> עוגת בננות עם קרם חמאת בוטנים ורובוטים משוקולד | Morcake

18 בנובמבר 2014

עוגת בננות עם קרם חמאת בוטנים ורובוטים משוקולד

היום הכי עצוב בשנה הוא היום אחרי יום ההולדת.


אצלי, השנה, היום הזה היה עצוב פי מאתיים.

עובדה, לקח לי ארבעה חודשים לכתוב עליו.

(סתם, זה קצת/הרבה קשור לעצלות שלי ולתקופה העמוסה שהיתה לי באותו הזמן, עם העבודה ומעבר הדירה והצוק האיתן והחיים עצמם והעצלות, הו העצלות)


איך אני אתאר את היום הזה? אולי בעזרת ציטוט של גיסתי:

"אף אחד עוד לא בכה לנו בקול!"

שניה, אני אחזור קצת אחורה.


את זה שלאחי ולי יש יום הולדת באותו היום אתם כבר יודעים, נכון?

נכון.

אז בקיץ האחרון, אחי חגג יום הולדת ארבע. זאת אומרת, ארבעים. כי הוא בן מאתיים.


חוץ מזה, יום אחרי יום ההולדת המשותף שלנו, אחי וגיסתי לקחו את אוריקי, זיוי, נומי והדבר (שם רשמי: שיר. אבל היא כזה דבר חמוד, שאי אפשר לא לקרוא לה "הדבר") וטסו לאמריקה הגדולה. התרחקו מרחק של אלפי קילומטרים עקב המילה השנואה "רילוקיישן".

קיצור, חגיגות יום ההולדת שלי די הושמו בצד השנה, כי ברור שהפוקוס צריך היה להיות על אחי. זאת אומרת, אף אחד לא באמת אמר את זה באופן רשמי, וככל הנראה אף אחד לא באמת חשב כך, אבל בראש שלי זה היה ברור:

הוא חוגג יום הולדת עגול, אני לא. הוא עובר לחו"ל, אני לא. לוגיקה פשוטה.


כאמור, אני היחידה שבאמת חשבה שצריך לשים את יום ההולדת שלי בהמתנה; ההורים שלי הזמינו את כולם לארוחת הערב המסורתית לכבוד יום ההולדת המשותף, כולל תכנית אמנותית בדמות סרטון מביך/מצחיק/מביך/מצחיק לשנינו. אסף, נגיד, לדעתי עדיין כועס עלי שלא באמת חגגנו לי השנה, בגלל שהעברתי את רוב היום באפיית עוגות (אם כי למען ההגינות, כן חגגנו עם נסיעה לצפון ומלא פטל שבוע לאחר מכן). וחמאס? הוא חגג לי עם שיגורים וטילים ואזעקות שגרמו לאסף ולי לברוח מהאוטו באמצע הכביש, בדרך לארוחה אצל ההורים, ולתפוס מחסה בבית קפה סמוך לבית (הקודם) שלי (רואים כמה זמן עבר?!), בעודי זועקת "העוגות! העוגות! אבל מה עם העוגות?!".

א) אני לחלוטין אדם של פרופורציות וסדרי עדיפויות נכונים.
ב) זוכרים את התקופה הנהדרת בה כולנו רצנו למקלטים פעם-פעמיים-שלושים ביום? אה.... גוד טיימז. או פשוט.. טיימז.


בכל אופן, אי שם בעבר, עשיתי קורס קונדיטוריה. באחד השיעורים המתקדמים, הכנו עוגת פסיפלורה ופטל שווה כזאת - עם דקואז קוקוס ופט א סיגרט ומוסים וקרמים. קיצור, רצינית. אם נכנסתם לפוסט על הקורס, אתם יכולים לזהות את העוגה בקלות - זו העוגה הכי יפה שם, כנראה.. החלק העליון ורוד עם קישוט של פירות יער, למטה יש פסים ורודים-כתומים. מיד אחרי התמונה הזו אפשר לראות גם את העוגה מבפנים, לצד טירמיסו (איכס) שהכנתי באותו השיעור.

