> עוגת מקל וניל | Morcake

5 בנובמבר 2012

עוגת מקל וניל

החברה הכי ותיקה שלי והחברה הכי חדשה שלי (בתיקו עם עוד חברה. הכרתי אותן יחד) התחתנו בהפרש של עשרה ימים האחת מהשניה.


את הוותיקה הכרתי בגיל עשר, כשחזרתי לארץ ונחתתי היישר לכיתה ה'. בהתחלה התיידדנו, אבל לא הגדרתי אותה בתור החברה-הכי-טובה. אתם יודעים איך זה ביסודי, חברה-הכי-טובה מתחלפת כל שבועיים. לא? רק אצלי?

כשעברנו לחטיבה נהיינו חברות יותר טובות. אבל אז נסעתי שוב וחזרתי רק בכיתה י"א. למרות זאת שמרנו על קשר. טלפון מדי פעם, מכתבים מאד ארוכים (נחשו מי מאיתנו היתה חזקה במיוחד בתקשורת מהסוג הזה) פעם בכמה חודשים, ופגישות פנים מול פנים כשביקרתי בארץ, כמובן. היה כבר אינטרנט אז (די נו, חשבתם שלא? בת כמה אתם חושבים שאני?), אבל הוא לא היה מה שהוא היום, אז.. לא יודעת. פחות.

כשחזרתי באמצע התיכון, נרשמתי לבית הספר בו למדה גם החברה ושובצתי לאותה הכיתה. יצא טוב שאמא שלה היתה המנהלת שלנו...


בתיכון כבר היינו חברות ממש טובות, היינו יחד כל יום, כל היום. הכנו שיעורים והתכוננו לבגרויות במשך השנה (כן, היינו חנוניות. מגמת פיזיקה, נו. אז מה, תתמודדו), חרשנו לפסיכומטרי בקיץ בין י"א לי"ב, בשנה האחרונה בתיכון ישבנו כל יום עד שתיים בלילה על ספר המחזור (יכול להיות שמישהי השתלטה על הספר ולא נתנה לאף אחד אחר בכיתה לעזור, חוץ מחברה שלה. יכול להיות..), ובשבוע האחרון ללימודים נשארנו ערות עד ארבע בבוקר כדי לכתוב מכתבי תודה למורות ולשרוף את הקצוות של הדפים, כדי לתת למכתבים מראה של מגילה עתיקה. כבר אמרתי שהיינו חנוניות?

בכל אופן, בצבא התפצלנו. בטירונות עוד היינו יחד, איכשהו. אותה הפלוגה, מחלקות שונות. היא התחברה עם הבנות במחלקה שלה, אני בכיתי במשך שלושה שבועות וחצי. רצוף. גם את השירות עצמו דווקא עשינו קרוב מאד האחת לשניה, אבל איכשהו בכל זאת התרחקנו קצת. שיחות הטלפון היו פחות תדירות, הפגישות הפיזיות היו כבר בגדר נדירות. אחר כך בכלל.. אני השתחררתי והתחלתי ללמוד די מהר, היא עשתה קורס קצינים ומלא קבע. כשהיא התחילה ללמוד בסוף, היא הצפינה ונמצאת שם כבר כמה שנים. אני נשארתי במרכז.


שש עשרה שנים אחרי שנפגשנו, אנחנו מדברות פעם בשבוע-שבועיים ונפגשות פעם בחודש-חודשיים (הכי עיגלתי למטה פה, אבל לא משנה), אבל היא עדיין החברה הכי ותיקה שלי ואחת החברות הכי טובות. אנחנו אמנם כבר לא בנות עשר ותחומי העניין שלנו השתנו - היא בקטע של עיצוב בניינים, אני בקטע של כתיבת קוד חה! אפיה - אבל מצד שני, שרדנו כל כך הרבה התפצלויות, מעברים בתוך הארץ ומחוצה לה והכי חשוב, בכינו יחד כשקייט לא פינתה לליאו מקום על קרש העץ הצף (טוב, אני לא. ברצינות, כבר כילדה לא הבנתי למה כל הבנות סביבי היו היסטריות סביב האניה הטובעת הזו). אז אני אומרת, אם עברנו את הבקסטריט בויז, פייב ואן סינק* - נראה לי שאנחנו חסינות בפני הכל והחברות הזו מספיק חזקה.


* פייב היו הכי טובים, כן? בואו לא נעמיד פנים שלא. אם כי אני מתה תמה מתה על השיר הזה של אן סינק. שלא לדבר על הקליפ ההורס.

