> ינואר 2015 | Morcake

24 בינואר 2015

עוגת 300 עם חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס

כשבבלוג היו מאה פוסטים, סיפרתי לכם על כל מיני חיפושים מצחיקים/מוזרים שהובילו אנשים לבלוג.


(הם קצת נעלמו מאז. או שהתבגרתי והפסקתי לעקוב אחרי זה. אוי לא, זה כל כך עצוב.. כך או כך)


בפוסט המאתיים סיפרתי לכם כל מיני דברים על עצמי. כל מה שלא ידעתם וממש ממש לא רציתם לדעת. זה היה מביך בזמנו, ולקרוא את זה עכשיו, לאחר כמעט שנתיים, היה מביך אפילו יותר. הידד לי.


אגב, בפוסט הנ"ל כתבתי בזמנו שאני לא יודעת לרכוב על אופנים. תשמחו לשמוע שבשלושה-ארבעה חודשים האחרונים זה כבר לא לגמרי נכון. או במילים אחרות, אם אתם בתל אביב מתישהו ויוצא לכם לראות מישהי על תל אופן, מתנדנדת מצד לצד, צורחת כמו ילדה קטנה ובסופו של דבר עוצרת אחרי ארבעה מטרים (בתקווה לא מתרסקת לתוך שום דבר/אף אחד), אל תהיו אנטיפתים -- בואו להגיד שלום!


קיצור.


אני משערת שהבנתם שהיום הוא פוסט מספר שלוש מאות במורקייק. התרגשויות. קונפטי. נצנצים. שוקולד וחמאת בוטנים.


מחלקת הקריאייטיב בתוך הראש שלי עבדה שעות נוספות (אבל ההנהלה בתוך הראש שלי לא שילמה על זה. זה היה די מלוכלכך.. בסוף קם ועד, ההסתדרות התערבה, אל תשאלו.. לא נעים) כדי לנסות לחשוב מה. עושים. הפעם.


עד שלבסוף זה הכה בי. היות שמדובר פה בי, סביר להניח שבאמת נתקלתי באיזה עמוד או כסא או משהו, וזה לחלוטין הכה בי.


אני אכין עוגה שכל הכמויות בה הן שלוש מאות!

כלומר -- שלוש מאות גרם, כמובן.


רגע, מה לגבי פאונד קייק, שהיא בעצם עוגה בחושה? הרי הרי.. פאונד קייק נקראת כך כי במקור היא מכילה פאונד אחד של קמח, פאונד אחד של קמח, פאונד אחד של ביצים וחצי פאונד של סוכר. סתם, גם פאונד.


אז מה אם אכין פאונד קייק.. אבל משלושת מאות גרם? גבירותיי ורבותיי, הרשו לי להציג לפניכם את השני-שליש-פאונד-קייק*.

*הכי בדקתי עכשיו את יחס ההמרה בין גרמים לפאונדים (אתם לא באמת רוצים שאני אומר "ליברה", נכון?).


ואז החלטתי לקחת את זה צעד קדימה. מה, סתם עוגה מקמח, חמאה, ביצים וסוכר? משעמם. צריך להוסיף טעם.


היייייייייי מה אם אוסיף לעוגה מחית פטל? האפקט פה יהיה משולש:


1. אני אוסיף לה טעם, וזה יהיה כיף ומגניב.

2. אני אוסיף לה צבע ורוד-אדום, וזה עשוי להיראות קצת מדמם, ואז העוגה שלי תהיה סוג של הומאז' לסרט המדמם, 300.

3. הכי חשוב -- אקדם את קופסת מחית הפטל שיושבת לי במקפיא כבר עשורים ומסרבת להסתיים.


ואז, הבזק של שפיות גרם לי להבין שאולי הומאז' לסרט המדמם, 300, הוא לא הרעיון הכי טוב שלי. ושבאופן כללי, לפרסם פוסט על עוגה עם פטל ולשכנע את הקוראים שזה נראה כמו דם וכדאי להם להכין אותה? כאילו.. לא נראה לי שיהיה מספיק קשה לשכנע אותם להכין עוגה עם פאדג'ינג* שלוש מאות גרם חמאה?

