> אוקטובר 2015 | Morcake

29 באוקטובר 2015

עוגיות בלאק אנד ווייט כפולות

תארו לכם שאתם קמים יום אחד, סתם בוקר רגיל, ומגלים שהמוסד גנב לכם את הזהות, והשתמש בדרכון שלכם כדי לחטוף את שר ההגנה האיראני.

מפחיד, לא?


עכשיו דמיינו סיטואציה אחרת:


אתם קמים בבוקר, ומגלים כי הבלוגרית האהובה עליכם המתישה אתכם יותר מכל שוב כתבה פוסט שהוא פרסומת סמויה בלתי סמויה לסדרה של אח שלה.

מפחיד הרבה יותר, לא?


מצטערת, חמודים, אבל המצב השני הוא למעשה המציאות.

**צחוק מרושע**


זוכרים שפעם סיפרתי לכם על תא גורדין?

ואז הצקתי לכם שוב כשעלתה העונה השניה?


אז אממ.

נחשו מה.


לא, אין עונה שלישית. עדיין. לא שידוע לי, בכל אופן.

כן יש סדרה חדשה שאחי יצר וכתב. התרגשויות.


אני זוכרת את ההתחלה שלה, לפני חמש (!) שנים --

הסיפור היה דומה לתסריט הסופי של הסדרה. השם שונה. הדמויות - חלקן דומות, חלקן שונות.


ואז עברו זמנים, נכתבו פרקים, לוהקו שחקנים, לה לה לה.


מפה לשם, נוצרה הסדרה "שקופים".

ואז היא שינתה את שמה ל"כפולים".


...


אם הייתי בחורה שחצנית/מתלהבת/ההורים שלי, הייתי צורחת בקולי קולות "הסדרה נמכרה לרימייק אמריקאי עוד לפני שצולמה הגירסא הישראלית!" או "פוקס האמריקאית קנתה אותה כדי לשדר ב-127 מדינות ברחבי העולם, וזו הסדרה הישראלית + לא-דוברת אנגלית הראשונה שנקנתה בקומבינה כזו". אולי "אחרי שהוצגה בפסטיבל ברלין, הניו יורק טיימס כתב עליה דברים ממש טובים" או "היא זכתה בפרס בפסטיבל בצרפת ועקפה כל מיני סדרות גדולות ומוכרות".


אבל אני לא בחורה שחצנית או מתלהבת או ההורים שלי*.

*סתם נו, להם מותר להתלהב - זה הבן שלהם וזה וזה..


בקיצור.


"כפולים" מספרת על חמישה אזרחים ישראליים רגילים, כפי שנהוג לומר נורמטיביים, שמגלים יום אחד כי הדרכונים שלהם מופיעים בכל מהדורות החדשות והם עצמם מואשמים בחטיפה של שר ההגנה האיראני, במסגרת מבצע סודי של המוסד.

זו פיתה? זו ציפור? זה סופרמן?

או שלא?

או שכן?

אולי הם לא נורמטיביים?

אולי שר ההגנה האיראני הוא בכלל לא שר ההגנה? או שר בכלל? או איראני?

אולי אני לא יודעת מתי להפסיק?


אולי.

מביך.


טוב, אז הסדרה עוקבת אחר האנשים האלה וכל הסובבים אותם. אני לא רוצה לעשות יותר מדי ספוילרים, בתור מישהי שאמנם ראתה רק שני פרקים עד כה, אבל קראה את כל התסריטים לפני מלא זמן (ובתכלס, לא זוכרת כל כך הרבה), אז אומר רק את הדברים האובייקטיביים הבאים:


זו סדרה ממש טובה, ואתם לחלוטין רוצים לראות אותה. יש מתח, יש אקשן, יש עניין. וכן, יש לי עניין אישי שהסדרה תצליח, כדי שאולי תצולם עונה שניה ואז אולי לפרמיירה יגיע אחי עם כל המשפחה (בניגוד להקרנת הבכורה הנוכחית, אשר לכבודה הוא אמנם הגיע לביקור קצרצר בארץ - הידד! - אבל לבד), ואז אולי אוכל להוציא להם צו עיכוב יציאה מהארץ או משהו. לא יודעת, לא חשבתי על זה עד הסוף.


סופר אובייקטיבית. סופר, סופר אובייקטיבית.

מישהו חייב לומר לי מה אני עושה עם ידי הזקנה האלה שיש לי. דחוף.

אהמ.


בכל אופן, חיפשתי קינוח "כפול" כלשהו להכין. משהו שיתאים לסדרה.


