> מסתורין של אירופה - אמסטרדם I | Morcake

24 בספטמבר 2015

מסתורין של אירופה - אמסטרדם I

כשהייתי בכיתה ח', גרתי בגרמניה. הולנד היתה די קרובה - סדר גודל של שלוש שעות נסיעה לאזור אמסטרדם, אפילו פחות לעיר שאני כל כך אוהבת, מאסטריכט - כך שיצא להורים שלי ולי לבקר לא מעט. אני לא חושבת שאגזים אם אומר שבממוצע, הגענו להולנד בערך סוף שבוע אחד כל חודש.


ספציפית, באמסטרדם ביקרתי שלוש פעמים: בפעם הראשונה, כשאחי וגיסתי הגיעו לבקר אותנו, הסתובבתי שם בחשש מה. הייתי ילדה בת שלוש עשרה, והיה משהו מרתיע באזורים מסוימים בעיר. בפעם השניה, עם סבא וסבתא, התחלתי להרגיש קצת יותר בנוח. ומאוחר יותר באותה השנה, כשאחותי הצטרפה אלינו, כבר הרגשתי בבית והתאהבתי סופית.

אז מה בער לי, חמש עשרה-שש עשרה שנים מאוחר יותר, לחזור שוב לאמסטרדם? יש כל כך הרבה מקומות בעולם - וגם ספציפית באירופה, אם כי אולי קצת פחות - שלא ראיתי עדיין.. אז אמסטרדם? שוב? אחרי שלוש פעמים?

מספר סיבות - קודם כל, הייתי ילדה בכל הפעמים הקודמות. הרגיש לי נכון לבקר שם כאדם מבוגר (ולא, רגלי לא דרכה ולו בקופישופ אחד, אז לא מהסיבה הזו). דבר שני, כפי שציינתי, כשנסעתי עם המשפחה זו היתה נסיעה. עם אוטו. תמיד ישנו באחד מבתי המלון של רשת Van der Valk (או כמו שאנחנו קוראים לרשת הזו, "התוכי") הנמצאים, על פי רוב, מחוץ לערים, ולקחנו את הרכב איתנו לתוך העיר. הפעם, רציתי את חווית ה"לישון בתוך העיר וללכת ללכת ללכת, עד שנופלות לי הרגליים". בונוס לגישה הזו: כל מה שאוכלים במהלך הטיול נשרף תוך כדי הליכה, וכך אפשר לחזור לארץ באותו המשקל שיצאתם ממנה (מוכנים לשנוא אותי? במקרה שלי זה אפילו יצא כמה מאות גרמים פחות. אל תשאלו. נס). זה מדעי.

ובשורה התחתונה, אני ממש אוהבת את הולנד בכלל ואמסטרדם בפרט. זכרתי אותה לחלוטין לטובה מפעם, אז למה לא לנסוע שוב? חוץ מזה, גם אסף רצה. אז ווהו.


אוקיי, קצת פרטים יבשים: טסנו עם אלעל ביום רביעי על הבוקר, יום אחרי ראש השנה, וחזרנו בשני בלילה, כך שנחתנו בארץ בשלישי לפנות בוקר, כלומר כמה שעות לפני ערב כיפור. בסך הכל היו לנו שישה ימים כמעט מלאים בעיר. התאכסנו בדירת Airbnb מעולה, לא במלון (פרטים בהמשך). כפי שכבר ציינתי, לא נסענו שם בשביל הקופישופס (אני היי בנטורל, באמת שאני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לי אם הייתי לוקחת משהו. ממתקים זה הסמים שלי, ואתם יודעים את זה), וכמו תמיד - הטיול שלי סבב בעיקר סביב אוכל. לא אוכל יוקרתי או גורמה. מעט כוכבי מישלן, הרבה צ'יפס ופנקייקים.

אה, ולגבי התמונות! חלק צילמתי במצלמה הרגילה - כשהיה לי לא נעים ו/או נגמרה הסוללה, עברתי לטלפון. אני חושבת שחלק (קטן) מהתמונות אשכרה סביר הפעם, אבל הרוב לא. לא נורא, העיקר הכוונה. והחוויה. נכון? יופי.

זהו, נראה לי שאנחנו מוכנים לצאת לדרך. קחו לכם כוס מים ואיזו עוגיה, שלא תתעלפו לי מצמא או רעב תוך כדי.


בעצם. אממ. אולי עדיף קנקן מים. ושתי עוגיות.

שלוש.

***
יום רביעי
יצאנו מנתב"ג קצת אחרי שש בבוקר. אין לי שום דבר מעניין לומר לגבי הטיסה, הכל עבר די חלק, חוץ מזה שאני רוצה לבקש משמי זרחין להחזיר לי 118 דקות מהחיים שלי על "המילים הטובות", הסרט שהוקרן במהלך הטיסה. חייבת לציין שממש התאכזבתי, בתור חובבת של סרטים קודמים שלו. מצד שני, הסרט כן העביר לי כשעתיים מהטיסה, ואני לא מבקרת סרטים, אז בואו נעבור הלאה.

נחתנו בסכיפהול באזור עשר וחצי, ומיד קנינו כרטיסי רכבת עד לתחנת הרכבת המרכזית באמסטרדם (Centraal Station). כרטיס במחלקה השניה (לא נראה לי שאתם באמת צריכים לנסוע במחלקה ראשונה, זו נסיעה של רבע שעה, אבל תעשו מה שבא לכם, מפונקים) עולה 5.10 יורו לאדם, אבל שימו לב שהמכונה בשדה (ובכלל) מקבלת רק מטבעות (לא שטרות!) או אשראי. היות שבשלב הזה עדיין לא היו לנו מטבעות, שילמנו באשראי ו"נקנסנו" בעמלה של חצי יורו, אז שילמנו 10.70 יורו בסך הכל. כמובן שאפשר גם לקחת מונית או שאטל או משהו, אבל אני חושבת שזה הרבה יותר יקר, ולדעתי האישית אין צורך - הרכבת יוצאת ממש מתוך השדה, וזה נוח.

מצד שני, היות שהדירה שלנו לא היתה מאד קרובה לתחנת הרכבת - זאת אומרת, זה לחלוטין מרחק סביר להליכה, קצת פחות מחצי שעה, אבל לא על היום הראשון, עייפים ונושאים מזוודות כבדות - כן נאלצנו לקחת מונית מהרכבת לדירה (15 יורו), אז יכול להיות שתעדיפו כבר לקחת מונית אחת משדה התעופה ועד למלון/דירה שלכם.

אוקיי, אז הגענו לדירה. ליתר דיוק, למשרד התיווך שאחראי על הדירה הזאת, ועוד מספר דירות Airbnb באזור. הוא היה ממוקם, לשמחתנו, רחוב ליד הדירה שלנו. הדירה עמדה לרשותנו רק משעה שתיים, ואנחנו הגענו בערך שעה קודם, אז השארנו את המזוודות שלנו במשרד ו... רגע, אמרתי "השארנו את המזוודות" בכזו קלילות, אבל אני מבקשת מכם לא לטעות - היינו צריכים להרים שתי מזוודות, אחת מהן גדולה וכבדה למדי, במעלה מדרגות תלולות וצרות מאד, עד לקומה השניה, בה מוקם המשרד. זה אולי לא נשמע הרבה, שתי קומות, אבל המדרגות - כמו רוב המדרגות באמסטרדם - צרות יותר מרגל אנושית ממוצעת. עזבו ממוצעת, צרות יותר מהרגל שלי. אני נועלת מידה 37. אז בגדול, מדובר במדרגות לנמלים.



