> יוני 2014 | Morcake

18 ביוני 2014

עוגיות חמאת אגוזי לוז ושוקולד צ'יפס

יש שני דברים שאתם צריכים לדעת על העוגיות האלה:


הראשון הוא שיש בהן חמאת אגוזי לוז, שזה כמו נוטלה... מינוס השוקולד.
כמו חמאת בוטנים... רק עם אגוזי לוז.

השני הוא שהן נשרפו קצת. היות שכפי שכולנו יודעים וזוכרים, אני אופה בטוסטר אובן משוגע שבגדול עושה מה שבא לו רוב הזמן, החלק התחתון של חלק מהעוגיות נשרף קצת.


יש עוד כמה דברים שכדאי שתדעו על העוגיות - למשל, שהן מכילות חמאה חומה וגם שהן מנוקדות בארבעה סוגים של שוקולד צ'יפס - אבל שני הדברים שציינתי קודם הם החשובים להמשך.

עכשיו תקשיבו.


יש שני דברים שאתם צריכים לדעת על חבר שלי.

הראשון הוא שהוא אכל הרבה מאד עוגיות (ועוגות וקינדג'ימים) שהכנתי בחצי השנה האחרונה. בעצם.. בשנתיים, פלוס מינוס, האחרונות, היות שהכרנו בעבודה ואתם כבר יודעים כמה אוכל הבאתי במהלך השנים לעבודה (הקודמת).

הדבר השני הוא שהוא לא אוהב אגוזים. בכלל. לא אגוזי מלך. לא שקדים. לא בוטנים!!


וגם במקרה הזה, יש עוד כמה דברים ששווה לדעת לגביו, אבל הם לא רלוונטיים לענייננו כרגע (והם לא עניינכם בכלל. צאו לי מהחיים הפרטיים, חטטנים!).


אוקיי, אז קחו את כל הדברים שהרגע סיפרתי לכם עליהם, וזכרו אותם כאשר אומר לכם שחבר שלי טען שהוא חושב שאלה העוגיות הכי טעימות שהכנתי מאז שהוא מכיר אותי.

חבר שלי, זה ששונא אגוזים וטעם עשרות קינוחים שלי, טען שעוגיות שרופות למחצה המכילות חמאת אגוזי לוז הן העוגיות הכי טעימות שהכנתי מאז שהוא מכיר אותי.


קחו שניה כדי לעכל את זה.

ועכשיו כשנרגעתם, הרשו לי לספר לכם על העוגיות האלה.


חיפשתי משהו שאני יכולה להכין לאסף לרגל תקופת המבחנים הבאה עליו לרעה, משהו שיעזור לו לשרוד לפחות את השבוע הראשון, זה שכלל שלושה מבחנים.

ה"משהו" הזה היה צריך להיות עוגיות. כמובן. לא מרגיש לי שצריך להסביר למה עוגיות זה פתרון טוב לתקופת מבחנים.


או לכל דבר, for that matter. לא משנה מה השאלה, עוגיות הן כמעט תמיד התשובה.

(בשאר הפעמים זו פיצה)


אבל עוגיות זה מונח רחב, ואני הייתי צריכה להחליט על איזה סוג של עוגיות אני הולכת.


למרבה המזל, בדיוק בזמן שאני הרהרתי בנושא, עלה באחד הבלוגים החביבים עלי בחודשים האחרונים, The Sugar Hit, מתכון לעוגיות חמאת בוטנים עצומות עם צ'אנקס של שוקולד.

היות שלא יכולתי להפסיק לבהות בתמונות - כאילו, ברצינות.. תסתכלו שניה - ידעתי שהעוגיות האלה חייבות לקרות.


אבל הסטודנט הבעייתי שלי, כאמור, לא אוהב חמאת בוטנים (הכניסו גלגול עיניים היסטרי כאן).