גם לי צריך להיות גבול כלשהו. והוא, מסתבר, עובר בעוגת דם.

*פאדג'ינג, כן. הפוסט הזה מצונזר לטובת קוראינו הצעירים יותר.


בכל אופן, פטל ירד מהפרק.


מפה הדרך לחמאת בוטנים ושוקולד באמת היתה קצרה. כי זו עוגה חגיגית ושלוש מאותית (זו מילה!!) ומגיע לי לדחוף קצת חמאת בוטנים פנימה, למען השם.


אז הכנתי עוגת שלוש מאות. הוספתי לה חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס. לא מספיק חמאת בוטנים, לא מספיק שוקולד. ולא שיישתי מספיק טוב. לכן התמונות נראות.. טוב, כמו שהן נראות. אתם תלמדו מהטעות שלי ותעשו את זה טוב יותר.


כי זו הסיבה שאני פה. כדי לעזור לכם להיות טובים יותר. כדי שלא תעשו את השטויות שאני עושה.


כדי שתהיו טובים יותר.


אני זורקת את עצמי על רימונים.
ולימונים.
וחמאת בוטנים.



למען העתיד שלכם.


אויש, מגיע לי צל"ש.


...


עכשיו תראו, אני לא הולכת לסכם פה או לכתוב מילים מרגשות, כי עשיתי את זה לפני פאדג'ינג תשעה ימים (הכנתם כבר חלת רוגלעך?!).


אני כן אומר ששמתי לב שהפעם לקח לי קצת יותר זמן לכתוב מאה פוסטים. אם אתם מתעניינים במספרים המדויקים, אז דעו לכם שבין הפוסט המאה למאתיים עברו שנה וארבעה חודשים; בין המאתיים לשלוש מאות עברו שנה ועשרה.


מה זה אומר? לא יותר מדי. אבל אתם יודעים שאני אוהבת מספרים. אלא אם לא קראתם את הפוסט המאתיים שלי, ואז.. לא יודעת. אני לא בטוחה שאנחנו יכולים להמשיך. לא יודעת אם אני יכולתי להמשיך להאמין לכם. אני כבר לא בוטחת בכם.


טוב תכלס, בואו נלך על כנות רגע: שלוש מאות פוסטים זה לא באמת רגע מכונן כלשהו. זה לא שיש פה משהו לחגוג.


זו סתם סיבה להכין עוגה.


(כאילו שאני באמת צריכה עוד סיבה)


(אוי תראו, השמש זרחה היום! נראה לי שאני צריכה להכין עוגה!)


(קניתי יותר מדי שוקולד ואין לי מקום לאחסן את כולו. מהר, שמישהו ידליק לי את התנור, אני הולכת להכין עוגיות!)


(ברוכים הבאים לחיי)


עכשיו ברצינות, עם מי אני צריכה לדבר - בדיסקרטיות - כדי להמליץ על עצמי - באנונימיות - לקבלת צל"ש?


***
עוגת 300 עם חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס

מקור המתכון: כאילו, סוג של נעזרתי במתכון הזה. חלקית. אבל בגדול, המתכון שלי (יופי גאון, חוכמה גדולה.. הכמויות של המרכיבים זהות).

כמות: עוגת אינגליש קייק אחת.

מצרכים:
300 ג' חמאה רכה
300 ג' (1/2 1 כוסות) סוכר לבן
5 ביצים גדולות
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
20 ג' (2 כפות) קורנפלור
קורט מלח