קיצור, למרבה השמחה, המתווך שהיה אחראי על הדירה שלנו ועלינו מורגל בלטפס את המדרגות האלה מדי יום, ככל הנראה מספר פעמים ביום, והוא עזר לנו - בקלילות מטרידה, יש לציין - להעלות את המזוודות. קבענו להיפגש איתו עוד קצת פחות משעה בדירה (כלומר, היינו צריכים לעלות שוב למשרד ולהוריד את המזוודות בעצמנו, גיבורים שכמונו. זה היה לא קל. מעתה קראו לי מור שוורצנגר. מורצנגר? לא משנה, נעבוד על השם), והלכנו לחפש משהו לאכול.

כיוון שלא היה לנו מלא זמן, ולא רצינו להתרחק מהאזור, קפצנו לסטארבאקס ממש ליד המשרד (רחוב Leidsestraat), אני שתיתי קפה, אסף אכל מאפין שוקולד, ושנינו הרגענו קצת את הרעב אבל ידענו שזו היתה סתם רכישה מבוזבזת שנועדה להעביר את הזמן (ולתת אינטרנט חינם לאנשים כמוני, שלא עשו חבילת גלישה בארץ, וסמכו על חבר שלהם כדי לגנוב לו אינטרנט מהטלפון, אבל הוא לא עבד באותן הדקות, כי גולן טלקום החליטו לקרוס בדיוק כשהמטוס שלנו מהארץ המריא).

טוב טוב, ממשיכים. הגענו לדירה שלנו. כמה מילים לגבי זה: אני יודעת ש-Airbnb הפך להיות דבר מאד נפוץ בשנים האחרונות (שנה? שנים?), אבל לי לא יצא לנסות את זה עד עכשיו. לאסף בכלל היה אנטי קטן כשהתחלנו לדבר על זה (ובואו לא נדבר על אבא שלו, שכל הזמן שאל אותנו אם אנחנו הולכים לישון על הספה של מישהו :-) ), אבל לבסוף הוא החליט לתת לזה הזדמנות, והרגיש לנו שאמסטרדם זה מקום שהסיכוי ליפול בו הוא די נמוך. בהתחלה, כשחיפשנו, לא מצאנו דירה שנראתה לנו מספיק והיתה משמעותית יותר זולה ממלון, אבל חיפוש נוסף גילה לנו את הדירה הזו - בתמונות היא נראתה מעולה, אפשרויות השינוי/ביטול היו גמישות מאד (אם כי בינתיים הם החמירו קצת את התנאים), היתה בה מיטה של ממש (לא ספה נפתחת), והיא מוקמה בקומה השניה, לא הרביעית - כמו חלק גדול מהדירות שראינו. מבחינתנו, זה היה פלוס כפול: גם פחות מדרגות לטפס כל יום (כן, ברוב הדירות באמסטרדם אין מעלית. ספורט זה טוב! תחשבו שכל מדרגה שתטפסו כל יום שווה לעוד צ'יפ אחד שתוכלו לאכול) (צ'יפ זה צ'יפס ביחיד, ואני לא מבינה למה הייתם צריכים בכלל לשאול), וגם זו לא הקומה האחרונה מתחת לגג המחודד, כך שהסיכוי של אסף הגבוה לדפוק את הראש בתקרה המשופעת קטן משמעותית. ווהו.



בקיצור, מיד כשהגענו שמחנו לגלות שהתמונות באתר לא הטעו אותנו, ואכן מדובר בדירה מצוינת. נקיה, מרווחת, שקטה, ויחסית אין הרבה מדרגות בדרך אליה (שלושים ושתיים. ברור שספרתי). אה, אפילו היה wifi, משהו שאמנם הופיע באתר, אבל לא זכרתי עד שלא בדקתי, יומיים לפני הנסיעה. וכן, היא נראית כאילו נלקחה מתוך קטלוג של איקאה. כולל סט התמונות של פריז-ניו יורק-לונדון שיש גם לנו על הקיר בסלון, וגרמו לי להרגיש בבית.


דבר אחד אחרון לגבי הדירה (שמוקמה ברחוב Kerkstraat): למה הלכנו על אזור Leidesplein, ולא על אזור ככר דאם, שהוא - כביכול - יותר מרכזי? כי הוא הרגיש לנו יותר כיפי. פחות צפוף והמוני מהמרכז, מצד שני יש בו לא מעט מסעדות ופאבים שפתוחים בערב. ועדיין הכל נמצא במרחק הליכה. ממליצה בחום!


טוב. בואו נתחיל לטייל סוף סוף.

היי!

עד שיצאנו מהדירה, כבר היו שעות הצהריים המאוחרות. זה היה היום הראשון ורצינו להתאפס קצת... אז הלכנו ישר למוזיאון. כי אנחנו אנשים מתורבתים. וכי אסף החכם ידע שהדבר הנכון לעשות הוא לקחת אותי למוזיאון שעתיים לפני שהוא נסגר, כדי שזמן ההסתובבות שלי יהיה מוגבל, ולא אשוטט שם במשך שש שעות (אפשר לחשוב כמה אני מבינה באמנות.. אני סתם בחורה יסודית שלא רוצה לפספס כלום).


בדרך לרייקסמוזאום, לא היתה ברירה אלא לעבור בדוכן צ'יפס ולאכול קצת. אז קודם כל, אני מרגישה ששיקרו לי. כולם אומרים שיש המון דוכני צ'יפס בכל רחבי העיר. זה נכון שבהמשך ראינו לא מעט, אבל לא ברמה של "בכל פינת רחוב". דווקא ביום הראשון, הסתובבנו במשך כמעט חצי שעה עד שמצאנו את מה שחיפשנו. ובסוף זה היה בכלל רחוב ליד איפה שהתחלנו, מטר ממשרד התיווך של הדירה שלנו - ברחוב Leidsestraat 83, קנינו צ'יפס אצל ה-Chipsy King (יש עוד שני סניפים ברחבי העיר), ואפילו מצאנו מקום לשבת שם, ליד דלפק המקושט בתמונות של תפוחי אדמה, כמה הולם. אסף קנה לו גם קטשופ עם הצ'יפס, אני הלכתי על סאטה, ולפני שהספקתי להסביר לו (אפילו שחשבתי שזה ברור) שיש ברוטב הזה בוטנים, אסף טבל בו צ'יפס ואמר שזה ממש ממש טעים. מה?! אבל.. אבל בוטנים. אבל אתה לא אוהב בוטנים. oh happy day, יש תקווה עבורו!


קיצור, יופי של צ'יפס (5.50 יורו לקונוס מאד מכובד, כולל שני הרטבים. וכן, משלמים על כל רוטב בנפרד). סיפתח טוב לטיול. סיפתח? מי אומר סיפתח? בת כמה אני?


