> עוגת חמאת בוטנים, בננות ושוקולד יום הולדתית.. ללא מתכון | Morcake

18 ביולי 2013

עוגת חמאת בוטנים, בננות ושוקולד יום הולדתית.. ללא מתכון

יש לי יום הולדת היום.


אני בת עשרים ושבע.


זה גיל גדול, עשרים ושבע. גיל של.. אנשים.


ואני? אני לא מרגישה אנשים. בטח לא אשה. ביום טוב אני נותנת לעצמי שבע עשרה.

ביום בו אני נכנסת לחנות ממתקים - שבע. אולי שבע וחצי.

ארוחת ערב - הגשה מהממת

תמיד חשבתי שבאמצע-סוף שנות העשרים שלי אני כבר אהיה.. הממ. איך לנסח את זה? טוב, תסלחו לי על המעבר לאנגלית, אבל גדלתי בחו"ל: תמיד חשבתי שבאזור הגיל הזה I'd have my shit together.

אמא, סליחה שקיללתי.


הנחתי שכבר אדע מה ארצה להיות כשאהיה גדולה ואפילו - כמה מהפכני - אהיה הדבר הזה שבתיאוריה רציתי להיות. שיערתי שתהיה לי מערכת יחסים רצינית, אולי אפילו טבעת על האצבע. קיוויתי שהגיל הנפשי והגיל הפיזי שלי יתאזנו איכשהו.


אז נכון שיש לי תואר ואוטו ודירה (וחשבונות. שפע של חשבונות). אבל איכשהו אני עדיין מרגישה כאילו החיים שלי נמצאים בשלב ההקדמה. כאילו זה עוד לא באמת התחיל. יש לי עבודה רצינית ואמיתית. אבל אני לא באמת מרגישה שזה.. זה.

ארוחת ערב של אנשים נורמליים

מערכת יחסים רצינית? היתה לי. קראו לו לחיים (כמו אלה שיש בפנים, לא כמו הברכה שאומרים כששותים). קיבלתי אותו במתנה ליום הולדת שבע ובילינו יחדיו עשרים שנה. הוא היה דובי מפרווה והשבוע אמא שלי זרקה אותו. וחלק קטן בי מת.

ארוחת הערב שלי. אבל היי, תראו - נבטים!

הגיל הנפשי שלי.. לפעמים הוא שבע, לפעמים שבע עשרה. לעתים שמונים ושבע. אבל ללא ספק, לרוב לא מרגיש לי כמו עשרים ושבע. איזון --> טרם הושג.


מצד שני, יש לי בחיים כל מיני דברים שבכלל לא חשבתי עליהם כשהייתי צעירה יותר. הבלוג הזה, למשל, וכל הדברים הנובעים ממנו: האפיה, שמשמחת אותי ומעסיקה אותי ומאפשרת לי לשכנע את עצמי שיצירתיות לא חייבת להתבטא בהכרח בצורה של אמנות, תחום שרחוק ממני כמו.. לא יודעת, כמו משהו רחוק.

(אולי כמו היכולת לחשוב על השוואות ומטאפורות)


הכתיבה, משהו שאהבתי ויש אפילו כאלה הטוענים שהייתי טובה בו כילדה, וחזר לחיי בסערה.

(מצד שני, היו גם כאלה שטענו שהייתי טובה בשירה כילדה.... ראיתי את הקלטות. הייתי התקף אסתמה מהלך ומזייף)


קשרים וחברויות. וירטואליים ואמיתיים.


חוויות שלא היה יוצא לי לחוות אחרת וכל מיני הזדמנויות - הן בעבר, הן בהווה, בתקווה גם בעתיד...


בקיצור, אם הייתי חוזרת אחורה בזמן עשר-חמש עשרה שנה ומספרת למור בת העשרה איפה היא נמצאת היום ומה קורה איתה, לא יודעת מה היא היתה חושבת. שמחה? מאוכזבת? מתרגשת מזה שבשנת 2013 יש מכונות זמן?

אובססיבית למראות? אני? הגזמתם.

אין לדעת. 


יום הולדת שמח לי.