3-4 כפות גדושות חמאת בוטנים
חופן מכובד של שוקולד צ'יפס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות. משמנים ומקמחים/מרפדים תבנית אינגליש קייק בנייר אפיה.
2. מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית למשך שתיים-שלוש דקות.
3. בזמן שהמיקסר עדיין פועל, מוסיפים סוכר בהדרגה, תוך כדי ערבוב. ממשיכים לערבב עד לקבלת קרם חלק ותפוח.
4. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב לאחר כל הוספה. ממתינים להיטמעות בין הוספה להוספה.
5. בינתיים מערבבים בקערה נפרדת קמח, קורנפלור ומלח.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת היבשים בהדרגה, תוך כדי ערבוב. ממשיכים לערבב רק עד לקבלת בלילה אחידה.
7. יוצקים לתבנית.
8. מחממים חמאת בוטנים במיקרוגל, כך שהיא נוזלית למדי (עשרים-שלושים שניות עושות את העבודה). יוצקים מעל הבלילה בתבנית. מפזרים מעל שוקולד צ'יפס. משיישים פנימה את חמאת הבוטנים והשוקולד בעזרת סכין/כף. מיישרים את חלקה העליון של הבלילה.
9. אופים כשעה (יאפ, שעה), עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי, או עם פירורים לחים עליו. מצננים לגמרי ומחלצים מהתבנית (אם העוגה לא מתנתקת בקלות, אפשר להעביר בזהירות סכין קטן או פלטה בין העוגה לתבנית).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כן, שלוש מאות גרם חמאה. אני יודעת. אני יודעת. תפסיקו לעשות לי פרצופים ותגידו תודה שזה לא הפוסט הארבע מאות, סבבה?
  • ואני יודעת שזה נראה כאילו רימיתי, כי אין שלוש מאות גרם קמח. אבל המרתי חלק ממנו בקורנפלור כדי להפוך אותו לסוג של קמח עוגה, אז תכלס זה בסדר. אם לא בא לכם עוגה רכה ועוגתית (אהה, עוגה עוגתית), אתם יכולים להמיר את הקורנפלור בחזרה לקמח.
  • כמובן שאפשר להכין את העוגה ללא חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס, או עם תוספות אחרות. תלוי בכם.
  • אבל אם כבר חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס -- אני השתמשתי בשתי כפות גדושות של חמאת בוטנים וחופן לא גדול של שוקולד. אני ממליצה לכם להשתמש בכמות יותר גדולה, ולשייש כמו שצריך. אצלי העוגה לא השתיישה מספיק טוב (אם כי אני מאשימה גם את כמות חמאת הבוטנים והשוקולד).
  • כמובן שאפשר לאפות את העוגה גם כקאפקייקס אישיים או בתבנית עגולה. זמן האפיה ישתנה, אם כי אני לא יודעת לומר בדיוק כמה. אל תתרחקו מהתנור, בדקו מדי פעם, ואני (כמעט) בטוחה שתדעו מתי להוציא את העוגה/עוגות שלכם.


אגב, למקרה שתהיתם - היום הוא יום חמאת הבוטנים הבינלאומי. טוב, בסדר! היום הוא יום חמאת הבוטנים הלאומי של ארה"ב. לא הבינלאומי. אני רמאית. אבל רמאית שהכינה מתכון שבמקרה (לא במקרה) מסתדר עם היום הזה.


21 בינואר 2015

קוביות קפה עם שוקולד צ'יפס

אם יש לכם חום - אתם חולים. לגיטימי. מגיע לכם להישאר בבית.. לא עבודה, לא לימודים. אתם. צריכים. לנוח.

מקיאים/מתעטשים/משתעלים בטירוף? אין ספק, אתם חולים. רואים/שומעים את זה עליכם. כוס תה ולמיטה.


אבל אם אתם סתם סובלים מכאב ראש מציק, כאב גרון שבא והולך ובעיקר תשישות בלתי נסבלת, שגורמת לכם להרגיש כמו בובת סמרטוטים, ואתם די בטוחים שאם תרימו את היד שלכם באוויר, היא פשוט תצנח מטה, כי פעולת החזקת היד באוויר היא יותר מדי בשביל הגוף שלכם כרגע?


אה. אז אתם "חולים". אנחנו "מבינים". לא, אנחנו לא נתווכח עם ה"תחושות" שלכם. אבל אין לכם חום.. 36.2 זה לא חום. והסימפטומים שלכם לא באמת בולטים, אז אתם כנראה פשוט מחפשים תירוץ להישאר בבית. בסדר בסדר, "החלמה מהירה".


האחות בקופת החולים "לא התווכחה" עם התחושות שלי. לא היה לי חום. היא מדדה. אפילו שטענתי שאין לי. שרק כואב לי הראש. והגרון לפעמים. והעייפות הנוראית הזאת.. אה! והיום הצטרפה לחגיגה אם האסתמה שלי, תראי! אני משתעלת! אני חולה באמת! את שומעת איך הנשימה שלי חורקת?