לא משנה. המשכנו משם ל-Rijksmuseum, עניין של אולי עשר דקות הליכה. הבנתי שיכול להיות שם תור רציני לכניסה לפעמים, אבל אנחנו הגענו באזור שלוש ופשוט נכנסנו ישר (35 יורו לשני כרטיסים). אם אתם מגיעים עם תיקים ומעילים ואין לכם כח להסתובב איתם כל הזמן, יש שתי אפשרויות: אחת היא למסור אותם בשמירת החפצים, אבל שם יש תור. אפשרות עדיפה בהרבה, לדעתי, היא להשתמש באחד הלוקרים במקום (בהנחה שיש לוקר פנוי) - מכניסים מטבע של יורו/חצי יורו, שומרים את כל החפצים שלכם בפנים, ובדרך החוצה אוספים את החפצים, יחד עם המטבע ששמתם בלוקר. כמו עגלת סופר, רק יותר תרבותי.



המוזיאון עצמו אחלה - הקומה הראשונה פחות עשתה לי את זה, עם כל מיני חפצים ישנים מימי הביניים. אבל ככל שמתקדמים בקומות, כך עולות גם השנים. בקומה השניה יש בעיקר ציורים מאזור 1800, פלוס מינוס. בשלישית יש כל מיני רמברנדטים למיניהם (אני הכי מבינה באמנות), כולל הציור המפורסם שלו, "משמר הלילה". אל תשאלו אותי מה הסיפור דווקא איתו, אולי כי הוא כזה גדול (אבל יש גם גדולים יותר..). כמובן שכל הזמן עומדים אנשים מולו ומסתירים חצי ציור, איזה מזל שלידו יש העתק קטן מאד שלו, שאפשר להסתכל עליו, לצלם, ולשכנע אנשים שזה הציור האמיתי שצילמתם.



בקומה הרביעית גרה סנאית. סליחה, זה לא הסיפור הזה. בקומה הרביעית, הקטנה באופן משמעותי מהקודמות, יש אמנות מודרנית יותר - סט של כלי מטבח בצבע מרקר צהוב זוהר (התרגשויות!), מטוס קטן, הפרצופים של האל מרובה הפנים ממשחקי הכס, כל מיני כאלה.





אז כן, הרייקס יופי של מוזיאון. לא ראיתי שם משהו מדהים שלא ראיתי במקומות אחרים, אבל אתם יודעים.. איך אפשר בלי מוזיאון? זה לא רק צ'יפס וסטרופוואפל כל היום, צריך גם קצת תרבות!

לבחורצ'יק הזה קוראים "האופה". מממ בצק...

וזה צמד ציורים של אב ובנו. נשבעת לכם. רואים את הדמיון, לא? הבנתי שהילד מאד אהב לבקר אצל האופה מהציור הקודם..

וזה.. כן. טוב. הוא בהחלט היה לראש ולא לזנב.

בחמש, כשסגרו את המוזיאון, היינו צריכים לנוח קצת מכל התרבות. קפצנו לסניף של etos (סוג של סופר פארם עם מלא סניפים) לדברים חשובים כמו שמפו וסבון (בריח לימון וג'ינג'ר!), והלכנו להתאושש בחדר, לפני שיצאנו לארוחת ערב ב-Cafe de Klos (כתובת: Kerkstraat 41-43), או בשמו השני "הסיבה בגללה אסף כל כך שמח שלקחנו דווקא את הדירה הזו, הנמצאת באותו הרחוב של מסעדת הצלעות הככל-הנראה-מפורסמת-אפילו-שאני-לא-הכרתי-אותה-קודם". מדובר במקום די קטן, סוג של באר, אפילו, המגיש בעיקר צלעות. פשוט צלעות, ללא תוספת (סלט זה לא תוספת! והם מתעקשים להוציא אותו יחד עם המנה, גם אם אתם מנסים לומר להם שזה בזבוז, וחבל, כי אתם לא תאכלו אותו, ואתם בסך הכל מנסים לחסוך להם). שנינו לקחנו בירה, אחר כך קיבלנו סלסלה עם מספר פרוסות לחם טעים, ואז הגיעה גולת הכותרת -- צלעות לאסף, חזה עוף (טעים ממש ועסיסי!) לבחורה המעצבנת איתו, זאת שלא אוהבת צלעות ולא אוהבת חזיר. הכל ביחד יצא 35 יורו - אולי לא סופר זול, אבל יחסית לבשר.. נראה לי שלא נורא. חשוב לציין שלא קל למצוא מקום לשבת בקפה דה קלוס. אנחנו הגענו באזור שבע, אם אני לא טועה, אולי שמונה, ובדרך נס התפנו שני מקומות בקצה הבר (אל תשפטו אותי, אבל בהתחלה כתבתי "בשר") ממש כשהגענו. אבל המקומות האלה היו קרובים לברמנים/מלצרים/מארחים, אז במהלך הישיבה שלנו שם שמעתי אותם אומרים לאדם אחד שעבור שולחן לשלושה הם יצטרכו להמתין שעה, ולמישהי אחרת, בהמשך, שארבעה אנשים ייאלצו להמתין לפחות שעתיים. אז בגדול, לכו תירשמו בתור באזור שתיים, אכלו ארוחת צהריים, וחזרו אחר כך לארוחת ערב ;-)




היות שזה היה היום הראשון שלנו, והיינו ערים משתיים בלילה, לא כולל דקות נמנום ספורות בטיסה, החלטנו לחזור לחדר. הנחתי שנלך לישון די מוקדם, אבל אז נוצר מצב שנקלענו לשיחה. שיחת יחסינו לאן, אם תרצו. אסף דיבר על העתיד, אני הראיתי לו בגוגל אימאג'ז שטבעות אירוסין זה דבר מכוער, והסברתי לו שאם פעם, מתישהו בעתיד, הוא מתכנן להציע, אז א) אין צורך בטבעת ו-ב) טבעות אירוסין זה דבר מכוער, אז אפשר בבקשה לקבל טבעת ספרינקלז?

הוא, מצדו, ענה לי ש-א) יש צורך ו-ב) מה זה לעזאזל טבעת ספרינקלז?

ואז שלף טבעת.


ליתר דיוק, התנהלה שיחה בת כעשר דקות של "מה אם הייתי מוציא עכשיו טבעת?" ובתשובה "די, אין לך טבעת" ואז שוב, "כן, אבל מה אם היתה לי?" ו"נו, אין לך". בחיי, עשר דקות של זה. עד שאמרתי "אוקיי, תראה לראות" והוא כיבה את האור בחדר, ואני לא הבנתי מה קורה, כי איך אני אמורה לראות בחושך?!

אבל מסתבר שיש קטע כזה של קופסאות טבעות שיש להן נורת לד פנימית ואז פותחים אותן והן פשוט מאירות על הטבעת וזה נשמע קיטשי ומזעזע, אבל בתכלס זה די מגניב.

שנינו היינו בטוחים שאשנא את הטבעת, אבל שאלוהים יעזור לי, היא אשכרה יפה. ומנצנצת!