אז בסוף השבוע בו הכנתי את העוגות האלה, קפצתי לביקור אצל ההורים וחלקתי אותן עם כל המשפחה. אמא שלי, אחותי וגיסתי התלהבו מהטירמיסו, אבל אחי, כמוני, לא אוכל גבינות. אבל את העוגה עם הפסיפלורה והפטל הוא טעם. ואהב. כמה אהב? "אני מזמין כזאת ליום הולדת ארבעים", הוא אמר.


המשפט הזה נאמר לפני כשנתיים וחצי. אבל אני לא שוכחת דברים. לא כשזה מגיע לעוגות, לא כשזה מגיע לימי הולדת.

סיפרתי לכם פעם שבחרתי שיר למצגת שתכננתי להכין ליום ההולדת השישים של אמא שלי שלוש שנים לפני הזמן?
כן..


מפה לשם, נראה לי שהבנתם - תכננתי להכין לאחי את העוגה ההיא מהקורס ליום ההולדת. הייתי בלחץ היסטרי. ידעתי שאין סיכוי שהיא תצא לי כמו שהיא יצא בקורס (יש לקרוא: כמעט מושלמת), בטח לא בתנאי המטבח הביתי שלי, בטח לא בהתחשבה בעובדה שהיכולות הקולינריות שלי הולכות ודועכות עם הזמן.

רציתי להכין עוגת ניסיון. לא הספקתי.
קפצתי לחנות לחומרי אפיה שהיתה קרובה לעבודה שלי כמה ימים לפני יום ההולדת. רציתי לקנות מחיות פטל ופסיפלורה. פטל היה להם. פסיפלורה לא. קניתי מנגו.

הלך טוב, בסך הכל.


אני אחסוך מכם את כל הסיפור, כי זה ארוך ומשעמם ועברו ארבעה חודשים. אבל בגדול, היה קצת בלאגן עם העוגה. תוך כדי ההכנה הבנתי שאין לי רינג עגול בגודל המתאים, אז החלטתי להכין אותה ברינג ריבועי. אבל הפט א סיגרט (הבצק הדקורטיבי) שלי לא אהב את זה. חוץ מזה, ניסיתי ליצור את אפקט הפסים בתוך הבצק הזה, רק שהקלף המשונן שהיה לי לא ממש עשה את העבודה, אז קיבלתי בצק בצבע ורוד זרחני. את הגלים הכתומים שניסיתי ליצור בו (אחרי שוויתרתי על אפילו לנסות ליצור פסים ישרים) בקושי רואים. ממש ממש בקושי.

אבל איכשהו, בסוף, למרות הכל, העוגה יצאה חמודה. וטעימה מאד. כולם עפו עליה. ואפילו הצלחתי לכתוב "40" בעזרת מרנג, אז אתם יודעים.. ווהו לי.


קיצור, התמודדתי בגבורה מסוימת עם אתגר העוגה המטורפת לאחי (ואפילו לא בכיתי! למען האמת, בצעד לא אופייני לי לחלוטין, אשכרה צחקקתי בשלווה מטרידה בזמן שהמטבח שלי יצא משליטה), אבל כאמור - גם לי היה יום הולדת. אמא שלי אמנם איימה עלי בהתחלה שהיא תכין לי/לנו עוגה, אבל בסוף הורדתי אותה מזה. נו באמת, כאילו שהייתי נותנת לזה לקרות.


החלטתי ללכת על שילוב יוצא דופן ובלתי צפוי בעליל: בננות-שוקולד-חמאת בוטנים. אני אתן לכם רגע להתאושש.

אז אמנם זו היתה העוגה "שלי", אבל הייתי חייבת גם פה להכניס קריצה לאחי. אז את עוגת הבננות חילקתי לשכבות, מילאתי בקרם חמאת בוטנים.. וקישטתי ברובוטים משוקולד. כי.. כי זה קטע של אחי. רובוטים. אתם באמת מעדיפים שאני אחסוך לכם את הנימוק והסיפורים מאחורי זה.