אבל האחות לא יכלה לתת לי אישור מחלה לעבודה, וזו בעצם הסיבה היחידה שיצאתי מהבית. באמת שהייתי מעדיפה להישאר במיטה ולנוח ולשתות הרבה תה, כמו הקלישאה של אדם חולה. סליחה, "חולה".


אבל כשעובדים - צריך אישור מחלה. הרופא הקבוע שלי לא ענה לטלפון. התקשרתי באובססיבות, אבל מר בחור לא ענה. אז אם כבר קמתי מהמיטה ויצאתי מהבית, למה לא הלכתי ישר אליו?


כי הוא עובד בעיר אחרת. ואני עצלנית שלא סיפרה לקופת החולים שלה שהיא עברה עיר - כבר לפני שלוש שנים. בעצם, סליחה - אני הבחורה שהיא אמנם עצלנית, אבל במקרה הזה זה לא רלוונטי, כי היא בכלל לא ידעה שהיא צריכה לספר לקופת החולים שלה שהיא עברה. מי ידע שאפשר ללכת רק לרופא משפחה אחד?


אז הרופא הקבוע - בעיר אחרת. וכנראה מתנגד אידאולוגית לטלפונים. ואני? אני צריכה אישור. כי גם אתמול נשארתי בבית, והיום שוב, ואיך אתם, כמקום עבודה, הייתם מרגישים אם העובדת החדשה שלכם היתה נעלמת ליומיים - עם אופציה לשלושה - אחרי שבועיים של עבודה?

אה, אז את "חולה", מה? תתביישי לך, מנצלת אותנו ככה. תהיי בריאה. שקרנית.


בכל אופן, הרופא לא עונה, האחות מזלזלת. "את יכולה לחכות לרופאה פה ולראות אם היא תקבל אותך, אבל יש רק רופאה אחת, והיא מאד עמוסה. לא, אני לא יכולה לתת לך אישור מחלה, מה פתאום".


אז חיכיתי. המשכתי לארוב טלפונית לרופא המשפחה הקבוע שלי תוך כדי, ואז כבודה יצאה לרגע מהחדר. אני בחורה די מנומסת בסך הכל, אז ניגשתי אליה בזהירות ושאלתי בחיוך (מסכן, חולה, כדי שתדע שאולי אני לא מקיאה/משתעלת/קודחת מחום, אבל אני באמת מסכנה וחולה) אם יש סיכוי שהיא תוכל לקבל אותי מתישהו, ואם יש טעם לחכות בכלל, כי אמנם אין לי תור, אבל הרופא שלי בעיר אחרת, והוא לא עונה לטלפון, ואני רק צריכה אישור מחלה לעבודה.


"כל אחד הולך לרופא שלו". **משיכת כתפיים**

אבל.. אבל עיר אחרת. ולא עונה לטלפון. ורק צריכה אישור. תראי כמה אני מסכנה. אז אין טעם לחכות לך?


**משיכת כתפיים נוספת**
**נכנסת בחזרה לחדר**
**סוגרת דלת**

תודה לך, דוקטור. ריגשת. אותי ואת התשישות הכללית שלי.


אז חייכתי בלאות לאדם המבוגר שהספקתי להתחבר איתו בכמה דקות שהמתנתי בתור, איחלתי לו הצלחה ובריאות, יצאתי מהקופה, וחזרתי הביתה, אומללה וממורמרת.


איזה מזל שלפחות העצירה בסניף הדואר בדרך היתה מוצלחת - בדרך נס הייתי צריכה להמתין רק שתי דקות, הבחורה בדלפק היתה מאד נחמדה ונתנה לי את החבילה שחיכיתי לה, אפילו שלא היתה לי הודעה כתובה (ברוך בורא מספרי המעקב של חבילות מחו"ל).

אם רק כל הבגדים שהזמנתי לא היו בגודל של בובת ברבי, זה יכול היה להיות מושלם.


טוב נו, נקווה שאולי הספקתי לתפוס איזה וירוס הקאות או משהו בזמן שלי בקופת החולים...