***

תכננתי להכין עוגות לעבודה ולקחת אותן איתי היום, כמיטב המסורת. אבל ברגע האחרון "נפלה" עלי (אפרופו הזדמנויות..)  נסיעה לים המלח ללילה, מה שהצריך לקחת חופש מהעבודה ברביעי-חמישי. לכן חוזל"ש עניין העוגות.


מצד שני, כיוון שניסיתי ללמוד משנים קודמות ולהתייעל, להלן לא לעמוד ולהזיע במטבח עד אחת עשרה בלילה ביום רביעי  (וכמו בכל שנה, אני חוזרת ואומרת - זה לא כל כך נעים להיוולד באמצע יולי ולהכין לעצמך את עוגת יום ההולדת), התחלתי לאפות מראש.


התכנון היה להכין עוגת חמאת בוטנים תלת שכבתית, למרוח בין השכבות ומסביב לעוגה קצפת בננות, ולצפות את הכל הכל הכל בשטרויזל שוקולד.


אתם מבינים, 27 זה שלוש בשלישית. לכן היה רק הגיוני להכין עוגת שלוש שכבות המורכבות משלושת הטעמים האהובים עלי ושיהיו בה שלושה מרקמים (עוגה רכה ועוגתית, קרם חלק וקרמי, ושטרויזל פריך ו.. שטרויזלי).


אני לא חנונית, אתם חנונים! טוב, בסדר.. גם אני.

קיצור.

זה רפעת. הוא שאל אם אני מעלה את התמונות לפייסבוק וביקש שאכתוב את שמו אם כן. היי רפעת!

הכנתי שטרויזל קקאו. הוא יצא טיפה מריר, אבל בקטנה.

אפיתי עוגת חמאת בוטנים. היא יצאה סבבה, אבל אז ניסיתי לחלק אותה לשלוש שכבות ו.. בואו נסתפק בלומר שזה לא נגמר טוב. כמובן שהתעלמתי מהמשבר והקפאתי את כל שלוש ה"שכבות" (לא, באמת. שתיים מהשלוש היו מפורקות לגמרי, קרועות באמצע, זה היה כאילו הן עלו על מוקש), מתוך כוונה להרכיב את העוגה בהמשך השבוע.


מפה לשם, נסעתי לים המלח וחזרתי היום בצהריים לפריזר המכיל קרעי עוגת חמאת בוטנים וקופסא מלאה בשטרויזל שוקולד.


והיו גם כמה בננות בשיא בשלותן.

ערק לארוחת בוקר. ברור.

יש שיר הגורס כי אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה, ואני לא אחת שתלך ותתווכח עם שירים. לכן עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד:

ארוחת בוקר של אלופים. מינוס המקושקשת. יש מעט דברים בעולם שאני אוהבת יותר מביצה מקושקשת של בתי מלון
(גלגלו עיניים כמה שתרצו), אבל זו היתה פשוט בלתי אכילה.

הכנתי לעצמי עוגה תלת שכבתית.

מיטב פירות העונה: אבטיח אדום, מלון דבש וקרואסון יער (נא לא לבלבל עם קרואסון הבר הנפוץ יותר)

ואז ישבתי בסלון ואכלתי אותה.


עם עצמי.


cause that's how i roll.


למען ההגינות, העוגה היתה בקוטר של כשישה ס"מ. אבל עדיין.. עוגה תלת שכבתית. עם עצמי.


בעקרון הוצאתי מהמקפיא את שכבת העוגה הסבירה היחידה שהיתה לי וקרצתי שלושה עיגולים מתוכה בעזרת מיקד בקוטר 6 ס"מ. הנחתי עיגול אחד על צלחת יפה ופרחונית, כי מגיע לי הטוב ביותר.


ריסקתי בבלנדר מוט שתי בננות קטנות שהקפאתי משהו כמו שעה - בלי קצפת, רק בננות. גם לי יש גבולות.


מרחתי מעט בננה מרוסקת מעל פרוסת העוגה הראשונה. חזרתי על התהליך עם עיגול נוסף, ולבסוף הנחתי את העיגול השלישי.


