> מאי 2014 | Morcake

25 במאי 2014

בייבי עוגיות חמאה ותבלינים

זה די מצחיק.


כבר שבועיים שאני מנסה להכריח את עצמי לשבת ולכתוב פוסט חדש - כי... שבועיים, כמה שאפשר, אתם כבר לא יודעים מה לעשות מרוב געגועים אלי - ללא הצלחה.


מתי אני מצליחה סוף סוף לעשות את זה? דווקא ביום שאני לא מסוגלת לעשות כלום ולא יכולה להתרכז בכלום.


וואו, אני כזאת בחורה עמוקה ומורכבת. לא יודעת אפילו איך להתחיל להתמודד עם כל הרבדים האלה.

(קראתי לעצמי שמנה עכשיו?!)


בכל אופן.
אמנם עכשיו אין לי ראש לכלום, אבל כשחשבתי על הפוסט הזה תכננתי לדבר אתכם על סדר.


רציתי לומר לכם שמצד אחד, אני הכי לא מסודרת. מבט חטוף בארון הבגדים שלי, או בארונות ומגרות המטבח, או באוטו, או אפילו בשיער הכמעט-תמיד-פרוע שלי, ואתם מיד תבינו שסדר זה ממני והלאה.


מצד שני, כפי שכבר ציינתי (ככל הנראה יותר מפעם אחת), הווליום אצלי תמיד צריך להיות זוגי. אני מחליפה עדשות ביום הראשון של כל חודש, ומברשת שיניים בדיוק כל שלושה חודשים. אם אני אראה עט פתוח בסביבה, אסגור אותו. ואני תמיד תמיד, ממש ממש, אשתדל לפרסם מתכונים שהכנתי לפי סדר כרונולוגי. כלומר, אם הכנתי עוגיות מסוימות לפני עוגה כלשהי, אין סיבה שאפרסם את העוגה לפני העוגיות. אלא אם, כמובן, יש סיבה.


בקיצור, יש דברים בהם הסדר הוא על גבול ההפרעה אצלי.

וכן, כמובן שכשאני אומרת "על גבול", אני מתכוונת ש"אין גבול והכל פרוץ ו.. וואו, כמה שאני מופרעת".


אז עכשיו נסו להבין איך אני מרגישה עם זה שיש לי באמתחתי מתכונים שהכנתי בפריקינג פברואר, ועדיין לא יצאו אל אוויר הבלוג.


בעיות נשימה
גירודים
שיער נושר
ל ח ץ .

כן.

שפויה.


אבל נוצר מצב כזה, אני לא יכולה להתכחש יותר. הכנתי מלא דברים, רציתי לפרסם אותם, לא הספקתי והם נדחקו הצדה לטובת מתכונים אחרים, רלוונטיים יותר, אקטואליים יותר, כשרים לפסח או ליום העצמאות או לכל-דבר-אחר יותר.


והמתכונים ההם, הנשכחים, מתכוני פברואר, עדיין פה איתי. ממתינים בהתרגשות ובדריכות מעוררת השתאות לתורם.
אני לא יכולה להתעלם מהם יותר. לא יכולה לאטום את אזניי לזעקות האימה: "פרסמי אותנו! ספרי עלינו לאנשים! אנחנו טעימים, הם צריכים להכין אותנו ולאכול אותנו ולהשמין מאיתנו!"


נכון, עבר זמן והסדר הכרונולוגי כל כך נהרס שהוא כבר לא קיים יותר. הסדר הכרונולוגי הפך לכאוס כרונולוגי. אנדרלמוסיה של מתכונים. בליל של עוגות ועוגיות וכל כך. הרבה. מוסים.


אבל זה לא משנה. אני צריכה להתמודד עם הבעיה שלי. עם בעיית ה-obssessive compulsive recipe posting disorder.

OCRPD, בקיצור.
קליט, לא?


קיצור.
אתם יודעים מה אומרים.
הצעד הראשון בהתמודדות עם בעיה הוא להתמודד איתה.