בהתחלה חשבתי פשוט לנסות וריאציה כלשהי בלי הבוטנים, אולי עם יותר חמאה. אבל ביקור מזדמן בחנות טבע לא רחוק מהבית שלי גרם לי לאיבוד שליטה חלקי (בחיי שתכננתי לקנות רק שיבולת שועל!). בזמן שסקרתי כל חלק של החנות, כל מדף ומדף (תהרגו אותי אם אני יודעת מה גרם לי לבלות דקות כה ארוכות באזור של שמני הגוף הארומתיים למיניהם שאין לי שום עניין בהם), גיליתי גם את אזור חמאת האגוזים. חמאת בוטנים כמובן, חמאת שקדים, ופתאום - חמאת אגוזי לוז.

בום!


זה לא שידעתי על קיומה של חמאת אגוזי לוז. בכל זאת, לפני מספר חודשים הכנתי סוג של עוגת שמרים במילוי חמאת אגוזי לוז ביתית (אני באמת צריכה להכין אותה שוב ולשחק עם המתכון עד שהוא יהיה ראוי לפרסום), אז.. בתקופה הנהדרת ההיא לפני ששברתי את המיני-מעבד-מזון שלי, השם יקום דמו.

(אני שונאת אתכם, שבבי קוקוס קלויים שסרבו להיהפך לחמאת קוקוס, ועל הדרך חיממו לי את המיני מעבד כל כך שהוא הפסיק לעבוד מאז!!!)


בקיצור.
ידעתי על קיומה של החמאה הזו. בתיאוריה. אבל פתאום.. פתאום היא פשוט היתה שם. מונחת מולי. בצנצנת קטנה וחביבה.

היא היתה שם, המתכון לעוגיות עם חמאת הבוטנים היה בראש שלי. מיד עשיתי את החשבון הפשוט, ואני חייבת להודות - הצלחתי לסקרן את עצמי.


אז לקחתי את צנצנת החמאה (יחד עם שיבולת שועל שהספיקה להפוך לגרנולה, אורז בר שהספיק להפוך לגוש סגול מהמם שמאכיל אותי כבר כמעט שבוע, שמפו לימון שממש לא עושה את מה שהוא אמור לשיער השומני שלי, ומולסה. כי מזמן לא קניתי משהו שתמיד מרגיש לי שצריך להיות בבית, עד שאני קונה אותו. ואז הוא עומד בפינה, או בארון, בוש ונכלם ובלתי משומש. עיין ערך תמצית מנטה, מקלות של קייק פופס/סוכריות על מקל, ברנר וחלב מרוכז) ושבתי לביתי שמחה וטובת לבב.


בשלב הזה אתם בטח תוהים איזה מין אדם דוחה אני. מי מכין עוגיות עם חמאת אגוזים לאדם שלא אוהב אגוזים? אז תירגעו ומהר. אני מלאך, בואו ואסביר לכם למה.

נכון שאסף לכאורה לא אוהב אגוזים. אבל בנסיעה שלנו לפריז (אההההה גוד טיימז) הוא עבר חינוך מזורז וגילה את נפלאות הפרלינה. הוא למד לאכול אגוזים מסוימים במרקמים מסוימים (יש לקרוא: כשזה משחתי או קרמי. או אם יש שקדים טחונים בבצק והוא לא יודע על זה עד שהוא טועם ואוהב. טרו סטורי).


קיצור, כיוון שפרלינה היה לגיטימי, ונוגט זה סבבה, וגם עם נוטלה הוא מיודד.. מה כבר יקרה אם אדחוף לעוגיות שלו חמאת אגוזי לוז?


אפשר ספוילר? דברים טובים. יקרו דברים טובים!


אז ככה.
שני מתכונים היו באנג'נדה שלי לאותו יום שישי: העוגיות הטעימות רצח והעוגיות האלה (וזו הסיבה שתראו גם את הסוג השני צץ בתמונות פה ושם במהלך הפוסט הזה).

לכאורה היה לי את כל הזמן שבעולם, הייתי אמורה לאפות ולצלם בנחת כשעוד היה , ושאפילו יהיה לי זמן לשים לק.