אולי עוגיות סנדוויץ'?

או אולי.. לא, זה הרעיון היחיד שהיה לי.


ואז אסף הציע שאכין עוגיות בלאק אנד ווייט. נוווו אתם יודעים, כמו ההן מהסדרה ההיא, זאת שהצליחה קצת פחות ממה שאני צופה שכפולים תצליח ברחבי העולם, סיינפלד. Look to the cookie! Look to the cookie!


התלבטתי קלות, ולבסוף החלטתי לזרום עם ההצעה שלו.


הבעיה היחידה -- לא היה לי מושג איך מכינים עוגיות שחור-לבן שכאלה. אני בכלל חשבתי שמדובר בעוגיות חמאה מצופות בקרם לבן וקרם שחור.


ואז גיליתי כי העוגיות הן למעשה סוג של עוגות, כלומר רכות ופלאפיות. איזה טוויסט בעלילה!

(וכן, הן קצת נראות כמו פיתות לאחר האפיה)


אז יצאתי לדרך. לא אלאה אתכם במה בדיוק קרה בניסיון הראשון, ואיך הפקתי לקחים לפעם השניה, אולי אפרט קצת בהערות, למאזוכיסטים ביניכם.


אבל בשורה התחתונה, לאחר שני נסיונות, קיבלתי עוגיות בלאק אנד ווייט די גדולות, מתוקות מאד (בכל זאת אמריקאיות..), יחסית עגולות ומצופות בצורה.. כמעט הגיונית.


עוגיות כפולות.

(אוי לא, מה יקרה אם תהיה עונה שניה? מה אכין? חייבת להתחיל לחשוב על זה!)


אז עוגיות בלאק אנד ווייט חמודות וטעימות (בהנחה שיש לידכם כוס מים כשאתם נוגסים באחת, או כוס חלב, אם אנחנו בקטע אמריקאי, כדי לאזן את המתיקות) - יש.


סדרה שווה שמתחילה ממש היום, יום חמישי, 29 באוקטובר, תשע בערב, בערוץ 2/קשת, בשם "כפולים" - יש.


סבבה, נראה לי שיש לנו את זה, לא?


אה אה אה, ולכל מי שלא סגור על עצמו, או לא טוב בשמות, או מתבלבל מהעובדה שפתאום יש מלא פרומואים לשתי סדרות "מוסד", שתיהן בערוץ 2 -- הסדרה שאני מדברת עליה היא זאת שאתם אולי מכירים בתור הסדרה עם הדרכונים, טוב? לא הסדרה עם יהודה לוי.


הסדרה עם הדרכונים.


***
עוגיות בלאק אנד ווייט כפולות
מקור המתכון: התבססתי על המתכון של סמיטן, עם שינויים קלים.

כמות: 9-10 עוגיות גדולות, כלומר כאלה שהן בקוטר של 9 ס"מ לפני האפיה, וכ-11 ס"מ אחריה

מצרכים:
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
100 ג' חמאה רכה
2 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
180 מ"ל (3/4 כוס) רוויון
1/2 כפית תמצית וניל
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
70 ג' (1/2 כוס) קורנפלור
1/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1/4 כפית אבקת נס קפה (לא חובה)

לציפוי הלבן
210 ג' (1/2 1 כוסות) אבקת סוכר
2-4 כפות חלב (אני השתמשתי בארבע, אבל על כמות מעט גדולה יותר של סוכר. יש מצב ששלוש כפות יספיקו)

