערבבתי גועל עם גועל ועם אבקת סוכר וג'לטין.

ואז יצקתי את המוס. פנימה. לתוך הרינג. מעל האוראו.

טוב, חשבתי לעצמי, דווקא בינתיים הולך בסדר. אולי הגזמתי עם כל התחזיות השחורות?

ואז העברתי את העוגה למקרר.

סליחה.
ניסיתי להעביר את העוגה למקרר.

משהו שם זז. משהו = הרינג.
המוס החל לזלוג החוצה.
לתוך המקרר.

מיד קלטתי מה קורה, הרמתי את העוגה - רינג, זהבן, מוס זולג, הכל - ורצתי איתה לעבר השיש תוך קריאת "לא לא לא לא לא", חצי בצעקה, חצי בלחש כדי לא לעורר את העוגה ולגרום לה לברוח עוד החוצה.

זה לא עזר.

תוך דקה היתה גבינה בכל מקום.


בתוך המקרר.
מחוץ למקרר.
על הרצפה.
על השיש.
על הארונות.
והמגרות.
וקצת בפנים.
על הקיר.
בתוך הכיור.

גבינה.
בכל.
מקום.


המטבח שלי? גבינה.
המטבח שלי גבינה.

זה היה מזעזע. כאילו התפוצץ רימון של גבינה בתוך המטבח.

עכשיו.. אם זה היה קורה לי עם שוקולד, הייתי מתבאסת. כי - מלא שוקולד בכל מקום? למי יש כח לנקות את הכל.
אבל גבינה? גבינה? אני.. אני.... לא ידעתי מה לעשות.


האינסטינקט הראשוני היה להתקשר לאמא ולבכות לה.
אבל העוגה היתה מיועדת לאמא, בהפתעה. אז זה ירד מהפרק.

לכן עשיתי את הדבר השני ברשימת התגובות האפשריות שלי: לצלם את הבלאגן.

ואז, לאחר מספר דקות של משחק הבהיה - הטינופת נגדי - אני מצמצתי ראשונה.
כעבור גליל וחצי של נייר סופר וספונג'ה קלה, המצב השתפר. לא מאה אחוז, אבל שיפור.

תוך כדי הנקיונות, ניסיתי לחשוב מה לעזאזל אני עושה עם זה שהלכה לי העוגה.
חשבתי ללכת לקנות עוד גבינה (עוד גבינה? כאילו שהקופסא הראשונה לא הספיקה לי!) ולנסות להכין עוגה אפויה או משהו.

אבל אז הסתכלתי על המוס הנוזל שלי. תכלס, אמרתי לעצמי, זה לא שהעוגה נפלה על הרצפה. רוב העוגה אמנם ברחה מהרינג, אבל לא מאד רחוק. החומר נראה עדיין.. שמיש? זו המילה?

אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותו הרגע: אספתי את מוס הגבינה לתוך קערה. פוררתי את תחתית האוראו פנימה. מצאתי כמה כוסות הגשה חד פעמיות שהיו תקועות לי מעל המיקרו מאז פסח האחרון, אם אני זוכרת נכון. ומילאתי אותן במוס גבינה ואוראו.


מוס גבינה ואוראו בכוסות. כן. זה מה שתכננתי להכין מההתחלה. ברור. חשבתם אחרת?

כמובן שאחראי שהכנתי את קינוח הכוסות המרהיב שלי, עברתי להכנת העוגה המנומרת.
מה היה הסיפור שלה, אתם שואלים? החלק המרכזי שלה לא לגמרי נאפה, אז השארתי אותה מלא זמן בתנור. וייבשתי אותה. יופי, מור. יופי. הולך טוב בינתיים.


מה הסוף של הסיפור שאינו נגמר?

למחרת לקחתי איתי את המוס שלי. ואת העוגה המנומרת. אבל חששתי שהמוס לא טעים (ברור שלא טעמתי. גבינה!) ושהעוגה יבשה ברמות.
אז הלכתי וקניתי עוגת גבינה נוספת.