את החברה השניה פגשתי לפני שנה וקצת, בקורס הקונדיטוריה. בסמסטר הראשון היינו יחד באותו השולחן של ארבעה אנשים, ובמצבים של עבודה בזוגות, היא עבדה עם מישהי אחת ואני עם מישהי אחרת. אבל בתור השתיים שתמיד היו מקדימות באופן משמעותי לשיעורים (אני מדברת על חצי שעה-שעה. באופן קבוע), התחברנו. בסמסטר השני התפנה מקום לידה בשולחן וכבר הפכנו לבנות זוג שעובדות יחד תמיד. ליתר דיוק, היא עובדת ומביאה חומרים וכלים עבור שתינו, אני משתרכת אחריה חסרת נשימה. בואו נגיד שאף אחד לא הופתע כשהיא תמיד - תמיד!! - סיימה ראשונה, בכל שיעור, ושהיא היתה מצטיינת קורס בסופו של דבר. ואני? אני הופתעתי שהצלחתי לשרוד את הקורס ולא דיממתי למוות באף אחד מהשיעורים.


במהלך השנה התחלנו לדבר ולהיפגש גם מחוץ לשיעורים. העובדה שאנחנו גרות באותה העיר בהחלט תרמה לקשר. אני מתארת לעצמי שהחברה השלישית שלנו מהקורס פחות אהבה את זה שגררנו אותה לאזור שלנו בכל פעם מחדש.

אז כן, ההיכרות שלנו יחסית קצרה ובעצם, מה לי ולבחורה שקטנה ממני בשנתיים שלמות (לפעמים אני חיה בבית ספר, בתקופה בה כל מי שקטן ממך בשנה הוא תינוק וכך מי שגדול ממך בשנה הוא אושיה שצריך ליפול לרגליה. אוי סליחה, אמרתי "חיה בבית ספר"? התכוונתי "חיה בסרט". my bad)? עוגות. זה מה. אין מה לעשות, אנשים עם תחומי עניין משותפים נוטים להתחבר. טוב, לא הוגן, זה נשמע כאילו כל מה שדיברנו עליו זה אפיה. זה לא מדויק. בחצי השנה האחרונה רוב השיחות שלנו נסובו סביב החתונה של החברה, כאשר בכל שיחה כזו היא פלטה לפחות חמש פעמים את צמד המילים "אני כלה". בחיי. כולל בפאב פעם אחת, למלצרית שלא יכול היה להיות לה פחות אכפת.


קיצור.


החברה הוותיקה שלי התחתנה ראשונה. התחלתי לספר לכם מה הכנתי למסיבת הרווקות שלה בפוסט הקודם. הכנתי גם עוגה. עוגת מקל וניל, כך קראתי לה, כי.. לא תאמינו, היא מכילה מקל וניל. אני יודעת, אני גאון שלא מוערך בזמנו. נו, תחליקו לי את זה.. "עוגת מקל וניל" לא נשמע הרבה יותר חגיגי ומסיבת רווקותי-י מסתם "עוגת וניל"? זהו. בדיוק.

רציתי להכין עוגת קומות. אבל קטנה. לדמות עוגת חתונה.. רק אחת כזו שתספיק לעשרים בנות, פחות או יותר. רציתי לצפות את העוגה שלי בבצק סוכר לבן ולקשט בצורה חתונתית. ויפה. ואלגנטית.


אז רציתי.

אני לא אלאה אתכם בפרטים. אספר רק שבסוף ירדתי מבצק הסוכר, כי קצת נלחצתי ממנו וחברה (הכלה השניה. זאת שדיברנו עליה קודם) יעצה לי לוותר. החלטנו שאני אצפה את העוגה בקרם חמאה ואקשט בלבבות סוכר. מה זה לבבות סוכר, אתם שואלים? משהו שמצאתי במקרה בפינטרסט כמה ימים לפני הכנת העוגה וממש התרגשתי לנסות, כי זה היה יפה לאללה והכי התאים לעוגה שלי.


אז הכנתי לבבות סוכר. נטע-האחיינית-המהממת עזרה לי ("אני עוזרת לכולם במטבח", אמרה לי ברצינות שיא כששאלתי אם היא רוצה לתמוך בי במטבח, "אני עוזרת לאמא ולאמא. אה... אבא"). יצא סביר. פחות טוב ממה שקיוויתי וציפיתי. אבל היה עם מה לעבוד.


