> 2017 | Morcake

5 בנובמבר 2017

כדורי שוקולד לאנשים שאין להם זמן

שמות אלטרנטיביים לפוסט:


כדורי שוקולד מרובעים.

כדורי שוקולד בנוסח משינה.

למה לי כדורי שוקולד עכשיו.


שתיקה מביכה.

"שתיקה מביכה" זה לא שם אלטרנטיבי, זו התגובה שלכם לשמות האלטרנטיביים.


בכל אופן.

כדורי שוקולד זה אחד המתכונים הקלים והפשוטים והמהירים שיש, נכון? ילדים יכולים להכין כדורי שוקולד. תחשבו שניה כמה אנשים יעידו בשמחה שכדורי שוקולד היה אחד הדברים הראשונים שהם הכינו אי פעם, שוב - לפעמים גם כבר כילדים.


מה יש לחדש בכדורי שוקולד? אין.


זה פשוט ולעניין:

מרסקים ביסקוויטים/עוגיות/שאריות של פיצה שהתקשו.

(צוחקת לגבי הפיצה, אבל וואו, סקרנתי. בעצם לא, איכס. בעצם לא איכס, אבל.. למי יש שאריות של פיצה? מה זה הקונספט המוזר הזה?)


בכל אופן 2.


ממיסים שוקולד וקקאו וסוכר וחמאה וחלב או שמנת וכל מה שבא לכם.

מערבבים. ממתינים כמה דקות. מגלגלים לכדורים.

אוקיי, יפה. בואו נדבר שניה על עניין ה"מגלגלים לכדורים".


זה אולי קל. זה אולי פשוט.


מהיר זה לא.


זה לוקח זמן וזה סיזיפי ותכלס? זה מטנף את הידיים - אמנם בשוקולד, אבל עדיין מטנף.


כן, זה מרגיע. כן, זו תרפיה. סבבה, מקבלת את כל מה שתגידו לי.


לא כשיש תינוק בבית.

לא כשהילד נרדם לחצי שעה בלחץ. ביום טוב.


כשיש לכם חמדמוד קטן בבית, לא אכפת לו שיש לכם רק עוד שני כדורים לגלגל. אם משהו מציק לו - ואלוהים יודע מה מציק לו, אבל הוא כבר ימצא על מה לקטר - הוא חייב את תשומת הלב שלכם עכשיו.


לא, ממש אין לו זמן לחכות שתשטפו את שאריות השוקולד מהידיים שלכם. הוא רוצה שתרימו אותו כאן ועכשיו, עם הידיים המטונפות שלכם. ואמנם זה רעיון מסקרן למדי, ילד מכוסה שוקולד, אבל אוי! מי זה בדלת? אה, המועצה לשלום הילד. יופי. בהצלחה לכם עם זה.


בכל אופן 3.


כדורי שוקולד זה קל ופשוט וכמובן טעים, אבל מהיר? לא בדיוק. לא קלאסי לאנשים עם תינוק, לא אידאלי לסתם אנשים שרוצים משהו טעים, אבל אין להם יותר מדי זמן.

חשוב לי להבהיר: אני לא רומזת שאנשים בלי תינוק הם סתם אנשים. אני כן אומרת שהם אנשים עם הרבה יותר שעות שינה והרבה פחות כאבי ידיים.


איך הגעתי כבר לבכל אופן 4?!

בכל אופן 4.


לפני שבועיים וחצי החלטתי להכין כדורי שוקולד: ריסקתי ביסקוויטים ועוגיות. המסתי שוקולד וקקאו וסוכר וחמאה וחלב. ערבבתי. התכוננתי לגלגל כדורים ו...

אוי לא. אני שומעת משהו בוכה, וזה נשמע כאילו זה מגיע מאזור העריסה של יונתן. הלוואי שזה לא הוא.

זה היה הוא.


מיד הבנתי שכדרור כדורים זה לא בדיוק אופציה. הרגעתי את בכייני קייק, שלפתי תבנית מהמגרה, ויצקתי פנימה את כל התערובת. פיזרתי סוכריות צבעוניות (זה לא כדורי שוקולד בלי סוכריות, אם אתם שואלים אותי), הקפאתי, חזרתי להרגיע עוד קצת את היללן, וחתכתי לקוביות.