באותו הערב, המשפחה שלי כולה - כולה! - קראה לי משוגעת, כי מי מביא שלושה קינוחים ל"סתם קפה ועוגה קליל של אחר הצהריים"?

(אני. אני מביאה שלושה קינוחים. דא)

כולם הסכימו שהמוס עם האוראו דווקא טעים. ושהעוגה המנומרת אמנם קצת יבשה, אבל טעימה. אבל לא מנומרת. למעשה, אח ואחותי טענו שהיא נראית יותר כמו עוגת פנדה.

פנדה, נמר - זו לא אותה חיה?


בכל אופן, זה היה סיפור ארוך ומייגע. ללא מטרה מסוימת. חוץ מזה שהתמודדתי בגבורה עם עוגת גבינה, כולל נקיון של המטבח שלי מרימון גבינה, אז.. אני מרגישה שמגיע לי פרס כלשהו על זה.

מילות עידוד?
מחיאות כפיים?
חיבוק וירטואלי?
סתם תשומת לב וריכוז שלכם?
מלמול הביטוי "איזו חופרת" רק שלוש פעמים לאורך הפוסט, לא ארבע?

מה שמרגיש לכם נכון.

אז אממ.. מתכון? רוצים? נטלי אמרה שזה בסדר מבחינתה שאכתוב לכם את המתכון למוס הגבינה ואוראו הזה, אפילו שתשעים ותשעה אחוזים ממנו הם שלה.

אה, ואם במקרה אתם רוצים לדעת איך מכינים עוגת פנדה מנומרת ולא לכם לראות את הסרטונים ביוטיוב, תגידו ואולי אפרסם פה הדרכה. רק אם תרצו. אל תבקשו רק כי אתם מרחמים עלי ולא נעים לכם ממני - אני ממש בסדר עם להחליק את העניין הזה ולהעמיד פנים שהוא לא קרה מעולם.


בעצם -- שכחתי מהחלק הכי חשוב: מזל טוב, מאמזי!!

***
מוס גבינה ואוראו
מקור המתכוןעוגיו.נט, עם תוספות ושינויים קטנטנים שלי.

כמות: אני לא לגמרי בטוחה.. לי יצאו תשע כוסות בנפחים שונים + קופסא קטנה, ובואו לא נשכח שחלק מהחומר נשפך והתבזבז לי. אז בואו נאמר - חמש עשרה כוסות? תלוי בגודל, כמובן..

מצרכים:
10 ג' ג'לטין
50 ג' מים
500 ג' גבינה לבנה (אני השתמשתי ב-5%)
200 ג' שמנת חמוצה (אני השתמשתי ב-9%)
150 ג' אבקת סוכר
1 כפית תמצית וניל/1 מקל וניל (אני השתמשתי גם וגם!)
500 ג' שמנת מתוקה
225 ג' (20 יחידות) עוגיות אוראו

אופן ההכנה:
1. מערבבים ג'לטין ומים בקערה קטנה. מניחים בצד לעשר דקות-רבע שעה, עד להתגבשות.
2. טורפים גבינה, שמנת חמוצה, אבקת סוכר ווניל בקערה גדולה.
3. ממיסים את גוש הג'לטין מספר שניות במיקרוגל.
4. מוסיפים לג'לטין מעט מתערובת הגבינה ומערבבים היטב.
5. מחזירים את הג'לטין עם הגבינה לקערה הגדולה. טורפיםעד  היטב.
6. מניחים שמנת מתוקה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לשמנת במרקם יוגורט.
7. מקפלים קצפת לתוך קערת הגבינה, רצוי בהדרגה (שתיים-שלוש הוספות), עד לקבלת מוס אחיד.
8. שוברים/מפוררים את האוראו לתוך המוס ומקפלים בעדינות, עד לפיזור אחיד.
9. מחלקים לכוסות הגשה ומצננים עד להתייצבות. שומרים בקירור.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם אתם רוצים יותר אוראו, שימו עוד אוראו! פחות בקטע? פחות!
  • באוראו שלי, אגב, היתה מעורבבת גם חמאה מומסת, אבל זה בגלל שהעוגיות היו מיועדות לבסיס... מן הסתם, אם מערבבים אותן ישר לתוך המוס, אין צורך בחמאה.
  • תכלס? לא לגמרי בטוחה שצריך את הג'לטין, אם מכינים את הקינוח בכוסות. המוס יהיה פחות יציב, אבל זה לא שמנסים לפרוס פה עוגה, נכון? בשביל זה המציאו את הכפית.
  • לא מבינים למה חלקתי אתכם את כל הסיפור המתיש והמיותר הזה? רק שתדעו - אתם אשמים. שאלתי בפייסבוק אם לכתוב על זה פוסט או לא, ואף אחד לא אמר לא. זה נכון שאף אחד גם לא אמר כן, אבל מבחינתי שתיקה = הסכמה.