העוגה עצמה, אגב, היתה מעולה. הכנתי אותה בשלושה רינגים בגדלים שונים, והיא היתה קלה להכנה והבלילה היתה מעלפת והעוגה עצמה? וואו. יכול להיות שההתלהבות שלי מהטעם היא פשוט כי לא ציפיתי ש"סתם" עוגת וניל (אוקיי, עם מקל וניל, אבל בכל זאת.. כולה עוגת וניל) תהיה כל כך טובה, אבל היא היתה. גם אחרי שהוצאתי אותה מהקפאה (אתם מבינים, אפיתי את הקומות של העוגה כמה ימים לפני מסיבת הרווקות, הקפאתי וערב לפני המסיבה הפשרתי וקישטתי. ניסיתי לקשט. רגע, כבר מגיעים לזה), היא היתה פשוט טעימה.


אז עוגת וניל. טעימה. קרם חמאה. לבבות סוכר. נשמע טוב, לא? עד כאן באמת היה סבבה. אבל אז.. הקישוט. אממ.. שמעו, אני יודעת שמאתרי קודם שלא אלאה אתכם בפרטים והכי שיקרתי, אבל באמת שעכשיו אני לא רוצה להיכנס לזה. הקישוט יצא רע. העוגה הטעימה שלי נראתה כמו מימי מדרו קארי. מאופרת מאד, כבד, מדי. לא טוב. היא נראתה דראג קייק-קווין. לא טוב, לא. טוב.

כמה לא טוב? כל כך לא טוב ששקלתי לא לקחת אותה למסיבה. העוגה שעמלתי עליה במשך שעות - רציתי לא לקחת אותה. כל כך לא טוב שלשניה חשבתי להכין אחת חדשה, או משהו אחר במקום, אבל אז הייתי כל כך מותשת נפשית ופיזית שוויתרתי. כל כך לא טוב שהייתי ממש על סף בכי בגללה.


בסוף לקחתי אותה. כולן התלהבו. לא יודעת אם הן באמת אהבו, או שפשוט לא היה להן נעים ממני, או שיותר מדי קאווה באחת עשרה בבוקר פגמה בשיקול הדעת הקולקטיבי שלהן. בכל אופן, הסוף היה יחסית טוב, אבל בשלב מסוים מצאתי את עצמי אומרת לחברה שלי: "אני מאחלת לך שהחתונה הזו תהיה היחידה שלך, אבל קצת בא לי שתהיה לך עוד מסיבת רווקות כדי שאוכל לכפר על העוגה הזו". היי, אני מור ואני מלכת הטקט. או שיותר מדי קאווה באחת עשרה בבוקר פגמה בשיקול הדעת הקולקטיבי שלי.


כעבור שישה ימים התקיימה החתונה. הכלה היתה מהממת, והיה כיף ממש.

זו התמונה הכי פחות מזעזעת של העוגה. אז נסו שניה להבין כמה רע זה היה. לפחות הפקתי לקחים, ולמסיבת
הרווקות השניה הכנתי עוגה שקישטתי רק בפרחים שרואים במרכז התמונה פה, הקישוט היפה היחידי בעוגה הזו.

נעבור לכלה #2.

הפעם אנחנו מדלגים מעל מסיבת הרווקות היישר אל החתונה. וכי למה? כי כלה #2, להלן החברה החדשה שלי, היא בחורה משוגעת.

וכי למה? כי כל בחורה שעומדת יום - יום! - לפני החתונה של עצמה ומכינה קאפקייקס לאורחים היא לא אדם שפוי.


שוב, אני אשתדל לחסוך לכם את הפרטים, אבל כנראה אכשל: לחתונה השניה היו מוזמנים כמאה וחמישים אנשים. חתונה קטנה יחסית. אי שם במהלך הקורס התחלנו לדבר, החברה ואני, על כמה מגניב יהיה להכין משהו לאורחים, שי קטן. אכיל. בהתחלה היא רצתה גם להכין לעצמה עוגת חתונה (שכחתי לציין שהחברה הזו, מעבר להיותה אופה מצוינת, היא גם מדהימה בכל מה שנוגע לבצק סוכר. טירוף. אה, ופסלים מעיסת נייר? אתם לא מאמינים בכלל. הסלון שלה מקושט בפסלי ענק, מדויקים עד לפרטים הכי קטנים, של אלברט איינשטיין, וודי מ"צעצוע של סיפור" ואלביס פרסלי שהיא הכינה בעצמה), אבל בסוף זה ירד מהפרק.