כיסיתי את כל המגדל שלי בשכבה דקה נוספת של בננה מרוסקת (נשארו שאריות. הנחתי בקופסא קטנה והקפאתי. כך תהיה לי מעט גלידת בננות מוכנה מתישהו בעתיד הקרוב). ואז ציפיתי את כל הבננה (פחות או יותר) בפירורי קקאו.

סוף כל סוף משהו חצי קשור לפוסט, אה?

זה לא יצא הכי יפה בעולם. ונפלו לי פירורים כל הזמן. אבל זה היה חמוד וכיפי וחגיגי ואני הייתי מרוצה.


וזה היה הומאז' לעוגה שאני עוד מתכננת להכין מתישהו בקרוב. בעבודה לא באמת יסלחו לי אם לא אביא עוגה ליום ההולדת. או סתם ליום ראשון.


לשאלתכם הצפויה - האם אכלתי את כל העוגה? תראו. אכלתי בערך חצי. רציתי למות. ואז התקשרה חברה איתה אני מדברת פעמיים בשנה, פחות או יותר: ביום ההולדת שלה ואז, אחרי חצי שנה, ביום ההולדת שלי. אז השיחה היתה יחסית ארוכה. כמו רוב השיחות היום, למען האמת..


בכל אופן, הסתיימה השיחה. מפה לשם, הייתי אדם חדש, זה הרגיש כמו יום חדש, והרגשתי שמגיע לי פרס על.. על.. לא יודעת, על משהו.


אז אכלתי את שאר העוגה.


אל תסתכלו עלי ככה. יש ילדים רעבים באפריקה. לא באמת יכולתי לזרוק את העוגה.


וגם לא יכולתי לשלוח להם אותה; הבננה בטוח היתה מתקלקלת בדרך.


המעט שיכולתי לעשות היה לסיים את עוגת יום ההולדת התלת שכבתית שלי.


למען הילדים באפריקה.


האם זה הופך אותי לקדושה? לא יודעת. אתם אמרתם, לא אני.


אה, לא אמרתם? נו מילא. אני יודעת שהתכוונתם לומר.



הערה #1: אין מתכון היום. סולחים? תודה. אולי אם אכין את הגירסא הגדולה והאמיתית של העוגה בקרוב..

הערה #2: כל תמונות ים המלח בפוסט הזה.. הוציאו לכם את העיניים? sorry. i'm not sorry.


הערה #3: למה התמונות כל כך מבולגנות ואין באמת סדר הגיוני? לא יודעת. אני מפנה אתכם לגיף הנמצא ממש פה למעלה.

13 תגובות:

zaftigfoodblog אמר/ה...

אמפג, שמת תמונה מawkward. זו סדרה כל כך אדירה! (למרות שאני חושבת שהעונה הראשונה הייתה יותר טובה מהשנייה, אבל השנייה השתפרה לקראת הסוף).
כמוכן, 27 זה לא זקן. זה מספר המזל שלי (וגם הבנזוג הולך להיות בן 27 עוד חודש, כך שאני לא באמת יכולה להסכים שזה זקן).
המלון נראה נחמד. איזה מלון זה?
כמוכן, העוגה נראית בעלת פוטנציאל לעוגת מילק באר של חמש מאות שכבות עם מעלית, וכו'. רק לקחת רינג 20 ולעטוף באצטט.
מה שמזכיר לי שהכנתי היום עוגיות חמאת בוטנים עם שוקולד של המילק באר וישר חשבתי עלייך ^^;

נעה גולדברג אמר/ה...

אתם מבינים, 27 זה שלוש בשלישית. לכן היה רק הגיוני להכין עוגת שלוש שכבות המורכבות משלושת הטעמים האהובים עלי ושיהיו בה שלושה מרקמים (עוגה רכה ועוגתית, קרם חלק וקרמי, ושטרויזל פריך ו.. שטרויזלי).

זה באמת הדבר הכי גאוני שקראתי בחיים שלי!
מזל טוב
(נעה ההיא מנעה וסתיו)

איילת אמר/ה...