לציפוי השחור
40 ג' שוקולד מומס
1 כף חלב
2-3 כפיות אבקת קקאו

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים סוכר וחמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים היטב על מהירות בינונית-גבוהה, משהו כמו שתיים-שלוש דקות.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, ומערבבים היטב לאחר כל הוספה.
4. עוצרים את פעילות המיקסר, ומנקים את דפנות ותחתית הקערה. מוסיפים רוויון ווניל. מערבבים היטב עד להיטמעות.
5. בינתיים מערבבים בקערה נפרדת קמח, קורנפלור, אבקת אפיה, מלח וקפה.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים תוך כדי ערבוב, בהדרגה - שלוש-ארבע הוספות. ממשיכים לערבב עד לקבלת בלילה אחידה.
7. מניחים חותכן עגול/רינג בגודל הרצוי (9 ס"מ במקרה שלי) בתבנית ומניחים בתוכו שתיים-שלוש כפות בלילה. משטחים את הבלילה בתוך החותכן בעזרת לקקן/פלטה/כפית, עד לקבלת עיגול.
8. מרימים את החותכן, מניחים במקום פנוי בתבנית וממשיכים ליצור עיגול נוסף. ממשיכים כך עם שאר הבלילה - לי נכנסו ארבע עוגיות בכל תבנית.
9. אופים 15-18 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להזהיב בחלקן העליון. מצננים מספר דקות בתבנית והופכים על רשת לטובת צינון מלא.
10. להכנת הציפוי: מערבבים אבקת סוכר וחלב בקערה. מוסיפים מספיק חלב על מנת לקבל תערובת חלקה וניתנת למריחה. כדאי להוסיף בזהירות ולהרבב היטב לאחר כל כף - אם מוסיפים יותר מדי חלב, הציפוי הופך נוזלי מדי וקשה למרוח אותו. כמובן שאפשר להוסיף עוד קצת סוכר, אבל באמת שהוא כבר מתוק מספיק.
11. מורחים את הציפוי על חצי מכל עוגיה הפוכה (כך שהחלק העליון כלפי מעלה! אני התבלבלתי בעוגיה אחת, וזה היה הרבה פחות נוח לעבוד עם העוגיה ככה) בעזרת לקקן/פלטה. לגבי איך שומרים שזה באמת יהיה ישר וזה - אני הנחתי חתיכה של נייר אפיה על חצי עוגיה, וציפיתי עד אליה, וקצת גם מעליה. אתם יודעים, כמו כשצובעים קיר (אמרה הבחורה שמעולם לא צבעה קיר).
12. לאחר שכל העוגיות צופו בציפוי הלבן, מוסיפים אליו שוקולד מומס, חלב וקקאו (החלב עוזר לדלל טיפה את התערובת שהופכת מאד סמיכה לאחר הוספת השוקולד, והקקאו מכהה אותה קצת וגם מגבש אותה טיפה בחזרה, אם החלב דילל מדי) - אם המרקם של הציפוי נוח למריחה, מסתפקים בשתי כפיות קקאו. אחרת מוסיפים את הכפית השלישית, כפי שאני עשיתי :-)
13. מצפים את חציה השני של כל עוגיה - נזהרים לא "ללכלך" את הצד הלבן בשוקולד. אם הציפוי הספיק להתקשות בינתיים, אפשר להניח על הצד הלבן של העוגיה ריבוע של נייר אפיה, כמו קודם. אם לא, פשוט עובדים בזהירות ולא מתבאסים יותר מדי אם לא יוצא מושלם (כמו אצל מישהי שאתם אולי מכירים).
14. טועמים, ולא נבהלים כשמגלים כי העוגיות ממש מתוקות. היי, הזהרתי!

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אבקת נס הקפה בבצק היא לא בגדר חובה, כפי שציינתי. למעשה, אני אפילו לא יודעת אם היא מורגשת או לא, היות שבכלל לא טעמתי מהנגלה השניה שהכנתי (מי אני?!).
  • בציפוי אפשר להשתמש במים במקום חלב, אבל למיטב הבנתי, הוא יוצא מעט שקוף יותר עם מים.
  • לגבי הכמויות בציפוי: אני חושבת שברור מהמתכון עצמו שהכמויות פה הן לא לגמרי מדויקות. כתבתי את מה שאני השתמשתי בו (חוץ מאבקת הסוכר. אני השתמשתי ב-280 גרם בפעם הראשונה, ו-250 בשניה. אני פשוט חושבת ש-210 גרם זה די והותר, היות שנשארו לי שאריות בסוף התהליך), אבל זה יכול להיות כף אחת פחות של חלב, או כפית אחת יותר של קקאו. פשוט הוסיפו בזהירות, עד לקבלת ציפוי במרקם נוח למריחה.
  • בפעם הראשונה ניסיתי פשוט להניח כפות של בלילה בתבנית וליצור עיגולים פריסטייל. המממממ העוגיות שלי לא יצאו עגולות במיוחד. ממליצה בחום כן להיעזר בחותכן או רינג קטן, זה ממש מקל על החיים ומשפר את התוצאה הסופית.
  • גם הציפוי לוקח קצת תרגול - יכול להיות שהעוגיה הראשונה תצא עקומה, אולי גם השניה. לאט לאט משתפרים. או שאולי אתם יותר מוכשרים ממני ויצאו לכם עוגיות מושלמות על ההתחלה, מעצבנים. אוף.
  • חייבת לציין שאני חשבתי שהעוגיות מתוקות ממש, גם אסף - ברמה שהוא טעם אחת ואמר לי "קחי אותן לעבודה". בעבודה שלי, לעומת זאת, ממש התלהבו. גם בפעם הראשונה, גם בשניה. הידד.
  • אה, ודבר אחרון: העוגיות האלה די גדולות. אפשר, כמובן, להכין אותן קטנות יותר, ולקבל כמות גדולה יותר של עוגיות. רק קחו בחשבון שזה אומר שיהיו לכם הרבה יותר עוגיות לצפות. אם אתם מסוג האנשים שרואה בזה תרפיה - תענוג. אם אתם מוצאים שזה מעיק לצפות עוגיות בציפוי פונדנטי כזה, אולי תישארו עם העוגיות הגדולות יותר ;-)