אז לסיכום, אני הזהרתי את אסף לפני הנסיעה לא להציע לי בחו"ל, ובכל מקרה לא לעשות את זה עם טבעת, וגם אם כן - אז שתהיה טבעת ספרינקלז. הוא, בתגובה, הציע לי בחו"ל. עם טבעת. יהלומים, לא ספרינקלז.

הבחור יודע להקשיב. He's a keeper.

מפה לשם, העברנו שעות של שיחות והתכתבויות עם הארץ, והלכנו לישון הרבה יותר מאוחר ממה שתכננו.

בכל אופן, תתכוננו לגירסא רעבה וכנראה עצבנית שלי בחודשים הקרובים. וגם -- אהההההההההההההה.

יום חמישי
יצאתי מהארץ עם רשימה של מספר שווקים, והחלטנו להתחיל ב-Albert Cuyp Market, אבל בדרך לשם היינו חייבים לאכול משהו. אתם יודעים כמה שעות עברו מאז קפה דה קלוס ? היינו רעבים!

אז צעדנו לעבר בית הקפה De Wasserette (נמצא ברחוב Eerste van der Helstaat 27), מקום די קטן ממש ליד השוק, אבל חמוד מאד. לא רצינו להעמיס על עצמנו יותר מדי אוכל, כי היום היה עוד ארוך, לכן חלקנו קרואסון חמאה עם נוטלה ליד. הקרואסון נראה קצת מסכן בהתחלה, אבל הוא היה חמאתי וטעים מאד. אסף שתה מיץ תפוזים סחוט, ואני הלכתי על קפה לאטה מעולה. הכל ביחד יצא 9.50 (וכן, הנוטלה בתוספת תשלום) - ממליצה מאד.


משם המשכנו לשוק, שרק נפתח בתשע, אז הוא עדיין היה בשלבי הקמה. מדובר בשוק שאמור להיות די גדול, אבל לחלוטין אפשר ללכת את כולו בחצי שעה, אולי שעה אם עוצרים הרבה בין הדוכנים. פירות, ירקות, גבינות, פרחים, מאפים, סטרופוואפל, כל מיני מתנות ומזכרות - יש שם קצת מהכל. חלק מהדוכנים נמצאים ברחוב, אך מאחוריהם יש את החנות אליה הם שייכים. כך, למשל, נתקלנו בדוכן שהכיל המון תבלינים וסוכר צבעוני בטעמים, וכשהמשכנו פנימה גילינו חנות שהיו בה גם הדברים האלה, אבל גם כל מיני כלי בית, שם קניתי לקקן ועוד כמה דברים קטנים.







באחד הדוכנים קניתי לעצמי מיץ תפוזים-בננה-תפוח-קיווי טעים מאד, ושתיתי אותו בזמן שהסתתרנו מהגשם המעצבן שהתחיל לרדת (המטריה נשארה בדירה..), בדוכן הריק ממול.




ליד השוק נכנסנו גם למקום קטנטן בשם My Little Patisserie. אמנם לא קנינו שם כלום, כי היינו אחרי ארוחת בוקר, ולא ראינו משהו שהפיל אותנו באותו הזמן, אבל יש שם כל מיני קינוחים קטנים וחמודים, שנראו שווים למדי.


בסך הכל, השוק חביב ביותר (כמה פירות יער יש שם! ובכל השווקים באמסטרדם, בעצם. להתעלף) ושווה ביקור, לדעתי. אבל אל תגיעו מוקדם מדי, כי אמנם הוא נפתח בתשע, אבל זו ממש ממש ההתחלה שלו, והוא עדיין די מנומנם בשלב הזה. אה, ותוודאו שלא יורד גשם. או לפחות הצטיידו במטריה..



משם המשכנו לחנות בשם De Kinderfeestwinkel (כתובת: Gerard Doustraat 65). מדובר בחנות צעצועים, משחקים, תחפושות ומסיבות לילדים. או, אממ.. ילדים בנפשם? אסף, כרגיל, לא ידע על מה ולמה אני כל כך מתלהבת. אבל הוא לא מבין כלום. הכל שם כל כך צבעוני ויפה, רציתי לגור שם!



לא להתעלף?

בסוף הסתפקתי במספר רכישות צנועות, כולל אחת בוגרת במיוחדת של חבר שלי (אני לא הולכת לומר ארוסי!):


ממשיכים, ממשיכים!

המקום הבא אליו הגענו נראה כמו מסיבת התה של עליסה - De Taart van m'n Tante (זהירות, אתר פסיכדלי במיוחד), או בעברית - העוגה של דודה שלי. מדובר בבית קפה בו יש מפה אחרת (שלנו היתה מעוטרת בקאפקייקס), ועוגת בצק סוכר משוגעת אחרת, על כל שולחן. מקום חמוד ומוזר בו זמנית. אנחנו הזמנו קנקן תה קטן (כל אחד מאיתנו קיבל עוגיית חמאה קטנה ליד הספל) ועוגת שוקולד-מוקה שהגיעה עם קצפת, רוטב פירות יער וענבים (הכי לא קשור). העוגה קצת נראתה כאילו המלצרית קפצה לאייטיז כדי להביא לנו אותה, אבל בסך הכל היה טעים. ובכל אופן, כדאי להגיע למקום הזה רק כדי לחוות אותו במציאות. כתובת: Ferdinand Bolstraat 10, שילמנו 8.70 יורו.




בצהריים חזרנו לדירה כדי לנוח טיפה (ובעיקר כדי להטעין את הטלפונים. זו כמעט תמיד היתה הסיבה העיקרית לקפיצות שלנו לחדר).

בשלב זה הרגשנו מוכנים לעוד קצת צ'יפס, אז הלכנו לכיוון מה שאמור להיות אחד מדוכני הצ'יפס המפורסמים של אמסטרדם, אם לא ה-, Vleminckx (כתובת: Voetboogstraat 33). אני לא הולכת לומר שהיה שם לא טעים, אבל! קודם כל, אם מזמינים רטבים, אי אפשר לבקש אותם בנפרד מהצ'יפס, בכוסית נפרדת (כמו בצ'יפסי קינג), אלא רק על הצ'יפס עצמו. אסף ידע שהוא רוצה קטשופ על שלו, אני לא, לכן נאלצנו לקחת שתי מנות נפרדות. אסף התבאס מכמות הקטשופ ההיסטרית ששמו לו - הוא טען שהצ'יפס שלו ממש טבע ברוטב. אני, לעומת זאת, ניסיתי להיות הרפתקנית - אחרי שהצליח לי עם רוטב הבוטנים יום קודם, ביקשתי הפעם רוטב שום. מה שלא ידעתי זה שמדובר ברוטב של שום... עם מיונז. ישירות על הצ'יפס שלי. אוף. ברגע של גבורה, פשוט זרקתי חלק מהצ'יפס לפח (אני יודעת, סצנה מזעזעת -- השלכת צ'יפס חם וטרי לפח), את כל הצ'יפס שנגע ברוטב, ואכלתי רק את היחידות ה"נקיות". מצד אחד, בזבוז של כסף וצ'יפס ובלה בלה. מצד שני, דיאטתי! אררר בערך. אני כן חשבתי, אגב, שהיה טעים, אבל אסף מתעקש על זה שהצ'יפסי קינג ניצחו. זורמת איתו (5.50 יורו לשני קונוסים, כולל רטבים).