7 באוקטובר 2013

ביסקוטי שיבולת שועל ודבש

לפני שבוע וקצת הכנתי את העוגיות האלה. יצאו לי מלא, אז במקום לקחת את כולן לעבודה, החלטתי לעשות ניסוי ולהשאיר חלק לשכנים. שכנים, יש לציין, שאני לא ממש מכירה ולא מכירים אותי.


אז הנחתי את העוגיות בתוך שקית ניילון שנשארה לי מהקניות האחרונות בסופר, תליתי על ידית הדלת בלובי הבניין (בחלק הפנימי, מן סתם) והצמדתי פתק לדלת, בו סיפרתי לשכנים על העוגיות. אולי ראיתם אותו כאן או כאן, אבל למקרה שלא:


בסוף היום חזרתי הביתה, סקרנית לגלות איך עלה הניסוי שלי. ומה גיליתי?


כשיצאתי מהבית בבוקר, באזור שבע וחצי, הנחתי בשקית עשר עוגיות. כשחזרתי הביתה - באזור שש, אם אני לא טועה - היו בשקית.. עשר עוגיות.

כשיצאתי מאוחר יותר מהבניין השקית עדיין נראתה כאילו לא נגעו בה, וכשחזרתי שוב - באזור חצות - נחשו מה! היו שם עשר עוגיות.


כאשר ראיתי, למחרת בשבע בבוקר, שהשקית עדיין שם - על כל עשר העוגיות - החלטתי שזהו. מספיק. תלשתי את הפתק, זרקתי לפח, לקחתי את השקית ונשאתי אותה איתי לעבודה. שם העוגיות נגמרו די מהר. השקית סוף סוף התרוקנה.


מי חשב שנגיע ליום בו האנשים בעבודה שלי פתאום ייראו לי כאנשים בלתי כפויי טובה שמעריכים אותי ואת המאפים שלי..

...


אז אמנם באינסטגרם ובפייסבוק היו מי שביקשו להיות שכנים שלי, אבל כאשר סיפרתי למספר אנשים על הניסוי הכושל, רובם ככולם טענו שגם הם לא היו אוכלים עוגיות שהיו מונחות ככה סתם על דלת הבניין, מבלי שהם יודעים מה המקור שלהן.


 אבל אבל, מחיתי, כתבתי פתק יפה! בעט סגול! בכתב יד של בחורה! כתבתי "היי שכנים"!!


אבל עמוק בפנים ידעתי שגם אני, ככל הנראה, לא הייתי מתקרבת לשקית כזו אם לא הייתי יודעת מי ומה היא ומה הרקע שלה.

מצד שני.. עט סגול. כתב של בחורה. היי שכנים!


אוף, לא יודעת. סערת רגשות.


בכל אופן, לאחר תקרית העוגיות שלא נאכלו (כן, הניסוי הפך לתקרית. ונתתי לתקרית שם. אז מה), קיבלתי החלטה: בלי ניסויים ונסיונות נוספים. מעכשיו אני מכינה דברים רק לקהל אוהד, רק לאנשים שבוודאות ישמחו לקבל את מה שאני עומדת ומשקיעה ומכינה עבורם.