אל תשכחו לחזור לספר לי מה אתם חושבים על "כפולים" אחרי הפרק הראשון (והשני! הם משודרים ברצף!). רק קחו בחשבון שאני הולכת להלשין לאחי כל מה שתאמרו, טוב או רע. אוקיי? אוקיי.

24 באוקטובר 2015

ריסלעך

אני חייבת לכם התנצלות.

(כן, שוב)

(נוצר מצב שאני חייבת לכם התנצלות בערך פעם בחודש, כל פעם על משהו אחר. אז סליחה מראש ובדיעבד ולמפרע)

העניין הוא ש..

ממרח ריסז.


יש בארץ ממרח ריסז.

גיליתי על זה כבר לפני עשרה שבועות.

עשרה שבועות.


ולא סיפרתי לכם.


לא אמרתי מילה על כך שממרח השוקולד-חמאת בוטנים הנהדר הזה עשה עליה.


וכאילו זה לא מספיק --

ראיתי ממרח ריסז בסופר - סתם ככה, יושב לו על מדף בסופר, לה די לה די לה די דה - ולא קניתי אותו.


פשוט.. פשוט לא קניתי אותו.

(תחשבו עלי דברים פחות רעים אם אומר שלפחות רכשתי שקית של הרשיז קיסז באותו הביקור?)


אין לי הסבר הגיוני לזה, פרט לאי שפיות זמנית (לא זמנית) (סתם סתם, זמנית) (נו באמת, הכי לא זמנית שיש).


ואז עברו כמה שבועות, ונוצר מצב ששוב הלכתי לקניות (אגב, איזה כיף זה שאסף אשכרה אוהב לעשות את זה בדרך כלל!).


הפעם ראיתי את ממרח הריסז וידעתי שאין מנוס, הוא יצטרך לחזור איתי הביתה.


העולם צריך היה לדעת.

הקוראים שלי היו צריכים לדעת.


אז הנה. אמא, אבא - אתם יודעים. יש ממרח ריסז בארץ. התרגשויות.


...


אבל לדעת זה לא מספיק. צריך לראות מה עושים עם הממרח.


לא, חכמולוגים, לתקוע כפית בצנצנת ולאכול את הכל בישיבה אחת זו לא תשובה.

לא, גם לא להשתמש באצבע במקום כפית. וזה גם ממש לא היגייני, אל תהיו דוחים.


אז מה בכל זאת כן?


התשובה קלה עד קלה מאד, ובינינו? אני קצת מאוכזבת מכם שלא חשבתם על זה בעצמכם:

רוגלעך.


זאת אומרת, התשובה הקלה מאד והמובנת מאליה היא שמרים, מן הסתם. כי בצק שמרים + ממרח חמאת בוטנים ושוקולד זה רעיון שנשמע כמו שירת מלאכים. או משהו פחות קריפי.


אבל ברגע שמגיעים לתובנה הכה הגיונית הזו - אני הגעתי אליה מהר מאד, ת'נק-יו-ורי-מאץ' - מבינים שהתשובה הנכונה האמיתית היא רוגלעך.


ואתם יודעים מה יפה ברוגלעך?

הכל.


לא, באמת --

הכל.


לא יודעת, אולי אני יוצאת דופן בקטע הזה, אולי לא תסכימו איתי. אבל העניין הוא כזה:

כשהכנתי את הרוגלעך האלה, כולם היו יפים בעיניי. לא שינה לי שחלק גדולים יותר וחלק די קטנים. לא הזיז לי שמחלק מהם נשפך המילוי, ואחרים בכלל יצאו כמעט קרואסונים רגילים, ללא מילוי בכלל.


כן, יצאו לי כמה יפים בצורה, בואו נאמר, אובייקטיבית. אבל גם ה"מכוערים" והמעוותים והנשפכים-לכל-הכיוונים.. גם הם יפים בעיניי.