קיצור, חשבנו להכין סוכריות על מקל, רצינו גם מעין קייק פופס בצורת חתן כלה, היה שלב ששקלנו עוגיות חמאה פשוטות בקישוט תחרה אכילה. בסוף הכלה זרקה לאוויר "קיפודים!". אתם מבינים, היא ממש אוהבת קיפודים, ואת ההזמנות לחתונה עיטרו שלל קיפודים מצוירים, אז זה היה רק הגיוני לשלב אותם גם במה-שזה-לא-יהיה-שאנחנו-מכינות.


חשבנו חשבנו, ולבסוף החלטנו להכין מיני קאפקייקס ולהושיב על כל אחד מהם קיפוד קטן מבצק סוכר, תוצרת הכלה בכבודה ובעצמה. אז שבוע-שבועיים לפני החתונה, היא ישבה והכינה 150 (שקר. 153) קיפודים קטנטנים. מהממים. חצי קושטו בפרח לבן (כלות), חצי בפרח שחור (חתנים).

אחרי שהכנתי את עוגת המימי-מדרו-קארי שלי וטעמתי אותה, סיפרתי לכלה בהתרגשות שהעוגה אולי היתה מחרידה ויזואלית, אבל שהיא היתה קלה להכנה וטעימה טעימה טעימה. לכן החלטנו שזה יהיה המתכון לקאפקייקס שלנו. וכך,  ערב אחד אחרי העבודה, יומיים לפני מסיבת הרווקות, ארבעה ימים לפני החתונה, הגעתי לדירה שלה ואפינו כאילו אין מחר.


התחלנו לאפות מתישהו בין חמש לשש, לא זוכרת בדיוק. בחמישה לשמונה כבר סיימנו לארוז מה שחשבנו שהיו 160 מיני קאפקייקס ולאפסן במקפיא. בדיעבד גילינו שספרנו לא נכון, וככל הנראה הכנו 190-200 קאפקייקס. אופס.

ואז, יום שישי. מסיבת רווקות שהסתיימה מאוחר בלילה. בשבת באחת עשרה ורבע בבוקר התייצבתי אצל הכלה, וגיליתי אותה ואת חברה שלה שישנה אצלה עובדות בשצף קצף. הן רידדו בצק סוכר לבן וקרצו פרחים להניח על כל קאפקייק (עם שכבה דקה של קרם חמאה בין לבין, כדי שהפרחים יידבקו). אני הצטרפתי ופיזרתי נצנצים אכילים על כל קאפקייק (הידד לתרומה הגדולה שלי, קורס הקונדיטוריה לא היה לשווא!) ולאחר מכן הושבנו את כל הקיפודים על הפרחים שעל הקאפקייקס.


בשלב הזה החליטה הכלה המופרעת - בצדק, אני מודה, אבל זה הופך אותה לפחות מופרעת - שהקיפודים עם הפרחים השחורים לא מספיק יפים. אז חברה שלה ואני חילצנו את כל הפרחים השחורים עם פינצטות, והיא הכינה פרחים לבנים חדשים. יום שבת, להזכירכם, כן? החתונה ביום ראשון בערב.

בסוף בסוף הכנסנו כל קאפקייק-עם-קיפוד לשקית לבנה קטנה. יש מצב שזה מה שלקח לנו הכי הרבה זמן, כי חלק מהקאפקייקס לא רצו לעמוד ישר בתוך השקיות ולרוב הקיפודים נפל האף מתישהו במהלך ההכנה, מה שגרם לנו להתחיל לצעוק "מקרה אף!!!" ולהתחבר למנתחות הפלסטיות הפנימיות שבנו - העברנו בינינו מכחול דק שהרטבנו במעט מים והוא שימש להדבקה חוזרת של האפים הנפולים.


בקיצור. אני ידעתי שאני צריכה לצאת משם באזור ארבע-ארבע וחצי וכבר התבאסתי מראש על זה שלא אזכה לראות את המוצר המוגמר, כי ברור שההרכבה תקח המון זמן, בכל זאת - מאה. וחמישים. קאפקייקס.

אבל לא. באזור שתיים בצהריים כבר התיישבנו בסלון, כל אחת עם כוס תה, והרעפנו על עצמנו שבחים על כמה זה יפה וכמה זריזות אנחנו והתרגשנו לקראת החתונה. אחרי מלא צילומים. מכל הזוויות. בתוך השקיות. מחוץ לשקיות. עם הפרחים השחורים. עם הפרחים הלבנים. וגם כמה תמונות של הקאפקייקס ה"עירומים", כי כאמור - היו לנו, בטעות, יותר קאפקייקס מקיפודים. אופס, כבר אמרתי?