ואז נזכרתי שסבתא שלי סיפרה לאמא שלי לפני כמה זמן על עוגיות קשות עם אגוזים שהחברות בים נתנו לה לטעום, וכמה היא עפה עליהן. ואז אמא אמרה לה שמור מכינה כאלה. ואז מור דיברה עם סבתא והבטיחה להכין לה עוגיות כאלה.

עוגיות כאלה, לכל מי שלא הבין עדיין, הן ביסקוטי.


הערת ביניים קשורה-לא-קשורה: איך אני אוהבת ביסקוטי. אהבת אמת שאינה תלויה בדבר.


בכל אופן, ידעתי שבשבת האחרונה אני נוסעת להורים, אז ביום שישי החלטתי להכין ביסקוטי לסבתא. והיות שאבא שלי גם חולה על ביסקוטי, ותמיד יוצאת לי כמות ממש גדולה, ידעתי שיהיו לי מספיק עוגיות גם לסבתא וגם לאבא. וגם כמה לעצמי. win win win.


אין יור פייס, שכנים.


(לא באמת בטוחה למה זה בפייס שלהם, אבל עזבו - זרמו איתי)

(פייס במובן של פרצוף, לא פייס כקיצור לפייסבוק, כן?)

(די נו, אני לא כזאת מתלהבת. לא כל דבר שאני אומרת קשור לפייסבוק. לפעמים אני סתם דוחפת ביטויים לא קשורים באנגלית במקומות מיותרים)


like whoa.


אה, ומה ממש סופר מגניב בעוגיות האלה? שמעו שמעו.


נכון ביסקוטי הן מראש עוגיות בריאות שצריך לאכול עוד ועוד מהן, כי אין בהן שמן או חמאה או כל סוג של שומן, ולמעשה הן סוג של תרופה טעימה? נכון.


אז קלטו - חצי מהקמח במתכון הוא קמח מלא. אין בכלל סוכר לבן, רק שליש כוס סוכר חום כהה וקצת דבש. ויש בעוגיות שיבולת שועל ואגוזים. בריאות בריאות בריאות.


העוגיות ממש ממש בקושי מתוקות, הן כמעט על הגבול של קרקרים. והן קריספיות ונפלאות ואגוזיות ונהדרות ו.. בהתחלה לא הפסקתי חצי-להתנצל בפני ההורים שלי ולומר שאני חושבת שהעוגיות יצאו לי פחות טוב מבדרך כלל, אבל אז קלטתי שאני לא מצליחה להפסיק לאכול אותן. בתור הבחורה החדה שאני, הבנתי שאני לא יכולה להמשיך להתנצל ובמקביל לאכול ללא הרף.


אז הפסקתי להתנצל.

מה, אתם לא עומדים לפעמים על הקצה של הספה, מצלמים תמונות עקומות
ומשתדלים לא ליפול עם הפנים לתוך השולחן?

בקיצור, הכינו את העוגיות האלה והעניקו אותן למישהו שידע להעריך אותן: להורים, לסבתא, לחברים בעבודה, לשכנים, לסתם אנשים זרים ברחוב - אם במקרה האנשים הזרים ברחוב שלכם מסכימים לאכול עוגיות של אנשים שהם לא מכירים. ואם זה המצב, אפשר בבקשה לדעת איפה אתם גרים? החוזה שלי מסתיים עוד פחות מחצי שנה...

סבתא דסי מאשרת - טעים!

***
ביסקוטי שיבולת שועל ודבש
מקור המתכון: התבססתי בצורה חלקית על העוגיות השוות האלה (תפוזים ואגוזי לוז, איזה שילוב אדיר! איף איי מיי סיי סו מייסלף..). הרעיון לשלב שיבולת שועל קלויה בעוגיות נלקח מחוברת מתכוני קוואקר של "על השולחן" שאיכשהו מצאה את דרכה לדירה שלי פעם.

כמות: כמה עשרות - תלוי בעובי ואורך העוגיות. לי יצאו שבעים ומשהו עוגיות, אם אני לא טועה, אבל ממש לא הקפדתי בספירה. וגם אכלתי כמה בין האפיה הראשונה לשניה, אז.. כן.