או ש.. אולי זה הצעד השני? החמישי?
לא יודעת, זה נמצא איפשהו שם, בתכנית חמשת הצעדים? שנים העשר הצעדים?
יש מצב שאני מבלבלת את זה עם תכנית הגמילה לאלכוהול?


טוב.

אז עוגיות חמאה.


זוכרים שבפברואר סיפרתי לכם שהכנתי פאי ואת שאריות הבצק הפכתי לעוגיות חמאה קטנטנות מעולות?
ואז אמרתי את המשפט המטופש, "אני מרגישה שאנחנו עוד נצטרך לדבר עליהן בהזדמנות. בהזדמנות ממש קרובה"? כאילו ידעתי שיקח לי ארבעה חודשים לדבר על העוגיות האלה? כאילו לעגתי לעצמי?


אוף, מור של פברואר היתה כזאת כלבה, אין לתאר.


בכל אופן.
אני מבינה מה אתם חושבים.

עוגיות חמאה שמכינים משאריות בצק של פאי, מור? את אמיתית? בשביל זה את מקפצת פה ללא הרף ועושה רעשים לא ברורים? כדי לספר לנו על מתכון שהוא לא באמת מתכון ובתכלס, זה משהו שכולנו גם ככה עושים משאריות הבצק שלנו? לא, באמת - את אמיתית?


אז כן, אני אמיתית. ואתם קצת מגזימים. באמת, אתם מרשים לעצמכם יותר מדי. באיזה קטע אתם מדברים אלי ככה? אני בסך הכל רציתי לעשות משהו טוב, באתי לקראתכם. פרגנתי. חשבתי שאולי לא כולם מנצלים את שאריות הבצק שלהם כדי להכין בייבי עוגיות חמאה (כן.. בייבי עוגיות חמאה. it's a thing now). אפילו הרחקתי עד כדי להאמין שחלקכם ירצה להשקיע ולהכין בצק במיוחד בשביל הבייבי עוגיות האלה.


אני יודעת שזו לא בשורה מרגשת. אני יודעת שאתם יודעים איך להכין עוגיות חמאה, בטח כשמדובר בשאריות של בצק פריך, למען השם.


ובכל זאת.
מישהו היה צריך לשים את הבייבי עוגיות במרכז הבמה. לא עוד כשאריות, כי אם ככוכבות.
כי כשמכינים עוגיות חמאה כקטנטנות, יוצאת כמות גדולה. ואם לא משתמשים בשאריות בצק, אלא מייעדים את כל הבצק לטובת העוגיות, יוצאת כמות ממש גדולה.


וכשהעוגיות כל כך קטנות, אפשר לאכול אותן כמו קורנפלקס. או פיצוחים.
אתם עלולים לחשוב בטעות שמדובר בדבר רע, אבל כשהעוגיות כל כך קטנות - אין בהן קלוריות בכלל. זו עובדה מדעית*.

*עובדות יכולות להיות שקריות, נכון?


אז למתחכמים ביניכם שלא מבינים למה אני עושה ביג דיל מבייבי עוגיות חמאה - בא לי לומר לכם כל מיני דברים רעים, אבל יש לי פחד מאנשים, אז אני אתמרמר בשקט, אחייך אליכם בחביבות ואציע לכם לחזור לבקר פה בקרוב. תהיה עוגה מהממת. ואולי מיני קאפקייקס מתישהו. אפילו ביסקוטי חמודים.


לאנשים שהתרגשו יחד איתי מהבייבי עוגיות, כי הם מבינים שבייבי עוגיות זה העתיד (אין יור פייס, קרונאט!) - אתם החברים הכי טובים שלי בעולם ובא לי להמטיר עליכם עשרות, אם לא מאות, בייבי עוגיות.


ולכולם - תודה שהייתם פה כשהייתי צריכה להתרכז במשהו בזמן שלא באמת יכולתי להתרכז בכלום. מי יתן וחייכם יהיו גדושים בחמאת בוטנים.
או שוקולד, אם אתם לא בקטע של בוטנים.


או.. לא, עזבו. אם אתם לא בקטע של בוטנים וגם לא של שוקולד, אני כבר באמת לא רואה איך נצליח לגשר על הפער. היו שלום ותודה על המאמץ.