למחרת היתה החתונה. הכלה היתה מהממת, והיה כיף ממש.

בסיום הערב, בדרך הביתה, חלפתי ליד שולחן מלא בקאפקייקס עם קיפודים, ממש ביציאה. לקחתי קאפקייק אחד, ברור. סיפרתי לבחורה שחילקה אותם על זה שהייתי חלק מצוות האפיה של הכלה. לא יודעת למה חלקתי איתה את המידע הזה. ייתכן שיותר מדי קאווה פגמה בשיקול הדעת הקולקטיבי שלי.


לא יודעת מה חשבתי לעצמי, אבל את הקאפקייק שלקחתי הענקתי לנהג המונית שהסיע אותי הביתה. ייתכן שיותר מדי קאווה פגמה בשיקול הדעת הקולקטיבי שלי. וכן, קאווה זה שם קוד לוויסקי. או וודקה. או גם וגם. טוב, חתונה! של חברה טובה! אל תשפטו אותי!


בכל אופן.

כל זה היה בשביל לספר לכם על העוגה הזו. או הקאפקייקס האלה. כאילו.. על פניו מדובר בעוגה פשוטה. יש לכם את הכל בבית, מבטיחה. ואם אין לכם מקל וניל, אפשר להשתמש בתמצית. אז מערבבים כמה דברים, אופים ומקבלים עוגה מצוינת. ואז.. אז אפשר לקשט אותה. קרם חמאה - הולך. בצק סוכר - הולך. קצפת - כן, כנראה הולך.

טושי, למשל, לא צריכה שום קרם. היא גם ככה יותר מדי יפה ומתוקה. באובייקטיביות, כן?

רק עשו לי טובה אישית: אם אתם מקשטים, השתדלו לא להעמיס ולכער את העוגה, סבבה? לא שאני מכירה אנשים שהיו הורסים עוגה ככה, אבל... כן.

***
עוגת מקל וניל (ומיני קאפקייקס גם)
מקור המתכון: מתכון של Joy the Baker לקאפקייקס וניל שממש בקושי שיניתי

כמות: אני לא יודעת לומר בוודאות. המתכון המקורי מיועד ל-24 קאפקייקס בגודל רגיל. כשהכנתי אותו כעוגה, אפיתי שלוש עוגות בקטרים משתנים, כשהעוגה הגדולה ביותר היתה 20/22 ס"מ והשתיים הקטנות היו קטנות מאד. וכמיני קאפקייקס - אני משערת שהמתכון מתאים לכ-60 מיני קאפקייקס, פחות או יותר, כי שלוש נגלות של המתכון הסתיימו בקרוב ל-200 מיני קאפקייקס.
אם רוצים לאפות כעוגה אחת, אני משערת שקוטר 24/26 יהיה סבבה.

מצרכים:
200 ג' חמאה רכה
3/4 1 כוסות סוכר לבן
4 ביצים גדולות / 5 בינוניות
1 כוס חלב
1 מקל וניל (לפי המתכון המקורי, חצי מקל אמור להספיק. ומוסיפים גם כף של תמצית. אני העדפתי פשוט להשתמש במקל שלם)
3/4 2 כוסות קמח לבן
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מכינים תבנית עגולה גדולה או מרפדים תבנית שקעים במנז'טים.
2. טורפים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית. מניחים בצד.
3. חוצים מקל וניל ומוסיפים את הגרגרים וגם את המקל עצמו לחלב, בקערה קטנה.
4. מניחים חמאה וסוכר בקערה המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה, משהו כמו 3-5 דקות. מנקים דפנות עם לקקן, על מנת לוודא שהכל מעורבב ואחיד.
5. מוסיפים ביצים, אחת אחת, וטורפים למשך כדקה לאחר כל הוספה.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת היבשים ואת החלב לסירוגין (מוציאים את המקל מהחלב קודם): מתחילים בשליש קמח, חצי חלב, שליש קמח, שאר החלב ושאר הקמח. מערבבים מעט בין לבין, לא עד היטמעות מלאה.
7. כשהבלילה כמעט אחידה לגמרי, עוצרים את פעילות המיקסר ומערבבים מעט עם לקקן. מוודאים שמה שנמצא בתחתית הקערה התערבב היטב ושהבלילה אחידה.
8. יוצקים את הבלילה לתבנית (או מחלקים בין השקעים). אופים עד להזהבה; קיסם הננעץ במרכז העוגה/הקאפקייקס צריך לצאת נקי. בסך הכל, כחצי שעה עבור עוגה אחת (אולי יותר, תלוי בתבנית ובתנור), כ-25 דקות עבור קאפקייקס ומשהו כמו רבע שעה עבור מיני קאפקייקס.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כפי שכבר ציינתי, אפשר להשמיט את מקל הווניל ולהשתמש בתמצית. אפשר גם להשתמש במעט תמצית בנוסף למקל.
  • לא ניסיתי, אבל אני משערת שאפשר להמיר מעט מהקמח באבקת קקאו ולקבל עוגת שוקולד.
  • מבחינת ציפוי וקישוט - קצפת, קרם חמאה, הכל הולך. אולי גנאש שוקולד, מה תגידו על זה? אפשר לחצות את העוגה ולמלא בקרם, או לאפות בשתי תבניות ולמרוח קרם בין השכבות.. ואז לצפות את העוגה מבחוץ. מה שבא לכם, לכו על זה, ווהו!
  • אה, הפסקת האפיה שלי מהפוסט הקודם? הפרתי אותה. הכנתי גרנולה. אבל זה לשימוש עצמי, לא לשום דבר אחר, אז זה בסדר. אם מתעלמים מזה שאני כנראה הולכת לאכול 400 ג' גרנולה ביום אחד, כמובן. זה פחות בסדר.
  • אה, אם אתם במקרה רוצים שאני אספר לכם עוד על לבבות הסוכר - איך הכנתי וזה, אז תאמרו לי, טוב? טוב.