כל כך יפים. כל כך טעימים. ובניגוד לכל דבר אחר שיצא לי להכין, תחושת הפרפקציוניזם הכושל (כלומר, הכמיהה לשלמות אך חוסר היכולת הנצחי להגיע אליה) לא גרמה לי לשנוא את המאפים שלי ואת העולם כולו ולמלמל "איכס, מכוער, למה שום דבר לא מסתדר לי???". באמת שהכל היה יפה בעיניי.


אבל שוב, אולי אתם חולקים עלי.


מה שאני כן מאמינה שתוכלו להסכים איתי לגביו, זה עניין הטעם.


יש פה שמרים. יש חמאה. ביצים. סוכר. חמאת בוטנים ושוקולד!


יש בצק אדיר וממרח כביר.


יש ממרח ריסז בארץ.


וזה טעים.


כל כך טעים.


רוצו לסופר בהמוניכם.


***
ריסלעך
מקור המתכון: הבצק מבוסס, בעקרון, על הבצק המצוין הזה, אבל פישטתי קצת את צורת ההכנה.

כמות: 30-35 רוגעלך קטנים

מצרכים:
30 מ"ל (2 כפות) מים חמים
150 מ"ל (1/2 כוס + 2 כפות) חלב
8 ג' (1 כף) שמרים יבשים
100 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
1/4 כפית מלח
2 חלמונים גדולים
1 ביצה גדולה
490 ג' (1/2 3 כוסות) קמח לבן

1/2-1 צנצנת ממרח ריסז (או כל ממרח שוקולד-חמאת בוטנים אחר, למשל של סקיפי)
1 ביצה טרופה

לסירופ סוכר
50 מ"ל (1/4 כוס פחות 2 כפיות) מים
50 מ"ל (1/4 כוס) סוכר לבן

אופן ההכנה:
1. מערבבים מים חמים וחלב קר בקערה קטנה (על מנת לחמם מעט את החלב) ומניחים בצד לדקה-שתיים.
2. מניחים מים וחלב, שמרים, חמאה, סוכר, מלח, חלמונים, ביצה וקמח בקערת המיקסר. מחברים וו לישה ומתחילים ללוש - מתחילים במהירות נמוכה ומגבירים בהדרגה עד למהירות גבוהה.
3. ממשיכים ללוש למשך 8-10 דקות, עד לקבלת בצק אחיד ומעט דביק (אבל לא ממש נדבק).
4. מעבירים את הבצק לקערה משומנת קלות, מכסים בניילון נצמד או מגבת נקיה, ומתפיחים עד להכפלת נפח, משהו כמו שעה-שעה וחצי (או שעתיים, ביום קר).
5. מוציאים את האוויר מהבצק, מכסים שוב ומעבירים לתפיחה איטית במקרר, למשך לילה (משהו כמו 6-8 שעות).
6. בסיום התפיחה, מוציאים את הבצק מהמקרר. ממתינים כחמש-עשר דקות, על מנת שהוא יתרכך מעט.
7. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים. מחזירים חצי אחד לקערה, ואת השני מעבירים למשטח עבודה מקומח קלות.
8. מרדדים למלבן דק וארוך (באזור ה-30 ס"מ, פלוס מינוס).
9. מורחים שכבה דקה של ממרח ריסז על פני כל הבצק בעזרת פלטה מדורגת קטנה/לקקן/סכין/וואטאבר.
10. מקפלים את הבצק לחצי לרוחב (כך שהאורך לא משתנה) ומרדדים שוב, הפעם כאשר המלית "כלואה" בתוך הבצק. משתדלים לרדד בזהירות, על מנת שהבצק לא ייקרע, והמלית לא תברח החוצה, אבל זה לא כזה נורא גם אם יוצא קצת ממרח מחוץ לבצק.
11. מסדרים את הבצק מולכם לרוחב. בעזרת סכין קטן, חותכים משולשים - משהו בין חמישה עשרה לשמונה עשר.
12. לוקחים משולש בצק אחד ומגלגלים את הבסיס לעבר השפיץ, לקבלת רוגלע (?!) אחד. אם רוצים, אפשר למשוך קצת ולהאריך את המשולש לפני תחילת הגלגול.
13. מניחים את הרוגלע (כן? רוגלע?) בתבנית מרופדת בנייר אפיה, כאשר ה"זנב", כלומר החלק שהיה השפיץ של המשולש קודם, נמצא כלפי מטה (על מנת שהמאפה לא ייפתח במהלך האפיה).
14. ממשיכים בפעולת הגלגול עם שאר המשולשים, ולאחר מכן חוזרים על התהליך עם החצי השני של הבצק.
15. מורחים את כל הרוגלעך בביצה טרופה ומניחים לתפיחה נוספת, אחרונה, של כרבע שעה.
16. בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.
17. בסיום ההתפחה, מורחים בשכבה נוספת של ביצה טרופה.
18. אופים למשך 15-20 דקות, עד שחלקם העליון של המאפים משחים (אם יש יותר מתבנית אחת בתנור, רצוי להפוך ביניהן לאחר כעשר דקות).
19. מכינים סירופ סוכר: מביאים מים וסוכר לרתיחה בסיר קטן, כך שכל הסוכר נמס, ולאחר מכן ממשיכים לבשל על אש נמוכה-בינונית למשך שלוש-ארבע דקות נוספות.
20. בתום האפיה, מורחים את הרוגלעך בסירופ הסוכר.
21. מתקשרים לשומרי משקל/חלי ממן/גורו הדיאטה המועדף עליכם ומבררים כל מיני דברים. אתם תזדקקו לזה אחרי שתסיימו עם השלושים ומשהו רוגלעך שיושבים לכם במטבח כרגע ועושים לכם עין...