***
בייבי עוגיות חמאה ותבלינים
מקור המתכון: הבצק לקוח מפה, רק שהשתמשתי בחצי כמות והוספתי תבלינים

כמות: לי יצאו 154 עוגיות בקוטר 2 ס"מ. מאות!!!

מצרכים:
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
10 ג' (1 כף) אבקת סוכר
קורט מלח
1-2 כפיות תבלינים - אני השתמשתי בקינמון, אגוז מוסקט, ציפורן, פלפל שחור ואבקת נס קפה (לא תבלין, אבל זרמו איתי)
50 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
30 ג' (2 כפות) מים
2 כפות חלב
2 כפות סוכר חום דמררה

אופן ההכנה:
1. מניחים קמח, אבקת סוכר, מלח ותבלינים במעבד מזון. מעבדים מספר שניות.
2. מוסיפים קוביות חמאה. מערבבים עד לקבלת פירורים קטנים, משהו כמו שלוש דקות.
3. מוסיפים את כל המים ומעבדים רק עד לקבלת גושי בצק גדולים.
4. מעבירים את גושי הבצק למשטח עבודה מקומח. מעבדים לדיסק שטוח, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך כשעה.
5. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה (או שתיים) בנייר אפיה.
6. מניחים את הבצק על משטח עבודה מקומח קלות. מרדדים דק וקורצים עוגיות קטנות בעזרת חותכן (או כוס, אם אין חותכן). מניחים את הבייבי עוגיות בתבנית. מרווחים טיפה, אבל לא יות רמדי.
7. מורחים מעט חלב מעל כל עוגיה וזורים מלמעלה כמה גרגרי סוכר.
8. אופים 8-10 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להזהיב ואתם לא מצליחים לשלוט בהתלהבות שלכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר לשחק עם התבלינים בבצק או לוותר עליהם לגמרי.
  • אם רוצים, אפשר להוסיף גם מעט יותר אבקת סוכר, כיוון שהעוגיות לא מאד מתוקות. הסוכר החום מלמעלה הוא מה שמוסיף להן מתיקות.
  • לגבי הגודל, אני מתה על זה שהעוגיות מיניאטוריות, אבל כמובן שאפשר להכין אותן קצת יותר גדולות. הכמות, מן הסתם, תקטן.
  • האם העוגיות יעבדו עם קמח מלא, אתם שואלים? לא ניסיתי. אבל.. למה לא, למה לא. לכו על זה. נסו. אני זורמת.
  • מה הדבר הכי טוב לעשות עם העוגיות, אתם שואלים? לאכול אותן. אה, משהו אחר? לאכול אותן בקערה עם חלב, כמו קורנפלקס. הממ לא לזה התכוונתם? אוקיי, אז הכי טוב לארוז עשר-עשרים עוגיות בשקית קטנה וחמודה ולחלק אותן במתנה לאנשים. נניח.. לחברים שלכם בעבודה, לפני שאתם נוטשים אותם והולכים לעבוד במקום אחר. סתם משהו שחשבתי עליו עכשיו.



בפעם הבאה: מתכון שהוא קצת פחות בדיחה. אולי. נראה. אני אחשוב על זה.

9 במאי 2014

עוגיות חמאת בוטנים טבעוניות

כמה זמן אני עושה את הדבר הזה כבר? ארבע שנים? ארבע וקצת? כן, ארבע וקצת (מחזיקה את עצמי לא לומר ארבע ושליש).


בכל אופן.
בארבע וקצת השנים האלה, נדיר שהיה לי מאגר של יותר משניים-שלושה מתכונים שהכנתי-ועוד-לא-פרסמתי-בבלוג.


למעשה, קרה לא פעם שפרסמתי מתכון לא מוצלח במיוחד, או סתם לא מספיק טוב, רק כי החלטתי ש"עבר יותר מדי זמן מאז שפרסמתי משהו". וכשאני אומרת לא פעם, אני מתכוונת הרבה יותר מדי פעמים. לצערי.

דיברנו כבר על האובססיה ההולכת ובאה (בעיקר באה) שלי לבלוג, נכון?