22 תגובות:

מריה קבנוב אמר/ה...

אני אשמח לשמוע על לבבות הסוכר כמו על מתכון טוב לקרם חמאה כזה שיצא טעים ואמיתי וממש איך שזה בקופסאות האמריקאיות פרוסטינג אמיתי שבא ללקק עם האצבע.כי כשהכנתי בבית עם אבקת סוכר ומים או חלב או חמאה מומסת זה לעולם לא יצא כזה טעים...הצעות?

אור אמר/ה...

1. פייב אכן היו הכי טובים (אהההה, אבל מה היה השיר הכי טוב שלהם?) למרות שאני גם מסכימה איתך בנוגע לשיר של אן-סינק. זה בעייתי מאוד כל העניין הזה.
2. היי, אני צריכה לכתוב קוד ב-C++ בששת הימים הקרובים, וזו שפה שאני אפילו לא יודעת (כן, בואו נלמד ג'אווה בשנה א' ואז נצפה מכם בשנה ב' לדעת C++ עקב מוטציה ספונטנית של שפות תכנות במוח שלכם), ואני ~לא מקבלת כסף~ על זה, אז לא לזרות לי מלח (ולא לבבות מסוכר!) על הפצעים.
3. קיפודים חמודים עד מאוד. לא אוהבת בצק סוכר, אבל קיפודים זה נחמד באופן כללי. אני רוצה להכין קרוקמבוש בחתונה שלי, אבל בשביל זה צריך להתחתן וזה מסובך.

נועה אמר/ה...

קרעת אותי עם "מקרה אף!" החיים שלך נשמעים ממש צבעוניים :)

מקסים ומצחיק כרגיל!

אור אמר/ה...

מריה, נסי את המתכון הזה: http://www.the-baker-chick.com/2012/06/milk-bar-monday-birthday-layer-cake.html הוא ~נועד~ לחקות פרוסטינג אמריקאי מקופסה (זה ממש בתחתית העמוד, המתכון האחרון). לא ניסיתי בעצמי, אבל זה מה שכל הביקורות עליו אמרו...

מורן אמר/ה...

נראה טעים!!!
הקיפודים מקסימים.... עכשיו קצת חבל לי שהתחתנתי כבר...
והאחיינית שלך מהממת!!!!!!

הדר אמר/ה...

לא יודעת אם מישהו כבר אמר לך את זה אבל את מאד משעשעת, אני אוהבת את המתכונים שהם פשוטים ויוצא מעולה!
אל תפחדי מבצק סוכר זה ממש כייף גם אם מכינים רק קישוטים קטנים בלי לעטוף את כל העוגה זה מוסיף המון, כמו הקיפודים המתוקים שהכנתן.

לירון אמר/ה...

הכלה המשוגעת: אין כמוך מור, אין ספק שזכיתי בחברה ואופה מיוחדת!!!אוהבת המונים!

בישול בזול אמר/ה...