ברשותכם, אני אצנזר את החלק בו אכלתי חצי תבנית תוך כמה דקות, אבל כן אזהיר שזו הבעיה העיקרית בגירסא המרובעת לכדורי השוקולד: כשחותכים לקוביות קטנות במקום לגלגל לכדורים גדולים, בעקרון מקבלים חטיף ממכר שאי אפשר להפסיק לאכול, כמו פיצוחים. פיצוחי שוקולד עם סוכריות. הו וואו.


"אני חייבת לפרסם את המתכון", אמרתי לעצמי, "דחוף. עכשיו. היום. גג מחר*."

*אני יודעת -- אתם מנסים להבין למה אני עפה על עצמי כרגע, הרי גם עוגת נקניק זה כמו להכין כדורי שוקולד בלי באמת להכין כדורי שוקולד. נכון, ועוגת נקניק היא אחד הדברים היפים בעולם כולו, היא סיבה מספיק טובה כדי לקום בבוקר, אבל. אבל! גם עוגת נקניק דורשת קצת השקעה ופצקריי, כי צריך לחלק את הבלילה, ליצור גלילים וכו'. זה לא "שגר ושכח" כמו במתכון הזה, או ליתר דיוק "צוק לתבנית ושכח בפריזר עד שיהיה לך זמן וכח לחתוך לריבועים".


ואז, כאמור, עברו שבועיים וחצי. כי כדורי השוקולד האלה מיועדים לאנשים שאין להם זמן. אבל הם לא מיועדים לאנשים שממש, ממש אין להם זמן, נניח כאלה שהדובון הקטן שלהם מחליט פתאום שלא בא לו לישון במהלך היום, כי העולם מאד, מאד מעניין. הם לא מיועדים לאנשים שהג'וק החמוד שלהם מתעקש להיות רק בידיים, כל הזמן, וכמובן רק בעמידה, כי זה לא מספיק מעייף את אמא להחזיק אותו על הידיים בישיבה.

כדורי השוקולד האלה לא מיועדים לאנשים שאפילו טיול בעגלה לא מצליח להרדים את בייבי בוס שלהם - טיול של שעה הכולל מעבר בדואר, קניית קפה, ביקור בסופר פארם במהלכו כבודו מחליט לפלרטט עם חצי מהקופאיות והלקוחות ולסיום, בשיא תסכול ה"אבל למה אתה לא ישן???", אשה זרה ברחוב שמחליטה ליידע אותך ש"יש לו שמש על הפנים, שימי לו טטרה". אז את מביטה בה בזעם, יורה "בסדר. תודה." ומקווה שהיא הצליחה לפענח את המסר הסמוי, כלומר כשאמרת "בסדר, תודה", התכוונת בעצם ל"זה לא עניינך, אשה זרה, צאי לי מהעגלה של הילד, בבקשה".


רגע, איפה הייתי?

הממ.

בכל אופן 5.


אז הכנתי את כדורי השוקולד האלה לפני שבועיים, כשחשבתי שאין לי זמן. ואז גיליתי שלמעשה, בדיעבד, פשוט היה לי מעט זמן. אבל הנה, עברו זמנים, יונתן אשכרה ישן עכשיו כבר עשרים וחמש דקות (זה מתקרב לשיא האישי שלו!), והתרגשויות התרגשויות -- מצאתי זמן לכתוב.

הממ אסף בדיוק סיים את קוביות כדורי השוקולד שלנו לפני כמה ימים, אולי זה היה ניצול יותר נכון של הזמן להכין עוד נגלה כזאת.


בעצם אולי ניצול יותר נכון היה לעשות לק. אוף, מישהי רוצה לבוא אלי הביתה ולמרוח לי לק, ואם במקרה מתעורר לי התינוק תוך כדי, לשמור עליו בזמן שהלק מתייבש? לא? טוב.

טוב בסדר, היה שווה לנסות.