אבל כרגע יש לי חמישה מתכונים בקנה, כאלה שהכנתי-ועוד-לא-פרסמתי-בבלוג.

וזה אחרי שפסלתי כמה שלא היו מספיק טובים. משהו שפעם לא הייתי מרשה לעצמי לעשות, כי עבר יותר מדי זמן ו.. הבנתם כבר.


וזה אחרי שגם הכנתי לכל מיני אירועים מתכונים שכבר הכנתי בעבר. גם זה לא משהו שאני בדרך כלל מרשה לעצמי לעשות, כי ה"הגיון" שלי אומר - למה להכין משהו ישן שבטוח עובד כשאפשר לנסות משהו חדש שככל הנראה לא יעבוד, אבל אם במקרה הוא יצא חצי סביר, תוכלי לפרסם אותו בבלוג?

כמובן שאין דבר יותר מספק בעולם מלנסות משהו חדש, לצלם עשרות תמונות שלו (וכך, מן הסתם, להאריך את משך ההכנה בטירוף), ובסוף לגלות כי הוא כשל כשלון חרוץ. במיוחד כשהקינוח הזה מיועד לארוחה משפחתית או אירוע מסוים, נניח ליל הסדר או משהו בסגנון.


אני מרגישה שנצטרך לדבר בהזדמנות על קללת החגים הרובצת עלי.
אבל לא היום.
אתם לא באמת צריכים לשמוע על הטרייפל הטבעוני המשונה שהגשתי למשפחה שלי בפסח השנה.
אני לא אעשה לכם את זה.


בקיצור.

עם כל כך הרבה תירוצים לאפיה כמו הפרידה שלי מהעבודה ופורים וחגים וימי הולדת ו"כחומר" וזה וזה*, יצא לי לאפות מלא בחודשים האחרונים.

לכתוב? פחות.
כלומר, לא בדיוק פחות, אבל הייתי צריכה להעלות פוסט חדש פחות או יותר כל יום כדי לעמוד בקצב האפיה שלי. היות שעל כל פוסט אני עובדת בערך יום שלם (מה אתם בשוק, נסו אתם לכתוב תשעת אלפים מילה ולהעלות שבעים תמונות), הפתרון המפוקפק הזה עלול היה להיות מעט בעייתי.

*"וזה וזה" זה ה-"וזה" החדש. הפיצו את השמועה.


וכך נוצר מצב שאני הולכת לספר לכם עכשיו על מתכון שהכנתי לפני חודשיים. אתם יודעים כמה דבר קשה לי עם זה? יש לכם מושג כמה מטרידה אותי העובדה שהכנתי את העוגיות האלה במרץ ועוד לא דיברתי עליהן? שאני הולכת לפרסם את המתכון שלהן הרבה אחרי דברים שהכנתי אחריהן?


הסדר.
נהרס.
נהרס!


אני יודעת שאתם ממלמים דברים כמו OCD עכשיו, אבל באמת.. כואב לי כשסדר האפיה וסדר הכתיבה שלי לא.. well, מסתדרים. כשהרצף הכרונולוגי נהרס.

אני יודעת, אני יודעת. מופרעת. אבל בקטע טוב, כן? במובן החיובי של המילה?


מה לעשות, לא היתה ברירה. המתכון הזה נדחק הצדה -- הכנתי את העוגיות קצת לפני פורים, ולא הספקתי לפרסם, כי עוד הייתי ברצף של מתכונים משתיית הפרידה (וכן, גם משם עוד יש לי כמה מתכונים לדבר עליהם - כואב לי בנשמה רק מלחשוב על הבלאגן!). ואז פתאום הגיע הזמן לפרסם פוסט של "כחומר". מיד אחר כך תקף אותנו פסח, ואחר כך היתה עוגה עם כל השוקולד בעולם, אז לא יכולתי לא לדבר עליה. ושוב "כחומר". ויום העצמאות.


מספיק.
עם.
כל.
האירועים.


די. אני צריכה הפסקה. תנו לי שניה to catch my breath ולהדביק את הפער. יש לי עוד מתכונים מפברואר לדבר עליהם, למען השם.
למה זה קורה דווקא לי?