אבל היות שאני אני, התחלתי מאוחר מדי ולקחתי את הזמן ובסוף, אחרי שהעוגיות של אחות של אסף יצאו מהתנור, הייתי בטוחה שכבר אין לי זמן להכין את העוגיות האלה. אבל בדרך נס הספקתי להכין את הבצק ולשלוח אותו למנוחה של שעתיים.


אחר כך יצאתי מהבית, שתיתי קפה קר דוחה שאין דברים כאלה, חזרתי הביתה, יצרתי עוגיות מהבצק שאמנם נראה שמנוני בצורה חשודה להחריד, אבל כנראה שהמנוחה בכל זאת עשתה לו טוב, והוא הכי שיתף פעולה.


אפיתי, שרפתי קצת, הוצאתי. טעמתי. לא הייתי סגורה על עצמי, כי זה הרגיש טעים, אבל העוגיות עוד היו חמות..


ואז אסף הגיע. וטעם. ושמח. וצהל. ולא הפריע לו בשום צורה ששרפתי את עוגיות המבחנים שהכנתי לו, אז זרמתי.

נשבעת לכם שהרעיון לפרצוף מחייך מפחיד לא היה שלי, זה אסף הציע!
טוב, בסדר - הוא הציע פרצוף. אני הפכתי אותו למפחיד...

הסברתי לו שיש חמאת אגוזי לוז בעוגיות. שאלתי אם זה מפריע לו. אם טעים לו. אם הוא בטוח שטעים לו.


הוא המשיך לומר שטעים לו. אמנם נראה מופתע מהעניין לפחות כמוני, אבל לגמרי התעקש על זה.


טוב, למען האמת יש לזה הסבר הגיוני: ארבעה סוגי שוקולד צ'יפס. שניים מהם לא באמת צ'יפס..


לתוך העוגיות המעולות האלה דחפתי שוקולד מריר איכותי ושווה שנראה כמו שוקולד צ'יפס, אבל הוא לא.
אותו דבר - רק בשוקולד חלב.
מיני שוקולד צ'יפס.
וסופר שוקולד צ'יפס 60%. גדולים כאלה, מחו"ל. שווים.


אז כן.. בעצם, עם כל השוקולד הזה, אני לא יודעת איך בכלל היה לי ספק שהוא יאהב, ולו לרגע קט.


ואתם --

אם יש לכם סטודנטים בחיים, הכינו להם את העוגיות האלה. הם זקוקים להן. בתור מוטיבציה להמשיך ללמוד, בתור פרס על ציונים טובים, בתור עידוד וניחום על תקופת מבחנים פחות מוצלחת, או סתם בתור עוגיות, כי עוגיות זה טעים.


ואם אתם בעצמכם סטודנטים, אז ברור שאתם צריכים להכין את העוגיות האלה. תסתכלו לי רגע בעיניים ותאמרו לי את האמת - לא עבר יותר מדי זמן מאז שעשיתם הפסקה? אתם חייבים את זה לעצמכם. אתם חייבים את זה להשכלה שלכם.


בברכה,
אחת שכל תקופות המבחנים שלה היו הפסקה אחת גדולה, והלימודים עצמם גם, ואלוהים יודע איך היא סיימה את התואר


***
עוגיות חמאת אגוזי לוז ושוקולד צ'יפס
מקור המתכוןעוגיות חמאת הבוטנים המהממות של שרה, אבל אני הכנתי חצי כמות, שיחקתי קצת עם הכמויות באופן כללי והמרתי את חמאת הבוטנים בחמאת אגוזי לוז (ציינתי את זה כבר?).