איך מכינים רובוטים משוקולד, אתם שואלים?
תראו, קודם כל צריך שחברה שלכם תסע לחו"ל ותקנה לכם תבנית עם שקעים בצורת רובוטים*. אחר כך אתם פשוט צריכים להמס שוקולד, למלא את השקעים, ולתת לכל הדבר הזה להתייצב. תראו, יש לכם רובוטי שוקולד מגניבים, שעושים פרצופים ומחייכים וחלקם אפילו עומדים על הראש (בטעות. בחיי).

*סתם, אתם יכולים גם לקנות באינטרנט. אף אחד לא צריך לנסוע לחו"ל. בעצם, אם אתם מתעקשים לשלוח מישהו, אני מתנדבת. בבקשה/תודה.


עכשיו אתם בטח תוהים לגבי מתכונים לעוגות. אז ככה, אתם כן רואים פה כל מיני תמונות מעוגת הפסיפלורה-פטל, שבעצם הפכה לעוגת מנגו-פטל, אבל אני לא הולכת לתת מתכון. כי זה מתכון מהקורס, וכי אין לי דרך לכתוב אותו בצורה מסודרת והגיונית, אז.. לא. רק תמונות. לגבי עוגת הבננות - כבר. המתינו רגע.

בינתיים.
מה עוד קרה ביום ההולדת הזה?


אתם יודעים איך כל השנה אני כל הזמן מדברת על עוגות ומתוקים ומבקשת "תכינו לי את העוגה הזו" או "תקנו לי את הדבר המתוק הזה"? אז שימו לב --

יום לפני יום ההולדת, חיכתה לי בבית עוגה מטורפת עם בננות וריבת חלק וקצפת.. וגם שתי טבלאות שוקולד מסדרת יום ההולדת של עלית. על חבילה אחת היה כתוב 27 ועל השניה 1 (כי לא היה 28 בסופר. וכי ככה היה לי יותר קל להעלים את ה-1 ולשקר לגבי הגיל שלי). מסתבר שחברה מהעבודה הקודמת שלי הכינה עוגה (וקנתה לי שוקולד) ושלחה אותה אלי הביתה יחד עם אסף.

ביום עצמו, כשטירוף האפיה שלי כבר היה לקראת הסוף, חברה מקורס הקונדיטוריה החליטה לקפוץ אלי, כי משום מה היה נורא חשוב לה להחזיר לה דווקא באותו היום את צבע המאכל שהשאלתי לה כמה שבועות קודם לכן. ואז, כשפתחתי לה את הדלת, היא החזיקה ביד עוגת שוקולד וחמאת בוטנים יפהפיה (יותר יפה מכל דבר שאני הייתי מצליחה להכין אי פעם) ומהממת. עוגה שפעם ביקשתי מהעולם כולו להכין לי אותה בדף הפייסבוק של הבלוג, והחברה הזו אשכרה הקשיבה.


ביום ראשון שאחרי יום ההולדת, חיכה לי על השולחן בעבודה קאפקייק שוקולד שקנתה לי חברה מהעבודה.

יום אחרי זה, נפגשתי עם החברות מהאוניברסיטה, וקיבלתי מהן קופסא (הורסת!!) עם ריבועי שוקולד-בייגלה-חמאת בוטנים.

איכשהו, נוצר מצב שאנשים חושבים שאני אוהבת עוגות, בפרט דברים עם שוקולד ו/או חמאת בוטנים. מוזר. מוזר מאד.


וואו, הצלחתי ללכת לאיבוד. ככה זה כשמחכים ארבעה חודשים לכתוב פוסט, ואז כותבים אותו במשך שבועיים. כמעט שכחתי להגיע לפאנץ' המיותר של הסיפור המשעמם.

התחלתי את הפוסט עם קליף האנגר על גיסתי ובכי ויום אחרי יום ההולדת, ובסוף לא אמרתי על זה כלום.