בכל אופן 6.


רוצים מתכון קל, פשוט, טעים ואפילו די מהיר (אבל לא אם יש לכם ילד בכיין בבית)?

***
כדורי שוקולד לאנשים שאין להם זמן, או קוביות כדורי שוקולד
מקור המתכון: התבססתי על ממתק השוקולד-בייגלה שלי.

כמות: תלוי בגודל - אני יצקתי את הבלילה לתבנית ריבועית עם צלע של 20 ס"מ וחתכתי ל-64 קוביות, כל אחת בגודל של 2-2.5 ס"מ על 2-2.5 ס"מ.

מצרכים:
50 ג' חמאה
100 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
25 ג' (2 כפות) סוכר לבן
10 ג' (1 כף) אבקת קקאו
1/2 כפית אבקת נס קפה (לא חובה)
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב
1 כף גדושה ממרח שוקולד כלשהו (נוטלה/קליק/פסק זמן/...) (לא חובה)
קורט מלח
250 ג' ביסקוויטים/עוגיות (אני השתמשתי בשילוב של פתי בר וניל ושוקולד, אוראו, וכמה עוגיות כאלה שהיו לי בפריזר)

סוכריות צבעוניות/מזרה שוקולד, לקישוט

אופן ההכנה:
1. מניחים חמאה, שוקולד, סוכר, קקאו, קפה (אם רוצים), חלב, ממרח שוקולד (שוב, אם רוצים) ומלח בסיר בינוני. מבשלים על אש נמוכה-בינונית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, עד להמסת השוקולד והחמאה וקבלת תערובת שוקולדית אחידה. מסירים מהאש ומניחים בצד.
2. מניחים ביסקוויטים ו/או עוגיות במעבד מזון. מעבדים לתערובת פירורית (זה בסדר אם נשארות כמה חתיכות קטנות בין הפירורים). מעבירים לקערה.
3. יוצקים את התערובת השוקולדית מעל פירורי הביסקוויטים. מערבבים היטב.
4. יוצקים את הבלילה לתבנית ריבועית ומיישרים לשכבה אחידה בעזרת לקקן.
5. אם רוצים, מפזרים סוכריות/מזרה שוקולד מלמעלה.
6. מקפיאים למשך כחצי שעה, חותכים לקוביות/אצבעות בגודל הרצוי, מעבירים לקופסא ומחזירים למקפיא. אם נשאר משהו אחרי ש"טעמתם" קוביה או שישים, זאת אומרת...

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני השתמשתי בתבנית עם צלע של 20 ס"מ, כי זה מה שהיה לי, וזה הניב קוביות די נמוכות. אם תרצו קוביות גבוהות יותר, הכפילו כמויות או השתמשו בתבנית קטנה יותר, נניח 15-17 ס"מ.
  • כמובן שאם יש לכם מלא זמן ומשעמם לכם, אתם יכולים ליצור מהתערובת כדורי שוקולד "קלאסיים".


בסוף הוא התעורר אחרי ארבעים וחמש דקות. אתם לא מבינים, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב זמן פנוי.


(לק. הייתי צריכה למרוח לק. טיפשה!)

30 באוקטובר 2017

עוגיות תבלינים ועכבישי שוקולד

אתם: "היי, למור יש פוסט חדש, מגניב. עוגיות תבלינים? מעניין! רגע, עכבישי שוקולד? מה? עכבישים? היא השתגעה?"

טוב, אתם באמת: "אוי לא, למור יש פוסט חדש, שיט. עוגיות תבלינים? נו, בסדר. רגע, עכבישי שוקולד? מה? עכבישים? היא השתגעה?"


אני: כן, אבל.. תקשיבו לי רגע. נוווו תקשיבו שניה. אין פה באמת עכבישים. בסך הכל מדובר בעוגיות עם תבלינים טובים וריחניים ונהדרים. על כל עוגיה הנחתי שניים-שלושה שוקולד צ'יפס ואז המסתי שוקולד מריר וציירתי שמונה רגליים מסביב לכל צ'יפ ויצרתי עכבישי שוקולד. התרגשויות.