כדי לעשות הפסקה קטנה מהאוכל, ולספר לעצמנו שאנחנו אשכרה מטיילים, קפצנו למקום בשם Begijnhof. מדובר בדלת עץ קטנה באמצע הרחוב, המובילה למעין גן פנימי כזה. מהמעט מאד שקראתי, מדובר במעין כפר קטן בתוך העיר, אשר היה מיועד בעבר לנשים בודדות. יש גם כנסיה בתוך ה"כפר" הזה. לא יודעת.. נחמד שם והכל, אבל מאד קטן ולא עפתי. אולי פשוט לא קראתי מספיק על המקום כדי להבין את ההיסטוריה שלו. אם אתם גם ככה באזור, אתם יכולים לקפוץ לראות, ולהמשיך משם ל-The American Book Center, חנות ספרים באנגלית בת כמה מקומות הנמצאת ממש קרוב, ב-Spui 12.



אוקיי, הלאה. צריך משהו מתוק, לא? בדיוק. כך חשבתי.

על מנת שחנות תציע סוג אחד, וסוג אחד בלבד, של עוגיה, העוגיה הזאת צריכה להיות ממש ממש טובה, לא? חדשות טובות, עוגיית השוקולד של Van Stapele Keokmakerij באמת מאד טעימה. המאפיה הקטנה הזאת, הממוקמת ב-Heisteeg 4, מכינה עוגיות שוקולד המכילות קקאו איכותי של ולרונה וממולאות בשוקולד לבן. נשמע סתמי, אבל לא ולא. האם זו העוגיה הכי טעימה שאכלתי? לא חושבת, אבל אסף אומר שזו כן אחת העוגיות הטובות שהוא אכל. האם העוגיה החמה שיצאה דקות קודם לכן (1.95 יורו לעוגיה, לקחנו שתיים. אל תשפטו, אני אכלתי רק חצי עוגיה) מהתנור היתה טעימה, והצדיקה ביקור במאפיה הזו? לגמרי!! רק קחו בחשבון שהמקום קטן למדי ועלול להיות שם תור, כולל של אנשים שמתקשרים להזמין עוגיות בטלפון ואז מגיעים לאסוף אותן, מה שמעכב את האנשים שמנסים לקנות במקום. מצד שני, אל תדאגו לגבי זה שאולי לא תזכו לאכול עוגיה חמה, ישר מהתנור -- עם הקצב שהעוגיות האלה נמכרות, כל כמה דקות יוצאת תבנית חדשה מהתנור. וכן, את הריח מריחים גם ברחוב. בהצלחה עם זה.




הלכנו לכיוון רחוב Prinsengracht צפונה וביקרנו במספר חנויות שהופיעו לי ברשימת ההמלצות. היו כמה מקומות חביבים, אבל אני לא אציין את כולם, כי יש כל כך הרבה חנויות קטנות וחמודות באמסטרדם - אפשר בקלות ללכת לאיבוד, ואין באמת צורך במיליון המלצות. אני כן אתעכב על החנות Kitsch Kitchen, חנות בת שתי קומות (בשניה יש קצת הנחות) לכלי מטבח, אבל לא רק - תציצו בתמונות ותראו. החנות נמצאת ב-Rozengracht 8-12, ואני קניתי שם שתי כוסות ושתי קופסאות בהנחה, בסך הכל שילמתי 12 יורו.




בשלב זה אסף ואני הרגשנו שכל הלחץ הזה של לתכנן חתונה פשוט גומר אותנו - אתם יודעים כמה וואטסאפים היינו צריכים לשלוח כדי לעדכן אנשים?! - אז הלכנו להירגע קצת במתקן ציפה. מה זה מתקן ציפה, אתם שואלים? בגדול, מעין קפסולה כזאת, ממולאת מי מלח, שניתן לצוף בה ולהירגע. כן, קצת כמו ים המלח, רק שאפשר לסגור את הקפסולה ולצוף בחשכה (אם כי יש אפשרות להדליק אור, ואתם מחליטים גם אם אתם רוצים לשמוע מוזיקה תוך כדי). השם של המקום הוא Koan Float, והוא נמצא ב-Herengracht 321. אנחנו שילמנו קצת פחות מ-60 יורו לשנינו עבור ציפה של ארבעים וחמש דקות (כל אחד מקבל חדר נפרד), כולל הנחת סטודנט של 10% (בזכות אסף.. אני קצת רימיתי ואמרתי שאני גם סטודנטית). בעקרון זה עולה 32.50, אבל סטודנטים, אגב, יכולים להגיע גם יחסית מוקדם בבוקר או מאוחר בערב ולשלם רק עשרים יורו, שזו כבר הנחה יותר משמעותית. אנחנו העדפנו לעשות את זה אחר הצהריים, אז "הסתפקנו" בהנחה הקטנה יותר.

בכל אופן, קשה לי ממש להסביר את זה, אבל זו חוויה מאד מיוחדת. פשוט צפים שם למשך שלושת רבעי שעה (או יותר, תלוי מה תבחרו), ובשלב מסוים אתם מתחילים ממש להרגיש כאילו אתם ישנים, כמו סוג של חלום כזה. המקום עצמו מאובזר לגמרי - אתם יכולים להכין לעצמכם תה בזמן שאתם ממתינים לתור שלכם, ואחר כך בכל חדר יש - בנוסף למתקן הציפה - מקלחון פרטי, כולל שמפו, סבון, דאודורנט, קרם לחות, אטמי אזניים למהלך הציפה, הכל. אפילו סיפקו לי כוסית וחומר לעדשות, כי לא היה עלי כלום, וכן המליצו לי להסיר את העדשות במהלך הציפה.


מבחינת הזמנת טיפול - חששתי שאולי נגיע למקום ויגידו לנו שהיינו צריכים להזמין חודשים מראש, אבל כשנכנסנו לשם, באזור שתיים-שלוש, קבעו לנו טיפול כבר לאותו היום בחמש. וכולם שם מאד נחמדים ואדיבים (טוב, זה נכון באופן כללי לגבי הולנד).
בקיצור, זה אולי לא זול, אבל החוויה בהחלט מיוחדת. אמנם ציפיתי שזה יעיף אותי לגמרי, וזה לא, אבל עדיין הייתי ממליצה לנסות.

לאחר מקלחת קצרה במתקן הציפה, פצחנו בחלק האהוב על אסף בטיול - שופינג! זאת אומרת, לא משהו מטורף, אבל עצם ההגעה לרחוב הקניות עשתה לו קצת צמרמורות, נראה לי. ולא בקטע טוב.

אז Kalverstraat. רחוב גדול, הרבה חנויות. את רוב הזמן שם - באותו היום ובכלל - העברתי על לחפש לאחותי נעליים מסוימות של אדידס, ומגפיים בשבילי. בשתי החזיתות נחלצתי כשלון חרוץ. מבאס, אבל לפחות זה קרה בעיר בה יכולתי להתנחם בקלות יחסית בצ'יפס..