קיצור, כל מה שרציתי לספר לכם זהשיום ההולדת של אחי ושלי היה בשישי, ובשבת הוא והמשפחה כבר טסו לחו"ל.

ההורים שלי, אסף ואני ליווינו אותם לשדה, וכשהגיע הרגע להיפרד, כשהגענו הכי רחוק שיכולנו (אפילו שאוריקי התלוננה: "מה, את לא יכולה להיכנס איתנו לדיוטי פרי? אבל רציתי לקנות לך מתנה!"), התחלתי - כמו שידעתי שיקרה כל הזמן - לבכות. כמו ילדה קטנה.

ושוב, כמו שגיסתי אמרה, "אף אחד עדיין לא בכה לנו בקול".

זה לא היה מביך בכלל.


לפחות עכשיו, כשאני מספרת לכם על זה, עבר מלא זמן, אז אני כבר (יחסית) רגועה.. ויכולה גם להתגאות בעובדה שכבר יש לי כרטיס טיסה לבקר אותם עוד שלושה חודשים. ווהו וזה.

אגב, אתם יודעים מה אני אוהבת במערכת היחסים שלנו? שלכם ושלי, זאת אומרת. אני אוהבת שאנחנו פה יחד כבר כל כך הרבה זמן, אז לא צריך להשקיע יותר מדי. אני לא צריכה לעשות רושם, אתם לא צריכים להתאמץ. כולנו יודעים שאנחנו מסוגלים לעבור את הכל יחד, גם אם זה אומר להתמודד עם פוסט משעמם להחריד ונטול כל פואנטה.

כי, נכון שאין פה טיפה אחת של עניין, אבל מה הייתי אמורה לעשות? לא לומר לכם שאחי עבר לחו"ל? לא לספר על יום ההולדת שהיה לי לפני שליש שנה (בדיוק, אגב. אני חוגגת היום שלישולדת, ווהו. אוי לא, נראה לי שזו לא מילה שהייתי צריכה לכתוב. היא לא.. נקראת טוב)? לא לחלוק אתכם את עוגת הבננות וחמאת הבוטנים שהכנתי? לא להכניס לחייכם את הרובוטים השוקולדיים הכי חמודים בעולם?

בדיוק.
לא יכולתי שלא.

אני לא יכולה להסתיר מכם שום דבר. כי זה טיב הקשר בינינו.


אל תעזבו אותי, טוב? בבקשה. רק לא בשלישולדת שלי!

***
עוגת בננות עם קרם חמאת בוטנים ורובוטים משוקולד
מקור המתכון: כתבתי לי בצד שהתבססתי על המתכון הזה, אבל.. לא לגמרי ברור לי איך. אולי כן. לכו תדעו.

כמות: עוגת 22 ס"מ ארבע שכבתית. אפשר להכין קצת יותר גדולה עם שתיים-שלוש  שכבות.

מצרכים:
לעוגה
200 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
5 בננות בינוניות, בשלות
3 ביצים גדולות
315 ג' (1/4 2 כוסות) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
3 ג' (1 כפית) אבקת סודה לשתיה
3 ג' (1 כפית) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
300 ג' (1/4 1 כוסות) רוויון/חלב/שילוב של השניים (זה מה שאני עשיתי)