ועכשיו למתכון טעים טעים לקוביות קפה עם שוקולד צ'יפס - כל כך קל, שתוכלו להכין אותו אפילו אם אתם חולים ומסכנים ולא יכולים לקום מהמיטה/ספה כל היום.

לא שניסיתי. אני באמת לא הייתי מסוגלת לזוז היום, וההליכה לקופת החולים/סניף הדואר כל כך גמרה אותי, שהתעלפתי שישנתי שנ"צ של כשעתיים. כאילו.. אכלתי קורנפלקס לצהריים, כי זה היה הדבר הכי מהיר להכנה*!

*טוב, זה שקר. באמת אכלתי קורנפלקס, אבל לא מטעמי עצלות. אוקיי, לא רק מטעמי עצלות.


את הקוביות האלה אפיתי בשבת האחרונה, אבל זה היה בסוף יום ארוך של אפיה (היי, אולי בגלל זה אני כל כך מותשת עכשיו?), והכנתי אותן על הדרך, כמעט בלי לשים לב, בזמן שחיכיתי לדברים אחרים שיצאו מהתנור/יתקררו/יקרו להם כל מיני דברים. עד כדי כך קל. ולחלוטין טעים.


יאללה. מתכון. והעיקר הבריאות.

***
קוביות קפה עם שוקולד צ'יפס
מקור המתכון: אני יודעת שקשה לראות את הדמיון בתוצאה הסופית, אבל התבססתי על המתכון הזה לעוגה עם סווירל קינמון, והפכתי אותו - בשני שינויים קטנים - לעוגת קפה עם שוקולד צ'יפס.

כמות: תבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ (הכמות תלויה בגודל - אני אוהבת לחתוך ל-64 מיני קוביות, אפשר ללכת גם על שישה עשר ריבועים גדולים יותר). פעם הכנתי את העוגה גם בתבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ, וזה עבד (אם כי יצא מאד נמוך, ממליצה ללכת על קוטר קטן יותר).

מצרכים:
200 ג' (1 כוס) סוכר לבן
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
3 ג' (1 כפית) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
1 ביצה גדולה
250 מ"ל (1 כוס) קפה (2-3 כפיות אבקת נס קפה מומסות במים חמים)
80 מ"ל (1/3 כוס) שמן קנולה
100 ג' שוקולד צ'יפס/שוקולד מריר קצוץ

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים תבנית בגודל הרצוי בנייר אפיה.
2. מניחים סוכר, קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית. מערבבים היטב, אפילו בכף.
3. בקערה נפרדת, טורפים יחדיו ביצה, קפה ושמן.
4. יוצרים שקע במרכז תערובת החומרים היבשים, יוצקים פנימה את הרטובים ומערבבים עם מטרפה/לקקן, רק עד לקבלת בלילה אחידה.
5. מוסיפים שוקולד צ'יפס, או שוקולד מריר קצוץ, ומערבבים עד לפיזור אחיד.
6. יוצקים לתבנית. אופים כחצי שעה, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. מצננים לגמרי, מחלצים מהתבנית וחותכים לקוביות/מלבנים/משולשים, מה שתרצו.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • הפעם הכנתי את העוגה עם שוקולד צ'יפס, כי זה די מה שהיה לי בבית, אבל בפעמיים הראשונות קצצתי שוקולד מריר, ואני ממליצה לכם גם לעשות את זה, כי הרבה יותר כיף כשיש חתיכות גדולות של שוקולד לצד שבבים שוקולדיים קטנים בעוגה. טוב? יופי. אבל אל תדאגו, גם "סתם" שוקולד צ'יפס רגילים זה לגיטימי.
  • אגב, אם אתם לא אוהבים עוגות בטעם קפה, אתם יכולים פשוט להשתמש בחלב במקום (אם כי זה יהפוך את העוגה לחלבית, דא) (אז חלב קוקוס/שקדים/סויה/משהו?), ולקבל עוגת שוקולד צ'יפס רגילה. הידד.


ולמקרה שתהיתם, תפסתי בסוף את הרופא שלי בטלפון. הוא אמנם קצת נבח עלי (כי אין ספק שהדבר שבן אדם חולה הכי זקוק לו הוא שיצעקו עליו), אבל יש אישור מחלה. ווהו.