כאמור, נכנסנו לכל מיני חנויות ברחוב הזה, אבל היחידה בה קניתי משהו היתה Hema, או בשמה האמיתי "הסיוט הגדול של אסף". את באמת צריכה עוד ספרינקלז, מור? בוודאי. תמיד. וושי טייפ? לא חושבת שיש לך מספיק? נופ. מה את הולכת לעשות עם כל המחברות האלה שקנית? אני בוחרת לא לענות על השאלה שלך. וכל זה עלה פחות מעשרים יורו, ווהו! בקיצור, לכו לאחד מהסניפים שלהם (ברור שיש כמה), או לכולם, ותקנו מה שאתם יכולים. גם אם זה נייר עטיפה צבעוני שאין לכם באמת מה לעשות איתו וחבר שלכם הזהיר אתכם - בצדק, מעצבן כשהוא צודק! - שהוא הולך להתקמט במזוודה בדרך לארץ. לכו עם האמת שלכם. לכו בעקבות הספרינקלז והוושי טייפ.

אחרי שהלכתי עם האמת שלי, כשאסף כבר היה על סף דמעות, הלכנו להניח את הדברים בדירה ולנוח קצת.

שנינו החלטנו שעם כל הכבוד לצ'יפס (ויש מלא מלא מלא כבוד), הגיע הזמן לפיצה. ברשימת ההמלצות שלי היו רק מקומות רחוקים יחסית של פיצה, אז החלטנו פשוט לזרום על משהו שמצאנו ב.. trip advisor, נראה לי? מסעדה בשם Il Primo, שהיתה קרובה לדירה (Reguliersdwarsstraat 13-15). החזקנו אצבעות שלא ניפול... הולי שיט, כמה לא נפלנו! בלי להגזים, אחת הפיצות הטובות שאכלתי בחיי. אתם יודעים שלא הייתי אומרת את זה סתם. פשוט פיצה מצוינת, וגם אסף עף (אס-עף? לא?) על הלזניה שלו. יחד עם בקבוק מים מינרליים, שילמנו 27, כולל טיפ. כמה טעים היה? כל כך טעים שחזרנו לשם שוב שלושה ימים לאחר מכן. כל כך טעים שהצטערתי על זה שלא ביקשתי מהמלצר לארוז לי את שאריות הפיצה. לא יודעת מה הייתי עושה איתן, אבל חבל על כל טיפה.


וכדי לסיים את הערב ואת היום המתיש הזה (בשבילכם, לא עבורי. לי היה כיף), אסף קינח בוופל בלגי עם נוטלה וקצפת (5.50 יורו) במקום שנקרא Ice Bakery by Nutella. משום מה גוגל לא מוצא לי מאתיים סניפים כרגע, אבל אני די בטוחה שראיתי בדיוק מאתיים סניפים של הדבר הזה ברחבי אמסטרדם - מקום המכיל נוטלה בכל מיני גדלים, כולל צנצנות בעיצובים מיוחדים, ומוכר קרפים וופלים עם נוטלה. וכנראה עוד דברים, הספקתי לשכוח. בכל אופן, הכל עם נוטלה. ואני מרגישה שמישהו צריך להסביר להולנדים שנוטלה זה דבר איטלקי. מי מתנדב? אני לא רוצה לעשות את זה, זו נראית לי שיחה עם פוטנציאל להיות סופר מביכה.


אה, ולמי שתהה - אסף אשכרה אדם רזה. למרות הלזניה. למרות הוופל הבלגי. למרות הנוטלה והקצפת. בלתי נסבל.

שישי
את היום השלישי של הטיול התחלנו - לא תאמינו - באוכל!

זה לא אוכל

גם זה לא. זו סתם אמסטרדם. היא יפה.

רצינו לנסוע ל-Zaanse Schans, אז בדרך לתחנת הרכבת עברנו במקום נוסף שהופיע ברשימות שלי, De Bakkerswinkel. היה כתוב לי שחייבים לאכול שם סקון, אז בהיותי הילדה הטובה שאני, לקחתי סקון רגיל וקפה. אסף הלך על מיץ תפוזים סחוט (מתה על זה שברוב המקומות שם המיץ סחוט! למה בכל כך הרבה ארוחות בוקר בארץ מגישים מיץ דוחה מבקבוק?) ועוגת גבינה. הוא פחות התלהב (ברור, זו עוגת גבינה. איכס), ולמען האמת, הפרוסה שלו היתה גם די קטנה. אני, לעומת זאת, קיבלתי סקון חמאתי נהדר (חמאתי מדי, לטעמו של הבחור שאוהב עוגות גבינה) שהיה מצוין בפני עצמו, אבל יחד איתו הגיע לשולחן מגש קטן עם שלוש צנצנות: ריבת פטל שלא התלהבתי ממנה (אבל למען הכנות, אני לא אוהבת ריבה בכלל, אז כל הכבוד לי שטעמתי), ריבת אננס ובזיליקום שדווקא הפתיעה לטובה (זוכרים שאני לא אוהבת ריבה?) וקרד לימון ופסיפלורה שהפך להיות החבר הכי טוב שלי ובחיי שאם היה מכסה לצנצנת באזור, הייתי סוגרת את הצנצנת, זורקת לתיק ונעלמת יחד איתה לעבר השקיעה. בשורה התחתונה, אני מאד נהניתי. יש מספר סניפים לבית הקפה הזה באמסטרדם, אנחנו היינו ב-Warmoesstraat 69, ושילמנו על הכל 10.65 יורו.


אח, איזו תמונה איכותית. תודו שאתם מתגעגעים לימים בהם כל התמונות בבלוג צולמו בפלאפון.

שמנמנים וטובי לב, המשכנו לתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם, שם רכשנו צמד כרטיסי רכבת (8.20 יורו לשניהם) ל-Zaanse Schans. עד הרגע הייתי בטוחה שמדובר בסוג של כפר בפני עצמו, אבל גוגל גילה לי כי זאנסה סכנס היא למעשה שכונה של Zaandam. לא משנה.





נסחפתי קצת עם התמונות? לא? יופי.




זכרתי את המקום הזה לטובה עוד מהילדות, ואסף לא היה, אז החלטנו לנסוע. בעקרון, יש שם כל מיני טחנות רוח ומבנים ישנים - יש את מוזיאון התבלינים (פשוט רואים שם כל מיני גלגלים מסתובבים ומכינים חרדל או משהו, וכמובן שצמודה אליו חנות תבלינים יקרים),













"מפעל" נעלי העץ (הולנדי חביב מראה לתיירים איך מכינים נעל עץ הולנדית טיפוסית במכונה בחמש דקות.. ואז אפשר לקנות כל מיני נעליים יקרות בצורה לא הגיונית יחסית לזה שמדובר בכפכפי עץ מאד רועשים. מצד שני, היו שם נעליים מנוקדות, אז.. אתם יודעים. אולי זה כן שווה את זה),





מוזיאון אפיה (שוב, חדר קטן ובו מספר כלים ישנים של אפיה, ו"מתכון" להכנת עוגיות הספקולוס המפורסמות, המוכרות בארץ כלוטוס.. וצמודה אליו חנות עם כל מיני עוגיות וממתקים),








וכמובן - מעבדת קקאו. גם כאן, מדובר - בגדול - בחנות עם כל מיני סוגי שוקולד וקקאו ועמדה שבה אפשר להכין לעצמכם שוקו תמורת יורו או שניים.