אתם: "רגע, ציירת שמונה רגליים לכל צ'יפ?"

אני: כן. כאילו דא, כמה רגליים אתם חושבים שיש לעכביש, מצחיקים?


אתם: "הממ. והיו שניים-שלושה עכבישים פר עוגיה?"

אני: יאפ.


אתם: "כמה עוגיות אמרת שהכנת?"

אני: לא אמרתי. אבל היו עשרים וארבע עוגיות. שישים עכבישים, בסך הכל.


אתם: "שישים עכבישים? אז.. אז זילפת 480 רגליים משוקולד מומס?"

אני: מדויק.


אתם: "וואו. שאלה אחת קטנטנה.. למה, בעצם? למה זילפת כל כך הרבה רגלי עכביש? למה, למען השם, חשבת שהדבר הנכון לעשות עם העוגיות שלך הוא לקשט אותן בעכבישי שוקולד?"

אני: כי הלואין. כי נטלי הזמינה אותנו למסיבת הלואין. וכי חיפשתי משהו טעים אך קריפי להכין, אז עכבישי שוקולד.


אתם: "אוקיי. אבל 480 רגליים? זה מלא. איך היה לך זמן? אין לך תינוק בבית? לא השתגעת?"

אני: כן, זה מלא. כן, אני עקומה בטירוף וחלק גדול מהעכבישים נראו יותר כמו סרטנים קטנים. כן, יש לי תינוק בבית, והוא בדיוק בשלב הכיפי הזה של 'לא רוצים לישון, רוצים להשתגע' כל הזמן. 'הכל מעניין ומסקרן בעולם, אז למה לישון במהלך היום, אם אפשר לדבר ולקטר ולבכות ולדרוש שיחזיקו אותי וישחקו איתי כל הזמן' -- אבל לתינוק שלי יש גם אבא, אז הוא הקריב חלק גדול מהשבת שלו ושעשע את התינוק הערני מדי בזמן שאני ציירתי רגלי עכבישים על עוגיות.


אתם: "וואו, אב השנה. טוב, לפחות פיצית אותו בכמה עוגיות, אה?"

אני: זהו, ש.. נתתי לו לטעום עוגיה אחת. הוא כמעט הקיא. הוא טען שהוא לא מצליח לבלוע את זה. אתם מבינים, שוקולד הוא אוהב. עם עכבישי שוקולד הוא יכול להתמודד. ג'ינג'ר וציפורן ושאר תבלינים? פחות הקטע שלו.


אתם: "רגע, כל העבודה הזו והבילד אפ וזה, ובסוף יצא דוחה?"

אני: ממש, ממש לא! אתם לא מקשיבים לי. אסף, מר מבחינתי-זה-לא-אכיל-אם-אין-בזה-שוקולד-או-אם-זו-עוגת-גבינה-נקיה-בלי-פירות-ושטויות, לא אהב. אני, וכל האנשים הנורמליים שהיו במסיבה*, חשבנו שהעוגיות מעולות.


*למען הסר ספק, אני לא משלה את עצמי לחשוב שאני חלק מאותם אנשים נורמליים. רק ציינתי שהיו כמה כאלה באזור.


אתם: "אה. וזה לא מוזר, עם כל העכבישים וזה?"

אני: הגזמתם. זה טעים. ומגניב. ויצירתי. חוץ מזה, אתם תמיד יכולים לומר שאלה סרטנים.


אתם: "כי בעולם המוזר שלך, עוגיות עם סרטני שוקולד זה בסדר?"

אני: הבנתי אתכם. צודקים. טוב, אתם יכולים פשוט לוותר על העכבישים ולהסתפק ב"סתם" עוגיות תבלינים ושוקולד צ'יפס משעממות, טוב? כאילו.. לא, לא משעממות. אממ פחות מעניינות?


אתם: "אבל טעימות?"

אני: ממש! אמרתי לכם כבר! למה אתם לא מקשיבים לי?


אתם: "סליחה. אנחנו פשוט רגילים שאת כל כך חופרת בדרך כלל, המח שלנו אוטומטית מסנן בערך שבעים אחוז ממה שאת אומרת."