יום הולדת שמח ילדה מתוקה.

נועה אמר/ה...

אין עלייך. שיהיה יומולדת שמח. ועשית לי חשק היסטרי, היסטרי לארוחת בוקר בופה במלון. (מה שכבר היה מעט היסטרי ועכשיו הוא היסטרי X2.)

אנונימי אמר/ה...

הי מור.
למרות שאנחנו בקושי מכירים (כלומר אני מכיר אותך מהבלוג, ואת לא מכירה אותי בכלל), אני אשמח לאחל לך מזל טוב, והמון המון המון דברים טובים ומאושרים.
הבלוג מדהים מדהים מדהים!
ואני לא מאמין שאפשר ליצור יצירת אומנות כזו (כן, את אמנית, אם תרצי או אם לא) בלי להיות אישה מדהימה מדהימה מדהימה.
אז באופן לוגי לגמרי הוכחתי שאת אישה מדהימה.
מ.ש.ל.
(את לא החנונית היחידה פה).

rotem shraga אמר/ה...

היי מור, קוראים לי רותם ואני קונדיטורית חובבת שמאד אוהבת את הבלוג שלך :)את ממש שנונה!! מה שאדיר אצלך זה שאני לא נכנסת בשביל המתכונים (כאילו גם בשבילם כי הם אדירים), אני נכנסת בשביל לקרוא את מה שאת כותבת!! תמשיכי להיות מקסימה שכזו....מאחלת לך מלא מזל טוב ומקווה ששנה הבאה לא תאכלי את עוגת יום ההולדת לבד (6 ס"מ זה לא תירוץ! תכבדי קצת, בחייאת ;-) )

אולגה אמר/ה...

מור, איזה פוסט מקסים! מפריד בינינו כמעט עשור, ולא לטובתי, אבל רוב הזמן אני מרגישה לגבי הגיל שלי בדיוק כמוך. אני שמחה שהוכחת שגיל זה לר רק מספר, אלא מספר שניתן לפרק לגורמים, לנתח ולהגיע ביחס אליו למסקנות מרחיקות לכת כולל בתחום הגסטרונומי :) מה שחשוב שאף פעם לא תצטערי על שום דבר ובטח ובטח לא תתנצלי על כך. מזל טוב!

אנונימי אמר/ה...

מור , את מקסימה :)
אני עוקבת אחרייך מלא זמן ובאמת שאת ק-ו-ר-ע-ת . הדברים שאת עושה באמת נראים טוב ואת נשמעת חכמה בטירוף . הייתי מתה להכיר אותך בחיים האמיתיים .

נ.ב ,
מזל טוב (:

דקלה אמר/ה...

חכי שתהיי בת ארבע ברביעית :-)
מזל טוב!

עלמה אמר/ה...

מזל טוב גברת! איזה פוסט כיפי ומצחיק ונעים. מאחלת עוד שנים רבות של חמאת בוטנים ושוקלד. סתם, של טחינה וירקות, כמובן.
אגב, אנחנו בדיוק באותו גיל וזה די קטע :)

אפרת אמר/ה...

את הכי צעירה!!
אוהבת אותך - באיחור אופנתי-
אפרת

shiran אמר/ה...

that's cool....:)

Mor אמר/ה...

אור, awkward רק דועכת לדעתי :-( העונה השלישית כבר היתה ממש מאכזבת... מקווה שבעתיד היא תחזור לעצמה. המלון היה הרודס ים המלח ומה אני אגיד לך? בהחלט לא סבלתי. וזה שהכנת עוגיות חמאת בוטנים עם שוקולד וחשבת עלי? makes me all warm and fuzzy inside!!

עלמה, זה באמת קטע. מנטלית אני מרגישה שדברים שאת שכחת, אני עוד לא למדתי ולא אדע לעולם. או משהו אחר שלא יגרום לזה להישמע כאילו את זקנה ואני לא, אלא כאילו את בוגרת ואני לא. אוף. הסתבכתי.

וכולם כולם, תודה - גרמתם ליום ההולדת שלי להיות מחויך עד מאד!!

הוסף רשומת תגובה