כמות: לי יצאו 34 עוגיות די קטנות

מצרכים:
100 ג' חמאה
1 ביצה גדולה
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום דמררה
90 ג' (כ-1/2 כוס) חמאת אגוזי לוז
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
1/4 כפית אבקת אפיה
קורט מלח
100 ג' שוקולד צ'יפס - כפי שכבר אמרתי, אני שילבתי בין שבבי שוקולד מריר וחלב, מיני שוקולד צ'יפס וג'מבו שוקולד צ'יפס, אבל לחלוטין אפשר להסתפק בסוג אחד

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהשחמת החמאה: מניחים חמאה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית עד להמסתה. ממשיכים לבשל, תוך כדי ערבוב, עד שמתחילים להופיע שבבים חומים, מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה קטנה. ממתינים שהחמאה תצטנן לגמרי. על מנת לזרז את העניינים, אפשר להניח אותה במקפיא למשך כעשר דקות-רבע שעה.
2. מניחים ביצה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים עד לקבלת קצף בהיר וחלק.
3. מחליפים לוו גיטרה. מוסיפים חמאה חומה קרה, סוכר חום וחמאת אגוזי לוז. מקרימים על מהירות בינונית-גבוהה למשך מספר דקות, עד לקבלת תערובת אחידה.
4. עוצרים את פעילות המיקסר ומנקים דפנות. מוסיפים קמח, אבקת אפיה ומלח. מפעילים שוב את המיקסר, הפעם על מהירות נמוכה, ומעבדים עד לקבלת בצק כמעט אחיד.
5. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומקפלים פנימה בזהירות, רק עד לפיזור אחיד.
6. מעבירים את הקערה למקרר. מצננים למשך כשעתייים.
7. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
8. יוצרים כדורים מהבצק - ידנית או בסיועו של הכלי החביב עלי, כף גלידה קפיצית - ומניחים בתבנית. מרווחים אך לא יותר מדי, העוגיות לא מתפשטות כל כך במהלך האפיה.
9. אופים 10-15 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות אך עדיין נשארות די בהירות. שימו לב לא לשרוף את התחתית. מניסיון :-( משאירים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת לטובת צינון מלא. בתאבון וזה!

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כן, אתם יכולים - מן הסתם - להשתמש בחמאת בוטנים. או חמאת שקדים. או כל חמאת אגוזים שאתם משיגים ונראה לכם שתעבוד.
  • אם בא לכם ללכת על הום מייד לגמרי, הכינו את חמאת אגוזי הלוז לבד! קונים אגוזי לוז, קולים אותם בתנור, מגלגלים בתוך מגבת כדי לנקות מקליפות (זה כל כך מגניב!) ומעבדים-מעבדים-מעבדים עד שיש לכם חמאה. ווהו.
  • לגבי השוקולד, שוב - כל שילוב של שוקולד צ'יפס עובד. אתם לא צריכים אותי בשביל זה.
  • מבחינת חסכון בזמנים, כי לא תמיד בא לכם לחכות שעות מהרגע שאתם מחליטים להכין עוגיות, ועד לרגע שאשכרה תוכלו לטעום אותן: את החמאה לא חייבים להשחים, אפשר להסתפק בהמסה שלה. אבל אם יש לכם זמן, תשחימו. כי ככה אמרתי.
  • ולגבי הקירור של הבצק - עקרונית, אפשר לאפות מיד, בלי לצנן את הבצק בכלל. לחילופין, אפשר להמתין חצי שעה, שעה, שעתיים, אפילו עשרים וארבע שעות. יש את הקטע הזה שאומרים שעוגיות שוקולד צ'יפס רק משתבחות אם נותנים לבצק להצטנן עשרים וארבע/ארבעים ושמונה/שבעים ושתיים שעות קודם. לא יודעת, לי זה נשמע כמו זמן ארוך מדי לקשר עם בצק. אני אומרת - או שתאכלו אותו, או שתאפו אותו ואז תאכלו אותו. מה עוזר לכם שיש לכם בצק קר אם בשורה התחתונה, אתם לא אוכלים אותו? אתם יודעים שאני צודקת.
  • אה, הבצק. הוא עשוי להיראות לכם שומני ושמנוני. אתם עלולים לדאוג. אני מבינה. אין צורך. גם אני חששתי, אבל הסוף היה טוב. וכשאני אומרת טוב, אני מתכוונת טעים.


סטודנטים, סטודנטית - שתהיה לכם תקופת מבחנים נהדרת! וכשאני אומרת "תקופת מבחנים", אני מתכוונת ליומיים וחצי חופש שיהיו לכם בין מועדי א' למועדי ב'. וואו, השנים חולפות והמרמור פשוט לא עובר. כיף להיות אני.