מצרכים:
50 ג' (1/2 כוס) שיבולת שועל אינסטנט (קוואקר)
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
125 ג' (1 כוס) קמח מלא
5 ג' (1/2 1 כפיות) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
3 ביצים גדולות
 5 ג' (1 כפית) תמצית וניל
50 ג' (כ-1/2 2 כפות) דבש
80 ג' (1/3 כוס) סוכר חום כהה
15 ג' (1 כף) מים
100 ג' אגוזי לוז
100 ג' שקדים

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מפזרים שיבולת שועל על תבנית גדולה מרופדת בנייר אפיה. קולים כחמש-עשר דקות, עד שהקוואקר מתחיל להזהיב ומפיץ ריח אגוזי מעלף. מניחים בצד ומצננים לגמרי.
3. מנמיכים את חום התנור ל-170 מעלות.
4. מערבבים בקערה בינונית שני סוגי קמח, אבקת אפיה, מלח, ביצים, וניל, דבש, סוכר ומים.
5. מוסיפים שיבולת שועל קלויה ומערבבים היטב.
6. מוסיפים אגוזי לוז ושקדים. מערבבים עד להיטמעות - אפשר להמשיך לעבוד עם כף או לקקן, אך לי היה הרבה יותר נוח לערבב קצת עם הידיים בשלב זה.
7. מחלקים את הבצק לשניים. מעצבים מכל חצי ככר ארוכה ושוות אורך עד כמה שניתן על תבנית מרופדת בנייר אפיה (אם תשתמשו באותה התבנית ובאותו נייר האפיה עליהם קליתם את שיבולת השועל, זה יהיה בסדר גמור. מבטיחה לא לגלות לאף אחד).
8. אופים כחמש עשרה- עשרים דקות, עד שהככרות מתייצבות ומזהיבות אך עדיין די רכות למגע.
9. מצננים לגמרי, לפחות שעה.
10. מחממים מחדש את התנור, הפעם ל-140 מעלות.
11. פורסים את הככרות בעזרת סכין לחם משונן לפרוסות דקות יחסית (1-1.5 ס"מ? או כמה שמרגיש לכם נכון). מניחים על רשת, עם הצד החתוך כלפי מעלה. אפשר לצופף את העוגיות בשלב זה, הן לא מתפשטות במהלך האפיה השניה, כמובן.
12. מייבשים בתנור למשך כחמש עשרה-עשרים דקות, עד שהעוגיות מתקשות, אך שימו לב שהן לא משחימות מדי ומתחילות להישרף.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • רוצים להשתמש רק בקמח לבן? לכו על זה. רוצים רק מלא? אממ.. לכו על זה. נראה לי. אמור להיות סבבה.
  • מעדיפים סוכר לבן או דמררה במקום חום כהה? מגניב.
  • אגוזי לוז לא עושים לכם את זה? אלרגיים לשקדים? החליפו אותם באגוזים אחרים.
  • הביסקוטי שהחברות בים נתנו לכם לטעום הכילו גם צימוקים, בנוסף לאגוזים? איכס, מגעיל. אבל בסדר, אם בא לכם - הוסיפו צימוקים. כן סבתא, אני מסתכלת עלייך.
  • מה? רוצים להוסיף שוקולד צ'יפס לעוגיות? הינשאו לי! כולכם!
  • האם אתם יכולים להשתמש בשיבולת שועל שלמה במקום הקוואקר? אין שום סיבה שלא, לדעתי. ואם בכלל לא בא לכם עליה, לא צריך (אבל חבל, היא מהממת. הריח שלה נקלית בתנור... אני רוצה בושם כזה) - המשיטו השמיטו (תודה, סיון בורמן!) או הוסיפו עוד אגוזים במקומה.
  • האם אלה העוגיות המגוונות בעולם? לגמרי. eat dirt, מקרונים.
  • והאם ביסקוטי ובישקוטים זה אותו הדבר? לאאאאאאאאאא.

מימין: בישקוט. משמאל: ביסקוטי.