מהמם! וואו. דרוש סוג מיוחד של רוגע כדי לעשות פרוייקט כזה בימים לפני החתונה.
לגבי איך לצפות עוגה בקרם חמאה ושהיא לא תצא מעאפנה, צריך מספיק קרם והמון אימון. עוזר מאוד להשתמש ב-crumb coat. עושים שכבה דקה ובסיסית של קרם שעוטף את העוגה והוא זה שתופס את כל הפירורים שיורדים מהעוגה לפרוסטינג. הוא גם משפכטל את העוגה לצורה שאת רוצה (אם יש חורים או בורות או גובה לא אחיד ממלאים בפרוסטינג). אז מקררים/מקפיאים ומצפים שוב, וזה הרבה יותר נוח ואסטטי. אבל זה סיפור מההפטרה. צריך עצבים בשביל זה.
והנה אנקדוטה מהפעם האחרונה שהכנתי עוגת קומותיים עם קרם: הכנתי קרם מרשמלו לא מספיק יציב לציפוי, והשכבה העליונה התחילה לצוף/לשחות הצידה. אז ניסינו לשפד את השכבה העליונה לתחתונה עם קיסמים. זה גרם ליצירת קרע בעוגה העדינה שרצתה להיות בכל מקום שהוא לא מרכז העוגה התחתונה. אז העוגה העליונה נקרעה/נשברה לחצי, לאט. ולאט לאט החצאים התחילו לצוף כל אחד לצד השני ולאט לאט קרם המרשמלו הלא יציב מספיק זרם לתוך הערוץ הנחל ששברי העוגה יצרו. זה היה כמו לצפות ביצירתו של השבר הסורי אפריקאי. כשלון עוגתי אפי שהוא על גבול תופעת הטבע.
מה שאני מנסה להגיד בזה זה - אל תתבאסי. עוגות קומותיים עם קרם זה קשה :)

אנונימי אמר/ה...

אם שמים תמצית וניל במקום המקל, אז צריך לשים שתי כפות?

וכל הכבוד בכלל על הבלוג, אני קוראת בו כבר כמה חודשים (אולי כבר שנה....?) וכל פעם זה כיף. אפילו שאני לא ממש אופה, או מבשלת....

טושטוש אמר/ה...

את פשוט גורמת לי לחייך!!!!
ממש כיף :)

אבל העוגה- קצת מפחידה :)

יובל שם טוב Yuval Shem-Tov אמר/ה...

כמו תמיד, הכל נראה מהמם (כן, גם העוגה המכוערת). אני הייתי שמח לקאפקייק אחד

Mor אמר/ה...

מריה, סבבה - אני אכתוב מתישהו על לבבות הסוכר. בתקווה שאוכל לעשות בהם שימוש יותר מוצלח מאשר בעוגה הזו ;-) ולגבי הפרוסטינג, מודה שמעולם לא אכלתי פרוסטינג אמריקאי מקופסא. אבל ממה שתיארת שהכנת, זה נשמע יותר כמו גלייז נוזלי כזה מאשר קרם חמאה, לא? תסתכלי על הלינק שאור נתנה, לקרם של מומופוקו, אולי הוא באמת יתאים לך..

אור, כל השירים של פייב היו טובים!! ולגבי ה-C++ - כל מה שיש לי לומר לך זה been there, done that. בשלב מסוים ציפו מאיתנו לתכנת בשפה כלשהי, בחיי שאני אפילו לא זוכרת אם זה היה C++ או C#. ברוך בורא תרגילים של סטודנטים משנים קודמות...

נועה - יופי, הצלחתי לעבוד על אדם אחד לפחות שהחיים שלי הם לא חמש מאות גוונים של אפור :-)

מורן, תודה. ואהבתי את שם הבלוג שלך, מחכה לראות אותו מתמלא בתוכן!

הדר, אני יודעת.. כבר הכנתי שתיים-שלוש עוגות עם בצק סוכר בעבר, אבל כשזה היה מיועד לאירוע מסוים הפעם נלחצתי קצת, כי לא רציתי להרוס. אני פשוט קלאמזי בטירוף והכי לא יודעת להתעסק עם דברים יפים ויצירתיים. צריך להתמודד עם הפחד, אה? אוף. חששתי שזה המצב.

לירוני - לא, את!!

ביז, אני לא בטוחה שזה דורש רוגע, אלא כלה באקסטזה.. וכן, עשיתי ציפוי פירורים, לא זו היתה הבעיה. פשוט חתכתי לא ישר את השכבות וזה. אל תשאלי. האמת שגם הייתי בלחץ זמן קצת, אז הקראמב קואט שלי לא ממש התייצב. לא נורא, לומדים גם מעוגות זוועה שכאלה. אבל עזבי הכל, עכשיו אני מדמיינת עוגה שוחה בתוך עוגה אחרת, בזכות הסיפור שלך, וזה היה שווה הכל. תודה לך!!