14 ביוני 2014

עוגיות שיבולת שועל, מייפל ושוקולד לבן טעימות רצח

לפני כמה חודשים נטלי חגגה יום הולדת לבלוג וערכה מפגש לקוראים, אליו כל אחד צריך היה להביא משהו שהוא הכין. משהו מהבלוג שלה.


לאחר התלבטות בת מספר ימים - בכל זאת, מדובר בהחלטה הרת גורל - נפל הפור על עוגיות אנזאק.


קודם כל, הן היו קלות ומהירות. ואני לחלוטין חיפשתי קל ומהיר באותו הזמן.


(אוקיי, אני תמיד מחפשת קל ומהיר)


חוץ מזה, זכרתי שאחותי הכינה אותן פעם והתלהבה, ואני נוטה לסמוך על אחותי בדברים כאלה. אמנם כשהזכרתי את העוגיות בפניה היא לא ממש זכרה אותן, אבל אני זכרתי שהיא דיברה עליהן פעם, וזה הספיק לי.


אה כן, גם ממש חפרתי לנטלי על זה, ואחרי שהצגתי בפניה משהו כמו שמונה מתכונים שלה וביקשתי ייעוץ, היא כיוונה אותי לכיוון האנזאק.


אז אנזאק.


הכנתי את העוגיות. הן היו קלות. הן היו טעימות. הן היו אדירות.


אסף היה אצלי כשהכנתי אותן, ונוצר מצב שהכנתי כמות נוספת, בשבילו. עם שוקולד צ'יפס, כי הן היו "בריאות" מדי וכאילו.. שוקולד. העוגיות היו מעולות כמו שהן, אבל שוקולד משפר הכל. זה ידוע. זה מדעי.


אז הכמות הנוספת של העוגיות הלכה לבית של אסף. הוא תכנן לאכול את הכל לבד, אבל אחותו בדיוק חזרה לשבת מהטירונות (או הקורס? אולי זה היה הקורס. לא משנה..).


אחותו, שכמעט ולא מתקרבת למתוקים. אחותו, שלא אוכלת כמעט שום דבר משמין. אחותו, ש... תתכוננו, זה אחד קשה:


אחותו, שבכלל לא אוהבת שוקולד. רק לבן.


וואו. זה באמת היה קשה.


קיצור, אחותו של אסף, שהיתה בצבא ולא אכלה כלום כל השבוע, חזרה הביתה ועפה על העוגיות.


שבוע אחר כך הכנתי כמות נוספת בשבילה. שתקח איתה לצבא. שיהיה לילדה מה לאכול.


לדעתי היתה לפחות עוד פעם אחת שהכנתי למשפחה שלו את העוגיות האלה. ואני לא אדם שנוטה לחזור על מתכונים.


בקיצור.


באחת הארוחות אצל אסף, נוצר מצב שהבטחתי לכל מבני המשפחה משהו אחר:


לאמא שלו הבטחתי עוגת גבינה לשבועות. זה היה מחריד, אבל בסוף עמדתי במשימה ואסף ואמא שלו קיבלו עוגה שלצערי הרב, כנראה לא ישכחו לי בקרוב (אוף, בלי שידורים חוזרים!).


לאבא שלו הבטחתי שטרודל, או עוגת תפוחים כלשהי, ליום ההולדת, מתישהו בקיץ.


ולאחותו החיילת הבטחתי ליום ההולדת, באמצע יוני, עוגיות. בריאות יחסית. עם שוקולד לבן, לא רגיל.


בתור בחורה שמקיימת הבטחות (גם אם מדובר בהבטחות גבינתיות דוחות) ורק מחפשת תירוצים לאפות, התייצבתי אתמול במטבח, מוכנה למשימה.


וכשאני אומרת "במטבח", אני מתכוונת "מול המחשב". כי רגע.. מה אני הולכת להכין בעצם?


האמת היא שזה היה די פשוט.