ואם אתם אני, אתם תשלמו שבעה יורו נוספים כדי להכין לעצמכם שוקולד "מאפס". כמעט. סוג של. כמו שעשו את זה במאה השמונה עשרה. מבחינתי - לחלוטין שווה את זה: אחת משתי עובדות החנות החמודות הסבירה לי מה עושים בכל שלב בתהליך, שזה כתישה של פולי קקאו (קלויים, אם כי היא הראתה לי גם טבעיים) וניפוי הקליפות, ריסוק הפולים לאבקה בעזרת מכתש ועלי, לאחר מכן המשך ריסוק על פלטה חמה, בתוספת של חמאת קקאו, ולבסוף הוספת סוכר לתערובת, העברה לקופסא, והמתנה עד להתמצקות השוקולד.








ספוילר קטן -- טעמנו את השוקולד שהכנתי (בסיועו של אסף) למחרת, וזה היה די מזעזע. אבל התהליך היה לחלוטין שווה את זה! וגרם לנו להעריך - לא שלא הערכנו עד אז - את כל עניין הכנת השוקולד.





בחנות הקסומה הזו גם טעמנו מספר לא קטן של שוקולדים (מאחורי הדלפק, העובדות שומרות צנצנות קטנות של שברי שוקולד, כאשר על כל מכסה מודבקת דוגמית מעטיפת טבלת השוקולד המוצגת למבקרים, על מנת שידעו מה הן נותנות להם לטעום. כל כך הרבה התרגשויות), והסבירו לנו שהריח ה-מ-ט-ו-ר-ף, ואני לא מגזימה, מטורף, של שוקולד שהרחנו החל מתחנת הרכבת (אה כן, יורדים בתחנת Koog-Zandijk מהרכבת, ואז הולכים כמה דקות ברגל, משהו בין רבע שעה לחצי שעה, תלוי כמה תמונות של הנוף תצלמו בדרך) ועד לזאנסה סכנס עצמה, מגיע ממפעלי הקקאו הנמצאים באזור. כן, יש שם תעשיה שלמה של שוקולד, והאוויר פשוט מריח משוקולד. כל. הזמן. זה כאילו ווילי וונקה הגה את העיר הזאת.




בכל אופן, לחלוטין אפשר להסתובב שעתיים-שלוש בין החנויות והמיני-מוזיאונים. הכניסה לרוב המקומות בחינם, אלא אם תרצו לקנות משהו. נניח, כל מיני שוקולדים וקופסאת קקאו הולנדי חגיגית בחנות השוקולד (אחת שיודעת) או ופל קרמלי טעים בהיסטריה, המוגש יחד עם גלידת קינמון, במוזיאון האפיה (4 יורו מוצדקים ביותר) (אחת שמתגעגעת). אז אם יש לכם זמן (וכנראה יהיה לכם, אמסטרדם כיפית, אבל אחרי יומיים-שלושה, אפשר לומר שכבר די ראיתם הכל, אתם יכולים לצאת קצת מהעיר), קפצו ל-Zaanse Schans.






לאחר החזרה שלנו, יצאנו מתחנת הרכבת והסתובבנו שוב קצת ב-Kalverstraat - חנות צעצועים, כמה חנויות נעליים, בקטנה כזה.

בשלב מסוים החלטנו שצריך לאכול (סוף סוף סיימנו לעכל את הוופל הטעים מקודם), ורצינו לקפוץ ל-Burger Bar, על פי ההמלצות שלי "ג'אנק אבל טעים". אז הגענו למקום, ראינו שיש שם שולחן וחצי, והכל מלא, לכן ויתרנו.

כדי לא להתחיל להתברבר, נכנסנו ל-Cafe van Beeren הסמוך (Nieuwendijk 129), הזמנו בירות וחיכינו לראות מתי המלצרית תבוא לקחת מאיתנו הזמנת אוכל. מהר מאד הבנו שזה לא הולך לקרות - אמנם הזוג בשולחן לידנו קיבל המבורגרים (שהובאו מ-Pancakes & Waffles, הנמצא ממש מעבר לפינה - כנראה ששני המקומות חולקים בעלים), אבל אותנו לא שאלו כלום. הניחוש שלנו היה שהמלצרית היחידה במקום היתה עסוקה מדי עם חבורת הבריטיים העליזים עד מאד (= שיכורים עד מאד) במקום, שהזמינו ממנה עוד ועוד שוטים. חייבת, אגב, לומר שדווקא היה ממש נחמד לשבת שם. מלא אווירה וזה. בכל אופן, בשלב מסוים החלטנו להסתפק בבירה ובכל זאת לנסות את מזלנו בהמשך בבורגר בר - היתה לנו זוית ראיה על המקום, וראינו שהתרוקן שם קצת.

לבסוף באמת הגענו לשם - עדיין לא היה מלא מקום, אבל תוך כמה דקות התפנו שני מקומות על הבר, שזה מגניב, כי אפשר לראות את שלושת העובדים במקום מתקתקים הזמנות בקצב כמעט מהפנט. הזמנו המבורגר כל אחד (מאתיים גרם), וצ'יפס אחד גדול לשנינו. יחד עם קטשופ לאסף (כמו תמיד, זה בתשלום) ובקבוק מים קטן, שילמנו 16 יורו. אסף ממש ממש התלהב, אני חשבתי שההמבורגר היה עשוי טוב מאד, אבל משהו בטעם טיפה הפריע לי. לא יודעת אם לומר שהוא היה תפל, אבל.. משהו היה חסר. עם זאת, היה לי טעים בסך הכל, גם הצ'יפס, ובהחלט הייתי חוזרת לשם. התיאור מדויק לדעתי - ג'אנק. אבל טעים. Warmoesstraat 21, ויש עוד מספר סניפים ברחבי העיר.





את מה שנשאר עד שכל החנויות בקלברשטראט נסגרו, העברנו בהן - כמה קניות קטנות שלי ב-h&m, שני לקקנים מהממים (עם כוכבים!) בסניף נוסף של hema, מגבת קטנה עם הדפס של דבורים (החלטתי שזו מגבת, אפילו שבחנות היה כתוב שזה פלייסמט) בחנות לכלי מטבח בשם Blokker.

בשלב זה, אחרי שכבר אכלנו ארוחת צהריים-ערב וגם שתינו קצת אחר הצהריים, החלטנו שזהו, מיצינו את היום. חזרנו לדירה, השלמנו קצת פייסבוק, מיילים, אינסטגרם, כאלה - והלכנו לישון.

***
אוקיי אוקיי אוקיי, אני יודעת שקשה להאמין, אבל אנחנו בחצי הדרך. התרגשויות! בהמשך -- עוד שווקים, פנקייקים, רכיבת אופניים טראומטית בפארק (ארג! כתבתי בהתחלה "פנקייק", מה עובר עלי? מזל שהחלטתי לעשות הגהה היום), ואתם יודעים.. בגדול... עוד אוכל.