אנונימית - כן, אני משערת שכף-שתיים של תמצית וניל יהיו סבבה. בכנות, אני כמעט תמיד פשוט שמה וניל לפי העין. ותודה על המחמאה :-)

טושטוש, תודה! סוף סוף מישהו היה כן איתי! אולי אני פשוט אומר שזו היתה עוגת הלואין? אנשים יאמינו לי?

יובל, אם רק היית נהג המונית שלי אחרי החתונה.. היית זוכה לקבל קאפקייק ;-)

Unknown אמר/ה...

הקיפודים פשוט... קסומים! אדיר אדיר אדיר! הלוואי שגם אני אכין משהו כל כך מגניב כמזכרת לחתונה שלי.

Estee אמר/ה...

הכנתי אתמול בתבניות אינגליש קייק. יצאו 3 מלאות ויפות. אפיתי 30 דקות. ואז, אחרי שבעלי חיסל תבנית אחת כמעט לבד (טוב, 60%, אני אכלתי את ה40% הנותרים) נבהלתי ודחפתי למקפיא. נוציא כשיבואו אורחים. מסוכן הדבר הזה!

אנונימי אמר/ה...

מור,היית ממליצה על העוגה הזאת כבסיס לעוגת קיטקט?ואם כן אם איזה קרם למעלה?(:

Mor אמר/ה...

כן, לדעתי היא לגמרי יכולה להיות בסיס לקיט קט. אבל הייתי מכינה אותה בתבנית יחסית גדולה (26 אולי? בעצם יש מצב שגם 24 בסדר), כדי שהעוגה לא תהיה יותר גבוהה מאצבעות השוקולד.
לדעתי כל קרם יכול להתאים - קרם חמאה, קצפת, אפילו גנאש יציב.. בתכלס, זה רק כדי "להדביק" את הממתקים, הוא לא אמור לבלוט יותר מדי. היות שהעוגה אמצע היא ונילית ודי נייטרלית, אפשר להכין כל קרם: וניל, שוקולד, מה שבא לך :-)

אנונימי אמר/ה...

עם טושי, את יכולת ל"מכור" לנו אפילו קאפקייק של תרד והיינו מתלהבים

Noa אמר/ה...

הי מור, אני מתכננת לאפות את העוגה ליום הולדת 30 של חברה טובה. הציפוי יהיה קרם חמאה-גבינת שמנת, כי זו היתה אחת הבקשות. בקשה נוספת היתה "תחשבי כמו ילדה בת חמש. ילדה אמריקאית בת חמש", אז התכנון הוא להוסיף טיפה צבע מאכל ורוד לבלילה ולפזר sprinkles בורוד מנצנץ על הציפוי. אבל אני רוצה שיהיה תירוץ לכל הורוד הזה, אז חשבתי לרסק תותים, להוסיף אותם לבערך שליש מהקרם, לחצות את העוגה ולמרוח את הקרם הורוד באמצע. כלומר עוגת וניל קצת ורודה, עם קרם לבן מבחוץ ושכבה של קרם גבינת-שמנת-תותים באמצע. את חושבת שזה יכול לעבוד?

Mor אמר/ה...

אני לגמרי חושבת שזה יכול לעבוד! ואני רוצה לראות תמונות בסוף, כי זה נשמע מהמם בפוטנציה :-)

אנונימי אמר/ה...

הכנתי אותה אתמול (אני הולכת למלות אותה במוס שוקולד כי נגמרו התמצית והמקלות וניל בבית, והעוגה ממש ממש מוצלחת, חוץ מזה שלקח לה שעה (!!) ועשרים דקות להיאפות, אבל היא באמת משו משו

טל בגים אמר/ה...

היי
הייתי רוצה לדעת באיזה גודל של תבניות השתמשת.
ואם אני עושה תבנית 26 גבוהה, את חושבת שעדיף כמות כפולה?

Mor אמר/ה...

וואו, הכנתי את העוגה הזו כבר במלא וריאציות, ולכן גם לא מעט תבניות.
תבנית 26 גבוהה.. אולי אולי הייתי עושה כמות וחצי. וצריך לקחת בחשבון גם שזמן האפיה יהיה די ארוך.

הוסף רשומת תגובה