היות שעוגיות האנזאק היו הצלחה כל כך מסחררת בעבר, החלטתי שהן יהיו העוגן שלי. אז התחלתי עם המתכון הזה ועשיתי את מה שאני עושה הכי טוב - או הכי רע, חבר המושבעים עוד לא פסק בנושא הזה:


שיניתי הכל.


סתם, לא הכל. אבל...


הוצאתי את הקוקוס.

השחמתי את החמאה.

המרתי סירופ תירס במייפל.

הוספתי קינמון.

שיחקתי קצת עם אופן ההכנה.

דחפתי פנימה שוקולד לבן.

התעקשתי על שיבולת שועל שלמה ולא על דקה.

החלפתי חלק מהקמח הלבן למלא (כי הבטחתי בריאות!).

קיצור.. הרגתי את המתכון.


היה בלאגן, כמובן. זה לא באמת הלך חלק.

(ולמה שילך חלק? שיניתי את כל המתכון, זה לא באמת היה הגיוני לצפות לתוצאה זהה, אפילו דומה)


הבצק לא באמת התגבש לי מספיק ושבבי השוקולד שהוספתי היו אשכרה חתיכות של שוקולד, ולא שוקולד צ'יפס, כלומר הכל נמס תוך כדי ערבוב ולא החזיק מעמד יפה, כמו ששוקולד צ'יפס בדרך כלל מחזיק.


הבצק הלא מגובש סרב להיאסף בצורה נוחה לתוך כף הגלידה הקפיצית שלי, שהיא בדרך כלל מצילת חיים, אבל הפעם לחלוטין יצאה נגדי.

ניסיתי ליצור ממנו כדורים אחידים, עד כמה שניתן, אבל גם זה יצא.. לא כל כך אחיד.


אחרי שסיימתי סוף סוף ליצור כדורים (זה לקח שעות. באמת - שעות), אפיתי. ציפיתי שהעוגיות ישתטחו קצת, אבל הן לא היו בקטע, אז יצאו לי אבנים עגולות קטנות.


ו.. רגע, זה אפוי מספיק? זה אפוי מדי? ש"יט, טעמתי אחת וזה מרגיש לא אפוי מספיק. מצד שני, העוגיות עוד חמות, נחכה שהן יתקררו. אוקיי, התקרר. נטעם עוד אחת. יכול להיות שהן אפויות מדי וקצת קשות?

(מזל שהיתה כמות גדולה מלכתחילה, אחרת באמת שלא היה נשאר לי כלום בשביל ילדת יום ההולדת)


אז.. הטעמים היו טעימים. המרקם היה קשה ובעיניי זה היה טוב, אבל אסף התחיל להלחיץ אותי.


"גם בפעמים הקודמות היו חתיכות כל כך גדולות של שיבולת שועל?"

"מה זה, אגוזים? אה, שוקולד לבן? לא אגוזים? בטוחה?"
(כן, גאון. אני הכנתי את העוגיות. אני די בטוחה)

"טוב, אה.. אני מקווה שהיא תאהב. היא בעייתית."


יופי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע. זה לא שאני אדם נוירוטי גם ככה, אדם שצריך לשמוע שש פעמים "זה טעים" על משהו שאני מכינה לפני שאני מאמינה שזה אשכרה טעים.


...


היום בבוקר אסף לקח את קופסת העוגיות - אחרי סשן צילומים, כמובן - הביתה.


אחרי שעה בערך קיבלתי טלפון ממספר לא מוכר:


"מורצ'וק! זה טעים רצח! תודה! אני מתה על דברים בריאים עם שיבולת שועל! תודה!"


הו.... אנחת רווחה.


אנחת נחת.

(אנחת נחת? כן? לא בטוחה לגבי זה)


my work here is done.