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אז כתבתי שצריך להשתמש בכמות של חצי-עד-צנצנת-שלמה של ממרח ריסז. זה מה שאני עשיתי, והרגיש לי שצריך את זה כדי שיהיה מספיק ממרח על הכל. יכול להיות שתזדקקו לכמות קטנה יותר, אבל הייתי מתכוננת מראש עם צנצנת שלמה ליתר בטחון (ועוד אחת לנשנושים).
  • אם אין בידיכם ממרח ריסז, אפשר להשתמש בממרח השוקולד-חמאת בוטנים של ריסז, או "סתם" לשלב בין חמאת בוטנים רגילה לקצת קקאו ו/או שוקולד צ'יפס. תאלתרו!
  • אם אין בידיכם ממרח ריסז ואין לכם גם רצון שיהיה בידיכם ממרח כזה, כלומר אתם לא אוהבים חמאת בוטנים (היי אסף!) -- אז נוטלה! או ממרח לוטוס! או כל מלית רוגלעכית אחרת שבא לכם עליה (אולי זו?).
  • לגבי הבצק - כן, הוא עשיר. וכן, כשאומרים בצק עשיר, זו דרך יפה לומר שהבצק שמן. אני יודעת. אבל אם אתם כבר מכינים רוגלעך, עשו את זה כמו שצריך. אוקיי? אוקיי.
  • האם אפשר לזרז את כל התהליך? אולי לוותר על ההתפחה האיטית במקרר? משערת שכן. מודה שלא ניסיתי. ברמת העקרון, אפשר להתפיח את הבצק תפיחה שניה בטמפרטורת החדר, למשך משהו כמו חצי שעה-שעה, אבל הבנתי שדווקא לבצקים שמנים למדי - סליחה, עשירים - התפיחה האיטית עושה טוב והופכת אותם לנוחים יותר לעבודה. אפ טו יו, אבל שלא תגידו שלא הזהרתי.
  • אם אתם כן רוצים לזרז משהו, הרשו לי להמליץ לכם על סירופ הסוכר: אני ויתרתי על כל עניין הסיר וההרתחה -- לקחתי מים חמים מהתמי4, הוספתי פנימה סוכר, וחיממתי את הכל במיקרו למשך משהו כמו חצי דקה-דקה. חאפרי.. אבל עובד לא רע. ששש אל תגלו למורים שלי מקורס הקונדיטוריה, שלא ישללו לי את התעודה בטעות.


ועכשיו אתם תוהים עד כמה הרוגלעך האלה באמת טעימים. אז ככה -- אמא שלי אמרה שהיה "יותר מדי טעים". אחותי קראה להם "חלום" וסיפרה לי שבעלה בדרך כלל אוכל מתוקים רק בערב, אבל שהוא לא התאפק ואכל מהם כבר במהלך היום, בפיקניק אליו הבאתי אותם. אז, אתם יודעים, טעימים.


אה, וריסלעך = ריס(ז) + רוגלעך. דא. או במילים אחרות, המאכל האשכנזי המסורתי שלא ידעתם שאתם חייבים שיהיה בחיים שלכם (ועכשיו כבר לא תוכלו בלעדיו...).