לקרם
300 ג' חמאה רכה
200 ג' חמאת בוטנים חלקה
70 ג' אבקת סוכר

לרובוטים משוקולד
150 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות.
2. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים לתערובת קרמית.
3. בינתיים מועכים בננות בנפרד.
4. מוסיפים מחית בננות לקערת המיקסר ומעבדים היטב.
5. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב. ממתינים להיטמעות לפני כל הוספה.
6. מערבבים קמח, קורנפלור, סודה, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
7. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים ורוויון לסירוגין: שליש יבשים, חצי רוויון, שליש יבשים, שאר הרוויון ושאר היבשים. מעבדים עד לקבלת בלילה אחידה.
8. מחלקים את הבלילה לארבע תבניות  (כל אחת אמורה להכיל כ-350 ג' בלילה) ואופים כל שכבה 10-15 דקות. מצננים לגמרי לפני הרכבת העוגה, רצוי אפילו להקפיא שעה-שעתיים.
9. להכנת הקרם: מניחים חמאה, חמאת בוטנים ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים עד לקבלת קרם חלב.
10. להרכבת העוגה: מניחים שכבת עוגה אחת על צלחת הגשה. מניחים מעט קרם ומיישרים על פני העוגה. ממשיכים כך עם שאר השכבות. מצפים את העוגה המורכבת בשכבה נוספת של קרם.
11. להכנת קישוטי השוקולד: ממיסים שוקולד וממלאים תבנית שקעים בצורת רובוטים. או כל צורה אחרת :-) מקשטים את העוגה. אם במקרה יש לכם ריסז פיסז, אתם יכולים להשתמש גם בהם.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אפשר לאפות את כל הבלילה כעוגה אחת (זמן האפיה יתארך, מן הסתם) ולחלק לשכבות אחרי האפיה, אם אין לכם מספיק תבניות, או שלא בא לכם להאפות ארבע עוגות אחת אחרי השניה.
  • הבנתם שאתם יכולים לקשט איך שבא לכם, נכון? רובוטים משוקולד זה לא על תקן חובה פה.
  • בגדול, זהו. אין לי עוד הערות, למען האמת. רק התנצלות על הפוסט הבאמת נורא הזה. סליחה וזה.
  • אה, אבל העוגה טעימה. בננות, חמאת בוטנים ושוקולד. טעים. ווהו. לפחות זה, נכון?


11 תגובות:

טל אמר/ה...

הכי ריגשת! דמעתי

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

הרובוטים נהדרים וגם את. כיף שחזרת.

Tula אמר/ה...

האמת... מתגעגעת.. זה שונה ופחות טעים פה בלעדייך

אולגה אמר/ה...

מרגש! אבל אני עם הראייה הסלקטיבית שלי ראיתי בעיקר את הטיול שלך לארה"ב בעוד שלושה חודשים. ואז עלתה בזכרוני התמונה של ממרח Reese's שההורים שלך הביאו משם. ואז עשיתי 1+1. מור, האם מערכת היחסים שלנו, זאת אומרת שלך ושלי, נמצאת בלשב בו אני יכולה לבקש ממך להביא לי צנצנת כזאת? :)

לינדוש - כי עוגות זה לא רק טעם אמר/ה...

מעולה....

אוריקי:) אמר/ה...

מתגעגעים. ומחכים לפברואר. ותביאי איתך עוגה ורודה כזו שם למעלה מתחילת הפוסט. כן כזאת.

אנונימי אמר/ה...

איזו אחות מקסימה את.
וגם חברות שלך.
שלישולדת הוא בהחלט סיבהטובה לחגיגה, ולעוגה, לפחות לשליש.

טושטוש אמר/ה...

ריגשת אותי, כי... כי אני גם זאת שנמצאת עכשיו ברילוקיישן... והפרידה שלך נותנת לי תמונת ראי :(
אבל אנחנו יותר קרוב (חצי הכוס המלאה) :)
והרובוטים הם הכי חמודים בעולם!!

אנונימי אמר/ה...

הי,

עוגת הרובוטים נראית מעולה.

יש מציב שתפרסמי את הקישור למתכון של עוגת השוקולד וחמאת הבוטנים שהביאו לך?

The Cookie Fairy אמר/ה...

את הבנאדם היחיד בעולם שמסוגל להכין את העוגה הזאת :)
you're an evil genius

Mor אמר/ה...

אולגה, סגור העניין.

ולגבי העוגה שהכינו לי:
http://www.lifeloveandsugar.com/2014/03/26/peanut-butter-cookie-dough-brownie-layer-cake-recipe/
(לא לבעלי לב חלש)

הוסף רשומת תגובה