אני: לגיטימי.


אתם: "אז מה את אומרת, בעצם, כדאי להכין את העוגיות האלה?"

אני: כן כן כן! להלואין, שלחלוטין במקרה יוצא היום! או סתם ככה! עם עכבישים, בלי עכבישים, מה שבא לכם. רק ש.. אם אתם מחליטים ללכת על העכבישים, הכינו את הסבלנות. ותוודאו שאין לכם תינוק נודניק בבית. אם יש לכם אחד כזה, השתדלו שיהיה בסביבה איזה אבא או מישהו אחר שיכול לטפל בו בזמן שאתם מציירים רגלי עכבישים משוקולד.


אתם: "סבבה. סיימת לאכול לנו את הראש?"

אני: לעת עתה. מזלכם שאני ממש עייפה, כי מישהו - בלי לנקוב בשמות, אבל השם שלו מתחרז עם "הקטן" - העיר אותי כמה וכמה פעמים בלילה. ולא נתן לי לנוח יותר מדי במהלך היום. לא שאני מתלוננת (טוב, אני כן). אבל אני עוד אשוב, בקרוב, עם עוד עוגיות ועוד שוקולד. יהיה כיף.


אתם: "וואו. תגידי, בהקשר אחר לגמרי, את יודעת איך עושים אנסבסקרייב לבלוג במייל/פייסבוק/אינסטגרם/כל מקום אפשרי?"


***
עוגיות תבלינים ועכבישי שוקולד
מקור המתכון: בגדול, המתכון הזה, עם שינויים. האמת היא שיש לי עוד מתכון לפרסם שמבוסס על העוגיות האלה, בגירסא הרבה יותר דומה למקור, אבל אנחנו נדבר על זה בפעם אחרת.

כמות: 24-25 עוגיות בינוניות, כל אחת במשקל של כ-40 גרם.

מצרכים:
150 ג' חמאה רכה
250 ג' (1/4 1 כוסות) סוכר לבן
60 ג' (1/4 כוס) סוכר חום כהה
30 מ"ל (2 כפות) מולסה
1 ביצה גדולה
30 מ"ל (2 כפות) מים/חלב/חלב סויה
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית קינמון טחון
1/4 כפית ציפורן טחון
1/4 כפית אגוז מוסקט טחון
180 ג' שוקולד צ'יפס
20-30 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך כדקה.
2. מוסיפים שני סוגי סוכר ומקרימים יחדיו, למשך שתיים-שלוש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
3. מוסיפים מולה, ביצה ומים/חלב. מערבבים עד להתאחדות.
4. מוסיפים קמח, סודה, מלח ותבלינים. מערבבים על מהירות נמוכה עד לקבלת בצק אחיד.
5. מוסיפים 150 גרם שוקולד צ'יפס ומערבבים עד לפיזור אחיד.
6. לוקחים גושים במשקל 40 גרם כל אחד ומגלגלים לכדור. מניחים על תבנית/קרש חיתוך.
7. מניחים שניים-שלושה שוקולד צ'יפס על כל עוגיה (30 גרם בסך הכל); לא מניחים את הצ'יפס קרוב מדי זה לזה, על מנת שיהיה מקום לצייר רגליים אחר כך, אבל גם לא קרוב מדי לצדדים, שוב -- לכדי שיהיה מקום לצייר רגליים.
8. מעבירים את כדורי הבצק למקפיא למשך כרבע שעה, ובינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות, ומרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה.
9. אופים כעשר דקות, עד שהעוגיות מתייצבות ומתנפחות מעט, אך המרכז עדיין רך מאד. מצננים כעשר דקות בתבנית ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.
10. לעכבישים: ממיסים שוקולד מריר על בן מארי או במיקרוגל.
11. מעבירים לשקית זילוף קטנה וגוזרים את הקצה.
12. מזלפים שמונה "רגליים" על כל שוקולד צ'יפ בחלקה העליון של כל עוגיה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אפשר אולי לראות בתמונות שאני הנחתי את חלק מהשוקולד צ'יפס שלי (אוקיי, בעצם השתמשתי בשוקולד מריר של קליבו, כזה שנראה כמו צ'יפס, אבל מספיק קרוב) עם השפיץ כלפי מעלה, וחלק עם השפיץ כלפי מטה. זה לא מאד משנה, אבל אני חושבת שעדיף כן להניח את השפיץ כלפי מטה, כך שלעכביש יהיה גוף עגול חלק.
  • כמובן שאפשר לוותר על השוקולד המומס ולהסתפק ב"סתם" עוגיות תבלינים ושוקולד צ'יפס.
  • אם אתם קצרים בזמן, תמיד אפשר להכין את העוגיות ביום מסוים ולהוסיף את רגלי השוקולד ביום אחר. התרגשויות.