יכול להיות שבשלב מסוים ניסיתי לטעון שביסקוטי זה בעצם תרופה? מה?

1 באוקטובר 2013

מיני שומשומיות

שלום. מה קורה? טוב לראות אתכם פה.


היום יש לי מדריך עבורכם. סוג של שיחת מוטיבציה, אם תרצו. שכנוע עצמי. הכי ניו אייג'.


איך לגרום לעצמך להכין משהו שרצית לנסות מלא זמן אבל מעולם לא הגעת אליו.


קליט, לא? מועיל ושימושי במיוחד?


בכיף. בשביל זה אני פה.


אוקיי, אז למדריך. מוכנים?


1. מצאו בפינטרסט מתכון שברצונכם לנסות.




2'. סליחה, put a pin in it.


3. המתינו כאחד עשר חודשים.


4. היזכרו בפרויקט הבלוגרים שאתם "מנהלים", אפילו שאתם לא באמת עושים יותר מדי חוץ מלצעוק על אנשים בכל חודש מחדש שהדדליין החודשי מתקרב, ולמה. הם. לא. שולחים. לכם. שם מתכון. ותמונה.


5. הכריזו על חומר הגלם החודשי, במקרה - מצרך חיוני למתכון ההוא שרציתם לנסות, נניח.. נניח שומשום.


6. דעו שאתם חייבים להכין משהו עם חומר הגלם הנ"ל. העמידו פנים לרגע שאתם חושבים על הנושא, אולי מתלבטים קצת, בכל זאת.. חומר הגלם הוא שומשום, אבל הרשיתם לכולם להכין גם דברים עם חלבה. ויש לכם מלא חלבה בבית. יחסית לזה שאתם בכלל לא אוהבים חלבה, יש לכם ממש המון חלבה.


7. הפסיקו להעמיד פנים, לאף אחד אין זמן לשטויות האלה.


8. הכינו את המתכון ההוא מהפינטרסט, אבל רק חמישית (!!) כמות מהמתכון המקורי. הוסיפו גם קצת מלח, כי מרגיש לכם שחייבים לשבור איכשהו את כל המתיקות הזו.


9. חתכו את מה שיצא מהמתכון ההוא - טוב, אפשר לקרוא לזה שומשומיות - לריבועים קטנטנים. מצאו דרך להעלים (ווינק ווינק) את כל השוליים הסוררים והפחות-פוטוגניים.


10. גלו בהפתעה שזה דווקא די טעים לכם, כי אתם בכלל חשבתם שאתם לא אוהבים שומשומיות (אז רגע, למה בכלל רציתם להכין את המתכון הזה מלכתחילה? אויש, אתם כאלה מצחיקים לפעמים).


11. התבאסו מזה שהכנתם רק חמישית כמות. אך שמחו מהעובדה שחתכתם את השומשומיות למיני ריבועים, מה שגורם לזה להיראות כאילו יש לכם מלא.


12. זכרו לספר לחבריכם - האמיתיים ו/או הווירטואליים - להכפיל, לשלש, לרבע או הכי טוב - לחמש כמויות כשהם מכינים את המתכון הזה.


13. הניחו את השומשומיות בקופסא, השתדלו לא לאכול את הכל לבד, וסעו מהר להורים כדי לתת לאבא את השומשומיות האלה שהוא כל כך אוהב.


14. אל תעלבו כשאבא נותן טיפים לגבי קליית השומשום ואפיית השומשומיות. זה לא שהוא לא אוהב את מה שהכנתם, פשוט יש לו הצעות לשיפור. קבלו את זה בהבנה וזכרו לספר גם על זה לחבריכם האמיתיים ו/או הווירטואליים.


15. כתבו מדריך מטופש בשם "איך לגרום לעצמך להכין משהו שרצית לנסות מלא זמן אבל מעולם לא הגעת אליו". הביטו במחשב במבוכה תוך כדי הבנה שאף אחד - אף אחד!! - לעולם לא באמת יזדקק למדריך הזה.


16. צרו קשר עם שני חבריכם הטובים ביותר בעולם כולו, בן וג'רי. הם כבר ידעו איך לעזור לכם.