***
עוגיות שיבולת שועל, מייפל ושוקולד לבן טעימות רצח
מקור המתכון: מבוסס חלקית על עוגיות האנזאק של נטלי, עם מלא שינויים

כמות: כ-60 עוגיות קטנות (ביס וחצי-שניים)

מצרכים:
160 ג' חמאה
50 ג' (כ-1/2 2 כפות) סירופ מייפל
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
125 ג' (1 כוס) קמח מלא
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית קינמון טחון
1/2 כפית מלח
140 ג' (1 כוס) שיבולת שועל שלמה
180 ג' (3/4 כוס) סוכר חום כהה
30-45 ג' (2-3 כפות) חלב
150 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס/שוקולד לבן

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. מתחילים בהשחמת החמאה: מניחים חמאה בסיר קטן. ממיסים על אש בינונית-גבוהה. לאחר שהחמאה נמסה לגמרי, ממשיכים לבשל תוך כדי טריפה, בזמן שהחמאה מבעבעת, עד שמתחילים להופיע חלקיקים חומים והחמאה מריחה כמו גן עדן. מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה קטנה.
3. מוסיפים לחמאה החומה סירופ מייפל ומערבבים היטב. מצננים מספר דקות.
4. בינתיים מערבבים בקערה בינונית שני סוגי קמח, סודה, קינמון, מלח, שיבולת שועל וסוכר.
5. מוסיפים את החמאה והמייפל ומערבבים היטב.
6. מוסיפים 30 ג' חלב ומערבבים היטב עד לקבלת בצק. עם הבצק לא מתאחד לגמרי, אפשר להוסיף את שאר החלב ולערבב היטב.
7. מערבבים פנימה בעדינות שוקולד לבן, רק עד לפיזור אחיד.
8. יוצרים עוגיות ומניחים בתבנית. אפשר ליצור כדורים ולגלגל אותם ידנית, אפשר - אם הבצק משתף פעולה - להשתמש בכף גלידה קפיצית לטובת העניין. מרווחים מעט, אבל לא המון - העוגיות לא מתפשטות יותר מדי. אם רוצים, אפשר לשטח אותן מעט בעזרת האצבעות לפני האפיה.
9. אופים 12-16 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות ומשחימות. מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מעבירים לרשת, לטובת צינון מלא. שומרים בקופסא אטומה. או בבטן. הכי טוב בבטן.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • כמו תמיד - לא חובה להשחים את החמאה, אפשר להסתפק בהמסתה, אבל חבל. מה אכפת לכם, זה יעשה רק טוב לכם ולעוגיות שלכם.
  • למתנגדי הקינמון: 1) תתביישו, 2) אפשר להשמיט.
  • אפשר, כמובן, להמיר את השוקולד הלבן במריר או חלב.
  • אגב, אני השתמשתי בשוקולד לבן שנראה כמו צ'יפס אבל למעשה הוא שוקולד רגיל (נשים שניה בצד את סוגיית ה"שוקולד לבן זה לא שוקולד"), כך שהוא נמס הרבה יותר מהר ובקלות משוקולד צ'יפס. בקיצור, היות שקיץ עכשיו, השוקולד די נמס לי לתוך הבצק. זה לא בהכרח משהו רע, אפילו יש לזה קטע טוב, אבל שימו לב להבדל לעומת שוקולד צ'יפס, ותחליטו מה מתאים לכם יותר - לפי זה תבחרו במה להשתמש.
  • לגבי החלב - אני השתמשתי בשלושים גרם, כלומר שתי כפות, אבל כפי שציינתי קודם, הבצק שלי היה קצת פירורי. בדיעבד, יש מצב שהוא היה זקוק לכף נוספת של חלב, במיוחד היות שהשתמשתי בקמח מלא.
  • אפרופו קמח - תרגישו חופשי להשתמש רק בקמח לבן. מה לגבי "רק קמח מלא"? אני מסויגת אך אופטימית. לא מבטיחה כלום, אבל זה כנראה יעבוד.


עוד כמה ימים נדבר על העוגיות האחרות שהכנתי באותו היום, הפעם לאח של ילדת יום ההולדת. לא רוצה לעשות הייפ מוגזם או משהו, אבל אסף קרא להן "העוגיות הכי טעימות שהכנתי אי פעם". אז.. כן. תהיו בקשר וזה וזה.