ולעוגיות. למה זה קורה להן? זה לא מגיע להן.
לא מגיע להן להידחק הצדה ככה.


הן טובות. כל כך טובות.

כמה טובות? כל כך טובות שהכנתי אותן פעמיים ביומיים.


אני לא זוכרת מה קדם למה, אבל נראה לי שזה התחיל בבת דוד שלי: בת הדוד המהממת והטבעונית שלי ואני תכננו לבקר את סבא וסבתא באיזה יום שישי, ואני החלטתי להכין עוגיות. טבעוניות, כמובן, כי אני לא שונאת את בת הדוד המהממת והטבעונית שלי. להיפך, היא מהממת ואני מתה עליה.

רואים? מהממת! אם כי בשלב זה -- עדיין לא טבעונית.
וגם - זה יהיה שקר אם אומר לכם שלא בא לי עכשיו על שמלת הג'ינס ההורסת שאני לובשת בתמונה הזו. ועל השיער היפה
שהיה לי פעם. ועל הרדיו העצום שהיה פעם לסבא וסבתא שלי.

אז מצאתי מתכון לעוגיות חמאת בוטנים טבעוניות. שיחקתי איתו, כמובן, כי זה מה שאני עושה.
טעמתי.
ראיתי כוכבים. בקטע טוב.
שמחתי/הצטערתי על כך שיצאו רק חמש עשרה עוגיות.

ולמחרת הכנתי כמות נוספת של עוגיות, הפעם למשלוחי המנות שלי (כן. משלוחי מנות. לא צחקתי אתכם לגבי העניין הזה של "עברו חודשיים").


אבל יכול להיות שזה קרה הפוך -- קודם אלה של המשלוח, ואז אלה שלקחתי לסבא וסבתא.
לא, נראה לי שצדקתי בסדר המקורי.

טוב, מה זה משנה בכלל? הרי כבר הבנו שאין משמעות לסדר, והעולם כולו כאוטי ומבולגן ואי אפשר לסמוך על אף אחד ושום דבר!


וואו. איזה טוב אני לוקחת את זה.


רגע רגע, לפני שאני מאבדת את השפיות - והרצון לחיות - באופן סופי, חשוב לי להבהיר דבר אחד:

העוגיות האלה עד כדי כך טובות.
עד כדי מה? לא יודעת, עד כדי אתם-חייבים-להכין-אותן-בהקדם-האפשרי.

בהנחה שאתם אוהבים חמאת בוטנים. כי הטעם שלהן זה בערך כמו לאכול כדור של חמאת בוטנים. טעים כזה. כמעט לא מתוק, עם מליחות מודגשת, כדור כזה שפשוט נמס לכם בפה.
כדור במבה, נגיד?


מכירים את המתכון הזה שכולם יודעים כבר בעל פה - כוס חמאת בוטנים, כוס סוכר, ביצה אחת? העוגיות האלה שאני הכנתי לראשונה כ"עוגיות במבה" של קרין גורן ואז גיליתי את האינטרנט ומצאתי אותן בכל מקום?

אז העוגיות האלה, שלי, הן לא כאלה. ממש לא עוגיות במבה. המרקם שונה. הן הרבה - הרבה!! - פחות מתוקות. לא מתיקות כזאת שגורמת לכם לרצות למות.

אני עומדת מאחורי הטענה המקורית שלי: תחשבו על כדור במבה מתוק בקושי שפשוט נמס לכם בפה.


אם המחשבה הזו מסבה לכם אושר כפי שהיא מסבה לי, זה המתכון בשבילכם.
אם אתם סבבה עם חמאת בוטנים אבל "כדור במבה" נשמע לכם כמו יותר מדי, אני לא בטוחה שתתחברו.
ואם אתם ממש נרתעים מבוטנים וחמאת בוטנים (ואגוזים בכלל), כמו מישהו שאני מכירה ונתתי לו עוגיה אחת לטעום (יש לקרוא: בזבזתי עליו עוגיה אחת) -- יאללה ביי. נתראה בפוסט הבא. או שלא. יש פה די הרבה חמאת בוטנים, אני לא בטוחה שיש לכם בשביל מה לחזור..