***
מיני שומשומיות
מקור המתכוןEating Club Vancouver. אני הקטנתי את הכמויות פי חמישה והוספתי מלח; חוץ מזה הכל זהה.

כמות: תלוי בעובי השומשומיות ובגודל החיתוך. אני חתכתי לריבועים קטנים מאד של 2 ס"מ על 2 ס"מ, ויצאו לי כמה עשרות. אפשר לחתוך גם לריבועים או מלבנים גדולים יותר, כמובן.

מצרכים:
100 ג' זרעי שומשום
50 ג' (כ-1/2 2 כפות) דבש
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
2 ג' (1/4 כפית) מלח

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מפזרים את השומשום בשכבה אחידה על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה. קולים בתנור עד להזהבה, משהו כמו חמש דקות, תלוי בתנור. הישארו קרובים ושימו לב, ההבדל בין הזהבה-השחמה יפה ל"אוי ויי זמיר, נשרף לי כל השומשום!" הוא שניות בודדות.
3. מניחים דבש, סוכר ומלח בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד שהסוכר נמס כולו ומתקבלת תערובת קרמלית אחידה.
4. מסירים מהאש ומוסיפים את השומשום הקלוי. מערבבים היטב, עד שכל הזרעים נטמעים בתערובת.
5. משמנים קלות מגש או תבנית ומעבירים את התערובת אליה. "מרדדים" בעזרת מערוך עד לעובי הרצוי - אפשר ממש דק, אפשר להשאיר עובי מסוים. "להשאיר עובי מסוים" - אליעזר בן יהודה, אני מתנצלת.
6. חותכים מיד לריבועים או מלבנים ומניחים בצד להתייצבות מלאה. שומרים בקופסא אטומה בטמפרטורת החדר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כן, אפשר לקלות את השומשום גם במחבת ולא בתנור.
  • חשוב לעבוד מהר: ברגע שמוסיפים את השומשום לתערובת הסוכר והדבש הכל מתחיל להתגבש, ואחרי הרידוד - בכלל... אז תקתקו את זה; ערבוב מהיר, רידוד מהיר, חיתוך מהיר.
  • שימו לב שאם לא תחתכו מיד את השומשומיות, ותמתינו עד לאחר ההתייצבות, יהיה קשה לחתוך אותן בצורה ישרה. אפשר לשבור לכל מיני צורות אסימטריות (כמו במתכון המקורי), זה גם סבבה. אבל אם אתם רוצים שומשומיות אחידות, צריך לחתוך מיד לאחר הרידוד.
  • אבא שלי טוען שכדאי לאפות קצת את השומשומיות - או לפחות לקלות ממש את השומשום. שלי היה קלוי ברובו, אבל לא בהיסטריה.. העדפתי את זה ככה על פני האופציה של "ויי זמיר, נשרף לי"... אם בא לכם, אפו את השומשומיות כמה דקות. וספרו לי מה קורה.
  •  וכמובן, אפשר להכפיל, לשלש, לרבע, לחמש כמויות.. כמה שאתם רוצים.
  • אה! עוד משהו. אם אתם לא בקטע של שומשום, המתכון הזה כנראה הולך טוב גם עם אגוזים (אני הייתי הולכת דווקא על אגוזים מלוחים - נשמע לי שילוב אדיר עם המתיקות של הסוכר והדבש). שלא תגידו שלא אמרתי. מצד שני, אם אתם מכינים ומתמכרים, אל תאשימו אותי.
  • מתכון בדיחה, אתם אומרים? יכולתי להשקיע יותר ולנסות להפציץ בחודש השומשום? אתם כנראה צודקים. אבל רציתי לנסות את השומשומיות האלה כבר מלא זמן (ע"ע המדריך בן שישה עשר השלבים בתחילת הפוסט), וזה הרגיש לי כמו זמן טוב. חוץ מזה, אם אתם רוצים דברים שווים באמת - סורו לראות מה הכינו שאר משתתפי החודש הנוכחי של "כחומר".