רגע, עכביש זה חלבון, נכון? אז.. עוגיות בריאות? ווהו?


21 באוקטובר 2017

מאפינס תפוזים ווניל

אוקיי, החגים מאחורינו, כן?

אין צורך לדבר יותר על תפוחים ודבש?


רגע, אבל עבר כבר מספיק זמן כדי שכולם יתגברו על דיאטת אחרי החגים? חזרנו לאכול מתוק? הפסקנו כבר עם השטויות האלה של "אוי, אבל אני רוצה שהבגדים יעלו עלי בלי שאצטרך לפתוח כפתור"?

יופי. אני שמחה.

זה היה קצת לא נעים, כל השבוע הזה שכולם היו חזקים וגיבורים ומלאי מוטיבציה.

מעולה שחזרתם לעצמכם והבנתם שתזונה נכונה זה לחלשים.


(אני הולכת להיות מודל לחיקוי כל כך טוב לילד שלי. עדיף שפשוט אמשיך להניק אותו עד גיל חמש עשרה, נכון?)

(כן, אני יודעת, זה יהיה עדיף בעיקר לפסיכולוג העתידי שלו)


בקיצור.


אפשר לחזור לדבר על מתוקים. אבל יותר מזה, אפשר לדבר על תפוזים.

אל תבינו לא נכון, זה לא שאני נגד שוקולד. אני בעד שוקולד, ואנחנו הולכים לדבר עליו המון בזמן הקרוב (עוגות! עוגיות! כדורי שוקולד לא כדוריים!).


מממ שוקול--

רגע, לא! די! הסחתם את דעתי.

תפוזים.


אחרי החגים + סוף אוקטובר = אפשר לדבר על תפוזים.

ואני ממש צריכה לדבר אתכם על תפוזים. ספציפית, על מאפינס תפוזים. ווניל.


תקשיבו, אני יודעת שהם לא נראים מי יודע מה בתמונות.

כאילו.. סבבה. מאפינס. אחלה. לא הכי יפים בעולם.

אבל הם הו-כה-טעימים.


הכנתי אותם המון פעמים בשנה האחרונה, וכמעט תמיד הם נשלחו לעבודה של אסף.


התוצאה? מחיאות כפיים, קריאות שמחה, דרישות למתכון.

זאת אומרת, אני לא יודעת אם באמת מחאו כפיים, לא הייתי שם כשהמאפינס הגיעו, אבל אני בוחרת להאמין שהיו מחיאות כפיים.


הם כל כך טעימים, כל כך רכים, כל כך אווריריים, כל כך תפוזיים, ואם - כמוני - תשתמשו בחלב סויה בטעם וניל*, גם כל כך וניליים.

*בפעם הראשונה שהכנתי אותם, היה לי בבית רק חלב סויה בטעם וניל, אז השתמשתי בו, והוא נתן למאפינס טעם מאד ונילי, בנוסף לטעם התפוזי, לכן מאז אני מכינה אותם רק כך.


רגע, דעתי הוסחה.

אה כן, היינו במחיאות כפיים ודרישות למתכון.


אז סבבה, הבטחתי מתכון. רק ש.. תפוזים זה פרי של חורף, לא?