אבל חלילה אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מגרשת אתכם או משהו, כן? אתם לגמרי מוזמנים להישאר. פשוט.. לא נראה לי שתרצו.

יופי, עכשיו אני יוצאת הכלבה המוזרה שמבקשת מאנשים לעזוב את הבלוג שלה ומשתגעת בגלל ענייני סדר וכרונולוגיה.


וזה וזה.

***
עוגיות חמאת בוטנים טבעוניות
מקור המתכון: בעקרון התחלתי ממתכון של Chocolate Covered Katie, אבל ערכתי בו כמה שינויים. בעיקר - היא השתמשה בסוכר ורסק תפוחים, אני הלכתי על מייפל ושמן קוקוס. אפשר גם להשוות את התוצאה הסופית שלנו ולראות שמדובר בשתי עוגיות די שונות, מבחינה ויזואלית.

כמות: חמש עשרה עוגיות בגודל של כף גלידה קפיצית קטנה

מצרכים:
125 ג' (1/2 כוס) חמאת בוטנים - אני השתמשתי בחלקה, אפשר גם עם שבבים
3 ג' (1 כפית) אבקת סודה לשתיה
40 ג' (5 כפות) קמח שיפון מלא
קורט מלח
40 ג' (2 כפות) סירופ מייפל (אמיתי!)
10 ג' (2 כפיות) שמן קוקוס

מלח ים אטלנטי

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. מערבבים את כל החומרים - חמאת בוטנים, סודה, קמח, מלח, מייפל ושמן קוקוס - בקערה, עד לקבלת בצק.
3. יוצרים כדורים מהבצק - ידנית, או עם כף גלידה קפיצית - ומניחים בתבנית. אין צורך לרווח יותר מדי, העוגיות לא מתפשטות במהלך האפיה.
4. אם רוצים, זורים מעט מלח ים אטלנטי על כל עוגיה לפני האפיה. 
5. אופים כשמונה דקות, עד שהעוגיות משחימות מעט ומתייצבות, אם כי הן לא ישתנו מאד במהלך האפיה. מצננים מספר דקות בתבנית ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • במקום קמח שיפון, אפשר להשתמש באותה הכמות של קמח לבן, כלומר ארבעים גרם, שהם ארבע כפות. זה עובד טוב, מניסיון.
  • כן, אתם יכולים לאכול את הבצק כמו שהוא, נא, כי אין ביצים, אז.. אם אתם חושבים שזה רעיון טוב לוותר על האפיה ולהכין טראפלס בצק עוגיות חמאת בוטנים, אתם כנראה צודקים.
  • מצד שני, אם אתם כן זורמים על האפיה ומחליטים שבא לכם לטבול את העוגיות בשוקולד מומס, או לזרזף קצת שוקולד מעל כל עוגיה, גם הפעם - זו כנראה החלטה נבונה.
  • אם הקטע הטבעוני לא קריטי לכם, אתם יכולים להשתמש בחמאה רכה במקום שמן הקוקוס. לא ניסיתי, אבל זה אמור לעבוד טוב. כנראה שגם שמן קנולה/זית, אבל יש מצב שהמרקם ישתנה קצת.
  • אפרופו המרקם: מדובר בעוגיות דחוסות מאד. סוג של גושי חמאת בוטנים. אז אל תבואו אלי בתלונות אם זה לא מרגיש כמו עוגיה קלאסית. אני הזהרתי!
  • ואם אתם מעדיפים את העוגיות שלכם מתוקות מאד, אתם יכולים להוסיף עוד מייפל, היות שהן לא מאד מתוקות כרגע. ואולי אפשר להשמיט את מלח הים האטלנטי..
  • בבקשה אל תשאלו אותי במה אפשר להשתמש במקום חמאת בוטנים. זה יגרום לי לצעוק, לבעוט בקיר ולבכות. תודה. אתם באמת מאד מתחשבים.


אתם לא באמת הולכים לעזוב ולא לחזור לעולם, אפילו שסוג-של-ביקשתי-מכם, נכון?