היי תראו, אמסטרדם יפה גם כשהיא קצת קודרת!

סליחה על זה. סליחה על הכל. נתראה בפוסט הבא?

תודו שאתם במתח לראות האם שם אומר את המילה "צ'יפס" יותר מאשר בפוסט הזה (עשרים וחמש פעמים. אוי, בעצם עשרים ושש).

20 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אוף, מאז שבלוגריות האוכל הישראליות גילו את taart van m'n tante, המקום הפך לפאקינג קפה דה-קלוס (מסעדה מעולה לשעבר שנכבשה לפני שנים ע"י עדרי תיירים ישראלים, וכעת היא כאמור "לשעבר") ובשנה האחרונה הוא מרחק הופעה אחת במדריך תיירים בכדי שהמקומיים ידירו ממנו רגליהם לאלתר עקב המולת יתר וריבוי מצלמות. באסה, היה מקום נחמד.

נטלי אמר/ה...

כל כך עשית לי חשק לעלות עכשיו על מטוס לאמסטרדם!!! מחכה לחלק השני :)

nitza hochman אמר/ה...

איזה כיף של טיול.בהחלט מחכה להמשך,יופי שהצלחתם עם הדירה.אנחנו הזמנו לדרך ,rbnb _שלוש פעמים והיה בסדר גמור. דווקא הפעם נפלנו עם הדירה בלונדון,אבל עדיין שווה.

nitza hochman אמר/ה...

איזה כיף של טיול.בהחלט מחכה להמשך,יופי שהצלחתם עם הדירה.אנחנו הזמנו לדרך ,rbnb _שלוש פעמים והיה בסדר גמור. דווקא הפעם נפלנו עם הדירה בלונדון,אבל עדיין שווה.

shvitaitalkit אמר/ה...

את הורגת אותי עם סיפורי המתח שלך בהמשכים, מה צפוי לנו בחלק הבא?

Unknown אמר/ה...

מזל טוב, מור!!!
כרגיל, כותבת מעולה.
התרגשנו בשבילך!

אנונימי אמר/ה...

סיומו של היום הראשון היה הכי כיף לקריאה!! המון המון מזל טוב!!

אריאלה פיקסלר אלון אמר/ה...

הווווו, אמסטרדם....
עשית לי כזה נעימי בלב ובלבלב שאין לך מושג.
המקום שלא משנה מתי ועד מתי תמיד אשוב אליו ואתלהב מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שאני שם.
פעמיים קראתי את הפוסט ונדמה כי הולכת להיות גם פעם שלישית, כי לחלוטין לא שבעתי ועם הגעגוע בא התיאבון, כך מסתבר.
וחוץ מכל זה: מאברוקיישן גדול ילדהל'ה. הטבעת מהממת , האסף הזה נקרא כבחורצ'יק "בול קומו אני אוהבת" (כמו שהבובעל'ה שלי הייתה אומרת) אז מה שנותר זה להמתין בסבלנות לחלק הבא.
אז go girl !

Shosh Rotshtein אמר/ה...

מזל טוב והמון טוב לכם,

The Cookie Fairy אמר/ה...

איזה כיף לך! אמסטרדם היא אחת הערים הכי חביבות עליי
הפוסט שלך קורע ובעיקר מוכיח שלא משנה על מה תכתבי זה יהיה מעולה!

ובנוגע לשתי התמונות של משמר לילה, יש מאחוריהן דווקא סיפור משעשע-
במקור הציור היה אמור להיות תמונת שכבה ייצוגית כזאת של משמר הלילה עומדים ומחייכים,
רמברנדט החליט להתחכם וצייר משהו קצת יותר ביקורתי,
ומאחר שממש לא אהבו את זה, דחפו את התמונה לאיזה חדר נידח.
ובגלל שבקיר לא היה מקום, חתכו לתמונה את הצדדים.
בתמונה הקטנה אפשר לראות את הציור המלא לפני שהוא נחתך...
טוב אולי סיפור משעשע זה עניין יחסי, אבל לפחות המורה שלי לאמנות תהיה גאה שזכרתי משהו.

חוצמזה מאחלת לכם הרבהההה אושרררר ומזל טובבבבב!
שתהנו משנים רבות ויפות יחד, מלאים בערימותתתתת של ספרינקלס

Shiri Ben Tovim אמר/ה...

עשית לי כזה חשק לחזור לאמסטרדם! הייתי שם רק פעם אחת וחשבתי שדי מיציתי, אבל מסתבר שממש לא!

אנונימי אמר/ה...

מזל טוב!!!!
מאחת שנהנית להתגלגל מצחוק כל שבוע מחדש...

Mor אמר/ה...

לאנונימי/ת מתגובה 1, אני מבקשת סליחה בשם כל בלוגריות האוכל הישראליות.

פיה חמודה, תודה על הסיפור, לא ידעתי - אני בטוחה שהמורה שלך גאה :-)

ולכל השאר, תודה רבה רבה!!

Zohar Meir אמר/ה...

מזל טוב!! (:
איך היה לי כיף לקרוא, במיוחד כי אהיה באמסטרדם באוקטובר וגם כי את כותבת כזה כיפי.. אפילו שאני טבעונית ורוב הפוסט פחות נגע אלי (: מחכה כבר לחלק השני

טושטוש אמר/ה...

נתחיל ב "קולולולו" ומזל טוב על האירוסין :)
וכיף לקרוא, עשית לי חשק לאמסטרדם

יעל ר. אמר/ה...

מזל טוב! וכולי קנאה (לא בטבעת, אלא בלהיות בחו"ל במקום עם מזג אוויר סביר יותר ועם פירות יער בכזה מגוון).

אנונימי אמר/ה...

הי אני בד"כ לא מגיבה.. בתור אחת שהיתה באמסטרדם לפני שנה והתחתנה לפני 3 חודשים - זה כיף וזה כיף :) הפעם מגיבה כדי להגיד מלא מלא מלא מזל טוב!

Unknown אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
Unknown אמר/ה...

סוףסוף התיישבתי לקרוא אז גיליתי בכמה ימים איחור שהתארסת!!! איזה כיף והכי מרגש בעולם! מאחלת לכם המון מזל טוב ושמחה ואושר ואוכל טעים! והכנות נעימות לחתונה (גם אני בשלב המשמח-מתיש הזה אז אני מאחלת באמת מעומק הלב :)
וחוץ מזה נהדר לקרוא אותך, ובחיי שאנחנו תאומות בנפש (כל כך הרבה קטעים בפוסט היו יכולים להכתב גם על ידי!!!) אז חבל שאנחנו לא מכירות :/
שוב מזל טוב!
מירי

Liron McLey אמר/ה...

פוסט נהדר !!! לא הפסקתי לצחוק !! לחלוטין היית צריכה להשאיר את ה"פארק" כ"פנקייק" P:
ו-מזל טוב !!! שיהיה לכם אושר ועושר, פנקייקס והרבה צ'יפס ביחד :)

הוסף רשומת תגובה