נכון, הכנתי את המאפינס גם בקיץ, כי היו תפוזים (אני רוצה להודות להתחממות הגלובלית בזה שאפשר להשיג את כל הפירות כל הזמן, אבל אני מרגישה שזה לא ממש נכון, אז לא משנה), אבל זה הרגיש לא נכון לפרסם מתכון תפוזי בקיץ.

לא פוליטיקלי קורקט. או.. לא אקלימיקלי קורקט.

הממ. לא משנה.


אז המתנתי בסבלנות עד שיעבור הקיץ, לפחות רשמית (אני עדיין לובשת גופיה בזמן כתיבת שורות אלה). חיכיתי עד לאחרי החגים (אתם יודעים שליל הסדר נופל על יום שישי השנה? גם אתם בדכאון מזה?).

ועכשיו, שניה לפני שעוברים לשעון חורף והבאסה הופכת לעמוקה במיוחד (אנשים שאוהבים חורף, אני שונאת אתכם. אין לכם לב), בואו לפחות נמתיק את הגלולה עם איזה מאפין או שניים.


מאפין שתוכלו לאכול לארוחת בוקר (בתקווה שתצליחו למצוא אותו בחושך שתכף יהיה בשעות הבוקר).

מאפין שתוכלו לאכול לקינוח (אם הוא לא יירטב לכם בגשם).

מאפין שתוכלו לנשנש לפני השינה (אם תצליחו לקלף את המנז'ט, בעודכם רועדים מקור מתחת לשמיכה).


וואו.

בחיי שהייתי בטוחה שאני במצב רוח טוב כשהתחלתי לכתוב.

טוב, רגע -- פחות חורף ושעון חורף, יותר מאפינס תפוזים ווניל.


אגב, זה יהיה מוגזם לזרוק לאוויר את זה שהם תוספת מעולה לכל משלוח מנות?

***
מאפינס תפוזים ווניל
מקור המתכון: התבססתי על עוגת הלימון הזו.

כמות: 16-18 מאפינס בגודל בינוני (40-50 גרם כל אחד, למי שרוצה לשקול)

מצרכים:
150 ג' (3/4 כוס) סוכר חום דמררה
זסט מתפוז אחד
2 ביצים גדולות
60 מ"ל (1/4 כוס) מיץ תפוזים
120 מ"ל (1/2 כוס) חלב סויה וניל
120 מ"ל (1/2 כוס) שמן קנולה
1/2 כפית מלח
210 ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים סוכר חום וזסט בקערת המיקסר. משפשפים היטב את הזסט לתוך הסוכר בעזרת האצבעות (זה מוציא ממנו את כל הטעם).
3. מוסיפים ביצים. מחברים וו גיטרה ומערבבים היטב, על מהירות בינונית, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה.
4. מוסיפים את מיץ התפוזים ומערבבים היטב.
5. מוסיפים חלב סויה, שמן, מלח, קמח ואבקת אפיה. מערבבים על מהירות נמוכה, רק עד לקבלת בלילה אחידה.
6. מחלקים לתבנית שקעים מרופדת במנז'טים או לגביעי אפיה יציבים.
7. אופים 15-20 דקות, עד שהמאפינס תופחים, מתייצבים, וקיסם הננעץ במרכז כל אחד יוצא נקי, או עם פירורים לחים עליו.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לי בדרך כלל מספיק תפוז בינוני אחד לכמות הזו של המיץ, אבל הכינו שניים, ליתר בטחון.
  • כמובן שאם אתם רוצים להשתמש בחלב סויה רגיל, אפשר -- פשוט הוסיפו כפית של תמצית וניל לבלילה.
  • אם אין לכם מיקסר, או אם אין לכם כח להשתמש בו, אפשר להכין בקערה, עם מטרפה -- רק שימו לב שאתם מערבבים היטב כך שלא יישארו גושים בבלילה.


תקשיבו תקשיבו. פורים יוצא מוקדם השני. זה לא כזה מופרך לדבר על משלוחי מנות, סבבה? היי, מי אתם שתשפטו אותי? אתם כבר שברתם את דיאטת אחרי החגים שלכם, חוצפנים.